ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות פסח/הלכה ט

סעיף יב-יג

...וזה בחינת יששכר, בחינת 'יש שכר', שמודיע לכל באי עולם אפלו לגרועים מאד, כי עדיין יש שכר בחינת "כי יש שכר לפעלתך ויש תקוה לאחריתך". כי כשאדם מתרחק מהשם יתברך, חס ושלום, מכל שכן כשנופל לתאוות רעות ועברות חס ושלום, אזי הוא בחינת רחל מבכה על בניה וכו', כי השכינה, שהוא קדושת ישראל, נקראת רחל כידוע, ואזי היא כמו "רחל לפני גוזזיה נאלמה", דהיינו שקדושת הנפש מישראל היא בין הקליפות וכוחות הרע המעיקים ומצרים לה. ומגודל חלישותה על-ידי רבוי עונותיו היא כרחל לפני גוזזיה נאלמה שהן גוזזין וגוזלין אותה ונוטלין ממנה הודה ותפארתה והיא נאלמת ביניהם. ואזי היא בחינת שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה.

וכשזה הרחוק מאד נתעורר בעצם רחוקו ואינו מייאש עצמו בשום אופן, ובוכה וצועק להשם יתברך תמיד, זה בחינת "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה", בגין "כי איננו", היינו שקדושת הנפש של ישראל, שהיא בחינת רחל, היא בוכה ומבכה על בניה, הינו על מעשים טובים שלה שאיבדה על-ידי תאוותיה הרעות. כי המעשים טובים נקראים בנים; כי עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. והיא בוכה במרירות גדולה מאד בבחינת "נהי בכי תמרורים" עד אשר "קול ברמה נשמע", כתרגומו, קל ברום שמיא אשתמע [קול במרומי השמים נשמע] וכו'. ומגדל כאבה שהיא רואה שזה זמן רב שעדיין לא עלתה רפואה למכתה והיא צועקת ובוכה זה זמן הרבה ועדיין היא רחוקה מהשם יתברך כל כך. ועל - כן "מאנה להנחם על בניה כי איננו", כמו שכתוב בזוהר, בגין כי איננו, הינו שאומרת בלבה, איך אפשר לנחמנו ואני יודע כי איננו?! כי אין השם יתברך עמי עדין, כי אני רחוק מהשם יתברך מאד מאד, אבל אף-על-פי-כן, אף-על-פי שהיא רחוקה כל כך, מאחר שמחזקת עצמה עדיין לצעוק ולבכות להשם יתברך תמיד, אזי מתעוררים רחמי השם יתברך ומאיר עליה הארה והתחזקות מלמעלה בבחינת, "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך ויש תקוה לאחריתך" וכו'.

וכל זה על-ידי הצדיק הדור הגדול במעלה מאד, שהוא בחינת יששכר שמאיר בכל נפש ונפש ומודיע לה כי עדין יש שכר, כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה, כי אין שום יאוש בעולם, כי אין שום דבור ולא שום צעקה שנאבדים, אפילו צעקה משאול תחתיות אינה נאבדת לעולם, וזה בחינת יששכר חמור גרם, שהצדיק, בחינת יששכר שמאיר בכל הדרי מטה, בכל הנמוכים מאד, לבל יתיאשו עצמם מן הרחמים בשום אופן עד אשר משיב כולם להשם יתברך.

וזהו "רובץ בין המשפתים", זה בחינת "אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף" וכו', היינו כי משפתים זהו בחינת שפתי וגבולי ומצרי העובדי כוכבים וסטרין אחרנין שהם אורבים על הגבולות, שנקראים שפתים, ואינם מניחין את האיש הישראלי שיצא מהגבול שלהם להתקרב אל הקדושה בבחינת "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". והפסוק אומר, שזהו עקר שבח ומעלת ישראל.

וזהו "אם תשכבון בין שפתים", היינו היצר הרע וחילותיו, כשהייתם שוכבים ואורבים בין שפתים, שהם הגבולין והמצרים לבלי להניח את איש הישראלי להתקרב להשם יתברך, גם אז "כנפי יונה", שהיא כנסת ישראל, "נחפה בכסף" וכו', כמו שפרש רש"י, בכספה וחמדתה של תורה ומצות. כי איש הישראלי החפץ באמת לאמתו ואינו רוצה להטעות את עצמו, אזי אפילו כשהתאוות והמניעות וכו' מתגברין עליו כמו שמתגברין, ומניחין עצמם לארך ולרוחב ומתפשטים כנגדו מאד עד שאינו יכול לצאת מהם, גם אז בעוצם ריחוקו הוא כוסף וחומד ורוצה בכל עת להתקרב להשם יתברך ואינו מניח את הרצון והכסופין לעולם, וזה יקר מאד מאד בעיני השם יתברך, כי העיקר הוא הרצון והכסופין, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות, והשם יתברך משבח את ישראל בזה, שבשביל זה זוכים למה שזוכים. כי אם תשכבון בין שפתים לארב ולמנע את ישראל כנ"ל, גם אז כנפי יונה נחפה בכסף, בכספה וחמדתה של תורה ומצות כנ"ל. וזה בחינת "יששכר חמור גרם רבץ בין המשפתים", שגם שם בין המשפתים והמצרים והגבולים שאורבים עליו ומתעים אותו מאד על - ידי התגברות התאוות והמניעות, גם שם מתגבר להכניע ולבטל את עצמו לגבי התורה והצדיק ומכניע גופו וחמרו המגשם כחמור לשא עליו על תורה.

וזה בחינת "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל", כי כמה וכמה עתים, זמנים, עוברים על כל אחד ואחד מישראל, כי יש כ"ח עתים. עתים לטובה ועתים לרעה ובהם כלולים כל העתים העוברים על כל אחד ואחד מיום הוולדו עד יום מותו, אשר עליהם התחנן דוד, "בידך עִתֹּתָי הצילני מיד אויבי ומרודפי". וזה עקר שלמות הצדיק הגדול במעלה המלמד תורה ודעת לישראל, כמו יששכר שיוכל להאיר בכל אחד ואחד מישראל שיוכל להתחזק ולשאר על עמדו בכל הזמנים והעתים העוברים עליו בבחינת ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, שיודעים להכניס בישראל בינה וחכמה אמיתית שידעו בכל עת ועת שעוברים עליהם יהיה איך שיהיה לבלי לפול בדעתו חס ושלום, ולבלי להתרחק מהשם יתברך לעולם.