לבוש יורה דעה קסה
קיצור דרך: LEV:YD165
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • סימן קסה | >>
סימן קסה בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
סעיף א
עריכה
המלוה לחבֵרו סכום מטבע ונפסל, ועשה מטבע חדש והוסיפו עליו במשקל עד שהוא יותר גדול וכבד מן הראשון, אם הוזלו הפירות בשביל התוספת, שנותנין יותר פירות במטבע החדש ממה שהיו נותנין בישן מחמת שהכל יודעין שהוא כבד יותר מן הראשון – לא יפרע לו אלא לפי חשבון הראשון, אפילו לא הוסיפו עליו אלא כל שהוא; דהא הוי "נשך ותרבית" ממש בפירי ובכסף, אלא שהמטבע ראשונה הוא שנפסלה.
ואם לא הוזלו הפירות מחמת התוספת – אינו מנכה לו כלום אלא נותן לו המטבע היוצא באותה שעה, שאם הלווה לו חמישה מן הישן – משלם חמישה מן החדש, אף על פי שהיא שווה יותר להתיכה.
במה דברים אמורים? כשאין ביניהם אלא החומש, שארבע מן החדש שוקלין כמו שהיו שוקלין חמישה מן הראשון; שאז אין שבח משקל הנוספות נחשבת לנשך ותרבית של כסף, משום דקים להו לחכמים שאם מתיכין אותו לנסכא לעשות ממנו תכשיט – יפחות אותו החומש על ידי ההתכה ושכר הצורף, והרי אין כאן שבח ריבית: לא במטבע, שהרי לא הוזלו הפירות בשביל התוספת, ולא בנסכא, שהרי יחסר בהתכה ובשכר הצורף.
ואין לומר: שהרי גם אם היה המלוה רוצה לעשות תכשיט מן המטבע הישן היתה מתחסרת בהתכה. כי יכול המלוה לומר "אין רצוני לעשות לי תכשיט, רק להוציא בהוצאה וליקח, פירות ואין לי שום תרבית שהרי לא הוזלו הפירות". ואין לומר דהא מכל מקום ירוויח עכשיו בכלי שיעשה שכר הצורף וחסרון ההתכה אם ירצה לעשותו – לא קפדינן על זה, דקים להו לרבנן דגם בטיבעא קמא איכא זוזי דתקילי טפי עד חומש, והיה יכול לברור מטיבעא קמא גם כן הכבדים ולעשות מהם כלי כזה, ואין כאן ריבית כלל.
אבל אם הוסיפו עליו יותר מהחומש הרי יש כאן תוספת כסף בהתכה, ויש בו ריבית ואסור. לפיכך כשיפרע לו, אם הוזלו הפירות – מנכה לו כל מה שהוזלו הפירות. ואם לא הוזלו הפירות – אין לו תוספת בפירות כשיוציאנה בהוצאה אלא תוספת כסף כשיתיכם. ולא יכול המלוה לומר "אין רצוני להתיכן לעשות כלי", דוודאי כדי להרוויח אותו התוספת יעשה ממנו כלי. לפיכך לא יפרע לו ממטבע החדש אלא כפי משקל מטבע הראשון, ולא לפי המנין דהא יש בו תוספת כסף. ולא יוכל המלוה לומר: "אף אם אעשה ממנו כלי הרי אצטרך ליתן שכר הצורף, ואחסר ההתכה ולא יהיה לי תוספת כסף על המטבע שלי רק מעט, ואותו המעט תנכה לי כי בלאו הכי לא היה רצוני לעשות לי כלי כסף", כי יוכל הלווה להשיב ולומר: "סוף סוף אם היית עושה כלי ממטבע שלך, היית גם כן צריך ליתן שכר הצורף ומחסר ההתכה". לפיכך מנכה לו כל התוספת.
וכן הדין אם הלווה לו סכום מטבע ופחתו ממנו, שאם לא הוזלו הפירות בשביל החסרון, שאין נותנין כל כך הרבה פירות בעד המטבע החדש כמו שהיו נותנין בעד הישן – צריך להשלים למלוה לפי חשבון הראשון. ואם הוזלו הפירות שנותנין כל כך הרבה פירות בחדש כמו שהיו – נותנין בישן ואין כאן הפסד למלוה אלא בהתכה; אז אם לא פחתו רק עד חומש, שחומש מן החדש אינם שוקלין רק כמו שהיו שוקלין ארבע מן הישן – אינו צריך לשלם לו רק ארבע מן החדש בשביל ארבע מן הישן, שיאמר לו הלווה: "הוציאם בהוצאה ולא תפסיד כלום, כי גם בטבעא קמא הוי זוזי דקילי טפי עד חומש ושמא שלך היו כן, ואם אתן לך חמש מן החדש בעד משקל ארבע של הישן תרוויח בפירות ויהיה כאן ריבית".
אבל אם פחתו יותר מחומש צריך לשלם ממטבע החדש כפי משקל מטבע הראשון ולא לפי המנין, אף על פי שהוזלו הפירות, ונותנין בחדש כמו שהיו נותנין בישן, מכל מקום למה יפסיד המלוה משקל הכסף שהלוהו? וכי תימא הרי ירבה בפירות? מכל מקום יפסיד בהתכה, ויאמר המלוה "פירי הוא דזל החזר לי משקל מטבע שהלוויתיך, דשמא אימלך ואעשה ממנה כלי". ולא יוכל לומר הלוה: "אם כן אתן לך נסכא כמשקל המטבע הישן, או אחזיר לך המטבע שהלווית לי אף על פי שנפסלה", שיוכל המלוה לומר: "שמא אימלך ואקנה פירות, ובעד מה שתתן לי לא אוכל לקנות פירות, ואני בעת שהלוויתיך הלוויתיך כסף שהייתי יכול לקנות בעדו פירות". לפיכך יד המלוה על העליונה. ועיין בעיר שושן סימן ע"ד.
ואם לא פחתו ולא הוסיפו, אלא שנפסל הראשון ועשו חדש כמשקל הראשון בצורה אחרת – משלם לו מטבע היוצא אף על פי שהוזלו הפירות, נותנין יותר בחדש ממה שהיו נותנין בישן, דאמרינן פירי הוא דזילי.וגם אם עדיין היה הישן יוצא בהוצאה הוו זיילי פירי, והוא מטבע היוצא הלווהו, וצריך לחזור לו מטבע היוצא, ומה לנו לשינוי צורתו?
והיכא ששינו את המטבע, ולא ידענו אם הוסיפו או פחתו בחומש, ולא יכלינן לשאול מי שיודע בכך רק האומנים הגוים הבקיאים בכך – סומכים עליהם במסיחין לפי תומן, או בערכאות הממונים על כך. ואם גזר המלך שכל מי שיפרע, לא יפרע אלא ממטבע החדש – הולכין אחר גזירת המלך, בין פחתו בין הוסיפו. ואין כאן לא גזל בפחתו ולא ריבית בהוסיפו, הואיל וגזירת המלך הוא, ועל כרחו יתננה הלווה ויקבלנו המלוה, דדינא דמלכותא דינא.
ואם אין כאן גזירת המלך, והיה התוספת בעניין שיש בו יותר מחומש, או שהוזלו הפירות מחמת המטבע ועבר וקבלו, יש אומרים שהוא ריבית קצוצה ויוצאה בדיינים. ויש אומרים שאינו אלא אבק ריבית ואינה יוצאה, הואיל ולא התנה כן בשעת הלוואה.