ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות נטילת ידים שחרית/הלכה ד

הלכה ד

אות א

על פי התורה ויאמר בועז אל רות עיין שם כל התורה היטב. והכלל שהאדם צריך תמיד להסתכל על התכלית שהוא כולו טוב כולו אחד. ששם מתבטלין כל היסורים וכל הצרות שבעולם. כי הכל לטובה. אך אי אפשר להסתכל על התכלית הזה כי אם בסתימוט דעיינין מחיזו סהאי עלמא לגמרי וכו'. ועל כן מוטבע בנפש האדם כשיש לו יסורין גדולים ח"ו. הוא סותם ועוצם עיניו בחזקה מאד וכו'. כדי לברוח אל התכלית וכו' עיין שם כל זה היטב. אך אחר כך כששב מהביטול חוזרים ומתגברים היסורים ביותר מבתחלה. כמו שני אנשים שנלחמים זה עם זה שכשאחד רואה וכו'. אך אחר כך מקררין ומבטלין היסורים על ידי התורה ששואבין על ידי היסורים על ידי שנתבטל אל התכלית שעל ידי זה מאיר הזריחה של הרשימו לתוך המוחין ומקבל תורה על ידי השמחה שהוא כלי לקבלת התורה שעל ידיה מכבין צמאון הנפש שהוא בחינת יסורים בבחינת הוי כל צמא לכו למים וכו' עיין שם כל זה באר היטב. ואז יכולין להתפלל כראוי ולעשות אחד מכל התפלה וכו' וכו' עיין שם היטב.

אות ב

וזה בחינת נטילת ידים שחרית כי השינה הוא בחינת ביטול אל התכלית בסמימא דעיינין ומשם שורש השינה שבשעת שינה מתדבקין בעלמא דאתי שהוא בחינת ביטול וכן בהתורה כי מרחמם ינהגם סימן ז' על מאמר רז"ל והיה ר"א ישן, מובן ם גם כן ששינה הוא בחינת ביטול בחינת עין לא ראתה עיין שם כי עיקר השינה שהשם יתברך מפיל על האדם הוא בשביל בחינת הנ"ל המבואר בתורה הנ"ל. דהיינו כדי לברוח בכל פעם מהדינים והיסורים שכולם נמשכין מבחינת בלבול הדעת כמובא בדברינו במקום אחר. ומחמת שהאדם בא לזה העולם רק בשביל המלחמה ללחום מלחמת ה' עם התתאוות והבלבולים ולדבק מחשבתו בהשם יתברך תמיד. על ידי זה המוחין מתייגעים. בכל פעם. ועל כן הטביע השם יתברך בנפש אדם שכשהבלבולים מתגברין ביותר והמוחין מתייגעים שיפול מעליו שינה שהוא סתימות העינים וביטול המוחין. היינו שיסתוך עיניו ויבטל מוחו ודעתו לגמרי שזהו בחינת ביטל הנ"ל. היינו ביטול אל התכלית הטוב ושם מתבטלין כל הבלבולים שהם בחינת כלל כל הדינים והצרות והיסורים והמניעות. כי כולם מתבטלים על ידי הביטול אל התכלית כנ"ל. ומשם נטבע השינה על כל אדם ועל כל הברואים. ועל כן באמת מי שזוכה יכול להשיג בשעת שינה דברים גבוהים מאד מחמת שאה הוא בבחינת ביטול אל אור יתברך שמו. ועל ידי זה משיג מה שמשיג כמובא בזוהר הקדוש על פסוק מי יעלה בהר ה' וכו'. ועל כן כשקמים מהשינה צריכין ליטול ידיוף במים. כי כשקם מהשינה זה בחינת שחוזר מהביטול. ואזי רוצים הדינים שהם הבלבולים שמהם כל הטומאות הם רוצים להתגבר יותר ויותר כמבואר בהתורה הנ"ל. ואז צריכים להתגבר יותר ויותר כמבואר בהתורה הנ"ל. ואז צריכים להתגבר ביותר לבטלם על ידי התורה שממשיכין מהרשימו וכו'. שהוא בחינת מים כנ"ל. וזהו בחינת נטילת ידים במים תיכף כשקמם מהשינה. כי אז כשקמי מהשינה שהוא בחינת שחוזרים מהביטול אז צריכים תיכף ומיד להמשיך מימי התטורה כדי לגרש רוח הטומאה השורה על הגוף. ועיק על הידים דהיינו כחות הדין והבלבולים העומדים ואורבים ושורים על הגוף בשעת הביטול. שתיכף כשיחזור הדעת מהביטול יהיו נאחזים בו יותר וכנ"ל. ועל כן צ ריכין ליזהר לגרשם תיכף כשעומדים מהשינה על ידי הטהרה במים שעל ידי זה ממשיכין טהרה וקדושה מימי התורה שנמשכין מהרשימו של הביטול שמבטלין היסורם והדינים כששבין מהביטול וכנ"ל. וזהו בחינת התחדשות התורה שצריכין לקבל בכל יום ויום שהוא התחדשות המוחין שנמשכין בכל יום בבחינת חדשים לבקרים וכמו שאמרו רז"ל אשר אנכי מצוך היום שיהיו דברי תורה בכל יום בעיניך כחדשים. נמצא שבכל יום צריכין להמשיך על עצמו קבלת התורה מחדש היינו כנ"ל. כי על ידי השינה הוא בחינת ביטול ומשם צריכין לקבל התחדשות התורה כדי לבטל הדינים והטומאות וכו' הרוצים להתגרות אז דייקא ביותר וכנה"ל. ומי שזוכה לזה בשלימות לחדש בתורה חידושים אמתיים בכל יום אשרי לו. אך אפילו שאר בעיני העולם שאינם זוכין לזה. צת ריכין על כל פנים להתגבר לעסוק בתורה בקר בהקיצו משנתו כמבואר בכל סרים לעמוד באשמורת לעסוק בתורה כדי לכבות על ידי זה צמאון הנפש דהיינו לגרש כל היסורים והדינים והסטרא אחרא וכל מיני בלבולים על ידי התורה שמקבלין מהרשימו. ועל כן באמת אפילו מי שאינו זוכה לחדש בתורה ממש. צריך על כל פנים להתגבר בכל יום ויום לעסוק בתורה בחשק חדש וחיות חדש. ויהיה בעיניו כחדשם ממש. כי זהו גם כן בחינת התחדשות התורה כמבואר במקום אחר היינו כנ"ל. וזהו כל בחינת ציצית ותפילין וקריאת שמע ותפלה שכולם הם בחינת התחדשות המוחין שנמשכין על כל אחד מישראל בכל יום שכל זה נמשך מבחינת הזריחה והרשימה של הביטול אל התכלית שהוא בחינת שינה וכנ"ל.

אות ג

וזה בחינת תוקף הנס של חנוכה עד שזכינו למצוה חדשה להדליק נר חנוכה בביתינו בכל שנה. כי הדלקת נר חנוכה מדליקין מ הזריחה של הרשימו הקדושה של הביטול אל התכלית שמשם כל קבלת התורה והמצות. שהם בחינתכ לל כל האורות הקדושות בחינת כי נר מצוה ותורה אטור. של ידי זה מבטלין כל הצרות והסטרא אחרא שמהם יניקת מלכות עובדי כוכסים כי מלכות עובדי כוכסים עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו'. כי ידעו שעיקר ההתגברות כנגדם הוא על ידי התורה כנ"ל. על כן רצו להכח התורה ח"ו. בל הצדיקים שבאותו הדור שהם מתתיהו כהן גדולובניו ביטלו עצמם התכלית הביטול אלה שם יתברך והשליכו נפשם מנגד ומסרו נפשם בשביל ישראל שזהו בחינת ביטול. כי זהו עיקר העצה הגדולה האמתיית בכל הצרות ח"ו שעוברין על ישראל בכלליות או מה שעובר על כל אדם בפרטיות רחמנא ליצלן שאין שום עצה נכונמה לברוח מהם כי אם על ידי הביטול אל התכלית. דהיינו לסתום עיניו בחזקה ולעשות עצמו כישן ולבטל עצמו בתכליתה ביטולן כאלו אין בו שום הרגשה כלל. רק לדבר ולבטל מחשבתו אל אור האין סוף יתברך. וזה יכול כל אדם לעשות כאשר שמעתי מפיו הקדוש. כי אף על פי שאינו יכול לזכות לביטול בשלימות כמו גדולי הצדיקים השלימים. אף על פי כן יכול כל אדם לבטל עצמו איזה שעה אם ירצה באמת. ועל ידי הביטול יתבטלו ממנוף היסורים והצרות. אך אחר כך יכול להיות שיתגברו יותר ח"ו. וצריך להתגבר לבטלם על ידי חידושי התורה. או על ידי עסק התורה בחשק חדש וכנ"ל.

אות ד

ועל כן עיקר קבלת התורה היה על ידי בחינה זאת. על ידי שהיה תחלה בצרה גדולה במצרים. עד שבא משה רבינו וביטל עצמו בתכלית הביטל. כמו שכתוב והאיש משה עניו מאד וכו'. שזהו בחינת תכלית הביטול שהוטא בחינת ענוה אמתיית. ועל ידי הביטולן הזה ביטל כל הצרות וגאל אותנו מצרים ומכל הטומאות והסטרא אחרא. ומבחינת הביטול הזה המשיך לנו אש התורה לגרש הסטרא אחרא והקליפות שלא יתגברו ביותר אחר כך כנ"ל. ועל כן הוכרחו לברוח ממצרים מחמתש היה קודם קבלת התורה. ובמצרים לא היה אפשר ליתן התורה. כי היה מליאה גילולים. על כן באמת היה קשה וכבד מאד לצאת ממצרים. כי בכל פעם שביל משה את עצמו והאיר על ישראל בחינת ביטל כי הודיע להם שמו יתברך. והאיר עליהם או האיסן סוף ולמדם להתדבר ולהתבטל אליו יתברך. אך כל מה שביטל את עצמו ביותר התגברו המצריים ביותר והכבידו את לבם ביותר. מחמת הביטול צריך להיות ברצוא ושוב וכו' כנ"ל. כי אז היה קשה המשיך תורה בכל פעם. אך בחמלת ה' עשה עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות עד שהאיר על ישראל הארה גדולה ועצומה מאד בליל שמורים. כמו שכתוב ועברתי בארץ מצרים וכו' ותרגומו ואתגליתי וכמובא בהכוונות. עד שמגודל ההארה נפלו ומתו כל בכורי מצרים שהיו אורבים להתגרות ולהתגבר על ידי זה דייקא. כי לא היו יכולים לסבול אפילו מרחוק התנוצצות האור הגדול הזה. כי אז בחמלתו האיר עלינו אור גדול מאד כל הלילה הקדושה הזאת שהוא ליל שמורים. עד שנתבטל כוח הסטרא אחרא שהוא בחינת מלכות מצרים אז מאד וכנ"ל. ואז ברחו ישראל תיכף. כיהוכרחוט לברוח מחמת שבהכרח שישובו מהביטול אף על פי שנמשך הרבה. ואז יוכלו המצרים להתגבר ביותר כנ"ל. ועל כן הוכרחו לברוח מחמת שלע היה באפשר אז עדיין להמשיך תורה אחר כך לבטלם על ידי התורה כנ"ל. ועל כן באמת רדפו מצרים אחר כך כשהוגד לפרעה כי ברח העם. כי אף על פי שנתבטל ונכנעו פרעה ומצרים באותו הלילה מאד. אף על פי כן אחר כך התגבר מחדש מאחר שלא היה עדיין קבלת התורה לבטלו בשלימות על ידי התורה. כי עיקר היטלם לגמרי בשלימות הוא על ידי התורה שממשיכין אחר כך מהרשימו של הביטוטל וכנ"ל. ואז לא היה אפשר עדיין לקבל התורה. על כן התגבר והכביד לבו ורדף אחריהם עד הים. על כן היו אז באמת בסכנה גדולה מחמת שהתגבר אז ביורת ויותר ולקח את כל חילו שש מאות רכב בחור שהם כלל כל הכחות של הסטרא אחרא והדינים רחמנא ליצלן כמובא. כי אז אחר הביטול מתגברין יותר ויותר כנ"ל. אבל השם יתברך בחמלתו חמל עלינו בזכות אבות ובכחו של משה ובקע מים מפניהם בזכות קבלת התורה שעתידין לקבל שיא בחינת מים כנ"ל. ועל ידי זה ברחו המים הגשמים מפניהם ועברו בתוך הים ביבשה. והמצרים נטבעו בהם. והכל בכח התורה שעתידין קלבל שהיא בחינת מים וכנ"ל.

אות ה

ועכשיו בגלותינו הארוך המר הזה שהוא קשה יותר מגלות מצרים ומכל הגליות כמובא. כי על הגלות הזה נאמר (איכה א') ותרד פלאים. וכן בכל מקום שמדברים הפסוקים וחז"ל מזה הגלות כולם מפליגים בעוצם אריכות ומרירות זה הגלות כמבואר במדרשים. ולפי אריכת מרירת הגלות לא היה אפשר לסובלו לולא ה' שהיה לנו שהקים רפואה למכה שכבר זכיהו לקבלת התורה במעמדהר סיני וגם עכשיו אין דור יתום. והשם יתברך שולח לנו צדיקים גדולים ונוראים שממשיכין עלינו בחינת הארת אור האין סוף ומלמדים אותנו להתבטל אליו יתברך בכל פעם ובפרט בעת צרה רחמנא ליצלן. והעיקר מה שממשיכין לנו חידושי תורה נפלאים מאד שבזה הם מחיין אותנו ונותנין לנו כח לעמוד כנגדם ולבטלם כשמתגברים ומתגרים אחר כך ביורת ויותר. כי בכל פעם מבטלין אותם על ידי התורה הקדושה שכבר זכינו לקבלה על ידי משה רבינו עליו השלום. ועל ידי החידושים הנפלאשים שחידשו הצדיקם הגדולים שבכל דור בבחינת (תהלים קי"ט) זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני וכנ"ל)

אות ו

וזה בחינת הדלקת נר חנוכה שמתתיהו ובניו וכל הצדיקים שב אותו הדור זכו לביטול הנ"ל בשלימות עד שהמשיכו אחר כך הארה גדולה מהרשימו הנ"ל שהוא בחינת קבלת התורה שעל ידי זה התגברו על מלכות עובדי כוכבים הרשעה וכנ"ל. ומגודל ההארה הזאת זכו להמשיך לדורות הארה גדולה בכל שנה בימים ההם בזמן הזה וקבעו לנו שמונת ימי חנוכה אלו ותיקנו להדליק בהם נר חנוכה שזאת ההדלקה הקדושה הוא בחינת המשכת האור והזריחה של הרשימו מהביטול שמשם קבלת התורה. שעל ידי זה מתגברין כנגד כל הקמים עלינו שמתגברין ביותר ויותר בכל פעם כדרך שני אנשים הנלחמים זה בזה כנ"ל. אבל על ידי בחינת קבלת התורה מאור הרשימו הנ"ל. שהוא בחינת הדלקת נר חנוכה על ידי זה מתגברים עליהם כנ"ל. ועל כן הם שמונת ימי חנוכה. כדי להמשיך הארת קבלת התורה משרשה שהוא בחינת יום השמיני שהוא בחינת בינה שכלול מג' ראשונות ששם נאחז ונתפס אור הזריחה של הרשימו. כי בינה לבא שהוא בחינת שמחה בחינת (תהלים ד') נתת שמחה בלבי שהוא כלי לקבלת התורה שנמשך לתוך ז' ימי הבנין שהם בחינת הז' מדות שהם בחינת כלל התורה בחינת (משלי ט') חצבה עמודיה שבעה כידוע:

אות ז

וזה בחינת חלום פרעה שתיקונו על ידי יוסף שפתר אותו שקורין זאת הפרשה בימי חנוכה. כי פרעה ראה בעת שינה שנמשך מבחינת ביטול כנ"ל. ראה אז איך שבע פרות הרעות בולעים שבע פרות הטובות.וכו'. שהוא בחינת התגברות הרע על הטוב. היינו התגברות הז' מדות רעות על ז' המדות הטובות עד אשר (בראשית מ"א) ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. כי כל כך מתגברת הסטרא אחרא בכל עם עד שרוצה להשכיח את האדם בכל פעם כאלו לא ראה טוב מעולם אף על פי שבתחלה בעת הביטול ראה רק את הטוב שהם בחינת ז' פרות הטובות. אך ראה שתיכף אחר כך סמוך להקיצו דהיינו כשמתחיל לשוב מהביטול חוזרים ומתגברים אחר כך שבע פרות הרעות. שהם הרע שאורב ומתגרה ומתגבר ביותר אחר כך וכנ"ל וזה שנסמך התגברות הפרות רעות להקיצו כמו שכתוב שם ומראיהן רע וכו' ואיקץ. וכן בכל הפרשה. היינו כנ"ל. ותיקונו על ידי יוסף שזכה לתכלית הביטולן בשלימות כראוי בבחינת (שם מ"ט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין עולה עין. שיוסף בחינת הצדיק האמת עולה על העין. כי הוא סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ואין לו שום הסתכלות בזה העולם אפילו ?כהרף עין ועל כן נקרא עולה עין. כי הוא עולה על העין ומושל עליו.כ י מי שיש לו הסתכלות בזה העולם. כפי הסתכלותו כן הוא תחת העין. כי העין מושל עליו מאחר שנמשך אחר עיניו כמו שאמרו רז"ל (סוטה ט') על כמה שהלך אחר עיניו. שזהו בחינת (במדבר ט"ו.) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שלא תהיה העין רואה והלב חומד שולטין עליו. רק הוא יתגבר עלי העין והלב ויעלה עליהם וימשול בהם בבחינת עולי עין. שלא יהיו לו שום הסתכלות בזה העלום שזהו בחינת יוסף שנקרא עול עין. ועל כן הוא מבטל כל החרפות והבושות שהם כלל התאוות שוהסטרא אחרא בבחינת (בראשית ל') אסף אלקים את חרפתי. ועל כן זכה יוסף לתכלית הביטול בשלימות. ועל ידי זה פתר ותיקן חלום פרעה והגביר הטוב על הרע שבע שני השבע על שבע שני הרעב. וזה בחינת (שם מ"ו+) ויוסף ישית ידו על עיניך. ידו דייקא בחינת קבלת התורה שמקבלין מהרשימו שעיקר הקבלה על ידי בחינת ידים בבחינת (דברים ט') ושני לוחות הברית על שתי ידי. בחינת כתובים באצבע אלקים הנאמר בהתורה הנ"ל על מאמר רז"ל (תענית ל"א) וכל אחד מראה באצבעו. כי עיקר התיקון הוא על ידי התורה שמקבלין אחר כך כנ"ל. והתורה מגינה על העינים שאפילו כשחוזרין מהביטול לא יתגברו הסטרא אחרא כי נופלת על ידי התורה בבחינת (תהלים י"ט) מצות ה' ברה מאירת עינים. וזהו ויוסף ישית ידו על עיניך. ידו דייקא עיניך דיקיא וכנ"ל היינו שאפילו כשחורין מהביטול שהוטא בחינת פתיחת העינים אף על פי כן לא יהיה להם כח להתגבר עוד. כי יתבטלו על ידי התורה וכנ"ל. כי הצדיקים והכשרים אפילו כשחוזרים מהביטול ופותחין את העינים אינם מסתכלים ח"ו על הבלי עולם הזה. רק שומרים עיניהם על ידי התורה שמקבלין מהביטול כנ"ל. ועל ידי זה מתבטלין כל הדינים והצרות וכל הסטרא אחרא וזהו בחינת ויוסף ישית ידו על עיניך וכנ"ל:

אות ח

וזה בחינת ציצית שהם תיקון הלבושין שהם בחינת הכלים של המוחין. כי צריכין תחלה לתקן ולזכך מאד את הכלים שהם הלבושים כדי שיוכלו לקבל אור הזריחה של הרשימו מהביטול אל האין סוף. ולא תעבור ולא תשכח מהם. כי כל אחד מישראל בפנימיות נפשו הוא משתוקק ובוער מאד מאד להשם יתברך מחמת שבפנימיות הוא מסתכל בכל עת אל התכלית שהוא אור האין סוף שמשם שורשו ורוצה להדבר ולהכלל שם. אך מחמת שבחינה זאת הוא תמיד בבחינת והחיות רצוא ושוב. וכשהוא בחינת ושוב אין הכלים של המוחין שהם בחינת הלבושין יכולים לקבל אור הזריחה משם. ועל כן אין לו במה לקרר הצמאון שלו. ואז על פי רוב נשכח ממנו לגמרי. ועל כן היצר הרע וחיילותיו מתרין בישראל ביותר מחמת שרואין שרוצה לברוח בכל פעם אל התכלית בפרט בהתלמידי חכמים הכשרים החפצים ומשתוקקים ביותר אל התכלית שבהם מתגרה ביותר כמו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב). היינו מחמת בחינת הנל כנ"ל. כי יש בענין זה של בחינת ביטול והסתכלות אל התכלית כמה וכמה אלפים ורבי רבבות בחינות ומדריגות בין כל אדם ואדם. ואפילו באדם אחד בעצמו יש כמה שינויין בין כל זמן ועת. ועל כן ציצית הוא מצוה ראשונה בבוקר שתיכף בוקר בהקיצו משנתו שהוא בחינת ביטול אל התכלית. תיכף צריכין להתלבש בציצית להמשיך אור הציצית לתקן בחינת המלבושים שהם בחינת הכלים כדי שיוכל לקבל אור הזריחה של הרשימו מן הביטול כנ"ל. וזה בחינת (במדבר ט"ו) וראיתם אותו וזכרם את כל מצות ה' וכו'. כי אור הציצית בשרשם נמשך מבחינת הסתכלות אל התכלית שמשם שורש כל התורה כנ"ל. וזה בחינת תכלת שבציצית. כי תכליתבחינת התכלית כמבואר (בסין י"ח) ועל זה נאמר וראיתם אותו שעיקרו נאמר על התכלית. היינו שצריכין לר אות ולהסתכל מאד על התכלת שהוא בחינת התכלית כיתכלת דומה לים וכו' עד כסא הכבוד ששם שורה כבודו יתברך בחינתאור האין סוף שהוא בחינת התכלית. וזהו (שם) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר את זונים אחריהם. דהיינו שלא יסתכל מן הצד על הבלי עולם הזה. רק יכווין ראייתו והסתכלותו אל התכלית לבד שהוא בחינת תכלת כנ"ל. ועל ידי זה ממשיכין אור מהתכלית לתקן בחינת המלבושים שהם הכלים כדי שיוכלו לקבל אור הרשימו כנ"ל שמשם כל התורה כנ"ל. וזה וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. כי כל המצות שהם כלל התורה נמשכין מאור הרשימו הנ"ל:

אות ט

ועל כן הוקשו כל התורה לתפילין כמו שכתוב (שמות י"ג) ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כמו שדרשו רז"ל (קדושין ל"ה). כי אור הרשימו מן הביטול הנ"ל הוא בחינת תפילין שהם עיקר הדביקות להשם יתברך שהם עיקר אור הזריחה של הרשימו כמובן בכמה מקומות. וזה בחינת כל התורה והצות שנמשכין משם כמבואר בהתורה הנ"ל על מאמר רז"ל וכל אחד מראה בעצבעו וכו' עיין שם. וציצית הוא בחינת תקון הלבושין שהם הכלים כדי שיהיו הכלים זכים ויוכלו לקבל אור הרשימו ולא תעבור מהם כי אם היה האדם זוכר היטב אור הזריחה של הרשימו הזאת שמאירה בכל אדם בכל יום לכל אחד לפי מדריגתו בוודאי היה דבוק בהשם יתברך תמיד אך מחמת גשמיות ועכירת הכלים אינו יכול לקבל אפילו אור הרשימו. ועל ידי זה עוברת ונשכחת ממנו. על כן צותה עלינו התורה להתלבש בציצית בכל יום כדי לזכך הכלים והלבושים כדי שיוכלו לקבל אור הרשימו שהיא כלל מצות התורה וזהו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכו'. כי על ידי ציצית שהם בחינת תיקון כלי המוחין על ידי זה נקשרת היטב הזריחה של הרשמו במוח וזוכרין אותו יתברך היטב שזהו בחינת כלל מצות התורה שיוצאין משם כנ"ל.ו זהו בחינת סמיכת ציצית ותפילין שישראל לובשין בכל יום טלית ותפילין. כי תפילין הם בחינת אור הזריחה של הרשימו כנ"ל. וציצית הם בבחינת תיקון הכלים והלבושין כדי שתהיה הרשימו קשרת בהם ולא תעבור מהם בבחינת למען תזכרו בחינת וראיתם אותו וזכרתם וכו' כנ"ל.ועל כן ציצית קודם לתפילין כי תחלה צריכין לתקן ולזכך הכלים כדי שיוכלו לקבל אור הזריחה של הרשימו. ואחר כך ממשיכין הזריחה של הרשימו שהם בחינת תפילין שהם עיקר הדביקות בו יתברך שנמשך מאור הזריחה הנ"ל. ועל כן מצות תפילין גם כן בעינים כמו שכתוב (שמות יג) ולטוטפת בין עיניך. כי עיקר אור התפילין נמשך על ידי תיקון העינים על ידי הסתכלות העינים אל התכלית שמשם ממשיכין אור הזריחה של הרשימו הנשאר משם שמשם אור הגדול של התפילין וכנ"ל:

אות י

ועל כן המצוה בתכלת שהוא התחברות שחור ולבן כידוע וכמו שכתוב במקום אחר (סימן י"ח). היינו בחינת כלל התורה שהיא בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה. כי כל התרוה נמשך משם מבחינת הסתכלות אל התכלית שהיא בחינת לתכלית שמצוה לר אותו תמיד כמו שכתוב וראיתם אותו וזכרתם וכנ"ל:

אות יא

וזה לשון מצוה שהוא לשון התחברות. מלשון צוותא וחיבור. כי על ידי כל מצוה ומצוה ממצות התורה מצוותין ומקשרין ומחברין אור הזריחה של הרשימו אל כלי המוחין. שעל ידי זה מקושרין בו יתברך ולהיפך עבירה ח"ו הוא לשון חלף ועבר שעל ידי העבירה ח"ו חולף ועובר ממנו אור הרשימו הזאת. ועל כן מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. כי על ידי המצוה מקשרין ומחברין לעצמו אור הזריחה של הרשימו הנ"ל. שעל ידי זה נתקשר ונתדבק להשם יתברך. ועל ידי זה נמשכין עליו בכל פעם אור קדושת שאר המצות וזוכין לקיימן כי כל המצות נמשכין משם. וכן להיפך בעבירה ח"ו. כי עיקר קדושת ישראל הוא לזכות להתכלית הנ"ל. היינו להתקשר ולהכלל באור האין סוף על ידי קדושת התורה והמצות שנמשכין מהזריחה הנמשך משם. אשרי המשתדל בכל עת להמשיך על עצמו אור הזריחה הזאת אשרי לו והבחירה חפשיית בכל אדם. כי בכל אדם מאיר בו אור הזריחה הזאת. כי אפילו במדריגות התחתונות מאיר אור האין סוף. כי אורו האין סוף אינו נפסק לעולם וכמובן בכתבי האריז"ל שאפילו בתכלית העשיה מלובש בחינתקו המאורהנמשך מאין סוף עיין שם. רק שהוא בהעלם גדול ובלבושים רבים מאד. אבל כל מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך יכול לדבק את עצמו מ"מ שהוא כמו שאמר אדומו"ר ז"ל בכמה וכמה לשונות בכמה וכמה מקומות ועל זה נאמר אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי צריכין התאמצות והתחזקות גדול מאד לזה וכל מי שהוא במדריגה נמוכה ביורת צריך להתחזק ולהתאמץ בזה יותר ויותר. כי גם בתוקף החשך בגיא צלמות יכולין להמשיך על עצמו אור האין סוף על ידי שיסתום עיניו ויבלה עצמו איזה שעה בבחינה הנ"ל. ועל זה נאמר (תהלים כ"ג) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וכתיב (שם קל"ט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה וכתיב (מיכה ז') אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. והבן היטב למעשה:

אות יב

וזה בחינת צמר ופשתים. שעיקר הבגדים הם של צמר ופשתים. (עיין מנחות ל"ט) ומהם עיקר הציצית. כי עיקר הבגדים נעשו אחר חטא אדם הראשון. כי מקודם כתיב (בראשית ב') ויהיו שניהם ערומים וכו'. ואחר כך (שם ג') ויעשה ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ומשם נמשכין כל המלבושים שבעולם כי מקודם היו יכולים לכלול ולהתבטל באור האין סוף בכל עת בנקל ולהמשיך האור משם בלי לבושים עבים רק בלבושים זכים וצחים מאד בבחינת כתנור אור. כי קודם החטא הושיבו השם יתברך בגן עדן לעבדה ולשמרה שיזכה שם להתענג על ה' לחזור בנועם ה' להכלל באורו האין סוף ברצוא ושוב בכל עת בלי יגיעה ולהמשיך האור משם על ידי לבושים זכים מאד בחינת כתנות אור, כי זה היה עיקר ישיבתו שם בגן עדן. כי שם מתענגים על ה' כי גן עדן הוא בחינת ביטול הנ"ל. ומשם ממשיכין האור ונרשם בבחינת הגן שהוא מקום זך מאד ששם יכולין לקבל בקלות אור הזריחה של הביטול הנ"ל וכמבואר בסוף התורה הנ"ל שזה בחנית גן עדן בחינת משה ואהרן עיין שם. כי הגן עדן הוא בחינת השדה הקדושה המבוארת בתחלת התורה הנ"ל. ששם גדלים כל הנשמו וכו' שזה שייך לענין ביטול הכתוב שם. כי הגן עדן הוא השדה אשר ברכו ה' כמו שאמרו רז"ל (זוהר בראאשית דף קכ"ח). כי עיקר תיקון הנשמות שבשדה הוא שיזכו להכלל באור אין סוף ולהתענג על ה' שזה עיקר תכליתינו עיקר תענוג עולם הבא שהוא שעשוע גן עדן שהוא עולם הנשמות. ומתחלה קודם החטא היה יכול לזכות לזה בחיים חיותו. ובשביל זה הושיבו השם יתברך שם לעבדה ולשמרה בפקודין דל"ת. (זוהר בראשית דף כ"ז) דהינו שהיה צריך רק לקיים ולשמור את התורה שעל ידי זה היה יכול להכלל באין סוף ולהמשיך האור משם בלי התעבות הלבושים רק בבחינת כתנות אור כנ"ל. אך על ידי החטא אדם ביקר בל ילין (תהלים מ"ט) ונתגרש מגן עדן (בראשית ג') וישם ה' את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. שהם בחינת נטורי תרעא שאין מניחין לכלול בקלות באטור האין סוף ששם עיקר החיים הנצחיים. כי מבלבלין המחשבה בכמה מיני הסתות ובלבולים שנמשכין מבחינת הלהט החרב המתהפכת וכו'. ואז צריכין יגיעה גדולה קודם שנכללין שם ואי אפשר לקבל האור משם כי אם על ידי התלבשות בכמה לבושים וצמצומים בבחינת כתנות עור שמהם נשתלשלו ונתהוו הלבושים גשמיים. והם עיקר התיקון. כי בלי תיקון הלבושים אי אפשר לקבל שום אור כידוע. ועל כן הסטרא אחרא והקליפות כרוכים ביותר אחר המלבושים כמו שאמרו רז"ל (ברכות ו') הני מאניה דרבנן דבלו מינייהו מחמת שעל ידם עיק המשכת האור על כן הם כרוכם שם כי הם כרוכים תמיד לקלקל ח"ו בחינת התיקון שעל ידו נמשך ונתגלה אורו יתברך. וגם כי הלבושים סמוכים אליהם. כי הלבושים הם חוץ לאדם והם בבחינת החשמ"ל שסמוך לבחינת נוגה כידוע כי הלבושים הם המפסיקין בין הקדושה ובין הקליפה.ה על כן הם כרוכים אחריהם. על כן צריכין לשמור המלבושים מאד מאד. וזה בחינת ציצית שהם תיקון המלבושים שעל ידי זה עיקר קבלת האור מהרשימו מהביטול וכנ"ל. וזה בחינת צמר ופשתים שאסור לחברם יחדיו שלא במקום מצוה כמו שכתוב (ויקרא י"ט) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך וכו'. כי צמר שרשו נמשך מבחינת הביטול הנ"ל המבואר בהתורה הנ"ל דהיינו כשיש לאדם יסורין וצרות ח"ו. אזי סותם עיניו וכו' שזהו בחינת ביטול אל התכלית ששם כולו טוב ושם מתבטלין כל היסורים והדינים וכו' וזהו בחינת צמר שהוא בחינת תקוני דיקנא בחינת (תהלים קי"ח) מן המצר קראתי יה. וזהו (שם) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך היינו שלפי עוצם ההתלהבות והתשובה הגדולה הזאת היה אפשר שיתגרו יותר ויותר ח"ו וירצו להפיל אותי ח"ו על ידי זה וכנ"ל.על כן אמר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. שאני מחשב דרכי בכל עת ובכל יום ובכל שעה מה שהתכלית מכל העולם הזה. והבליו. ולפי חשבוני ומחשבתי בוודאי אני מתלהב בכל עת לבטל עצמ לגמרי אך חלילה וחלילה שאפול מזה נפילה כל שהוא ח"ו כשאני רואה שאינו עולה בידי. רק ואשיבה רגלי אל עדותיך. לנחם ולהחיות עצמי על ידי העדות שהוא התורה שקבלנו ולהזהר לבלי לצאתעל כל פנים ח"ו מדרכי התורה בפשיטות וכנ"לן. וזהו (שם) חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך. שתיכף אני מזרז עצמ בזריזות גדול מאד לשמור מצותיך בפשיטות שעל כל פנים. כי מחמת שהם מתגרים אז ביותר כנ"ל. על כן צריכין להתגבר להזדרז מאד בזריזות גדול נגדם לשמור מצותיו יתברך וכנ"ל. וזהו (שם) חבלי רשעים עודוני תורתך לא שכחתי. כאן מפרש ומבאר בהיטב כל ענין הנ"ל שהם מתוועדין עליו ומתגרים בו ביותר מחמת בחינת גודל ההשתוקקות בחינת ביטול הנ"ל שהוא בחינת חלקי ה' שאמרתי וכו' כנ"ל וזהו חבלי רשעים עודוני. שהרשעים שהם הסטרא אחרא והקליפות מתוועדין ומתגרים בי ביותר מחמת הנ"ל. אבל אני תורתך לא שכחתי. כי אני מחליה עצמי בכל עתעל ידי ה תורה שמקררת הצמאון ומשברת ומבטל אותם כנ"ל. וזהו (שם) חצות לילה אקום להודות לך על משפט צדקך. כי כל דברינו המבוארים בכל ההלכה הזאת הכל סובב והולך על ענין קימת חצות שאז הוא התעוררות השינה שנמשך בשרשו מבחינת ששבין וחוזרין מהביטול וכנ"ל. ואז הסטרא אחרא רוצה להתגבר בשינה גשמיית שהיא סטרא דמותא שהוא בחינת סטרא דמסאבא דשריא על ודוי כנ"ל. ואזי צריכין להתגבר להתעורר מהשינה בזריזות ולקום בחצות ולעסוק בתורה. ועל ידי זה ממשיכין כח התורה שנמשך מאור הזריחה של הרשימו ועל ידי זה עומדים כנגדם ומכניעים אותם כנ"ל וזה בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך שנסמך לפסוקים אלו המתחילים חלקי ה' שמדברים מענין התנוצצות של הביטול הנ"ל שצריכין להחיות עצמו רק על ידי התורה שזה בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך כנ"ל. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ה' נכלל בהלכות השכמת הבקר הלכה ה':