לחם משנה/הלכות יסודי התורה/ו
הלכה א עריכה
כל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו לוקה, ושבעה שמות הם השם הנכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא השם המפורש או הנכתב אדני אלוה אלהים אהיה שדי צבאות כל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו לוקה: מכאן משמע בהדיא דאם היה צבאות כתוב ומחק אות אחת ממנו שלוקה א''כ לדברי הרב מהר''ם אלשקר שכתב הרב''י שמה שהשיג עליו הר''א למטה הוא דלמה כתב רבינו הכותב שי''ן דלי''ת משד''י צד''י בי''ת מצבאות דמשמע דוקא כותב צ''ב הוא דנמחק אבל אם היה כתוב כל השם אינו נמחק דאינו כן שלא אמרו בברייתא כתב אלא באל''ף למ''ד כו'. דלמה דייק הר''א ז''ל מדברי רבינו דין זה מלשון הכותב צד''י בי''ת היה לו לדייק מכאן ולהשיגו דכאן נראה בהדיא דאם היה כתוב כל השם אינו נמחק. ואולי י''ל לדעתו דמשום דהברייתא דכתב אל''ף למ''ד וכו' הוא תיובתא דרבינו כמ''ש הרב אלשקר השיגו הר''א ז''ל במקומו של אותו הדין כאשר הביאו ומ''מ דברי הרב אלשקר דחוקים:
הלכה ו עריכה
נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל: בפרק כל כתבי (שבת דף ק"כ:) איפליגו רבנן ור' יוסי דרבנן אית להו "כורך עליה גמי וכו'" ור' יוסי סבר "לעולם יורד וטובל כדרכו". ואמרו בגמרא דפליגי לאהדורי רבנן ס״ל טבילה בזמנה לאו מצוה היא, ור' יוסי סבר טבילה בזמנה מצוה ולא מהדרינן.
ורבינו נראה שהביא לשון ת״ק ומשמע לכאורה שפוסק טבילה בזמנה לאו מצוה היא.
וקשה שרבינו פסק בפ״ג מהל' שביתת עשור (פ"ג מהל' שביתת עשור ה"ב) דכל חייבי טבילות טובלים כדרכן בין בתשעה באב בין ביוה״כ. ובסוף פ״ק דתעניות (דף י"ג) מוכח דהיינו דוקא למ״ד טבילה בזמנה מצוה דאמרינן שם חייבי טבילות אין איניש אחרינא לא ופירש״י משום דטבילה בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו וכ״כ הטור באו״ח סימן תרי״ג וז״ל ור״ת כתב דאין טובלין והא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה״כ היינו דוקא למ״ד טבילה בזמנה מצוה ע״כ. וי״ל דרבינו סובר כדכתבו התוס' פ״ב דביצה (דף י"ח) דאפילו מ״ד טבילה בזמנה לאו מצוה מותר לטבול ביוה״כ והביאו ראיה מסוף יומא (דף פ"ח) דאמרו שם דנדות ויולדות וזב וזבות טובלות ובעל קרי עד המנחה משום דטבילה בזמנה לאו מצוה משמע דאע״ג דאינה מצוה מ״מ עושה אותה ביוה״כ אם ירצה וכן כתבו בפ' כל כתבי (שבת דף קכ"א) ואע״ג דבתעניות אמרו חייבי כריתות אין אבל אחריני לא אולי הטעם לקרב טהרתה אע״ג שאינה מצוה, אבל קשה דבפ״ק דיומא (דף ח') איפליגו תנאי גבי כהן השורף את הפרה וכ״ג ביוה״כ דר״מ סבר אחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה ור' יוסי סבר אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי ור' חנינא סגן הכהנים סבר כהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעה וכה״ג ביוה״כ אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי ואמרו שם בגמרא דכ״ע ס״ל טבילה בזמנה מצוה ופליגי אי מקשינן הזאה לטבילה דר״מ סבר מקשינן ולהכי מזין כל שבעה דדילמא כל יומא זמנא הוא ורבי יוסי ורבי חנינא תרוייהון סברי לא מקשינן אבל בכהן השורף את הפרה מזין כל שבעה דמעלה עשו בו. ורבינו פסק בפ״ג מהלכות עבודת יוה״כ דמזין עליו בשלישי ובשביעי ובפ״ב מהלכות פרה פסק דמזין עליו כל שבעה ימים והיינו כר' חנינא וכיון דבגמרא אוקימו דאיהו סבר דטבילה בזמנה מצוה היכי פסק כותיה. וי״ל שבגמרא לא אוקימו הכי אלא משום ר״מ ור' יוסי דר״מ ע״כ סבר דטבילה בזמנה מצוה ויליף מיניה הזאה דאל״כ מנא ליה דהזאה כל שבעה וכן ר' יוסי כי היכי דלא תקשי מדידיה אדידיה כדאמרו שם אבל רבי חנינא מצי סבר דאפילו מקשינן הזאה לטבילה טבילה בזמנה לאו מצוה ומעלה עשו בכהן השורף את הפרה אע״ג דלאו מצוה היא לא טבילה בזמנו ולא הזאה בזמנה ובכהן השורף את הפרה בעינן כל שבעה ואתי שפיר דרבינו לא הזכיר בהלכות נדה דין דפרק המפלת דהאשה שיצאה מלאה ובאה ריקנית דפליגי ב״ש וב״ה בטבילות ור' יוסי בר יהודה אומר דיה לטבילה באחרונה דכיון דאיהו סבר דטבילה בזמנה לאו מצוה הוי הלכתא התם כר' יוסי בר״י ולכך לא הזכיר בהלכות נדה הדין ההוא דממילא ידעינן ליה אבל אם היה סובר דטבילה בזמנה מצוה היה לו להזכיר הדין ההוא לעשות מנין הטבילות כב״ה. ומ״ש רבינו שאם לא מצא גמי מסבב בבגדיו סברא דנפשיה קאמר וכ״ת א״כ אפילו טבילה בזמנה מצוה למה אמר ר' יוסי דלא מהדרינן אגמי משום דלא יעבור זמן הטבילה הא מצי לסבב בבגדיו. וי״ל דהאי תיקון דחוק הוא. ומה שלא הזכיר רבינו כאן דיו לחה כתב הרב כסף משנה שאינו מענין הלכות אלו. ואם כדבריו למה כתב ולא יהדק כדי שלא יחוץ הא אינו מענין הלכות אלו. ונראה לומר דכיון דהוצרך להזכיר הכריכה משום שלא יהא בפני השם ערום אמר ענין הכריכה באיזה אופן תהיה דלא מיהדק, ומה שכתבתי נ״ל נכון בדעת רבינו דאין לומר דפסק כר' יוסי דטבילה בזמנה מצוה ומה שכתב כאן גמי היכא דאיכא גמי דלא משמע מדבריו אלא דמהדרינן וכרבנן ופשוט כמו שכתבתי: