ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות נטילת ידים שחרית/הלכה ב

אות א

ענין נטילת ידים בשחרית בעת שמתעורר משינתו. על פי מה שאמר רבינו ז"ל (בסימן ר"נ) על שאלת ההוא אובי טמיא (ברכות נ"ט) מאי גוהא בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו שהן שרויין בצער בין האומות אזי מוריד שני דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם ועד סופו עיין שם כי עיקר כל היסורים שיש לאדם ח"ו הוא רק מחסרון הדעת כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך אין לו שום יסורים ואינו מרגיש שום צער וכו'. ועיקר הצער של ישראל בגלות הוא רק ממת שנפלו מהדעת ותולין בטבע ובמזל ח"ו. ומחמת זה יש להם צער וזה מחמת שהם שרויין בין העובדי כוכבים ולמדו מהם וכו'. ובאמת ישראל הם למעלה מהטבע. רק כשהם חוטאים ח"ו אזי וכו'. וכשהקב"ה רוצה להושיע את ישראל מגלותם. אזי ממשיך עליהם השגחה מסוף העולם. כי לעתיד יבטל הטבע לגמרי. ולא יהיה רק השגחה לבד. כמו שכתוב (ישעיה נ"א) כי השמים כעשן נמלחו וכו' היינו שיתבטל הטבע שהוא על פי מערכת המזלות וכו' ואז יהיו ישראל למעלה. ועל כן גם עתה כשהשם יתברך רוצה להפיל את העובדי כוכבים ולהגביה את ישראל למעלה. אזי ממשיך עליהם השגחה מסוף העולם. שאז לא יהיה רק השגחה. ועל ידי זאת ההשגחה נתעלים ישראל ונעשה וכו'. עיין שם כל זה היטב. וזהו בשעה שזוכר וכו' עיין שם:

וכשנסתלק הדעת הנ"ל. דהיינו שאין יודעין ח"ו שהכל מתנהג רק בהשגחה מהשם יתברך לבד. וסוברין שיש טבע ח"ו. זה בחינת שינה שהיא הסתלקות הדעת בחינת לילה וחשך. כי עיקר האור יום הוא בחינת דעת כמובא. היינו כי האור הוא רק השם יתברך כביכול. בבחינת (תהלים כ"ז) ה' אורי וישעי בחינת (שם קי"ח) אל ה' ויאר לנו. וזה עיקר אור השמש בחינת (שם פ"ד) כי שמש ומגן ה' צב אות. היינו כשיודעין שהשם יתברך מנהיג העולם בהשגחה לבד זה עיקר האור. כי עיקר האור בכל מקום שנמצא אור כמו אור השמש וכיוצא הוא רק אור השם יתברך כביכול שמאיר לנו כנ"ל. וכשנופלין ח"ו מזה הדעת ותולין בטבע ח"ו. זה בחינת הסתלקות האור. ואזי היא בחינת לילה וחושך ח"ו. וזה בחינת (ישעיה י"ג) חשך השמש בצאתו וכו'. בחינת (יואל ב') שמש וירח קדרו וכו'. וכיוצא בפסוקים כאלו. וכולן נאמרו על זמן הגלות. היינו כי בגלות נחשב כאלו נחשך אור השמש. כי הגלות נמשל ללילה כמבואר בפירוש רש"י. היינו כי בעת הגלות שנמשך רק מחמת שתולין בטבע ח"ו. ואזי חשך השמש בצאתו. כי תיכף כשתולין בטבע ח"ו. אזי נסתלק האור מהשמש וכאלו נחשך השמש ממש. כי באמת אין להשמש אור כלל רק מהשם יתברך כנ"ל. ועל כן הגלות נמשל ללילה וחשך כי עיקר הגלות הוא רק מחמת שתולין בטבע ח"ו ואזי הוא בחינת לילה וחשך. הסתלקות האור כנ"ל וזה בחינת שינה הסתלקות הדעת. לידע שהכל בהשגחה שזהו עיקר האור וכו' כנ"ל. ועל כן בשעת שינה סטרא דמסאבא שריא על בר נש. והעיקר על הידים כמו שכתוב בזוהר (וישב קפ"ד ע"ב). כי עיקר הסטרא אחרא הם בחינת העובדי כוכבים כידוע שיניקתם רק מבחינת כפירות שזה עיקר שורש היצר הרע שנקרא אל אחר כפירות כמובא היינו כשתולין בטבע ח"ו. שמשם עיקר יניקת העובדי כוכבים והסטרא אחרא. ועל כן בשעת שינה הסתלקות הדעת כנ"ל. ואז מתגבר ח"ו בחינת העובדי כוכבים בחינת תוקף הגלות שנמשך ללילה ושינה שיניקם מבחינת התגברות הטבע כנ"ל. וזהו בחינת סטרא דמסאבא דשריא על בר נש. ועל כן עיק תיקון השינה בקדושה הוא על ידי אמונה כמובא בדברי רבינו ז"ל (סימן ל"ה). היינו בשעת הסתלקות הדעת בחינת שינה. דהיינו כשרואה אדם שדעתו מבולבל ואינו בשלימות. ואינו יכול לידע ולהבין שהכל בהשגחה מהשם יתברך לבד. כמו עכשיו בגלות בין העובדי כוכבים שנדמה ללילה וחשך שמתגברת חכמת הטבע בעולם ח"ו. אזי מחויב כל אחד מישראל להשליך ולסלק דעתו לגמרי ולהתחזק את עצמו באמונה לבד. להאמין באמונה שלמה שהכל בהשגחה לבד. ואין שום טבע בעולם כלל וזהו בחינת תיקון השינה על ידי אמונה. היינו בשעת שינה כנ"ל צריכין ליכנוס לתוך בחינת אמונה לסמוך על אמונה לבד מאחר שנסתלק הדעת. כמו עכשיו בגלות שאנו צריכין תמיד להתחזק באמונה לבד. מאחר שעדיין לא נתגלה הדעת בשלימות לידע באמת שהכל בהשגחה. על כן צריכין לסלק דעתו ולסמוך על אמונה לבד. בבחינת (תהלים צ"ב) ואמונתך בלילות. ומחמת שבלילה בשעת השינה הסתלקות הדעת מתגברת חכמת הטבע ח"ו שהוא בחינת חשך כנ"ל. בבחינת (בראשית ט"ו) ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה וכו' שהראהו תוקף הגלות היינו בשעת שינה ותרדמה הסתלקות הדעת מתגברין תוקף הגליות שיניקתן מבחינת התגברות הטבע כנ"ל. וזהו סטרא דמסאבא דשריא על בר נש בשעת שינה כנ"ל. על כן תיכף כשמתעורר משינתו צריך ליטול ידיו במים. כי עיקר סטרא דמסאבא שריא על ידיו דבר נש כמו שכתוב בזוהר הקדוש (שם). כי הידים הם בחינת שמים אש ומים יד ימין ויד שמאל. בחינת כי אשא אל שמים ידי כמובא בדברי רבינו במקום אחר (בסימן נ"ו) ושם עיקר אחיזת הסטרא אחרא בחינת חכמת הטבע בחינת ידים. כי הם תולין במערכת השמים שהוא בחינת ידים. ועל כן עיקר התגברות הסטרא אחרא בשעת שינה שהיא בחינת הטבע הוא בידים דייקא כנ"ל. כי הידים הם כ"ח פרקין כנגד כ"ח אתוון שבמעשה בראשית שבהם נבראו שמים וארץ בחינת (ישעיה מ"ח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ועל כן עיקר הכנעת הסטרא אחרא שהם העובדי כוכבים דעלמא בחינת חכמת הטבע שמשם התגברותם כנ"ל עיקר הכנעתם הוא רק על ידי הידים דקדושה כשזוכין להרים אותם אל הדעת. וזה בחינת (שמות י"ז) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וכו' הנאמר במלחמת עמלק כי עמלק הוא כלליות כל העובדי כוכבים והסטרא אחרא בחינת ראשית גוים עמלק. ועמלק היה כופר בעיקר. ותלה הכל בטבע ח"ו. והיו מחשבין השעתו באיצטרוליגאה שלהם כמו שמובא בפירוש רש"י. וכמובא בדברי רבינו ז"ל. ועל כן עיקר הכנעתו על ידי הרמת הידים שמרימין הידים כ"ח פרקין שבידים אל הראש. בבחינת שאו ידיכם קדש. היינו שמגביהין הידים כ"ח פרקין אל הדעת לידע שהכל בהשגחתו יתברך כי השם יתברך ברא הכל על ידי כ"ח אתוון שבמעשה בראשית שהם בחינת כ"ח פרקין כנ"ל ואזי מגביהין בחינת השמים שהם גם כן בחינת ידים כנ"ל לשרשם שבדעת לבחינת כ"ח אתוון הנ"ל. כי הכל ברא השם יתברך בכ"ח אתוון. והוא מחיה ומקיים השמים וכל צבאם והארץ וכו' בהשגחתו לבד. ואין שום טבע ומערכת השמים כלל. ואזי נכנע עמלק והסטרא אחרא כנ"ל. וזה בחינת (שם) ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. כי עיקר הכנעת עמלק על ידי אמונה בהשגחת השם יתברך שנמשך על ידי הרמת הידים כנ"ל. ועל כן בשעת שינה הסתלקות הדעת שאז הוא בחינת התגברות הטבע ח"ו. ואז שורה סטרא אחרא על בר נש. על כן עיקר אחיזתה בידים כנ"ל. ועל כן תיכף כשמתעורר משנתו צריך ליטול ידיו במים שהם בחינת מימי הדעת מימי החסד בבחינת (ישעיה י"א) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. היינו שעל ידי הנטילה ממשיכין מים טהורים מימי הדעת מבחינת עלמא דאתי שאז תמלא הארץ דעה כמים לים וכו'. ואז ידעו הכל שהכל רק בהשגחה לבד כי יתבטל הטבע לגמרי. וגם עכשיו בכל עת שצריכין ישועה וטהרה להנצל מתוקף הסטרא אחרא שיניקתם מבחינת חכמת הטבע. אזי ממשיכין השגחה מסוף עולם כנ"ל במאמר הנ"ל. וזה בחינת מים של הנטילה שממשיכין מימי הדעת מסוף העולם מבחינת עלמא דאתא שתמלא הארץ דעה וכו' וזה בחינת מקוה שהיא בחינת עלמא דאתי כידוע. (כי מקוה בגימטריא קנ"א. בחינת בינה עלמא דאתי כמובא). בחינת (ירמיה י"ד) מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה. כי כל הצרות והיסורין הם רק מהעדר הדעת מבחינת חכמת הטבע כנ"ל. דהיינו שאין יודעין ח"ו שהכל בהשגחה וכו' וזה עיקר הטומאה כנ"ל. ועל כן הישועה מהצרה והטהרה מהטומאה הוא על ידי מקוה שהוא בחינת עלמא דאתי בחינת מימי הדעת בחינת כי תמלא הארץ דעה כמים וכו' כי על ידי שנכנסין למקוה וסותמין העינים מחיזו דהאי עלמא ונתעלם ונתכסה שם בתוך מימי המקוה שהוא בחינת מימי הדעת בחינת עלמא דאתי על ידי זה הוא נכלל בתוך בחינת הדעת בחינת עלמא דאתי על ידי זה הוא נכלל בתוך בחינת הדעת בבחינת השגחה. כי סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא שמתגבר הטעות של חכמת הטבע שמשם באים כל הצרות וכל הטומ אות. שעל ידי זה נפגמין העינים ששרשם וחיותם מבחינת עיני ה' שהם בחינת השגחה כמובן במאמר הנ"ל. וכשנופלין מהדעת וסוברין שיש טבע ח"ו זה בחינת פגם העינים. ומזה באין כל הצרות וכו' כנ"ל. ועל כן צריכין לסתום את עיניו לגמרי מחיזו דהאי עלמא ולהיות מתעלם ונכלל בתוך המקוה שהיא בחינת הדעת של עלמא דאתי שאז יתגלה השגחתו יתברך בעולם ויתבטל הטבע לגמרי ועל ידי זה ממשיך השגחה מסוף העולם מבחינת המקוה. ועל ידי זה בא לו ישועה לכל מה שצריך. בחינת מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה וכו' וזהו בחינת הנטילה של שחרית שממשיך מים טהורים שנמשכין מבחינת מקוה. ועל ידי זה מטהר את ידיו שהם בחינת כ"ח פרקין בחינת כ"ח אתוון של מעשה בראשית שעיקר הפגם של בחינת חכמת הטבע שמתגבר בשינה בלילה וחשך נוגע בהם דייקא כנ"ל. כי על ידי חכמת הטובע פוגם בכ"ח אתוון הנ"ל. ותולה במערכת השמים ח"ו כנ"ל. וזה בחינת הטומאה שנאחז בהידים דייקא, בשעת הסתלקות הדעת. דהיינו בשעת שינה כנ"ל. ועל כן מטהרין אותם על ידי מימי הדעת נמשכין מבחינת עלמא דאתי וכו' כנ"ל.

אות ב

ועל כן קודם הנטילה אסור ליגע בידיו להשבעה נקבים שיש בהראש. דהיינו לשני עיניו ושני נקבי החוטם ולפיו ולשתי אזניו. (סימן ד' סעיף ג') כי הז' נקבים אלו הם בחינת דעת כמובא בדברי רבינו במקום אחר (בסימן כ"א) ואלו הז' נקבי הראש הם בבחינת (זכריה ד') שבעה אלה עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ. בחינת דעת בחינת השגחה. ועל כן אסור ליגע בהם בידיו קודם הנטילה כדי שלא לפגום הדעת הקדוש של בחינת השגחה על ידי הזוהמא של חכמת הטבע הנאחזת בידים בעת שינה כנ"ל. ועל כן עיקר שליטת של חכמת הטבע שמסתכלין רק על מערכת שמים הוא בלילה. כי נקראים חוזים בכוכבים. כי חכמת הטבע הוא בחינת לילה וחשך. כי עיקר האור הוא השגחת השם יתברך לבד כנ"ל:

אות ג

ועל כן צריך לשבר תוקף השינה לשבר בחינת החשך והלילה שהוא בחינת תוקף הגלות שנמשך ללילה. היינו חכמת הטבע שמשם עיקר הגלות והחשך כנ"ל. וצריך כל אחד מישראל להתעורר מהשינה בחצות כדי לשבר ולבטל חכמת הטבע על ידי שמשבר את השינה וכו' כנ"ל. ועל כן כשקמים בחצות אז מתאבלין על הגלות שגלו ישראל מארצם כי עיקר הגלות על ידי חכמת הטבע שהוא בחינת לילה ושינה כנ"ל. ועל כן אז הזמן לתקן זאת:

אות ד

ועל כן הגאולה הראשונה שהיא יציאת מצרים שכולל כל הגאולות כי כל הגליות מכונים בשם מצרים כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן ד') על כן התחילה הגאולה בחצות הלילה. כמו שכתוב (שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. כי עיקר כל הגאולות בפרט גאולת מצרים היה על ידי בחינת הנ"ל הנאמר במאמר הנ"ל על ידי בחינת השגחה שהמשיך השם יתברך מסוף העולם מעלמא דאתי. כי אז ביציאת מצרים היה שידוד המערכות וביטול הטבע כי אז גילה השם יתברך השגחתו על ידי המופתים נוראים שעשה אז וביטל הטבע. וכל זה היה על ידי בחינת עלמא דאתי. כי מסטרא דיובלא נפקו. שהוא בחינת חמשים שערי בינה בחינת עלמא דאתי כידוע. ועל כן היתה הגאולה בחצות הלילה דייקא. דהיינו ששיבר את הלילה והחושך שהם בחינת חכמת הטבע וגילה השגחה בעולם ועל ידי זה היה עיקר הגאולה כנ"ל וזה בחינת (שם) ומת כל בכור בארץ מצרים ופסח ה' וכו' והציל בכורי ישראל. כי בכור הוא ראשית בחינת דעת בחינת (משלי א') ראשית דעת. היינו שהכניע הדעת של הסטרא אחרא שהיא בחינת חכמת הטבע. והגביר את הדעת של הקדושה בחינת הדעת של השגחה שהוא בחינת (שם ד') בני בכורי ישראל. היינו הדעת של אמונת ההשגחה שמשם נמשכין זרע קדוש ישראל. כי ישראל הם למעלה מהטבע כנ"ל כי הם נמשכין משם בבחינת (בראשית ט"ו) הבט נא השמימה וספור הכוכבים. ויאמר לו כה יהיה זרעך וכו' ודרשו רז"ל (מדרש רבה שם) שהגביהו למעלה מן השמים וכו'. נמצא שזרע ישראל נמשכין למעלה מהטבע כי על פי הטבע כפי מערכת השמים לא היה אברהם אבינו עליו השלום ראוי להוליד רק על ידי שאמר לו השם יתברך צא מאיצטגנינות שלך. והגביהו למעלה מן השמים. היינו למעלה מהטבע על ידי זה זכה להוליד בחינת (שם) כה יהיה זרעך. נמצא שזרע ישראל נמשכים בשרשם מבחינת למעלה מהטבע. וזה בחינת בכורי ישראל שהציל השם יתברך והמית בכורי מצרים בחצות הלילה. להכניע ולשבר ולבטל הדעת של חכמת הטבע ולהגביר הדעת של השגחה שהם בחינת בכורי בני ישראל כנ"ל:

אות ה

וזה בחינת (שם יד) ויחלק עליהם לילה הנאמר באברהם בעת שרדף את המלכים. כי אברהם גילה השגחתו יתברך בעולם ועל כן עיקר קיום תולדת השמים והארץ הוא על ידי אברהם. כמו שכתוב (שם ב) אלה תולדת השמים והארץ בהבראם באברהם (בראשית רבה שם). כי הוא גילה השגחתו יתברך בעולם. שעיקר קיום העולם הוא על ידי זה. ועל כן היה לו כח לאברהם לחלק את הלילה. דהיינו לשבר את הלילה שזה בחינת ביטול הטבע בחינת קימת חצות כנ"ל. ואז הכניע את הד' מלכים שהם בחינת ד' מלכיות כמובא. כי עיקר הכנעתם על ידי ביטול הטבע כנ"ל. ועל כן על ידי שפגם במה שאמר (שם טו) במה אדע כי אירשנה נגזר על ידי זה הגלות. כי פגם בהדעת שהוא בחינת השגחה. כי עיקר הדעת הוא בחינת השגחה והשגחה זה בחינת ארץ ישראל בבחינת (דברים יא) תמיד עיני ה' אלהיך בה כמו שכתב רבינו במקום אחר (בסימן רל"ד) ועל כן על ידי שפגם בהדעת ופגם בארץ ישראל שהוא בחינת השגחה על ידי זה (בראשית טו) ותרדמה נפלה על אברהם. והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו. שהראהו תוקף הגליות שהם בחינת תרדמה בחינת חשך שעיקר התגברותם על ידי חכמת הטבע על ידי פגם השגחה כנ"ל:

אות ו

וזה בחינת אכילת מצה. ואיסור חמץ. כי מצה זה בחינת דעת בחינת מוחין דגדלות בחינת השגחה שזה עיקר הדעת. וחמץ זה בחינת מוחין דקטנות בחינת אלקים בחינת דינין כמובא בכוונות. זה בחינת חכמת הטבע שמשם עיקר הדינים והצרות ח"ו כנ"ל. כי הטבע בגימטריא אלקים כמובא. שמשם אחיזת הדינים כנ"ל. כי חמץ זה בחינת (תהלים ע"ג) כי יתחמץ לבבי וכו'. שזה נאמר על הקשיות שנופלין להאדם על הנהגת השם יתברך שזהו בחינת חכמת הטבע שמשם כל הכפירות והקשיות. אבל מצה זה בחינת דעת בחינת אמונת ההשגחה שזה עיקר הדעת כנ"ל. כי מצה על שם שיצאו בחפזון ולא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ. עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר (שמות יב) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם. כי היה להם אמונה בהשגחת השם יתברך. ועל כן לא הכינו להם שום צדה ויצאו בחפזון. נמצא שמצה הוא בחינת דעת של אמונת ההשגחה שזה עיקר גדולת דעת כשזוכין להתגלות אלקות לראות ולידע שהכל בהשגחתו יתברך לבד. וזה בחינת חפזון. כי חפזון זה בחינת למעלה מהזמן שדלג על הקץ והוציאם בחפזון גדול בלי שום זמן רק ברגע אחת ובשעה קלה באו מרעמסס לסוכות ונתקבצו יחד בשעה קלה שש מאות אלף מכל ארץ מצרים. כמו שפירש רש"י על פסוק (שם יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים. שכל זה הוא בחינת למעלה מהזמן. היינו כי הגביהם למעלה מהזמן שזהו בחינת השגחה שהוא למעלה מהטבע למעלה מהזמן. ועל ידי זה יצאו בלי שום זמן בלי שום הכנה רק בשעה קלה. כי עיקר הגאולה היה על ידי התגלות ההשגחה שהיא למעלה מהזמן בחינת חפזון. כי חפזון זה בחינת זריזות. שהוא מדה טובה מאד בחינת אמונה בחינת ביטול השינה שבא על ידי עצלות בחינת (משלי י"ט) עצלה תפיל תרדמה. וכמובא במקום אחר בדברי רבינו (לקוטי מוהר"ן סימן קנ"ה, ספר המדות אות זריזות) שזריזות הוא בחינת אמונה עיין שם. וזה בחינת זכרון. בחינת (שם י"ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו'. וכמו שכתוב (דברים ט"ז) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכו'. כי איתא בדברי רבינו בסוף מאמר ואלה המשפטים מדבר מאמונה (בסימן ז') שזכרון הוא בחינת אמונה. כי עיקר השכחה הוא מבחינת הזמן וכו'. וכשיודעין ומאמינים באמת שהכל מתנהג רק על פי השגחת השם יתברך לבד שהוא למעלה מהזמן. אזי אין שייך בחינת שכחה כלל וכו' עיין שם והבן. וזה בחינת זכרון הנאמר אצל יציאת מצרים בחינת זכור את היום וכו' למען תזכור וכו'. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו יתברך כנ"ל שזה בחינת זכרון למעלה מהזמן למעלה מהטבע בחינת חפזון בחינת זריזות שהוא מחיה המוחין והדעת שעיקר קיומו הוא כשיודעין ומאמינים בהשגחה. וזהו בחינת מצה על שם החפזון וכו' וכו' כנ"ל:

אות ז

וזה בחינת שבת הגדול. שקורין לשבת שלפני פסח שבת הגדול על שם הנס וכו'. כי עיקר הנסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים ששידד המערכות וביטל הטבע וגילה השגחתו יתברך בעולם הכל נמשך מבחינת שבת שהוא עלמא דאתי שכולו שבת שמשם ממשיך השם יתברך כביכול ההשגחה מבחינת סוף העולם וכו' בבחינת קץ בא הקץ וכו' כמבואר שם במאמר הנ"ל, נמצא שעיקר יציאת מצרים נמשך מבחינת שבת שהוא בחינת עולם הבא ועל כן גם פסח נקראת שבת. כמו שכתוב (ויקרא כ"ג) וספרתם לכם ממחרת השבת דהינו פסח כמו שאמרו רז"ל (מנחות ס"ה). כי עיקר תוקף הנס של פסח נמשך משבת כנ"ל. וזהו בחינת השבת שלפני פסח שקורין אותו שבת הגדול על שם הנס. כי כל הנסים של יציאת מצרים נמשך מבחינת שבת כנ"ל. ועל כן נקרא גדול על שם הנסים שנקראו בחינת גדול. כמו שכתוב (מלכים ב' ח') ספרה לי את הגדולות שעשה אלישע. כמו שכתב רבינו שם במאמר הנ"ל על מאמר הנ"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול עיין שם:

אות ח

וזה בחינת (פסחים ב') אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. וקרי התנא לאורתא אור לישנא מעליא וכו'. כי עיקר בדיקת החמץ וביעורו הוא בחינת ביעור בחינת הטבע מהעולם שהוא בחינת חמץ כנ"ל. וכשנתבטל הטבע ונתגלה ההשגחה זה בחינת ביטול החשך והלילה כנ"ל שהם בחינת תוקף הגליות הנמשך מבחינת חכמת הטבע כנ"ל כי כשנתגלה השגחתו יתברך בעולם אזי אין שום חשך כלל. כי עיקר האור הוא השם יתברך כביכול כנ"ל. ואזי לילה כיום יאיר כו' כמו שכתוב (תהלים קל"ט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה כמו שיהיה לעתיד. כמו שכתוב (זכריה י"ד) והיה לעת ערב יהיה אור. כמו שאנו מבקשים (בהגדה של פסח) תאיר כאור יום חשכת לילה. כי עיקר החשך של לילה הוא מבחינת חכמת הטבע שהם הם עיקר החשך. ואמונת ההשגחה זה עיקר האור וכנ"ל, ועל כן הלילה של בדיקת החמץ ביטול הטבע שהוא בחינת החמץ שבודקין ב אותו הלילה. שעל ידי זה הלילה בבחינת אור בחינת (תהלים קל"ט) לילה כיום יאיר וכו' כנ"ל ועל כן קרא התנא אותו הלילה אור:

אות ט

וזה בחינת (שמות יב) ליל שמורים שמשומר מן המזיקים, כי עיקר המזיקים הם מבחינת חכמת הטבע שהוא בחינת דינים שהוא בחינת העובדי כוכבים מזיקי עלמא. ואז בליל יציאת מצרים שהיה ביטול הטבע בלילה דייקא כדי לשבר ולבטל בחינת לילה שהוא בחינת חכמת הטבע על כן אותו הלילה הוא משומר מכל המזיקין ומכל הדינים, כי אז נתגלה השגחה שעל ידי זה נתבטלין כל ההיזיקות וכל הדינים כנ"ל:

אות י

וזה בחינת מלוי הלבנה. בחינת (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת ימי בראשית וכו' שיהיה לעתיד לבוא כשיתגלה השגחתו יתברך בעולם. כי אז יתבטל חשכת לילה. ואז תתמלא הלבנה מפגימתה כי פגם ומיעוט הלבנה זה בחינת חשכת לילה. שהוא בחינת חכמת הטבע שזה עיקר אחיזתם כי כל אחיזתם הוא מבחינת פגם הלבנה כיודע. ולעתיד תתמלא הלבנה ויתבטל החשך, כי יתבטל הטבע ותתגלה ההשגחה, ואזי לילה כיום יאיר. וזה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה וכו' כנ"ל. ועל כן פרשת קידוש החדש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל במצרים בשעת הגאולה כי עיקר הגאולה שהוא ביטול הטבע זה בחינת מלוי הלבנה שזה בחינת קידוש החדש וכנ"ל:

אות יא

וזה בחינת (פסחים ה) אין ביעור חמץ אלא שריפה. כי (יחזקאל טו) מהאש יצאו והאש תאכלם. כי ההשגחה והטבע הם בחינת יום ולילה אור וחשך כנ"ל. וזה בחינת מאורי אור ומאורי אש. כי מאורי אש שולטין בשעת הסתלקות מאורי אור דהיינו בלילה וחשך. (וכמבואר מזה במקום אחר בדברי רבינו ז"ל במאמר בראשית לעיני כל ישראל בסימן ס"ז בלקוטי תנינא). כי האש זה בחינת תוקף הדין שנמשך מבחינת הטבע כנ"ל, ועל כן ברא השם יתברך את האש במוצאי שבת על ידי אדם הראשון כמו שאמרו רז"ל (פסחים נד). זה רמז על בחינת הטבע שנתעלם ההשגחה, כי הטבע זה בחינת (דברים ח) כחי ועוצם ידי עשה לי וכו'. כמו האש שעיקר ברייתו היה על ידי מעשה ידי אדם, ועל כן משם עיקר אחיזת הטבע שהוא תוקף הדין ועל כן מבדילין עליו במוצאי שבת כי שם עיקר בחינת ההבדלה והבירור. כי עיקר אחיזת עץ הדעת טוב ורע הוא מבחינת הטבע שהוא בחינת אש כנ"ל. ועל ידי שאנו מבדילין עליו על ידי זה אנו מבררין הטוב ומכניעין הרע הנאחז בהאש בבחינת הטבע ונכלל גם האש שהוא בחינת הטבע בקדושה, כי באמת גם הטבע הוא השגחה. כי השם יתברך בעצמו מנהיג את הטבע כרצונו יתברך. וכשמאמינים ויודעים שהכל בהשגחה וגם הטבע היא השגחה אזי נכלל גם האש בקדושה. וזה בחינת בורא מאורי האש שמברכין במוצאי שבת בשעת הבדלה. שמאמינים שהכל מהשם יתברך וגם האש בחינת הטבע ברא גם כן השם יתברך בעצמו. כי גם הטבע היא השגחה כנ"ל. ואזי נכלל הכל בקדושה. וזה בחינת תיקון עץ הדעת טוב ורע כנ"ל. ואזי על ידי זה דייקא הם נופלים בבחינת מהאש יצאו והאש תאכלם. כי עיקר אחיזתם מבחינת האש בחינת הטבע. וכשנתגלה שגם האש בחינת הטבע הוא מהשם יתברך על ידי זה בעצמו הם נכנעים. וזה בחינת ביעור חמץ על ידי האש. כי אז נתגלה השגחת השם יתברך. ואז יודעים שהכל מאתו יתברך. ואפילו הטבע בחינת האש הכל ברא השם יתברך לבד. ואזי החמץ בחינת חכמת הטבע בחינת אחיזת העובדי כוכבים נכנע ונתבטל על ידי שרשו דייקא. דהיינו על ידי האש. כי מהאש יצאו והאש תאכלם כנ"ל:

אות יב

ועל כן בכל השנה מותר החמץ רק בפסח צריכים לאכול מצה. וחמץ אסור ואיסורו חמור מאד אפילו במשהו. כי בפסח שהוא יציאת מצרים צריכים רק לאכול מצה שהוא בחינת השגחה ובחינת החמץ שהוא בחינת הטבע צריכים עכשיו לבער לגמרי בבל יראה ובל ימצא כי באמת גם הטבע בעצמה היא גם כן השגחת השם יתברך כנ"ל. אבל מאחר שהתגברו פרעה ומצרים אז עלינו מאד וכפרו בה' ואמרו מי ה' וכו' (שמות ה') על כן אי אפשר לצאת ממצרים כי אם על ידי התגלות ההשגחה מאד מאד. כמו שהיה בשעת יציאת מצרים שגילה השם יתברך השגחתו בעולם בהתגלות גדול מאד כי עשה עמנו אותות נור אות ועל כן צריכים אז בפסח לאכול רק מצה ולא חמץ שהוא בחינת הטבע. רק מצה שהוא בחינת השגחה כי מחמת תוקף הגלות שהיה במצרים שכולל כל הגליות אי אפשר לצאת משם כי אם על ידי התגלות ההשגחה לבד. ובחינת הטבע שהוא החמץ צריך לבער לגמרי בבל יראה ובל ימצא. כי על ידי בחינת הטבע הם יכולים להתגבר ולא יהיה אפשר לצאת מחמת גודל אחיזתם שנתאחזו אז מאד בישראל אבל מאחר שאוכלים מצה שהוא בחינת השגחה. שבעת ימים. אזי אחר כך הותר החמץ. כי מאחר שכבר יצאנו ממצרים ונתגלה הדעת של השגחה על ידי אכילת מצה אזי אחר כך יכולים לאכול גם החמץ שהוא בחינת הטבע. כי על ידי גודל התגלות ההשגחה יודעים האמת שגם הטבע הוא השגחה. כי השם יתברך ברא הכל ומנהיג ברצונו הכל על כן יכולים לאכול חמץ גם כן. אבל בתחלה בשעת יציאת מצרים אי אפשר לאכול חמץ כלל. כי אז מחמת גודל אחיזתו כנ"ל אסור להזכיר שם טבע כלל. שלא יתאחזו ביותר ולא יוכלו להגאל ח"ו. אבל אחר כך שכבר יצאנו מהם ונתגלה ההשגחה אזי יודעים שגם החמץ בחינת הטבע הכל בהשגחתו יתברך. ועל כן הותר החמץ אחר הפסח כנ"ל. וזהו בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש שמאחר שקבלנו המצה שהיא אסוותא יכולים אחר כך לאכול החמץ היינו כנ"ל. שאחר שנתגלה ההשגחה יכולים לאכול החמץ גם כן. כי נתגדל הדעת ויודעים שגם הטבע היא השגחה באמת כנ"ל. ועל כן לא הותר החמץ עד אחר קריעת ים מסוף שהיה בשביעי של פסח, כי אז היה עיקר מפלת מצרים. ואז היה ביותר ויותר התגלות ההשגחה מאד מאד על ידי קריעת ים סוף ונסים הרבה שהיו אז. ועל כן אז נכנע ונתבטל חכמת הטבע שמשם אחיזת העובדי כוכבים מאד. כי כולם נבהלו אז מאד על ידי התגלות ההשגחה שהיה אז מאד. כמו שכתוב (שמות טו) אז נבהלו אלופי אדום וכו'. ומגודל התגלות ההשגחה אז נתגלה שגם באמת הטבע היא השגחה. ועל כן אחר שביעי של פסח הותר החמץ וכו' כנ"ל:

אות יג

כי קריעת ים סוף הוא בחינת מה שאמר רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל על מאמר ומוריד שני דמעות לים הגדול. דהיינו שממשיך השגחה להכניע את העובדי כוכבים שהם בחינת ים. כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) והרשעים כים נגרש. ואזי נעשין נסים ונפל אות שהם בחינת גדול. כמו שכתוב (מלכים ב' ח') ספרה לי את הגדולות וכו' עיין שם. וזה בחינת קריעת ים סוף שאז היה התגלות ההשגחה מאד כנ"ל. ועל ידי ההשגחה היה הנס. שהמשיך בחינת ההשגחה לבחינת ים שמרמז על העובדי כוכבים. ואז נבקע הים. היינו כי קריעת ים סוף הוא בשני בחינות. ושניהם אחד כי זה תלוי בזה. כי קריעת ים סוף מרמז שנבקע ים החכמה שלמעלה ונתגלה הדעת שהוא בחינת השגחה כי זה עיקר הדעת כנ"ל. ועל ידי זה בעצמו נבקע הים שלמטה. שמרמז על העובדי כוכבים דעלמא שהם כים נגרש. שכולם נבקעו ונשברו ונתבטלו. וישראל עברו בתוך הים ביבשה. כי לא יכלו המים שהם העובדי כוכבים לשלוט על ישראל מאחר שנתגלה ההשגחה כנ"ל. בבחינת ומוריד שני דמעות לים הגדול הנ"ל. (כי פרעה התגבר על ידי ב' אותיות אלו שהם מ'י' אותיות י"ם. ועל כן אמר (שמות ה') מ'י' ה' אשר אשמע בקולו כמובא בכתבי האר"י) ועל כן עיקר הכנעתו שנתגלה ההשגחה על ידי קריעת ים סוף בבחינת ומוריד שני דמעות. דהיינו השגחה לים הגדול כנ"ל:

אות יד

וזהו בחינת שאלת הבן. שמצוה שישאל הבן. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. כי צריכים אז בליל פסח לישאל דוקא קושיות מה נשתנה כדי להשיב על זה עבדים היינו וכו'. דהינו שהשם יתברך עשה עמנו נסים וגילה השגחתו יתברך בעולם. ועל ידי קשיא זו של מה נשתנה. על ידי זה מכניעין ומבטלין ומתרצין כל הקשיות של חכמת הטבע, כי על ידי זה מגלין ההשגחה כנ"ל ועל כן צריכין דייקא לישראל קשיות מה נשתנה בליל פסח כדי לבטל על ידי קשיא זו כל הקשיות של המחקרים שבאים מחכמת הטבע. כי על ידי קשיא זו נתגלה ההשגחה ונתבטל לגמרי כל הקשיות שלהם. ועל כן דברה תורה כנגד ארבעה בנים ששואלין קושיות מה נשתנה הנ"ל. כי הד' בנים הם כנגד ד' מלכיות כמובא. כי כל הד' מלכיות שהם כלל כל הגליות שכולם מתגברים רק על ידי בחינת חכמת הטבע כנ"ל כמבואר במאמר הנ"ל. וכולם נכנעים ונתבטלים על ידי שאלת הד' בנים שעל ידי זה נתגלה השגחה כנ"ל. ועל ידי זה נתבטלין כל הד' מלכיות שהם כלל כל הגליות כנ"ל. וזהו מה נשתנה הלילה. היינו שהקשיא מה זה היה שבלילה שמרמז על הגליות בחינת הטבע יהיה התגלות ההשגחה כל כך, והתירוץ עבדים היינו וכו'. ולא יכולנו לצאת משם כי אם על ידי התגלות ההשגחה לבד והיה מההכרח לבטל אז הטבע לגמרי. ועל כן היה הנס בלילה דייקא. כדי להכניעם בשרשם להפוך הלילה ליום. כי ביטל הטבע לגמרי. ואז נתהפך לילה ליום בחינת (תהלים קל"ט) לילה כיום יאיר. וזה עיקר הנס שיתבטל הטבע בחינת לילה לגמרי כנ"ל. על כן היה הנס בלילה דייקא כנ"ל:

אות טו

וזה בחינת טבילת כלים. כי הכלי שיצא מרשות העובדי כוכבים צריכים לטובלן מבמקוה שיהיה ראוי שיאכל בו הישראל (שולחן ערוך יורה דעה סימן ק"כ סעיף א'). כי העובדי כובבים שהם בחינת הטבע זה עיקר הטומאה כנ"ל וכשהכל ברשותם אינו יכול לצאת לרשות ישראל אל הקדושה כי אם על ידי טבילה במקוה. שהוא בחינת השגחה בחינת דעת בחינת (ישעיה י"א) כי מלאה הארץ דעה כמים וכו' כנ"ל. כי מאכל ישראל צריך להיות בקדושה גדולה מאד. ועיקר קדושת האכילה הוא על ידי הדעת שהוא התגלות ההשגחה. וזה בחינת אכילת מצה בפסח שמגלין ההשגחה על ידי האכילה דייקא על ידי שאוכלין מצה כנ"ל. כי אדם הראשון פגם באכילת עץ הדעת טוב ורע. ועץ הדעת טוב ורע זה בחינת חכמת הטבע ששם מעורב טוב ורע. והוא דעת דסטרא אחרא פגם הדעת דקדושה. ועיקר הפגם היה על ידי האכילה כי עיקר תיקון האכילה הוא על ידי אמונה דייקא בבחינת (תהלים ל"ז) ורעה אמונה כמובא במקום אחר (בסימן ס"ב). כי כשאינו אוכל בקדושה על ידי זה נפגם הדעת שהוא בחינת השגחה ונופל לטעות של חכמת הטבע. כמו שכתוב (דברים ח') פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וכו'. ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי וכו' דהיינו שתולה בטבע ח"ו כאילו הפרנסה בכחו ועוצם ידו ואינו מודה בהשגחה. וזה בחינת כחי ועוצם ידי בחינת פגם הידים הנ"ל פגם כ"ח פרקין דידים כ"ח אתוון של מעשה בראשית. וזה (שם) וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כ"ח וכו'. היינו כי באמת הכל בהשגחת השם יתברך שברא הכל בכ"ח אתוון של מעשה בראשית כנ"ל. והוא משגיח בכל עת ונותן כ"ח. כ"ח דייקא כנ"ל. כי השם יתברך משגיח ומקיים העולם על ידי כ"ח אתוון של מעשה בראשית כנ"ל. ועל כן צריכין ישראל לקדש את מאכלם מאד. וזה בחינת כמה וכמה מצות התלויים במאכל ומשתה. כי עיקר התגלות ההשגחה תלויה בקדושת המאכלים וכנ"ל. וזהו (שם ח') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. היינו שתברך את ה' אחר האכילה שתדע שהכל מאתו בהשגחתו יתברך. וזהו על הארץ הטובה. כי ארץ ישראל הוא בחינת השגחה כמו שכתוב (שם י"א) תמיד עיני ה' אלקיך בה נ"ל. וזה בחינת אכילת מן. בחינת (שמות ט"ז) הנני מטיר לכם לחם מן השמים. שהיה יורד בהשגחה לבד דבר יום ביומו. וכמה נסים נעשו בו. וכשמאמינים שהפרנסה הכל בא מהשם יתברך בהשגחתו לבד בלי שום דרך הטבע כלל. כי הוא הנותן כ"ח וכו' כנ"ל זה בחינת אכילת מן. בבחינת לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ועל כן בתחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים דהיינו בפסח בשעת יציאת מצרים הם צריכים לאכול מצה שהוא בחינת מוחין ודעת בחינת מן. כי על ידי אכילת מצה בפסח נמשך דעת גדול. ויודעין שהכל בהשגחה לבד ועל ידי זה עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים וכו' כנ"ל. ועל כן הכלי שהיה ברשות העובדי כוכבים שהם מסטרא דמסאבותא. כי הם תולין בטבע שמשם עיקר אחיזת הדינים והסטרא אחרא. ועל כן אין הכלי ראוי לסעודת ישראל. כי אם על ידי טבילה במקוה. שעל ידי זה יוצא הכלי מבחינת טבע לבחינת דעת בחינת השגחה בחינת עלמא דאתי שזהו בחינת מקוה וכו' כנ"ל. וזה בחינת הכשר כלים. (במדבר ל"א) כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש. כי מהאש יצאו והאר תאכלם וכו' וכנ"ל. כי מאחר שכבר נבלע האיסור שהוא הטומאה בכלי שכל זה נמשך מבחינת הטבע דהיינו כפירות שמשם נמשכין כל הטומ אות וכל האיסורים. וכשכבר נבלע האיסור בכלי אין לו טהרה כי אם על ידי האש שהוא בחינת שורש הטבע וכו' כנ"ל. כי מהאש יצאו וכו' וכנ"ל. אבל כשעדיין לא נבלע האיסור בכלי רק שיצא מרשות העובדי כוכבים. דהיינו שיצא מדעתו ורשותו כי עיקר בחינת רשותו של אדם הוא הדעת שהוא קונה כל החפצים תחת רשותו. בבחינת (נדרים מ"א) דעת קנית מה חסרת וכו'. כי עיקר האדם הוא הדעת. ועל כן כשיוצא הכלי מרשות העובדי כוכבים היינו מרשות דעת העובדי כובבים שהוא בחינת הטבע וכו' כנ"ל. אזי די לו בטבילה במקוה שהוא בחינת עלמא דאתי שמשם מקבלין וממשיכין בחינת השגחה לשבר ולבטל בחינת הטבע. שעל ידי זה יוצאין מטומאה לטהרה מרשות העובדי כוכבים לרשות ישראל שהם למעלה מהטבע וכו' כנ"ל:

אות טז

וזה בחינת היין של ד' כוסות. כי היין כלול משני בחינות כמו שאמרו רז"ל (יומא ע"ו). זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. היינו כשזוכין נתרומם הדעת על ידי היין. ועיקר הדעת הוא התגלות ההשגחה. דהיינו שנתגלה ביותר הדעת של ההשגחה על ידי שתיית היין כשזוכין. בחינת זכה נעשה ראש אבל אם אינו זוכה הוא להיפך. כי נעשה רש ואין עני אלא מן הדעת. ומשם עיקר העניות ממש דהיינו כשאין לו הדעת של השגחה שהוא עיקר הדעת משם בא עניות. בחינת (בראשית ג') בעצבון תאכלנה שהוא בחינת דחקות ועניות שבא על ידי פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת חכמת הטבע כנ"ל. כי הטבע הוא בחינת חשך ולילה. בחינת פגם הלבנה כנ"ל שמשם עיקר העניות כידוע. ושני בחינת אלו כלולים ביין. כי היין מביא שינה וזה בחינת הטבע שהוא בחינת לילה ושינה כנ"ל. ולהיפך כשזוכין אזי היין מעורר מהשינה בבחינת (שיר השירים ז') וחכך כיין הטוב דובב שפתי ישנים. דהיינו שיין הטוב מסטרא דטוב מעורר מהשינה. שזה בחינת הדיבור. כי בשעת שינה אזי נסתלק הדיבור. ועל ידי היין הטוב נתעורר מהשינה ונמשך הדיבור שבא מהדעת כידוע בחינת דובב שפתי ישנים. וזה בחינת השגחה שהוא בחינת התעוררות השינה כנ"ל. ומחמת שהיין כלול משני הבחינות מבחינת דעת בחינת השגחה שזה בחינת יין המשמח בחינת עלמא דאתי בחינת (תהלים ק"ד) ויין ישמח וכו'. וזה כשזוכה כנ"ל. ואם לא זכה הוא בבחינת יין המשכר שמערב הדעת וטועה בחכמת הטבע ח"ו שזה בחינת שינה וכו' כנ"ל. על כן צריכין לשמור את היין מאד ממגע עובדי כוכבים יותר מכל הדברים שבעולם. כי שום דבר אינו נאסר במגע עובדי כוכבים רק היין נעשה נסך על ידי מגע עובדי כוכבים. כי תיכף כשנוגע העובדי כובבים ביין וסתם נגיעה היא בידים. אזי נמשך היין לבחינת טבע שהוא בחינת עובדי כוכבים דעלמא מחמת שהיין כלול מב' הבחינות כנ"ל על כן העובדי כוכבים שהם בחינת טבע הם יכולין לטמא את היין בנגיעתם ביד. כי נמשך מיד לבחינת טבע ועל כן אינו ראוי לישראל שהם למעלה מהטבע. וכל מאכליהם ומשקיהם צריך להיות קודש. שעל ידי המאכל והמשקה יומשך הדעת של השגחה כנ"ל. ועל כן עיקר הפגם של היין הוא על ידי נגיעתם וסתם נגיעה היא בידים. כי עיקר הפגם הדעת של השגחה היא על ידי פגם הידים פגם כ"ח פרקין דידים שהם כנגד כ"ח אתוון של מעשה בראשית וכו' כנ"ל וידי עובדי כוכבים הם בהיפך מזה והם בבחינת (בראשית כ"ז) הידים ידי עשו. בחינת הטעות של הטבע שהוא בחינת כחי ועוצם ידי כנ"ל. ועל כן היין נפגם על ידי ידי עובדי כוכבים וכנ"ל. ואזי נעשה נסך זה בחינת טעות של חכמת הטבע שהוא בחינת שינה. וזה בחינת נסך בחינת (ישעיה כ"ט) כי נסך ה' רוח תרדמה וכו'. שזה נאמר שם על החוטזים בכוכבים הטועים במערכת השמים וכנ"ל. ועל כן בעת גאולת מצרים שאז נתגלה ההשגחה אז הוא מצוה לשתות ד' כוסות של יין. כי אז היין הוא בחינת זכה נעשה ראש. כי עכשיו בליל פסח נתרומם הדעת ונתגלה ההשגחה ביותר על ידי היין. כי השם יתברך המשיך השגחה ושבר את הלילה והשינה בבחינת (שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ואזי היין בחינת יין המשמח. ויכולין לדבר ולספר ביציאת מצרים בלילה הזה על ידי היין בבחינת דובב שפתי ישנים וכנ"ל. וזה בחינת (ברכות ל"ה) אין אומרים שיר אלא על היין. כי כל השירות הם נמשכין מבחינת עלמא דאתי שאז יתער שיר בעלמא. כמו שכתוב בזוהר הקדוש. בבחינת אז ישיר משה שר לא נאמר אלא ישיר מכאן שעתיד לשיר לעולם הבא. כי עיקר השירה מבחינת עולם הבא שאז ישיר משה וכו'. כי אז יתער שיר בעלמא ומשם נמשכין כל השירות לעולם הזה שמשוררין ומזמרין על הנסים. כי כל הנסים נעשין על ידי שהשם יתברך ממשיך בחינת השגחה מסוף העולם מעולם הבא לסזה העולם כנ"ל ואזסי כשנעשה הנס אנו ממשיכין גם כן בחינת שירה מעולם הבא לזה העולם. וזה בחינת כל השירות של הנסים. ועל כן אין אומרים שיר אלא על היין כי אז היין נכלל בקדושה בבחינת דעת של השגחה וזה עיקר בחינת השיר שממשיכין בחינת השגחה שזהו בחינת השיר של הנס לזה העולם. ועל כן אומרים השיר על היין וכנ"ל. וזה בחינת ד' כוסות יין של פסח כנגד ד' מלכיות. כי כשנכלל היין בקדושה בבחינת השגחה על ידי זה נכנעין כל הגליות של כל הד' מלכיות שעיקר כחם הוא על ידי הטבע כנ"ל. ועל ידי ההשגחה שנתגלה על ידי הדעת שנמשך על ידי ה' כוסות יין על ידי זה נתבטלים כולם וכו' וכנ"ל: