כף החיים (פאלאג'י)/ח
סימן ח
עריכההן על כפים, ורחץ במים
א. כתב הרב הקדוש בספר ראשית חכמה פ"ה משער הקדושה דף קס"ג ע"א, דההולך ארבע אמות בלי נטילת ידים שחרית הוי כעובד עבודה זרה, ובספרי הקטן רוח חיים סימן ד' עמדתי בארוכה על דברי הפוסקים כשלא הכינו לו מים סביב למיטתו כיצד יעשה, והעליתי דילך פחות פחות מארבע אמות וישב קצת ובזה ינצל ממה שאמרו בזוהר הקדוש דההולך ארבע אמות בלי נטילת ידים שחרית חייב מיתה, עיין שם ארכ"א בחיי"ם, גם אמרו רבותינו זכרונם לברכה, דהמזלזל בנטילת ידים חייב נידוי ונעקר מן העולם וכאילו בא על אשת איש, (כדאיתא בתנא דבי אליהו, ובלבוש, ובספר המנהיג דף כ"ח ע"א), ולפי דברי גורי האר"י (בספר אורחות צדיקים, ובקיצור של"ה דף מ' ע"א), הוא דמתגלגל במים במקום מדרון שאין לו מנוחה כמו גלגול הרוצח דנאמר עליו על הארץ תשפכנו כמים, ולפי מה שהבאתי בקונטרס תורה וחיים הוא דמתגלגל בצפרדע כאשר יע"ש
ב. כתב בסדר היום דיזהר שלא יגע במלבושיו עד שיטול ידיו, וגם לא יטול חלוקו ממי שלא נטל ידיו תחילה, וכמו כן לא יטול ידיו ממי שלא נטל עדיין ידיו, אבל להביא לו מים וליתן הכלי של מים בפניו ליכא קפידא, דבר הלמד ממה שכתב הרב ברכי יוסף סימן קנ"ט, והובאו דבריו בזכור לאברהם מערכת נ' ד"ה אי שרי יעויין שם, וכן כתב בדין זה נמי הרב ספר עבודה ומורה דרך כאשר יע"ש
ג. יזהר האדם שלא ינגב ידיו בחלוקו דקשה לשכחה כמו שכתב הרב מגן אברהם בשם התשב"ץ, כיוצא בזה הביא שם משם רבינו האר"י דלא ילבש שני מלבושים יחד בפעם אחת דקשה לשכחה, וכן הביא הבאר היטב שם ס"ק ב', ונראה לעניות דעתי לומר דהוא הדין נמי אם לובש שני כובעים זה בתוך זה דיש לחוש דקשה לשכחה, (ועיין לקמן סימן כ"ד), דהרי מבואר בספר הכוונות דהטעם הוא דבעינן שיהיה אור מקיף וכל שהם זה בתוך זה ליכא אור מקיף, ולכן לא יפה עושים המשימים הפ'יס (תרבוש) בתוך הב'וניטה (מצנפת), או מצנפת או ג'אפיאו (מגבעת) וכיוצא ומניחים אותן בראשם בבת אחת, או הקראפוסה (כובע לשינה) בתוך הפ'יס וכיוצא כי גם זה גורם שכחה לפי טעמו של דבר.
ד. כתבתי בספרי הקטן לב חיים ח"א סימן ס"ה, דמי שנטל ידיו ונגע בידיו של אחר שלא נטל ידיו צריך לחזור ולעשות נטילת ידים, ובעבור זה אני נוהג להשים בית יד כשיש לי ספק דיבא מי שאין ידיו נקיות מדברים שצריך נטילה ויגע בידי, כדי שלא אצטרך לעשות נטילת ידים במקום דקשה לעשות, גם יזהר שלא יטול ממשרתת גויה או ישראלית נידה ואפילו מגוי, כמו שכתבתי בספרי הקטן שם סימן ס"ח, ועיין מורה באצבע סימן ב' אות ס"א, ובקשר גודל סימן א' אות ב', ועיין מה שכתב מהרח"ף נר"ו בספר פתח הדביר שם בתו' חכם בנו הבכור בן פורת יוסף הי"ו פוק חזי
ה. הקם ממיטתו ולא מצא מים אלא מעט שלא יספיקו לו, אזי יטול עד קשרי אצבעותיו דומיא דנטילת ידים דיום הכפורים, וכן יש להקל לעוברי דרכים, כמו שכתב בספר שלמי ציבור דף י"ח ע"ג ולכן יזהר שלא ישן עד שיזמין אצל מראשותיו איבריק (קומקום) וליגין (קערה) כמו שהזהיר מרן החבי"ב בכנסת הגדולה שם בסימן ד', ויהיו המים מספיקים לנטילת ידים שיהיה הכלי של מים מלא, וכל אדם יתחיל במצוה בבוקר אם רואה דצריך מים לאחרים הקמים אחריו, בין בבני ביתו בין בבית אחרים ילך וישאוב וימלא האיבריק ויביאנו שלא יכשלו, ואפילו אם הוא אדם חשוב יעשה כן, ואפילו אב לבנים והרב לתלמיד כי לכבוד ה' עושהו, ועיין באר יעקב לענין מעקה של הסוכה
ו. כתב בספר הכוונות, דכשנוטל ידיו צריך להגביהם למעלה עד הראש ממש לפי דסוד הנטילת ידים הוא ריחוק הקליפה על ידי מימי החסד, לכן אנו מגביהים ידינו למעלה כדי שלא ירדו האורות אל החיצונים, וצריך לפשוט הכפות של הידים בעת הברכה רמז לקבלת הטהרה, ואין הרוח רעה יוצא עד לאחר הניגוב ולכן אין לברך ואין ליטול הפנים עד שינגב ידיו תחילה, כמו שכתב בספר אליהו רבה ס"ק ה', ובספר חסד לאלפים, ועיין בספר נוהג כצאן יוסף דף כ"ח ע"ב אות ב'
ז. יזהר ויזהיר לבני ביתו שלא ישפכו מי נטילת ידים שחרית במקום שעוברים שם כי נקרא מזיק לרבים דגורם להם רעה ועתיד ליתן את הדין על זה, גם לא ישפכם על גבי זרעים להשקותם, (כמו שכתב בספר קשר גודל, ובספר חסד לאלפים), ולא יתן מהמים הללו להשקות לבהמתו או לתרנגולים. ועיין בספר דרך חיים סידור מהגאון הרב יעקב מליסא ז"ל דף ל"ד ע"א.
ח. קודם נטילת ידים שחרית לא תגע בו יד על עיניו ועל אזניו ועל פניו ועל חוטמו כי חובל בעצמו כדאיתא בשבת דף ק"ח, (ועיין פרי מגדים במשבצות זהב אות ד'), ואפילו העברת היד אסור (כדאיתמר בזוהר הקדוש סדר וישב דף קפ"ד, ועיין במחזיק ברכה סימן ד' ובספרו ברית עולם סימן קנ"ח), ומכל שכן שלא ישאף אבק נחירים קודם נטילה, וכן הדין אם ניעור בעוד לילה שלא ישאף אבק, ואפילו מה שישאר בתיבה חל עליו הטומאה שנגע בידים מסואבות (כמו שכתב בספר מנחת אהרן והבאתיו בספרי הקטן לב חיים ח"א סימן ס"ו), והאי דינא איתא נמי במי שרוצה לשתות מים לצמאו בעודו על מיטתו כחצות הלילה דלא ישתה אם לא יטול ידיו, ולא יחוש מפני הצינה או מעצלות השינה, ואם יסבול שלא לשתות תבוא עליו ברכה, ובלי זה טוב ליטול ידיו תכף כשניעור ויועיל לו שלא יראה קרי כמו שכתב בקיצור של"ה, ובזה אשכחן שלש סברות בפוסקים, האחת שיקנח ידיו בכותל או במטפחת ויברך וישתה, (והוא סברת הרדב"ז והרב אליה רבה, ולפי דברי גורי האר"י ז"ל דחויה היא), זאת שנית מה שכתב בספר תפילה לדוד דף פ"ג דישתה קודם שישן פחות מרביעית ויברך לפטור כל מה שישתה בלילה, ובבוקר יברך ברכה אחרונה, וסברא זאת נדחה קרי לה הרב זכור לאברהם במערכת ברכה אות נ', וגם דחויה היא ממה שהביא הרב החסיד אג"ן בספר חוקי חיים סימן א' לענין תלמידי חכמים העומדים בלילות דדן את הדין דצריכים לברך בכל פעם ששותים קאב'י, דלא כמו שכתב הרב נוה שלום, דון מינה דמכל שכן שינת קבע דהויא הפסקה גדולה, ועד השלישי ל'ו בא דיהרהר בלבו הברכה וישתה (כמו שכתב הרב ט"ז, ובברכי יוסף סימן ס"ב, ושלמי ציבור דף מ"ד, ועיין להרב הפותח בתשובה מוהר"י מברונה על סימן ס"ה אות ג', והד"ט נתונה סימן א' אות כ"ב, וכן העלה להלכה בתשובה הרב זכור ליצחק הררי ז"ל סימן א' יעויין שם, והרב מטה אהרן ח"ב דף רכ"א ע"א), וכל זה לשאוף אבק לא יועיל, ויש מי שרצה לאסור לשאוף אבק בבית הקברות, וכבר כתבתי בזה בתשובה דטוב ליזהר אם יוכל לסבול, והנה בספר עטרת זקנים הביא בשם האגודה, דבמרחץ אם רוצה לשתות מים יברך בבית החיצון על מנת לשתות בבית הפנימי והביא דבריו בספר בית הרואה דף ד' ע"א
ט. ראתה עיני בספר תולדות אדם משבחי הגאון מוהר"ר זלמן ז"ל בח"א דף צ"ד סוף ע"א דכתב, דקודם השינה היה לובש בתי ידים ואחר הקיצו משינתו היה לומד בלי רחיצת ידים, עכ"ל, ומצאתי בספר מדרש תלפיות מערכת ט' דף קס"ט ע"ג, דהביא מספר סדר ותיקון הלילה (א"ה: ראה סדר ותקון ק"ש שעל המטה פראג שע"ה דף ט' ע"ב) דכתב, ראיתי הלכה למעשה מרבותי וגם מגדולי עולם משאלוניקי עיר ואם בישראל ואנשים חסידים, שבכל לילה ולילה היו לובשים בתי ידים, והטעם שלא יגעו בגוף הנגוף דידים עסקניות הם, ועם שמירה זאת אז אין הטומאה אחד מאלף חלקים יכולים לשרות עליהם, ואין צריך ראיה כי השכל מחייב האמת מה שהוא אמת, עכ"ל, ובודאי דאין מזה סייעתא להגאון רבינו זלמן, דכולי האי לעסוק בתורה בתיקון זה לא שמענו. ועיין להרב פרי מגדים במשבצות זהב, ולהרב דרך חיים דף ל"ד ריש ע"ג
יוד. הנעור בלילה או קם ממיטתו ללמוד קודם שיאיר היום, טוב שיטול ידיו עוד הפעם כשיאיר היום קודם שיתפלל בלי ברכה, (עיין קיצור של"ה דף ל"ב ע"א, ובית עובד בהנהגת הבוקר אות ח'), והרב הקדוש מורנו הרב שלום מזרחי שרעבי זיע"א בספר דברי שלום בשאלה מ"ח, האריך הרחיב בעומקן של דברים בענין נטילת ידים היכא שנעור קודם חצות או כשהלך לישן אחר חצות, וזו הלכה העלה דאיכא ארבע הדרגות לטומאה, והאמת דהישן בחצות ממש הוא היותר טומאה חמורה, אכן לא בשביל זה מי שנעור קודם חצות לא יצטרך נטילה וברכה אלא בעי נטילה כמו לאכילה דצריך לברך, אמנם אחר חצות אינו צריך נטילה מכל וכל, ואם נטל אינו צריך לברך דכיון שכבר המשיך המוחין על ידי הברכות ועסק התורה, שוב אין שליטה בהם דכבר הותש כחם ונתבטלו על ידי המוחין והתורה שעסק, וכן ביום אינו צריך נטילה ואפילו אם נטל אין צריך לברך, עכ"ל. ועיניך לנוכח יביטו מה שכתבתי בספרי הקטן לב חיים ח"א סימן ס"ט ודו"ק, ובמ"ש בסידור דרך חיים עיין שם
יא. נטילת ידים שחרית אין ליטול ממים מגולים, וכן ראוי להזהר בכל הנטילות, ויש מדקדקים לכסות פי הכלי ובית היד, ומה טוב כשהוא של מתכת שיש להם כסוי מיוחד, ואיכא עוד טיבותא אחרת דאם היא של חרס צריך שיתן דעתו להזהר שמא ישכח ויצא לבית הכסא בכלי זה, שאין ליטול ידיו מהמים שנשארו שם, כמו שכתב בספר חסד לאלפים אות ב', ושם חדש ח"ב דף נ' ע"ג, ועיין בספר זכור לאברהם ח"ג אות נ' כאשר יעויין שם, ובמה שכתב מר אהובינו עזרי'ה חברין הרב כמוהר"א אשכנזי נר"ו בספר מעשה אברהם סימן ו' דף ג' יעויין שם
יב. מה טוב הנזהרים לעשות כסוי בגיגית של מים כדי שאם יצטרך להיות דולה הכלי משם שלא יהיו ממים מגולים, אלא דבחבית של חרס יש להזהר שלא יהיה הכסוי מחרס עצמו דמביא לידי עניות כמו שכתבתי בקונטרס נפש חיים מערכה ע' יע"ש.
יג. יזהר שלא יהיה הכלי מנוקב, ובזה יש הפרש בין כלי חרס לכלי מתכת, דבכלי מתכת אם ניקב וסתמו בקאלא"י (בדיל) הויא סתימה, אבל בחרס אם סתמו בחרסית לא הויא סתימה ואינו ראוי לנטילת ידים כמו שכתב הרב שדה הארץ חלק ג' סימן ג', אלא דהרב אדמת קודש באורח חיים סימן ה', ומוהריק"ש סימן נק"ט הכשירו אם מהדקו היטב, וגם רב אחאי גאון הרב כבוד מורנו הרב אברהם אשכנזי נר"ו בספר מעשה אברהם סימן ט' העלה להכשיר כאשר יעויין שם, גם לעשות נטילת ידים למעיינו מים, יש מכשירים על ידי שסוגר ופותח בכל פעם, (עיין קיצור של"ה, ופסקי מוהרמ"ר סימן צ"ד, ובספר נוהג כצאן יוסף, ובספר זכור לאברהם ח"ג), והחרדים אל דברו לא יסמכו ידיהם על קולא זו. (ועיין בספר סוכת דוד דף י"ז ע"ג).
יד. בשום נטילה לא יקנח ידיו בסודר הנקרא ריד"ה, דמוציא בה הליחה כיחו וניעו וצואת החוטם, ומה גם אם רגיל לשאוף אבק, דאדרבה במקום שבא לטהר להיות נקי כפים ובר יהיו ידיו מלוכלכות, חוץ מזה איכא נמי משום מאיסותא דהרואים אותו, והוה ליה כמו הורג כינה בפני חבירו והרק בפני חברו וכדומה דאסור, וכן מי שמוציא פשפשים בידיו, תכף ומיד לא ישאל מתיבת חברו לשאוף אבק כי מאיס עליה דנתן ריחו אלא שיקנח וימתין מעט, וצר לי מאוד על המתעטשים ואינם מניחים מקודם שבא להתעטש הסודר נגד חוטמו, וזורקין טיפות הליחות מהעיטוש על פני חבירו ועל עיניו, דכן לא יעשה והוא עון גדול, ומכל שכן בפני הספר הפתוח לפניו, וגם היודע בעצמו דכשיפתח פיו לדבר יתיז רוק מפיו, יזהר להרחיק מחבירו כשמדבר אתו או ישים יד לפה וישמור לפיו מחסום, וכן שלא ינטף מחוטמו כשהוא בפני חבירו, וגם כשלומד והספר פתוח לפניו שמא יזוב מחוטמו, וכל אלו אזהרות היכא שהוא בשולחן הוי איסור מוסיף שמא יתיז על כלי המאכל, וצריך להיות בעינים פקוחות בכל הני מילי וכיוצא מאלה, דאם לא שת לבו יהיה נבזה ונמאס בעיני אחרים ועוונו ישא דמצער לבריות, ומאחר שכן זוהי דרך ישרה שיבור לו האדם להיות בחיקו שני סודרים או מטפחת והיה לכם למשמרת
טו. כיוצא בדבר אתה תראה בספר החסידים סימן ח"ן, דכתב דצריך שיהיה לו לאדם סובין מוכנים, כדי שאם נגע בחלב או דם וכיוצא דיקנח בסובין ואחר כך ירחץ במים היטב, דאינו מוציא הזוהמא הנדבק בו אם לא יקנח תחילה בסובין, יעויין שם. (וכן הביא בספר המנהיג אות ז').
טז. יזהר לרחוץ ידי בניו הקטנים כי יטמאו בכל מה שיגעו ותשרה הסטרא אחרא חס ושלום בכל (כמו שכתב במורה באצבע סימן ב' אות ע'), ועיין בספר חסד לאלפים, ובדרך ישרה דף א' ע"ב דהזהירו לנשים שיעשו הנטילת ידים כתקונה, משום דעל ידן מתקנות המאכלים ואסור ליגע בשום מאכל ומשקה קודם נטילה דמטמא אותם כאשר יעויין שם.
טוב. מי נטילת ידים שחרית הוא יותר חמור ממי רגלים ואסור לקרוא כנגדן אם לא ישפכם או יכסם, (כמו שכתב במורה באצבע שם אות נ"ז, ובספרי הקטן חקקי לב סוף סימן א'), ואם אירע דיצאו מים חוץ מהכלי דנשפך על גבי הרצפה, יכבד אותן המים אם הוא בחול במבלאי בגדים ובסמרטוטי, ואם הוא בשבת יהיה במכבדת הנקרא איסקוב"ה (מטאטא) כדי שלא יבא לידי סחיטה. (ועיין לקמן סימן ל"א).
חי. הנכנס לבית הכסא ולא עשה צרכיו יטול ידיו ואינו צריך ברכה. עיין בספר החסידים סימן תתכ"ג, ובספרי הקטן לב חיים חלק א' סימן ע"ב מה שכתבתי שם בחמלת ה' עלי.
יט. סוד נטילת ידים, כי ביד ימין חמש אצבעות נגד שם הוי"ה ברוך הוא, וביד שמאל חמש נגד שם אלהים, וצריך להתגבר ימינא על שמאלא, ואלו שני שמות עולים קי"ב נגד שם הגדול יב"ק, דהוא סוד ראשי תיבות ג'ודל א'צבע א'מה ק'מיצה ז'רת, (הכי איתא בכתבי המקובלים והובאו דבריהם בספר ילקוט ראובני סדר בראשית דף ט' ע"ב), ואוי לו לאדם החוטא בידיו דפוגם בשני שמות אלו וגם בעשר ספירות, ושהם כנגד עשרת הדברות שכלולים בהם כל תרי"ג מצוות, (כמו שכתב בספר עבודת הקודש דף קל"ו ע"ב משם ספר הקנה, ועיין שם בילקוט ראובני), והמורה באצבע לחבירו להשטמו בעזות פנים, מזה יכיר עד היכן מגיע הפגם שעושה.
ך. נטילת ידים תרי ידין כ"ח פירקין נגד כ"ח אתוון דקרא קמא דבראשית, וזהו ועתה יגדל נא כ"ח ה', וכשאינו נוטל ידיו כראוי ותש כ"ח אל מחוללך. (כן הביא בספר ילקוט ראובני סדר שלח לך).
אך. ברכת על נטילת ידים הם י"ג תיבות כמנין ה' אחד, ונגד י"ג מכילן דרחמי, (ועיין לקמן סימן ל"ד אות י"ב בדין יעלה ויבוא בסייעתא דשמיא), והשם יאמר בקמץ תחת הנו"ן דעולין הנקודות כמנין ה' אחד, (כן כתב מורינו הרב אישי כהן גדול בספר מדרש תלפיות דף ע"ו סוף ע"ד, ועיין בבאר היטב שם), ומצינו בזוהר הקדוש (והובא נמי בילקוט ראובני דף קס"ב ע"ב), דכל הזהיר בנטילת ידים דומה למלאכי השרת
כב. סופי תיבות משלש תיבות אחרונות ע"ל ל"ת י"מ גימטריא עשי"ר, וכן מי"ם ראשי תיבות מ'לא י'דינו מ'ברכותיך, וראשי תיבות ע'ל 'נ'טילת י'דים ענ"י, (קיצור של"ה אות ק' דף מ' ע"א, ובילקוט ראובני סדר בשלח), ויתכן לומר דבא בשכרו דסופו להתעשר משום דהן בקדושיו לא יאמין לתת לו שכרו ול'ו יאחר לכן בא בסופי תיבות, אבל העניות בא לו תכף, ולכן בא בראשי תיבות לרמוז דממהר האלהים לעשותו, וזה נראה דרמוז בסדר ואתחנן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו, והיינו דשומר הוא על דרך ואביו שמר את הדבר, ואילו לשונאיו תכף מביא הפורענות, ואינו לענין הטובה כפירוש רש"י אלא דברים כפשוטן להאבידו, וזה אינו בכל העבירות כי הוא ארך אפים ויש זכות תולה וק"ל
וכשאני לעצמי אפשר לרמוז על מה שבא בראשי תיבות אותיות ענ"י, והוא על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש, עובדא הוה בחד מסכינא דקם מפתוריה ואזיל ליה, דחמא דלא נטלי ידייהו משום אל תלחם לחם רע עין, ולא עוד אלא דהמאכל טמא דכתיב אל תטמאו ונטמתם בם, ויהיבו רבנן להאי מסכינא ארבע מאות זוז, בכה רבי חגי ואמר, אשריכם ישראל שאתם עוסקים בתורה, ומה מסכינא דא הוה כפין ונשיר גרמיה ולא חש אלא ליקרא דמאריה, כמה אגרי למאן דלעי באורייתא, עד כאן, אם כן זהו הרמז ע'ל נ'טילת י'דים, דאפילו יהיה איש עני דנודד ללחם איה ועולם חשך בעדו, דרעב ללחם כמי שאחזו בולמוס כעובדא דההיא מסכינא, יהיה קפיד על נטילת ידים, והוכיח סופו דנתנו לו ארבע מאות זוז דנתקיים בו הסופי תיבות דסופו להתעשר, ומסתמא סך גדול כזה שלקח מבי רבנן בודאי דנתעשר על דרך כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך.
ונראה לתת טעם למה יהיה העונש של המזלזל בנטילת ידים שיבא לידי עניות, והוא על פי מה שכתב מרן בשולחנו הטהור באורח חיים ריש סימן קס"ט, דאסור ליתן פרוסת פת למי שאינו נוטל ידיו אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו כאשר יעויין שם, וכיון שכן ה' מוריש ומעשיר דיודע בזה שמזלזל בנטילת ידים ואינו נוטל ידיו עושה עמו לפי הדין, דאינו נותן לו לחם לאכול והרי הוא עני על ככר לחם, ומרובה מידה טובה ממידת פורענות, דהזהיר וזריז בנטילת ידים זוכה לעושר רב, כדאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא, אלא דכתב בקיצור של"ה דף מ' ע"א, דלא יעשה על מנת לקבל פרס להתעשר, ואף על גב דיש כמה צדיקים דנזהרים הרבה ואפילו הכי הם עניים, והוא סוד ה' בסוג צדיק ורע לו כו' ובהדי כבשי דרחמנא למה לך, ומכל מקום כל העולם ניזון בזכותם כמו רבי חנינא, זה תוכן דבריו, ובאופן הנטילה אם רצופים אם סירוגין, כבר בא חכם הרב ספרא רבא דישראל מקור מים חיים נר"ו בספרו הנכבד פתח הדביר באות ה' לברר וללבן הלכה זו, ואליו שומעין שאמר כהלכה.
כג. יזהר שלא לדבר כלל בבית הכסא אפילו לצורך גדול כי על כל מוצא פי ה', (וכמו שכתב בספר מחזיק ברכה סימן ג'), ואיתא בירושלמי בסנהדרין פרק חלק על פסוק כי דבר ה' בזה, זה שהוא מהרהר דברי תורה במקום מטונף, ובברכות דף כ"ד ע"ב אמרו, תניא כוותיה דרב חסדא היה מהלך במבואות מטונפות לא יקרא קריאת שמע, ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק, לא פסק מאי, אמר ר"מ בר בריה דרבי יהושע בן לוי עליו הכתוב אומר גם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיון בהם, רבי אסי אמר עליו הכתוב אומר הוי מושכי העון בחבלי שוא, ר' אדא בר אהבה אמר מהכא כי דבר ה' בזה, ואם פסק מה שכרו, אמר רבי אבהו עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים, עד כאן. ועיין לקמן בדין ברכת הלבנה מה שכתבתי שם בעזר משדי
כד. יש להזהר בכלי חרס שמטילין בהם מי נטילת ידים שחרית שלא יהיה קורא ושונה כנגדן, וכל שכן אם מטילין בו מי רגלים וצואה, כי הגם שהוא מקנחו ושוטפו במים אין לו תקנה לכלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם, ולכן לא יאמר דבר שבקדושה כנגדן, וכמו כן צריכין להזהר בכלים העשויים לקבל צואת הקטנים המוטלים על המיטה קטנה שלהם דבולט הכלי לחוץ ונראה לעין, דצריכין ליזהר לכסות אותו בשעה שאומרים דבר שבקדושה, ומצוה להודיע דבר זה לרבים שאינן נזהרים בזה, ואין צריך לומר נגד עביט של מי רגלים דהוא מגולה לעין, ואפילו בכלי גרף של רעי חדש כיון דעתיד לבלוע אסור לקרוא כנגדו. (כמו שכתב מורינו הרב בתי כנסיות בסימן פ"ז ס"א).
כה. כי תבנה בית חדש ועשית בית הכסא, תתן דעתך טרם עשותו שיהיה רחוק מהבית שיושבין בו שלא יגיע להם ריח רעה ולא ראיה מנגד, ואם לא אפשר שלא לראות יבקש תיקון לעשות שתי מחיצות, וגם מטעם אחר צריך הרחקה משום כי לפעמים בעת שלומדים ומברכים בקול רם באותה הבית, אז בעת ההיא הנכנס בבית הכסא, הנה הגם דהוא לאונסו על כרחו שלא בטובתו, מה דישמיע לאזנו דברים שבקדושה הרי הוא אסור, ולכן כשהוא רחוק ניצול מאיסור זה, וזהו דדייק קרא לומר ויצאת שמה חוץ, דדייק לומר חוץ שיעשהו רחוק מחוץ למחנהו, והכל לפי האדם ולפי המקום אם השיגה ידו, גם יזהר שלא לומר שום דבר שבקדושה נגד פתח החצר או נגד חלונות פתוחות לשוק, כי לא יבצר מאשפות וטינופת ונמצא קורא ומברך נגד הטינופת ואשפה, וראוי להירא את דבר ה' ליזהר הרבה בזה, וכן יזהר שלא יהיו לפניו צואת אווזין ותרנגולים, ואם באים משכנו לתוך ביתו יעשה בו התראה בבית דין כדי שלא יטנפו בתוך הבית.
כו. כתו' בשולחן ערוך סימן ד', אלו דברים צריכין נטילת ידים, הקם מהמטה, והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ, והנוטל צפורניו, והחולץ מנעליו, והנוגע ברגליו, והחופף בראשו, ויש אומרים אף ההולך בין המתים, ומי שנגע במת, ומי שמפלה כליו אפילו לא מצא כינה, והמשמש מיטתו, והנוגע בכינה, והנוגע בגופו במקום שדרכו להתכסות, ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו, אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתכח ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו, המקיז דם ולא נטל ידיו מפחד שלשה ימים, והמגלח ולא נטל ידיו מפחד שלשה ימים, והנוטל צפורניו ולא נטל ידיו מפחד יום אחד ואינו יודע ממה מפחד, וכתב בספר חסד לאלפים, דאף אם יראה לעינים שלא תאונה אליו רע, ידע נאמנה שדברי רבותינו זכרונם לברכה חיים וקיימים וכן יהיה וכן יקום, ואם לא בגופו יהיה בנשמתו, ואם לא בעולם הזה יהיה בעולם הבא, ואם יש זכות דתולה לו מנכין לו מזכיותיו, ושם הביא משמי ממה שכתבתי בספרי הקטן לב חיים סימן כ"ג, דבכל הני צריך שיערה שלש פעמים, ושיטול כשיעור רביעית, ושלא ילך ארבע אמות בלי נטילת ידים כאשר יע"ש
זך. ולענין נטילת צפורנים, אפילו לא נטל כולם צריך נטילת ידים כמו שכתב בספר כסא אליהו ס"ק ז', וכן יהיה הדין בתגלחת דמשאיר לו שערות על ראשו ומתגלח במקצת באופן ההיתר, דהבאתי בספרי הקטן רוח חיים חלק יורה דעה סימן קפ"א בסייעתא דשמיא, דצריך נטילת ידים ואין פוטר אותו
כח ולענין חליצת מנעל, גם מי שנועל או חולץ הג'יזמיס (מגפים) או המיסטאס (נעלי בית) או ג'יליקיס (גרביים עבות) או הג'אפיניס (נעלים) או טירליקיס (כפפות) בידיו ואינו לוקח סודר בידו כאשר יחנו ויסעו צריך נטילת ידים (ועיין בספר חסד לאלפים אות י"ב), וכן החולץ הג'וראפיס (גרביים עבות), והנוגע בהן אחר שלבש אותן והלך בהן, וכן בכל הני הנזכרים לעיל צריך נטילת ידים, (ועיין לרב רחומאי הרב פתח הדביר נר"ו באות ח' יעויין שם), וכשהם חדשים שעדיין לא לבש אותן, וכן בקאלסאס (גרביים) גהוצים שעדיין לא הניחם עליו פשיטא דאינו צריך נטילת ידים, אכן מאי דמספקא לן הוא וישן מפני חדש תוציאו, היכא דביטל המיסטא (נעלי בית) דהוא נקרא שירב'יאה או ג'יליק (גרביים עבות) ועשאה לראש המכבדת, כשנוגע בה אי צריך נטילת ידים, וכבר כתבתי בזה במקום אחר והבאתי ראיות להקל, עיין שם בסייעתא דשמיא, ודע דהא דחליצת מנעל הוא אפילו שלא נגע במנעל אלא בקשרים. כמו שכתב הרב עולת תמיד, ועיין בספר אשל מפרי אות י"ט ודו"ק.
כט. ולענין חופף ראשו, נראה פשוט דהוא הדין נמי בשער זקנו ובשער הפיאות, כי לפעמים יש בהם כנים וצריך נטילת ידים שלש פעמים, וכן מי שרואה את חבירו בבית הכנסת או בבית המדרש שחופף בראשו או מוציא צואת החוטם או האוזן ונוגע בידיו, וכן כשנוגע ברגליו או במנעליו או במקומות המכוסים או נוגע בכינה וכדומה, בכל דבר שהדין הוא ליטול ידיו, משום מצות הוכח תוכיח צריך שיאמר לו שיטול ידיו, דלא יאמר ולא ישמע שום דבר שבקדושה עד שיטול ידיו, וכל שכן אם הוא שליח ציבור דמוציא את אחרים ידי חובתם כמה צריך להיות זהיר ומזורז בזה, ומי יתן והיה דהשלוחי צבור יעשו טבילה בבוקר קודם התפילה לפחות בשבתות וימים טובים, (ועיין לקמן סימן כ"ט וסימן ל"ו), ולא יבוש ולא יכלם האדם מלהוכיח על דבר זה אפילו שהוא כנגדו אדם גדול כי כך היא דרכה של תורה, אלא שיהיה בלשון רכה ובמתק שפתים ובצינעא בסתר רעהו.
ל. כתוב בספר אורחות צדיקים דף פ"ז ע"א וזה לשונו, גם הזהירני מאד מורי ז"ל שלא אכניס האצבע לתוך האזנים כדי לנקות הזוהמא שבהם בתוך התפילה כלל מהתחלת הברכות עד גמר עלינו לשבח, ואם עשה כן צריך נטילה, עכ"ל, וכבר אמרנו דכן הדין נמי שלא להכניס אצבעו תוך החוטם לנקות האף דאם עשה כן צריך נטילה, ולאו דוקא מכניס אלא הוא הדין נמי אם קינח במפה או בקיסם, לא יגע בזוהמא היוצאת מהם דמה הועיל בזה אחר שנגע וצריך נטילה, ומצאתי בספר החסידים סימן רנ"ב דכתב וזה לשונו, מי שקינח חוטמו אל ישליך כיחו מחוטמו ואצבעותיו מלוכלכות, ולא יגע בספר ולא ידבר בשבחות וברכות עד שיקנח אצבעותיו, עד כאן, ועיין מה שכתב עוד שם סימן תתס"ה נראה מדבריו דדי בקינוח, אמנם בספר חמדת ימים בהלכות עשרת ימי תשובה פ"א אות נ"ח כתב וזה לשונו, וכן יזהר להיות נקי כפים תמיד כי הוא עיקר גדול לטהרה, כי גם פשתה המספחת ברבים מעמי הארץ אשר לא ידעו להזהר לא בשעת התפילה ולא בלומדם בתורה, ולא בשולחן אשר לפני ה', וידיהם טמא טמא יקרא לנגוע במקומות המכוסים שבגופן, והוא דין מפורש בטור אורח חיים סימן צ"ב, העומד בתפילה ונגע במקומות המטונפים צריך לנקות ידיו, ומקומות מטונפים היינו מקומות מכוסים באדם כגון שוק וירך, וכן אם חופף הראש, וכן בצואת האוזן והאף שאסור להכניס אצבעו באזנו או בתוך חוטמו, עכ"ד, ועיין להרב מור וקציעה סימן צ"א וסימן צ"ב דכתב נכון להזהר, עיין עליו, (ועיין בספר מחזיק ברכה אות ד'), ואני בעוניי בספרי הקטן רוח חיים סימן ד' כתבתי, דבכובע דהיינו פ'יס וכיוצא דנתלחלח מזיעה בימות הקיץ, לא יגע בהם בלח כי צריך נטילה, וגם בשוק וירך דדרכו להיות מגולה, בתר רובא דעלמא אזלינן והוה ליה כמכוסים דאם נגע צריך נטילה, עיין שם דברים על בוריין בעזר משדי, והכא לקצר אני צריך
לא. וביותר יזהרו מלמדי תינוקות ליתן דעתם על כל אלה, להזהיר גדולים על הקטנים שלא יטמאו בכל אלה, דהבל שאין בו חטא צריך טהרה יותר, וגם כדי שיהיה להם הצלחה בלימודם הוא כשידיהם נקיים, ובפרט כשיש להם שערות בראשן שלא יגעו בשערותיהן בחיכוך, ומלבד כל הני עוד הן בה ככתוב לעיל מזה אות ל', צריך להזהר כי כשמכניס הסודר בתוך חיקו תכף אחר שקינח ועדיין הוא רך ולח, שלא יגע ידו באותו צד דמטמא את הידים
לב. מי שנוגע בכלי השתן או בכלי צואה אפילו אם הוא נקי, נראה לעניות דעתי דלא מיבעיא אם הוא של מתכת וזכוכית שאין צריך נטילת ידים מדינא, אלא אפילו הוא של חרס דאסור לקרות ולומר דברי קדושה כנגדו, עם כל זה כיון שהוא נקי ובר ואינו טופח על מנת להטפיח ממימי רגלים וצואה אין צריך נטילת ידים, וכן מתבאר מתשובת הרב זקן אהרן סימן ע"ב, דמי שנוטל כלי השתן בידו ויש בו טופח על מנת להטפיח נטמאים בו הידים, וצריך מי שנגע בהם לרחוץ כדי שיוכל להוציא מפיו דברי קדושה, וגם לפניהם אסור לקרות, וכיון דשמות הקדש אפילו בלשון חול אסורים, היאך יעלה על לב אדם להזכיר וידו אוחזת בעקב הטומאה, ועיין להרשב"א בתשובה הביאה מרן בסוף סימן מ"ג, דמותר לרופא ליקח עביט של מי רגלים בידו ותפילין בראשו, ובעל נפש יחמיר לעצמו, עיין שם
גל. הנוגע ביד אשתו וכל שכן בשאר גופה באברים שבחוץ צריך נטילת ידים, ועיין בספר החסידים סימן רע"ד דכתב וזה לשונו, ישקני מנשיקות פיהו, אם נשק אדם את אשתו ובניו מטונפים לא ינשק אחר כך את הספר, אם נגע בבשר אשתו בידיו ירחץ ידיו ואז יגע בספר, עד כאן, ומתחילת הלשון נראה דהיינו דוקא כשנגע בהם כשהם מטונפים, אבל מסוף הלשון דכתב סתם משמע אפילו כשאינו מטונף, ועיין להרמב"ם בפרק ג' מהלכות קריאת שמע דין י"ח, דאם נוגע בשרו עם בשר אשתו מותר לקרות קריאת שמע דאשתו כגופו, ולפי זה נראה דכשנוגע ביד אשתו אין קפידא, אלא דמצינו חולקים על זה רבני צרפת והרא"ש דסבירא להו דגם באשתו צריך הפסק טלית, וכד הוינן בה צריך לומר דאפילו לסברת הרמב"ם דיד ליד לא ינקה כל הנוגע בה, דיד באשה ערוה, וצריך נטילת ידים. ועיין להפוסקים באורח חיים סימן ע"ג וסימן ע"ה, ובספר רוב דגן בקונטרס אות לטובה אות ע"ו, ולהרב בית הלל ביורה דעה סימן רנ"ב, ובאה"ע סימן ע"ח ודו"ק
לד. הא דאמרן דמי שעשה אחת מכל אלה, אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתכח ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו, הן הם דברי הרב אורחות חיים אשר הביאם שם מרן בית יוסף בסימן ד', ופשטן של דברים הוא כי מי שעושה אחת מכל אלו ראוי להשכח תלמודו כשלא נטל ידיו, יען כי התורה אינה נקנית אלא בטהרה ובקדושה וכל עוד טומאתו בו התורה פורחת ממנו, ובזה יש לפרש מה שכתב רש"י בסדר ואתחנן על פסוק ושמרתם ועשיתם רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח, דכשלא תשכחו אותם ותעשו על אמיתתם תחשבו חכמים ונבונים, ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים, דתרתי איתנייהו, משכח תלמודו ונעשה עם הארץ ואחרי כן יצא מדעתו והיינו בששינה בחטא, והיינו דקאמר ואם תעוותו דבא הרמ"ז דאם תעוותו כגון דא שלא נטל ידיו דגורם לעצמו שישכח תלמודו, ולכן נראה דבא בסופי תיבות ובינתכם' לעיני' העמים' אותיות מי"ם, כדי לרמוז כי על ידי מים של נטילת ידים תהיו חכמים ולא תשכחו את התורה, גם יש לרמוז, החוקים' האלה' ואמרו' רק' סופי תיבות אותיות מקו"ה, כי מקוה טהרה יעשה לו סגולה להתחכם בתורה וכאומרם זכרונם לברכה, וכפי זה אתי שפיר ומובן מאליו מאי דאיתא במדרש תנחומא סדר ויקהל, שאלה מטרונא לרבי שמעון בר תחליפא, יהב חכמתא לחכימין, אם היה הקדוש ברוך הוא נותן חכמה לטפשין היו יושבין בבית הכסא ובמבואות המטונפות ובבתי מרחצאות ומתעסקים בה, אלא נתנה הקדוש ברוך הוא לחכמים שהם יושבים בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, עד כאן, ולפי מה שכתב בספר אליה רבה ס"ק י"ג, ובקיצור של"ה הוא, דיוצא מדעתו דקאמר היינו שרוח רעה שורה עליו וגורם להחטיאו לעבור על עבירות שבתורה, ומלתא כדנא בדוק ומנוסה לפי המעשה שהבאתי בקונטרס תורה וחיים באותו אדם שלא נזהר בנטילת ידים כאשר יעויין שם רחמנא ליצלן.
לה. עוד שפר קדמי טועמי"ה חיים, דאם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, והוא דאמרתי אספרה דבר שהיה, ואמת יהגה חכי דקמיה שמיא גליא איך בליל י' לחודש שבט שנת התר"י נראה לי בחזיון לילה, ואראה בחלומי דהייתי מטייל בתוך גן אחת נטועה ומלאה מכמה מיני פרחי שושנים ממינים שונים לכמה גוונים והייתי מריח ריחין ובוסמין, והיה הולך בגן ההוא נהר גדול להשקות את הגן לכל ערוגה וערוגה כדי להחיותם ולהגדילם לכל הנטיעות והשושנים אשר בתוך הגן, ובו בפרק אשר הייתי גם אנכי ש'ם חיים נתון בתוכו, אמרתי להיושבים על הגן בנוסח זה, תתנו לי מהמים הללו כדי ליטול ידי כדי שבזה יגדילו ויתרבו ויפרו וירבו הנטיעות קדושות מהתורה והמצוות, כי על ידי המים של נטילת ידים קונה האדם קדושה בהם והוא נותן כח לגדל ולהצמיח באותן המים נטיעות קדושות מעסק התורה והמצוות ומעשים טובים שיתגדלו למעלה, עד כאן היו דברי, ובהקיצי משינתי לא שכחתי מאלה הדברים אשר דברתי לא פחות ולא יותר, והשתא לפי זה אתי שפיר דאם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, יען כי כיון דסגולת נטילת ידים הוא להשקות את גן ה' מהתורה והמצוות להגדילם, אם כן כשהוא מונע מליטול ידיו גורם במקום דיגדיל תורה ויאדיר דישתכח תורתו ממנו שיורד על פי מידותיו ונהר יחרב ויבש, והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב, ואם אל סודו תדרוש תוכו רצוף, דכל עצמות השפע מהקדושה של מעלה הוא נביעות מים חיים המריקים להשקות את הגן וכדברי הזוהר הקדוש סדר ויקרא דף ט"ז ע"א וזה לשונו, והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה, מאן דבעי לתקנא עובדוי כמה דאמרן והשיב, מאן והשיב אלא כמאן דיתקן עובדין בגין דיתיב מבועי מיא לאתרייהו לאשקאה נטיען דהא הוא גרים בחובוי לאתמנעא מינייהו ועל דא והשיב כמה דאתמר, עכ"ל, ישמע חכם ויוסף לקח, דלאו דוקא בנטילת ידים אלא בכל חטא אשר יחטא האדם גרמא בנזיקין למנוע אמת המים מלהשקות את גן ה', האל ברחמיו יזכנו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם, וישפיע עלינו שפע קדושה וטהרה ונזכה לראות ביום ההוא דיצאו מים חיים מירושלים אכי"ר