נשמטו ידי בהמה בבהמה דהכתף עב לא בקל יקרה נזק בריאה כמו בעוף ולכך כשר מרדכי:


מעיקרם והש"ך הביא בשם ש"ד בשמוטת יד בבהמה טריפה שמא איעכול ניביה וכן העיד הב"ח שראם כן בסמ"ק כ"י: ועיין פלתי שישבתי דבריהם שלא יהיה נגד הגמ' ומאין יצא דין זה ולכן ת"ח יחמיר לעצמו ויקיל לאחרים:


ג' ידים דכל יתר כניטל וניטל יד כשר וכן הדין בעוף:


לצלעות ויש לחוש לנקיב' הריאה


ויש אוסרים ואם נרפא שבר אל שבר יחדיו ידבקו דעת מהרי"ק להתיר והש"ך טען עליו ועיין בפלתי שכתבתי שאין כ"כ התימא ע"ש:


כרוחב אגודל חוץ מה שבתוך אסיתא ש"ך


בין מקום השבירה ואם השבירה באלכסון יש למדוד אצבע מן אמצע השבירה וסתם אצבע הוא באדם בינוני ואין להחמיר בשעורים הללו הואיל בלא"ה חומרא ואין לו כמעט שרש בגמ':


אז היא טריפה בכל ענין ואם לא עיין קודם בישול ואחר זה הרגיש בשבירה וא"א להבחין השיעור אם עוד צד להתיר יש להקל כי כמ"ש אין כאן חומרא מדיני גמ':


נשמטו אגפיו עיין פלתי שהבאתי ראיה מתוס' דצריך להיוה עכ"פ פסיקת ניבי' ולכן לעת צורך יש לצדד להקל:


וצריך לנפחה ואנן בני אשכנזים מחמירין מבלי לסמוך אבדיקה כיון דצריך בדיקה מדינא


הגף שבור היינו באופן אם היה בחיים היא טריפה


ויש מכשירין היינו שלא הרכיב הבהמה זה על זה כנהוג קודם שחיטה אבל אם הרכיב בכח תלינן במידי דשכיח ואמרי' קודם שחיטה. וכן להיפוך אם רואה שבירה ולא נצרר הדם כלל ברור דהיה לאחר שחיטה דקודם שחיטה אם נשבר לא ימלט שיהיה סביב וסמוך לשבירה רושם וצרירת דם:


ויש לסמוך עי' לקמן ס"ס ק"י ומ"ש שם בזה


אבל כשנמצא שמוט ה"ה שביר' בעוף כ"כ אחרוני' ויש לשמוע להם להחמיר:


ושמו נוצה ואין אנו בקיאין בזה בזה"ז אף כי הפר"ח מקיל אין שומעין לו בזה להקל: