כף החיים (פאלאג'י)/לו
[מקומו של סימן זה הוא לפני סימן ל', אך הוא נדפס בעקבות השמטה בסוף הספר]
סימן לו
עריכהאסדר לסעודתא,
דרך שלש'ת ימי'ם, מחתינהו בחדא מחתא
א. מי שיש לו חתונה או שבוע הבן יזהר להכין שנים ושלשה זוגי הדס כדי שלא יברכו כולם על זוג אחד, לפי מה שכתוב בתקנות המובאות בספר חנן אלהים אות ט"ז, והמנהג שהיה באזמיר בזמנו לעמוד איש בפתח הקהילה הקדושה עם הדס שיברכו היוצאים מבית הכנסת, וביטלו כאשר יעויין שם, הנה מקרוב חזר המנהג בזמננו שנת תק"ץ, ואני הצעיר בטלתי אותו בכוחו הגדול של מרן מלכא מוהר"ח אבולעפיא זיע"א כדי לקיים שפיר גזרתו דבר המלך ודתו. ועוד הרחבתי הדיבור בזה בספרי הקטן רוח חיים סימן ר"ץ בס"ד
ב. איתא במדרש חזית על פסוק כשושנה בין החוחים, מה שושנה זו מתוקנת לשבתות וימים טובים כך ישראל מתוקנים לגאולה, עד כאן, ולפי זה יש להזהר להביא עם ההדס שושנים בזמן שימצא, ועל ידי זה אתיא זכירה דאנו מצפים לגאולה שלימה
ג. בברכת עצי ועשבי הוא כמו ברכת עירובי חצירות ועירובי תחומין וחלה ופדיון, עיין מראית העין סימן י"א אות י' על דברי המחזיק ברכה שלו סימן רט"ז, ואם הותר לברך על ההדס הנתון בתוך כלי חרס של מים, ואי עביד שפיר להוציא ההדס מהכלי ולברך עליו, על זה עמדתי בספרי הקטן לב חיים חלק ב' בסייעתא דשמיא, ועוד תשוב ותראה מה שכתבתי בעניותי בקונטרס חקקי לב לענין מחזירתו למים בשבת, יעויין שם
ד. יברך על ההדס בכל השלש סעודות, מלך שלם דף ע"ה ע"ד, ובעמודי שמים כתב בדף ש"נ ע"ב, דאחר ברכת המזון נמי יברך על ההדס. וכן כתב בספר אור הישר
ה. אם אינו מריח דאטום חוטמו מנזילה, לא יברך על ההדס כי הוא ברכה לבטלה, ועיין בספר יוסף אומץ סוף סימן י"ז, ועיין שדה הארץ ח"ג סימן י"ט, וזכור לאברהם ח"ג, וידוע מה שאמרו בעלי המוסר, דמי שאינו מריח תכף בהדס מבלי סיבה המעכבתו, הוא סימן דנשמתו עומדת למטה ולכך אינו מריח מיד, וזה כתבוהו למוצאי שבת
ו. לא יאמר ברוך מקדש השבת קודם ברכת עצי בשמים, יד נאמן בלקוטים סימן י' דף ס"א ע"ד, ובלילה יאמר שמור וזכור, וביום יאמר זכור ושמור, ולפי גורי האר"י זיע"א, גם בלילה קדמא ואתיא זכירה, ויסיים בדבור אחד נאמרו, ברוך אתה כו', ותו לא
ז. שלחן של שבת צריך מארבע רגלים, והרגלים יהיו למעלה, ושנים עשר לחמים, שית מהאי סטרא ושית מהאי סטרא, תקונים תקון מ"ז דף פ"ד ע"א, ובגליון למטה הימנו מהרמ"ז, ובספר נגיד ומצוה, ואורחות צדיקים לגורי האר"י, ועיין מחזיק ברכה סימן רע"ה, ועמודי שמים דף שמ"ח ע"ב, ובספרי זוטא רוח חיים סימן רס"ב עמדתי אם מותר לעשות בכיוון ממש, אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו כמקדש, יעויין שם בסייעתא דשמיא, ועיין דבר משה חלק ב' סימן קכ"ב לענין המנורה, יעויין שם, ועיין חסד לאלפים סימן רפ"ב
ח. אפילו כשחל יום טוב בשבת, כשם שאומרים לכו נרננה, ומזמור הבו לה', ולכה דודי, ומזמור שיר ליום השבת, וה' מלך, ואחר כך מזמור של יום טוב, ככה יעשה בקידוש לומר כל סדר שבת, שלום עליכם, ואשת חיל, ואתקינו, ויהא רעוא, וצריך להתחיל מאתקינו, לפי מה שכתב בספר יוסף אומץ שם בסימן מ"ד, ואחר כך הקידוש של יום טוב עם הזכרת שבת כנהוג. ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן רס"ד מה שהבאתי מדברי הרב בית דוד יעויין שם בס"ד, ועוד תראה בקונטרס חייים לראש דף מ"א ע"א
ט. כתב הרב עמודי שמים דף דש"ם וזה לשונו, תקיף השלחן דרך ימין בשתיקה, ואחר כך קח בידך השתי אגודות של הדס, ותחברם בשתי ידיך ותברך עליהם ותריח בהם, ואחר כך תקיף עמהם השלחן דרך ימין פעם שניה בשתיקה ותאמר, זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, וכן כתב בספר אור הישר דף כ"ה ע"ב, אלא דשינה מפעם ראשונה לשניה, עיין שם, ולדבר זה יסלחו הצדיקים, דבלילה צריך להקדים שמור לזכור, ועוד דזה שייך יותר לאומרו קודם ברכת הדס וכמו שכן נוהגים, ועיין עוד שם דף ש"נ ע"ב, ומה שכתבו בהקפות שתי פעמים, הנה מנהגו של רבינו האר"י היה שבע פעמים, ואולי דעתם הוא דכיון דענין שבת הוא הכל בכפל, גם זה יעבור פעמים, וכך קבלו מרבותם, או שיש לומר דאיכא הפרש בזה בענין ההקפות בין גברא לגברא רבה, על דרך שכתבתי לעיל בהקפות התיבה בנכנס לבית הכנסת בכל יום ובשבת, וראיתי אני דלא סיימוה קמיה דמורינו הרב שבט מוסר פרק ל"א, ההפרש שיש בין שבת לחול בין רבינו האר"י למוהרח"ו כאשר הובא למעלה בדיני תפלה בס"ד, עוד ראיתי שם בספר עמודי שמים דף שפ"ז ע"א דכתב, דגם ביום צריך להקיף השלחן שני פעמים, עיין שם
יוד. האוכל בלילות הקיץ בחצר, יזהר להשים עששית על גבי השלחן כדי לקדש לאור הנר כי כך הוא המצוה, חסד לאלפים אות ו', ועיין קמח סולת דף ע"א סוף ע"א, ובית מנוחה דף כ"ד ע"ב
יא. יאמר הקידוש עם בגד העליון דהתפלל בו ערבית, עיין חסד לאלפים סימן צ"א אות ג', וקמח סולת דף ז' ע"ד, ואורחות יושר פרק י"ג, ובספר עמודי שמים דף שט"ו ע"א, מוסר השכל על התפילות שמתפללים בלתי גלימה. ועיין מה שכתבתי בקונטרס חיים לראש בס"ד
יב. קידוש בשעת מאדים, ועיין נוהג כצאן יוסף אות כ"ג, ועיין זכור לאברהם אות ק', ובספרי זוטא רוח חיים סימן רע"א עשיתי סמוכות מהזוהר הקדוש, דצריך בסעודה ראשונה ובסעודה שלישית להוסיף בה מחול על הקודש דהיינו בכניסתו וביציאתו, יעויין שם בסייעתא דשמיא, ובספר חסד לאלפים סימן ער"א כתב, דהגם דצריך להסמיך תלתא ויכולו זה אחר זה, עם כל זה יאריך בזמירות של קודם הקידוש עד שיהיה לילה, ועיין מורה באצבע אות קמ"ו, והנה רובא דעלמא אינן נוהגים לא זה ולא אותו, דיש מהם דהוא על הרוב דמקדשים בתוך שעה י"ב, ויש אחר י"ב, ומיעוטא דמיעוטא הוא דימתינו עד שעה מהלילה, ואני למדתי עליהם זכות, להורות דישראל אינן תחת המזל, דהראיה מהשבת עצמו דאנו עושים הפך המזל כמו שכתב הרב רבי אברהם בן עזרא כן, אל תר"א יין כי יתאדם, ועיין בית מנוחה דף כ"ב ע"א, ולעיל סימן כ"ח, ובקיצור של"ה דף פ"ג ע"ג, ואחר זמן מצאתי בספר אדני פז, ובספר מחצית השקל, דעשו חשבון דחששא זו אינה אלא בזמן דשעות היום והלילה שוין, ויהיה זה בניסן ותשרי מעלה ומטה, עיין בדבריהם הנעימים, וצדיק הראשון שהביא זה הוא הרב מגן אברהם סימן ער"א, דהזהיר דיקדש בצדק ולא במאדים, או ימתין עד שיעבור מאדים ועיין מוהרי"ל סימן קס"ג, ועיין למוהרש"א בחידושי אגדות בתענית לדף ח', ובדרך החיים דף ק"נ ע"ב אות ד'
יג. כשאומר שלום עליכם, לא יאמר ממלך אלא כה יאמר, מלאכי עליון מלך מלכי המלכים, כך שמעתי שנוהג לומר הרב המופלא ראש על ארץ עיר הקדש טבריא ת"ו, כמוהר"ר חיים שמואל המכונה קופורטי הכהן נר"ו, וכוותיה דמר מצאתי להגאון הרב יעב"ץ ז"ל בספר עמודי שמים שהגיה כן, ואמר מר דהוא שגיאה גדולה לומר ממלך, ותמה על המחזורים איך טעו בזה, עיין שם
יד. מנהגו של הרב אבא מארי יעקב שלימא זכר צדיק לברכה היה, שלא לומר התחינה של רבון העולמים, ולא בצאתכם לשלום, וכך אני נוהג, ועיין שלמי חגיגה דף קצ"ה ע"ד, ומחזיק ברכה סימן רס"ב, וזכור לאברהם מערכה ק', ועוד שם בח"ג דאסף איש טהור כל האמור בפרט זה להרב בית עובד דף ק"ג סוף ע"ב, ובספר עמודי שמים דף שמ"ה ע"א החריד חרדה גדולה על אמירת רבון העולמים ובצאתכם יעויין שם, ובחסד לאלפים סימן רע"א אות ט"ו נמי כתב דלא יאמר רבון העולמים, ובאתקינו ידלג מאסדר לדרומא עד שכינתא תתעטר, וביהא רעוא ידלג ויאמר, ומשם יתמשך על נפשנו רוחנו ונשמתינו שפע חינא וחיסדא ורחמי מן קדם אלהנא מארי שמיא וארעא ואמרו אמן, ועיין בית מנוחה דף כ"ד ע"ב, ובספר יוסף אומץ סימן מ"ד כתב כן דיש נוהגים לומר דוקא עד ויפרקינן, ויש מי שנוהג עד ויתמשך
טו. באתקינו יאמר כלא ולא כלה, וגם דישרי ולא דתשרי, ושביתין קודם שכינתא תתעטר, כן כתב בספר עמודי שמים דף שמ"ז ע"א, עוד כתב בדף ש"צ ע"ב, דבאתקינו דשחרית צריך לומר ומלילו מלה דחפיא בלבושא, וכן לא יאמר בריקניא בב' אלא בל', יעו"ש
טז. באתקינו סעודתא דצפרא דשבתא, צריך לומר אהללה שם אלהים בשיר כמו בלילה קודם אמירת אסדר לסעודתא, וכן בסעודה שלישית, ובמחזורים לא הדפיסוהו, גם יש טעות הניכר בספר בית מנוחה, דיצא עתק בדף ר"א ע"ב, חקל תפוחין קדישין וצריך לומר עתיקא קדישא, ועיין שם דף קצ"ו ע"א, וראה תראה בספר חזה ציון במזמור שיר ליום השבת, דגילה לן על דרך האמת דבפסוק עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון, רמוזים בהם שלש סעודות לפי בחינתם, חקל תפוחין קדישין, ועתיקא קדישא, וזעיר אנפין, יעויין שם, ולפי זה יפה מנהגן של האומרים המזמור הזה בכל השלש סעודות, וראוי לכוין במקום סעודה את אכלם בעתו
טוב. יהא רעוא מן קדם עתיקא קדישא יאמר בכל שלש סעודות, וכשאומר טלא יכוין בלילה לטל דיצחק, ובשחרית לטל של אברהם, ובסעודה שלישית לטל של יעקב, כן כתב רבינו מוהרח"ו בספר הכוונות, ובשלמי צבור סידרו לכל סעודה גם בחול, ועיין שפת אמת למהר"י נינייו סימן נ"ו, ולפי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה דהשבת שומר מזלו של אדם, ועיין בספר קרבן מנחה סימן שס"ז כאשר יעויין שם, אם כן נאה לומר נוסח זה בשבת בשלש סעודות, ודוק
חי בקידוש לא יאמר באהבה וברצון הנחילנו כי אם יאמר באהבה הנחילנו לבד, ואחרי כן יאמר כי בנו בחרת, ושבת קדשך הנחלתנו במקום באהבה וברצון. כמו שתראה בספרי הקטן חקקי לב ח"א אורח חיים סימן י"א תשובה מאהבה של עטרת ראשי הרב אדוני אבי יעקב בחר לו יה זצוק"ל, ועוד שם בסימן י"ב מה שכתבתי אני בעוניי לקיים מילי דאבות, והבאתי שם בסוף התשובה נוסח הקידוש, עיין שם בס"ד אם תאוה נפשך לך נא ראה
יט. סבר"י, יכוין גימטריא ע"ב ר', להמתיק רבוע אלהים בחסד דבשם ע"ב, ובתיבת מרנ"ן יכוין גימטריא שם הוי"ה שד"י, ואל כונה זו הכריעו דאפילו ביחיד צריך לומר כן, אלא דאפילו הכי כתב בספר עמודי שמים דף שמ"ז, דלא היה נוהג לומר ביחיד סברי מרנן
ך. יהרהר תשובה בשעת הקידוש, דהוא לתת עדות ורשע פסול לעדות, כמו שכתב הרב חיד"א במורה באצבע אות קמ"ב, ועיין באשל מפרי סימן רס"ח, ואליהו זוטא אות ו', וחסד לאלפים סימן רע"א אות ט', ומה שכתב בקצור של"ה דף פ"ב ע"ד, דדוקא ויכולו מעומד ומהברכה ואילך מיושב, ליתא להא, ועיין מור וקציעה סימן רע"א, ובעמודי שמים שלו ודו"ק, ובספר הנחמד עבודה ומורה דרך דף קמ"א ע"א, ובשיירי כנסת הגדולה כתב, דטעימת הקידוש של המסובין ושתית המקדש צריך להיות מיושב, ועיין נמי בספר נגיד ומצוה, ובית מנוחה דף כ"ז ע"א, ועמודי שמים דף שמ"ח ע"א, ואור הישר דף כ"ה ע"ב, ובקידוש היום צריך לאומרו מיושב, גורי האר"י, וברכי יוסף סימן רפ"ט, ושלמי חגיגה דף קצ"ו ריש ע"ד, ובחסד לאלפים שם כתב דכן נהגו רבנן קדישי בעיר הקודש ירושלים ת"ו, יעויין שם, ובספר בית מנוחה, ונקרא קידושא רבא על דרך סגי נהור, עמודי שמים דף שפ"ז ע"א
אך. יזהר ביין של קידוש והבדלה לקנותו על יד נאמן, ומה טוב מצוה בו, דחלילה לא יכשילוהו ובמקום מצוה תהיה לו לחטאה, והן בעון הגדילו התערובות ואין לסמוך כל כך על המוכרים אנה ואנה שאינן ידועים, ולאו דוקא ליין של מצוה, אלא בכל עת שבא לשתות יין ושאר משקין יתן דעתו מהיכן הוא קונה, ועמי הארצות חושבין דבשכר אין קפידא לשתות מהם, ולא ידעו כי הכל בכלל האיסור, ויצא שכרו בהפסדו כי בא בגלגול חמור רחמנא ליצלן, ועיין מה שכתבתי בקונטרס תוכחת חיים חלק שמות דף ק"ז ע"ב, וידוע מה שכתב מוהרמ"ף זכרונו לברכה, דראיית הנכרי פוגם היין וטוב שלא לשתות ממנו, ואם כן השולח לקנות יין על יד בניו הקטנים, מצוה להזהיר גדולים על הקטנים שיביאו את היין מכוסה
בך. מה טוב לומר ויהי ערב ויהי בקר בלחש, ולהתחיל בקול רם יום הששי, ולהפסיק מעט בין יום הששי לויכולו, כי הגם דהוא לרמוז ראשי תיבות שם הוי"ה, מכל מקום צריך להורות כי אינו פסוק אחד עמודי שמים דף שמ"ו ע"א
כג. על ידי אמירת ויכולו נחשב לו כאילו קיים רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה, ולכך שני מלאכים אומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר, דעת חכמה בשער השבת, עמודי שמים בדף פ"ד ודף פ"ה, ובספר שומר אמונים סדר תשא כתב, דאות היא לעולם גימטריא קידו"ש על היין, וגימטריא מיכא"ל גבריא"ל אוריא"ל דהם השלשה מלאכים המלוים אותו בערב שבת, יעויין שם, והוא חידוש בעיני
כד. יסתכל בנרות בשעת הקידוש, נוהג כצאן יוסף אות כ"ג, וחסד לאלפים סימן ער"א כתב, דבויכולו יסתכל בנרות ובברכת הקידוש יתן בכוס עיניו, ובזה ניחא ליישב קושית הדרכי משה, ועיין קמח סולת, ובית מנוחה דף כ"א ע"א, ובעמודי שמים דף דש"ם סוף ע"ב, ועוד שם בע"א כתב, דיכוין באל במלואו ובאדנות כמנין נ"ר, כי בחול הוא אל אדנ"י פשוט, גם שני פעמים נ"ר הוא ת"ק והוא סגולה למאור עיניו, ועיין קיצור של"ה דף פ"ב ע"ד, ועיין מגן אברהם סימן רע"א, עוד כתב שם בספר עמודי שמים דף שצ"א ע"א, דגם ביום יתן בכוס עיניו, יעו"ש
כה. בקדושא ואבדלתא, אחר שבירך בורא פרי הגפן, אם דחפו אותו שלא במתכוין ונפל הכוס מידו ונשפך והביאו לו יין אחר אם צריך עוד הפעם לברך, עיין טורי זהב ומגן אברהם דאם יין לפניו ודעתו לשתות ישתה ואינו צריך עוד לברך, ועיין בית מנוחה דף כ"ו ע"ב, ועמודי שמים דף שמ"ו ריש ע"ב, וכסא אליהו סימן רע"א, ופוק חזי מה שכתבתי אני הדל בתשובותי בהלכות שבת מה שהעליתי בזה בסייעתא דשמיא, וכיוצא בזה עמדתי שם בתשובה אחרת, להיכא דכשבא לשתות הרגיש שהוא חומץ מאי תקנתיה, תראנו משם, ועיין בספר מחזיק ברכה סימן רע"א, ומשחא דרבותא בשם הרדב"ז, ובספרו חיים שאל ח"א סימן ע"ד אות מ"ג, ובספר סמא דחיי סימן ז', ובית מנוחה דף כ"ו ע"א, ובחסד לאלפים אות י"ג חילק לפי החומץ, וגם דאם היה יין לפניו אין צריך לחזור ולברך אפילו בורא פרי הגפן, ומעין זה עמד הברכי יוסף סימן ער"ב לענין יין מגולה, אם קידש ואחר כך ידע דצריך לחזור ולקדש, ובספר משפט כתוב שם כתב, דאין צריך כשלא נמר טעמו וריחו, וגם בשעת הדחק יכול לקדש עליו כשאין לו יין אחר, ואפילו יש שכר יקדש על השכר ולא על יין מגולה, יעויין שם, ועיין בית מנוחה דף כ"ג ע"א, דכל שלא עבר לילה אחת מקדשין עליו. ועיין מה שכתבתי בספרי זוטא נשמת כל חי חלק אורח חיים סימן י"ב וי"ג וי"ד, יעויין שם בעזר משדי
כו. הלומדין בליל שבת בתוך הסעודה יזהרו ליטול את פת לחם בידם כפעם בפעם, או לטעום מידי, אם הפליגו בלימודם, עיין הריק"ש, ועיין גו"ר כלל ג' סימן כ', ועיין להברכי יוסף סימן ק"ע משם מר זקנו הרב מוהרי"א אזולאי ז"ל, ובספר ערך השלחן שם, ועיין להרב זכור ליצחק הררי סימן ע"ז, ועיין בחסד לאלפים סימן רע"ג אות ב' להנמשכים בליל יום טוב מהקידוש לסעודה דלא טוב עושים, יעויין שם, ומזבח אדמה שם, וקמח סולת
כז. אם אחר שקידש בביתו הלך למקום אחר, צריך עוד הפעם קידוש במקום סעודה, וטוב שישמע מאחרים, גם יעשה נטילת ידים והמוציא, ועיין זכור לאברהם חלק א' בדיני ברכות מערכת ה', יעויין שם, והוא מהברכי יוסף על דברי הרב יד אהרן גם כן בימי החול, ועיין מחצית השקל סימן רס"ט, ושיורי ברכה סימן רע"ג, וחסד לאלפים סימן רע"א אות ח', וסימן רע"ג אות א' ואילך, וקמח סולת דף ע"א ע"ג, ובית מנוחה דף כ"ד ע"א, ובהם תראה באיזה אופן הוא אם לא טעם מזונות או אכל המוציא בלבד, עיין עליהם
כח. מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו על היין, פירש ידיד נפשי בני בן חכם יוסף תהלות נר"ו, על מה שכתב בספר החסידים, כי הגם דיש מצוה בשבת לאכול ולשתות, על כל פנים צריך זהירות הרבה שלא ישתכר ויבוא לידי חילול שבת על סיבת שכרותו, וזה שאמרו זכור את יום השבת לקדשו ולא תחללהו, והוא דזכרהו על היין, תתן דעתך לזכור את השבת על היין שאתה שותה שלא תשתכר הרבה, דאז במקום לקדשו הוא לחללו, זה תוכן דבריו הי"ו, והן בעון הוא בדוק ומנוסה, כי הרבה יין עושה כמה איסורים, קורע בגד, משחית כלי, מנבל פיו, עושה קטטה ומחלוקת, חובל בשבת, וכמה שבתות אינן נותנים מנוחה מחמת השתיה דיהיה ריב בין אנשים ואפילו בשבת אין מרגוע, ה' הטוב יכפר בעדם, ואל כונה זו נתקן לקדש את היום בשבת ויום טוב בכוס של יין בכניסתו תכף, להודיע כי זה היין הוא לקדש את השבת ואת יום טוב ולא לחללו בשתיית היין
כט. ולענין יין שמדד בו או שרה פתו קשה ולא נפלו פירורין כלל אי כשר לקידוש, הנה על זה כתבתי בתשובה בספרי הקטן לב חיים חלק ב', עיין שם בסייעתא דשמיא, ויין שיש לו ריח מחמת החבית, להבדלה בקושי התירו, ולקידוש לא התירו כלל. שער אפרים, הביא דבריו בקמח סולת דף ע"א ע"ב
ל. כשגומר הקידוש, טוב שיהרהר לכוין בשמות אלו רפא"ל פינו"יה שירו"ן. כמו שכתב בספר מדרש תלפיות, ועיין בקונטרס חיים לראש דף מ"א ע"א
לא. קטן אפילו בן שלש עשרה שנה, כל שאינו בר מנין אינו מוציא בקידוש ליל שבת ובהבדלה, אפילו לנשים, כיון דחייבות בקידוש היום. קיצור של"ה דף פ"ג ע"א, דגול מרבבה סימן רע"א, ועיין זכור לאברהם מערכה ק', יעויין שם וחסד לאלפים סימן רע"א, ובית מנוחה דף כ"ב ריש ע"ב
לב. מי שאינו רגיל לשתות יין דבוחר לו יין מתוק לקידוש, הנה אני בעניי בספרי הקטן לב חיים להלכות שבת סימן רע"ב, פקפקתי ביין מתוק לקידוש, עיין שם שהארכתי בסייעתא דשמיא בזה, וגם ביין שהתליע ועלו בו קמחים, ולענין מסננת, עיין שם בעזר משדי
לג. יזהיר לבני ביתו שלא ילכו אנה ואנה בשעת הקידוש והבדלה, ויהיו שומעים היטב בלי נשמע קולם כלל כי אם ברוך הוא וברוך שמו ועת לחשות וכבר האריך במוסר על זה הרב חסד לאלפים סימן רע"א
לד. לענין אם הפסיקו בדיבור המקדש או המסובין, עיין לעיל בדיני המוציא ועיין חסד לאלפים אות י"ב
לה. יין לקידוש אם אין לו וצריך הוצאה מרשות לרשות, אם הוא בין השמשות, התיר על ידי שנים מוה"ר המופלא חסידא קדישא לישראל שארינו זלה"ה בספרו החשוב אות היא לעולם מערכה ה' אות ע"א יעויין שם
לו. יזהר המוהל בשבת לקדש קודם שימול, או לא ישתה הכוס ויתננו לאחר, ומי שלא קידש עדיין יזהר שלא לטעום כמו שכתב בחסד לאלפים סימן רס"ג אות ד', ועיין קיצור של"ה דף פ"ו ע"ג
לז. יכול לצאת בקידוש ששומע משכינו בהיותו גם הוא על שולחנו, ובלבד שיכוין שומע ומשמיע להוציאו, חסד לאלפים אות ה', וטוב שישלח לו לטעום, ונראה דלא בעינן בזה משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים ועיין בספר בית מנוחה דף נ"ד ריש ע"ב
לח. מה שאומרים בקידוש חצי פסוק, על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו לא טוב עושין, או יאמר כל הפסוק שלם או לא יאמר אפילו החצי, חסד לאלפים סימן רפ"ט
טל. מה טוב להעביר על עיניו מהקידוש, ועמידה בקידוש הוא טוב לעייפות, ולפי הרב הלבוש הוא להמקדש דוקא, חידושי משבצות זהב סימן רצ"ט, ועיין אליהו זוטא, וטעימה מהקידוש מרפא את העינים, עיין חסד לאלפים סימן רע"א, ועיין ל"ל סימן קמ"ז, ועיין מה שכתבתי אני הדל בקונטרס רוח חיים סימן רס"ט לענין העברת יין על עיניו מה שהבאתי מתשובת הגאונים בסוף ספר נהרות דמש"ק סימן קי"ג יעויין שם, ועיין טורי זהב סימן רס"ט, דמבואר מדבריו כמו כן דלא טוב עושים המתרשלים מלטעום מהקידוש דהוא רפואה לעינים
מ. מה שכתוב בחסד לאלפים סימן ער"ב אות ה', דאם מקדש על השכר בבוקר יעשה נטילת ידים ויברך שהכל ואחר כך יעשה המוציא, יעויין שם, וכן הביא בספר בית מנוחה דף כ"ג ע"ב, ואחרי המחילה רבה אין זה דרך נכון לפי מה שהבאתי למעלה בדיני ברכת המוציא כאשר יעויין שם בסייעתא דשמיא, והיה להם לבאר ולא לשתוק, ועל בית מנוחה אינו כל כך קושיא דכתב קודם המוציא, והיינו במקומו כשיבא לעשות נטילת ידים, אך להרב חסד לאלפים קשה
מא. ירגיל לקטנים שלא יטעמו דבר קודם קידוש אפילו מים משחשיכה, אפילו לא התפללו ערבית עדיין על איזה סיבה, לא יוכלו לטעום אפילו שתיה כלל, ועיין חסד לאלפים סימן רע"א אות ה', ובספר בית מנוחה
מב. אפילו אם יזיק לו היין, ידחוק עצמו וישתה המקדש, ועיין להרב החשקן בתורה מר שמואל ז"ל בספרו הבהיר משק ביתי אות ת"א יעויין שם, ועיין חסד לאלפים סימן רע"א אות י"א, והרב בית מנוחה דף ס"ו ע"ב
מג. ינגב ידיו היטב זה בזה דיזובו המים לגמרי מעל ידיו קודם קינוח במפה שלא יבא לידי כבוס, מוהר"ד עראמה בפרק ו' דברכות, ובשולחן ערוך סימן ש"ב סעיף י' הזהיר ע"ז, ועיין בית מנוחה דף ל"ז ע"א, ודף ק"ב ע"א, ולאו דוקא הנטילה מעומד אלא גם הניגוב לסברת הרב חמדת ימים פ"ח משבת אות ז'
מד. מה שנוהגות הנשים לעשות מהעיסה לחם קטן דבציר פחות מכזית כשיש להם מעוברת בבית, ואומרות בליל שבת זה להילד הנולד, לא יקחנו לצירוף לחם משנה ואפילו לשנים עשר לחמין דמחזי כחוכא, וטוב שיהיו כולן שוין כיון דיש לו, לפי מה שכתב אבינו מלכנו הגאון מרן זקני בספר חקרי לב יורה דעה ח"א דף פ"ח ע"א כאשר יעויין שם, וראיתי מה שהשיב עליו הרב בית מנוחה בדף מ"ה ע"א, והמעיין יראה דלא צדק בדבריו, דכיון דכתיב אכלוהו היום ואין אכילה פחות מכזית, ותו דלאשתו צריך שיתן לה כביצה מהמוציא, ואיך יתכן דהלחם אשר יבצע עליו יהיה פחות מכזית, ודוק
מה. בימי חורפי מקדמוני, הזהירני עטרת ראשי הרב המופלא צרור המור דודי לי, כבוד מורינו הרב ר' אליהו חזן זלה"ה בעל ספר אורח משפט, דבשלש סעודות שבת צריך לעשות המוציא בסדר הזה, דהיינו ליל שבת על הפיתין חררות הנקראין פיטא'ס (פיתות), וביום שבת על הלחמים רחבים הנקראים פאני'ס (ככרות לחם), ובסעודה שלישית על הלחמים ארוכין הנקראין סוב'אדוס, ובסעודה רביעית לברך על הרקיקים דהם ביסקוג'וס (ביסקויטים) או ריש'אס או רוסקא'ס (כעכים) וכדומה מפת הבאה בכסנין, והוא מנהג ותיקין, ואמר אלי כי נתייסד מנהג זה כדי שיתברכו כל המיני לחמים שעושין מהעיסה בערב שבת ויחול עליהם מקדושת שבת, דמשפעו יריק שפע וברכה לכל ימות השבוע ויאכלו ויותירו אכול ושבוע והותר, זה תוכן דבריו, אלא דלענין סעודה רביעית מצוה מן המובחר בפת, אבל רובא דעלמא לא יוכלו לסבול לאכול פת לחם כי אם פת הבאה בכסנין, וממילא רווחא להניח ברכה
מו. כתב הרב טהרת הקדש, דמי שאין לו יין או שאינו מסדר י"ב ככרות או שאין לו הדס, לא יאמר נוסח אתקינו, דהוה ליה קורא קריאת שמע בלא ציצית ותפילין ומעיד עדות שקר בעצמו, רק יעיין בו ויצטער על זה שאין בידו לקיים וה' יסלח לו, ותחשב לו לצדקה כאילו עשה וכן הביא דבריו בספר עבודה ומורה דרך דף ק"ח ע"ב
מז. לפי מה שכתב בספר עמודי שמים, ובית מנוחה, הוא דגילוי הפת הוא תכף אחר הקידוש, ולא צדקו בזה, כי צריך בברכה של המוציא נמי שיהיה מכוסה במפה, ויניח ידו תחת המפה העליונה ויברך, ויאחז בשתי הככרות של הסגו"ל העליונים ויברך, ובעוד דהוא מושך הככרות בידו יסיר המסוה, וכן צריך להיות לפי הפשט ולפי הסוד, וכמו שכתב בקיצור של"ה דף פ"ג ע"א, אלא דלא כתב בכיוון לפי מה שאנו נוהגים, על כל פנים לכל הדברות ותכסהו בשמיכה, ובלא זה ראוי להיות מכוסה כדי שלא יפול עליהן מנטילת ידים, אלא דאפשר לקיים שתיהן לגלותו אחר הקידוש ולכסותו אחר כך
מח. בשבת ויום טוב יבצע לעצמו פרוסת המוציא כזית ולאשתו כביצה שהוא כנגד השם כנודע, אפילו נמצא גדול שמסב על השלחן לא יתן לו קודם אשתו שלא לעשות פירוד בין השתי יודין שהוא בינו לבינה כידוע ליודעי ח"ן אספקלריא המאירה דף ק"ז ע"א, ועיין חסד לאלפים סימן רע"ד אות ד'
מט. בשבת בלילה יבצע מהתחתונה, וביום שבת וביום טוב מהעליונה, קיצור של"ה דף פ"ג ע"א, ועבודה ומורה דרך דף קמ"ב ריש ע"א, וחסד לאלפים ריש סימן רע"ד, וסימן רפ"ט, והוא סברת השלחן ערוך, אבל הב"ח כתב לבצוע מהעליונה, ורש"ל כתב לבצוע משתיהן, וכן כתב הרב חפץ ה' בחידושיו לשבת, ומצ"א חיי'ם דרמוז זה ברעיא מהימנא בזוהר הקדוש, וגם בסעודת היום יעשה כן, בית מנוחה דף מ"ה ע"ב ודף מ"ו ע"א, ועיין בן יוחאי דף ק"מ ע"ב
ן בשבת מצוה לצאת בברכת הבוצע כדי שיהיה הברכה על לחם משנה, ומצוה לחתוך שתי הלחמים שמהם יאכלו בסעודה ההיא, חסד לאלפים סימן רע"ד אות ב'
נא. סעודת היום עדיף מהלילה, אשל מפרי סימן קפ"א, ועיין בן יוחאי דף ק"מ ע"ב, ובית מנוחה דף ר"ד ע"ב, ועמודי שמים דף שמ"ה ע"ב
בן. המענג את השבת זוכה לאריכות ימים, מוהר"ש בן ג'בירול ברשות של קודם האזהרות, וזה רמז יחיינו מיומים דהוא מדבר על שלש סעודות כאומרם זכרונם לברכה, וכתב בספר ילקוט ראובני סדר ויקרא מהזוהר, דמי שאינו מענג את השבת גוזל מהשכינה, ולכך והשיב את הגזילה על ידי עסק התורה והמצוות, עיין שם, ואיתא בתקונים תקון כ"א, מאן דאית ליה רשו למעבד עונג שבת ולא עביד, אתהפך ליה עונג לנגע צרעת וחריב ביתיה וממוניה, עד כאן, (ועיין בספר דרך החיים דף קי"ט ע"ב), ולפי זה אתי שפיר מה שדרשו לדירתם, דאם שמרו בני ישראל את השבת, ובכלל שמירת שבת הוא וקראת לשבת עונג, אז יהיה דירתם לדור תם, ובספר ברית עולם סימן תקס"ט הוכיח במישור להאוכל יותר מדאי דלאו שפיר עביד כאשר יעויין שם, ולדידי במקום עונג נעשה לו נגע אם ממלא כריסו בכל סעודה, דהרי צריך לאכול ארבע סעודות זה אחר זה, ויש מהן חמשה, ויתקלקל האצטומכא וצער הוא לו במקום תענוג ויעשה חרטה על מה שאכל, ואם כן טוב מעט בכל סעודה לקיים מה שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו
גן. אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה למען דעת ולכוין בחמשים שערים שיש בכונת האכילה, תמצאם בסוף ספר מדרש תלפיות דף רב"י ויג"ר, רזין סתימין רזין עלאין
דן מה טוב לאכול תפוח בליל שבת, ואם לא נמצא יאכל תמרים כי הם בהשואה אחת, ספר ימי דוד דף קכ"ה ע"ב בקונטרס מעשה הצדקה יעויין שם, עוד נהגו לאכול ביצה בכל שלש סעודות, אלא דיש בני אדם דמתרגזים וחרדים לאכול ביצה בליל שבת, ומה גם דאעיקרא דתקנתא הוא משום אבילות, ובכן הנוהג לאכול בשלש סעודות והוא סמוך על שלחן אחרים, לא יביא לשלחן אם הבעל הבית ובני הבית אינם נוהגים מנהג זה, והנוהגים דוקא בסעודה שלישית הוא יותר נכון דהוא דבר בעתו דבעבור כן תקנו לומר צדקתך, ומכל מקום בליל מוצאי שבת אפילו משיורי שבת אינו טוב לאכול ביצה כי לא מסמנא מילתא, ואפילו אם התינוק שואל לו, יתן לו דבר אחר תמורתו ולא ביצה כי הזמן למבעי סימנא דחיי ושמחה וששון ליהודים. ועיין בשיירי כנסת הגדולה סימן רפ"ח, ובאר היטב סימן רצ"ב, ובית מנוחה דף ר"ד ע"ב
נה. מה טוב שלא לאכול ארבע סעודות דתלתא היום כתיבי, אליה רבה, ואשל מפרי סימן רס"ז
נו. צריך להוסיף בתבשילין תוספת מחול על הקודש, ועיין בספרי הקטן רוח חיים סימן רמ"ב, כיצד יהיה התוספת במטעמים בשבת יותר מהחול, יעויין שם בסייעתא דשמיא, ועיין להגאון בספר בן יוחאי דף ק"מ, ועתה אביא אליך מה שלא הבאתי שם, והוא לשון הזהב של הרב דרך חיים דף קי"ד ריש ע"ב וזה לשונו, ומי שאין לו יכולת, יעשה שינוי לתת תבלין או שומן וכיוצא, וה' יראה ללבב כי הכל לפי ערך האיש, יעויין שם בארוכה, גם בכל שלש סעודות צריך לאכול דגים, וכמו שכתב הבאר היטב סימן רמ"ב ס"ק א', והוא במגן אברהם, ובית מנוחה דף נ"ב ע"א, וקיצור של"ה דף פ"ה ע"ד, ובספר גדי מקולס כתב, דמי שאינו אוכל דגים בשבת הוא בא בגלגול, ועיין בספר חמדת ימים פ"א דשבת אות נ"ב, נ"ג, ואם הם ביוקר יקח אפילו קטני קטנים, ואם לא ימצא יאכל מעט מדג מליח והכל לפי האדם ולפי הזמן, ובספר מחזיק ברכה סימן רע"א כתב משם רש"ל, דטפי עדיף לאכול דגים בסעודה שניה ביום ולא בלילה להורות דכבוד יום עדיף, יעויין שם, ועיין בית מנוחה דף מ"ה ע"ב לענין המוציא, ודף נ"ב, שלא הזכיר להמחזיק ברכה יעויין שם, איך שיהיה נמצא מזה דהעושה להפך משתי סברות הללו, והיינו לאכול דגים בליל שבת ולא תשאר פרסה ליום השבת, לא טוב עושה, ועיין בית מנוחה דף נ"ב ע"א, והזריז במצוות כה יעשה, דישלש הדגים דיהיה לכל סעודה. ועיין בספר דרש אברהם ח"ב דף נ"א ע"ד
זן. מי שאין לו לחם בשבת והרי הוא מתענה, אם מותר ליקח פת של גוי אפילו מבעל הבית, ולמאן דנזהר אפילו מנחתום, הנה על זה עמדתי בעניותי בספרי הקטן רוח חיים סימן שס"ז, והבאתי מהתשב"ץ ב' תשובות ומהרשב"ש והרשב"א והרא"ש בספר בשמים ראש, וממרן בתשובה בספר אבקת רוכל, וב"ח, ומגן אברהם, ומור וקציעה, והמחזיק ברכה, ועיקרי הד"ט סימן י"ג אות כ"ז כאשר יעויין שם, והעליתי דלכתחילה לא יקח בשבת, אבל אם היה לו אונס בערב שבת דלא היה לו פנאי אפילו ליקח פת של גוי יקחנו בשבת, יעויין שם בסייעתא דשמיא, ועיין בית מנוחה דף ר"ג ע"ב, ועתה נדפס מחדש ספר מעשה אברהם לרב נהוראי הרב כמהר"א אשכנזי נר"ו וראיתי מה שכתב בזה בסימן נ' בסוף אורח חיים יעויין שם
חן. המתענה תענית חלום בשבת, ולמחר חנוכה או פורים או ראש חודש או חול המועד, לא יתענה למיתב תענית לתעניתיה, ואם היה ביום טוב אחרון התענית חלום, אפילו יום טוב שני של גליות צריך למיתב תענית לתעניתיה באסרו חג, ומינה, דהמתענה ביום טוב או בחול המועד, התענית השני יניחנו לאחר המועד, וכן בחנוכה ופורים וראש חודש הדין כן, עיין למרן בית יוסף סימן תקס"ח, ובכנסת הגדולה סימן רפ"ח, ובספר ברית עולם סימן רכ"ט יעויין שם, וחיים שאל ח"ב סימן ל"ח אות פ"ב, וי"א מ"ב, וראיתי בספר קרבן מנחה סימן שפ"ו, דהיקל בענין החלומות שלא להתענות בשבת, יעויין שם, ועיין מטה יהודה, וברכי יוסף, ומחזיק ברכה סימן רפ"ח, וחסד לאלפים שם, דיתענה שני ימים בחול ולא יתענה בשבת, והשואל עצה מחבירו אם יתענה או לא, הנה טוב שישיא לו עצה שיפדנו התענית ולא יתענה בשבת, והפדיון הוא לפי כחו, וכמו שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים בס"ד, ועיין שם בחסד לאלפים, ואם ביום שאין בו תחנון אי צריך למיתב תענית לתעניתיה, עיין באר היטב סימן שכ"ח. ובברכי יוסף, וזכור לאברהם, ועמודי שמים דף שפ"ז ע"א, ועיין בית מנוחה דף קצ"ב ע"ב דביאר כל הצורך בדיני תענית חלום כאשר יעויין שם, וגם אני בעניי בספרי זוטא רוח חיים סימן רפ"ח כתבתי בענין תענית חלום בשבת, עיין שם בס"ד כמה סעיפי דינים
נט. ואם חלם בשבת שהיה עושה מלאכה במלאכות שרגיל בהם בחול, אם הוא סימן רע במה שהראו לו דהיה מחלל שבת ובעי איזה כפרה ותקון אחר השבת או לא, הנה על זה כבר עמדתי בתשובה בספרי הקטן לב חיים חלק ב', תראנו משם אם תאוה נפשך
ס. היכא דיום ראשון היה תענית צבור אי עולה לכאן ולכאן, והיכא דהתענה חצי יום בשבת וחצי ליל יום טוב, אי צריך שתי תעניות או אחד עולה לשנים, עיין בספר ברכי יוסף, ומחזיק ברכה, וזכור לאברהם מערכה ת', ואני בעניי עמדתי בתשובה היכא דתענית חלום היה ביום טוב שחל בשבת או בחול המועד או חנוכה ופורים, אי בעי פעמיים למיתב תענית לתעניתיה, עיין שם בסייעתא דשמיא, ועיין עמודי שמים דף שפ"ז ע"א, ועל כל פנים צריך התענית דוקא יום א'. ועיין להרב בן יוחאי דף קמ"א ע"א.
סא חלם חלום רע על חבירו בליל שבת לא יגיד לו עד שיעבור השבת, ב"ד, ואהל יוסף, ומחזיק ברכה סימן רפ"ח, ועיין י"א מ"ב, וכמו כן יזהר שלא לדבר בפני חבירו מענין שמגיע לו צער או יגון ואנחה, ומכל שכן בשורה שאינה טובה לו דיהיה שומר פיו ולשונו, וכשפותח פיו לדבר דבר בין בשבת בין בחול, יסתכל בתחילה היטב את העומדים לפניו ואחר כך יפתח פיו, וזה דרך ישר בעיני אלהים ואדם, ועיין ספר החסידים סימן ק"י, ומגן אברהם סימן ש"ח, ובספרי זוטא רוח חיים סימן רפ"ז
סב. ענין מאה ברכות מתחיל למנות מתחילת הלילה עד סוף היום בכל העשרים וארבע שעות, ובשבת ויום טוב צריך זהירות כדי להשלימן, ויותר ויותר ביום הכיפורים דקשה ורחוק להשלימן, ועיין בשלמי ציבור דף מ"ב ודף מ"ג, ובמחצית השקל סימן מ"ו ביאר יפה חשבון המאה ברכות לחול ולשבת ויום הכיפורים, ועיין לרש"י בספר הפרדס דף ז"ן ע"ב דמונה אותן אחת לאחת למצוא חשבון, ועיין להתשב"ץ ח"ב סימן קס"א וסימן קפ"ו יעויין שם, ועמודי שמים דף שנ"א ע"א המוציא במספר עיין שם, וראה תראה למורינו הרב המופלא חסין קדוש שארינו בספר אות היא לעולם מערכה ב' אות ל"ג, לענין ברכת מעין שלש אם עולה לחשבון שלש או באחת ועלתה לו, עיין שם, ומצאתי ברבינו יעקב בעל הטורים סדר ואתחנן דכתב, דיש תגין על ק' של ואתם הדבקים רמז על מאה ברכות, יעויין שם, ולפי זה אתי שפיר סיום חיים כולכם היום נגד מה שהיו מתים בכל יום עד שתיקן דוד מאה ברכות, ועוד רמז רבינו יעקב בעל הטורים שם סדר ואתחנן, דעל ק' של ובקומך יש תגין לרמוז דבבוקר כשיקום ישתדל לברך מאה ברכות וינצל מתשעים ושמונה קללות, ועוד שתים גם כל חולי וכל מכה, יעויין שם, ובסדר עקב כתב, מה בא"ת ב"ש מאה, ממ"ך, גימטריא מאה, והפסוק גם כן מאה אותיות, יעויין שם, ובסדר וזאת הברכה כתב, דבכל ברכה עשרה זהובים הרי אלף, ולכן אמר משה יוסף ה' עליכם אלף פעמים על ידי מאה ברכות, ועל זה בא הרמז בראשי תיבות משה' איש' האלהים' סופי תיבות משה דזהו משלו, יעויין שם, ובסדר וילך כתב, דעל ק' של וקם יש תגין, והוא רמז דימאסו במאה ברכות ובבנין שלמה מאה אמה, יעויין שם, עוד אמרו, דיכוין במודים דהוא גימטריא ק' על מאה ברכות, ועיין קמח סולת, גם בנשמת כל חי כשאומר ה"ן ה"ם יודו יכוין על מאה, כמו שכתב בשלמי חגיגה דף ר"ה ריש ע"א, והנה לשון רבינו יעקב בעל הטורים מסדר ואתחנן הנזכר לעיל, נראה דנעלם מנייהו מלכי הכותנות אור סדר נצבים, ושלמי ציבור דף מ"ב, וצפורן שמיר סימן ה' אות ל"ב כיע"ש, ובספר חומת אנך בתהלים סימן כ' כתב, דיכוין בראשי תיבות ל'מנצח מ'זמור ל'דוד דהוא מאה על מאה ברכות, יעויין שם
סג. המבטל אחת משלש סעודות בלתי אונס מה תשובתו ותקונו, כתבתי בתשובה להלכות שבת בסייעתא דשמיא לענין אם חייב מלקות מרדות מדבריהם, עי"ש
סד. עתה דאין לנו בתים ועליות מרווחים, קשה להניח השלחן עם פת מהלילה ליום לסעודה שניה ומסעודה שניה, לסעודה שלישית לפי מנהג רבינו האר"י זיע"א, הביא דבריו הבאר היטב, ועמודי שמים דף ש"נ ע"ב ודף שס"א ע"א, ואור הישר דף כ"ה ע"ב, וקיצור של"ה דף פ"ג סוף ע"ב, ועבודה ומורה דרך דף קמ"ד סוף ע"ב, ועיין בהגהות הרמ"ז בזוהר הקדוש ח"ב דף פ"ח, ואפילו מי שרוצה לעשותו איכא משום יוהרא כיון דאחרים אינם עושין וניכר הדבר בזה הענין יותר דאיכא יוהרא דהנכנסין ויוצאין, או יתכן דלא נהגו כן שמא יניחו פת שלם ויחשבו דהוא מהעורכים לגד, ועיין אור הישר, ועיין בספרי הקטן רוח חיים בזה בסייעתא דשמיא, ולענין כוס גדול לכל הקדושות שכתב בשיירי כנסת הגדולה, וי"א מ"ב, ועיין בבית מנוחה, והנה הרב מור וקציעה ובספרו עמודי שמים, לא ישרה בעיניו סברא זו כאשר יעויין שם, אך כתב שם בסימן שמ"ח דישאיר בכוס מעט לקידוש היום, יעויין שם ובספר אור הישר, ועל כל פנים צריך שטיפה והדחה ולהעבירו בכוס אחר דטעמו פגמו
סה. בכל השלש סעודות צריך שני מפות. חמדת ימים פ"ד משבת אות ל"ח, ובאר היטב סימן רס"ב, וזכור לאברהם אות ש', ועיין חסד לאלפים סימן רע"א אות ח', ובית מנוחה, ועוד שם דף כ"ד ע"ב
סו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אשר פריו יתן בעתו משבת לשבת, וטמון ברמז ראשי תיבות א'שר פ'ריו י'תן גימטריא הוי"ה אדנות שהם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, דאז בליל שבת עת דודים, ולכן חיובא רמיא כמו שכתוב בזוהר הקדוש ואין פוטר אותו, יוסף תהלות סימן י"א, ועיין בספרו מורה באצבע אות קנ"ד, ועיין עמודי שמים בז' פרקים דף שנ"א ודף שנ"ב ודף שנ"ג ויערב לך, ובענין מה שצריך לצייר צורת האותיות של עשרים ושתים אותיות התורה בשעת הזיווג, הלא כתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן ר"מ, ובקונטרס תורה וחיים אות ב', ולענין תלמיד חכם המשמש מטתו בלילי חול דהוא רע ומר, וחובל בעצמו ובבניו היוצאים ממנו, ועיין שם מה שכתב מהרב דרך חיים מליסא ז"ל תראנו משם, וידוע דביאה ראשונה בנושא אלמנה בליל שבת הוי סכנתא, ואפילו נושא באמצע השבוע ואירע פעם ראשונה בליל שבת, לא יבא ולא יהיה ביחוד עמה. חסד לאלפים בסימן ש"פ וסימן של"ד, וקיצור של"ה דף פ"ו ע"ד, ועיין מה שכתב בספר יוסף אומץ הפותח י"ד בתשובה, ובספר מעשה אברהם באה"ע סימן ה' יע"ש
סז. אמירת למבצע בין נטילת ידים להמוציא, המחזיק ברכה סימן קס"ו הביא משם כמה רבנן דנהגו הכי. ובספר משפט כתוב הביא כן מהרב מוהרד"ף ז"ל, ועיין חמדת ימים פ"ח משבת אות י"ג, וקמח סולת דף ס"ט ע"א, ובית מנוחה דף ל"ז ע"א, ומה שכתבתי בקונטרס חיים לראש בס"ד
סח. חשבון ששה שעות שלא יתענה בשבת, אינו עד ששה מהיום אלא יחשוב משעה שקם ממטתו, מחצית השקל סימן קנ"ז, ועיין נוהג כצאן יוסף אות ל"ג, ועמודי שמים דף שפ"ז ע"א
סט. מי שנוהג לאכול חמין דטומנין אותו מבערב, כיצד יעשה אם נתארח אצל אחרים שאינן נזהרים, עמד על זה בספר זכור לאברהם אביגדור, בא"ח סימן ל"א, ובספר פתח הדביר דף ב', ועיין בתקנות חנן אלהים תקון ל"א, ובספר זכור ליצחק הררי סימן ע"ה, ועוד שם והוא ע"ד בענין חזרת הקאב"י לתנור כמה פעמים, ובספר שם חדש במלאכת האופה
ע. מצוה לזמר ולשורר בשבת בכל סעודה כנגד מה שנאמר באיוב אל תבוא רננה בו, ואותן הפיוטים של שבת דהן מסודרים בלשון תרגום, משובחים יותר לאומרם שהם בסוד אחוריים דקדושה, הרב עמודי שמים דף שמ"ח ע"ב
עא. לדעת רבינו תם נשים חייבות בשלש סעודות. ועיין במה שכתב בספר בגדי ישע סימן ו', ובית מנוחה דף רנ"ד ע"א, ולא הזכיר למה שכתב מרן משם שבולי הלקט, והביאו נמי בכסא אליהו
עב. סעודה שניה בפת, ובפת הבאה בכסנין אינו יוצא ידי חובה, עמודי שמים דף שמ"ח ע"ב, ובית מנוחה דף נ"א ע"ב, ועיין בספר זכור ליצחק הררי סימן פ', ומבואר בהרשב"א ח"א סימן תרי"ד, ובחידושי משבצות זהב סוף סימן רל"ד, וחיוב אכילת פת בשבת הוא מדאורייתא, ועיין בית מנוחה דף ר"ג ע"ב, וסעודה שלישית נמי בעי פת, ועיין שם דף רכ"ה ע"א, ובעמודי שמים דף שצ"ו ע"ב, וזרע אמת ח"א סימן כ"ח, ועיקרי הד"ט סימן י"ג אות ב', ועיין פתח עינים בשבת לדף קי"ח ע"א ביו"ד לג' סעודות יע"ש
עג. קודם ברכת המזון דאומר מזמור בשוב ה' את שיבת ציון כשהוא בשבת, כן יאמר בערב שבת אחר חצות ובערב ראש חודש, ולא יאמר על נהרות. חידושי משבצות זהב סימן רס"ו, ואשל סימן רצ"ב, ועיין עמודי שמים דף ש"נ ע"ב, ולעיל בדיני ברכת המזון בס"ד
עד. אם השלים סעודת הלילה ביום ולא הזכיר רצה והחליצנו צריך לחזור ולברך, אשל מפרי סימן קפ"ח, ובחסד לאלפים כתב, דאם אוכל ביום להשלים הסעודה של הלילה ושכח לומר רצה והחליצנו אין צריך לחזור, ומסקנת הברכי יוסף ומחזיק ברכה רצ"א דאין צריך לחזור, ועיין עיקרי הד"ט, וחסד לאלפים שם, ועיין גן המלך סימן לח לענין סעודה יתירה, ועיין מה שכתב בספר זכור ליצחק הררי סימן פ', ומכל מקום בסעודה שלישית אין צריך לחזור כמו שכתב הרב מגן אברהם, ועיין דברי דוד בתשובה סימן פ"ז, ובית מנוחה דף רכ"ה ע"ב
עה. בטעם אמירת מגדול, עיין שלחן הטהור אות צ"ו ואות ק"ה, ובספר שפת אמת להרב כמוהר"ר יעקב ניניו זלה"ה סימן ס', ובמה שכתב הרב הקדוש בשל"ה דבר נאה ומתקבל לכל הפירושים, ואם אמר מגדיל ושוב נזכר צריך לחזור הפסוק דאין זה ברכה בהזכרת ה'
עו. סעודה שלישית דנמשכה עד הלילה, אין להזכיר בברכת על הגפן ענין שבת אם נוהג לשתות הכוס, כמו שכתבתי בספרי הקטן לב חיים ח"ב הלכות ברכות בס"ד, ועיין בספר פתח הדביר סימן פק"ח אות ה' היכא דהוא להוציא אחר, יעויין שם, והנוהגים לשמור כוס של ברכה שלא לשתותו כי אם להבדיל עליו ומכסין אותו עד שעת הבדלה, אינן צריכין לבא לידי מידה זו
עז. תמיהא לי מלתא טובא, על הלומדים בכל שבת מאמר הזוהר הקדוש סדר יתרו, מאן דפגים חד סעודתא מינייהו אחזי פגימותא לעילא ואחזי גרמיה דלאו מבני מלכא עילאה הוא, דלאו מבני היכלא דמלכא הוא, דלאו מזרעא קדישא דישראל הוא, ויהבין עליה חומרא דתלת מלין, דינא דגהינם כו' כאשר יעויין שם, דודאי לא משכחת רבה רעה יותר מזה, איך יתרשלו מלעשות סעודה שלישית, וגם סעודה שניה לאוכלה על השובע קץ במזונו, בדבר דהתיקון הוא בידו של אדם לאכול מעט בכל סעודה כדי שתאוה נפשו בסעודה של אחריה, ועיין בקונטרס רחמים לחיים סימן ג' מה שכתבתי בזה בס"ד, ועיין מורה באצבע אות קמ"ה, וכתב בספר עמק ברכה דף ס"ז ע"ב דסעודה שלישית היא העיקרית שבכולם, יעויין שם, ויש לי ראיה גדולה לדבריו מהיצר הרע, דאנו רואים דהוא מסית ומדיח בסעודה זו שלא יעשנה האדם, ועיין נוהג כצאן יוסף אות ל"ו, ושא עיניך וראה מה שכתב בספר שומר אמונים סדר תשא דף כ"ו ריש ע"ג וזה לשונו, שב"ת ענ"ג גימטריא ז"ה ארבע סעודות, והיינו כרב חדקא דסעודה רביעית לקבל דוד, לכן אמר תאבתי לפקודיך, תאבת"י גימטריא ארבע סעודות דצריך לאכול לתיאבון, וכן בבוקר זרע זרעך ולער"ב א"ל תנ"ח ידי"ך, גימטריא זהו ארבע סעודות, שהיא סעודת מוצאי שבת, רמז מצות ה' ברה מאירת עינים דאור דידן במוצאי שבת איברי, מאירת עינים גימטריא זהו ארבע סעודות, וכן אור צדיקים ישמח גימטריא ארבע סעודות, על דרך מאכילין אותו עד שיאורו עיניו, וסימן לדבר, דוד מלך ישראל חי וקיים גימטריא ארבע סעודות, שהרביעית במקום דוד אשר העצם נסכא שממנו התחיה בא לאדם נהנה מסעודה הרביעית כנודע להקדמונים, ולבך תשית לדעתי, עכ"ד דברי פי חכם חן, ולפי זה המבקש ומחזר אחר ברכת הלבנה לאומרה במוצאי שבת ואינו עושה סעודה רביעית, בודאי דלא ניחא להו למארייהו שיאמר דוד מלך ישראל חי וקיים ולא יעשה סעודה רביעית, ולכן אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידיך, ומכל שכן היכא דבא דבר בעיתו דמה טוב ומה נעים. ועיין לקמן סימן ל"ב אות ס"ב, ועיין בזוהר הקדוש סדר וארא דף כ"ח ע"ב
עח. אפילו בספק חשיכה יכול לעשות סעודה שלישית. זכור ליצחק סימן פ"ב, וחסד לאלפים סימן רע"ד וסימן רצ"א אות ה'
עט. סעודה שלישית קודם מנחה, בדיעבד יצא. חסד לאלפים סימן רצ"א, ואליהו זוטא, ועיין מורה באצבע אות קמ"ז, ובית מנוחה דף רכ"ג ע"ב, ועמודי שמים דף שצ"ו ע"ב, ובאשל מפרי שם, ודלא כמו שכתב בקיצור של"ה דף פ"ג ע"ד, ועיין יד אליהו סימן ט"ו
ף. צריך לשתות יין בשלש סעודות ולומר אתקינו סעודתא, חסד לאלפים סימן רפ"א, ובספר נגיד ומצוה, ובית מנוחה דף רכ"ב ע"ב, ועוד שם דף ר"ג ע"א, ושתיית היין יהיה בתוך הסעודה ולא מקודם דאין קידוש במקום סעודה זו. עמודי שמים דף שצ"ו ע"ב, ולפ"ז יש לתמוה על הרב גור אריה במה שכתב בסימן רצ"א עיין עליו, וכן יש לתמוה על קיצור של"ה דף פ"ב ריש ע"ד דכתב להיפך משם רבינו האר"י יעויין שם
פא. טוב שלא לשתות מים בין מנחה למעריב, בין בערב שבת בין בשבת אחר ברכת המזון דסעודה שלישית ולא לטעום מידי, ועיין להטור ומרן בית יוסף לענין תוך י"ב חודש, ועיין מה שכתב בספר ערך לחם, ותוספת שבת, ויד אהרן משם הרדב"ז, וכסא אליהו שם, ובחסד לאלפים שם בסימן רצ"א, ובבית מנוחה דף רכ"ג ע"ב, ועיין מהר"ם אלשקאר סימן ק"ו, ובספר בן יוחאי דף קמ"א ע"א, ועונש השותה מים בין השמשות מפורש בגמרא דמיתתו באסכרה. ועיין נגיד ומצוה, ועמודי שמים דף שצ"ו ע"ב, ועבודה ומורה דרך דף ר"ג ע"א יעויין ש.
פב. האוכל בשבת עם בני אדם דעושין שחוק וקלות ראש, אותיות שלח"ן נהפך לנחש והשטן מרקד ביניהם רחמנא ליצלן. עבודת הקדש, ודרך החיים דף קס"א ע"ב
פג. זכור לטוב להגביר החכם המרומם בעל צדקות צרור המור דוד'י לי, כבוד מורינו הרב יעקב רבי זכרונו לברכה, דבכלל צדקותיו אשר עשה, הנה זאת אחת מהנה דהקדיש סך מה לצורך סעודה שלישית להאכיל לעניי עמו, ובכל שבת עורכים השלחן בעזרה של קהילת קדש תלמוד תורה יב"ץ, ויחד אוספו כמה עניים, ואוכלים ושמחים ומשוררים מידי שבת בשבתו בכל סעודה שלישית אשריו ואשרי חלקו, וגם שבח אני ליחידי סגולה עיר תהלה הזאת נעמ"י בוקרישטי יע"א, דנמצא שם שלשה יחידים דמזמינים בביתם כנופיא גדולה לעשות סעודה שלישית, ובשלשה מקומות נאספים אגודות אגודות כמעט רובא של עיר כדי לעשות סעודה שלישית, ושם אינו להנצרכים כי אם שבעים בלחם כדי לזכותם, ונזהרים לומר חידושי תורה על השלחן מפי התלמידי חכמים הנמצאים שם ומהשלוחים דעוברים ושבים, ודמיתי אותם למעשה רב של בעל שם טוב זיע"א, שהובא בספר עבודה ומורה דרך דף ר"ב סוף ע"ב כאשר יעויין שם מה טוב חלקם ומה נעים גורלם, ה' צבאות יגן עליהם ויזכו לעשות כמו כן לדורי דורות לאורך ימים ושנות חיים