חלב שנתערב וכו' מזה דמהני טעימה משמע דחלב בבשר קרוי אינו מינו לענין טעימה ועי' פלתי דהארכתי בזה לפלפל אי קרוי מינו או אינו מינו


יטעמנו משמע אפי' אינו קפילא רק א"י מסל"ת וגם בקפילא שייך מסל"ת כי אף דצריך להיות בלי יודע דתליא באמירתו איסור והיתר דאי ידע לא הוי מסל"ת מ"מ שייך לא מרע אמונתו דאמרו לו דהמרו זע"ז בהך מה אם יש בזה חתיכה טעם חלב או לא הרי לא מרע אמונתו ומ"מ לא ידע דנ"מ לאיסור והיתר ועי' פלתי


אם לומר אף שהוא מילתא דאורייתא ועמש"פ והעלתי אם לאחר שיאמר הא"י דאין בו טעם חלב ויאכלנו ע"פ והוא הישראל ירגיש בו טעם חלב ימנע לאכלו א"כ כל סמיכה שאנו סומכין על הא"י הוא הטעימ' וזהו דרבנן וסמכינן על א"י במסל"ת ע"ש והאחרונים תי' דהוי כמילתא דעבידי לגלוי ודוחק:


ואם אין וכו' המחבר נמשך אחר הרמב"ם דבאיכא קפילא אף דידעינן דאית ביה ששים לא מהני אם הוא אומר שמרגיש טעם ואסור ואם אומר שאין מרגיש טעם אפי' ליכא ס' מותר


עכשיו לסמוך וכולו אבל על טעימת ישראל כגון נדרים וכדומה סמכינן בזה"ז:


אם נודע וכולו ואף על גב במקום דאתחזק איסורא אפילו ספק דרבנן לחומרא כאן לא קרוי אתחזק איסורא דהא עד שנפל לתוכו איסור היה הכל מותר והמאכל בעצם בחזקת היתר ומספק ע"י נפילה אתה בא לאוסרו אין זה בגדר בחזקת איסור:


ולענין וכולי הש"ך השיג דוקא לענין מין במינו דלא בטל אף במשהו בזב יש לילך בתר שמא ובזו פליגי אביי ורבא אבל בזה דתלי' בנ"ט דמין במינו לית ביה בנ"ט ובא"מ אית בי' טעם מורגש מה נ"מ בשם כלל אי מרגישין טעם איסור אסור ואי לא מותר דלא תליא איסור והיתר במין וא"מ רק בהרגשת טעם דטכ"ע דאורייתא ממשרת ועמ"ש פלתי כי רמ"א יש לו לכאורה ראיה מגמרא ולכאורה דברי רמב"ם מורים כן אבל העלתי מ"מ לדינא כש"ך גם בררתי מה נקרא מינו ואינו מינו ע"ש כיון דלענין דשיל"מ ושאר דברים האוסרים במשהו תלוי מין וא"מ בתר שמא


באינו מינו ואי קשה יטעום קפילא לדעת רמ"א דשינוי שם אף דשוה בטעמא קרוי אינו מינו לק"מ דא"א למטעם אבל לדעת הש"ך קשה וצ"ל שנפל לתוך ירקו' כזית בשר נבילה וכזית שחוטה ונשפך ולא נודע אם היה הירקות ס' בצירוף זית בשר שחוטה ובטל זית נבילה או לא וזה א"א לברר כי אף שמרגיש טעם בשר מ"מ אפשר דהיה נ"ט זתים ירקות וזית בשר שחוטה ואיכא ס' ומ"מ מרגיש טעם מזית שחוטה. וכ"כ למ"ד אפשר לסוחטו אסור אף בשאר איסורים א"כ י"ל טרם שנשפך נתוסף הרבה היתר עד א"א לטעום ולהרגיש האיסור ואין כאן טעם האיסור מ"מ אם לכתחילה היה פחות מס' מה בכך שנתרבה אפשר לסוחטו אסור.


אסור ובשר עוף בחלב דעת האחרונים דהוי כמין במינו וספיקא להקל וכן משמע בחולין דף צ"ט ע"ב בתוס' ד"ה א"מ דכתבו הואיל ובשר שחוטה ספק להקל ע"ש ואיירי באופן דא"א לברר ע"י קפילא כמ"ש בס"ק ח'


רואין הש"ך השיג דמ"מ יהיב טעמא בא"מ אף ע"פ דהבאתי ראי' לדברי הש"ך מתוס' דעכו"ם מ"מ העיק' כש"ע ורשב"א


וא"א לעמוד ה"ל ספק חסרון ידיעה ולא שמי' ספק.


רתיחת מליחה וכן ע"י עירוי אבל ע"י כבישה כולו אסור:


כאלו מכירו עמ"ש פלתי דאם עי"כ המאכל מתקלקל יש להתיר בלי מים ע"ש:


אבל אם נפל עמ"ש פלתי כי דין זה צ"ע ותלי' א"א חוזר וניעור אסור:


לבטל כזית הבלוע כי כל מה שבקדירה מתחבר ומצטרף עם מה שבלע קדירה ולא שייך נ"נ:


גבי כלי נ"נ היינו גוף הכלי ולא הבלוע:


שבלע כו' דס"ל בבלוע נ"נ:


א"צ אלא ס' דאין אומרים בבלוע נ"נ:


כלי חרס דעת הט"ז דגוף חרס נ"נ ואין כן דעת שאר אחרונים דתליא אי אמרינן חנ"נ בחצי חתיכה או לא כמ"ש המרדכי ש"מ הכל בבלוע איירי כאחרונים:


ס"א מבואר לעיל הטעם י"א הואיל והוא ברי' הוסיפו במנין וי"א דיש בבצים גדולים וקטנים ועמש"ל סימן פ"ו:


והוא וכו' דמרגישין הטעם ביותר מס':


אפילו באלף וכו' וכתב האו"ה שהוא מדרבנן ועמ"ש פלתי והעלתי אם אינו מתבלין מפורסמים רק שמתבלי' הקדירה וכדומה אזי מדאורייתא בס' ומדרבנן החמירו אבל תבלין גמורים פלפלין וקנמון וכדומה כל כמה דמרגישין טעם מהתורה לא בטיל


אינן בטילים עמ"ש פלתי והבאתי דעת או"ה לחלק אם נותן טעם באותו קדרה אז לא בטיל אבל אם אינו נ"ט אע"פ שבקדרה אחרת נותן טעם בטילה ועי' מ"ש פלתי אם דרך ליתן היינו מין במינו וגזרו ואם אין דרך לא גזרו ע"ש:


לבטל חבירו בזה דאין שוים בטעמן לכ"ע אפילו למ"ד אסורים אין מבטלין מ"מ מותר דהא אם יטעום קפילא לא ירגיש טעם חלב ולכ"ע מותר אבל אם שוים בטעם ואיסורים נפרדים חלב בהמה וחלב חיה טריפה אם שוים בטעם ובשמא ג"כ מצטרפין ע"ש באריכות: