לבוש יורה דעה רסד

קיצור דרך: LEV:YD264

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · סימן רסד | >>

סימן רסד בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

מי ראוי למול ובמה מלים וכיצד מלים
ובו ששה סעיפים:
אבגדהו

סעיף אעריכה

 
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, דפוס פראג שס"ט, סימן רס"ד.

הכל כשרים למול אפילו קטן ואפילו עבד ואשה וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה. ואם יש ישראל גדול שיודע למול, הוא קודם לכולם. ואם אין גדול, ימול אחד מאלו. אבל גוי לא ימול כלל, דכתיב: "המול ימול" (בראשית יז, יג), שפירש ומשמעו מי שהוא מהול בעצמו הוא ימול אחרים, לאפוקי גוי שאינו מהול. ואפילו אם הוא מהול שלא לשם גירות, כאילו לא מהול דמי, שאין מילתו מילה, כיון שלא לשם מצות מילה מל. אבל הנך שאמרנו, כולן כמהולין חשיבה; אשה כמהולא דמיא, דישראלית היא, ולא גרעה משום דאין לה מילה. וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה, נמי, כיון שהתורה פטרתו, כמהול חשוב. ועבד הרי מהול הוא. מכל מקום, ישראל הנימול הוא מצוה מן המובחר. וקטן עדיף מעבד ואישה שהרי עתיד לבוא לכלל מצוות כולן.

ויש אומרים אשה לא תמול כלל, כיון שאין לה מילה. ונוהגים להדר אחר איש. אבל מכל מקום אם אין איש, ואשה יכולה למימהלא, מותרת למול.

וגוי שמל: יש אומרים מה שנעשה נעשה, דהא נימול הוא, ואין צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית. ויש אומרים שצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית על-ידי בן ברית, וכן עיקר.

משומד לכל התורה או אפילו אינו אלא משומד לערלות, דינו כגוי, דהא אינו מאמין במצות מילה ואין זה נקרא המל ימול.

תינוק שהוצרכו למולו תוך שמונה מפני הסכנה, אין חילוק מי שמל אותו בין גוי בין ישראל, דכל תוך שמונה לא מיקרי מילה. מיהו, אם נשארו ציצין המעכבין את המילה, או שמל ולא פרע, יגמור ישראל המילה לשמונה או לכשיתרפא. ויש לאדם להדר ולחזור אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק, שיכוונו במילתו כוונה מובחרת ומעולה, ויגרום שגם הולד יהיה כמותם. ואם נתן המוהל ובעל ברית לאחד, אסור לחזור בו. מיהו, אם חזר בו, הוי חזרה, ואין מועיל בזה אפילו ק"ק [קבלת קנין] שאינו אלא קניין דברים ודבר שאין בו ממש, ואין קניין חל עליו. מכל מקום, החוזר בו עובר משום "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב". וזה הוי דבר כזב. ומותר לקרותו רשע. אבל אם נשבע לו או נדר תקיעת כף, כופין אותו שיקיים שבועתו ותקיעת כף.

נתן למול לאחר ויצא המוהל חוץ לעיר והאב היה סבור שלא יבוא קודם יום המילה, ושלח אחר מוהל אחר, ובתוך כך בא הראשון, ימהלנו הראשון, דהא לא חזר האב מן הראשון אלא שהיה מתיירא שמא לא יבוא.

יש אומרים, אשה אינה יכולה ליתן לאחר למול, כיון שאינה חייבת למול את בנה, אלא האב, בו תליא מלתא. ואם נתנה היא לאחד, יכול הוא ליתן לאחר:

סעיף בעריכה

בכל מלין, אפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר הכורת, חוץ מבקרומית של קנה, לפי שקסמין נתזין ממנו ויבא הולד לידי כרות שפכה. ומצוה מן המובחר למול בברזל שהוא חריף ביותר ואינו מכאיב כל כך, בין בסכין בין במספריים. ונהגו כל ישראל למול בסכין:

סעיף געריכה

כיצד מלין? חותכים ערלת ראש הגויה, דכתיב "וערל זכר"- במקום שנעשה זכר, שם הערלה. ואותה צריך למול. וחותכים כל עור הערלה החופה את העטרה, עד שנתגלה העטרה, ואחר כך פורעים את הקרום הזך שלמטה מאותו עור הערלה בציפורן, ומחזירו לכאן ולכאן עד שיתגלה בשר החופה את ראש הגיד, הוא הנקרא עטרה. ואחר כך מוצצים את הדם מן המילה, שאין הדם ניתק ממקום חיבורו אלא על ידי מציצה, לכך מוצצים עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקות כדי שלא יבא הולד לידי סכנה. וכל מוהל שאינו מוצץ, מעבירים אותו, שמסכן הולד. ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטייה וכיוצא בו, דברים שעוצרים הדם ומרפאים, כגון אבק סמים העוצר הדם. וכשיעשה אספלנית, אם יש שפה לאספלנית, יהא נזהר שיהפך השפה שלא לדבק במכה ויבוא לידי סכנה:

סעיף דעריכה

מל ולא פרע, כאילו לא מל. שגם אותו הקרום בכלל ערלה הוא. ורבתה התורה כמה פעמים "המול ימול", לרבות אותה העור שהוא מעכבת במילה:

סעיף העריכה

יש ציצים המעכבים את המילה, ויש שאינם מעכבים אותו. כיצד? אם נשאר מהעור עור החופה את רוב בשר של העטרה, בין שהוא חופה רוב היקפה (כגון חוט דק שמקיף למטה בעטרה רוב היקף העטרה, אף על פי שאינו רוב גובהה), בין שהוא חופה רוב גובהה (אפילו אינו חופה רוב גובהה אלא במקום אחד) אף על פי שאינו רוב היקפה -- זהו המעכב את המילה, וכאילו לא נימול. ואם לא נשאר ממנו אלא מעט, שאינו חופה לא רוב גובהה של עטרה ולא רוב היקפה של עטרה, אינו מעכב המילה. מכל מקום, אם הוא בחול, יטול כל הציצים הגדולים אף אותם שאינם מעכבים. ואפילו אם פירש, יחזור עליהם לחותכם, אפילו שאינם מעכבים המילה. ויש חולקים על זה, ועיין להלן סימן רס"ו:

סעיף ועריכה

קטן שבשרו רך ומדולדל, או שהוא בעל בשר הרבה עד שנראה כאילו אינו מהול, רואים אם בעת שמתקשה נראה מהול, אין צריך למול פעם שנית. ומכל מקום, משום מראית העין צריך לתקן ריבוי הבשר שמכאן ומכאן. ואם אינו נראה נימול בעת הקישוי, צריך לחתוך כל הבשר המדולדל עד שיהא נראה נימול בשעת קישוי. ואינו צריך שיהא נראה בעת קישוי רוב העטרה, דהואיל וידעינן שנימול פעם אחת כהוגן, שוב אפילו חזר בשרו מחמת שהוא בעל בשר, וכסה העטרה עד שאינו נראה רק מיעוט העטרה, אין צריך למול שנית שאין זה נקרא ערלה ויתפרק ממילא, מכל מקום, אם אפשר, יתקן על ידי שימשוך העור למטה וידחקנה לאחוריה ויקשרנו שם, עד שתשאר שם, יעשה: