כף החיים (פאלאג'י)/לד

<< · כף החיים (פאלאג'י) · לד · >>

סימן לד

דנא כתבא דרשים,

ידבר פי בראשי חדשים

א. לך נא ראה מה שכתב החיד"א בספר מורה באצבע סימן ו' אות קע"ט, יש נוהגין להדליק המנורה באור ראש חודש, ונכון לעשות שינוי מאור שבת, עכ"ל, ובמחזיק ברכה סימן תי"ט, ובחסד לאלפים שם, וחידושי משבצות זהב, וגם בפרטות המצא תמצא כמה בני אדם דמביאין שמן למאור בראש חודש כל אחד בבית הכנסת שלו לפני ה' תמיד, ורחש לבי דבר טוב, דאם חל ראש חודש שני ימים ביום שני ושלישי או ביום שלישי ורביעי, יביא השמן לתמידין ביום השלישי, בין אם הוא יום ראשון של ראש חודש או יום שני, יען מצינו לחכמינו זכרונם לברכה שאמרו, והובא בילקוט ראובני דף ק"ג ע"ג, דהאילנות נבראו ביום שלישי, ובכללם נברא השמן זית למאור כאשר יעויין שם, אם כן מי שידליק בבית הכנסת ביום שלישי לפני היכל ה' בשמן זית, יהיה שכרו גדול שאמר לשמן שידליק ביום הזה כי לכך נוצר, ודבר בעתו ביומו תתן שכרו כפול, ועל עילוי הנשמות, יועיל השמן הרבה בראש חודש, דיש להם עליה דבראש חודש אינו שולט גהינם כמו שכתב המרדכי פרק ערבי פסחים, ועיין להברכי יוסף סימן תי"ט, ובספרו חיים שאל ח"ב סימן ל"ח אות ס"ב

ב. זאת מצאנו, דכשחל ראש חודש שני ימים, יאמר שבעים ושתים פעמים פסוק ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, ישר והפוך והוא סגולה לזכירה, וגם יאמר ראשי תיבות חכמ"ה, פסוקי תמניא אפי. ועיין בספר מפעלות אלהים, ובספר דרך ישרה

ג. ראה זה חדש דבשנת העיבור במוסף יאמר למחילת חטא ולסליחת עון ולכפרת פשע, כמו שכתבתי בספרי הקטן תוכחת חיים סדר שמות דף י"ח ע"א יעויין שם בארוכה, ובנוהג כצאן יוסף אות ז' כתב, דלא יאמר כן כי אם בחדש אדר דוקא ולא כל אותה השנה, יעויין שם, ובספר אדני פז כתב דהוא עד ראש חדש ניסן, יעויין שם בטעמו. ועיין חידושי משבצות זהב בפריו

ד. לא יאמר ואת מוסף בוי"ו יתירה, בית מנוחה, ועיין לעיל במוסף שבת, ובקשר גודל ריש סימן כ"ד עשה עיקר לדברי הפרי חדש, והוא לשבת גם כן מדכתב וכיוצא, יעויין שם, ושם כתב באות ב' וג', דמוסף במקום מוספי או להיפך אין קפידא לחזור, יעויין שם, וכן כתב הגאון הרמ"ז בספר חקרי לב אורח חיים סימן נ"ד דף צ"ו ודף צ"ז, ובית מנוחה דף רל"ד, ושלמי חגיגה דף רכ"ה ע"א, וזכור לאברהם, וחסד לאלפים, ובספרי הקטן רוח חיים סימן תכ"ג וסימן תקצ"א העליתי, דצריך לומר את מוסף בלי ו' יעויין שם בעזר משדי ומה שכתוב לעיל סימן כ"ח אות ס"ד בסוף האות בתוך היד, לא היה צריך הכתוב לאומרו כי כבר מבואר פה עמנו באות זה

ה. הטעם דבשבת ויום טוב צריך לומר עם עמך ובראש חודש צריך לומר ועמך, עיין בשלמי חגיגה דף ר"א סוף ע"ג, וחסד לאלפים יעו"ש

ויו במוסף ראש חודש, אם התפלל כבר ואחר כך חזר ולבש תפילין ושוב שמע כתר צריך לחלוץ תפילין, מחזיק ברכה סימן כ"ה, וזהו כשיש לו שהות ממה ששמע אבות וגבורות בקול רם, אך אם לא יש שהות, דחשב דהיה תפילת שחרית, אז יזיזם ממקומן ויאמר כתר ואחר כך יחזירם למקומן ועיין זכור לאברהם, וחסד לאלפים, ועמודי שמים דף ח' ע"א, ומוהריק"ש בספר ערך לחם יעויין שם

ז. לא יחלוץ התפילין עד אחר קדיש של חזרת הספר תורה בהיכל, ספר הכוונות, הביא דבריו במחזיק ברכה סימן כ"ה, ונוהגין לנגן הקדיש עד שיסיר התפילין, ועיין זכור לאברהם ח"ג מערכה ת', ובכסא אליהו סימן כ"ה אות ז', ועיקרי הד"ט סימן ט"ז אות י"ח ודו"ק, ובמה שכתב הרב פתח הדביר נר"ו בדף מ"ח ע"ג, ויש ממהרים לחולצן ולכורכן ולהניחן בכיס בעוד שמסיימים הקדיש, ואינן מתחילין עמידה של מוסף אפילו שגמרו הקדיש עד שיצניעום, מטעם שמא יפלו ממקום שחלץ שם, או אינן מונחים במקום הראוי והם מגולים, לכך עושים כן, וכעת לא מצאתי דבר סת"ר למחות ביד העושין כן. ועיין לקמן בפנים באות י"ג

ח. בטעם אמירת כתר הארכתי בספרי הקטן רוח חיים סימן תכ"ג, ושם תמצא באותו סימן, הפירושים שפירשתי בנוסח תפילת מוסף ראש חודש מאשר חנני ה'

ט. ר'אשי ח'דשים ל'עמך נתת, יכוין ראשי תיבות רח"ל, ברכי יוסף סימן תכ"ג, ולפי הכונה של ברכת הלבנה שכתב בספר עמודי שמים הנה נכון

יוד. יש גורסין במוסף, זכרון לכולם היה, ויותר נראה לומר יהיה, הרב צפחית בדבש סימן י"ג ובהשמטות שם, ועיין מה שכתב בספר מעין גנים דף מ' ע"ב, ובחסד לאלפים אות ב', ועיין מה שכתב בספר דרך החיים להגאון מליסא דף י"ג ע"א, ובספר עמודי שמים, ועיין השומר אמת מה שכתב בזה

יא. ושעיר עזים, עיין מגן שאול סימן כ" ובית דוד סימן תקכ"ו, ובסימן מ"ט דף י"ב ע"ד, ושלמי חגיגה דף רכ"ד ע"ב, וזכור לאברהם, וחסד לאלפים אות ב', ומוה"ר ענוותן כהלל כמוהר"א בן עזרא ז"ל בספר בתי כנסיות סימן תכ"ג, ועיין השומר אמת מה שכתב בזה

יב. במוסף ראש חודש שחל בשבת היה דרכו של רבינו הגדול מר זקני זצוק"ל להוסיף בחתימה כי בעמך ישראל כו' כדי להזכיר ראש חודש ושבת סמוך לחתימה, ושוב מצא קצת סמך למנהגינו בסידור רב עמרם גאון ז"ל, ולא הרוה צמאונו והניח הדבר בצריך עיון, יעויין שם בספרו הנורא חקרי לב אורח חיים סימן ע"ג, ובספר בית מנוחה דף רל"ה ע"ב עמד על דברות קדשו ומצא סמיכות למנהג, יעויין שם, ושם בסימן ל"ב עמד על מנהג קצת קהלות דאינן אומרין השיר של היום ביום ראש חודש, ויש שאומרין איזה יכשר, ונראה בעיניו דהמנהג שאין אומרין יכשר יותר, ובספר אביר יעקב שיטה בהגהות עלי חק דף ל"א ע"ב עמד על דבריו, ואחר הסליחה רבה דאין בדבריו כדי שביעה כדי לדחות תורתו של הגאון מרן זקני כמו שיראה הרואה, ועיין כונן לחקר דף שי"ב ע"ד, הלק"ט ח"א סימן רל"ז, ועיין בספר עמודי שמים

יג. חיים ביד לשון מדברת דרך חיים תוכחות, דבחזרת מוסף ראש חודש לא יעשה הקשרים ועניבות של זרועותיו כדי לכסותם מפני הצינה והקור בעודו שומע חזרת העמידה, כמו שהוזהר בזמירות שלא יתעסק בשום דבר כשאומר הזמירות ככתוב למעלה שם, ואפילו ליקח הרצועות של התפילין לכורכם כדי להניחם בתוך כיסן אין לו לעשות זה בעודו שומע החזרה מהשליח ציבור כדי שיכוין דעתו היטב, וגם אינו כבוד שמים בעודו מדבר לפני ה' להשים ידו בעסק אחר, וטוב ויפה שלא יכרכם כי אם אחר עלינו לשבח, אי מצד דלא יהיה קורא פטום הקטורת וידים עסקניות, זאת שנית דמחזי עליו כמשא ומגלה דעתו דאינו רוצה להניחם אחר כך, ממה שממהר להצניעם

יד. ראש חודש שחל בשבת, יאמר אחר תפילת מוסף המזמור לדוד ברכי שהוא מזמור ק"ג בזמירות כמבואר בסוכה דף נ"ד ובירושלמי בסוף שקלים, וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מהלכות תמידין ומוספין הלכה י' וזה לשונו, ראש חודש שחל בשבת, שירה של ראש חודש דוחה שירה של שבת כדי לפרסם שהיום ראש חודש, עכ"ל, וכן ראיתי שכתב הארחות חיים בהלכות ר"ח, וכן העלה להלכה רבינו שבגולה התייר הגדול מרן זקני זיע"א בספרו הנורא חקרי לב אורח חיים סוף סימן ל"ב דף נ"ח ע"א יעויין שם, ועיין חסד לאלפים אות ד', ועמודי שמים דף י"ב ע"ב, ולענין לומר ברכי נפשי בראש חדש, או כל יום בזמירות, תלוי במנהג הקהילות, ועיין חמדת ימים פ"ב מר"ח אות כ', ופ"ג אות י"ג, וגם בליל שבת וראש חדש תלוי במנהג, דיש מקומות דאומרים ברכי נפשי אחר קבלת שבת. ועיין בית מנוחה דף רל"א ע"א

טו. אם טעה במוסף שבת וראש חודש והתפלל של שבת בלבד צריך לחזור ולהתפלל אתה יצרת, שלמי חגיגה דף רנ"ט, וזכור לאברהם, ועיין חסד לאלפים אות ג', ופרי האדמה או"ח דף י"ז ע"ב, ומאמר מרדכי שם, ואדוני זקני הגאון המפורסם בספר חקרי לב אורח חיים סימן ד"ן דף צ"ז, ועיין בית מנוחה דף רל"ד ע"ב, ועוד כתב שם, דאם התפלל של ראש חודש בלבד, הגם דבחתימה הזכיר שתיהן אפילו הכי צריך לחזור ולהתפלל, וכן כתב בספר בית מנוחה שם דכן הוא העיקר, אלא דאם יכול לסמוך על השליח ציבור בחזרה הוא טוב יותר, יעויין שם, ועיין לעיל אות י"ב, ושם כתב דאם לא חתם בשניהם, לא יצא, והחידוש הוא אפילו דהזכיר בתחילה עיין שם, והיכא שלא הזכיר ראש חדש במוסף שבת, צריך לחזור ואין לסמוך על השליח ציבור

טז. במוסף ראש חודש צריך לומר על ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור, וכתב הרב מוהר"ש פרימו ז"ל, דהכונה דאלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, דכ'ביכול ההוא אמר הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח ולכן אנו אומרים מפי כבודך, זה תוכן דבריו, והרב מראית העין בשבועות לדף ט' הביא דברי הרב הנותן אמרי שפר וכתב עליו דזהו כפי פשטן של דברים, אמנם הרי"ף בהלכות פירש דהכונה הביאו כפרה לפני בראש חודש לכפר עליכם וזהו הכבוד שאמרתי אלי, ולפי זה מפי כבודך היינו שהבטחתנו לכפר לנו לכבוד הלבנה, וכתיב לה' בשעיר ראש חודש על זה, ולכן תקנו לומר מפי כבודך דכתיב לה', עכ"ל, ועיין להדרישה, ואשל, דהביאו דיש גורסין הביאו אלי כפרה, יעויין שם, ולפי זה ת"ם אני לא אדע למה הרב בית עובד ובספרו בית מנוחה נטל כבוד מבי'ת תפילתו וקרא שמיטה מפי כבודך, ולפי האמור צריך לאומרו, וכן הוא בסידור הגאון הרב יעב"ץ בספר עמודי שמים, ובעבודה ומורה דרך, ודרך החיים להגאון מליסא בין בחול בין בשבת, ותפלת ישרים להרב חיד"א במוסף חול כאשר יע"ש, ובמה שכתב שם בספר בית מנוחה דאין לומר במוסף ראש חדש שחל בשבת זה קרבן כו', כן הסכים הרב הגדול חיד"א ז"ל שם בהגהתו לסידור תפילת ישרים, עיין שם נועם אמרי קדוש, והבט ימין וראה בתקונים תקון כ"א בהגה, דמצא סמך למנהג האשכנזים לשבת ויום טוב, יע"ש

טוב כל המבקש פני צדיק ובפרט בראש חודש ובחגים ובמועדים, זוכה דבניו יהיו עומדין תמיד בבית המדרש, ונלמד מיתרו, מאמר חז"ל והובא בילקוט ראובני דף צ"ב ע"ב, ובספרי הקטן נפש כל חי פירשתי בזה בס"ד לך נא ראה, ושבח אני מנהג עיר תהלה סופ'יאה יע"א, אשר שמעתי דאף על גב דאינה עיר גדולה, נמצאים שם הרבה תלמידי חכמים דמחדדי טפי, והולכים כולם אצל מאריה דאתרא ההיא להקביל פניו מידי חודש בחדשו כיום מועד, יוסף ה' עליהם כהם אלף פעמים ויברך אותם שיתמידו ויתרבו בלימודם בפרנסה טובה בלי שום טירדא אמן כן יהי רצון, ולא יאמר שום חכם, אני יודע בעצמי דרב המקום קטן ממני בחכמה או במנין, ומכל שכן בשנים ואיך אלך אצלו, דהרי יש שני תשובות בדבר, אחת, דבר שהיה בכלל השייך לכל עת וכל זמן, מה שכתב בחומת אנך בשופטים סימן ט' על פסוק ויאמרו כל העצים אל האטד, דפירש דהכתוב בא ללמד מוסר דגם גדולי הדור צריכים לקבל עליהם איש שמתרצים ההמון כו', עיין שם נועם שיח, ויותר בארוכה שמעתי מנכדו של הרב ז"ל מר ניהו הרב חסידא קדישא כמוהר"ן זרחיה אזולאי זכרונו לברכה דברי פי חכם חן, בא'ר רחובו'ת, זאת שנית כעין הפרט, דמראש חדש נלמד מידת הענוה ביותר, אי מצד קטרוג הלבנה אי אפשר לשני מלכים, וממה שאמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה, בר מן דין מצינו סימן קבוע, דהיכא דראש חודש יום א' והם תשנס"א הם מלאים באחריתם, ואמרתי לסימנא, והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד, ובזמן דהם שני ימים דהם את"א מ"א, נחסר באחריתם, והיינו מאן דאיהו רב איהו זעיר וכן בהופכו, ומיניה וביה דראש חדש נלמד מעלת הענוה ואיך יאמר אני גדול ממנו. ועיין מדרש תלפיות דף קמ"ח ע"ד, ובספר חמדת ימים פ"ב מר"ח אות ה', ו'

חי. לפי מה שכתוב במדרש תנחומא סדר וירא, דראשי חודשים ניתנו לנו על ידי תפילת חנה כאשר יעויין שם, אם כן נמצא בידינו טעם נכון על הנשים דאינן עושות מלאכה בראש חודש, כיון דעל ידי אשה הנה בא ומועד דידהו מיקרי ולהם יאתה דישבתו ממלאכתן, ועיין להתשב"ץ ח"ג סימן רמ"ד מה שכתב בענין זה דנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר"ח יעויין שם, ועיין מה שכתב הרב יד נאמן דף ל"ו ע"ד, ובספר מדרש תלפיות דף קמ"ח ע"ד, ועיין זכור לאברהם חלק א' מערכת ר', דלדעת הריק"ש יש להקל ביום ראשון דהוא מחודש שעבר, ולדעת התשב"ץ שניהם שוין, יעויין שם, ועיין למרן בית יוסף אות י"ב, ועיין מעין גנים דף ל"ט ע"ב, ועמודי שמים דף י"א ע"א, וקיצור של"ה, ועיין מאמר מרדכי סימן תי"ז, וחידושי משבצות זהב, ועולת שבת שם

יט. עמדו ואשמעה מה יצוה הרב בית חדש, דהכופה לאשתו שתעשה מלאכה, אפילו במקום שנהגו לעשות, והכופה לעבדיו העברים שיעשו מלאכה כבדה כגון לחרוש ולזרוע וכיוצא, איסורא קעביד, מיהו אם רצו מעצמן מותרים. וכן הביא בעולת שבת, ואליהו זוטא, וחידושי משבצות זהב, ואשל מפרי

ך. הט אזנך ושמע, דראוי לאדם ללמוד בשלחן בסעודת ראש חודש סדר הלימוד אשר איזן ותיקן בספר חמדת ימים פ"ב מראש חודש אות מ"א מפרקי משנה ומאמרי הזוהר הקדוש, ותמיה לי אמאי לא הדפיסו סדר זה כמו פרי עץ הדר, ואורה ושמחה, וכיוצא כדי לזכות את הרבים, והוה שייך בסוף סדר משמרת טהרה, והירא את דבר ה' יעשה רשימה מהם כדי ללמוד בכל ראש חודש, כי הלימוד מצד עצמו יעלה לרצון בכל עת ובכל זמן ואין מי שיכחיש בזה, ושם בדף י"ט ע"א הביא מנהג רבו, ללמוד באשמורת ראשי חדשים עשרים וארבעה פרקי שבת, יעויין שם בטעמו

אך. שמעו ותחי נפשכם, דבראש חודש שחל להיות בשבת יעשה מטעמת יתירה משאר שבתות, דהרי אם חל בחול, נכון שיוסיף איזה מאכל לכבוד ראש חודש, כמו שכתב בספר מורה באצבע אות ק"פ כאשר יעויין שם, ואם כן בשבת צריך תוספת שבת, ועיין יד נאמן דף ל"ז ע"א, וחמדת ימים פ"ב מר"ח אות ל"ט, מ', וע"ב דף ע' ע"א, ואדני פז, ואשל מפרי, ואליהו זוטא, ועיין מחזיק ברכה סימן תי"ט, ומראית העין דף פ' סוף ע"ב, וקיצור של"ה, וכן לענין המלבושים, דהן אמת דראוי שיהיה לו לאדם מלבושים מיוחדים לראש חודש, ונתנו סימן על זה, חמ"ש חליפות שמלות דהוא ראשי תיבות ח'דש, מ'ועד, ש'בת, כמו שכתב בספר חמדת ימים פ"ב מר"ח אות י"ב, י"ג, ומחזיק ברכה שם, מיהו צריך שיהיו של שבת יותר מהודרים וטובים משל ראש חודש, ובראש חודש ילבש כמו חול המועד, ומן הראוי היה דשל שבת יהיו טובים משל יום טוב, אך מצד אחר שנא ושנא בזה יום טוב משבת, דהזמן גרמא ללבוש בגדים חמודים מכמה טעמי ואין צורך לבארם, ועיין חמדת ימים פ"ב מיו"ט אות א', ובליל ראש חדש אפילו לתלמידי חכמים הותר הזיווג, עיין מש"כ דף ב' ע"א, ומורה באצבע אות קמ"ח, וחמדת ימים פ"ג מר"ח אות מ"ו

בך. זאת לפנים בישראל היה מנהג טוב, דביום ראש חודש לעת ערב היו עורכין השולחן ואוכלין מבעוד יום בעד הלילה של מוצאי ראש חודש, והיה בזה כמה טיבותא, חדא, דמי שאינו אוכל בשר בימי החול, ליכול וליחדי ושתה בלב טוב, זאת שנית, כל למעוטי בטיפלא שפיר דמי, שלא לתת הנאה לגוף הנגוף מסעודת הרשות דהולך לסטרא אחרא כנודע, וכל המרבה לאכול מסעודת מצוה הרי זה משובח, ואם שלש אלה, דירויח לומר יעלה ויבא, ומה גם אם לא היה לו שהות לסעוד היום ההוא שיעור ברכת המזון באמירת יעלה ויבא, דהיה לעת ערב עליה השלם לומר ברכת המזון עם יעלה ויבא, ועיין אליה רבה, ואשל מפרי סוף סימן פק"ח לענין אם נמשכה סעודתו בראש חודש עד אחר שהתפללו הקהל ערבית במוצאי ראש חודש, דאפילו דהוא לא התפלל לא יזכיר יעלה ויבא בברכת המזון, יעויין שם, ועיין נוהג כצאן יוסף אות ט', ושם כתב לענין אם כשחל ראש חודש במוצאי שבת ונמשכה סעודה שלישית עד הלילה דיאמר שתים, רצה, ויעלה, אף שיש חולקין, והביא אחרי זה משם ספר יוסף אומץ ק"ק, דכדי לצאת מפלוגתא יתפלל ערבית קודם ברכת המזון, יעויין שם, והרי גם בזה מידי פלוגתא לא נפקא כמ"ש לעיל משם, עיין שם, ואולי כל כהאי גוונא דהוא מוכרח יודה דיעשה כן, ועיין חסד לאלפים אות ה', ועמודי שמים דף י"א ע"א ודף י"ב ע"ב

כג. אשרי אדם שיש לו בראש חודש תלמידי חכמים על שולחנו, ומי שחננו ה' דהושיב ישיבה בביתו, ראוי דביום ראש חודש יהיה עורך שולחן לפניהם כפי השגת ידו דהוא דבר גדול שיהיה לו הצלחה והרווחה בכל החודש, ובחנוני נא בזאת המארח תלמידי חכמים ועניים בתוך ביתו בראש חדש, ועיין בספר קה"י להרי"ף בשמואל א' סימן כ', וחמדת ימים פ"ד מר"ח אות ו', ועיין נוהג כצאן יוסף אות י"ג, ושם הביא סמך מהפסיקתא שיוליכו התלמידים לרבם מעות בראש חודש, ואם מוסיף מוסיפין לו דהכל קצוב מתשרי חוץ מתשר"י, והוא משני צדדים, ודו"ק. ועיין ב"ח, וקיצור של"ה, ואליהו זוטא, ועיין מה שכתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים סימן תי"ט בס"ד

כד. אני מדבר בצדקה, דנודע דהמרבה בצדקה בראש חודש שכרו כפול משאר ימים, ומי כעמך ישראל דבכל מקום רודפי צדק אנשים ונשים בריש ירחא יותר משאר הימים ובפרט שבת, ויקר יתנו בזה למתא נא אמון יע"א, דסוחריה בקרבה נוהגים להפריש בראש חודש סך גדול כל אחד לפי עסק שלו כדי לתת ממנו לעניים וארחי ופרחי, ואין ספק דהיא שעמדה להם להיות יחד עשירים דגם ה' יתן הטוב, וכן ירבה ביראת ה' כל היום ולעשות רצון אבינו שבשמים בכל פינות שהם פונים אמן נצח סלה ועד