ליקוטי הלכות/אבן העזר/הלכות אישות/הלכה ב

הלכות אישות

הלכה ב

אות א

כהן לוי ישראל מותרין לבא זה בזה, והולד הולך אחר הזכר.

כי איתא בהתורה תקעו ג' המדבר מתוכחה כי עיקר התפלה היא רחמים ותחנונים, ועיקר הרחמים תלוי בדעת וכולי, ולפעמים כשהם יונקים מן הרחמנות, אזי נפגם הרחמנות ונעשה אכזריות, ואזי נפגם הדעת וכולי עיין שם, ומזה בא ח"ו תאוות ניאוף. כי עיקר התאוה על ידי פגם הדעת, כי המוח היא מחיצה פרוסה בפני זאת התאוה. כי יש תלת מוחין, ומשם נמשך ג' מיני רחמנות שהם בחינת ג' תפילות ביום, וכל אחד מהתלת מוחין הוא בחינת מחיצה פרוסה בפני זאת התאוה וכולי עיין שם, ואזי התפילה בבחינת דין וכולי, ואזי צריכין בעל כוח גדול שיוכל להתפלל תפלה בבחינת דין כמו פינחס בעת שהיה מעשה זמרי וכולי, כי זאת התפילה של בעל כוח עומדת להסטרא אחרא בצווארו עד שמוכרח להקיא כל התפילות והקדושות שבלע בבחינת חיל בלע ויקיאנו וכולי. וזה בחינת אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים, בחינת כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכולי, וזה בחינת ענני דשפכי מיא וכולי עיין שם כל זה היטב היטב.

אות ב

וזה בחינת כהן לוי ישראל שהם עיקר קדושת היחוס של ישראל, כי ישראל עם קדוש צריכין לשמור עצמן שיהיה זווגיהן בקדושה ובטהרה, כי זה עיקר קדושת ישראל לשמור עצמו מפגם תאוות ניאוף כידוע, ועל כן צריכין לשמור עצמן שיהיה זווגיהן בקדושה גדולה ולא יהיה נאחז שם ח"ו בחינת תאוה הנ"ל, ועיקר השמירה מפגם תאוה זו הוא על ידי תלת מוחין שהם מחיצות פרוסות בפני תאוה זו כנ"ל. וזה בחינת כהן לוי ישראל שהם בחינת תלת מוחין חכמה בינה דעת כידוע שהם בחינת מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה, ועל כן עיקר קדושת הזווג של ישראל הוא על ידי בחינת כהן לוי ישראל שהם עיקר גדר היחוס הקדוש, כי רק הם לבדם יכולים להתחבר בקדושה כראוי שלא יהיה נאחז בזווגם ח"ו פגם תאוות ניאוף. כי כהן לוי ישראל הם בחינת התלת מוחין הנ"ל שהם בחינת מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה, ועל כן עיקר גדר היחוס הקדוש הוא כהן לוי ישראל כמבואר במשנה ושלחן ערוך וכנ"ל.

אות ג

וזה שנתנו רז"ל סימן למשפחה הכשירה כשאינה בעלת מצה ומריבה, אבל משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה זה סימן שיש בה פסול כמובא בשולחן ערוך. כי הרחמים תלוי בדעת כנ"ל במאמר הנ"ל, ומי שאין בו רחמים אין בו דעת, ועל כן משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה שזה בחינת כעס ודינים היפך רחמנות בוודאי אין ראוי להתחבר עמהם זרע ישראל, ובוודאי יש בהם פסול, כי עיקר קדושת היחוס של ישראל שהם רחמנים בני רחמנים שזהו בחינת דעת שזהו עיקר קדושת היחוס שלהם בחינת כהן לוי ישראל תלת מוחין שהם עיקר קדושת הברית כנ"ל, אבל מי שהוא בעל מריבה שזהו היפך הרחמנות שזהו פגם הדעת אין ראוי להתחתן עמו, כי הוא בבחינת פגם תאוות ניאוף שתלוי בפגם הדעת שהוא פגם הרחמנות שזהו היפך קדושת כהן לוי ישראל כנ"ל. ועל כן בוודאי יש בו פסול ואסור להתחתן עמו, כי עיקר תלוי ברחמים שהוא בחינת דעת שהוא המחיצה פרוסה בפני זאת התאוה כנ"ל.

אות ד

ועל כן אסור לנו להתחתן ולהתחבר עם כל האומות, כי הם כולם בבחינת אכזריות ודין, כי נמשלו לחיות רעות בחינת אכזריות ודינים שהוא פגם הדעת שמשם בא תאוה הנ"ל, ועל כן אסור לישראל להתחתן עמהם, כי עיקר החיבור של ישראל צריך להיות דייקא בבחינת רחמים ודעת שהוא המחיצה פרוסה בפני התאוה כדי שיהיה הזווג בקדושה כראוי כנ"ל.

אות ה

ועל כן יש אומות שאפילו כשמתגיירין אסורין לבא בקהל ה', זה מחמת שנאחז בהם האכזריות והדין כל כך עד שאין יכולים לכלול בתוך הרחמים והדעת שזהו בחינת קדושת ישראל אפילו כשמתגיירין, וזה מה שאמרו רז"ל: נתינים דוד גזר עליהם בשביל שלא היה להם רחמנות כלל כמובא שם, אמר: שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים ביישנים גומלי חסדים, כל מי שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי לדבק בו, וכל מי שאין בו ג' סימנים אלו אין ראוי לדבק בו היינו כנ"ל, כי אין ראוי לדבק בקהל ה' בזרע קודש ישראל כי אם מי שהוא בכלל הרחמים שהוא בחינת דעת, אבל מי שאין בו רחמים כגון הנתינים אסורים לבא בקהל ה', כי פגם הרחמים הוא פגם הדעת שהוא בחינת תאוות ניאוף שזווג דקדושה של ישראל צריך להיות מובדל מפגם תאוה זו וכנ"ל. וזה שמנו רז"ל שלשה מדות ביישנים רחמנים גומלי חסדים, הם בחינת תלת מוחין הנ"ל שהם בחינת ג' מיני רחמנות וכולי כנ"ל, כי גם הבושה הוא בחינת דעת ורחמים, כי עיקר הבושה תלוי בדעת כמו שכתוב: גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו, כי הבהמה שאין לה דעת אין לה בושת, וכן מובן בדברי רבינו ז"ל במדרש אגדה במאמר מרכבות פרעה וחילו שהבושה תלוי בדעת, גם הבושה הוא בחינת רחמים היפך העזות שהוא בחינת גבורות ודינים, נמצא שכל הג' מדות הנ"ל שהם ביישנים רחמנים גומלי חסדים הם ג' מדות רחמנות, היינו כנגד בחינת ג' מיני רחמנות הנ"ל שהם באים מג' מוחין כנ"ל שעיקר קדושת הזווג של ישראל תלוי בזה, ומי שאינו בכלל ג' מדות רחמנות הנ"ל אסור לבא בקהל ה', ועל כן מחמת זה דייקא נאסרו הנתינים לבא בקהל כנ"ל.

אות ו

וזה בחינת איסור נדה, כי דם נדות זה בחינת תוקף הדין הבא מזוהמת הנחש, ואז הזווג אסור וכנ"ל, ועיקר התיקון והטהרה של דם נדות או של העכו"ם כשמתגיירין ורוצים לבא בקהל הוא על ידי טבילת מקוה, כי מקוה היא בחינת מימי הדעת והרחמים שעל ידי זה עיקר הטהרה, כי עיקר האיסור של דם נדות או להתחבר בעכו"ם הוא מחמת תוקף הדין שהוא זוהמת הנחש וכנ"ל, ועל כן על ידי מקוה שהוא בחינת מימי הדעת והרחמים נטהרין וכנ"ל. כי עיקר התיקון כשמתגבר תאוות ניאוף על ידי בחינת דינים ח"ו הוא על ידי התפילה של הבעל כוח שעל ידי זה מוציא כל הדעת והרחמים שבלעה הסטרא אחרא בבחינת חיל בלע ויקיאנו, ואזי נתגלה הדעת בבחינת כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וזה בחינת ענני דשפכי מיא וכולי בחינת רעמים וכולי עיין שם היטב במאמר הנ"ל, וזה בחינת מימי המקוה שהם בחינת מימי הדעת והרחמים שמתגלין על ידי בחינת רעמים שעל ידם באים גשמים, בחינת עני דשפכי מיא, ומאלו המים נעשה מקוה ששם נטהרין מזוהמת הנחש מפגם הנ"ל הבא מפגם הרחמנות וכולי כנ"ל, כי עיקר התיקון על ידי זה כמובן במאמר הנ"ל והבן היטב.

אות ז

וזה בחינת הבארות שחפר יצחק כמו שכתוב: וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים, כי באמת חפירת הבארות הוא בחינת התגלות הדעת בבחינת כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כנ"ל, ועיקר התגלות מימי הדעת שהוא בחינת בארות מים הוא על ידי החסד בחינת אברהם, כי הדעת הוא בחינת רחמנות כמבואר במאמר הנ"ל, ועל כן חפר אברהם את הבארות אך כל הבארות אשר חפרו בימי אברהם סתמום פלשתים וימלאום עפר, כי לפעמים הם יונקים מן הרחמנות ואזי נפגם הרחמנות ונפגם הדעת כנ"ל במאמר הנ"ל. כי בימי אברהם עדיין לא נזדכך בשלימות זוהמת הנחש כמובא, ועל כן יצא ממנו ישמעאל, ועל כן היה התיקון על ידי יצחק, כי יצחק הוא בחינת דין והוא בחינת תפילה בבחינת דין כמו שכתוב: ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב שתיקן תפילת המנחה כמו שאמרו רז"ל שהוא בחינת תפילה בבחינת דין, ועל ידי זה דייקא מוציאין כל החיות וכולי מהסטרא אחרא, ונתגלה מימי הדעת וכולי בבחינת כי מלאה הארץ דעה כמים וכולי, בבחינת אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל כן תיקן יצחק את הבארות שהם בחינת התגלות הדעת של אברהם שקלקלו פלשתים כנ"ל, ויצחק שהוא בחינת תפילה בבחינת דין תיקן זאת בבחינת וישב יצחק ויחפור את בארות המים וכולי, כי עיקר התיקון על ידי בחינת יצחק וכולי וכנ"ל. וזה בחינת מה שמזכיר גבורות גשמים בברכת אתה גבור, כי נקראים גבורות גשמים כי הגשמים שהם מימי הדעת באין דייקא על ידי בחינת גבורות יצחק על ידי בחינת תפילה בבחינת דין שעל ידי זה נתגלה הדעת כנ"ל, כי על ידי זה באין רעמים בחינת ענני דשפכי מיא כנ"ל. וזה בחינת מקוה שהיא בחינת מימי הדעת הבאים על ידי התיקון הנ"ל, כי המקוה נעשה על ידי הגשמים שהם בחינת גבורות גשמים או מבאר ומעין שהם בחינת בארות יצחק, כי דייקא על ידי בחינת גבורות יצחק נתגלין מימי הדעת והרחמים בחינת מקוה כנ"ל. וזה עיקר התיקון, כי הוא בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כוח כנ"ל במאמר הנ"ל, ועל כן על ידי זה דייקא נטהרין מזוהמת הנחש וכולי כנ"ל. וזה בחינת הטבילה במקוה של הנדה או של אומות העולם כשמתגיירין, כי על ידי זה יוצאין מבחינת דין שהוא זוהמת הנחש פגם תאוות ניאוף ונכללין בכלל הרחמים והדעת שעיקר קדושת הזווג תלוי בזה כנ"ל.

אות ח

ועל כן הכהן שהוא בחינת תכלית הרחמים והדעת כמובא שהכהן הוא בחינת חסד גדול, כי הכהן הוא הראש מג' מוחין הנ"ל מג' מיני רחמנות הנ"ל, ועל כן הכהן מוזהר ביותר בקדושת הזווג, וצריך להתרחק מבחינת דין יותר ויותר ואפילו עם ישראל בעצמן בכל מקום שיש שום אחיזת הדין בעלמא אסורה לו. וזה בחינת פסולי כהונה שהם גרושה זונה וחללה שכולם הם בחינת דין, ואף על פי שהם מזרע ישראל ומותרים באמת לישראל, אף על פי כן מאחר שיש בהם אחיזת הדין על כן אסורים לכהן שהוא תכלית הרחמים והדעת וכנ"ל. וזה בחינת שבויה שאסורה לכהן, כי מאחר שנאחז בה הדין עד שבאה בשביה, על כן אסורה לכהן שהוא תכלית הרחמים, כי עיקר קדושת הזווג תלוי בבחינת רחמים שהוא בחינת דעת וכנ"ל.

אות ט

וזה בחינת לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, כי על ידי שהרג לזמרי ואז עשה פינחס התיקון על ידי תפילה בבחינת דין כמבואר במאמר הנ"ל בחינת ויעמוד פנחס ויפלל, ואז דייקא על ידי זה נתגלה תכלית הרחמים והדעת בחינת ענני דשפכי מיא, שזהו בחינת מימי המקוה שהיא תכלית הרחמים והדעת שנתגלין דייקא על ידי בחינת גבורות יצחק כנ"ל. ועל כן אז זכה פנחס לכהונה שהוא תכלית הרחמים, כי דייקא על ידי תפלה בבחינת דין של הבעל כוח כמו פנחס על ידי זה עיקר התיקון, ואז דייקא עיקר התגלות הרחמים והדעת שעל ידי זה נעשין גרים ונעשים רעמים בחינת ענני דשפכי מיא היינו מימי הדעת והרחמים, ועל ידי זה זוכין לבחינת נהר יוצא מעדן שהוא בחינת קול המוכיח הראוי שעל ידי זה נטהרין ונתתקנין הכל במהרה בימינו אמן.