לבוש אורח חיים תל
קיצור דרך: LEV:YD430
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תל | >>
סימן תל בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
סעיף א
עריכהר"ח ניסן שחל להיות בשבת אז הוא פרשת החדש ואומרים פיוט השייך לאותה פרשה חוץ מן האופן שאומרים אמיר הגביר שהוא אופן דר"ח כדי להזכיר ר"ח ג"כ.
ומוציאין ג' ספרי תורות באחת קורין לפחות ששה גברי בענין היום. לשביעי קורין בס"ת שניה וביום השבת ובראשי חדשיכם שהוא תדיר יותר מפרשת החדש ותדיר קודם (ועיין לעיל ס' סימן כ"ה סעיף א') ואז כיון דסלקי כל שבעה גברי שקורין כל השבתות מניחין השלישית אצלה, ואומר חצי קדיש על שתיהן וכולל הראשונה עמהן. בשלישית קורין פרשת החדש הזה לכם. ולפי שקראו פרשת החדש באחרונה מפטירין ג"כ הפטרת פרשת החדש שהיא "באחד לחודש" וגו' ולא ב"השמים כסאי" השייך לר"ח דלעולם מפטירין ממאי דסליק מיניה בקריאה (ועיין לעיל סימן רפ"ד סעיף ז' ובסימן תרפ"ד סעיף ג').
ר"ח ניסן אינו בא לעולם אלא בימי אגה"ז, ואם יבא ביום ז' הרי כבר אמרנו מנהגו ויהיה ח' בחדש שבת הגדול מטעמא שיתבאר בסמוך. ואומר בו יוצר "אאמיר", אופן "בלולי אש", זולת "אז כארסת", קדושתא "אלהים בצעדך", סדר "אלהי הרוחות" הג"ה ובפוזנא אומרים "איתי מלבנון כלה" ליוצר, ואופן "עיזוז אדירון":.
ויש מפטירין "וערבה", אע"פ שלא חל בערב פסח, ויש אומרים שאין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח, ונ"ל טעמא דמפטירין וערבה בכל שבת הגדול, משום דכתיב בה "הנה אנכי שולח לכם את אליהו" וגומר, שהוא דומה לבשורת משה הגאולה במצרים, והוי מעין המאורע בכל שבת הגדול. ואותם שאין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח, טעמא אחריתא היא, משום דכתיב בה "הביאו את המעשר אל בית האוצר" וגו', דהיינו ביעור המעשר בשנה רביעית דשמטה, וזמן הביעור לא היה אלא בערב פסח, כמו שפירש רש"י בפירוש החומש בפרשת הביעור "כי תכלה לעשר" וגו' בפרשת כי תבא עי"ש והוא משנה. ופוק חזי מאי עמא דבר.
ואם חל ראש חודש ניסן ביום אג"ה, אז יהיה פרשת החודש בשבת שלפני ראש חודש כמו שיתבאר טעמא לקמן בחודש אדר. ושבת שאחר ראש חודש יהיה שבת פנוי, שאין אומרים בו לא יוצר ולא אופן ולא שום דבר. ושבת שאחר כך יהיה שבת הגדול, כי לעולם השבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, מפני שנעשה בו נס גדול. ומהו הנס, שפסח מצרים מקחו בעשור לחודש היה, כדכתיב "בעשור לחדש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית" ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' ונמצא שעשרה בחדש היה שבת, ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וגררוהו על הקרקע לבזותו לעיני המצרים שמחזיקין אותו לאלוה, וקשרו אותו בכרעי המטה ושאלום המצריים למה זה לכם, והשיבום לשחטו לשם פסח כמצות השם עלינו, והיו שיניהם קהות על שהיו שוחטין דמות אלוהיהן, כי המצרים עובדין לצורת טלה שבמזלות, ועל כן תועבה הוא להם כל רועה צאן וכל שכן השוחטו, ולא היו רשאין לומר להם דבר. ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול. ואע"פ שהנס היה כל הד' ימים עד הפסח, ויותר ביום ד' ששחטוהו, מ"מ עיקר הנס וקיהיון השינים הוא יותר בהתחלה, ואח"כ כיון דדשו דשו.
ועוד נס נעשה בו שכשלקחו ישראל פסחיהם ובאו המצרים ושאלום, היה בכלל תשובתם להם שיהרוג הקב"ה בכורי מצרים, ובכורי ישראל יציל, כי יראה הדם ופסח על הפתח אשר שם בכורי ישראל, ואז נתקבצו בכורי מצרים אצל אבותיהם ואצל פרעה לבקש ממנו שישלחו את ישראל ולא יהרגו, ולא רצה פרעה ושריו, ועשו הבכורות מלחמה בעיר והרגו מהם הרבה, הדא הוא דכתיב למכה מצרים בבכוריהם, למכה בכורי מצרים לא נאמר, אלא למכה מצרים בבכוריהם, לומר כי הבכורים הם המכים, ולא המוכים. ומה שתולים הנס בשבת ולא ביו"ד לחודש איזה יום שיהיה, מפני שלא בא הנס אלא ע"י שמירת השבת שמפני שידעו המצריים שהיו ישראל שומרים השבת במצרים כדאיתא במדרש, היו מתמיהים שהיו מטפלין בבעל חי בשבת, וע"י כך שאלום לכך קורין דווקא שבת הגדול.
במנחה שלו אין אומרים ברכי נפשי, אלא אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, מפני שהיתה בו התחלת הגאולה והניסים: