ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות בית הכנסת (הכל)
הלכה א
עריכהאות א
עריכהכי בית התפלה נקרא בית הכנסת על ששם מתכנסין כל הנפשות על ידי התפלה שמתפללין שם. כי התפלה הוא בחינת נפש כמו שכתב רבינו. ועל כן עיקר התפלה בבית הכנסת ובצבור. כי עיקר עליית הנפש ושלמותה הוא כשנכללין כל הנפשות ונעשין אחד, כי אז עולין אל הקדושה. כי הקדושה הוא אחד. וכמו שפירש רש"י על השבעים נפשות בית יעקב שכולן נקראין נפש אחד. ועל כן התפלה שהוא בחינת הנפש עיקרה תלוי כשנתאחדין הנפשות. ועל כן צריך לקבל עליו קודם התפלה מצות עשה ואהבת לרעך כמוך וכמו שכתב רבינו שאי אפשר לדבר דיבורי התפלה כי אם על ידי השלום שנתחבר עם כל נפשות ישראל. על כן עיקר התפלה בצבור ולא ביחיד שלא יהיה כל אחד חלוק בפ"ע שזה היפך הקדושה רק צריכין לחבר יחד העדה הקדושה ונעשין בחינת אחד, וזה בחינת תפלה בצבור ובבית הכנסת דוקא ששם נתכנסין ונתאחדין הנפשות, וזה הוא שלימות התפלה כנ"ל. ועל כן נקראין הבתי כנסיות על שם יעקב כמו שכתוב (במדבר כ"ד) מה טובו אהליך יעקב. כי יעקב הוא כלליות כל הנפשות של ישראל בבחינת כל הנפש הבאה לבית יעקב כמו שכתב רבינו נ"י. ובבחינת יעקב כל הנפשות הם באחדות כפירוש רש"י הנ"ל על שבעים נפש הנ"ל. אבל בבחינת אברהם ויצחק שיצאו מהם ישמעאל ועשו שהם בבחינת פירוד נקראים נפשות בלשון רבים כמו שפירש רש"י שם. ועל כן אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה שאינו מקום שמוקף מחיצות ואין שם כניסה והתועדות והתחברות יחד. אבל יעקב שם בחינת האחדות על כן קראו בית בחינת התוועדות והתחברות, שכל הנפשות מתכנסין ומתחברין למקום אחד. וזה בחינת בית הכנסת שהוא בחינת בית יעקב בחינת בית תפלה שהוא רק על ידי בחינת יעקב כנ"ל. כי הבתי כנסיות הם בחינת בית המקדש כמו שכתוב (יחזקאל י"א) ואהי להם למקדש מעט. ועיין היטב ענין זה בתחלת המאמר המתחיל ואלה המשפטים בסימן יו"ד המדבר מענין הר ושדה ובית (בליקוטי חלק א') ועל כן צריך דוקא להתפלל בבית הכנסת. כי עיקר שלימות התפלה כשהוא בבחינת בית כמו שכתוב שם. ועל כן יכול אחד לכוף את חבירו לבנות בית כנסת כי מאחר שהוא בחינת אחדות על כן יכול כל אחד לכוף את חבירו כמו שבאדם אחד יכול לכוף אבר אחד את חבירו כשיודע תועלתו אף שהאבר השני אינו מרגיש כלל מה שצריך, על כל זה האבר השני מרגיש כאב חבירו ומשתדל בהצלתו, כן כשזה רוצה לבנות בית כנסת נמצא שהוא בבחינת אחדות עם חבירו כנ"ל. על כן יכול לכופם ולהכריחם כנ"ל:
ועל כן בתי כנסיות נוהגין בהם כבוד. כי עיקר הנפש תלוי בכבוד כמו שכתב רבינו שם בבחינת (בראשית מ"ט) בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות מ"ז) אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה, ומכבדין בפתח בית הכנסת אף על פי שאין בו מזוזה. כי מזוזה היא בחינת מלכות כמובא והיא בחינת הכבוד בחינת מלך הכבוד והוא בחינת הנפש כנ"ל. וזה שכתב רבינו נ"י בסימן כ"ג שמזוזה היא בחינת עשירות דקדושה. כי עשירות הוא שורש הנפשות כמו שכתב רבינו נ"י בסימן ס"ח. ועל כן רבי מכבד עשירים. מכבד דייקא. כי העשירות שהוא שורש הנפשות הוא בחינת כבוד כנ"ל. וזה בחינת עושר וכבוד. ועל כן אין ראוי לכבד כי אם בפתח שיש בו מזוזה, כי שם הוא מקום הכבוד. ועל כן צריך לכבד שם כל אחד את חבירו כדי להאיר בהנפש משרשה שהוא הכבוד כמו שכתב רבינו במקומו במאמר דרשו ה' ועזו (בסימן ל"ז) אבל בבית הכנסת אף שאין בו מזוזה מכבדין שם. כי שם מקום הכבוד כי הוא בחינת בית יעקב שהכבוד והנפש נקראין על שמו כמו שכתוב בסודם וכו' נפשי ובקהלם וכו' כבודי כמו שכתוב רבינו עיין שם. ועל כן צריך לנהוג כבוד גדול בבית הכנסת כדי להאיר בכלליות הנפשות משרשם שהוא בחינת כבוד כנ"ל:
הלכה ב
עריכהאות א
עריכהמכרו תיבה יקנו מטפחת עיין שם. אבל להיפך לא. מעלין בקדש ולא מורידין. תשמישי קדושה נגנזין, תשמישי מצוה נזרקין. כי הירידה היא תכלית העליה כמובא וכמבואר היטב בדברי רבינו נ"י (בסימן י"ב בלקוטי תנינא) על פסוק ואיה השה לעולה. שכשיורד ונופל ח"ו למדרגות התחתונים מאד רחמנא ליצלן לבחינת מקומות המטונפים ומתחיל לבקש אותו יתברך איה מקום כבודו, מחמת ששם נסתר ונעלם מאד הוא יתברך ובזה בעצמו הוא חוזר ומדבק עצמו אליו יתברך. כי מקומות אלו מקבלין חיות מבחינת איה שהוא הכבוד העליון עיין שם היטב היטב, כי הוא ענין דק ועמוק. והנה הירידה לצורך העליה הוא רק בעולם הזה שהוא עולם העשיה שהוא מלא קליפות שאי אפשר לעלות כי אם על ידי ירידות. כי בלא זה יהיה עליו קטרוגים רבים ומניעות רבות, על כן צריך דייקא לירדה למדור הקליפות להכניעם במקומם ולמצוא שם דייקא אותו יתברך בבחינת ירידה תכלית העליה כנ"ל ואז עולה לבטח בלי מונע. אבל לעתיד לבא שיהיה כולו קדש ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ ויתבטל כל הקליפות, אז יעלו מדרגא לדרגא מחיל אל חיל בלי ירידה וכמובן במאמר ר' יוחנן משתעי חזינא כוורא דאפיק רישי' ממיא ודמיא עיניו כתרי סיהרי וכו' עיין שם היטב (בסימן ט"ז) והכלל היוצא משם שמה שצריך הצדיק לבטל מדביקותו הוא רק בעולם הזה מחמת עננין דמכסיין על עיינין כדי שלא יתגברו ח"ו ויתבטל מכל וכל. אבל לעתיד לבא שיתבטלו העננין וכו', אז לא יצטרך לבטל מדביקותו וכו' עיין שם. וכל זה הוא בעצמו ענין ירידה לצורך העליה, כי כשהצדיק מבטל מדביקותו אזי הוא בבחינת סיהרא כמבואר שם, זהו ירידה אצלו. אבל הוא לצורך העליה. כי אחר כך נתחדש שכלו ומשיג יותר מבתחלה וכל ה אינו נוהג רק בעולם הזה, אבל לעתיד לבא יתבטלו העננין ולא יצטרך לירידה כנ"ל. וזה בחינת מעלין בקדש ולא מורידין. כי תשמישי קדושה הם רמז על בחינת עלמא דאתי שיהיה כולו קדש כולו טוב. ועל כן נאמר בהם מעלין בקדש ולא מורידין, כי שם הוא העליות בלי ירידות כנ"ל. וזהו בחינת תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין. כי תשמישי מצוה הם בחינת מלכות כמו שכתוב כל מצותיך צדק וצדק מלכותא קדישא. ובבחינה זו יש עליות וירידות. כי לפעמים נקטן ונתצמצם בחינת המלכות ויורד למדריגות התחתונים ואפילו במדור הקליפות בסוד ומלכותו בכל משלה וזהו בעצמו בחינת איה שמחיה מקומות אלו בסוד אני ראשון ואני אחרון. כי מלכות בראש ומלכות בסוף. היינו שבחינת מלכות שרשה בכתר שהוא בחינת איה. כי סוף מעשה במחשבה תחלה, וכשהמלכות בהסתרה וקטנות גמור עד שמלובש במקומות כאלו להחיותם, אזי דייקא הוא בבחינת איה כי אזי נסתלקין המוחין שבאין אליו בתוספת ואין לה רק עצם חיותה שיש לה בסוד נקודה. ושורה חיות הנקודה הוא מבחינת איה כי שם שורה כי סוף מעשה במחשבה תחלה וכו' כנ"ל. נמצא שמה שכתוב שם בדברי רבינו נ"י במאמר ר' יוחנן הנ"ל שכשהצדיק מבטל מדביקותו הוא בבחינת סיהרא זהו בעצמו בחינת הירידה צורך העליה הנ"ל. כי סיהרא הוא בחינת מלכות. וכל העליות וירידות הם בבחינת מלכות כי בחינת מלכות עולה ויורד למדרגות ה"ל להכניעם ואחר כך עולה משם כידוע. וזהו בעצמו בחינת איה שמחיה מקומות האלו שהוא בבחינת שורש נקודות המלכות כידוע שעל ידי זה הירידה תכלית העליה כנ"ל. ועל כן תשמישי מצוה כשנסתלקין ממצותן נזרקין כי שם יש בחינת הסתלקות הקדושה לפעמים בעת הירידה כנ"ל. אבל תשמישי קדושה נגנזין, כי הם בבחינת עלמא דאתי כולו קדש ואז לא יהיה ירידה כלל ועל כן אסור לזורקן כי אין בהם ירידה רק נגנזין והגניזה היא בחינת קבורה והעלמה. וכן הדין באמת לקוברם וזהו גניזתן היינו שצריך לגונזן באור הגנוז שהוא אור אין סוף ברוך הוא ששם הוא סוד קבורת תלמידי חכמים ושם הוא גניזתן. כי הקדושה נכללת בקדושה העליונה על למעלה מעלה וכו'. וזהו בעצמו בחינת מעלין בקדש ולא מורידין כי העליות אלו הם בלי ירידה. כי לעתיד לא יהיה שום ירידה לצורך העליה רק יהיה כולו קדש כנ"ל:
הלכה ג
עריכהאות א
עריכהענין קדושת בית הכנסת ושאר תשמישי קדושה שכל אלו הדברים שבקדושה תלוים בדעת האדם כשמזמין הדבר לתשמיש קדושה ומשתמש בו לדבר שבקדושה אזי נתקדש כמו שכתב בשלחן ערוך אזמני' ולא צר בי' צר בי' ולא אזמני' לא חיילא קדושא רק אזמני' וצר בי' אז חיילא קדושה ואסור להוציאו לחולין. נמצא שתשמישי קדושה קדושתם חיילא על ידי האדם. וכן קדושת בית הכנסת הכל תלוי בז' טובי העיר וכו' כמבואר בשלחן ערוך:
כי איתא בדברי רבינו ז"ל (בלקוטי תנינא סימן ע"ח) שעיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי בחינת כח מעשיו הגיד לעמו וכו'. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו' עיין שם. וכמבואר שם בדברי רבינו ז"ל על פי ואתחנן וכו' שזה בחינת כל המקומות שבקדושה שישראל כובשים לפעמים איזה מקום ומקדשים אותו בקדושת ישראל והיו יכולים לומר לסטים אתם וכו' אך על ידי כח מעשיו הגיד לעמו וכו'. על ידי זה יש לנו כח לכבוש כל העולם ולקדשו בקדושת ישראל כי ברצונו נתנה להם וברצונו וכו':
וזה בחינת קדושת בית הכנסת. כי עיקר קדושת הבית הכנסת הוא על ידי בחינת כח מעשיו וכו' הנ"ל שעל ידי זה יש לנו כח לקדש כל המקומות שבעולם. כי השם יתברך ברא הכל וברצונו נתנה לנו שזהו בחינת קדושת ארץ ישראל כי גם קדושת הבית הכנסת הוא בחינת קדושת ארץ ישראל והבית המקדש בבחינת (יחזקאל י"א) מקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ט) וזה בחינת (שמות ט"ו) מקדש ה' כוננו ידיך שעיקר קדושת המקדש שזהו בחינת בית הכנסת ובית המדרש כנ"ל, הוא על ידי בחינת ידים שיש בהם כ"ח פרקין שהם בחינת כח מעשיו כמבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (סימן מ"ה חלק א') שעל ידי זה עיקר קדושת הבית הכנסת כנ"ל. ועל כן בכל תשמישי קדושה לא חל הקדושה עד שישתמש בו דהיינו אזמני' וצר בי' כנ"ל. כי עיקר הקדושה הוא בבחינת ידים שיש בהם כ"ח פרקין שהם בחינת כח מעשיו שמשם עיקר הקדושה בחינת קדושת ארץ ישראל שנמשכת מבחינת כ"ח פרקין כנ"ל. ועל כן בעינן שנשתמש דייקא בקדושה. כי השימוש זה בחינת עשיה בחינת ידים ואז דייקא חיילא הקדושה. כי עיקר מה שנמשך קדושה על הדבר הוא מבחינת כח מעשיו שמשם נמשך קדושת ארץ ישראל כנ"ל זה בחינת ידים בחינת כ"ח פרקין כנ"ל ועל כן בעינן אזמני' וצר בי' דהיינו מחשבה ומעשה. כי שורש הקדושה הוא במחשבה. כי מחשבה הוא בחינת חכמה בחינת קדש כמובא. אבל עיקר שלימות הקדושה הוא כשהקדושה נמשכת בידים בבחינת עובדא, זה עיקר מעלת ושלימות הקדושה כשמקשרין העובדא והעשיה אל הקדושה בבחינת (תהלים קל"ד) שאו ידיכם קדש שעיקר שלימות הקדושה הוא בידים ששם עיקר הקדושה כשמנשאין ומעלין הידים שהם בחינת עשייה אל הקדושה זה עיקר שלימות הקדושה כי עיקר שלימות הקדושה כשנמשך הקדושה גם במדריגה התחתונה בבחינת עשיה. וזה בחינת שכל התשמישי קדושה חיילא קדושתם דייקא על ידי מחשבה ועובדא דהיינו אזמני' וצר בי' וכנ"ל. אבל הזמנה לבד לאו מילתא הוא. כי עיקר מעלת ושלימות הקדושה הוא כשנמשכת בעובדא דייקא בבחינת עשיה. כי עיקר הקדושה הוא בחינת קדושת ארץ ישראל ועיקר קדושת ארץ ישראל הוא בבחינת כח מעשיו וכו'. דהיינו בחינת אמונה שיודעין שהשם יתברך ברא את כל העולם ברצונו וברצונו נטלה מהם וכו'. וזה עיקר הקדושה כשיודעין שהכל מאתו יתברך. כי השם יתברך ברוך הוא נקרא קדוש. ותיכף כשיודעין שהשם יתברך ברא הדבר נמשך לשם קדושה ועיקר מעלת הידיעה הוא כשיודעין בעולם העשיה הגשמי מקדושתו יתברך. כי מחמת שצמצם הקדושתו עד שברא עולם הגשמי הזה על כן נתעלם קדושתו עד שיש כח לבחור בקדושה או להיפך ח"ו. ועל כן עיקר המעלת הקדושה כשמקדשין עולם העשיה שזה נמשך מבחינת ידים בחינת כח מעשיו בחינת כ"ח פרקין זה בחינת קדושת ארץ ישראל וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת ז' טובי העיר שהם ראשי עם בחינת מוחין שמשם שורש הקדושה כנ"ל. ועל כן נקראין טובי העיר לשון טוב כי הדעת והמוח הוא בחינת טוב. כמו שכתוב (משלי י"ט) גם בלא דעת נפש לא טוב כמובא בדברי רבינו ז"ל (סימן כ"ט חלק א'). וזה בחינת קדושת ארץ ישראל בחינת ההר הטוב הזה והלבנון וכו'. כי ז' טובי העיר בהם תלויה קדושת הבית הכנסת וכל תשמישי קדושה שהם בחינת קדושת ארץ ישראל, גם הם מתקנים תקנות ישרות ומדריכין את העם בדרך הטוב והישר בדרך ארץ. כי הם מנהיגים את העולם שלא יצא אחד חוץ לשורה ולא יעשה אחד עולה לחבירו רק יתנהגו כראוי בדרך הישר וכו' שכל זה הוא בחינת קדושת ארץ ישראל בחינת דרך ארץ כמבואר במאמר ואתחנן הנ"ל. ועל כן נקראים ז' טובי העיר לשון טוב שהוא בחינת מוחין כנ"ל בחינת ארץ ישראל שנקראת ההר הטוב וכו'. ועל כן הם ז' טובי העיר כי הם ממשיכין קדושת ארץ ישראל בכל הדברים שבקדושה ובית הכנסת ובית המדרש ומוציאין אותם מבחינת ז' עממין שהיתה ארץ ישראל בתחלה בידם. כי כל הדברים וכל המקומות צריכין לקדש בקדושת ארץ ישראל ועל כן צריכים להוציאם מבחינת ז' עממין ולקדש כל הדברים שהם תשמישי קדושה וכן בתי כנסיות ובתי מדרשות בקדושת ארץ ישראל בחינת ההר הטוב וכו' כנ"ל:
כי בכל הדברים שבעולם נעלם בהם קדושה דהיינו חיות אלקות. וזה בחינת התורה הנעלמת שהיה מקיים את העולם קודם מתן תורה בחינת דרך ארץ שקדם לתורה שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל כמבואר כל זה היטב במאמר הנ"ל. ועל ידי בחינה זו דייקא יכולים לקדש כל הדברים שבעולם ולעשות מחול קדש כגון כל הדברים שבקדושה או בתי כנסיות ובית המדרש שבתחלה היה חול גמור, ואחר כך עושין מהם קדש. הכל על ידי בחינה זו על ידי בחינת התורה הנעלמת הנ"ל בחינת דרך ארץ הנ"ל שזה בחינת כח מעשיו. ועל כן נקרא ארץ ישראל על ידי בחינת כח מעשיו על ידי שמגלין שהשם יתברך ברא הכל ותיכף כשנתגלה אלקותו יתברך הוא בחינת טוב כמו שכתוב טוב ה' לכל וכו' ברוך השם לעולם אמן ואמן:
הלכה ד
עריכהאות א
עריכהעל פי התורה המתחלת יברכנו אלהים ויראו אותו כל אפסי ארץ (בסימן ע"ה ליקוטי חלק א') עיין שם כל התורה. והכלל שדיבורי תורה ותפלה הם בחינת העלאת מיין נוקבין שעל ידי זה נעשה שלום. דהיינו שמעלין כל הנצוצות שנפלו ומחברין אותם יחד שזהו בחינת שלום. ובוראין מהם עולמות חדשים. וקודם שמעלין הנצוצות אזי הנצוצות הם בחינת דמים, אזי הם בבחינת צולע על יריכו בחינת פגם הרגלים ששם עיקר אחיזת הקליפות שנאחזין בהנצוצות שנפלו. על כן צריכין להעלות הנצוצות להכניסם בתוך הדבור, שיהיה נעשה מהדמים דיבור דקדושה של תורה ותפלה ואז מעלין בחינת העלאת מיין נוקבין שעל ידי זה עולין ומתחברין הנצוצות ונעשה שלו וחיבור ביניהם ואז נתתקן פגם הרגלין בבחינת (בראשית ב') ויבן את הצלע וכו' וצריכין לדבר בתורה ותפלה עד שיבטל הגוף לגמרי שיהיה הגוף בטל ואפס ואז נתבטלין כל הארציות וזוכין לשלום. כי עיקר המחלוקת והנצחון הוא מהדמים שעדיין לא עבד בהם את שם יתברך. כי צריך האדם לעסוק כל כך בעבודתו אותו יתברך עד שיזכה שיעבוד את השם יתברך בכל טפי דמים שיש בו ולא יהיה נשאר בו טפת דם שלא עבד בה את השם יתברך היינו בחינת הנ"ל שצריכין לדבר בתורה ותפלה כל כך עד שיתבטל הגוף לגמרי. כי חיות הגוף הם הם הדמים. וצריכין להכניס כל החיות של כל הדמים לתוך דיבורי התורה ותפלה עד שיהיו נכללין כל הדמים עם החיות שבהם בתוך תורה ותפלה עד שיתבטל הגוף לגמרי כנ"ל ואז זוכה לשלום כנ"ל, ולבטל הגוף לגמרי זוכין על ידי יראה וכו', וזהו בחינת ויראו אותו כל אפסי ארץ שעל ידי היראה נתבטלין כל הארציות כאין וכאפס ואז זוכה לשלום בחינת יברכנו אלהים. כי לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום עיין שם. כי כל הנ"ל מבואר שם מתוך התורה הנ"ל אף על פי שיש דברים שכתבתי כאן שאינם מבוארים שם כך בפירוש. אבל באמת כל דברי נכללין שם:
אות ב
עריכהוזה בחינת קדושת בית הכנסת. כי בבית הכנסת מגדלין תורה ותפלה ועל ידי דיבורים הקדושים שעוסקין שם תמיד בתפלה וקריאת התורה וכו', על ידי זה מעלין בחינת העלאת מיין נוקבין ועל ידי זה נתבטלין כל הארציות ומעלין כל הנצוצות ועושין שלום כנ"ל. ומשם עיקר קדושת הבית הכנסת. כי עיקר הקדושה הוא כשמבטלין הארציות והגשמיות ומעלין ומבררין הנצוצות ומחברין אותם ובונין מהם עולמות קדושים שאז נתקדש זה המקום, כי נתבטל משם אחיזת הקליפות שהיו נאחזין באלו הנצוצות שהם עיקר הטומאה. כי על ידי דיבורי התורה ותפלה מבטלין הקליפות ומקדשין המקום. כי נתגלה בו התגלות אלקות שהם בחינת הנצוצות שעולין משם תמיד. ועל כן צריכין לנהוג מורא גדול בבית הכנסת ובבית המדרש שזהו בחינת מורא מקדש. כי בית הכנסת ובית המקדש הם בחינת מקדש מעט. כי עיקר הקדושה על ידי היראה. כי על ידי היראה נתבטל הארציות כנ"ל. ועל כן צריכין לנהוג מורא גדול בבית הכנסת ובבית המדרש כדי לזכות לבטל כל הארציות שזהו עיקר בחינת קדושת בית הכנסת שהמקום ההוא קודש מחמת ששם נתבטל הארציות על ידי דיבורי תורה ותפלה שמדברים שם הרבה תמיד עד שנתהפך המקום למקום קדוש. כי נכלל בקדושתו יתברך. כי הארציות והגשמיות ששם אחיזת בחינת החול והטומאה שהוא היפך הקדושה נתבטל שם על ידי ריבוי דיבורי התורה ותפלה שמדברים שם תמיד. אבל עיקר הביטול הוא על ידי היראה כנ"ל. על כן צריכין לנהוג שם מורא גדול כנ"ל. וזהו בחינת האזהרה על מורא מקדש כמו שכתוב (ויקרא י"ט) ומקדשי תיראו וכו' וכמו שכתוב (בראשית כ"ח) מה נורא המקום הזה וכו'. ובכלל זה מורא בית הכנסת ובית המדרש שהם מקדש מעט כנ"ל. כי עיקר ביטול הארציות להפכו לקדושה גמורה הוא על ידי היראה כנ"ל. כי כשזוכין ליראה אז דייקא יכולין לבטל הגוף וכל בחינת הארציות על ידי דיבורי תורה ותפלה כנ"ל. ועל כן אסור לדבר בבית הכנסת ובית המדרש שום שיחה בטלה. כי צריכין לדבר שם רק דיבורי תורה ותפלה שעל ידי זה מעלין מיין נוקבין ועושין שלום ומתקנין כל העולמות וממשיכין לשם קדושת השם יתברך. אבל על ידי שיחה בטיחלה במקום קדושה כזה ח"ו פוגמין שם מאד כאלו רוצה להחזיר הקלקול למקומו ח"ו, כאלו מחזיר העולם לתהו ובהו ח"ו שהם בחינת שבירת כלים. כי חוזר ומגביר ח"ו בחינת שבירת כלים על ידי שיחה בטילה במקום קדוט כזה שעוסקים שם תמיד בדיבורים קדושים של תורה ותפלה ויראת שמים שעל ידי זה מעלין כל הנצוצות משבירת כלים. והוא על ידי דברים בטלים שלו מקלקל ח"ו תיקון כזה. כי צריכין לדבר שם רק דיבורים קדושים תמיד, עד שיתהפך המקום לקדושה גמורה. דהיינו שיתבטל כל הארציות וכנ"ל. ותכף כשמדבר שיחה בטלה ח"ו הוא פוגם בזה, וחוזר ומגביר הארציות והקליפות הנאחזין בהם ח"ו. ועל כן פגם שיחה בטלה בבתי כנסיות ובתי מדרשות גדול מאד כמבואר בזוהר הקדוש ובכל הספרים (ובפרט בהקונטרס מורא מקדש מהרב החסיד המפורסם מוה' יוסף זצוק"ל מ"מ מאוסטרא בעל המחבר ספר רב ייב"י עיין שם).:
אות ג
עריכהובשביל זה נקרא בית הכנסת. כי שם כונסין ומחברין יחד כל הנצוצות הקדושים ועושין שלום ביניהם על ידי ההעלאת מיין נוקבין שעולה שם תמיד על ידי דיבורי תורה ותפלה כנ"ל. וזה בחינת בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. ירושלים הוא בחינת קדושת הבית כנסת. כי כל הבתי כנסיות מקבלין קדושתם מירושלים ששם מקום הבית המקדש שמשם עיקר קדושת הבית הכנסת שנקרא מקדש מעט כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ט). ועל שם זה נקרא ירושלים על שם יראה שלום כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרק נ"ו) כי זה עיקר הקדושה של הבית המקדש ובית הכנסת. כי על ידי היראה נתבטלין הארציות ועולין כל הנצוצות ועושין שלום ביניהם וחוזרים לקדושתם. נמצא שעיקר הקדושה הוא בבחינת יראה שלום כנ"ל. ועל כן מקום שהבית המקדש עומד שם שהוא תכלית הקדושה של כל הקדושות נקרא על שם זה ירושלים עיין שם יראה שלום שמשם עיקר הקדושה כנ"ל. כי עיקר קדושת כל הדברים הוא כפי עליית ובירור הנצוצות שמבררין שם דהיינו שמבטלין שם כל הקליפות שהם בחינת ארציות ומגלין הקדושה שיש שם שהם הנצוצות שהיו מפוזרין שם על ידי הקליפות הנאחזין בהם. ועכשיו כשנתבטלין הקליפה והארציות הם מתחברין יחד בבחינת שלום ומתגלה קדושתם. כי הנצוצות הם קדש כי ממקום קדושה יהלכו. נמצא שעיקר קדושת כל הברים הוא בבחית ירושלם בחינת יראה שלום. כי על ידי היראה עיקר ביטול הארציות שעל ידי זה נעשה שלום בין הנצוצות שזה עיקר הקדושה של הבית המקדש ובית הכנסת ושל כל הדברים שבקדושה וכנ"ל. וזהו בחינת בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס. יכנס זה בחינת בית הכנסת שהוא בחינת בית המקדש כנ"ל, שם מתכנסין כל הנצוצות שהם בחינת נדחי ישראל כידוע ומתברים יחד בבחינת שלום שזהו בחינת ירושלים שזהו עיקר קדושת הבית הכנסת וכו' כנ"ל. וזה שכתוב (ביחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט ודרשו רז"ל (מגילה כ"ט) אלו בתי כנסיות וכו' ועתה מחובר הפסוק היטב היטב סופו לראשו. היינו כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות שזהו בחינת פיזור הנצוצות שנתפזרו לשם כידוע. ועל כן סיים הפסוק ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות וכו'. כי על ידי בתי כנסיות ובתי מדרשות שעוסקין שם בתורה ותפלה, על ידי זה מתכנסין ומתחברין שם הנצוצות כנ"ל בבחינת נדחי ישראל יכנס כנ"ל. נמצא שהמקדש מעט דהיינו בית הכנסת וכו', הוא התיקון והרפואה של הפיזור של ישראל שהפיצם בגוים וכו' ובזה מקושר ומחובר יפה הפסוק כי הפיצותים הנ"ל מראשו לסופו כנ"ל:
אות ד
עריכהועל כן חששו רז"ל ביותר על השלום בבית הכנסת כמו שאמרו רז"ל (גיטין נ"ט) שתיקנו בבית הכנסת כהן קורא ראשון וכו' מפני דרכי שלום כי היכי דלא ליתי לאינצויי.כי עיקר קדושת הבית הכנסת הוא בבחינת שלום שזהו עיקר בחינת עליית הנצוצות שעולין משם על ידי דיבורי תפלה ותורה שעיקר תיקונם כשמתחברים יחד בבחינת שלום כמבואר היטב בהתורה הנ"ל עיין שם. שעיקר הוא השלום, ומחמת שבבית הכנסת עוסקין ביותר להעלות הנצוצות על ידי שדוברים שם תמיד דיבורים קדושים, על כן צריכין ליזהר שם ביותר ויותר ממחלוקת ח"ו. כי המחלוקת בבית הכנסת ובבית המדרש פוגם מאד מאד. כי באמת בכל מקום שנאוי המחלוקת מאד כאשר הפליגו רז"ל בגודל איסור המחלוקת רחמנא ליצלן. אבל ביותר ויותר צריכין ליזהר ממחלוקת ח"ו בבית הכנסת ששם עוסקין תמיד לתקן הנצוצות שעיקר תיקונם כשיש שלום, שאז יכולין הנצוצות להתחבר בבחינת שלום שזהו עיקר תקונם כנ"ל. אבל כשמעוררין מחלוקת שם ח"ו מקלקלין מאד מאד. כי יכולין לקלקל ח"ו כל התקונים והקדושות הנעשין בבית הכנסת ובבית המדרש. כי עיקר תקונם בבחינת שלום דייקא כנ"ל:
אות ה
עריכהוזה בחינת ספירה ול"ג בעומר שאז פסקו למות תלמידי ר' עקיבא כי הם מתו על ידי פגם השלום, על ידי שלא נהגו כבוד זה בזה. ועל כן מתו בימי הספירה שאז עוסקין על ידי מצות ספירה לתקן הדמים לטהר עצמינו מטומאת מצרים כאשה המטהרת לבעלה. כי עיקר טומאת מצרים הוא בחינת פגם הדמים כידוע בבחינת (יחזקאל ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו' וכמבואר בפרי עץ חיים שכל כוונת הספירה לזכך ולטהר בחינת הדמים כידוע. ועל כן צריכין לספור הימים בפה מלא דוקא. כי הימים הם המדות שהם כלליות העולמות שקודם התקון הם בבחינת פגם הדמים שהם בחינת החיות של העולמות. כי הדם הוא הנפש והחיות ועל כן צריכין לספור הימים בפה כדי להכניס הדמים לתוך הדיבור הקדוש שיהיה נעשה מהם בחינת הדיבור של הספירה שעל ידי זה עולה מיין נוקבין וזוכין לחבר הנצוצות בבחינת שלום כנ"ל, נמצא שעיקר התיקון שאנו עוסקין בימי הספירה הוא לעשות שלום שזהו עיקר בחינת עליית הנצוצות בחינת תיקון כל העולמות שאנו עוסקים לתקנם ולקדשם שיהיו כולם מוכנים לקבלת התורה בשבועות. כי עיקר קבלת התורה הוא על ידי השלום כמו שכתוב ויסעו מרפידים וכו' ויחן ישראל נגד ההר ודרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י שם כולם כאחד בלב אחד. מה שאין כן שארי החניות שהיו במחלוקת וכו'. נמצא שעיקר קבלת התורה היה על ידי השלום. וזה אנו עוסקין בימי הספירה שזהו בחינת תיקון הדמים כנ"ל. ועל כן תלמידי ר' עקיבא שפגמו בשלום ולא נהגו כבוד זה בזה על כן היה עונשם בימי הספירה דייקא כי נאחז בהם הדין של ימי הספירה. שעיקר הדין הוא מפגם הדמים של מצרים שהם בחינת דינים שאנו עוסקים לתקנם ולהמתיקם על ידי הספירה שעל ידי זה עושין שלום כנ"ל, ומחמת שהם פגמו בשלום והיו ביניהם מחלוקת על כן לא היו יכולים להמתיק דין של ספירה. על כן נאחז בהם הדין אז דייקא ונענשו אז דייקא כנ"ל. ור' שמעון וחביריו היו התיקון שלהם על כן אמר אנן בחביבותא תליא שהוא שלום וכמבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה חדי ר' שמעון בסימן ס"א. וזהו בחינת ל"ג בעומר שאז פסקו למות תלמידי ר' עקיבא ואז הוא הלולא רבא דרבי שמעון בר יוחאי שהוא התיקון שלהם. כי עיקר תיקון הדמים והנצוצות הוא כנשתתקנין בחינת הרגלין שזה התיקון יהיה נגמר בשלימות כשיבא משיח שאז יתקיים (זכריה י"ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים שזהו בחינת עד דמטו רגלין ברגלין הנאמר בזוהר הקדוש כמובא בכתבים. ועל כן עיקר ההמתקה של ימי הספירה הוא בל"ג בעומר, כי אז כבר הגיע התיקון עד בחינת הוד שבהוד שהוא בחינת רגלין דרגלין. כי נצח והוד הם בחינת רגלין כידוע. ועיקר אחיזת הקליפות הוא בבחינת הוד בבחינת (איכה א') כל היום דוה כמובא ושם עיקר התיקון כשזוכין לתקן בחינת הוד זה עיקר שלימות התיקון. ועל כן תיכף כשמגיע יום ל"ג בעומר שאז זוכין לתקן בחינת הוד שבהוד שהוא עיקר התיקון בחינת רגלין שברגלין, על כן אז נתתקן בחינת צולע על יריכו, ואז עיקר ההמתקה עיקר עליית הנצוצות ונעשה שלום ביניהם. ועל כן אז נתתקן פגם תלמידי ר' עקיבא שפגמו בשלום. ועל כן אז הוא הילולא רבא דרבי שמעון בר יוחאי שהוא בחינת שלום כי הוא היה התיקון שלהם. כי עיקר בחינת השלום שהוא בחינת תיקון הנצוצות הוא כשנתתקנין בחינת הרגלין שזה זוכין בל"ג בעומר כנ"ל. ועיקר ההילולא הוא שאז נסתלק רבי שמעון בר יוחאי. כי בעשת הסתלקות נשמת הצדיק אז הוא מעלה מיין נוקבין ביותר ויותר. כי אז עיקר ההתפארות שהשכינה מתפארת חזי במה ברא קאתינא לגבך שזה עיקר בחינת העלאת מיין נוקבין ועל ידי זה עיקר עליות הנצוצות עיקר תיקון השלום כנ"ל. ועל כן בל"ג בעומר שאז צריכין לתקן הרגלין שלזה צריכין העלאת מיין נוקבין מנשמה גדולה מאד בפרט שהיו צריכין לתקן הפגם של תלמידי ר' עקיבא שפגמו בשלום כנ"ל על כן זכה התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי לתקן תיקון זה. כי נסתלק בשלום ביום ל"ג בעומר וזכה להעלות נשמתו בסוד העלאת מיין נוקבין בשעת הסתלקותו למעלה למעלה כמובן באדר"ז הקדושה על פסוק (תהלים ל"ג) כי שם צוה ה' את הברכה חיים וכ' עיין שם שאז נסתלק נשמתו הקדושה, ועל ידי זה זכה להמשיך שלום ולתקן הפגם של תלמידי ר' עקיבא שזהו בחינת המתקת הדין של ימי הספירה שעיקר ההמתקה על ידי השלום כנ"ל, כי בשעת הסתלקות הצדיק נתרבה השלום מאד בבחינת (ישעיה נ"ז) יבא שלום ינוחו וכו' הנאמר על סילוק הצדיק כמו שדרשו רז"ל וכן מבואר באדר"ז שם בפירוש על הסתלקות רבי שמעון בר יוחאי ששמעו קול שאמר יבא שלום היינו כנ"ל. אשרי לו:
אות ו
עריכהובשביל זה התחיל שלמה המלך עליו השלום לבנות יסוד בית המקדש בחודש אייר. שכל החודש הזה הוא כולו בימי הספירה, ועל ידי הספירה מתקנין הדמים וזוכין לשלום, ועל כן אז התחיל בנין בית המקדש שמשם קדושת הבית כנסת ובית המדרש שכל קדושתם הוא בבחינת שלום כנ"ל. ובשביל זה נקרא הבית המקדש סוכת שלום כי עיקר קדושתו בבחינת שלום כנ"ל:
אות ז
עריכהועל כן אמרו רז"ל (עיין מגיהל כ"ט) עתידין כל בתי כנסיות שיעלו לירושלים כי על ידי קדושת הבית כנסת והיראה שנוהגין בו על ידי זה נתבטל כל הארציות משם לגמרי. ועל כן מאחר ששם נתבטל הארציות בודאי יוכל לעלות ממקומו לירושלים. כי עיקר ההפסק והריחוק שבין מקום למקום הוא מחמת הארציות. כי הארציות נותן גבול והפסק והבדל בין מקום למקום. אבל כשנתבטל הארציות ועושין שלום אזי הכל אחד. כי אין הפסק וגבול בין ירושלים להבית הכנסת מאחר שנתבטל כל הארציות. ועל כן בודאי יעלו כל המקומות הקדושים שהם בית הכנסת לירושלים. כי רוחנית אינו תופס מקום. אבל זה יהיה לעתיד כשיושלם הבירור בשלימות. כי אין הקדושה נשלם בשלימות עד לעתיד לבא כשיתקיים ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, ואז יהיה נשלם קדושת הבית הכנסת בשלימות עד שיעלו כולם לירושלים כי הארציות יתבטל מהם לגמרי אז וכנ"ל. וכן מבואר שם בפסוק זה גופי' ועמדו רגליו ביום הוא על הר הזיתים ונבקע חצי ההר וכו'. נמצא שמבואר שם שיהיו אז נסים גדולים בענין בקיעת ההר שיגיעו ההרים זה לזה כמו שכתוב שם כי יגיע גי הרים אל אצל עיין שם בפירוש רש"י. וכל זה יהיה מחמת גודל שלימות הקדושה שיהיה אז כשיושלם בירור הרגלין שזהו בחינת ועמדו רגליו וכו' כנ"ל שמחמת זה בעצמו יתבטל הארציות עד שיוכלו ההרים להתקרב זה לזה. ועל כן אז יעלו כל הבתי כנסיות לירושלים. כי כשנתבטלים הארציות יכולין כל המקומות הרחוקים להתקרב ולהתחבר יחד כנ"ל.וזהו בחינת גודל השלום שיהיה אז. כי שלום הוא בחינת אחדות והתחברות כי יתבטל הארציות שהוא מסך המבדיל ויעלו ויתחברו כל הקדושות יחד בבחינת שלום וכנ"ל:
אות ח
עריכהוזה בחינת (מגילה ט') מעלין בקודש ולא מורידין. ועיקר תכלית הקושה הוא קדושת ספר תורה כמבואר במשנה (מגילה כ"ה) ובשלחן ערוך, בני העיר שמכרו וכו'. מכרו בית הכנסת לוקחין וכו'. עד מכרו ספרים יקנו ספר תורה שמעלין בקדש וכו'. כי עיקר הקדושה הוא כשנתבטלין הארציות לגמרי שזהו בחינת קדושת ספר תורה שעור הקלף מחובר לאותיות הכתב בחיבור חזק לעולם. ועל ידי זה נתהפך הקלף לקדושה גמורה של האותיות הקדושים שבספר תורה. כי עיקר עליית הקדושה הוא על ידי הדיבור כנ"ל שזהו בחינת האותיות שבספר תורה שהם אותיות הדיבור. ומאחר שהקלף דבוק באלו האותיות בקשר חזק ובאחדות גדול כל כך על כן נתבטל הקלף לגמרי לגבי אותיות הכתב וקונים קדושה גמורה. ועל כן הספר תורה וספרים הם מצות שיש בגופן קדושה. כי גופן קדושים מחמת שמקושרין להאותיות, על כן הגשמיות שלהם נתבטל לגמרי לגבי הקדושה עד שאי אפשר לשנות הקדושה עוד לעולם. כמבואר בפוסקים שדבר שיש בגופו קדושה אינו משתנה מקדושתו לעולם. כי תשמישי קדושה שבלו צריכין גניזה, אבל הבית הכנסת אף על פי שמדברים בו דיבורים קדושים של תורה ותפלה, עדיין הוא נקרא תשמישי מצוה שכמבואר בפוסקים ויכולין לשנות קדושתו ז'טובי העיר במעמד אנשי העיר כמבואר בשלחן ערוך. כי אין הבית הכנסת מקושר כל כך להדיבור הקדוש כמו הקלף בהאותיות. ועל כן צריך האדם שיקדש עצמו כל כך בדיבורי התורה ותפלה עד שיתבטל לגבי הדיבור לגמרי כנ"ל דהיינו שיהיה גופו מחובר וכלול בהדיבור כמו הקלף המחובר בהאותיות עד שהקלף עם האותיות הם דבר אחד ממש. כי שניהם יחד הם ספר תורה. כמו כן ממש יהיה הגוף מחובר ונכלל בהדיבור עד שיהיה כתוב ונחקק בו היטב. ולא יהיה נכתב ונחקק בגופו שום אות אחר רק אותיות ודיבורי התורה כמו קלף של הספר תורה שאין נכתב בו שום דבר רק אותיות התורה, ואזי זה האדם הוא קדוש בקדושת הספר תורה ויותר. ועליו נאמר זאת התורה אדם. דהינו שהאדם הזה בעצמו הוא התורה כמובא זה בדברי רבינו ז"ל. ועל תלמיד חכם כזה אמרו רז"ל (מכות כ"ב) כמה טפשאי שאר אינשי דקיימו מקמי ספר תורה ולא קיימו מקמי צורבא מרבנן וכו'. וזה בחינת (משלי ג') כתבם על לוח לבך. היינו שיהיו דיבורי התורה כתובים בו ממש כמו האותיות הנכתבים בספר תורה ממש כנ"ל. וזה שנסמך מצות לימוד והדיבור בדברי תורה למצות כתיבת תפילין (שהוא בחינה אחת עם כתיבת ספר תורה כי דיניהם אחד). כמו שכתוב בפרשת קריאת שמע ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם לאות על ידך וכו' וכתבתם וכו'. היינו שהתורה מזהיר את האדם שידבר דברי תורה תמיד ולא ידבר דברים בטלים כמו שדרשו רז"ל (יומא י"ט) על פסוק זה ודברת בם ולא בדברים בטלים. היינו שידבר כל כך דברי תורה בשבתו בביתו ובלכתו בדרך ובשכבו ובקומו עד שיתבטל הגוף לגבי הדיבור לגמרי עד שיהיה הגוף מקושר ונכלל בהדיבור כמו הקלף של ספר תורה ותפילין ומזוזות. וזהו ודברת בם וכו' וקשרתם וכתבתם וכו'. היינו שתדבר כל כך בתורה עד שיתבטל הגוף לגמרי לגבי הדיבור עד שיהיה בבחינת תפילין ומזוזות הנכתבים על הקלף שהאותיות והקלף שניהם אחד ממש כן יהיה הגוף מקושר ונכלל בהדיבורים הקדושים של התורה עד שיתבטל אצלם לגמרי כנ"ל. ובשביל זה מעלין בקדש ולא מורידין כי צריכין להעלות הנצוצות אל הקדושה מעלה מעלה. כי צריכין בירור אחר בירור עד שיעלו תכלית הקדושה שהוא קדושת ספר תורה ששם הקלף מקושר ובטל לגברי אותיות התורה שזהו עיקר שלימות עליית הקדושה בחינת שלום ואחדות. וכנ"ל:
הלכה ה
עריכהאות א
עריכהעל פי התורה המתחלת בענין הנהגת הפשיטות בלקוטי תנינא סימן ע"ח עיין שם כל הענין היטב. והכלל לענינינו שעיקר הדרך לארץ ישראל הוא על ידי האוצר מתנת חנם שהוא בחינת חסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שעל ידי זה מחיה את עצמו הצדיק הגדול בעת פשיטותו. ובזה הוא מחיה כל הפשוטים שבעולם. ואפילו המונחים במקום שמונחים אפילו אותן שהם בידוטא התחתונה מאד אפילו בשאול תחתיות ממש כי אין שום ייאוש בעולם וכו' עיין שם כל זה היטב:
וזה בחינת קדושת בית הכנסת. כי עיקר קדושת בית הכנסת נמשך מבחינת קדושת ארץ ישראל שם עיקר עליית התפלה כמו שכתוב (מלכים א' ח') והתפללו אליך דרך ארצם וכו'. היינו כי עיקר קדושת בית הכנסת הוא מבחינת הדרך שהולכין לארץ ישראל שעיקר הכח לילך ולכבוש ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו וכו' שהוא בחינת העשרה מאמרות שבהם נברא העולם שהם האוצר מתנת חנם שבחינת החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה. ומבואר שם בהתורה הנ""ל וזה לשונו וגם כאן בחוץ לארץ נמצא בחינה זו כי ישראל באים לפעמים במקומות שהיו רחוקים מאד מאד מקדושת ישראל וכו' והם רוצים לקדש המקום בקדושת ישראל וכו' והיו יכולים לומר גזלנים אתם שכבשתם זה המקום שאינו שלכם. אך על ידי כח מעשיו בחינת עשרה מאמרות על ידי זה יש לנו רשות לכבוש כל העולם ולקדשו בקדושת ישראל כי הוא יתברך בראה וברצונו נתנה לנו וכו' עיין שם ומשם נמשך קדושת הבית הכנסת שיש כח לישראל לקדש כל המקומות בקדושה גדולה דהינו בקדושת בית הכנסת. כי אנו מאמינים שהשם יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות וברצונו נתנה לנו. כי כל העולם לא נברא כי אם בשבילנו ישראל כדי שנקדש כל המקומות על ידי תפלה ותורה. ובכל מקום שאנו רוצים לבנות מקום קדוש דהיינו בית הכנסת או בית המדרש לעסוק בו בעבודתו יתברך תיכף אנו קונין המקום. כי הכל של השם יתברך והוא ברא הכל רק בשביל זה כנ"ל רק מה שהיה עד הנה ברשות מי שהוא רחוק מקדושתו יתברך היה הכל ברצונו כי כך רצה הוא שיהיה עד עתה ברשות מי שהוא עד שיבואו ישראל ויטלו המקום מהם ויקדשו בקדושת ישראל. כי יש להם זה הכח כי הוא יתברך בראה רק בשביל זה, רק ברצונו נתנה להם עד הנה וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. נמצא שעיקר קדושת הבית הכנסת הוא רק מבחינת הנ"ל מבחינת הדרך לארץ ישראל. היינו מבחינת כח מעשיו שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל:
אות ב
עריכהוזה בחינת מה שהיו ישראל מהלכים במדבר עם המשכן ובכל מקום היו מקימין המשכן היה המקום קדוש בקדושת הבית המקדש. כי ישראל היו הולכין לכבוש ארץ ישראל שלזה צריכין להמשיך בחינת כח מעשיו לגלות לכל באי עולם שהכל שלנו כי השם יתברך ברא העולם בשבילנו וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו שעל ידי זה כובשין ארץ ישאל ועל ידי זה יכולין לקדש כל המקומות בקדושת ישראל כנ"ל. על כן צוה אותם השם יתברך להוליך המשכן במדבר ולהקים אותו בכמה מקומות שחנו שם. כי בזה המשיכו בחינת כח מעשיו בחינת חסד חנם הנ"ל שעל ידי זה יכולין לילך ולכבוש ארץ ישראל כנ"ל. כי על ידי שהקימו את המשכן בכל מקום שחנו וקידשו תיכף את המקום בקדושה גדולה בקדושת הבית המקדש, בזה הראו שיש לנו כח לקדש כל המקומות שבעולם אפילו במדבר שממה מקום נחש שרף ועקרב וצמאון שהם בחינת מקום הקליפות וישראל יכולים לקדש אפילו אלו המקומות בקדושה גדולה כל כך הוא קדושת המשכן והכל על ידי בחינת כח מעשיו. כי ברצונו נתנה להם וברצונו וכו'. ובזה יכולין לילך ולכבוש ארץ ישראל כנ"ל. על כן מחמת שאותו הדור היו הראשונים שהלכו לכבוש ארץ ישראל מיד שבעה עמיין הוכרחו לעשות משכן ולהקימו בכל פעם כי בזה הכח בעצמו הלכו לכבוש ארץ ישראל כנ"ל:
אות ג
עריכהוזה גודל המעלה והזכות המופלג של הזוכים לעסוק בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות לשם שמים. כי אנו צריכין גם עתה להמשיך הדרך לארץ ישראל. כי על זה אנו מצפים ומחכים בכל יום שנזכה לשוב לארצינו בקרוב. ועל כן אנו צריכין להשתדל מאד לעשות דרך לארץ ישראל. ועל ידי זה שבונין בית הכנסת או בית המדרש ומקדשין מקום חול בקדושת בית הכנסת על ידי זה ממשיכין בחינת הרך לכבוש ארץ ישראל כנ"ל. כי כשמקדשין מקום חול ועושין ממנו בית הכנסת בזה ממשיכין בחינת כח מעשיו הנ"ל שמראין שהכל שלנו וברצונו וכו', שעל ידי זה אנו יכולין לקדש המקום בקדושת בית הכנסת וזהו בעצמו הדרך לארץ ישראל כנ"ל. ועתה מה נמלצו לחיך דברי הפסוק (יחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט ודרשו רז"ל (מגילה כ"ט) אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות היינו כנ"ל. כי הבתי כנסיות שהם מקדש מעט הם הם עיקר התיקון והנחמה על צרות הגלות אשר גלינו מארצינו אשר הפיץ אותנו בגוים ובארצות. כי על ידי המקדש מעט שהם הבתי כנסת על ידי זה נזכה לשוב לארצינו, כי על ידי זה עושין דרך לכבוש ארץ ישראל כנ"ל. וזהו כי הרחקתים בגוים וכי הפצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט שהם בית הכנסת שהם התיקון והנחמה על אשר הפיצותים וכו'. כי על ידי המקדש מעט שהם הבתי כנסיות נשוב לארץ ישראל כנ"ל:
אות ד
עריכהוזהו שאמרו רז"ל (בבא בתרא ג') שאסור לסתור בית הכנסת קודם שבונין החדשה כמבואר בשלחן ערוך כי חיישינן לפשיעותא וכו'. כי מחמת שבכל פעם שרוצין לקדש איזה מקום שזהו בחינת קדושת ארץ ישראל כנ"ל. כי כל הקדושות נמשכין מארץ ישראל שכלולה מעשר קדושות שהם כלל כל הקדושות שבעולם. ומחמת זה נתעורר בכל פעם קטרוגים ומניעות רבות שכולם נמשכין מבחינת אומות העולם שהם בחינת הקליפות וסטרא אחרא שמקטריגים על שכבשו ארץ ישראל ואומרים לסטים אתם וכו'. וכן הם מקטרגים ומזמינים מניעות רבות בכל פעם שרוצים לקדש איזה מקום בקדושת ארץ ישראל כגון לבנות בית הכנסת ובית המדרש. ועל כן אסרו רז"ל שלא לסתור בית הכנסת וכו', כי חששו למניעות רבות שיכולים להזדמן כגון הטעמים שאמרו ר"ל משום פשיעותא או דילמא מתרמי פדיון שבוים וכו'. וכל החששות הם מחמת שיש קטרוגים ומניעות רבות על בנין בית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת קדושת ארץ ישראל כי הסטרא אחרא וכו' מקטרגים תמיד על בחינת קדושת ארץ ישראל ואומרים לסטים אתם שכבשתם וקדשתם מקום שאינו שלכם עד שבשביל זה התחיל השם יתברך התורה מבראשית כדי לגלות להם שהכל שלו ובשבילנו ברא הכל וברצונו נתנה להם וברצונו וכו'. אבל על כל פנים היא מלחמה גדולה, על כן אסור חז"ל לסתור וכו' פן יזדמנו מניעות שכולם נמכין מבחינה הנ"ל כנ"ל:
אות ה
עריכהועל כן הזהירו רז"ל להתפלל בבית הכנסת ואפילו כשאין שם מנין כמבואר בספרים. כי עיקר שלימות התפלה הוא בבית הכנסת כי כבר מבואר שעיקר קדושת הבית הכנסת נמשך מבחינת החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן מתורה, שעל ידי זה כובשים ארץ ישראל כנ"ל. ועל כן עיקר התפלה בבית הכנסת. כי עיקר התפלה צריכה להיות בבחינה זאת לבקש מהשם יתברך רק מתנת חנם. כי כל אחד יודע שלפי מעשיו אינו ראוי שימלא השם יתברך בקשתו רק צריכין לבקש מתנת חנם. ועל כן צריכין להתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש כי שם יכולין להמשיך החסד חנם מחמת שכל קדושתם נמשך מבחינת אוצר מתנת חנם שהוא בחינת החסד חנם היה מקיים העולם קודם מתן תורה. ועל שם זה נקרא בית הכנסת על שם שכונס ומאסף לשם הכל אפילו כל האנשים הפשוטים (שקורין פראסטאקיס) ואפילו המגושמים מאד אפילו אותן שחטאו ופגמו כמו שפגמו כי על ידי בחינת החסד חנם הנ"ל הכל יכולין להתתקן ולשוב להשם יתברך כמובן בהתורה הנ"ל שעל ידי החסד חנם הזה שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל על ידי זה מחיה ומקיים כל הפשוטים שבעולם ואפילו המונחים במקום שמונחים. כי אין שום ייאוש בעולם כלל. והכל בכח החסד חנם הנ"ל כמובן שם (וכמבואר בדברינו מזה במקומות אחרים) ומאחר שכל קדושת הבית הכנסת נמשך משם מבחינת החסד חנם הזה כנ"ל, על כן נקראת בית הכנסת שהוא כונס ומאסף כל הנדחים בעונותיהם וכל הפשוטים שבעולם אפילו אם הם כמו שהם. כי על ידי החסד חנם שממשיך הצדיק הגדול הכל יכולים להתתקן. ועל כן כל מי שהוא עדיין בכלל ישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות הוא בכלל ישראל ויש לו תקוה עדיין. כי קדושת הבית הכנסת שנמשך מבחינת החסד חנם הנ"ל מתקן הכל כ"ל. כי אין לנו עתה שום סמיכה כי אם על חסד חנם שממשיכין הצדיקי אמת שהם בחינת הדרך לארץ ישראל וכנ"ל וזה בחינת ואני ברוב חסדך אבוא ביתך שאומרים כשנכנסין לבית הכנסת. כי עיקר קדושת הבית הכנסת הוא רק על ידי רוב חסדו יתברך בחינת החסד חנם הנ"ל:
אות ו
עריכהוזה שאמרו רז"ל (ברכות ח') כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע שנאמר (ירמיה י"ב) הוי על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי ישראל וכו'. כי שכנים הרעים הנוגעים בנחלה הנזכרים בפסוק הם האומות העולם שהם הקליפות והסטרא אחרא המקטריגין על הנחלה שהוא ארץ ישראל שכבשו ישראל ואומרים תמיד לסטים אתם. ובאמת כל החורבות שהחריבו העובדי כוכבים את ארץ ישראל הכל נמשך מקטרוגים הנ"ל. כי השם יתברך נטל מהם ארץ ישאל ונתנה לנו כדי שנעשה רצונו שם כמו שכתוב ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו וכו'. אבל כשישראל חוטאים ח"ו אזי הם חוזרים ומעורבים על כבישת ארץ ישראל ואומרים לסטים אתם. ועל ידי זה באמת החריבו ארץ ישראל וגלו אותנו מארצנו כי אין מתגלה בחינת כח מעשיו יתברך שעל ידי זה כובשין ארץ ישראל כי אם כשעושין רצונו יתברך כי בשביל זה ברא את העולם ובשביל זה נתן לנו ארץ ישראל כמו שכתוב בראשית ברא וכו' בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית היינו כדי שישראל יקיימו את התורה בשביל זה ברא את העולם שהם כח מעשיו ואזי מאירין ונתגלין כח מעשיו שהם העשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ואזי הכל יודעין שהכל נברא בשבילנו וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכנ"ל. אבל כשח"ו אין מקיימין את התורה נתעלמין בחינת העשרה מאמרות ואין מתגלה בחינת כח מעשיו ואזי הם חוזרים ומקטריגים על כבישת ארץ ישראל וזה גרם כל הגליות מארץ ישראל. ועל כן עיקר תקותינו לשוב לארץ ישראל הוא רק בכח הצדיקי אמת שמשתדלין לעשות הדרך לארץ ישראל על ידי שחוזרים וממשיכין החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שעל ידי זה מקיימין הכל ומרימין נפשות רבות על ידי זה ומשיבין אותם להשם יתברך הכל על ידי החסד חנם הזה כמובן שם בהתורה הנ"ל. נמצא שכל השכנים רעים הנוגעים בנחלת ארץ ישראל הם בבחינת המקטרגיים על קדושתה ואומרים לסטים אתם כנ"ל. ועל כן זה שאינו נכנס להתפלל בבית הכנסת נקרא גם כן שכן רע כי מראה בעצמו שאינו מאמין בקדושת בית הכנסת שהוא בחינת קדושת ארץ ישראל שנמשך מכח מעשיו שעל ידי זה נתבטל הקטרוגים של השכנים רעים כנ"ל. ומאחר שהוא אינו נכנס לבית הכנסת להתפלל הרי הוא ככל השכנים הרעים המקטרגים על קדושת ארץ ישראל שהוא בחינת קדושת הבית הכנסת וכנ"ל:
אות ז
עריכהוזה בחינת מה שכתוב בהפטרת שבת נחמו קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו. כי זה עיקר הנחמה והתקוה על ידי כח הצדיקים אמתיים שעושים דרך כבושה להתקרב להשם יתברך גם במדבר ובערבה. דהיינו שמקדשים כל המקומות הרחוקים מאד מאד מהשם יתברך שהם בבחינת מדבריות שממות וערבות וחורבות כולם הם מקדשים אותם בקדושת ישראל שהוא בחינת ארץ ישראל והכל בכח החסד חנם שממשיכין שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל. ועל ידי זה יש לנו תקוה לשוב לארצנו בקרוב. כי עיקר תקותינו הוא על ידי החסד חנם הנ"ל שהוא הדרך לארץ ישראל נשוב לארצנו בקרוב. וכל זה נמשך על ידי שמקדשין מקומות הרחוקים בקדושת ישראל בבחינת ארץ ישראל שזהו בחינת קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו. שצריכין לפנות דרך ה' במדבריות שממות ולישר מסילה לאלקינו בערבה דהיינו בכל מקומות הרחוקים מהשם יתברך. והכל בכח החסד חנם הנ"ל שעל ידי זה נשוב לארצנו ועל כן קורין זאת בשבת נחמו וכנ"ל. (ועיין בהלכה ג' נתבאר גם כן על פי התורה הנ"ל אך הוא בסגנון אחר קצת עיין שם). (ודברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע. מאמר א' מתחלק לכמה טעמים כמו שאמרו רז"ל):
אות ח
עריכהוזה בחינת משא ומתן. וזה לשון השלחן ערוך בסוף הלכות בית הכנסת בסימן קנ"ו. אחר כך ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וכו' ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע. וזה וזה יתקיים בידו וישא ויתן באמונה וכו'. ויזהר מלהשתתף עם עובדי כוכבים וכו' עיין שם. כי בשעת המשא ומתן אינו עוסק בתרוה והוא אז איש פשוט (דהיינו פראסטיק) וכל חיותו וקיומו הוא על ידי הצדיק הגדול שהוא לפעמים איש פשוט וכו' שעל ידי זה ממשיך חיות מבחינת קיום העולם קודם מתן תורה שהוא על ידי החסד חנם שהוא בחינת התורה הנעלמת שהוא בחינת העשרה מאמרות שבהן נברא העולם שעל ידיהם נעשין כל עניני דרך ארץ שהם כל המלאכות והמשא ומתן שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל כנ"ל. וזה בחינת טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכו'. כי בודאי צריכים שניהם תורה ודרך ארץ שהוא משא ומתן או מלאכה כדי להמשיך החיות מהחסד חנם הנ"ל שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל שעל ידי זה מבטלין וסותמין פיהם של כל המקטריגים על כבישת ארץ ישראל שהוא כלל הקדושה שאומרים לסטים אתם וכו' כנ"ל. וזהו שיגיעת שניהם משכחת עון שהוא הסטרא אחרא והקליפה שהם בחינת עון שמקטרגים ומתגרים בהאדם הרוצה לגשת לאיזה קדושה שזהו בחינת כבישת ארץ ישראל. כי כלל הקדושה של ישראל הוא ארץ ישראל וכל מה שהאדם מקדש ומטהר עצמו על ידי איזה מצוה או דבר שבקדושה כן הוא כובש איזה חלק מארץ ישראל ועוסק בתיקון הדרך לארץ ישראל כי זה עיקר עבודתינו בקיום התורה והמצוה כדי שנזכה לבא לארץ ישראל ששם עיקר הקדושה כמו שכתוב (דברים ון') שמור תשמרון את מצות ה' וכו' ועדותיו וחוקיו וכו'. ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה וכו'. וכתיב כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיו וכו' וירשתם את הארץ וכו' וזכרת את כל הדרך וכו'. וכן מבואר עוד בפסוקים רבים שהוכיחם והזהירם משה לקיים התורה והמצות כדי לבא ולכבוש ארץ ישראל. נמצא שכל מה שהאדם עוסק לקדש ולטהר עצמו על ידי תורה ועבודה הוא הולך וכובש בזה ארץ ישראל. ועל כן הסטרא אחרא מתגרה בו תמיד בכל יום. כי הם מקטרגים בכל פעם ואומרים לסטים אתם ואיך אתם באים בגבולותינו אבל על ידי שממשיכין החסד חנם הנ"ל הוא בחינת העשרה מאמרות שבהם נברא העולם וכו' על ידי זה סותמין פיהם ומבטלין קטרוגם כי ברצונו וכו' וברצונו וכו' ונתנה לנו כנ"ל. ועל כן צריכין לעסוק בשניהם בתורה ודרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון הוא הסטרא אחרא שלא יקטרג עוד. כי משא ומתן לבד בודאי אינו כלום. כי אי אפשר להמשיך החסד חנם הנ"ל בשעת המשא ומתן לבטל קטרוגם כי אם כשעוסקים בתורה באמת כמבואר בהתורה הנ"ל שרשעים אינם יכולים קלבל מהחסד חנם הזה כי אם על ידי הצדיק הגדול שעוסק בתורה באמת שהוא מקבל מהחסד חנם בעת פשיטותו וכו' כנ"ל ובזה הוא מחיה הכל. אבל בודאי כל מי שהוא קרוב אל התורה יותר נמשך עליו החסד חנם יותר שעל ידי זה מגלין שהכל שלנו כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. כי רק בשביל זה נטלה מהם ונתנה לנו כדי שנשמור את התורה והמצות שבשביל זה נברא הכל וכנ"ל. וכן אפילו תורה לבד גם כן אינו שלימות. כי בהכרח צריכין לבטל את עצמו לפעמים אפילו מי שדבוק בהתורה מאד וכנ"ל, כדי להמשיך החסד חנם הנל שהוא הדרך לארץ ישראל כדי להחיות כל באי עולם כל הפשוטים שבעולם ואפילו אומות העולם שעל ידי זה מבטל קטרוגם ועושה דרך לארץ ישראל כנ"ל. כי על ידי עסק התורה לבד אף על פי שהוא עיקר החיות וקיום העולם כמו שכתוב כי הוא חייך וכו', אף על פי כן אי אפשר להמשיך חיות לכל באי עולם כי אם על ידי בחינת פשיטות הנ"ל שהוא מה שמבטלין עצמו בעת ההכרח שזהו בחינת עסקי משא ומתן ומלאכה כנ"ל. כי גם מגושמים שהם רחוקים מהתורה מאד מכל שכן וכל שכן אומות העולם שאי אפשר להם לקבל חיות מהתורה מחמת שהם רחוקים ממנה מאד, כל חיותם הוא רק על ידי בחינת הפשיטות הנ"ל של הצדיק הגדול שאז ממשיך החסד חנם הנ"ל כנ"ל. ועל כן צריכין שניהם דייקא תורה ומשא ומתן. וזהו שיגיעת שניהם משכחת עון. כי גם כשעוסק בתורה לבד ואינו מבטל עצמו כלל אפילו מה שמוכרח על ידי זה נתעורר העון שהוא הסטרא אחרא גם כן לקטרג מחמת שאין נמשך להם שום חיות על ידי זה האיש שאינו מבטל את עצמו כלל. כי מהתורה בעצמה אי אפשר להם לקבל חיות כנ"ל, ועל כן מהם מקטרגים הרב. כי זהו בחינת מה שכתוב בזוהר שצריכים בכל דדבר שבקדושה ליתן להסטרא אחרא גם כן איזה חלק כדי שלא יקטרגו שזהו בחינת פגם איוב שהעלה עולות לבד וכו' עיין שם על כן צריך אפילו הצדיק הגדול לבטל את עצמו לפעמים כדי להחיות הכל על ידי פשיטותו דייקא ואפילו אומות העולם. ועל ידי זה דייקא מבטל קטרוגם ומראה להם שברצונו נטולה מהם ונתנה לנו. כי כשנותנים להם די חיותם בצמצום בזה מכניעין אותם וסומתין פיהם שלא יקטרגו. וזהו שיגיעת שניהם דייקא משכחת עון וכו'. וזהו וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון מגודל קטרוגם והתגרותם וכנ"ל. ועל פי זה מיושב מה שקשה לכאורה שהתנא מזהיר מאד לעסוק בדרך ארץ ומלאכה והלא אנו רואין כמה צדיקים ותלמידי חכמים שאינם עושים שום מלאכה ומשא ומתן כלל. אך על פי התורה הנ"ל מיושב הכל היטב. כי כל הצדיקים והתלמידי חכמים אפילו אותן שאינם עושים מלאכה ומשא ומתן, אף על פי כן בהכרח שיבטלו את עצמם לפעמים בעת ההכרח. ואז הם בבחינת עוסקים במלאכה ומשא ומתן שהם בחינת דרך ארץ. כי על ידי ביטולם שאז הם אנשים פשוטים לגמרי אז הם מחיין את עצמם מהדרך של ארץ ישראל שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל שבזה הם מחיין ומקיימין כל האנשים פשוטים העוסקים במלאכות ובמשא ומתן וכו'. נמצא שכל המלאכות והמשא ומתן שבעולם הכל נעשה ונתקיים רק על ידם כי אין חיות וקיום לשום עסק ומלאכה כי אם על ידי החסד חנם הנ"ל הם ממשיכין בעת פשיטותם כנ"ל. ועל כן בודאי גם הצדיקים והתלמידי חכמים מקיימים טוב תורה עם דרך ארץ וכו' כי כל הדרך ארץ שהם המשא ומתן והמלאכות של כל העולם הכל מתקיים רק על ידם על ידי ביטולם בעת ההכרח שאה הם אנשי פשוטים וכו' וכנ"ל:
אות ט
עריכהאבל בודאי אף על פי שצריכין לבטל את עצמו ולעסוק באיזה משא ומתן או מלאכה, אבל העיקר הוא התורה כמו שהזהירו רז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. כי החיות של בחינת הביטול שהוא החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן ת ורה הוא רק מבחינת עראי בחינת דירת עראי. ועיקר הקיום בדרך קבע הוא רק על ידי התורה שהוא עיקר קיום העולם בקביעות. ועל כן קודם שקיבלו ישראל את התורה נאמר ומוגים ארץ וכל יושביה שהיה העולם מתמוטט כמו שאמרו רז"ל כמו דירת עראי שהוא מתמוטט ועיקר הקים בקביעות הוא על ידי התורה בחינת אנכי תכנתי עמודיה סלה שנאמר על קבלת התורה שאז נתבסס העולם. כי עיקר קיום העולם בקביעות הוא על ידי התורה שבשבילה נברא הכל:
אות י
עריכהוזה בחינת סוכה דירת עראי בעינן. כי סוכה בחינת חסד חנם הנ"ל כי סוכה בחינת חסדים רבים וגדולים מאד שנמשכין אז כידוע וכמובא בדבריו ז"ל. היינו כי אז אנו ממשיכין בחינת הדרך לארץ ישראל בחינת החסד חנם הנ"ל שמקיים העולם בעת שבטלים מהתורה. ועל כן מקריבין בסוכות שבעים פרים כנגד השבעים אומות כדי ליתן להם איזה חיות מה שמוכרח ליתן להם בצמצום שזה החיות נמשך על ידי חסד חנם הנל שהוא בחינת סוכה. ועל כן הסוכה היא דירת עראי, כי זה החיות הוא בבחינת עראי כנ"ל. כי אז בסוכות עוסקין לגמור את התורה ולחזור ולהתחילה בשמיני עצרת ואין רוצין להפסיק כלל בין הגמר וההתחלה להר אות שצריכין תמיד לעסוק בתורה כמו שכתוב והגית בו יומם ולילה אבל אם כן מהיכן יקבלו חיות כל הרחוקים מהתורה מכל שכן אומות העולם שרחוקים בתכלית. וגם כי אי אפשר לבלי להתבטל כלל כנ"ל. על כן חמל עלינו השם יתברך ונתן לנו מצות סוכה הקדושה כדי להמשיך בחינת החסד חנם הנ"ל כדי להמשיך משם חיות בעת פשיטותו שעל ידי זהמחיין כל הרחוקים מהתורה ואפילו אומות העום שעל ידי זה בעצמו בחינת השבעים פרים שהיו מקריבין בשביל שבעים אומות וכנ"ל:
אות יא
עריכהוזה בחינת (דברים ל"ג) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך. כי דייקא כשיששכר באהלך שהצדיק עוסק בתורה ואתה מחזיק אותו, אז יש לך לשמוח בצאתך לסחורה ומשא ומתן. כי הצדיק יחיה ויקיים אותך כנ"ל. וזהו עמים הרי יקראו שם יזבחו זבחי צדק וכו' ופירש רשי שיבואו העמים ויתגיירו. כי על ידי בחינת צאתך ואשהלך שהוא בחינת תורה ודרץ ארץ על ידי זה מחיין הכל אפילו אומות העולם כנ"ל ואזי כשנותנים לאומות העולם חיותם בצמצום אזי מתבטל קטרוגם כנ"ל, ואזי אדרבא לא די שאינם מקטרגים על ירושת ארץ ישראל אף גם הם בעצמם באים ומתגיירים בחינת עמים הר יקראו שם יזבחו וו' כנ"ל. וזהו כי שפע ימים יינקו שנותנים להם יניקה בצמצום משפעט ימים של התורה הנעלמת שהוא הדעת הנפלא שהוא נעלם עתה שיתגלה לעתיד בבחינת ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וזהו (שם) ושפוני טמוני חול זאת התורה הנעלמת שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל הוא ספון וטמון בכל עסקי חול שהם כל מלאכות ומשא ומתן שכולם מקבלים חיות מהחסד חנם שהוא בחינת התורה הנעלמת כנ"ל:
אות יב
עריכהוזהו (שיר השירים א') לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. שמן תורק זה בחינת ביטולה של תורה הנ"ל. כי בעת עסק התורה זה בחינת המשכת המוחין שהם בחינת שמן משחת קדש בחינת (תהלים כ"ג) דשנת בשמן ראשי שזהו בחינת לריח שמניך טובים. אבל כשהצדיק מבטל את עצמו מהתורה כנ"ל, זה בחינת שמן תורק בחינת הסתלקות המוחין לפי שעה. אבל אז דייקא מחיה את עצמו מהתורה הנעלמת שעל ידי זה מחיה הכל ואפילו אומות העולם שעל ידי זה באים ומתגיירים כנ"ל. וזהו שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך שהם בחינת גרים כמו שפירש רש"י בא יתרו ונתגייר וכו'. כי דייקא על ידי בחינת שמן ורק בחינת ביטולה של תורה זהו קיומה של הצדיק האמת על ידי זה דייקא נעשין גרים שהוא בחינת עלמות אהבוך כנ"ל:
אות יג
עריכהועל כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים שלא יעבור ח"ו על ושם אלהים אחרים לא תזכירו. כי אף על פי שצריכין לעסוק במשא ומתן כנ"ל, אבל היא סכנה גדולה. כי אז הוא מלחמה גדולה מחמת שבזה שעוסקים במשא ומתן עושין דרך לארץ ישראל על ידי החסד חנם שממשיכין אז שהוא חיות וקיום המשא ומתן וכנ"ל. ועל כן צריכין ליזהר מאד לעשות המשא ומתן באמונה כמו שכתוב נשאת ונתת באמונה. כי עיקר הוא האמונה בהמשא ומתן כדי להמשיך האמונה הקדושה על עצמו להאמין שהוא יתברך ברא הכל. כמו שכתוב בראשית ברא אלהים וכו', וברצונו וכו', וברצונו וכנ"ל.ועל כן צריכין לקשר את עצמו לצדיקי אמת שהם מחיין ומקיימין כל הבעלי משא ומתן ו מלאכה כנ"ל, כי הם ממשיכין החסד חנם הנ"ל שהוא בחינת אמונה להאמין בהעשרה מאמרות שהבם ברא השם יתברך את העולם. ועל כן צריכין לרחק את עמצמו מאד מלעשות שותפות עם עובדי כוכבים, שלא יתגברו ח"ו ויאמרו שהכל שלהם מחמת שהם מתגרים ומקטרגים תמיד על שרוצים לקדש מקומות החצונים שהוא בחינת כבישת ארץ ישראל שהוא בחינת עסקי משא ומתן וכנ"ל. על כן כשיעשה שותפות והתחברות עמהם יוכלו ח"ו להתגבר עליו עד שיעבור ח"ו על ושם אלהים אחרים לא תזכירו, שיתן יניקה ח"ו לאמונת כוזביות שלהם שהם מתגרים כנגד האמונה הקדושה על כן אסור להשתתף עמהם. כי בשעת המשא ומתן צריכין להתחזק את עצמו באמונה יתירה להאמין שהשם יתברך ברא הכל בכ"ח אתוון דמעשה בראשית שהם בחינת העשרה מאמרות שזהו בחינת מה שהזהירה התורה שלא לומר ח"ו כחי ועוצם ידי עשה לי וכו' (דברים ח') וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל דהיינו משא ומתן כמו שת"א למיקני נכסין. כ"ח דייקא. בחינת כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שהם בחינת העשרה מאמרות שבהם ברא השם יתברך את העולם בחסדו שעל ידי אמונה זאת עיקר קיום המשא ומתן ותקונו כנ"ל:
אות יד
עריכהוזה בחינת ראש השנה. כי בראש השנה נברא העולם, על כן אז אנו עוסקין לעשות דרך כבושה לארץ ישראל שכל תקותינו לשוב לשם בקרוב. כי עיקר התגלות קדושת ארץ ישראל הוא בראש השנה. כמו שכתוב (שם י"א) תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה וכו'. כי עיקר הדרך לארץ ישראל הוא על ידי שממשיכין החסד חנם שבו נברא העולם כנ"ל. וזה נעשה בראש השנה, כי זה היום תחלת מעשיך. כי אז נברא העולם בחסדו בעשרה מאמרות, ועל כן אז אנו מגלין מלכותו עלינו. כי הוא הבורא הכל בשבילנו הוא המנהיג הוא השליט ומושל וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. ועל כן אנו מתפללין אז הרבה על צמיחת קרן משיח כמו שכתוב שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך. כי עיקר התקוה לשוב לארצינו על ידי משיח צדקינו הוא על ידי קדושת ראש השנה שבו נברא העולם בחסדו חנם, ובו נתגלה בכל שנה ושנה על ידי שישראל עם קדוש שהוא יתברך בראה. ומאחר שאנו מגלין זאת בודאי הכל שייך לנו. רק ברצונו נתנה להם מטעם הכמוס עמו יתברך, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. כי בכל ראש השנה וראש השנה הוא נוטלה מהם ונותנה לנו. כי בכל ראש השנה וראש השנה נכנע ונופל הקליפות וממשלת העובדי כוכבים על ארץ ישראל ונתגלה ונמשך קדושת ארץ ישראל לנו עד שנזכה שיכמרו רחמיו ויכניע ויבטל אותם לגמריוישוב ויתן הארץ לנו במהר בימינו:
ועל כן ראש השנה הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. כי עיקר התשובה הוא על ידי החסד חנם שבו נברא ונתקיים העולם קודם מתן תורה כמובן בהתורה הנ"ל וכמבואר קצת מזה למעלה בדברינו. כי אותן שכבר עברו על מצות התורה, אין להם קיום על ידי התורה מאחר שעברו עליה ולא היו יכולים לשוב. כי על פי דין תורה באיתגליא שנמסר לבית דין שלמטה אין מועיל תשובה. כי מי שעבר ח"ו על איזה לאו שחייב בו מלקות או אחד מד' מיתות בית דין כשמביאין אותו לבית דין אפילו אם ירצה לשוב בכל מיני תשובות בעולם לא מועיל לו לפטור מדין מלקות או מיתה. ועיקר התשובה שמועיל הוא על ידי בחינת החסד חנם שהיה מקיים את העולם קודם מתן תורה. כי כמו שקיים את העולם בחסד הזה כ"ו דורות קודם מתן תרוה עד שיקבלו ישראל את התורה, כמו כן הוא מקיים את הרשעים אף על פי שעוברים על התרוה עד שישיבו ויקיימו את התורה. ועל כן מחמת שבראש השנה שבו נברא העולם נמשך החסד הזה שהוא הדרך לארץ ישראל כנ"ל, על כן אז הוא עיקר התחלת התשובה ועל כן אז מתחילין עשרת ימי תשובה. כי עיקר התשובה הוא על ידי החסד חנם הזה כנ"ל:
אות טז
עריכהועל כן צריכין לנסוע לצדיקי אמת על ראש השנה. כי זה החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שהוא הדרך לארץ ישראל אין מי שיוכל להמשיכו בעולם כי אם הצדיקים האמתיים הגדולים במעלה שהם ממשיכין זה החסד בעת פשיטותם כמבואר היטב בהתורה הנ"ל עיין שם. ובזה הם מחיין כל הפשוטים שבעולם הן אנשים פשוטים ממש, הן הלומדים ותלמידי חהמים שבטלים לפעמים מן התורה ואפילו הרחוקים מהתורה מאד וכו'. וזה אנו צריכים בראש השנה. כי הכל צריכין לשוב בתשובה בראש השנה. כי אפילו לומדים ותלמידי חכמים אמתיים שעוסקים בתורה ועבודה באמת בכל השנה צריכין לשוב בראש השנה. כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מכל שכן שעל פי רוב בפרט בדורות הללו אין מצוי תלמיד חכמם ולמדן שיהיה בן חורין מחטאים ופגמים הרבה. מכל שכן שאר האנשים שנקראים לומדים וחסידים ואינם נקיים כלל כאשר הם יודעים בעצמם נגעי לבבם ומכאובם מכל שכן שאר אנשים הפשוטים המגושמים וכו'. ועל כן בודאי הכל צריכין לשוב. ועיקר התשובה הוא בכח הפשיטות האמתי של הצדיקים הנ"ל, שבעת פשיטותם הם מחיין כל הפשוטים שבעולם וכל הרחוקים מהתורה על ידי החסד חנם הנ"ל שממשיכין בעת פשיטותם דייקא. כי בעת שעוסקים בתורה ועבודה אנו רחוקים מהם מאד מאד ואי אפשר לקבל אז אורם הגדול ביותר רק בעת פשיטותם הם מורידים עצמם אלינו בכמה וכמה תחבולות כדי לחיותינו לנצח למען יוכלו לשוב כל הפשוטים והרחוקים שבעולם, על כן צריכין לנסוע על ראש השנה. כי עיקר התגלות החסד חנם הנ"ל שבו מחיין ומקייין הכל הוא בראש השנה דייקא כי בו נברא העולם וכנ"ל:
אות יז
עריכהועל כן עיקר העבודה של כל ישראל בראש השנה וביום הכפורים וכל עשרת ימי תשובה הוא בפשיטות ובתמימות גמור בלי שום חכמות כלל. כי אז הכל שבין את האמת ומתפללין וצועקין להשם יתברך מעומק הלב בפשיטות ובתמימות בלי חכמות כלל ומבקשים רק מתנתחנם כמו שכתוב לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך וכו'. וכן כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים ועל חסדך אנו נשענים וכו' וכן הרבה. וכן (תהלים ק"ל) כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות שאומרים בעשרת ימי תשובה במזמור ממעמקים וכו' וכיוצא בזה הרבה. כי זה עיקר דרך התשובה שמקבלין מהצדיק הגדול האמתי בעת פשיטותו שאז ממשיך בחינת האוצר מתנת חנם, ואז מאיר בישראל דרכיו האמתיים להתנהג רק בתמימות ופשיטות באמת ובאמונה שלימה בלי שום חכמות כלל ולבקש תמיד מהשם יתברך רק מתנת חנם. וגם מתנת חנם אין אנו ראויים לקבל רק הכל בכח וזכות הצדיקים האמתיים שממשיכין האוצר מתנת חנם בעולם בעת פשיטותם שהוא הדרך לארץ ישראל שבו מחיין ומקיימין הכל וכו' וכמבואר היטב בהתורה הנ"ל. ועיין שם בסוף התורה בשיחתו הקדושה שהשיח אחר שגילה התורה הנ"ל שמדבר שם הרבה ממעלת האמונה ותמימות ופשיטות עיין שם היטב. כי זה עיקר דרך התשובה של כל מי שרוצה לחוס על חייו הנצחים ולשוב אליו יתברך באמת. וזה צריכין בראש השנה שהוא ראשון לעשרת ימי תשובה, על כן צריכין לנסוע לצדיקים אמתיים על ראש השנה:
אות יח
עריכהוזה בחינת השינה והדורמיטא המובא בכתבים ובזוהר הקדוש שנעשה בראש השנה דאפיל דורמיטא וכו'. כי שינה הוא בחינת הסתלקות המוחין, היינו שאז צריכין להתחיל לשוב בתשובה שהוא על ידי החסד חנם שבו נברא העולם ונתקיים קודם מתן תורה שממשיך הצדיק על ידי פשיטותו דייקא. וזהו בחינת שינה הסתלקות המוחין בחינת קיום העולם קודם מתן תורה כי עיקר המוחין הם חכמות התורה. אבל אז צריכין לשוב על כל מה שעעברנו על התורה. וזה על ידי שהצדיק מסלק מוחו בכונוה ומתנהג בפשטיות כדי להמשיך החסד הנ"ל שמקיים העולם הרחוקים מהתורה וכו' כנ"ל. ואחר כך על ידי השופר הוא התעוררות השינה. ואז חוזרין ונמשכין המוחין שהם בחינת קבלת התורה שהוא המוחין שחוזרים ונמשכין על ידי השופר שבו ניתנה התורה. ואז נמתקין ונתבטלין כל הדינים לגמרי, ואז עיקר תיקון התשובה בשלימות. כי עיקר קיום העולם הוא על ידי התורה רק שהצדיק מבטל עצמו איזה שעה ומתנהג בפשיטות, ואז ממשיך החסד חנם הנ"ל שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה. ועל ידי זה מחיה כל הרחוקים ומכניס בהם הרהורי תשובה על ידי המשכת הפשיטות ותמימות בעולם. אבל זה החיות והקיום של כל העולם הורא רק על ידי התרוה שחוזר הצדיק וממשיך אחר שהיה בטל איזה שעה בבחינת ביטולה של תורה זה קיומה. ואז עיקר קיום העולם בשלימות. וזהו בחינת השינה והתעוררות השינה על ידי השופר שנעשה בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה וכנ"ל:
אות יט
עריכהוזה בחינת יום תרועה יהיה לכם. וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. תרועה בחינת התורה שניתנה בקול שופר. כי תרועה אותיות תורה שבעים בחינות שבעים פנים לתורה כמובא. וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. זה מרמז על בחינת הנ"ל. שעיקר קבלת התורה הוא על ידי התמימות והפשיטות כנ"ל. בבחינת ביטולה של תורה זהו קיומה. בחינת אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כאינו יודע כאשר ראינו זאת בעיניו מאדומו"ר ז"ל כמה פעמים, שבכל פעם היה אומר שעתה אינו יודע כלל. וכמה פעמים נשבע על זה שעתה אינו יודע כלל. ואחר כך תוך כדי דיבור פתח פיו הקדוש וגילה מה שגילה. וכן היה המעשה בזאת התורה בעצמה שאנו עוסקין בה עתה. (כמבואר בהשיחות שלאחר הסיפורי מעשיות) ואחר שגילה מה שגילה ונודע לו חזר ואמר שאינו יודע כלל. וכן היה פעמים אין מספר וזה בחינת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה של התרועה שהוא עיק קול שופר כמו שכתוב (במדבר כ"ט) יום תרועה וכו'. כי תרועה בחינת התורה בחינת השבעים פנים לתורה שאי אפשר לגלותם בעולם כי אם על ידי בחינת הפשוטות הנ"ל לפניה ולאחריה כנ"ל. וכן עושין כמה פעמים בראש השנה. כי בכל פעם שצריכין לתקוע תרועה שהיא המשכת איזה פנים מהשבעים פנים לתורשה צריכין לתקוע פשוטה לפניה ולאחריה להמשיך החסד חנם הנ"ל שהוא בחינת התורה הנעלמת ומשם ממשיכין התורה מהעלם אל הגילוי וכנ"ל:
אות כ
עריכהולבאר הענין יותר הוא כי תקיעת שופר שהוא בחינת התעוררות השינה בחינת המשכת המוחין שהוא בחינת קבלת התורה שניתנה על ידי קול שופר זה בחינת שבאין לארץ ישראל. היינו כי מבואר בהתורה הזאת שכתב שם בשיחתו הקדושה שאחר התורה הזאת וזה לשונו. כי למעלה דברנו מבחינת דרך ארץ היינו הדרך לארץ ישראל. אמנם ארץ ישראל בעצמה יש בה גם כן בחינת עשר קדושות וכו'. וכל מאמר יש לו יראה בחינת (תהלים קי"ט) הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך. כי יש יראה למעלה מיראה וכו'. עד כאן לשונו עיין שם. היינו כי יש בחינת עבודה שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל ויש בחינת עבודה שהוא בחינת שבאין לארץ ישראל ממש. וזה בחינת ראש השנה שאז עוסקין להמשיך קדושת ארץ ישראל שנעשה אז בחינת שינה והתעוררות השינה על ידי השופר שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל שהוא בחינת שינה בחינת הנהגת הפשיטות הנ"ל שעל ידו ממשיכין החסד חנם הנ"ל שעל ידי זה הולכין לכבוש ארץ ישראל שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל. ואחר כך זוכין להתעוררות השינה על ידי השופר שזהו בחינת שבאין לארץ ישראל ממש. כי המשכת המוחין שהוא התעוררות השינה על ידי השופר זהו בחינת ארץ ישראל ממש. כי עיקר המוחין בארץ ישראל כי אין חכמה כחכמת ארץ ישראל (כמו כתוב במדרש פרשת שמיני וכמובא בליקוטי תנינא סימן ע"א) וזה בחינת קבלת התורה שניתנה בקול שופר כמו שכתוב (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי וכו' ויהי קולות וברקים וכו' וקול שופר וכו'. כי עיקר המשכת התורה הוא בארץ ישראל כי אין תורה כתורת ארץ ישראל כמו שכתוב במדרש שם וכמו שכתוב כי מציון תצא תורה. וזה בחינת גודל עוצם היראה שנמשכת על ידי השופר כמו שכתוב (עמוס ג') היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכו'. כי כשנמשכין המוחין שהוא בחינ התורה נמשך יראה גדולה. כי אם אין חכמה אין יראה וכו'. וכמו שכתוב בקבלת התורה ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וכו'. וזה בחינת היראה הנזכרת בסוף התורה שכל מאמר יש לו יראה בחינת הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך, שזה זוכין כשבאין לארץ ישראל שיש שם עשר קדושות שהם בחינת עשרה מאמרות וכו' עיין שם. ועל כן עיקר כבישת ארץ ישראל היה עלידי קוד שופר כי כשנכנסו ליריחו שהוא תחלת כניסתם לארץ ישאל תקעו בשופר כמו שכתוב ביהושע כי תקיעת שופר שהוא בחינת התעוררות השינה המשכת המוחין שהוא המשכת התורה זהו בחינת שבאין לארץ ישראל ששם עיקר המוחין והתורה כנ"ל. וזהו בחינת (תהלים פ"ט) אשרי העם יודעי תרועה וכו'. אשרי העם זה בחינת תמימות ופשיטות בחינת באשורו אחזה רגלי דרכו שמרתיו ולא אט (איוב כ"ג) שלא הטה ימין ושמאל מדרכיו יתברך רק בדרכו ובאשורו אחזה רגליו שזהו בחינת תמימות ופשיטות שאינו נוטה מהדרך על ידי איזה חכמות שכמו שנמצאו כמה וכמה שנטו מהדרך האמת והתמים על ידי חכמות וזהו עיקר אשוריו ותהלותיו של איש כשהולך בתמימות כמו שכתוב (שם קי"ט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. וזהו אשרי העם בחינת תמימות על ידי זה זוכין אחר כך להמשכת המוחין שזהו בחינת יודעי תרועה בחינת תקיעת שופר שהוא בחינת התעוררות השינה המשכת המוחין כנ"ל. וזהו (שם פ"ט) ה' באור פניך יהלכון בחינת המוחין הם אור הפנים בחינת חכמת אדם תאיר פניו וכו'. וזהו (שם) בשמך יגילון כל היום כי על ידי זה זוכין לשמחה כמו שכתוב שם בסוף התורה הנ"ל שיכולין לבא לשמחה גדולה על ידי התמיצות והפשיטות וכו' עיין שם. כי עיקר הוא תמימות ופשיטות ואמונה, ואז דייקא זוכין למוחין שלמים שהם חכמה אמתיית. שעיקר החכמה להמשיך דרכי התמימות יותר ויותר וכן בכל פעם ופעם שזהובחינת כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וכנ"ל:
וזה ענין כל המזמור פ"ט שנאמר שם פסוק אשרי העם הנ"ל. כי מתחלה מדבר מחד חנם שבו נברא העולם וכו' כנ"ל וזהו חסדי ה' עולם אשריה וכו' כי אמרתי עולם חסד יבנה וכו'. ותיכף מתחיל לדבר ממלכות דוד משיח כמו שכתוב שם כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי וכו'. וכן כל המזמור מדבר מזה מנפל אות בריאת העולם וממלכות דוד שהוא משיח כמו שכתוב שם לך שמים וכו' צפון וימין אתה בראתם וכו'. ומדבר מהכנעת האויבים והשונאים כמו שכתוב שם אתה דכאת כחלל רהב בזרוע עוזך פזרת אויביך וכו'. כי הכל בחינה אחת. כי על ידי החסד חנם שבו נברא העולם על ידי זה עושין דרך לארץ יראל שהוא הכנעת האויבים והשונאים הרוצים למנוע מלבא לארץ ישראל האומרים לסטים אתם וכו'. שכל זה הוא בחינת מלכות דוד משיח שלחם מלחמת ה' לכבוש ארץ ישראל. וכן אנו מצפים בכל יום על ביאת משיח שישיבנו לארץ ישראל. והכל בכח החסד חנם הנ"ל שבו נברא העולם שהוא הדרך לארץ ישראל. וכל זה הוא בחינת ראש השנה יום תרועה שינה והתעוררות שינה על ידי השופר שהוא בחינת הדך לארץ ישראל וארץ ישראל ממש כנ"ל, שזהו בחינת אשרי העם יודעי תרועה וכו' כנ"ל. ועל כן נסמכו זה לזה במזמור הנ"ל:
אות כא
עריכהוזה בחנית מלכיות וזכרונות ושופרות. מלכיות זה בחינת שמגלין מלכותו דהיינו שהוא יתברך מלך העולם כי הוא ברא הכל ומנהיג ומושל בכל כמו שמתחילין מלכיות עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית וכו' שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ וכו' ועל ידי זה אנו ממשיכין החסד חנם שבו נברכא העולם שעל ידי זה נתגלה מלכותו יתברך. כי עיקר בריאת העולם בחסדו הוא כדי לגלות מלכותו כידוע, נמצא שמלכיות הוא בחינת התגלות החסד שבו נברא העולם כנ"ל, ועל ידי החסד חנם הזה עושין דרך לארץ ישראל כנ"ל. וזה בחינת זכרונות. כי עיקר בחינת זכרונות הוא שאנו מבקשין מהשם יתברך שיזכור ברית אבותינו וישיבנו לארץ ישראל שהוא בית חיינו וכו'. כמו שכתוב (ויקרא כ"ו) וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור. וכמו שמסיימין הברכה זוכר הברית דהיינו שהוא זוכר הברית שכרת את אבותינו להשיבנו לארץ ישראל. ועל כן זכרונות הוא בחינת שממשיכין הדרך לארץ ישראל על ידי החסד הנ"ל. ואחר כך אומרים שופרות שמדבר ממתן תורה כמו שכתוב אתה נגלית וכו', היינו בחינת המשכת המוחין שהוא התורה שזהו בחינת תקיעת שופר התעוררות השינה כנ"ל שהוא בחינת שבאין לארץ ישראל ממש כנ"ל ועל כן מתחילין ברכת שופרות ממתן תורה כמו שכתוב אתה נגלית וכו', ומסיימין בקיבוץ נדחים לארץ ישראל על ידי קול שופר כמו שכתוב תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גליותינו וכו' דהיינו קיבוץ כל הנדחים לארץ ישראל, היינו כנ"ל. כי קבלת התורה שהוא בחינת השמכת המוחין ולבא לארץ ישראל הם בחינה אחת שכל זה הוא בחינת קול שופר וכנ"ל:
אות כב
עריכהועל כן הם עשרת ימי תשובה כנגד העשרה מאמרות בהם נברא העולם שהם בחינת חסד חנם הנ"ל שעיקר התשובה הוא על ידי זה כנ"ל. ועל כן ביום הכפורים שהוא סוף העשרת ימי תשובה אז ניתנו הלוחות האחרונות שהם עשרת הדברות. כי עשרת הדברות הם כנגד העשרה מאמרות כנ"ל. ועיקר קבלת התורה הוא שמוציאין התורה מהעלם אל הגילוי דהיינו מה שבתחלה היו העשרת הדברות שהם כלל התורה נעלמין ונסתרין בהעשרה מאמרות הם בחינת דרך ארץ כנ"ל, ועל ידי התשובה שעושין בעשרת ימי תשובה זוכין וממשיכין העשרת הדברות שהם כלל התורה מההעלם אל הגילוי שזהו בחינת שבאין לכל העשר קדושות של ארץ ישראל. כי העשר קדושות שבארץ ישראל הם גם כן בחינת העשרה מאמרות שהם בחינת העשרת הדברות כנ"ל. ועל כן אז ביום הכפורים נכנס הכהן גדול לפני ולפנים למקום הארון והלוחות שעומד על האבן שתיה שמשם הושתת העולם בחסדו ששם תכלית הקדושה העליונה של כל העשר קדושות שבארץ ישראל כי הכל בחינה אחת כנ"ל, היינו עשרת ימי תשובה והשרה מאמרות ועשרת הדברות ועשר קדושות שבארץ ישראל הכל בחינה אחת וכל קדושות אלו נגמרין ביום הכפורים וזוכין לקבלם על ידי התשובה שעושין כל הצדיקי אמת שממשיכין החסד חנם הנ"ל ומכניסין דרכי הפשיטות והתמימות בעולם שעל ידי זה עיקרא ההתקרבות להשם יתברך לכל אחד ואחד מכל מקום שהוא וכנ"ל:
אות כג
עריכהנמצא שעיקר קדושת ראש השנה הוא להמשיך קדושת ארץ ישראל כנ"ל. וזהו בחינת גודל בירור וקדושת המחשבה שצריכין בראש השנה כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר שבשביל זה צריכין לנסוע לצדיקים על ראש השנה כדי לברר ולקדש המחשבה עיין שם (בסימן רי"א בליקוטי חלק א') כי בירור וקדושת המחשבה זהו בחינת התגלות קדושת ארץ ישראל. כי כל בלבולי המחשבות הם בחינת מבול כמו שכתוב אדמו"ר ז"ל בהתורה אתם נצבים (בסימן מ"ד ליקוטי הנ"ל) כי מבול לשון בלבול ובארץ ישראל לא היה המבול, אבל איתא שמימי המבול התיזו לשם (כנשמע שיחה זאת מפיו הקדוש). כי עיקר בלבולי המחשבות רעות הם בת אות ניאוף רחמנא ליצלן, והם עיקר בחינת מימי המבול. כי המבול בא על פגם הברית על השחתת זרע רחמנא ליצלן שבא על ידי בלבולי המחבות והרהורים רעים רחמנא ליצלן כמו שכתוב (בראשית ו') כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ואפילו שאר מיני בלבולי מחשבות זרות ורעות הכל נמשך משם מפגם הברית שעל ידי זה נשחת ונפגם הדעת עד שבאין לכל הבלבולים וערבובי המחשבות שמבלבלים רוב בני אדם מאד מאד ומהם באים כל החטאים והפגמים שבעולם רחמנא ליצלן, וכשבלבולי המחשבות מתגברים על האדם בפרט בלבולים והרהורי ניאוף בעצמם רחמנא ליצלן זהו בחינת מבול ממש שרוצים לשטוף את האדם ממש ולהאבידו משני עולמות רחמנא ליצלן כאשר יודע כל אחד את נגעי לבבו ומכאוביו שעובר עליו בענין זה. והכל על ידי פגם המחשבה. ועל זה הזהיר דוד המלך עליו השלום (תהלים ל"ב) על זאת יתפלל וכו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. ועל זה צעק (שם ס"ט) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים וכו' וכו' וכתיב (שם) אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה וכו' וכתיב (שם) הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משונאי וממעמקי מם שכל זה נאמר על בלבולי המחשבות הנ"ל וכמבואר בכתבי האר"י ז"ל שהתגברות ההרהורים ובלבולי המחשבות נקראים מצולות ים עיין שם. וזה עיקר עסקינו וצעקתינו בראש השנה לברר ולקדש המחשבה שבזה תלוי כל הקדושות והמתקת כל הדינים שבעולם שבשביל זה נוסעים לצדיקים על ראש השנה כנ"ל. וכל אחד כפי מה שזוכה לקדש מחשבתו כמו כן נתגלה קדושת ארץ ישראל. כי בעת שהמחשבות רעות שוטפים על האדם ח"ו שהם בחינת מימי המבול אזי נתעלם קדושת ארץ ישראל כנ"ל, וכל אחד כפי מה שמתגבר לדחות מעצמו בלבולי המחשבות ומברר ומקדש מחשבתו כמו כן נתגלה בחינת קדושת ארץ ישראל. כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא בחינת תיקון הברית שתלוי בקדושת המחשבה בחינת צדיקים ירשו ארץ כמו שכתוב במקום אחר. וכל זה עוסקים בראש השנה כנ"ל. ועל כן מתחילין בברכת זכורנות בפסוקי זכרון של נח שזכר השם יתברך אותו בעת המבול שלכאורה הוא תמוה מה ענין זה לראש השנה אך על פי הנ"ל מבואר היטב. כי זה עיקר קדושת ראש השנה שנזכה לדחות מימי המבול שהם בלבולי המחשבות על ידי שיזכור לנו השם יתברך זכות וכח הצדיקים בחינת זכרון נח הצדיק שזכרו השם יתברך באהבה וכו' כמו שכתוב (בראשית ח') ויזכור אלהים את נח וכו', שעל ידי זה מתחיל להתגלות קדושת ארץ ישראל כנ"ל. ועל כן נסמכה פרשת לך לך לפרשת נח כי לך לך מדבר מהתחלת קדושת ארץ ישראל שנתגלה לאברהם אבינו שהוא הראשון שזכה שהשם יתברך גילה לו קדושת ארץ ישראל ואמר לו לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו', ועל כן נסמכה לפרשת נח. כי על ידי שנדחין מימי המבול ונזכר צדקת נח שזהו בחינת פרשת נח, על ידי זה נתגלה קדושת ארץ ישראל שזהו בחינת פרשת לך לך כנ"ל. וזהו בחנית שאר פסוקי התרוה שמזכירין בברכת זכרונות שמדברים מיציאת מצרים וקדושת ארץ ישראל על ידי שזכר זכות אבותינו הצדיקים כמו שכתוב ונאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו וכו' שזהו נאמר לענין יציאת מצרים שעיקר הגאולה היתה לבא לארץ ישראל כמו שכתבו ו אותנו הוציא משם להביא אותנו אל הארץ וכו', וזהו שנסמך ונאמר וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור. כי כל ברכת זכרונות הוא שיזכור השם יתברך ברית אבותינו הצדיקים ויגלה לנו קדושת ארץ ישראל שזהו עיקר קדושתינו כי שם כל העשר קדושות שזוה עיקר קדושת ראש השנה כנ"ל:
אות כד
עריכהוכל זה זוכין על ידי הצדיק האמת שממשיכך דרכי הפשיטות והתמימות בעולם כנ"ל. כי כל בלבולי המחשבות רעות הם בחינת עקמימיות ועמקות דסטרא אחרא רחמנא ליצלן. כי זה כלל גדול בידינו וצריכין לזכור זאת בכל עת ורגע שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו בכל עת. כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אופן. ואפילו אם מחמת ההרגל מכבר רגיל אצלו שתלך ותתע מחשבתו ברעיונות רעים רחמנא ליצלן, אף על פי כן הבחירה בידו בכל עת לתופסה בעל כרחה ולהטותה לדרך הישר (וכמבואר מזה במקום אחר). על כן עיקר העצה הוא פשיטות ותמימות שירגיל עצמו לבלי לילך עם חכמות ולבלי לחשוב שום מחשבות יתירות רק יפשיט מחשבתו בתכלית הפשיטות והתמימות, ואל ירבה לחשוב בשום דבר בפרט בענין תאוה הרעה הזאת שיש בני אדם שיש להם חקירות ועיונים ורעיונים רעים מאד בענין המיאוס הזה. כי נדבק רוח שטות ושגעון ממש במשחבתם עד שחושבים מה שחושבים כאשר הם יודעים בעצמם רחמנא ליצלן ובאים על ידי זה למה שבאים רחמנא ליצלן. ולהנצל מזה הוא רק על ידי דרכי התמימות והפשיטות של הצדיק האמת. כי ריבוי המשחבות אפילו לבחינת השולל דהיינו כדי לבטל התאוה הזאת הוא גם כן גורם התגברות התאוה כמו שכתוב בספר הא"ב אל תכנוס עם פתויך בטוען ונטען וכו' ואי אפשר לבאר כל זה בכתב. אך העיקר העצה הוא בחינת תמימות ופשיטות גדול ולצעוק הרבה להשם יתברך. כי בודאי מי שכבר נתפס בזה כל אחד כפי בחינתו צריך שלא לייאש את עצמו כלל רק לצעוק בכל פעם להשם יתברך מכל מקום שהוא ולתפוס מחשבתו בכל עת להשיבה מהעמקות דסטרא אחרא אל מקום הישר לבחינת תמימות ופשיטות של הצדיק האמת. וזה עיקר התשובה בחינת שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל (ישעיה ל"א) וכתיב ושחטה שטים העמיקו (הושע ה') וכו' וכתיב העמיקו שחתו (שם ט') וכתיב באתי במעמקי מים (תהלים ס"ט) וכו'. ומי שאינו שב בתשובה ח"ו עליו נאמר שם פ"ד) עוברי בעמק הבכא וכו'. על כן צריכין להשתדל למלט נפשו מני שחת ולברוח לצדיקי אמת ולהתמימים והישרים הנלווים אליהם כדי שיוכלו להתגבר לצאת ולברוח מהעמדות דסטרא אחרא להמשיך עצמו לדרכי התמימות והפשיטות כנ"ל שעל ידי זה זוכין לקדש מחשבתו שזהו עיקר קדושת ראש השנה כנ"ל. וזה כל צעקתינו בראש השנה כדי לזכות לקדש המחשבה כנ"ל. וזהו שצועקין בראש השנה ממעמקים קראתיך ה' ממעמקים דייקא. כי מכל מיני עמקים צריכין רק לצעוק ולקרוא לה' כדי לזכות לדרכי הפשיטות והתמימות שעל ידי זה עיקר קדושת המחשבה כנ"ל. כי יש עשרה עמקים עומק טוב ועומק רע וכו' (כמובא בספר יצירה) ואפילו מעומק טוב צריכין לצעוק לה'. כי אפילו מחשבות טובות אסור להעמיק בהם יותר מדאי כידוע שלא יצא חוץ מן הגבול ח"ו. ואפילו מי שזוכה למחשבות טובות ולהעמיק בהם כראוי אף על פי כן צריך בכל פעם לקרוא מהם אל ה' שיוציא אותו השם יתברך מהם ויעלהו למעלה ומדריגה גבוה יותר. וזה אי אפשר כי אם על ידי תמימות ופשיטות שמסלק דעתו בכל עת כאלו אינו ידוע כלל כלל לא שעל ידי זה זוכה בכל פעם למדריגה יותר גבוה על ידי שצועק בכל פעם להשם יתברך בפשיטות ובתמימות כאלו לא ידע מעולם כלל. כמבואר ומובן כל זה בשיחותיו הקדושות של אדמו"ר ז"ל מכל שכן וכל שכן מי שאין ידיעתו בתכלית השלימות מכל שכן וכל שכן מי שמתגבר עליו עומק רע ח"ו כנ"ל, כמה וכמה הוא צריך צעוק ממעמקים בחינת ממעמקים קראתיך ה' כדי שיזכה לבטל העמקות הרע דסטרא אחרא שנפל לתוכו בחינת ושחטה שטים העמיקו וכו' כנ"ל. שזהו בחינת (יונה ב') מבטן שאול שועתי הנאמר שם בסוף התורה הנ"ל. שזהו בחינת (איכה ג') צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי קראתי שמך ה' מבור תחתיות. ועל ידי זה זוכה להמשיך על עצמו דרכי התמימותוהפשיטות של הצדיק האמת שעל יד זה עיקר התיקון לזכות לכל טוב אמן:
אות כה
עריכהוזה בחינת סוכות שאז נמשכין כל החסדים כידוע בכוונות. דהיינו בחינת חסד חנם הנ" שהתחלנו להמשיכו בראש השנה שאז נברא העולם כנ"ל. ועתה בסוכות נמשכין ונתגלין כל החסדים על ידי זה. כי בראש השנה עדיין היו החסדים בהעלם גדול מחמת שעדיין לא נתגלה מלכותו וכל עבודת הצדיקים וישראל אז הוא לגלות מלכותו, להודיע לכל באי עולם כי הוא יתברך ברא את העולם בחסדו. ועוסקין בזה מראש השנה ועד יום כפור. וכל מה שמגלין יותר בחינה זאת כמו כן נתגלה ביותר קדושת ארץ ישראל. כי עיקר התגלות קדושת ארץ ישראל הוא כפי מה שמגלין יותר כלל באי עולם שהשם יתברך ברא את העולם וכו' כנ"ל. וכמו כן נתגלין החסדים ביותר. כי כל מה שנתגלה יותר שהשם יתברך ברא את העולם והוא מלך ומושל ושליט בעולם כמו כן נתגלה ביותר החסד שבו ברא את העולם וביום הכפורים כבר נשלם ונגמר בחינה זאת. ועל כן אז נגמרו התגלות כל העשר קדושות שבארץ ישראל. ועל כן נכנס אז הכהן גדול לפני ולפנים שהוא תכלית הקדושה העליונה של העשר קדושות שבארץ ישראל כמו שכתוב במשנה עשר קדושות וכו' לפני ולפנים מקודש ממנו וכו'. ועל כן אז נתגלה ונמשך החסד חנם הנ"ל בהתגלות גדול, ואז מתחילין כל החסדים להתמשך בהתגלות גדול שזהו בחינת סוכות כמובא בכוונות. כי סוכה הוא בחינת קדושת ארץ ישראל וירושלים שנקרא סוכת שלם. ועל כן הסוכה נעשית מפסולת גורן ויקב דייקא. כי הפסולת הוא בחינת הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת שהוא בחינת פסולת כנגד עבודתו הפנימיות בתורה ותפלה כמובן במקום אחר. כי עיקר הסוכה שהוא בחינת התגלות החסד הנ"ל שהוא בחינת התגלות קדושת ארץ ישרראל הוא על ידי הנהגת הפשיטות שלו שהוא בחינת פסולת גורן ויקב ששממנו דייקא נעשה סכך הסוכה וכנ"ל. כי בראש השנה ויום כפור וכל עשרת ימי תשובה המשכנו קדושת ארץ ישראל שהוא בחינת עשר קדושות שכנגד עשרת ימי תשובה, ועכשיו בסוכות אנו מגלין גודל כח ישראל שלא די שאנו יכולין לכבוש ארץ ישראל שזהו בחינת ראש השנה ויום כפור כנ"ל אף גם אנו יכולין לקדש כל המקומות בחוץ לארץ בקדושת ארץ ישראל על ידי שאנו מגלין שהוא יתברך ברא את העולם כמבואר לעיל. וזה בחינת סוכות שהשם יתברך זיכה אותנו שכל אחד מישראל ישב בסוכה שהוא צלא קדישא צלא דמהימנותא שהוא בחינת קדושת ארץ ישראל כנ"ל. היינו שאנו יכולין להמשיך קדושת ארץ ישראל אפילו בחוץ לארץ. וכל אחד מישראל יכול לקדש מקומות החיצונים בקדושת ארץ ישראל שהוא בחינת סוכת שלם, עלידי אמונתו השלימה שזכה בראש השנה ויום הכפורים לידע ולהודיע שהוא היוצא הוא הבורא שעל ידי זה יכולין להמשיך קדושת ארץ ישראל אפילו בחוץ לארץ כנ"ל:
אות כו
עריכהוכל זה נעשה על ידי שזוכין לקשר עצמו עם הצדיק האמת שהוא לפעמים איש פשוט וכו'. וזהו בחינת אגודת הלולב. כי לולב הוא בחינת הצדיק האמת בחינת (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח. והשם יתברך צונו ליקח רק העלין של התמרין דהיינו כפת תמרים שהוא הלולב להורות שאין לנו כח לקשר עצמינו עם הצדיק האמת לעוצם קדושתו כי אם על ידי בחינת הנהגת פשיטותו כנ"ל. שזהו בחינת עלין ולולבין בחינת (שם א') ועלהו לא יבול שדרשו רז"ל על שיחת חולין של הצדיק. היינו בחינת הנהגת פשיטותו וכנ"ל. וזהו בחינת לולב שהוא פשוט, ובו נקשר ונאגד ההדבר והערבות שמרמז על כל הכתות שבישראל כמו שדרשו רז"ל (ויקרא רבה ל'). כי כולם צריכין לקבל מהצדיק הנ"ל שהוא בחינת איש פשוט הגדול בחינת הלולב שהוא פשוט וגדול מכל מינים כי כל הכתות שבישראל הן בעלי מצות הן בעלי תורה הן הריקים לחגמרי מתורה ומצות שהם בחינת ערבי נחל, כולם צריכין לקבל מהאיש פשוט הגדול וכו' כנ"ל. וכל הד' מינים שהם כלל כל הכתות שבישראל כולם מאירים וממשיכים הידור ויופי האתרוג שהוא בחינת קדושת ארץ ישראל שהוא קדושת התגלות מלכותו יתברך בחינת כבוד הדר מלכותו. כי כל ההידור והיופי הוא בארץ ישראל כמו שכתוב מציון מכלל יופי אלהים הופיע. וזה (תהלים ק"ג) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו "וצדקתו "לבני "בנים "לשומרי בריתו וכו' ראשי תיבות לולב. כי על ידי הלולב שהוא בחינת הצדיק הנ"ל על ידו נמשכין ונתגלין החסדים הנ"ל שבהם נברא העולם בחינת וחסד ה' מעולם ועד עולם:
אות כז
עריכהוזה בחינת שמיני עצרת ושמחת תורה שאז מסיימין התורה וחזורין ומתחילין אותה. כי אז הוא גמר התיקון שהתחיל בראש השנה כידוע בכוונות. היינו כי עיקר התיקון הוא להמשיך קדושת ארץ ישראל ששם עיקר התגלות מלכותו יתברך שבזה אנו עוסקין מראש השנה עד שמיני עצרת והכל בכח הצדיק האמת שהוא איש פשוט לגמרי שממשיך החסד חנם שבו נברא ונתקיים העולם קודם מתן תורה שבזה מחיה כל הפשוטים שבעולם וכו' כנ"ל. וזהו בחינת מה שמסיימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה ביום האחרון של חג שהוא שמיני עצרת ושמחת תורה כי בזה ממשיכין כח הצדיק הנ"ל שהולך בדרך זה תמיד שבכל פעם שבא להשגה שלימה גבוה מאד אינו מסתפק בזה כלל, רק הוא מתחיל מיד לחזור ולחפש ולבקש אחר השגה הגבוה יותר ויותר, ואזי עושה עצמו כאינו יודע כל ומסלק דעתו לגמרי ונעשה איש פשוט גמור (שקורין פראסטיק) כאלו לא התחיל מעולם להשיג כלל עד שאינו יכול להחיות את עצמו בשום דבר כי אם בחסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה שהוא הדרך לארץ ישראל וכנ"ל. וזהו בחינת סיום התורה בשמחת תורה וחוזרין ומתחילין אותה מיד. כי סיום התורה זה בחינת שלימות הדעת וההשגה שמשיג הצדיק. כי כל הדעת וההשגות כלולים בהתורה. וכשמסיימין התורה זהו בחינת שלימות ההשגה שהוא בחינתכלל התורה. וכמו שמסיימין התורה בעוצם שלימות השגת משה רבינו שהוא בחינת הצדיק האמת. כי מסיימין בעוצם השגתו כמו שכתוב (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים לכל ה אותות והמופתים וכו' ולכל היד החזקה וכו' שקבל את הלוחות בידיו כמו שפירש רשי שם. ואחר שמסיימין חוזרין ומתחילין בראשית ברא אלקים וכו'. וזה בחינת הדרך הקדש של צדיקי אמת שהם בחינת משה. שאף על פי שבא להשגה שלימה גבוה מאד שהוא בחינת סיום התורה בחינת כלל התורה אף על פי כן אינו מסתפק בזה ותיכף ומיד הוא מתחיל מחדש כאלו לא התחיל לקבל את התורה כלל רק הוא מחיה את עצמו בבחינת קיום העולם קודם מתן תורה שהוא בחינת החסד חנם שבו נברא העולם שהוא הדרך לארץ ישראל כנ"ל שזהו בחינת התחלת התורה שהוא בראשית ברא וכו', שמדבר מתחלת בריאת העולם קודם מתן ת ורה שנברא בחסדו לבד שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל כמו שפירש רש"י על פי בראשית שלא היה צריך להתחיל את התורה מבראשית אלא משום שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארץ ישראל וכו' וכנ"ל:
אות כח
עריכהוזהו בחינת הסמיכות לעיני כל ישראל בראשית. כי רש"י פירש על לעיני כל ישראל שהוא מה שנשאו לבו לשבר את הלוחות לעיני כל ישראל והשם יתברך הודה לדבריו וכו' עיין שם. ובאמת שבירת הלוחות הוא פליאה גדולה. ואם ישראל חטאו מה שחטאו מה ענין לשבר לוחות קדושות כאלה ומה ענין התיקון בזה עד שהשם יתברך שבחו כל כך ואמר לו יישר כחך ששברת (בבא בתרא י"ד). והתורה מסיימת שבח משה בזה ששיבר הלוחות לעיניהם שזהו בחינת לעיני כל ישראל כנ"ל, שנראה שעשה בזה תיקון נפלא ודבר גדול מאד. ולכאורה יתפלא האדם מה ענין התיקון הזה. אך על פי הנ"ל אפשר למצוא איזה רמז בזה. כי שבירת הלוחות וה אותיות פרחו למעלה זהו בחינת שמשה רבינו כשראה שישראל חטאו ופגמו כל כך. והקטרוג גדול כל כך על שזה סמוך שקבלנו את התורה ב אותות נור אות כאלה בקולות וברקים וכו' וכו' ובתוך חופתם קלקלו כל כך, וכמו שהפליגו רז"ל בזה ואמרו עלובה כלה שזינתה בתוך חופתה וכו' (שבת פרק ח' ע"ב) על כן התחכם משה רבינו וסילק השגתו לגמרי כאלו לא קיבל את התורה כלל, שזהו בחינת שבירת לוחות ששבר את הלוחות בידיו עד שנסתלקו אותיות התורה למעלה שזהו בחינת הסתלקות השגת התורה ובזה הוריד את עצמו משה רבינו לבחינת פשיטות לגמרי כאלו הוא איש פשוט ממש שאינו יודע שום השגה כלל וכאלו לא קבל את התורה כלל. ומאחר שנעשה איש פשוט החיה את עצמו רק בהחסד חנם שהיה מקיים את העולם קודם מתן תורה, ובזה החיה וקיים את כל ישראל וכל העולם התלוי בהם על ידי החסד חנם הזה שיש לו כח לקיים העול אפילו בעת שחוטאים לפניו מאד רחמנא ליצלן והכל על ידי כח הצדיק האמת בחינת משה שמסלק השגתו ועושה את עצמו כאלו הוא איש פשוט ממש שזהו בחינת שבירת לוחות שהוא בחינת הסתלקות ההשגה כנ"ל כי כשהצדיק מסלק השגתו ונעשה איש פשוט, זהו בחינת שכחה שמשכח מעצמו ההשגה הראשונה בכוונה ומסלקה מדעתו כאלו לא השיג כלל, והכל כדי שיבא להשה גבוה יותר ובזה מחיה כל הפשוטים וכל הנופלים שבעולם וכנ"ל. וזהו בחינת שבירת לוחות שהוא בחינת שכחה כמו שאמרו רז"ל (עירובין נ"ד) אלמלא לא נשתברו הלוחות לא היתה השכחה בעולם. וכמו ששמענו מפי אדמו"ר ז"ל שיחה נפלאה בענין זה שמצד זה השכחה הוא מעלה גדולה אצלו וכו' עיין שם. ועל כן עשה משה תיקון גדול על ידי שבירת הלוחות שהוא בחינת הסתלקות הדעת בבחינת שכחה. דהיינו שסילק השגתו כאלו לא קיבל את התורה כלל רק הוא איש פשוט לגמרי ומקבל חיות רק מקיום העולם קודם מתן תורה שהוא בחינת חסד חנם, ובזה היה מחיה ומקיים כל ישראל אף על פי שחטאו ועשו מה שעשו כי על ידי החסד חנם שממשיך הצדיק על ידי פשיטותו דייקא, על ידי זה דייקא מחיה את כל הפשוטים וכל החוטאים וכל הנופלים שבעולם וכמובן ומבואר בהתורה הנ"ל. ועל פי זה מחובר ומקושר היטב סיום התרוה בהתחלתה שהוא לעיני כל ישראל בראשית וכו'. כי לעיני כל ישראל זהו בחינת שבירת לוחות שהוא הסתלקות המוחין שמסלק הצדיק מעצמו המוחין בכל פעם ונעשה איש פשוט שאז מחה את עצמו בהחסד חנם שבו נברא העולם וכו' כנ"ל שזהו בחינת בראשית ברא אלקים וכו'. כי בריאת העולם היה בחסד חנם שזהו בהדרך לארץ ישראל כמו שפירש רש"י שם וכנ"ל:
אות כט
עריכהוהו דרך ועצה טובה לכל אדם שבעולם הרוצה ליכנוס בעבודת ה' שבהכרח שיעבור עליו מה שיעברו שאי אפשר לבאר ולפרש כלל לא בכתב ולא בעל פה. וכמה וכמה עליות וירידות ונפילות והשלכות וכו' צריכין לעבור עליו. והרבה נפלו על ידי זה ואבדו את עולמים רחמנא ליצלן רחמנא ליצלן. ועיקר החיות והיום של אותן שנשארין על עמדן הוא רק בכח הפשיטת של הצדיק שממשיך אז החסד חנם וכו' כנ"ל. וכן צריך כל אחד להמשיך על עצמו בחינת הפשיטות של הצדיק ויסלק בכל פעם דעתו ושכלו ויעשה עצמו כאינו יודע כלל. והעיקר שיתחיל בכל פעם מחדש וכמבואר בדבריו ז"ל כמה פעמים כי עיקר נפילתו הוא מחמת שכבר התחיל כמה פעמים ונפל, אבל אם יעשה את עצמו כאל לא התחיל מעולם רק הוא צמחיה את עצמו בחסד חנם על ידי כח פשיטות הצדיק כנל, בזה יכול להחיות את עצמו לעולם. כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם::
הלכות נטילת ידים לסעודה
אות ל
עריכהוזה בחינת נטילת ידים קודם האכילה. כי עיקר קדושת אכילת ישראל הוא בארץ ישראל ששם כל הקדושות. ועיקר קדושת ארץ ישראל הוא בענין האכילה. כי הכל המצות התלויות בארץ הוא בענין האכילה כן תרומות ומעשרות וחלה וביכורים וקרבנות וכו'. ועל כן עיקר הברכה שמברכין על כל המאכלים הוא לברך להשם יתברך על ארץ ישראל שנתן לנו כמו שכתוב (דברים ח') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו' ומשם אנו למדין גם כל הברכות שלפני הכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ה) השתא לאחריו מברך לפניו מבעיא. נמצא שכל הברכות הוא להמשיך קדושת ארץ ישראל על האכילה כי משם נמשכין הכל הקדושות כנ"ל. ועל כן כשאיש ישראלי רוצה לאכול לחם שהוא עיקר האכילה עיקר חיות האדם צריך לר אות לקדש את עצמו עד שיהיה נמשך קדושת ארץ ישראל על מה שאוכל כי משם עיקר קדושת האכילה כנ"ל. ועל כן תקנו רז"ל לנטילת ידים שצריך כל אחד לקדש את ידיו במים קודם אכילתו. כי הידים הם כ"ח פרקין שהם כנגד כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שהם בחינת כח מעשיו (כמובא במקום אחר). ועלכן צריכין לטהר הידים במים שהוא מצוה נטילת ידים כדי להמשיך מימי החסד שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל שבו נברא העולם על ידי כ"ח אתוון, ועל ידי זה נתגלה ונמשך קדושת ארץ ישראל בכל מקום האדם עומד שם. כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו שנתגלין ומאירין על ידי שממשיכין ומאירין החסד שבו נברא העולם שעל ידי זה נתגלה שהכל של השם יתברך וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכנ"ל:
אות לא
עריכהוזה שאמרו רז"ל שלמה המלך עליו השלום תיקן נטילת ידים כמו שאמרו רז"ל (שבת י"ד) בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול וכו'. כי דייקא שלמה תיקן זה התיקון של נטילת ידים שהוא להמשיך קדושת ארץ ישראל תמיד בכל מקום שהוא כנ"ל. כי עיקר כבישת ארץ ישראל בשלימות לא נכבש עד ימי שלמה. כי עד שלמה היו האויבים עדיין מקטרגים על כבישת ארץ ישאל ואמרו לסטים אתם ורצו ללחום בכל פעם עם ישראל כמו שהיה בכל ימי השופטים עד שבא דוד ולחם עמהם והכניעם תחת כפות רגליו. אבל מחמת שבימיו היה עדיין מלחמות על כן עדיין לא ניתן לו רשות לבנות הבית עד שבא שלמה שאז נתבטלו כל האויבים לגמרי והיה לו שלום מכל עבריו כמו שכתבו כי שלמה יהיה שמו ושלום אתן לו מכל עברי וכו', על כן אז דייקא נבנה הבית כמו שכתוב וההי בהניח לך ה' אלקיך מכל אויביך ופירש רש"י ואין זה אלא בימי שלמה, אז והיה המקום אשר יבחר ה' וכו' ואז דייקא נתגלה קדושת ארץ ישראל מחמת שכבר נכנעו האויבים לגמרי ולא קטרגו כי ידעו כולם כי השם יתברך נתן לנו ארץ ישראל ברצונו ואז נבנה הבית המקדש שדה עיקר שלימות התגלות קדושת ארץ ישראל. כי כל זמן שלא נבנה הבית אין קדושת ארץ ישראל בשלימות, מחמת שעדיין לא נשלמו כל העשר קדושות שעיק הקדושות העליונות הם בבית המקדש כמבואר בהמשנה של העשר קדושות (כלים פ"א). נמצא שעיקר הגלות קדושת ארץ ישראל בשלימות היה רק בימי שלמה שאז נכנעו האויבים לגמרי ונבנה הבית, על כן הוא דייקא תיקן נטילת ידים שהוא להמשיך קדושת ארץ ישראל בכל מקום כנ"ל. כי מגודל התגלות קדושת ארץ ישראל שהיה בימיו דייקא כנ"ל, על כן היה לו דייקא זה הכח להמשיך זה התקון של נטילת ידים שהוא להמשיך קדושת ארץ ישראל בל מקום מאחר שבימיו היה עיקר התגלות ארץ ישראל בשלימות כנ"ל:
אות לב
עריכהוזהו גם כן בחינת עירובין שתיקן כדי שלא יהיו נכשלין להוציא מרשות לרשות בשבת. כי כל איסור הל"ט מלאכות בשבת הוא מחמת שבשבת אסור לברר בירורים כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל בהתורה היכל הקדש (בסימן נ"ט חלק א'). כי על ידי כל המלאכות שעושין בחול מבררין בירורים ובשבת השכינה שובתת, על כן אסור לעשות שום מלאכה בשבת. ועל כן התחיל התנא מסכת שבת באיסור הוצאה מרשות לרשות. כי כל איסור של כל הל"ט מלאכות הם בבחינת הוצאה מרשות לרשות, דהיינו מה שמבררין ונושאין הניצוצות מרשות הסטרא אחרא והקליפות לרשות הקדשוה שזה נעשה על ידי כל המלאכות שבשביל זה אסורים כל המלאכות בשבת כנ"ל. על כן כל המלאכות הם בחינת בירורים מהסטרא אחרא הם בבחינת הוצאה מרשות לרשות, על כן הקדים התנא הוצאה ברישא קודם כל המלאכות. כי כולם בבחינת הוצאה מרשות לרשות כנ"ל. ועיקר הבירור על ידי אמונה. ובשביל זה צריכין לעשות משא ומתן באמונה. וכן כל הבעלי מלאכות העוסקין בדרך ארץ צריכין לעשות מלאכתיהם ועסקיהם באמונה. כי האמונה מבררת כל הבירורים. כי כל התגרות ואחיזת החיצונים והקליפות בבהניצוצות קדושים הכל הוא בבחינת התגרות השונאים על כבישת ארץ ישראל שאומרים לסטים אתם וכו'.כי כל הקדושות שבעולם וכל הניצוצות הקדושים כל קדושתם הוא בבחינת קדושת ארץ ישראל ששם עיקר הקדושה כי שם כל העשר קדושות, וכשרוצים להוציאם מהחיצונים שהם בחינת שרי השבעים עובדי כוכבים שאחיזתם בבחינת חוץ לארץ כידוע לבררם משם ולהעלותם ולקדשם בקדושת ארץ ישראל אזי החצונים מתגרים בהם ואומרים לסטים אתם וכו'. על כן עיקר הכח להכניע החיצונים ולברר הניצוצות מהם על ידי כל הל"ט מלאכות הוא על ידי אמונה על ידי כל הל"ט מלאכות הוא על ידי אמונה על ידי שמאמינים שהשם יתברך ברא את העולם מבחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. כי על ידי זה נתגלין כח מעשיו בחינת (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שעל ידי זה יכולים לברר ולהוציא מהם כל הניצוצות שזהו בחינת כבישת ארץ ישראל כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. ובשביל זה תיקון שלמה עירובין לשבת, דהיינו שיהיה איסור להוציא אפילו מבית לבית מרשות היחיד לרשות היחיד של חבירו בלי עירוב ושיתוף. כי עיקר אחיזת החיצונים הוא מבחינת שינוי רשות בחינת מחלוקת כי הסטרא אחרא הוא בחינת כפירות שהוא בחינת מחלוקת בחינת חלק לבם כמבואר במקום אחר (בסימן ס"ב חלק א'), ועיקר אחיזת המחלקות הוא בששת ימי החול שבהם אחיזת העץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת מחלוקת שמשם בחינת אסור ומותר כשר ופסול וכו' שצריכין לבררם על ידי פסקי הלכות של ששה סדרי משנה כידוע שבשבילז ה צריכין יגיעה גדולה כל מי שאינו עוסק בתורה שצריך לייגע עצמו בל"ט מלאכות לברר הבירורים על ידי הל"ט מלאכות אם יתנהג בהם כראוי. ואפלו כשזוכין לברר הניצוצות בימי החול על ידי הל"ט מלאכות עדיין אינם שבים ועולים למקום מנוחתם בשלום עד שבא שבת שהוא בחינת שלום בחינת שבת שלום שאז הוא בחינת נייחא לעילאין ותתאין, ואז דייקא יתפרדו כל פועלי און שכל השונאים והאויבים המתגרים כל כבישת ארץ ישראל בכל ימי החול כולם בטלים אז. כי אז כל שולטני רוגזין ומארי דדינין כולהו עקרין וכו', ואז הוא נייחא לכל הניצוצות. כי אז בשבת הוא בחינת והיה בהניח לך ה אלקיך מכל אויביך שזה הוא בימי שלמה שהוא מלך שהשלום שלו שהוא בחינת שבת (כמובא בדבריו ז"ל בהמעשה של בן המלך שנחלף עיין שם) על כן שבת מאיר להבית המקדש שנבנה על ידי שלמה דיקיא כמו שכתוב (ויקרא י"ט) את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו (כמו שכתוב במקום אחר בסימן ס"ז ליקוטי תנינא). כי שבת הוא בבחינת שלמה בחינת שיר השירים אשר לשלמה שנתעורר בשבת כידוע. ועל כן שלמה המלך שהוא בבחינת שבת שלום שאז הוא עיקר כבישת ארץ ישראל בחינת והיה בהניח ה' וכו' מכל אויביך וכו' כנ"ל, על כן הוא דייקא תיקון עירובין לשבת שלא להוציא בשבת משום רשות לרשות חבירו בלי עירוב ושיתוף כדי שלא לעורר בשבת שום שינוי רשויות שכשמוציאין מאחד לחבירו אף על פי שששניהם רשות היחדי שהוא כעין בירור שאסור בשבת שלא לעורר אז שום מחלוקת ח"ו. כי אז הכל שלום כנ"ל. על כן תיקן שלא להוציא לרשמותו לרשות חבירו כי אם על ידי עירוב ושיתוף שיתערבו וישתתפו הרשויות יחד על ידי הפת שנותנין כדי שיוחשבו כולם כאחד ולא יהיה ביניהם שום שינוי רק שלום ואחדות שזהו עיקר ענין עירוב כמבואר בדברי רז"ל בגמרא. ועל כן צריכין שלא יקפיד אחד על חבירו, וכן תיקנו כמה דברים בעירוב ושיתוף מפני דרכי שלום כמו שאמרו רז"ל (גיטין נ"ט). כי עיקר העירוב הוא בביל ביטול המחלוקת שמשם אחיזת החיצונים המתגרים על כבישת ארץ ישראל וכו' כנ"ל. ועל כן היה התיקון על ידי שלמה דייקא שבנה הבית שאז נכבשה ארץ ישראל בשלימות כי הוא בחינת מלך שהשלום שלו בחינת שבת שלום וכנ"ל:
אות לג
עריכהועל כן אין נוטלין לידים אלא מן הכלי וצריך שיהיה הכלי שלם דוקא. כי אי אפשר להמשיך מימי החסד הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו בחינת נטילת ידים כנ"ל אי אפשר להמשיכם כי אם על ידי כלי שלימה. כי החסד חנם שנמשך תמיד רק אי אפשר לקבלו כי אם על ידי כלי. ועל כן אין מי שיוכל לקבל מהאוצר מתנת חנם שהוא החסד חנם כי אם הצדיק האמת בעת פשיטותו. כי הצדיק אפילו בעת פשיטותו שאינו עוסק בתורה אף על פי כן הכלי שלו הוא תמיד בשלימות גדול. ועל כן הוא דייקא יכול לקבל החסד חנם ולהחיות ולקיים בו את כל הפשוטים שבעולם וכל אחד ואחד כפי מה שמתקרב יותר לדרכי הפשיטות והתמימות של הצדיק דהיינו שמתנהג בתמימות ובפשיטות ברך אמונה בלי חכמות של העולם כמו כן הוא יכול לינק ולקבל יותר מהחסד חנם שממשיכך הצדיק. כי עיקר הוא אמונה ותמימות שהוא בחינת כלי שלם ותמים לקבל על ידו כל טוב. ועל כן הכלי של נטילת ידים צריך שיהיה שלם ותמים בבחינת תמימות שהוא עיקר השלימות. כי חכמות אין בהם שלימות, כי אי אפשר להשיג שום דבר על פי חכמה בשלימות כידוע כמו שכתוב (קהלת ז') אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וכמו שכתב (שם א') כל הדברים יגעים וכו' וכתיב (שם ח') וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא וכו'. וכמו שכתוב (שם ג') גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים וכו'. ופירש רש"י העלם חסר וכו' עיין שם. ועל כן אין שלימות כי אם מי שזוכה לאמונה ותמימות. ועל כן נקרא בשם תמים כמו שכתוב (דברים י"ח) תמים היה עם ה'אלקיך. כי כשמו כן הוא כי תמים פירושו שלם. כי מי שזוכה לתמימות באמת זה עיקר השלימות וכנ"ל. וזה בחינת כלי שלם של נטילת ידים שעל ידיו נמשכין מימי החסד חנם הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שזהו עיקר תיקון האכילה וכנ"ל. (וכן מבואר בהתורה אית לן בירא בדברא בסימן ל"א חלק א' שעיקר שלימות כל הדברים הוא על ידי אמונה עיין שם):
אות לד
עריכהועל כן צריך שיהיה מים שלא נעשה בהם מלאכה. כדי שלא יהיה בהם אחיזת הל"ט מלאכות שנמשכין מזוהמת הנחש על ידי טא אדם הראשון שפגם באכילת עץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה פגם באמונה ותמימות ופשיטות הנ"ל. ונמשך אחר החכמות והדעת של ההעולם שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע. כי אדם הראשון שהוא עיקר הבריאה כי בשבילו נברא הכל בחסד חנם, היה הוא צריך אז להשתדל להמשיך זה החסד חנם. כי אז לא היה עדיין שום תורה רק הכל נברא בחסד חנם. והכל בשביל האדם. וכשבא אדם היה צריך רק לשמור את עצמו לבלי לקלקל הכלי שלו דהיינו על ידי אמונה ותמימות ולא ילך אחר עצת הנחש שנדמה לו כאלו הוא חכמה כמו שכתוב ונחמד העץ להשכיל וכו'. ואז היה ממשיך החסד חנם כראוי והיה יכול לחיות ולהתקיים בגופו לעולם. אבל על ידי שקלקל ונמשך אחר חכמות ועצת הנחש היה ראוי שיחרב לגמרי. כי סילק מעצמו החסד על ידי שקלקל הכלי על ידי חכמות פגומים של עצת הנחש.רק השם יתברך בחסדו הנפלא סיבב סיבות ברחמיו ודיבר עמו והאיר בו הרהורי תשובה עד שאף על פי כן נמשך עליו הארת החסד חנם ועשה מיומו אלף שנים כדי שיתקיים העולם. שעל זה נאמר (תהלים כ"ה) זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י שזה נאמר לענין אדם הראשון שעה מיומו אלף שנים שה עהיה על ידי חסדיו הגדולים היינו בחינת חסד חנם הנ"ל. אבל על ידי הקלקול לא היה אפשר עוד שיחיה לעולם עלידי החסד חנם מאחר שקלקל הכלי כל כך, ועל כן נתגרש מגן עדן שהוא קדושת הבית המקדש הוא קדושת ארץ ישראל כי ציורא דמשכנא ודמקדשא כציורא דגן עדן. כי על ידי שפגם בתמימות ופגם בהחסד חנם הנ"ל על ידי זה פגם בקדושת ארץ ישראל הואא בחינת קדושת הבית המקדש הוא בחינת הגן עדן. כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי החסד חנם הנ"ל ועל כן נתגרש מגן עדן ונתרחק מהנהר היוצר מעדן להשקות את הגן וכו' שהוא בחינת מימי החסדים הנמשכין מעדן העליון שהוא בחינת התורה הנעלמת שהוא בחינת רחמים פשוטים וחסדים גדולים ואז נגזר עליו בעצבון תאכלננה בחינת הל"ט מלאכות. על כן המים של נטילת ידים צריכין שיהיו מים שלא נעשו בהם מלאכה כדי שלא יהי בהם אחיזת הל"ט מלאכות שנמשכין מפגם החסד הנ"ל, רק יהיו מים טהורים בחינת מימי החסד הנמשכין מהנהר היוצא מעדן שהוא בחינת התורה העלמת שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל שממשיך הצדיק בעת פשיטותו שעל ידי זה מטהרין מכל הטומ אות וזוכין להמשיך קדושת ארץ ישראל שעל ידי זה עיקר תיקון האכילה כנ"ל:
אות לה
עריכהועל כן הדורות הראשונים אף על פי שהיו מתקיימים על ידי החסד חנם כנ"ל, אף על פי כן מרוב קלקולם בא עליהם המבול וסדום נהפכה ובדור אנוש הציף הים וכו'. כי אף על פי שהחסד חנם מקיים העולם בלי התורה, אבל על כל פנים צריכין שלא לקלקל הכלי כדי שיוכל לקבל החסד חנם. והם על ידי מעשיהם הרעים מאד שקלקלו כליהם כל כך ולא רצו להתקרב להצדיקים שהיו אז כמו שכתוב לא יפנה דרך כרמים (איוב עיין ברש"י על כן הביא עליהם את מי המבול רק נח ניצול על ידי החסד חנם, כי לא קלקל הכלי שלו והיה לו כח לקבל החסד חנם. וזה שאמרו רז"ל (בראשית רבאה פרק כ"ט) ונח מצא חן שלא שהיה כדאי אלא שמצא חן, היינו שעיקר מה שניצול היה על ידי מציאתחן שהוא בחינת מתנת חנם חסד חנם שכי הוא לא קלקל הכלי והיה יכול לקבל החסד חנם כנ"ל. אבל נח לא הציל את דורו. עד שבא אברהם אבינו שממנו עיקר התלת קיום העולם כמו שכתוב (בראשית ב') בהבראם באברהם כמו שאמרו רז"ל. ועל כן היה אברהם איש החסד ועסק תמיד בחסדים כי ראה שעדיין לא ניתנה תורה ואין העולם מתקיים אלא בחסדו על כן השתדל ועסק כל ימי להמשיך החסד חנם ולקיים כל העולם על ידי זה. כי הצדיק הגדול כפי גודל מעלתו יכול להמשיך החסד חנם הזה על כל העולם אפילו על הרחוקים מאד מאד כמובן בהתורה הנ"ל. ועל כן העיקר הוא התקרבות לצדיקים וכשרים אמתיים. כי הצדיק האמת יכול להמשיך החסד חנם על כל העולם אפילו אם נפלו כמו שנפלו רחמנא ליצלן כמו ששכיח עתה בעוונותינו הרבים ובלבד שיתנהגו וימשיכו עצמן לדרכי התמימות והפשיטות באמת ובאמונה וכנ"ל. ועל כן אברהם היה הראשון שזכה להשיג קדושת ארץ ישראל כמו שכתוב בזוהר הקדוש והשם יתברך צוה לו לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו'. כי על ידי החסד שעסק בו כל ימיו שעל ידי זה המשיך בשלימות החסד חנם הנ"ל על ידי זה זכה להמשיך הדרך לארץ ישראל, כי עיקר הדרך לארץ ישראל הוא על ידי החסד חנם כנ"ל. ועל כן הוא היה הראשון שעסק בתיקון חפירת הבארות כדי להמשיך מימי החסדים הנמשכין מהנהר היוצר מעדן שהוא עיקר תיקון חטא אדם הראשון. כי אברהם היה הראשון שהתחיל לתקן חטא אדם הראשון כמובא ועל כן נקרא אברהם תמים כמו שכתוב (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים, כי עיקר המשכת החסד חנם הנ"ל הוא על ידי תמימות וכנ"ל:
אות לו
עריכהועל כן צריך שיבואו המים על ידי כח גברא (שלחן ערוך אורח חיים סימן קנ"ט ס"ז) כדי להמשיך בחינת כח מעשיו הנ"ל שעל ידי זה נמשך קדושת ארץ ישראל שה עיקר התיקון של נטילת ידים כנ"ל:
אות לז
עריכהועל כן המאכיל לחבירו אין צריך נטילת ידים והאוכל צריך נטילת ידים (שם סימן קס"ג ס"ב). כי עיקר נטילת ידים הוא להמשיך קדושת ארץ ישראל שזה צריך האוכל דוקא שצריך שתהיה אכילתו בקדושת ארץ ישראל זה נעשה על ידי מצות נטילת ידים וזה אין שייך במאכיל על כן תיקנו מצות נטילתידים על האוכל דייקא כדי שתהיה אכילתו קדש כאלו אוכל בארץ ישאל וכנ"ל:
הלכה ו
עריכהאות א
עריכהעל פי התורה תקעו תוכחה בסימן ח' עיין שם מה שכתוב (ב אות ו') בענין נפלאות נוראות עוצם ריבוי הבתים שבונה הצדיק על ידי שנתוסף שכן להקיבוץ הקדוש של ישראל כי נתרבין הצרופים עד שאין חקר וכו' עיין שם היטב ובמה שמובא בדברינו בזה בפרט בהלכות ציצית הלכה ז' ובהלכות פריה ורביה הלכה ה' וכו'
וזה בחינת מצות בנין בית הכנסת ובית המדרש שהיא מצוה רבה מאד הקיימת לדורות אם כוונתו לשם שמים. כי בבית הכנסת מתכנסים כל הנפשות של קיבוץ בני ישראל להתפלל ולומר קדושה וברכו וכו', ולשם מתכנסים כל השכנים הנוספים בכל פעם אל הקיבוץ הקדוש. וכנראה בחוש שבמקום שאין בו בית הכנסת ובית המדרש קשה לקבץ מנין ואפילו כשיש לפעמים מנין מתפללין זה בכה וזה בכה והרבה מתפללין ביחידות ואינם באים להתוסף להיות שכנים אל קיבוץ הקדוש שעוסקים בדברים שבקדושה לומר קדיש וברכו וכו' ועל כן הוא בודאי מצוה רבה עד אין חקר להשתדל בבנין בית הכנסת ובית המדרש לשם שמים וכמו שפירש רש"י על פסוק (קהלת ה') ומי אוב בהמון לא תבואה גם זה הבל, שאפילו כשאעושה מצות רבות ואין בהם מצוה הקיימת לדורות כגון בנין בית הכנסת וספר תורה וכו' עיין שם:
אות ב
עריכהובשביל זה כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש. כי בודאי יכולין לכפות זה את זה. מאחר שמכל הנפשות שמתכנסים לבית הכנסת נעשים צירופים נפלאים, וכל אחד מישראל מצטרף עם חבירו ונצטרפים ונעשים מהם בתים ובנינים נפלאים, על כן בודאי יכולין לכפות זה את זה. כי כולם חשובים כנפש אחד כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י בראשית מ"ו) על שבעים נפש של בית יעקב שנקראים נפש בלשון יחיד. כי זהו המעלה של ישראל עם קדוש שכל מה שנתרבין יותר נכללין בתכלית האחדות יותר על ידי הצירופים הנ"ל, וכמבואר מזה במקום אחר. ומאחר שכולם חשובים כאחד ונצרטפין יחד בודאי יכול כל אחד לכוף את חבירו כמו שבאדם אחד יכול אבר אחד לכוף שאר הגוף בשביל טובתו של כלל האדם. גם מבואר ומובן שם בהתורה הנ"ל שהתפלה הנוראה נבנית על פי תוספת שכנים אל הקדושה הוא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח גדול המבואר שם. (וכמבואר לקמן ב אות י"ב) ועל כן בודאי כופין זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש, כי יש להם כח לכפות על ידי הכח של הבעל כח הנל, שמתפלל תפילה בבחינת דין שזהו בחינת כפיה שהוא בחינת דינים וגבורות שיש להם כח לכפות לבנות בית הכנסת כדי שיתוספו שכנים רבים אל בית התפלה שיעלו משם שעשועים נפלאים לפניו יתברך שזה נמשך מהכח של הבעל כח הנ"ל כנ"ל:
אות ג
עריכהועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול מאד בבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תכלית בנין הבית הכנסת ובית המדרש הוא בשביל לגלות אמונת חידוש העולם שנתגלה על ידי בחינת רוח נבואה של צדיקי אמת שבכל דור שהוא בחינת קבלת התורה שזה נמשך על ידי הכבוד שנתרבה על ידי הגרים ובעלי תשובה שנעשין על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל כמו שכתוב שם. ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול שם בבית הכנסת ובית המדרש הוא כבוד המקום השוכן שם. כי על ידי הכבוד נמשך קבלת התורה בחינת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר אמונת חידוש העולם שזה העיר כנ"ל:
אות ד
עריכהועל כן קדושת בית המדרש חמורה יותר מקדושת בית הכנסת. כי שם בבית המדרש עוסקים בתורה שזהו בחינת קבלת התרוה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. וגם בבית הכנסת עוסקים בתורה, כי אומרים שם קריאת שמע ופרשת הקרבנות וקדושת ובא לציון שכל זה בחינת עסק התורה שמקיימין כל הפשוטים שבישראל בכל יום כמו שאמרו רז"ל. אבל בית המדרש קדוש ביותר כי שם עוסקים בתורה הרבה בכל יום ועל כן קדושתו חמורה יותר. כי עיקר תיקון התפלה הנ"ל הוא לזכות לגלות אמונת חידוש העולם שה נעשה על ידי עסק התורה לשמה שהוא בחינת קבלת התורה שזוכין עלידי צדיקי אמת שמהם נמשך עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, כי הצדיקים עוסקים תמיד בבנין המשכן והבית המקדש כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ג) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו שמשם כל קדושת הבית הכנסת ובית המדרש בבחינת (יחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט ודרשו רז"ל (מגילה כ"ט) אלו בית כנסיות ובתי מדרשות, כי הם מקדש מעט שנמשך קדושתם מהמשכן ובית המקדש שעוסקים הצדיקים בבנינו בכל דור ודור כנ"ל. כי הם ממשיכין בחינת רוח בואה שהוא בחינת קבלת התורה שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר כלל הקדושה היא האמונה הקדושה בבחינת (תהלים פ"ט) אף אמונתך בקהל קדושים וכתיב (הושע י"ב) ועם קדושים נאמן (וכמו שכתוב בהתורה חב"ח בסימן כ"ב). כי עיקר בחינת קבלת התורה הוא במשכן שם דיבר ה' עם משה כמו שפירש רש"י, שמיום שהוקם המשכן לא נדבר עמו אלא באהל מועד. וכן בבית המקדש שם נתבררו כל הלכות התורה כמו שכתוב (ישעיה ב') כי מציון תצא תורה. וזה בחינת קדושת הבית הכנסת ובית המדרש שהם מקדש מעט. ועל כן בית המדרש קדושתו חמורה יותר כי שם עיקר עסק התורה וכנ"ל:
אות ה
עריכהועל כן נקרא בית המדרש, בחינת דרשו ה' ועוזו כי צריכין לבקש ולדרוש את ה' מאד, דהיינו לחפש ולבקש את האמונה הקדושה בבחינת אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה') וכמו שכתוב בהתורה תקעו אמונה בסימן ה' שצריכין לחפש ולבקש את עצמו מאד איך אוחזין באמונה וכו' עיין שם. והעיקר על ידי שמחפשין ודורשין ומבקשין באמת למצוא את הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש רוח נבואה שעל ידם עיקר המשכת התורה בכל דור שעל ידי זה עיקר בירור אמונת חידוש העולם שהוא העיקר כנ"ל. ועל כן נקרא בית המדרש לשון דורש ומבקש וכנ"ל. וגם על פי פשוטו שנקרא בית המדרש על שם הדרשות שדורשים שם בתורה. הכל הוא בחינה אחת עם הנ"ל שהוא מה שצריכין לדרוש ולבקש את הצדיק אמת שממשיכין אמונת חידוש העולם. כי כל הדרשות שמחדשים בתורה בדרך האמת הכל הוא בשביל זה כדי להמשיך מחדש בחינת קבלת התורה בכל עת כדי לגלות אמונת חידוש העולם. ועל כן הוא מעלה גדולה ונוראה מאד כשזוכין לחדש בתורה חידושים אמתיים כי נחשב כאלו ברא את העולם מחדש כמו שכתוב בזוהר הקדוש שנעשין מהם שמים חדשים וארץ וחדשה כי חידושי תורה אמתיים הם בחינת עדות על מציאותו ואחדותו וחידוש העולם על ידי שרואין שנמשכין חידושים נפלאים כאלו בדרך האמונה הקדושה שאי אפשר לגלותם כי אם ברוח הקדש וכו' עיין שם. וכן ראינו אחר כך מהצדיקים הגדולים שבאו אחריו וכמובא מזה במקום אחר (ולעיל בהלכות קריאת התורה אותל"ו) שבשביל זה נקראת התורה עדות עיין שם. ועל כן קדושת בית המדרש חמורה ביותר. כי עיקר התגלות אמונת חידוש העולם הוא על ידי בחינת בית המדרש על ידי שואלין ודורשין למצוא חידושי תורה של הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש על ידי זה עיקר בירור האמונה שזה עיקר הקדושה כנ"ל:
אות ו
עריכהועל כן (ברכות ח') רב אמי ורב אסי אף על גב דהוי להו תליסר בי כנישתא לא הוו מצלי אלא היכי דהוו גרסי. כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. משמוע דייקא. כי שמיעה בלבא תליא. בחינת הט אזנך ושמע דברי חכמים שזהו בחינת אמונת חכמים. כי צריכין להטות אזנו היטב היטב לשמוע דברי חכמים להבחין בין האמת הברור ובין האמת אינו ברור מכל שכן בין השקר, עד שיזכה למצוא נקודת האמת לאמתו שעל ידי זה מתברר האמונה כנ"ל. כי עיקר עסק התורה צריך שיהיה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, ומי שמסיר אזנו משמוע תורה בבחינה זאת גם תפלתו תועבה. כי בודאי לא תיקן הג' מוחין שהם בחינת ג' מחיצות פרוסות בפני תאוה זאת שנקראת תועבה. ועל ידי זה אמונתו פגומה שהוא בחינת עבודה זרה (כמו שכתוב במקום אחר שפגם אמונה הוא בחינת עבודה זרה) שנקראת תועבה. ועל כן צריכין לחפש ולבקש ולדרוש מאד למצוא את הרבה האמת שישמע ממנו תורה שנאמרה בבחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית המדרש ועל ידי זה עיקר תיקון התפלה על ידי השיר שיתעורר על ידי תיקון האמונה שמשם כל התפלות והשירות והתשבחות כמו שכתוב שם:
אות ז
עריכהוזה שכתוב בשלחן ערוך (אורח חיים סימן ק"נ ס"א) שגם כופין זה את זה לקנות תורה ונביאים וכתובים. והאחרונים כתבו שהאידנא כופין לקנות גמרות ושאר ספרים קדושים. כי בודאי כופין לקנות תנ"כ וללמוד בהם להמשיך בחינת רוח נבואה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. ועל כן כתבו האחרונים שעכשיו צריכין לקנות גם שאר ספרים קדושים. כי בודאי אין דור יתום וכל הספרים הקדושים יש בהם בחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה וכנ"ל, שבשביל זה עיקר בנין הבית הכנסת ובית המדרש ועל כן בודאי כופין על זה וכנ"ל:
אות ח
עריכהוזה בחינת (שם ס"ב) אין בונין בית הכנסת אלא בגובהה של עיר ואסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי כבר מבואר שעיקר קדושת הבית הכנסת הוא שיתוספו ויתקבצו ויתכנסו לשם תוספת שכנים הרבה בכל פעם עד שנזכה על ידי זה לבנין ירושלים ובית המקדש בבחינת (תהלים ק"מ) בונה ירושלים וכו' נדחי ישראל יכנס. נדחי ישראל יכנס זה בחינת תוספת השכנים אל קיבוץ ישראל הקדוש בבתי כנסיות ובתי מדרשות שעל ידי זה נתכנסין כל הנדחים שבעולם, אפילו אותן המונחים בחוץ בבחינת (איכה ד') תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וכמבואר כל זה במקום אחר על ידי זה בונה ירושלים ה'. כי עיקר בנין ירושלים עיר הקדש שנבנית מבתים רבים של הקדושה, כי בנינה נמשך מבחינת ריבוי הבתים הנ"ל של תוספת שכנים. ועל כן הפסוק משבח ומפליג מאד מאד בשבח הבתים והארמונות של ירושלים כמו שכתוב (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה. וכתיב (שם) יפה נוף משוש כל הארץ קרית מלך רב אלקים בארמנותיה נודע למשגב. בארמנותיה דייקא כי הבתים והארמונות של ירושלים נבנים בשרשן מבחינת הצירופים הנפלאים והנוראים הנ"ל שעל ידי זה יתגלה אלקותו ואחדותו וממשלתו לעינן כל בחינת אלקים בארמנותיה נודע למשגב. כי על ידי ריבוי הצירופים הנ"ל שנעשין על ידי התפלה השלימה בתוספת שכנים שזה נמשך מהכח של הבעל כח גדול הנ"ל שעל ידי זה עושה בעלי תשובה וגרים, על ידי זה מתרבה כבודו יתברך מאד כמו שכתוב שם ועל ידי זה זוכין לבחינת קבלת התורה שהוא בחינת רוח נבואה וכו', שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם וכו' כנ"ל. שזה עיקר ידיעת אלקותו יתברך כמובן לכל וכמבואר בכל הספרים הקדושים שאמונת חידוש העולם הוא עיקר היסוד של כל ידיעות נשגבות אלקותו יתברך ועל כן דייקא על ידי הבתים והארמונות של ירושלם שנבנים מצירופים הנ"ל, שעל ידי זה מתברר ונתחזר אמונת חידוש העולם כנ"ל, על ידי זה דייקא אלהים נודע למשגב ועל כן אלהים בארמנותיה נודע למשגב וכנ"ל וכל זה זוכין על י ידי הבית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת מקדש מעט שלשם מתכנסין כל השכנים שהם הנפשות הנוספין אל הקיבוץ הקדוש וכו' וכנ"ל:
אות ט
עריכהנמצא שעיקר בנין הבית הכנסת והבית המדרש הוא בשביל ריבוי כבודו יתברך על ידי ריבוי הנפשות וכו' על כן צריכין ליזהר מאד מאד בבית הכנסת ובית המדרש לבטל כבוד עצמו לגמרי רק להרבות כבוד המקום כנ"ל.וכל העוסקים בבנין הבית הכנסת ובית המדרש ובקיומו להספיק הצטרכות הבית הכנסת והבית המדרש וכן כל הנכנסין לבית הכנסת ולבית המדרש שהם עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, שכולם לא יהיה כוונתם ח"ו בשביל כבוד עצמן רק בשביל כבוד המקום ברוך הוא. כי עיקר התיקון על ידי הכבוד דהיינו על ידי כבוד שמים שנתרבה על ידי קיבוץ הנפשות כנ"ל, שעל ידי זה זוכין לבחינת רוח נבואה וכו' וכל התקונים הנ"ל. ועל כן כל מי שעוסק בבנין הבית המדרש ותקונו וקיומו, או אלו הנכנסין לבית המדרש וכוונתו בשביל עצמו בשביל כבודו ח"ו, הוא פוגם מאד כנ"ל. בפרט כשבאים ח"ו לכלל מחלוקת על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד ואחד שכל אחד רוצה שהוא יהיה מראשי הקרואים לספר תורה ויעלה לששי וכו' וכו' כמצוי הרבה כל זה בעוונותינו הרבים. מכל שכן וכל שכן כשחולקים על יראי ה' האמתיים הנמצאים בכל בית המדרש החותרים ומתיגעים להתפלל בכוונה עד שמוכרחים להגביה קולם לעורר הכוונה, ושאר העם לא די שאינם מייגעים עצמם בזה להתפלל בכוונה והם טרודים מבמחשבתם בשעת התפלה בכל מיני שטותים ובלבולים שלהם במשא ומתן וכו' כאשר הם יודעים בנפשם, אף גם הם חורקים שנם וגוערים על המתייגעים להתפלל בכוונה ומבלבלים אותם מן הכוונה. והם עוסקים בדברים בטלים ושיחות חולין בשעת התפלה ובשעת קריאת התרוה וכו' ומבלבלים התפלה. ועוד הם מחציפים פניהם ואומרים שאלו היריאים המגביהים קולם בתתפלה הם מבלבלים אותם מבלבול מחשבות רעות שלהם. וכל אלו וכיוצא בהם הם בכלל מחריבי הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר חורבן בית המקדש היה על ידי שנאת חנם שנתרבה על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד וכו' ועל ידי זה כל אריכת הגלות (כמו שכתבו במקום אחר בהתורה אני ה' הוא שמי בסימן י"א). אבל סתם ישראל הכשרים רובם כוונתם לטובה. אך בעוונותינו הרבים יש בתי כנסיות לרעה ממש והם אלו שנתחדשו עכשיו וכו' המקום ירחם. בפרט אותן נשמעין מרחוק ריחם הרע שפרקו עול לגמרי וכו', אשר הם בעצמן מעידין שעדיין לא היתה כזאת רק זה כמו עשרים שנה שנתחדשו (שנקראים קירחע) אשר גם רוב מלכיהם געלו ומאסו בהם כאשר כבר נדפס גודל הרעש שנעשה שם עד שרוב הרבנים הכשרים פעלו אצל השרים לעקרם ולבטלם אוי לאזנים שכך שומעות אוי לדור שעלתה בימיו כך. ועל כל אלו הבתי כנסיות לרעה נאמר מה שכתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף כ"ה ע"ב) שהם בכלל בוני המגדל כי כל בוני המגדל היו כופרים באמונת חידוש העולם שמשם היו כל טעותיהם (אשר גם עתה כל הכופרים הגדולים נקראים על שמם פ"מ כידוע). ועל כן אמרו (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, כי הם ההיפך מכל התיקונים הנ"ל שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם. כי הם אומרים הבה נבנה לנו עיר כי את זה לעומת זה שרוצים להתקבץ ולבנות עיר מבתים רעים שלהם מבניני דעות רעות שלהם עד שרוצים לעשות מגדל וראשו בשמים לבנות בנין גבוה מדעות רעות שלהם עד שיגיע ראשו בשמים למרוד נגד המקום להפוך הקערה על פיה ח"ו ולכפור בעיקר כמו שכתוב שם ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחרים ופירש רש"י ודברים אחדים אמרו וכו' שכל זה הוא בחינת כפירות בחידוש העולם כמובן למשכיל. כי בודאי לא היו משוגעים וטפשים גמורים שאמרו שיעשו מלחמה עם הבורא יתברך רק כל כוונתם היה שיעשו מלחמה בדעותיהם הרעות שיבנו שם נגד הדעות האמתיות של אמונת חידוש העולם שהם מכניסים וקובעים בלב כל אחד ידיעת אלקותו יתברך. והם רצו לסלק שכינתו מן התחתונים שלא יזכר ח"ו שם ה' עוד שזה כל פנימיות כוונתם הרעה של בוני המגדל שהיה אז ושל כל הכופרים של עכשיו שהם גם כן בבחינת בוני המגדל וכמו שכתוב החושבים להשכיח את שמי וכו'.ול כן אמרו ונעשה לנו שם, כי רוצים להמשיך השם והכבוד לעצמו כי הם פוגמים בשם ה' שהוא בחינת כבודו יתברך כמו שכתוב (תהלים ע"ב) וברוך שם כבודו לעולם וכו':
אות י
עריכהוכל זה מרומז בדברי רז"ל (שבת י"א) שאמרו שאסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי הבית של כל אחד זה בחינת כבוד, כי עיקר הכבוד הוא בחינת ביתו של אדם כמו שכתוב (תהלים מ"ט) כי ירבה כבוד ביתו וכמו שכתוב (ישעיה מ"ד) כתפארת אדם לשבת בית. היינו שאסור להגביה ביתו שהוא בחינת כבודו, להגביהו יותר מהבית הכנסת, שירצה ח"ו להגביה כבודו על כבוד הבית הכנסת. עד שכל כווונתו בעוסקו בבנין הבית כנסת ובקיומו הוא בשביל כבוד עצמו כנ"ל. כי אז הוא בבחנית בוני המגדל וכו' כנ"ל. כי צריך להגביה רק את הבית הכנסת שיהיה גבוה מכל הבתים שבעיר, למסור כל הכבוד להבית הכנסת ולבטל כל הכבודו נגד הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תיקון הבית הכנסת ובית המדרש הוא על ידי ריבוי כבוד השם יתברך שנתרבה על ידי קיבוץ כל הנפשות וכו' שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם ולבטל ולעקור דעות בוני המגדל שזה עיקר קדושת ישראל וכנ"ל:
אות יא
עריכהועל כן נאמר בשבח ירושלים (תהלים מ"ח) ספרו מגדליה. מגדליה דייקא. כי הם ההיפך מבוני המגדל וכנ"ל. וזהו (שיר השירים ז') צוארך כמגדל השן וכו'. שנאמר על הבית המקדש שהוא בחינת בית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת בית המקדש על ידי זה ממשיכין אמונת חידוש העולם כנ"ל על ידי בחינת קבלת התורה שנמשך לשם על ידי הכבוד דקדושה וכנל. וזהו שכתב שם בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו וכו' נאמר על קבלת התורה כמו שפירש רש"י שם. כי לשם נמשך בחינת קבלת התורה כנ"ל. וזהו כל שלטי הגבורים כי עיקר כל התיקון נעשה על ידי הגבורים בעלי כח שיכולים להתפלל בבחינת דין וכו' וכנ"ל:
אות יב
עריכהוזה בחינת מלאכת המשכן. כי המשכן הוא בחינת הבית המקדש כמו שכתוב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש וכו'. שהוא בית התפלה כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) והביאותים וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים שנבנה על ידי קיבוץ נפשות שיראל על ידי תוספת השכנים כמובן בהתורה הנ"ל, שמביא זה הפסוק ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם, שהתפלה בתוספות שכנים הנ"ל היא בחינת קרבנות שמכפרין וכו' עיין שם. וכבר מבואר שהתפלה בתוספת שכנים וכו' הוא בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח. כי הכל אחד ותלוי זה בזה. כי על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שהיא בחינת מטה עוז שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא כל חיותה כל הדעת וכו' עד שנעשין גם גרים וכו' על ידי זה בעצמו נתרבין השכנים אל הבית התפלה הרבה מאד. שהם אלו הרחוקים מאד שהיו נבלעים בתוך הסטרא אחרא ועכשיו על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל הוציאם משם ונעשו בעלי תשובה וגרים, ואזי הם באים ומתקרבים להשם יתברך שהעיקר על ידי תפלה. ועל כן על ידי זה נתוספים שכנים רבים אל בית התפלה שעל ידי זה נתרבין הבתים עד אין חקר וכו' כמו שכתוב שם. וכל זה הוא בחינת מעשה המשכן, משנבנה אחר המעשה הרע מאד שעשו את העגל אחר מתן תורה בעת שהיה משה במרום לקבל כל התורה. שכל זה היה על ידי הערב רב שנתחבר אליהם כל אותם שהיה טינא בלבם על משה. שכל אלו הם בחינת נביאי השקר בחינת מנחשים וקוסמים. כי ידוע שעשו את הבעגל על ידי ניחושים וכשפים רבים כמובא בדברי רז"ל. שאלו המנחשים וכו' כהם כנגד בחינת משה שממשיך התורה כדי להאיר ולגלות אמונת חידוש העולם וכו' כמו שכתוב שם. כי הם ההיפך מזה. אשר על כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת בכל דור ודור שהוא בחינת משה וכו' כמו שכתוב שם. כי עיקר קבלת התורה המשיך משה רבינו על ידי בחינת הנ"ל. שעל ידי זה היה יציאת מצרים וקריעת ים סוף הוא על ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שעל ידי זה עשה כל המופתים בחינת ויפלל והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו'. ועל ידי זה היה קריעת ים סוף בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים וכו' כמו שכתבו שם ועל ידי זה שמע יתרו ונתגייר וכו' כמו שכתוב שם, ועל ידי זה היה קבלת התורה על ידי ריבוי הכבוד שנתרבה על ידי יתרו שנתקייר כי כדין איסתליק ואתייקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא וכו' (זוהר שמות דף ס"ט) ועל כן כל פרשיות מתן תורה כתובים בסדר יתרו כי על ידו היה עיקר קבלת התורה הנ"ל ועיקר קבלת התורה היה לגלות אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. אבל זה ידוע כי את זה לעומת זה עשה האלקים והכל בשביל הבחירה שיש לה כח גדול מאד על כן תיכף התגבר בהם הנחש הקדמוני ונתלבש בהערב רב ובהחולקים על משה והסית והדיח אותם בעת שהיה משה במרום לקבל שאר כל התורה עד שהביאם למעשה העגל שהוא עבודה זרה וכפירות שהם היפך אמונת חידוש העולם. כי עיקר כל העבודה זרה של דורות הקודמים והכפירות והאפיקורסות של דורות אלו הם על ידי פגם אמונת חידוש העולם כמובן למשכיל, שעל ידי פגם זה באים לכל מיני טעותים ומחמת שאמונת החידוש אי אפשר כי אם על ידי בירור המדמה שמתברר על ידי רוח נבואה דייקא שעיקרו הוא קבלת התורה כמו שכתוב שם. על כן אז דייקא התגרה הבעל דבר למרוד במשה ולמשוך אחרי נביאי השקר שהם בחינת ערב רב וכו' כנ"ל עד שעשו מעשה הנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק"ו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. היינו שרצו להגביר בחינת מזונא דגופא שהוא בחינת שור אוכל עשב כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י שם) אין לך משוקץ כמו שור אוכל עשב. כי כמו שעל ידי קבלת התורה שעל ידי זה מתברר המדמה עד שזוכין לאמונת חידוש העולם וכו' וכו' על ידי זה נכנע מזונא דגופא ומתגבר מזונא דנשמתא בחינת ריח כמו שכתוב שם, כמו כן להיפך על ידי בחינת הערב רב שעשו עבודה זרה היפך האמונה על ידי זה מתגבר מזונא דגופא שהוא בחינת תבנית שור אוכל עשב וכנ"ל:
אות יג
עריכהאבל משה רבינו היה בעל כח גדול מאד ולא הניח את מקומו אף על פי שראה את המעשה הרע הזה, והתגבר בעוצם כחו וחזר והתפלל תפלות הרבה בבחינת דין כמו שכתוב (שמות ל"ב) ויחל משה וכו' ויאמר למה ה' יחרה אפך וכו' שטען ועשה פלילות הרבה עם השם יתברך כמבואר בדברי רז"ל ריבוי הטענות והוויכוחים שטען עם השם יתברך שימחול להם שכל זה בחינת תפלה בבחינת דין עד שחזר ופעל להוציא מהסטרא אחרא כל חיותה וכו' ועסק לתקן הכל ואז נצטווה על מעשה המשכן הוא תיקון העגל כמו שאמרו רז"ל. כי כל מעשי המשכן הם בחינת התיקונים המבוארין בתורה הנ"ל שכולם נמשכין על ידי הבעל כח הנ"ל שהוא בחינת משה:
אות יד
עריכהכי המשכן הוא בחינת בית התפלה שנבנה על ידי ריבוי השכנים ועל כן נקרא משכן לשון שכן וכמו שכתוב במקום אחר. וכל זה נמשך על יהי הכח של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה נעשין בעלי תשובה וגרים שעל ידי זה נתרבה כבודו יתברך ששם כל נפשות ישראל שמשם נמשך הנבואה בחינת (שבת צ"ב) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכו'. כי כולם הם בחינת כבוד וכו' כמו שכתוב שם עיין שם. וכל זה מרומז בהי"ג דברים של המשכן וכליו. כי עיקר עצם המשכן נבנה מהקרשים שהיו עצי שטים שעומדים זה בחינת התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שהוא בחינת עץ חזק כארז וזהו בחינת עצי שטים עומדים שעומדים בחוזקם ותוקפם בתוך בית הבליעה של הסטרא אחרא עד שמקיאה הקאות בכל פעם כנ"ל. ועל כן היה עשר אמות אורך הקרש כנגד כל בחינת עשר המבואר שם בסוף התורה הנ"ל לענין מלחמת עוג וכו' כמו שכתוב שם משה כמה הוי עשר אמין וכו' כי המשכן לא יכול שום אדם להקימו כי אם משה והעיקר מחמת כובד הקרשים שהיו עשר אמות כמו שאמרו רז"ל ומשם אנו למדים עוצם גבורתו וכחו של משה כמו שאמרו רז"ל היינו כנ"ל. כי הקרשים החזקים והגבורים הם בבחינת תפלה החזקה הנ"ל של הבעל כח שאין מי שיכול לעסוק בה ולהקימה כראוי כי אם משה וכה"ל. וזהו בחינת עצי שטים, לרמז שהם מתקנים בחינת הרוח שטות שהוא בחינת תאוה הנ"ל שנמשך על ידי פגם מחיצות פרוסות של המוחין. אבל התפלה של הבעל כח הנ"ל עומדת בבית הבליעה של הסטרא אחרא בתוך הרוח שטות עד שמקיאים משם דייקא כל הקדושות וכו'.והו בחינת עצי שטים כלליות ב' העצים שהם בחינת עץ החיים אשר בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. שעיקר התגברות הנחש הוא על ידי שהסית את האדם לאכול מעץ הדעת שעל ידי זה נפגם הדעת עד שבאים לרוח שטות הנ"ל ונתגרשין מעץ החיים אשר בתוך הגן שהוא בחינת מזונא דנשמתא שמשם כל החיים אבל על ידי הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בחינת דין על ידי זה מוכרח הנחש והסטרא אחרא להקיא כל הקדושות וכו' ואזי נכלל עץ הדעת בתוך עץ החיים ומשניהם דייקא נבנה בחינת המשכן וזהו בחינת עצי שטים עומדים וכנ"ל:
אות טו
עריכהוהיריעות של המשכן שהיו של מיני בגדים תכלת וארגמן, זה בחינת הכבוד שנתרבה על ידי התפלה הנ"ל שהוא בחינת לבושים כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (שבת קי"ג). כי היריעות היו חופין על המשכן כענן בחינת (איוב ל"ח) בשומי ענן לבושו שהוא בחינת ענני כבוד בחינת (שמות ט"ז) כבוד ה' נראה בענן וכו' כמו שכתוב שם. וזה בחינת יריעות עזים שהיו על יריעות המשכן שהיה של תכלת וכו'. כי יריעות עזים גסים יותר. כי הם מרמזים על בחינת הגרים שהם בחינת הקדושות העולות מעמקי הקליפות מעצם חיותם ועל כן הם עשתי עשר יריעות כי הסטרא אחרא היא בבחינת אחד עשר כמובא. כי עיקר יריעות המשכן שהיו של מיני בגדים דקים יקרים שהם תכלת וארגמן זה בחינת בעלי תשובה של ישראל שהם בחינת לבושין דמלכא בחינת בגדי פאר וכבוד. אבל הגרים שהיו תחלה בבחינת עשו איש שעיר, כשחוזרין אל הקדושה נעשה מהם בחינת ירעות עזים לאהל על המשכן. כי הם מחפין ומגינים על ישראל ועובדים ומשמשים לישראל כמו שיהיה לעתיד. וזה בחינת (שמות כ"ו) מכסה וכו' עורות אילם מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה זה בחינת הגרים הגסים עוד יותר, שנעשה מהם בחינת עורות שהם מגושמים עוד יותר בבחינת כתנות עור. אבל גם הם נעשים מרכבה אל הקדשוה וחופין על המשכן וכנ"ל:
אות טז
עריכהוזה בחינת כלי המשכן, מנורה ושולחן ומזבח מקטר קטרת. זה בחינת חכמה וגבורה ועשירות. כי מנורה בדרום זה בחינת חכמה בחינת הרוצה להחכים ידרים. ושולחן בצפון בחינת עשירות כמו שאמרו רז"ל (בבא בתרא כ"ה) הרוצה להעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום. ומזבח מקטר קטרת זה בחינת גבורה כי שם עיקר הגבורה והכח של הצדיקים. כי עיקר גבורתם להכניע הסטרא אחרא שהוא היצר הרע שזהו בחינת קטרת שעל ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל נצוצות הקדושה בסוד י"א סימני הקטרת ומכניעין סטרא דמותא כמו אהרן שהתגבר כנגד המלאך המות ועכבו כמו שכתוב (במדבר י"ז) ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. ועל ידי אלו הג' חכמה גבורה ועשירות שהם בחינת כבוד על ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה שזהו בחינת ארון עם הלוחות שהם כלל התורה שהיו עומדים בבית קדש קדשים. ומשם נמשך כל הגבורה כמו שכתוב ודברתי אתך מעל הכפרת וכו'. ועל ידי זה מתברר המדמה וזוכין לאמונת חידוש העולם. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שציורא דמשכנא היה כציורא דעובדא דבראשית כמבואר בזוהר הקדוש (ת"ז דף י"ב בהקדמות) ועל כן על ידי כל המשכן וכליו שעיקרו היה הארון עם התורה שהיה מצוייר שם כל בריאת מעשה בראשית, על ידי זה נמשך האמונה הקדושה של חידוש העולם שידעו הכל כי השם יתברך ברא הכל השמים והארץ וכל צבאם כמו שהוא מצוייר במשכן בקרסיו וקרשיו וכו' ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בחינת נפלאות שלא כדרך הטבע. וזהו בחינת (אבות פרק ה') עשרה נסים שהיו בבית המקדש היינו ששם היה מתנהג רק בדרך נסים ונפלאות שלא כדרך הטבע כלל. ועל ידי זה מתעורר השיר חדש וכו'. וזהו בחינת כל השירים של לוים שהיו בבית המקדש ובכל יום ויום היו אומרים שיר מיוחד כפי הבריאה של אותו היום שמושך התגלות הבריאה שהוא אמונת חידוש העולם על ידי עבודת הבית המקדש, וכמו כן אמרו שיר שהוא בחינת השיר של לעתיד הנמשך על ידי זה שמשם כל השירים. וזה בחינת הקרבנות של הבהמות שהיו בבית המקדש ובמשכן שבשביל זה היה בנין המשכן והבית המדרש. כי כל הקרבנות של הבהמות הם בחינת בירור המדמה שהוא בחינת בהמיות כמו שכתוב במקום אחר. כי כל עיקר כלל המשכן והבית המקדש היה בשביל בירור המדמה כדי לגלות אמונת חידוש העולם כנ"ל:
אות יז
עריכהוזה בחינת כהנים בעבודתם ולוים בדוכנן לשירן ולזמרן וישאל במעמדן. כי ישראל במעמדן היו עוסקין בתורה שזהו בחינת המשכת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר המדמה וכו'. וזהו בחינת כהנים בעבודתן שהם עבודת הקרבנות שהוא בירור המדמה כנ"ל. וזהו ולוים בדוכנם לשירן בחינת שיר הנ"ל שזוכין על ידי כל הנ"ל כנ"ל. ועל כן היו ישראל במעמדם עוסקים בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. כי פרשת בראשית הוא בחינת התגלות אמונת חידוש העולם שמתגלה על ידי עסק התורה כנ"ל. כי בפרשת בראשית מבואר כל חידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל יש מאין כמו שכתוב בראשית ברא אלקים וכו' ויאמר אלקים יהי אור וכו'. ויאמר אלקים תדשא הארץ וכו'. ובפרשת האזינו חוזר ומזכיר את ישראל את כל פעולות ה' ונפלאותיו אשר עשה הכל בשביל ישראל בשבילם ברא העולם וכו' כמו שכתוב שם (דברים ל"ב) האזינו השמים וכו' הצור תמים פעלו וכו' זכור ימות עולם וכו' עד שמסיים בחידוש העולם שלעתיד שהוא בעת תחיית המתים כמו שכתוב שם ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית ואחיר וכו' שהוא תחיית המתים בחינת חידוש העולם של לעתיד וכנ"ל:
אות יח
עריכהועל כן כל המשכן וכליו נמשח בשמן המשחה שהוא ריח טוב מאד. כי כל קדושת המשכן וכליו נמשך רק על ידי הצדיק בחינת משה שעוסק בכחו הגדול בכל התקונים הנ"ל עד שממשיך בחינת ריח טוב שהוא בחינת יראה כמו שכתוב שם. ומשם כל קדושת המשכן וכליו ועל כן נמשח בריח הקדוש הנפלא של שמן המשחה. ועל כן שם מקום היראה כמו שכתוב (בראשית כ"ח) מה נורא המקום הזה. כי עיקר הריח הטוב הוא היראה כמו שכתוב שם. ועל ידי כל זה זכו שנתכפר להם מעשה העגל ונתהפך לזכיות בבחינת נרדי נתן ריחו הנאמר על זה כמו שאמרו רז"ל (שבת פ"ח) הינו כנ"ל כמו שכתוב שם בתחלת התורה שעל ידי זה זוכין להוכיח בקולו של משה בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' עיין שם היטב היטב:
אות יט
עריכהועיקר תיקון המשכן היה בשביל שילך עמם במדבר שפרקוהו והעמידוהו בכל פעם והוא מרמז על החורבן והגלות שכל קיומינו הוא על ידי בחינת תיקוני המשכן הנ"ל בבחינת (שמות ל"ח) אלה פקודי המשכן משכן. משכן בבנינו משכן בחורבנ' כמו שאמרו רז"ל (בהקדמת התיקונים ובתיקון מ"ח). וכמו שאמרו רז"ל (שמות רבה פרק נ"א) למה נקרא שמו משכן שמתמשכן בעוונותיהם של ישראל היינו שמשה רבינו כשראה עוצם התגברות והתגרות הסטרא אחרא כל כך כל כך, על כן עשה תיקון כזה איך שיהיה יגמור תמיד את שלו עד שתבוא הגאולה שלימה שתהיה על ידו בבחינת מה שהיה הוא שיהיה. היינו שיוכלו ישראל לעורר בכל פעם בחינת התפלה הנל עד שימשיכו בכחו בכל פעם כל התקונים הנ"ל עד שיעוררו הריח טוב וכו' שהוא בחינת משיח שיבא על ידי זה כמו שכתו שם על פסוק וירא מנוחה כי טוב וכו' עד ויהי למס עובד וכו' עיין שם:
אות כ
עריכהועל כן עמד המשכן על מאה אדנים שהם בחינת מאה ברכות בחינת כלליות התפלה. כי המשכן בחינת בית תפלה כנ"ל:
ר"פ כא) וזה בחינת בגדי כהונה אפד וחשן שהיו י"ב אבנים שחקק עליהם שמות בני ישראל שהם בחינת קיבוץ נפשות ישראל. וזה (שמות כ"ח) ועשית בגדי קדש וכו' לכבוד ולתפארת. כי על ידי זה עיקר הכבוד דקדושה וכנ"ל. וזה (תהלים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך בחינת ריח טוב וכו' מן היכלי שן מני שמחוך וכו'. וזה בחינת מעשה המנורה שהאיר הכבוד גם בחשכת לילה. כי עיקר הכבוד בבחינת יום בחינת (ישעיה ס') וכבוד ה' עליך זרח המובא שם וכו'. וזה (שמות כ"ז) ואתה תצוה את בני ישראל לשון צוותא והתחברות וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' להאיר הכבוד על ידי זה. כי בלילה יורדת השכינה לקבץ נדחים וכו'. (וכל זה צריך ביאור הרבה):
אות כב
עריכהוזה בחינת (במדבר כ"ד) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל שנאמר על המשכן ובית המקדש ובית כנסת ובית מדרש של ישראל שהם בחינת מקדש מעט כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ט). וזהו (שם) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים. כנחלים נטיו- זה בחינת נחל נובע מקור חכמה שמשם עיקר הכח והגבורה של כל הבעלי כח הנ"ל בבחינת (קהלת ז') והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. כי עיקר הכח וההתגברות הוא על ידי החכמה שהוא בחינת כח מה כמובא. כי החכמה תחיה ומשם כל הכח והחיות של כל הברואים. ועל כן כנחלים נטיו מרמז על כח התפלה של הבעל כח שנמשך מבחינת נחל נובע מקור חכמה, שחכמתו הוא כנהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר. כי הוא נובע תמיד מקור החכמה ומתגבקר בכל פעם בעוצם כחו נגד הסטרא אחרא עד שממשיך כל התקונים הנ"ל, שעל ידי זה גדלים כל הריחות על ידי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. וזה כגנות עלי נהר- בחינת נהר שמשקה את הגן כנ"ל שמשם גדלים כל הריחות וזה כאהלים נטע ה'- שהם מיני בשמים וריח טוב ונפלא שנמשך על ידי הנהר המשקה את הגן כנ"ל. וזהו כארזים עלי מים בחינת התפלה בבחינת דין שהוא מטה עוז הנ"ל היא קשה כארז כנ"ל. וזהו עלי מים כי על ידי זה נמשכין מימי הדעת בחינת (ישעיה י"א) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כמו שכתוב שם שעל ידי זה נמשכין כל התקונים הנ"ל כנ"ל:
אות כג
עריכהועיין בזוהר הקדוש בר"מ בפרשת בשלח על פסוק תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מה שמפליג שם בשבח קדושת בית כנסת שהוא בחינת המשכן ובית המקדש כמו שכתוב שם דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקביל בי כנישתא דלעילא בית המקדש דלתתא איהו כגוונא דבית המקדש דלעילא וכו' עיין שם כל זה היטב עד דהא כגוונא דא קלא דשופר וכו' עיין שם. כי עיקר הקיבוץ של בית כנסת ובית מדרש העיקר הוא בראש השנה שאזי תקועין בשופר שמקבץ נדחים ואובדים שזה עיקר קדושת הבית כנסת ובית מדרש כדי שיתכנסו ויתקבצו לשם כל הרחוקים ויתוספו שכנים רבים אל הקיבוץ הקדוש כדי שיתרבה ויתגדל מאד מאד בית התפלה וכו' וכנ"ל:
הלכות משא ומתן
אות כד
עריכהוזה לשון השלחן ערוך אורח חיים סימן קנ"ו. אחר כך ילך לעסקיו וכו', ואל ישתתף עם העובדי כוכבים וכו'. וגם כל זה יתבאר על פי התורה הנ"ל:
כי משא ומתן באמונה גדול מאד כמו שאמרו רז"ל (שבת ל"א) ששואלין את האדם נשאת ונתת באמונה וכו' וכמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. ומבואר שם שכל המשא ומתן וכל העסקים ומלאכות כלולים בל"ט מלאכות, ול"ט מלאכות ממשכן גמרינן. על כן צריכין לעסוק במשא ומתן ומלאכות באמונה שלמה עד שיהיו כל המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן (כמו שכתוב בהתורה אני ה' הוא שמי וכו' בסימן י"א ובלקוטי תנינא בהתוררה ואת העורבים בסימן ד' ובשארי מקומות). ולבאר קצת איך זוכין שיהיה כל עסקי המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן שאפילו אנשים פשוטים שאינם יודעים נסתרות יכולים לזכות לזה הוא שיעשה המשא ומתן באמונה שיהיה ההן הן והלאו לאו. ויכוון בכל עשיה ועשיה ובכל הילוך ודיבור שעושה והולך ומדבר בשעת המשא ומתן שכוונתו שירוויח כדי שיעשה מזה צדקה (וכמו שכתוב בהתורה האי מאן דאזיל למנסיב סימן כ"ט). וזה ידוע שעיקר הצדקה הוא כשזוכה ליתן לעניים הגונים באמת עוסקים בתורה ותפלה באמת והעיקר שיזכה ליתן לצדיקי אמת והנלווים אליהם הם כלולים מכמה נפשות ישראל שאז הוא זוכה להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של הרבה נפשות ישראל שהם עיקר קיום המשכן ובית המקדש שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש שמתקיימין על ידי אלו הנפשות שמתקבצין ועוסקין שם בתורה ותפלה. כי כבר מבואר לעיל ובהלכות קריאת התורה שעיקר שלימות האדם הוא כשזוכה להיות שכן טוב להקיבוץ הקדוש וכו' שזה עיקר בחינת בנין המשכן שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש. ועיקר ההתקשרות והחיבור אליהם הוא על ידי ממון וצדקה כשזוכה ליתן להם להיות בכל תומכי אורייתא. וכמו שרואין שמשתדלין ביותר להחזיק בעלי הישיבות שהם הרבנים והתלמידים והחברים ההגונים הלומדים בישיבה. כי על ידי הממון של הצדקה שמחזיק אותם הוא נכלל בהם וכמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני קכ"ט) על פסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. וגם בהמשא ומתן בעצמו צריך לכווין שעל ידי המשא ומתן שנושא ונותן ועוסק עם חבירו על ידי זה יתחבר עמהם יחד שימשיכו זה את זה להיות שכנים טובים אל הקיבוץ הקדוש שעוסקים בתרוה ותפלה באמת. כי חוץ מזה הכל הבל ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א') ופירש רש"י חוץ מהתורה שנקרא שמש אין יתרון לאדם בכל עמלו וכו', כידוע לכל מי שמשים לב להסתכל על אחריתו. כי כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שכלולים בל"ט מלאכות כולם בשביל לברר ניצוצות הקדושים כידוע ועיקר הבירור על ידי שזוכר את השם יתברך בשעת המשא ומתן כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ועל כן צריכין לעסוק במשא ומתן עם ישראל דייקא כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) כי תמכרו ממכר לעמיתך מכור או קנה מיד עמיתך תקנה כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י. ועל כן ראוי להשתדל בכל מה דאפשר כשהולך בדרך או עוסק במשא ומתן בביתו שיתחבר עם כשרים והגונים ויהיה רגיל בכל פעם לדבר עמהם בדברי תורה ויראת שמים באופן שיזכיר את חבירו או חבירו יזכיר אותו בכל יום מהתכלית האחרון וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שאסור לילך בדרך כי אם כשיש עמדו אחד שיעסוק עמו בדברי תורה. ואפילו אם אינו מוצא חברים כאלו בעת המשא ומתן, על כל פנים צריך הוא ליזהר במחשבתו שלא ישכח בהשם יתברך בשעת המשא ומתן ויהיה משתוקק תמיד ברצון חזק להמשיך את עצמו ואת חביריו העוסקים עמו להשם יתברך ותורתו. כי זה כל כוונת השם יתברך שמסבב עסקי המשא ומתן והמלאכות בעולם שהכל בשביל ברורים כנ"ל. ועיקר שעל ידי המשא ומתן שעוסקים מתחברים בני אדם זה עם שזה עד שסוף כל סוף יתגבר האמת שבלב כל אחד מישראל וימשיך אחד את חבירו עד שישובו כולם להשם יתברך ותורתו והעיקר שיתחברו יחד ויתקבצו אל הקיבוץ הקדוש שיתרבה בשכנים רבים עד אין חקר כנ"ל שזהו בחינת בנין המשכן כנ"ל. נמצא מי שעוסק במשא ומתן בכוונה זאת בודאי הוא עוסק אז במלאכות המשכן. כי כל זה הוא בחינת מעשה המשכן וקיומו וכנ"ל:
אות כה
עריכהוזה בחינת (שמות ל"ה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ואז צוום על מלאכת המשכן ודרשו רז"ל (שבת ע') מפסוק זה ל"ט מלאכות. ועל כן הקדים לומר ויקהל משה כי עיקר בנין המשכן היה בשביל הקהלת והקיבוץ והכניסה כדי שיקהלו ויתקבצו כל ישראל שם כדי שיתרבה בית התפלה בריבוי עצום וכו' כנ"ל. ועל כן אז רמז להם ל"ט מלאכות בפסוק אלה הדברים שכלולים במשכן להורות את בני ישראל שיעשו כל ל"ט מלאכות שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן בבחינת מלאכות המשכן. כי עיקר התיקון שיהיה המשא ומתן והעסקים בבחינת מלכות המשכן הוא על ידי בחינת ויקהל משה שהוא מה שהצדיק האמת בחינת משה עוסק להקהל ולקבץ כל נפשות ישראל שזה עיקר בנין המשכן כנ"ל שצריך כל אחד לכווין דעתו בשת המשא ומתן והעסקים שיזכה על ידי זה לתקבץ ולהתחבר עמהם על ידי הצדקה שיתן להם וכו'וכנ"ל:
אות כו
עריכהועל כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים כדי שלא יתקשר ויתחבר עם העובדי כוכבים שכפי ההתקשרות וההתחברות עמו כמו כן הוא מתרחק מהקשר והקיבוץ של נפשות שיראל. כי העובדי כוכבים הם בהיפך מקדושת קיבוץ ישראל כי עיקר קיבוץ נפשות ישראל הוא בשביל להמשיך בחינת רוח נבואה בחינת קבלת התורה שנמשך מנפשות ישראל כמו שכתוב שם שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם שכל זה נעשה על ידי צדיקי אמת כמו שכתוב שם. אבל העובדי כוכבים בהם נאחז ביותר זוהמת הנחש שהם המנחשים והקוסמים בחינת נביאי השקר ועל כן הם רחוקים מקבלת התורה ועל כן אין האמונה ברורה אצלם ויש להם אמונות כוזביות. על כן צריך איש הישראלי להתרחק מהם ולבלי להשתתף עמהם כדי שלא יתקשר עמהם שלא יתרחק מהקיבוץ הקדוש וכנ"ל:
אות כז
עריכהוזה שאמרו רז"ל ומובא בשלחן ערוך שאסוק להשתתף עם העובדי כוכבים משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך שמא יתחייב לו שבועה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה בעולם הוא על ידי הדיבור פה כמו שכתוב (תהלים פ"ט) אודיע אמונתך בפי כמו שכתב אדמו"ר ז"ל האמונה תולה בפה של אדם וכו'. וזה בחינת מה שכתוב שם בתורה הנ"ל על פי בכסא ליום חגינו, שכל התארים והשבחים שאנו מתארין משבחין אותו הם כפי בירור המדמה שעל ידי זה מתברר האמונה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה הוא על ידי התארים והשבחים שישראל עוסקים בכל יום לשבח ולהלל אותו יתברך בפיהם. אבל את זה לעומת זה כי יש פה דובר תהפוכות שהם דברי פיהם של המאמינים באמונות כוזביות אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. וצריך איש הישראלי שלא ליתן להם יניקה כי כל כחם כשחותרים לינק מקדושת ישראל כידוע. ועל כן כשאיש הישראלי גורם ח"ו שנשמע שם אלהים אחרים אפילו מעובדי כוכבים על ידו הוא גם גדול מאד. ועל כן אסור להשתף עם עובדי כוכבים שלא יעבור על לא ישמע על פיך כנ"ל. כי איש הישראלי צריך להשתדל תמיד להגדיל שם ה' בכל מה שיכול שזה כל עבודת האדם בזה העולם שבשביל זה בא לעולם כדי להגדיל שמו יתברך כידוע. ועל כן העיקר להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של ישראל שעוסקים תמיד להודות ולהלל לשמו הגדול וכל מה שמתרבים יותר נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר בבחינת (משלי י"ד) ברב עם הדרת מלך. כי שמו יתברך משותף בשמינו. וכל אחד מישראל מושרשת נפשו בשמו הגדול יתברך על כן כל מה שמתרבים נפשות ישראל יותר שמתקבצים ומגדלים שמו יתברך נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר. אבל להיפך כשמשתתף ומתחבר עם העובדי כוכבים אשר פיהם דבר שוא כי מזכירים שם אלהים אחרים ואמונות כוזביות הוא גורם ח"ו להתרחק מהקיבוץ הקדוש כפי התחברותו עמהם על כן אסור להשתתף עמהם וכנ"ל:
אות כח
עריכהועל כן הקדים להזהיר על שמירת שבת קודם מלאכת המשכן כמו שכתוב בפרשת ויקהל הנ"ל ובשארי מקומות. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר מעשה המשכן שהוא להגדיל הקיבוץ הקדוש של נפשות שיראל הוא בשביל להגדיל שם ה' שהוא בחינת שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר האמונה הוא אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. שזהו בחינת שבת שמורה על חידוש העולם שברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת. ועל כן עיקר קדושת כל הל"ט מלאכות של ימי החול שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן עיקר קדושתם על ידי שבת על ידי שממשיכין קדושת שבת לששת ימי החול היינו על ידי אמונת חידוש העולם שזוכין על ידי שבת כנ"ל. שעל ידי זה עיקר הבירור והתיקון של כל הל"ט מלכות של ששת ימי החול שמאמינים שכל המלאכות שעושין בכל הדברים שבעולם כולם ברא השם יתברך יש מאין המוחלט בששת ימי המעשה שבהם עשה ה' כל מלאכתו ושבת בשבת כמו שכתוב (בראשית ב') ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו'. ועל ידי זה עיקר התיקון של כל המלאכות והעסקים והמשא ומתן שעושין בימי חול שיהיה בבחינת מלאכת המשכן שנזכר לעיל. על כן הקדים שבת למלאכת המשכן וכנ"ל: