כרתי/יורה דעה/ב
אפי' אינו עובד עכו"ם דעת התוס' ורא"ש דמהתורה אין שחיטת נכרי שחיטה הואיל ואינו בר זביחה כלל. וברמב"ם נחלקו בעכו"ם דעת הכ"מ כשאין מחשבתו לע"ז מותר ד"ת ולכך נכרי שאין עובד ע"ז שחיטתו מותר ד"ת והש"ך חולק ועיין פלתי שדעתי מסכים להכ"מ והבאתי לכל שיטה ראי' מגמ':
לתיאבן כשיש לפניו היתר ואיסור שביק איסור' ולקח היתר' אבל לטרוח אחריו אם אין מצוי לו כמו איסור לא טרח.
בודק סכין דלהעמי' סכין טריח' ליה אבל כשיש לו לא שביק סכין בלתי פגום ושוחט בסכין פגום אפי' יש לו אלף סכינים פגוים ואחד אינו פגום שוחט באינו פגום.
בינו לבין עצמו לשמא שהה או דרס לא חיישי' שאין עובר על לפני עור.
לבין עצמו עיין פלתי כתבתי אם אין לו טובת הנאה ממה ששוחט לאחרים אם יש להתיר ע"ש ונראה דאסור משום לא פלוג.
עד שיבדקנה בסוף והיינו דיש כאן אומדנ' דהיה לו זה הסכין הבדוק בעת שחיטה כגון שעוסק והולך בשחיטה וכדומה אבל בלא"ה מה יועיל בדיקה דלמא אחר שחיטה אזדמן ליה רשב"א ופר"ח.
בסוף עיין פלתי שהבאתי ראיה לדברי רשב"א דאף במומר א"צ לידע שהוא מומחה ולסניף עם אחרים יצרף.
ואין לו ליתן וכו' זהו כלל כ"מ שאם שכח טרפה אסור לכתחילה לסמוך שיעשה דילמא אשתלי ואכלו טרפה ולכך בכאן אלו אשתלו טרפה אין לסמוך לכתחילה ע"כ והר"ן נתן טעם מפני רואים דיראה דשוחט בלי בדיק' סכין מאחר יחשבהו דהוא כשר ולכך החמיר הב"ח דאין לו לבדוק הסכין בצינעה רק ברבים שלא יבא לידי מכשול.
שיבדקנו בסוף ודאי אם אין בדוק כלל לכ"ע צריך בדיקה קודם שחיטה ואין לסמוך על בדיקה דלאחר שחיטה רק כאן מיירי דהמומר בדקו ואמר דכשר רק אנן לא מהימנ' לי' וה"א דבזה יוכל לסמוך על בדיקה של אחרים קמ"ל דלא:
אם לא הוחזק בכך והש"ך השיג על זה והדין עמו דהיינו באופן דלא נוכל לתרץ מעשהו אולי טעה ושוגג היה דאז כשר משא"כ אם פעמים הוחזק לכך לא תלינן בטעות ושגגה.
אפי' נשבע דהוא חשוד על השבועה לאותו דבר כ"כ הש"ך ולא הבנתי מה זה שדייק לאותו דבר אלא העובר על לאו נבילה פסול לשבועה.
ואומר שביפה שחט היינו בידוע שהיה לו סכין יפה בעת שחיטה וא"כ לא שביק התירא. (ועיין פלתי אם אומר שבסכין אחר שחט והיה יפה אי נאמן במיגו שביפה שחט עיין פלתי.
נאמן אף כי בלא"ה נאמן דלא שביק סתירא מכל מקום יש לשאול אותו על כך דכל מה דאיכא לברורי מבררינן:
אם יש מומחין אם רוב טבחי ישראל ודאי כשר דלא גרע מעכו"ם ואם יש קצת טבחי ישראל ודאי ג"כ דכשר דלא שביק ישראל ושחט בעכו"ם. ובעופות דלא שייך טבחים כי הדרך לשחוט בביתו כהנ"ל בסי' א' צריך להיות שיאמר מומחה שחט לי ומ"מ החמיר רשב"א לומר פלוני דאולי טריחה ליה לילך למומחה והא דקיי"ל בחמצן של עע"ז מותר שהם מחליפים וזהו ודאי יותר טורח מלשחוט אם הוא מומחה מ"מ לפי דקיימ"ל חמצן של ישראל לאחר פסח ד"ת מותר לית כאן איסור תורה אבל בזה יש איסור תורה לכך מצריך רשב"א שיאמר פלוני מומחה ומירתת דעומד להתברר: ואע"פ שכתבו התוס' מומר אינו מירתת כמש"ל מ"מ זהו בלא"ה מותר והוא רק להרווח' דמילתא לברר ההיתר ביותר.
מומר להכעיס עי' ש"ך דהעלה דשחיטתו פסולה ד"ת דלא בר זבוחה מיקרי ע"ש שהאריך ולא חפצתי להאריך בו בדינים אלו. כי לא שכיחי כלל.
מומר לעכו"ם אבל השוחט לעכו"ם או השוחט בשבת באותו שחיטה לא נפסל שחיטה בשביל כך רק אח"כ ועיין מ"ש לקמן גבי שוחט בשבת ע"ש.
ולרמב"ם צריך דעכ"פ חשוד לקלקל ועיין פלתי ע"ש מ"ש דלא יקשה מן נגנבו גדיו לעיל.
פסול לעדות פי' שאינו מורגל רק עשה פ"א ותיכף ע"י כן נפסל לעדות בגמ' נאמר כן מומר דוקא רגיל ומועד:
כשאר ישראל דעושה מחמת יראה אפשר לומר דאף כפי שורת הדין דלא אתחזק שפיר יש לו למול מ"מ כיון דמפחד נמנע למול לא מיקרי תו מומר.
אא"כ שחטו וחותך כזית בשר לא מהני דהואיל לא כתב מקילין בכל ה' הלכות ואפי' רשב"ג דסבר כל מצוה שהחזיקו בו הם מדקדקים יותר מישראל ה"מ כותי היה מוחזק אצלם דיני שחיטה אבל הצדוקים שהם כפרו בימי צדוק בכל תורה של בע"פ לא ברירי לן דאתחזק אצלם הלכות שחיטה. ואין ראיה מן קראי' בזה"ז שהם אינם צדוקים רק המרו פי ב"ד בימי ר"י גאון ע"י ענן ימ"ש וראיתי כתבם שכתבו שאינם צדוקים כלל ודברו סרה על צדוקים. ולכן בחנם האריך בזה הש"ך כי מי יעיד דאתחזק אצלם וברוך המקום שנאבדו מתוך קהל ה' ואין מצוי כלל כת ההוא ימ"ש כי המה כופרים בהשארת הנפש ותחיית המתים ואינן בכלל בני מקרא כלל.
ואחרים עע"ג אם עומדים ע"ג א"צ לידע אם הם מומחים אבל יוצא ונכנס צריך לידע שהם מומחים דאל"כ לא ירגיש בטריפות ולא יהיו מירתת בישראל יוצא ונכנס ש"ך.
בדקו להם סכין והש"ך ולח"מ מפקפק ע"ז דא"צ ועיין פלתי שבררתי דין ש"ע דצריך.
ויש מכשירין כן פסק המחבר לקמן סי' קי"ט. ועכשיו בעו"ה נעשה כהיתר עד שבתשו' מהרש"ל מכשירו לעדות ומכ"ש שאין לפוסלו לשחיטה:
וגמר הכשר אבל אם שחט הכשר הרוב כשר ולא דמי למאן דמחמירין שהיה במעוט בתרא ש"ך:
ישראל ועכו"ם פסולה והרבה מכשירין עי' לקמן סי' ה' מ"ש: