ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות הושענה רבה

הלכות הושענא רבה:

הלכה א

מה שלוקחין ערבי נחל בהושענא רבה, כי אז הוא גמר החתימה, הינו שבראש השנה הוא ההתחלה ועתה הוא הגמר, ומה שיש בראש יש בסוף, וכמבאר בזהר שבהושענא רבה הוא בחינת וישב יצחק ויחפר את בארת וכו' בראש השנה שירותא בהאי יומא מתערי ומסימי וכו'. נמצא, שבהושענא רבה חוזר ומתעורר ההתחלה, דהינו מה שהתחיל בראש השנה חוזר ונתעורר עתה בהושענא רבה ונסתים. והנה על-פי המאמר "תקעו" (לקוטי תנינא סימן ה). ושם מבאר כל ענין ראש השנה ויום הכפורים וסכות וכו', ובראש השנה נתגלה האמונה בחינת אף אמונתך בקהל קדושים וכו', כמו שמבאר שם, והתגלות האמונה הוא על-ידי שנתגלין העצות שהם בחינת מים עמקים, בחינת ממעמקים קראתיך ה', (כמבאר שם) וזה שמתחילין לומר בראש השנה זה המזמור ממעמקים קראתיך, כי על-ידי זה נתגלה האמונה כנ"ל וזה בחינת בריאת העולם שנעשה בראש השנה ברישא חשוכא והדר נהורא, שזה בחינת התגלות העצות שעל-ידי זה נתגדל האמונה, (כמבאר שם). והנה כל זה נעשה בראש השנה שהוא ההתחלה. ועתה בהושענא רבה שהוא הסוף ואז הוא גמר החתימה אנו חוזרים ומעוררין ההתחלה, דהינו התגלות העצות שעל-ידי זה נתגדל האמונה וזה בחינת ערבי נחל, שהם בחינת עצות, בחינת כליות יועצות, שהם בחינת נצח הוד, שזהו בחינת ערבי נחל כידוע. וערבי נחל הם אפיקי מים, בחינת מים עמקים עצה בלב איש, (כמו שמבאר שם). ועל-כן הם נקראים הושענות על שם שצועקים עליהם הושענא, כי בודאי כן ראוי לצעק עליהם הושענא, (כי הושענא מורה על צעקת הלב) שזה בחינת ממעמקים קראתיך ה', מבחינת צעקת הלב מעמקא דלבא, שעל-ידי זה נתגלין העצות, כמו שמבאר שם. כי הושענא מורה על צעקת הלב כמו מי שהוא חס ושלום, בצרה גדולה ואינו יכול לדבר שום דברי בקשות ותחנונים ורצויים, רק שצועק מעמק הלב הושענא, ועל-כן נקראים הערבי נחל שהם בחינת עצות הושענא, כי העצות הם בחינת צעקת הלב, בחינת ממעמקים קראתיך, (כמבאר שם). וזה בחינת וישב יצחק ויחפר את בארת המים, הינו שחוזרין וחופרין ומגלים המים הנ"ל, הינו העצות שנקראין מים בחינת מים עמקים כנ"ל ויצחק דיקא הוא חופר את המים שהם העצות, כי התגלות העצות הם מתוך החשך בחינת מגלה עמקות מני חשך שהוא בחינת פחד יצחק שמשם נתגלין העצות שהם בחינת חפירת הבארות מים כנ"ל, ועל-ידי התגלות העצות נתגדל האמונה כנ"ל וזה צריכין עתה בהושענא רבה, כי אז נגמר החותם בחינת חותם בתוך חותם והחותם הוא בחינת אמונה כידוע. ועל-כן לוקחין ערבי נחל וצועקין עליהם הושענא, שזה בחינת התגלות העצות כנ"ל, ועל-ידי זה נתגדל האמונה ועל-ידי האמונה נגמר החותם דקדשה כנ"ל. ברוך השם לעולם, אמן ואמן:

שיך לעיל:

וכן מבאר בכתבים שהעצות, שהם בחינת נצח הוד, נקראים ישועות וזה שמתפללין, ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו מהרה, כי עקר הישועה על-ידי העצה טובה בחינת ותשועה ברב יועץ (וכמו שכתוב במקום אחר, ועל-כן צועקין בהושענא רבה הושענא כמה פעמים, כי אז עקר תקון המשכת העצה שהם בחינת ערבי נחל שעוסקים בהם אז וכנ"ל:

הושענא רבה ב

על-פי המאמר המתחיל "חדי רבי שמעון", עין שם כל המאמר כלו בלקוטי מוהר"ן הראשון (בסימן סא):

והכלל, כי על-ידי פגם אמונת חכמים אין יכולין להוציא המשפט לאור, דהינו לזכות לקבל ולהוציא משפטי הנהגות ישרות מכל הלמודים שלומד בתורה, כי נדון במותרות וכו' בחינת הנאמר בדואג שהיה נעצר לפני ה' וכו', עין שם ואז אין לו עצה שלמה לעולם ותמיד הוא מספק וכו'. אך יש מים שהם מטהרים מאלו הטנפת בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם וכו'. ואז זוכה לעצה שלמה בחינת ולא יטמאו עוד בגלוליהם ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד. 'ממלכות' לשון עצה, כמו, מלכי ישפר עלך, שזוכה לעצה שלמה ואלו המים נעשין על-ידי מחלקת בחינת מי מריבה וכו', כי על-ידי המחלקת שחולקין עליו ומקשין עליו קשיות, על-ידי זה עושה תשובה ועל-ידי זה נתרבין הספרים של התורה וכו', ועל-ידי זה נמשכין המים טהורים הנ"ל, שעל-ידי זה נטהרין מן המותרות וזוכין לעצה שלמה. ועל-ידי זה נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים, כי על-ידי זה יכולים לקבל מחכמה עלאה וכו' וכו' בחינת אבן שתיה ששם נכללו כל אבני יעקב וכו', שזהו בחינת מה שנוסעים על ראש השנה לצדיקים וכו'. ועל-ידי כלליות נפשות וכו', על -ידי זה נעשה שמחה בחינת אור צדיקים ישמח, בחינת חדי רבי שמעון, (עין שם כל זה היטב):

אות א

וזה בחינת הושענא רבה שאז מתפללין על המים, ואיתא בזהר בההוא יומא וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים וכו', כי האבות עסקו בחפירות בארות שזה בחינת הנ"ל שרצו לחפר ולהשיג ולמצא בחינת מים טהורים הנ"ל ולטהר מן הטנפת והמותרות שעולה ומבלבל את המח על-ידי פגם אמונת חכמים שכל זה נמשך מחטא אדם הראשון שפגם באמונה כידוע, ועקר הפגם שלו היה בבחינת אמונת חכמים שהוא תורה בעל פה, שהוא בחינת לא תסור וכו' ימין ושמאל, דהינו שאסור לסור מפשט דברי התורה האמתיים לימין ושמאל, כי אדם וחוה בתחלה הוסיפו על הצווי, ואמרה, ולא תגעו בו וכו'. ועל-ידי זה דחפה עד שנגעה בו וכו'. נמצא, שבתחלה רצה להחמיר ולהוסיף על הצווי שזה בחינת שסר לימין ואחר כך על-ידי זה דחפה וכו' עד שסרה לגמרי לשמאל ועברה על מצוות השם יתברך, כי המצוה שצוה השם יתברך לאדם וחוה זה בחינת תורה שבכתב והפרוש של המצוה מה שהיו צריכין להבין ולפרש דברי השם יתברך כראוי באמת זה בחינת תורה שבעל פה והם על-ידי עצת הנחש הטעה אותם מן הפרוש האמת של דברי השם יתברך שהוא בחינת תורה שבעל פה עד שסרו לימין ולשמאל וכנ"ל. נמצא, שפגמו באמונת חכמים שהוא בחינת תורה שבעל פה, שהעקר הוא בחינת לא תסור לבלי לסור לימין ולשמאל, (כמבאר במאמר הנ"ל). ועל-ידי זה נפגמה עצתם בחינת הנחש השיאני שהוא לשון עצות, בחינת עצות נבערות. ואברהם ושאר האבות שעסקו בתקון פגם זה, על-כן עסקו בחפירות בארות שהוא בחינת תקון הנ"ל בחינת מים טהורים מי מריבה הנ"ל. כי אברהם ויצחק וכל האבות היו עליהם מריבות ומחלוקות גדולות מפרעה ואבימלך וכיוצא, וכל זה היה מחמת פגם חטא אדם הראשון, מחמת אמונת חכמים כנ"ל, על-כן היו עוסקים בזה התקון ועשו תשובה וחפרו בארות בחינת מים טהורים הנ"ל, בחינת מי מריבה הנ"ל. ועל-כן היו מריבות גדולות על הבארות בימי אברהם ויצחק, כמו שכתוב, והוכיח אברהם את אבימלך על אודות הבאר אשר גזלו וכו', וכמו שכתוב, וכל הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים, כי הבארות הם בחינת מי מריבה הנ"ל שיש עליהם מחלוקות גדולות בכל פעם, כי בכל פעם שחולקין ומריבין על הצדיק האמת והוא מתעורר בתשובה ומתקן פגם אמונת חכמים וכו', ואזי הוא משיג ומוצא בחינת מים טהורים, מי מריבה הנ"ל, אזי אחר כך הם חולקין ומריבין עליו עוד פעם אחר פעם, כל זמן שלא נתתקן הפגם הנ"ל והוא צריך בכל פעם לעסק בתקון זה, שהוא בחינת חפירות בארות מים חיים פעם אחר פעם, וכמובן במאמר הנ"ל, עין שם, שבכל פעם כפי המחלקת כן זוכה לבחינת מים הנ"ל, ועל-כן בכל פעם שחפרו אברהם ויצחק באר היה עליהם מחלקת יותר, כי כל מה שעסקו בתקון זה ורצו לחפר ולגלות באר מים חיים להטהר מן הטנפת הנ"ל, ולגלות דעת ושכל העולם בחינת מימי הדעת איך לעבד להשיג את השם יתברך, כמו כן נתגברו המתנגדים אל הקדשה שהם הפלשתים אנשי אבימלך ורצו לקלקל ולסתם תקון מזה להעלים מן העולם הדרך הדעת, שרצו אברהם ויצחק לגלות בעולם איך להתקרב להשם יתברך, וכמו כן בכל פעם שהם התגברו עליו ונחלקו על הבארות במריבות ומחלקת כן נתעוררו האבות בכל פעם יותר ויותר ועסקו בתקון יותר פעם אחר פעם, הכל כדי לגלות בחינת מים טהורים בחינת מי מריבה הנ"ל, לטהר מן המותרות הנ"ל, כדי לזכות לעצה שלמה כנ"ל, כי כל זמן שלא נתתקן פגם אמונת חכמים בשלמות שהוא חטא אדם הראשון, אזי יש מחלוקות ומריבות בכל פעם שרוצין לגלות המים הנ"ל שהוא תקון פגם הנ"ל:

אות ב

ועל-כן בראש השנה ויום הכפורים וסכות ושמיני עצרת, שאז אנו עוסקים בתקון חטא אדם הראשון, כידוע, שהוא בחינת פגם אמונת חכמים כנ"ל, ועקר גמר התקון הוא בשמיני עצרת כידוע. ועל-כן אז אנו מתפללין על המים שהוא מימי הבארות הנ"ל, בחינת מים טהורים מי מריבה הנ"ל, כי בראש השנה התחיל התקון, כי עקר בחינת ראש השנה הוא בחינת אמונה (כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר כמה פעמים), ועקר הוא אמונת חכמים שעל-ידי זה יוציא משפטנו לאור (כמבאר במאמר הנ"ל). וזהו ראש השנה 'ראש' דיקא, בחינת מחין וחכמה הינו אמונת חכמים, שעל-ידי זה זוכין לדעת להוציא המשפט לאור (כנ"ל במאמר הנ"ל). ועל-כן צועקים אז בקולות ותוקעין בשופר, כדי לחפר ולהוציא ולגלות מים טהורים הנ"ל, לטהרנו מכל טמאותינו כי המים נתגלין על-ידי קולות בבחינת שבעה קולות שאמר דוד על המים, כי אז בראש השנה הוא יום ראשון מעשרת ימי תשובה, ועל-ידי התשובה נתגלה המים הנ"ל (כמובא במאמר הנ"ל). וכן עושים תשובה פעם אחר פעם בכל עשרת ימי תשובה עד שביום הכפורים זוכין לבחינת מים טהורים הנ"ל, כי אז השם יתברך מטהר אותנו מכל טמאותינו וחטאתינו על-ידי מים טהורים הנ"ל, ועל-כן אומרים בסליחות בכל עשרת ימי תשובה ובפרט ביום הכפורים פסוק זה וזרקתי עליכם מים טהורים, כי בימים הללו שהם תקון חטא אדם הראשון תקון פגם אמונת חכמים, אז צריכין לחפר ולגלות בחינת מים טהורים הנ"ל, ואחר כך אנו זוכין לסכות שהוא בחינת תקון הדעת שנתתקן על-ידי מים טהורים, כי סכה הוא בחינת דעת בחינת אימא דמסככא על בנין, בחינת אם לבינה וכו', וזהו בחינת סכת שלום, בחינת בטול המחלקת והמריבות, כי לאחר שזוכין לגלות המים טהורים בשלמות על -ידי שעושין תשובה מחמת המחלוקות והמריבות, כנ"ל במאמר הנ"ל, אזי מתקנין המחלקות ונעשה שלום, בחינת סכת שלום שזוכין אחר יום הכפורים, שאז נתגלו המים טהורים כנ"ל, וזה בחינת ופרס עלינו סכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך, כי על-ידי סכת שלום שנעשה על-ידי המים טהורים, על-ידי זה זוכין לעצה שלמה כנ"ל:

אות ג

אבל עקר גמר התקון הוא בשמיני עצרת, כי אף-על-פי שכבר זכו ביום הכפורים לבחינת מים טהורים וזכו אחר כך לסכת שלום שהוא תקון הדעת על-ידי זה, אף-על-פי-כן עדין לא נזדכך המח בתכלית השלמות לגמרי, ועל-כן בכל ימי הסכות מקריבין שבעים פרים בשביל שבעים אמות כדי לברר הטוב מהם ולגרשם מעל גבולנו שלא יתערב זר בשמחתנו ביום שמיני עצרת כידוע, שזהו בחינת שמגרשין ומבטלין ומרחקין בחינת המותרות והפסלת מן המח, כי העובדי כוכבים הם בחינת המותרות כנ"ל, כי עקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים הוא בשמיני עצרת כידוע, ועל-כן ביום שקדם שמיני עצרת הוא הושענא רבה, שאז לוקחין ערבי נחל מנהג נביאים, ובההוא יומא וישב יצחק ויחפר את בארת המים וכו' כנ"ל, כי אז קדם גמר התקון בשלמות צריכין לשוב ולחפר את בארות המים להשיג ולמצא בחינת מים טהורים הנ"ל כדי לטהר בשלמות מכל בחינת המותרות הנ"ל, ואז זוכין לעצה שלמה בחינת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, וזה בחינת ערבי נחל שלוקחין ביום ההוא, כי ערבי נחל הם אפיקי מים, והם בחינת רגלין (כמובא במקום אחר), שזהו בחינת עצות, כמו שכתוב, וכל העם אשר ברגליך-ההולכים אחר עצתך (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר), כי אז נתגדלין אפיקי מים, בחינת מים טהורים, שעל-ידי זה זוכין לעצה שלמה, שזהו בחינת ערבי נחל שהם בחינת נצח הוד, בחינת עצות כידוע, כי עקר שלמות התקון הוא כשזוכין לעצה שלמה, שזהו עקר הישועה, ועל שם זה נקרא הושענא רבה, כי צריכין לזה ישועה גדולה ורבה מן השמים לזכות לעצה שלמה לידע איך לשית עצות בנפשו איך להתנהג בכל דבר, באפן שיזכה להתקרב לאביו שבשמים, כי ישועות הם בחינת נצח הוד, שהם בחינת עצות, כי זה עקר הישועה כשזוכין לעצה שלמה, וכמו שכתוב (באיוב ו), האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני, תושיה הינו עצות, כמו שכתוב לי עצה ותושיה, וזה שאנו מבקשין, ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו מהרה למען שמך, ואברהם אבינו שזכה לחפר הבארות כנ"ל שהם בחינת מים טהורים, על-כן זכה לעצה, כמו שכתוב, מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו וכו' את מי נועץ ויבינהו וילמדהו משפט, שכל זה קאי על אברהם, כמו שפרש רש"י שם (בישעיה מ), ועל-כן בהושענא רבה שאז חוזרין וחופרין בארות המים כנ"ל, דהינו שמגלין ומוצאין בחינת המים טהורים בשלמות, על-כן זוכין אז לעצה שלמה (כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל, עין שם), שעל-ידי המים טהורים זוכין לעצה שלמה. וזה בחינת ערבי נחל, שהם בחינת עצות, בחינת ישועות, כי זה עקר הישועה כשזוכין לעצה שלמה כנ"ל, ואז זוכין אחר כך לשמיני עצרת, שאז עקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, ואז הוא בחינת מלכות, בחינת זה יעצר בעמי (כמו שמבאר במקום אחר), כי נתתקן ונתבטל בחינת המותרות, בחינת ודואג היה נעצר לפני ה' כנ"ל, ואז נתתקן בחינת המלכות, בחינת אמונת חכמים, בחינת שמיני עצרת, בחינת זה יעצר בעמי, ועקר תקון המלכות הוא על-ידי עצות שלמות שזוכין בהושענא רבה כנ"ל:

אות ד

כי עקר בנין המלכות הוא על-ידי בחינת עצות, שהם בחינת נצח הוד, שמשם עקר בנין המלכות כידוע, ועל-כן כל מלך יש לו יועצים, כי עקר תקון המלכות הוא על-ידי עצות, ועל-כן נקראים העצות בשם מלכות, כמו שכתוב מלכי ישפר עלך, שזה בחינות ולא יחצו לשתי ממלכות, הינו עצות וכו' (כנ"ל במאמר הנ"ל), כי עקר בחינת המלכות על-ידי עצות כנ"ל, ועל-כן חלקת מלכות בית דוד היה על-ידי שנפגם העצות ולא זכה רחבעם לשית עצות בנפשו, ויעזב עצת הזקנים וישב לעם קשות כעצת הילדים אשר גדלו אתו, ועל-ידי זה נחלקה מלכות בית דוד, שעל-ידי זה נאמר לעתיד ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, שפרש רבנו במאמר הנ"ל שמרמז על חלקת העצה שנחצה לשתים, שאינו יודע איך לעשות, כי הכל אחד, כי פגם העצה הוא פגם המלכות, כי על-ידי חלקת העצה לשתים, על-ידי זה נחצה מלכות בית דוד כנ"ל, ולעתיד שנזכה למים טהורים ונזכה לעצה שלמה, אז יתקים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, דהינו כפשוטו שתהיה מלכות אחת מלכות בית דוד וגם תהיה העצה שלמה, כי הכל אחד כנ"ל, ועל-כן היה דוד המלך עליו השלום מבקש מאד לזכות לעצה שלמה, כמו שכתוב (תהלים יג) עד אנה אשית עצות בנפשי וכו', וכשזוכה לעצה שלמה נאמר אברך ה' אשר יעצני אף לילות וכו' (שם טז), כי עקר מלכות תלויה בזה בבחינת עצות שלמות כנ"ל, ועל-כן כשברח דוד מפני אבשלום בנו בקש דוד מהשם יתברך, סכל נא עצת אחיתפל ה', וכן היה, כי עקר נפילת אבשלום היה על-ידי שהשם יתברך בלבל עצתו, שנחלקה עצתו לשנים ולא ידע איך לעשות, עד שעשה כעצת חושי הארכי ולא עשה כעצת אחיתפל שהיתה טובה לפניו, ועל-ידי זה היתה מפלתו, כמו שכתוב וה' צוה להפר עצת אחיתפל הטובה לבעבור וכו', כי עקר המלכות הוא על-ידי עצות כנ"ל, ועל-כן קדם שמיני עצרת, שאז הוא גמר תקון המלכות כידוע, על-כן אנו לוקחין מקדם ערבי נחל שהם בחינת תקון העצות שנתתקנין על-ידי אפיקי מים, על-ידי בחינת מים טהורים שנתגלין אז, בחינת בההוא יומא וישב יצחק ויחפר וכו', ועל-ידי זה אנו זוכין בשמיני עצרת להשלים בחינת תקון המלכות, כי עקר תקון המלכות, דהינו שיתגלה מלכותו יתברך עלינו, הוא על-ידי התורה שהוא תרי"ג עטין דאוריתא, כמו שכתוב לי עצה ותושיה:

אות ה

ואז בשמיני עצרת שאז נתגלין בחינת המים טהורים הנ"ל, כי אז מתחילין גשם, להתפלל על המים הנ"ל, ואז נשלם בחינת תקון המלכות וזוכין לאמונת חכמים בשלמות כנ"ל, ואז נשלם התורה, כי עקר שלמות התורה הוא על-ידי אמונת חכמים, שעל-ידי זה נתרבים ספרים וכו' (כנ"ל במאמר הנ"ל), ועל-כן משלימין ומסימין התורה אז, וכל אחד לוקח את התורה ומקיפין את השלחן ועושין שמחת תורה, כי כל אחד מישראל יש לו חלק בהתורה, ואז נכללין כלם יחד ונכללין כל חלקי התורה ביחד, שזהו בחינת עשות ספרים הרבה וכו' הנאמר שם, שעל-ידי זה יש להתורה שלמות וכו', כי החלק שיש לכל אחד מישראל בתוך התורה זה בחינת ספר תורה שלו, וכל אחד ואחד עם חלקו וספרו שיש לו בהתורה נכללין יחד, ואז יש להתורה שלמות, ואז התורה בבחינת לוחות האבן שנכללת בחכמה עלאה, בחינת אבן שתיה וכו', ואז נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים שבעולם (כמבאר כל זה היטב במאמר הנ"ל), ועל-כן כל אחד ואחד עולה לתורה אז, שכל זה הוא בחינת שכל אחד נכלל עם חלקו בתוך התורה, כדי שתהיה התורה כלולה מכל נפשות ישראל יחד שהם כלליות כל חלקי התורה, ואז יש להתורה שלמות, ואז נכללת התורה בשרשה בחכמה עלאה דמתמן נפקת, וזה בחינת לעיני כל ישראל-בראשית, הינו על-ידי שנכללין כל ישראל ביחד, על-ידי זה נכללין כל חלקי התורה כנ"ל, ואז התורה נכללת בשרשה שהוא חכמה עלאה, שזהו בחינת בראשית, כי בראשית הוא בחינת חכמה עלאה, בחינת ראשית חכמה, וזהו לעיני כל ישראל-בראשית כנ"ל, ואז כשנכללין כלם יחד נעשה שמחה, בחינת אור צדיקים ישמח (כמבאר במאמר הנ"ל), על-כן זוכין אז לשמחה, בחינת שמחת תורה, ברוך השם לעולם, אמן ואמן: