לחם משנה/הלכות יסודי התורה/ט
הלכה א
עריכההא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה: ואע''ג דבגמרא מפיק לה מקרא דואלה המצות אין קפידא בכך דאין רבינו מקפיד בכך כיון דאין נפקותא בדין ודרכו להביא פסוק אשר לא נזכר בגמרא מאחר שהוא מבואר יותר:
לפיכך אם יעמוד איש וכו' אלא מצות לפי זמן היו הרי זה נביא שקר עכ״ל: דברים אלו שכתב כאן רבינו תמוהים אצלי עם הסוגיא דבס״פ הנחנקין (סנהדרין דף פ"ט) דשם איפליגו רבנן ור״ש גבי נביא שהדיח דרבנן סברי דהוי בסקילה ואע״ג דכתיב יומת דהוי מיתה סתם וכל מיתה האמורה בתורה הוי חנק יליף הדחה הדחה ממסית ור״ש לא גמר ג״ש והוי חנק ואיפליגו בפירוש פלוגתייהו רב חסדא ורב המנונא דלרב חסדא פליגי רבנן ור״ש בתרתי ומודים בתרתי בעוקר הגוף בעבודת כוכבים ובעוקר מקצת וקיים מקצת בעבודת כוכבים פליגי אבל בעוקר הגוף בשאר מצות דברי הכל בחנק ובביטול מקצת וקיום מקצת דשאר מצות דברי הכל פטור דס״ל דהך קרא דנביא לא איירי אלא בעבודת כוכבים אבל בשאר מצות לא איירי כאן כלל ועוקר הגוף דשאר מצות נפקא לן מקרא דאך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי משמע דבר ולא חצי דבר ומשום הכי אית להו דקיום מקצת ובטול מקצת דשאר מצות פטור ובעוקר גוף דשאר מצות הוי חנק משום דסתם מיתה האמורה בתורה הוי חנק. ורב המנונא ס״ל דפליגי בתלת דקרא נמי איירי בעוקר הגוף בשאר מצות דהיינו ללכת בה ובעוקר מקצת וקיום מקצת דשאר מצות מודה דפטור וקרא דמן הדרך דמשמע מקצת לא איירי אלא בעבודת כוכבים דוקא. עוד הביאו שם ברייתא בגמ' (דף צ') ואמרו שם בסופה ובעבודת כוכבים אפילו אומר היום עבדוה ולמחר בטלוה דברי הכל חייב ואוקמוה להך ברייתא אביי ורבא אליבא דרב חסדא ורב המנונא ולכולהו לרבנן הא דעבדוה היום ולמחר בטלוה הוי בסקילה ולר״ש בחנק וכן אמרו שם בהדיא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. הנה הצעתי הסוגיא לפניך ועם זה יש לתמוה טובא על דברי רבינו דנהי שהוא פסק כרב חסדא דאית ליה דבעוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל בחנק ומש״ה כתב בפרק זה דאם עקר שום דבר מכל המצות הוי בחנק דאי הוה פוסק כרב המנונא ה״ל למפסק דהוי בסקילה כיון דהוא ז״ל פסק כרבנן בריש פ״ה מהל' עבודת כוכבים ע״ש אלא ודאי שהוא פסק כר״ח ואע״ג דאמרו שם דאביי סבר כרב חסדא ורבא כרב המנונא וקיי״ל אביי ורבא הלכה כרבא והו״ל למפסק כרבא מ״מ פסק כרב חסדא דהוי רבו דרב המנונא כדמשמע בעירובין בפרק הדר, אבל מ״מ קשה דקיום מקצת ובטול מקצת בשאר מצות לכ״ע הוי פטור ומשמע בהוריות פ״ק (דף ד') גבי הורו ב״ד לעקור את כל הגוף דאמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה הרי אלו פטורים הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור משמע באותה סוגיא דפירוש בטול מקצת וקיום מקצת בשאר מצות הוי שמפרש שום דבר נגד מה שקבלנו מפי השמועה ומינה נלמוד דקיום מקצת ובטול מקצת דשאר מצות דהוי הכי וא״כ לכ״ע הוי פטור אם לא עקר כל המצוה והיכי כתב כאן רבינו דכשבא לפרש במצות פירש שלא שמענו ממשה דמשמע אפילו דקאי המצוה בדוכתא אלא שבענין הפירוש הוא משנה אותו שיחנק הא בגמרא משמע דפטור בשאר מצות עד שיעקור גוף כל המצוה. ואפילו היינו אומרים שרבינו מפרש קיום מקצת ובטול מקצת דשאר מצות דהוי היום בטלו אותה ולמחר קיימו אותה דומיא דעבודת כוכבים דאמר היום עבדוה ולמחר בטלוה מה שלא נראה כן מההיא סוגיא דהוריות כדכתיבנא מ״מ קשה דהא בפ״ה מהל' עבודת כוכבים כתב וכן נביא השקר מיתתו בחנק ואע״פ שנתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע משמע מהתם דאע״ג דלא שינה כלל ממה שכתוב בתורה חייב ומהסוגיא שהבאתי משמע דאפילו שבטל מקצת פטור. ועוד תימה על תימה דכיון דאיהו פסק כרבנן בהל' עבודת כוכבים דנביא שהדיח בסקילה א״כ היכי כתב בסוף הפרק דעבדוה היום ובטלוה למחר יחנק הנביא למחר דהיינו קיום מקצת ובטול מקצת שכ״כ ואפילו עשה אותות ומופתים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד וכו' והא בגמרא אמרו בהדיא דלרבנן הוי בסקילה כדכתיבנא ולא שייך כאן למפסק כוותיהו בחדא וכר״ש בחדא דכיון דקרא איירי בין במקצת בין בעוקר הכל אי הך מיתה דקרא הוי סקילה בג״ש דרבנן הוי סקילה בכל אפילו בעוקר מקצת ואי הוי חנק כר״ש דלא גמיר ג״ש הוי חנק בכל דכיון דכך כייל קרא דהך פרשתא דנביא דהכא וכמ״ש רבינו ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת לא תשמע וכו' ע״כ הוי בסקילה ולא שייך הכא לפלוגי בין עוקר הגוף בעבודת כוכבים לבטול מקצת ואע״פ שהיה לנו טעם נכון לחלק ביניהם מה שאינו כן ע״כ נתקשו דברי רבינו אצלי וצריכים עיון:
הלכה ב-ג
עריכהוהעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים וכו'. וכן נביא שעבר על דברי עצמו וכו': בפי''ט מהל' סנהדרין כתב רבינו אע''פ ששלשתן במיתה אינו לוקה שהם באים מכלל עשה שנאמר אליו תשמעון ולאו הבא מכלל עשה הרי הוא כעשה ואין לוקין עליו, ע''כ. וקשה דהיכא מזכיר אליו תשמעון לנביא הכובש נבואתו. ועוד למה כתב לאו הבא מכלל עשה הא הוא עשה גמור. מיהא לזה י''ל דענינו לאו הוא לא תעבור על דברי הנביא ומפני כן כתב שאע''פ שענינו לאו בא מכלל עשה ולכך אינו לוקה עליו:
אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' וכו': נראה דסובר רבינו דהא דאליהו ע״פ הדבור היה, ולא מדעתו וכחד תירוצא דתוס' בפ' אלו הן הנחנקין (סנהדרין פט.). וכן ביבמות פרק האשה רבה (יבמות צ.):