כרתי/יורה דעה/צז
אין לשין ומדוכה שדכין בו תבלין בין לבשר ובין לחלב ודכו בו בשר אסור לדוך בו עוד בשמים טרם הגעלה אפי' לדוך בו בשמי' לבשר ט"ז ופר"ח השיג דאין להוסיף על גזרת חז"ל:
ואם לש וכו' כה בעיר וכל גלילות הנחתומים אופים כל פת חטים עם חלב ומחיתי בבואי הנה לאכול כל פת גלוסקאות כפת שאפה באלי' ובעו"ה פורצים בו כי הוא דבר שאין רוב ציבור יכול לקיים בו וההיתר שלהם גמ' איירי במקרה אבל עירנו שידוע לכל ואין נחתום שאינו אופה בחלב וכל הפת נעשה כך א"כ כיון שידוע לרבים תו ליכא טעות וחששא דהכל יודעים דהוא נעשה בחלב ואף כי מהרי"ט בחלק י"ד סי' י"ח דחה סברא זו אוחזים בו מבלי שומעים קול מוחה. ומחמת חלב שחלבו עכו"ם ואין רואה סמכו עצמו אפר"ח דבמקום דחלב טמא ביוקר הן מחלב טהור לא חיישינן. והירא וחרד לדבר ה' ישמור נפשו ויזכה ללחם שמים:
ואם היה דבר מועט ועמ"ש פלתי זקני הגאון הורה לחלק הפת לבתים לכל בית פת אחד והוי דבר מועט ע"ש:
באלי' וכו' אם טעם הפת ואין בו טעם אלי' עיין מה שכתבתי פלתי דיש להחמיר ואם הפת ששים נגד האליה מותר כן הורה הרב המוסמך מהרי"ט ז"ל:
זב תחתיו דעת הש"ך זב ל"ד וה"ה בצדו ועמ"ש פלתי דדוקא תחתיו ממש: