כף החיים (פאלאג'י)/כח
סימן כח
עריכהעבודה זו תפילה מידי שבת בשבתו,
מספרים כבוד אל וקדושתו.
א. כבוד שבת הוא ללבוש מלבושים נאים וכמו שכתוב בש"ס דשבת על פסוק וכבדתו, כבדהו בכסות נקיה, ואם כן אינו מן הראוי להיות לובש בשבת בגד קרוע, שהרי פסק הרמב"ם בפרק א' מהלכות ביאת המקדש, כי כמו ששיכור אסור להכנס למקדש, כמו כן קרועי בגדים ופרועי ראש, אלא שבפרועי ראש הטיל תנאי אם הוא דרך ניוול, וסיים אף על פי שאינו באזהרה שאין זה כבוד ומורא לבית הגדול והקדוש שיכנס מנוול, אבל ישראל שגדל שערו עד שנעשה מחלפת ולא היה דרך ניוול הרי מותר להכנס בעזרת ישראל, יעויין שם, וכן כתב הרב החינוך סדר שמיני סימן קנ"א, והסמ"ג עשין ש"פ יעויין שם, וכיון שכן נראה לומר כי גם בשבת, הכבוד הוא שלא יהיה עליו בגד קרוע, וכמו כן שלא יהיה מנוול לגדל שערו שכן נהגו לגלח בכל ערב שבת, ולפחות בשתי שבועות ולא יותר דמורה ניוול, ונראה דאפילו בחול אסור ליכנס לבית הכנסת ולבית המדרש שהוא מקדש מעט קרועי בגדים, ועיין בספר שמחת עולם דף ל"ט ע"ב, ובספר מראה הנוגה למה"ר במה שבנה אצלו ציו"ן שם, ומכל מקום אם נקרע שלא במתכוין בשבת או לא ראהו מקודם, אזי מותר לחבר הקצוות באלפינטי (סיכות) או מחט שתוחב ואין זה תופר כמו שכתב בספר טל אורות דף נ"ה ע"ד
וכתב בספר ברית עולם סימן נ"ז וזה לשונו, ואני אומר אוי להם לאותן שבליל שבת אינם לובשים מלבוש שבת אלא שמתפללין בבגדי חול ועד הבוקר לא ילבשו בגדי שבת, ומחללין על ידי זה הד"ר קדושת שבת, ובא להם זה כי כל ישעם להדמות לגוים, והגוים במוקש אינם לובשים בלילה כי הם עושים יום ולילה, ובבלי דעת נלכדים בעונות בדבר חמור שמורים ששבת קדש מתחיל מהיום ומסיים יום ראשון בבקר, והוא עון פלילי, ה' הטוב יכפר בעדם, עכ"ל, (ועיין בית מנוחה דף ח' ע"א), וכמו כן יזהרו בפרוכת ההיכל והתיבה, ומפת ספר תורה ורימונים, להחליף מחול לשבת ויום טוב, דהוא בכלל ותנו כבוד לתורה איתא בילקוט ראובני בסדר בראשית, דלפי הלבוש שלובש האדם בעולם הזה בשבת, באותו גוון מלבישין אותו בעולם הבא, יעויין שם, וכבר גילו המקובלים המעשה שאירע בחסיד אחד דהלבישוהו שחורים בעולם הבא וציערוהו על שהיה לובש כן בעולם הזה כנודע, עוד כתב שם בילקוט ראובני (סדר יתרו דף צ"ו ריש ע"א משם ספר ידיעת כוכבים, דצריך ללבוש בשבת בגדי צבעונים, יעויין שם, ונראה דאין קפידא ללבוש לבן כולו, אלא שלא ילבש שחורים או אדמוני כולו, אכן כשהוא לכמה גוונין אין לחוש, וכן נראה ממה שכתב בספר דעת חכמה דף י"א ע"ב, וכמו שכתב שם בפסוק לא תבערו א"ש דהוא ראשי תיבות א'דום ש'חור, ואם לבש, כי בא"ש ה' נשפט, יעויין שם, ועיין שלמי חגיגה דף קצ"א ע"ג, אכן בספרי הקטן רוח חיים סימן ר"צ הבאתי מכמה מחברים דצריך ללבוש לבנים, ושם עמדתי לענין יוהרא לצאת לבית הכנסת או לבקר בלבנים, עי"ש בס"ד
ב. טוב לאדם כשהולך לערבית ליל שבת, שיבחר להתפלל במקום שיש עניים ואומללים כדי שתתקבל תפילתו ברצון, ולא ירדוף במקום אשר עשירי בית והון, גם יתרחק מלילך להתפלל למקום דמעותד להיות צופה בנשים, ובכל עת ובכל זמן איתיה באזהרה זאת ויותר ויותר בליל שבת, כי הזמן גרמא להיות עוצם עיניו מראות ברע כדי שלא יבא להרהר באשה אחרת, גם לא ילך במקום שיושבים שם קודם שמתחילים ערבית ומדברים שיחת חולין ודברים בטלים, ואין צריך לומר אם מדברים דברים האסורים, ויקיים אשרי האיש אשר לא הלך, ויזהר עצמו לומר שיר השירים דכל האומר שיר השירים בכונה ניצול מדינה של גהינם, כי שלמה תיקן קי"ז פסוקים נגד קי"ז שעות שנידונין בכל שבוע בגהינם, דהסר ארבע שעות ומחצה בכל יום דאינן נידונין דעולה בין הכל כ"ז שעות, נשארו מקד"ם קי"ז, ולכך תקנו לומר בכל שבת שיר השירים, מעשה רוקח, פיה"מ, ועבודה ומורה דרך
ג. כשמקבל קבלת שבת, יצא לחוץ ממקום שמתפללים ערבית כחתן היוצא לקראת כלה ובלבד שיהיה המקום נקי מכל דבר, ובבית הכנסת יבא על נכון דיוצא לעזרה, ועיין בכנסת הגדולה, ומגן אברהם, ושלמי חגיגה סימן ב' אות ג', ועיין להרב בית מנוחה דף ח' ע"א, וכתב בילקוט ראובני דף ק"ו ע"א, דנשמה יתירה דשבת מהבל וקין רמוזים במזמור הבו לה', וה' מלך, יעויין שם, ולפי זה צריך לכוין היטב באמירת המזמורים
ד. כל סדר קבלת שבת עד ה' לאורך ימים יהיה פניו למערב, כן כתב רבינו האר"י זיע"א, וקמח סולת דף ע' ע"א, ועמודי שמים דף של"ט ע"ב, ומישיתחיל מזמור לדוד עד אחר ברכו דקודם ברכת מעריב יהיה עומד, ועיין קמח סולת דף ע' ע"ב, ומורה באצבע אות קמ"א) ויש לי תמיהא רבא על כמה אנשים חשובים מקושטא יע"א, דיושבים במזמור שיר ליום השבת, ואיך לא שלטו מאור עיניהם במחזורים שהדפיסו אזהרה זאת שיהיה מעומד ויסודתו בהררי קדש עיין בספר מורה באצבע שם אות קמ"א, ובית מנוחה דף י"א ע"א
ה אפילו כשחל יום טוב בשבת דעולה המפטיר ומנגן הקדיש ובא בארוכה, ומסיבה זו שמה ישבו קודם שיתחיל ניגון יתגדל, עם כל זה כשבא להתחיל ברכו, תכף וקם כל העם כדי לקבל הארת שבת בתוספת נשמה יתירה, ועיין מורה באצבע אות קע"ב, ודע דהא דזוכה לקבל תוספת נשמה יתירה הוא דוקא אם נזהר מערב שבת ראשי תיבות שב"ת ב'יומו ת'תן ש'כרו, הא לאו הכי אינו זוכה, לכן יזהר לפרוע למלמדי בניו וילדיו וכיוצא בזה, דרך חיים דף קכ"ד ע"ב
ו. בליל שבת לא יעשה כמו בחול לחבק ידים ולסגור העינים, כמו שכתב בספר עמודי שמים, ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ב' אות ה' בעזר רוכב שמים, ובשלמי ציבור דף קס"ח ע"ב, בית מנוחה דף ח' ע"א, ובשלמי חגיגה דף קצ"ד ע"ד, בא באזהרה דהתיקון הוא אמר עם הספר, יעויין שם, ובלאו הכי כדי שלא יטעה ויתחיל של חול, והוא סימן רע ויהיה דואג כל השבת, כאשר הובא בשל"ה, ושלמי חגיגה דף קצ"ט ע"א, ואליהו זוטא כאשר יעויין שם, בעבור חששא זאת צריך לתפוס סידור תפילה בידו כדי להתפלל בכל השלש תפילות של שבת, ועיין בית מנוחה דף ט"ו סוף ע"א, אך בזאת כתבתי בתשובה בספרי הקטן לב חיים חלק ב', להזהר דאם יש אותיות כתובות בצד הדפים בסגירתם לא יפתח בשבת לקרוא בו בסידור תפילה או באיזה ספר שיהיה ללמוד בו, ואם אין לו אחר יקח בשאלה, זה הוא אם נמצא כתוב מאחר, מכל שכן שצריך הוא להזהר שלא לכתוב בדפים בספרים שמעותד לקרות בהם בשבת, גם אם יש דף קרוע ונכפלו קצת אותיות לאחוריו לא ישוה אותם בשבת, ועוד זאת יזהר בספר חדש או בכריכה חדשה שהדפים דבוקים, שיפתח אותם מערב שבת ויעבירם אחד לאחד, וזהו בכלל והכינו, עיין שם באורך בסייעתא דשמיא, והזהיר בנוהג כצאן יוסף אות י"ט, דיקח מחזור דכל בו על הסדר, ותמה יקרא על המדפיסים דסמכו בשבת על של חול ומצאתי כדבריו בספר החסידים סימן תת"ף ותתפ"א יעויין שם, ועיין במורה באצבע אות קנ"ו
ז. לכו נרננה כו' הם ששה מזמורים נגד ששה ימים, והם ראשי תיבות גימטריא נפ"ש, קיצור של"ה דף פ"ב ע"ב, ויכוין לשבר הקליפה של כל יום, בית מנוחה דף ח' ע"ב, ואמירת במה מדליקין תלוי במנהג, ומה טוב האומרים אותו כי ביני וביני יבואו המתאחרים, כמו שכתב בספר עמודי שמים דף של"ח ע"א, ועיין שלמי חגיגה סימן ב' אות ו', ועיין אשל סימן ע"ר דהביא שתי סברות באמירת במה מדליקין, יעויין שם, ונמצא דהם שלשה מנהגים ועיין אליהו זוטא סימן ע"ר, ועיין מה שכתב רש"י בספר הפרד"ס דף נ"ח ע"ד
ח. כתב בספר חמדת ימים פ"ה משבת אות ע"ג, דאין לשחות עצמו כשאומר בואי כלה, אלא יטה ראשו מעט לצד דרום ואחר כך לצפון, ואחר כך למזרח ולמעלה ולמטה ואחר כך למערב, או הכל למערב ודיו, וכן הביא בשלמי חגיגה דף קצ"ב ע"ג, ובעמודי שמים דף של"ט ע"ב הביא מנהגו של הרב מר אביו לומר שלש פעמים בואי כלה, ובפעם ראשונה שוחה לשמאלו, ובשניה לימינו, ובשלישית משתחוה לפניו, יעויין שם, ולפי דברי רבינו האר"י, הוא דיאמר שתי פעמים בקול רם ופעם אחת בלחש, עיין פתח עינים ח"ב דף ג', וחסד לאלפים סימן רס"ז, ועיין בשלמי חגיגה שם, וקמח סולת, ועיין בקיצור של"ה דף פ"ב ע"ב, ובית מנוחה דף י"א ע"א
ט. באמירת ה' מלך גאות לבש, כתב רמז נכון הרב הכולל כמוהר"ר אברהם חיים דוד ז"ל, מר ניהו שליחא דצבורא מקהילתינו יב"ץ בכתבי הקדש שלו, והוא דגאו"ת לב"ש הם אותיות גא"ל שב"ת, והוא על דרך שכתב הטור בסימן רס"ז באמירת ושמרו, דאם שומרין ישראל שתי שבתות נגאלין כאשר יעויין שם, לכן גם מזמור זה נתקן לאומרו בעבור זה, זה תוכן דבריו, ודבר ה' בפיהו אמת דכך רמז רבינו האר"י, ועיין בחומת אנך שם, וביוסף תהילות יעויין שם, ובאמירת ה' ל'אורך י'מים יכוין שם יל"י
יוד. ראוי דכשיש מפטיר ומאריך בניגון באומרו ברכו, אז טוב שיאמר בלחש לב טהור ברא לי אלהים כו' עד ורוח נדיבה תסמכני, שלמי חגיגה סימן ב' אות י', ובית מנוחה דף י"ב ע"א וכשאומר ופרוס עלינו סוכת שלום אז יקום, דשם קבלת הנשמה של שבת, מוהרח"ו, ובשלמי ציבור דף פ"א ריש ע"ב, וש"מ שם, ובשל"ה כתב, דקבלת הנפש בבואי כלה, והרוח בברכו, והנשמה בופרוס, יע"ש
יא. מצוה על השומע מאחר דאומר שבת וינפש הב' בדג"ש, שילמדהו שהוא ברפ"ה, וכן המדביקים בערבית בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים, מצוה להודיעם שיאמרו מעריב ערבים בחכמה ויפסיקו, ואחר כך פותח שערים בתבונה ואחר כך משנה עתים, ועיין בספר שלמי חגיגה דבא באזהרה לחול ולשבת כדי שלא ישכחו, וכן בספר בית מנוחה דף י"ב ע"א, הוסיף נמי בין ברקיע כרצונו ובין בורא יומם ולילה. כמש"כ בעמק ברכה, ומגן אברהם כיע"ש
יב. אתה קדשת, יפסיק בין תיבת לשמך לתיבת תכלית, הרד"א, ושלמי חגיגה סימן ב' אות ט"ז, ועמק ברכה, ונוהג כ"י, ואליהו זוטא, ותוס' שבת שם
יג. יש גורסין והשביעי, ויש גורסין ובשביעי, ויש גורסין ויום שביעי, והראשונה או האחרונה נראית יותר, שיירי כנסת הגדולה סימן פא"ר, ושלמי חגיגה סימן ב' אות ט"ז, ובית מנוחה דף קל"ג ע"א
יד. אם טעה והתחיל אתה אדעתא דחול אז צריך לסיים הברכה, וזהו דוקא בשחרית, אבל ערבית ומנחה אם כבר התחיל אתה יסיים בשל שבת, זולת דהיכא דאמר יותר מאתה אז צריך לסיים ברכה דחול, ועיין שלמי חגיגה דף קצ"ב, ובפרי חדש בנימוקיו, ועולת תמיד, ובעמודי שמים דף שכ"ב ע"ב, ודו"ק בדבריהם ובסוף ספר אשדות הפסגה, ובבית מנוחה דף ט"ו ע"א, יעויין שם ובדף קל"ב ע"ב ודף רט"ו ע"א, ובאליהו זוטא שם, ובמחצית השקל, ותוספת שבת שם יע"ש, ולענין שליח ציבור אם טעה, כתב בספר חסד לאלפים סימן רס"ז אות ג' ה"ה שם דאינו גומר הברכה, והקשה עליו בני ידיד נפשי בן חכם יצחק ירנן, דשם באות ד' כתב דגומר הברכה כאשר יעויין שם, והוו תרתי דסתרי, ואם הוא טעות סופר אמאי חזר ושנאו, וממה נפשך צריך ישוב
טו. בשיירי כנסת הגדולה כתב דמנהגו לומר חמדת ימים עונג אותו קראת על שם וקראת לשבת עונג והביא דבריו בשלמי חגיגה סימן ב' אות ט"ו, ובית מנוחה דף קל"ג ע"א, ועייין לרש"י בספר הפרד"ס דף נ"ה ע"ד
טז. בין אלהים לאת יזהר להפסיק מעט, אליהו רבה, ועמק ברכה, ונוהג כצאן יוסף, ואשל מפרי סימן רח"צ, גם לא יאמר יהיו לרצון קודם אמירת נצור לשוני בכל תפילות שבת דאין בשבת שאלת צרכיו בתפילה, שלמי חגיגה סימן ב' אות ח"י, ובית מנוחה דף קל"ה ע"א חלק עליו בכמה ראיות, עיין שם, וכן הסברא נותנת דקאי לשים שלום, וק"ל
טוב. אחר העמידה לא יתחילו יום הששי אלא ויכולו, בין השליח צבור בין הקהל, וכל המוסיף גורע, שלמי חגיגה דף קצ"ו ע"ד ודף קצ"ז ע"א
חי. אם יש לסמוך על ברכת מעין שבע היכא דטעה והתפלל בשל חול, כתבתי משפטו בספרי הקטן רוח חיים סימן רס"ז, יע"ש בס"ד
יט. נשמה אחת סיפרה לרבינו יחיאל חמיו של הסמ"ק, דהמלאכים זורקין אותה למעלה ומניחין אותה ליפול בעצמה על שהיה מדבר בשעה שהחזן אומר ברכת מעין שבע, כן הביא במחזיק ברכה יעויין שם, וכבר הבאתי למעלה בדיני קדיש מעשה של אותו חסיד דהיו פניו מוריקות בעולם הבא על שהיה מדבר בויכולו וברכת מעין שבע, והחידוש הוא, הגם דהליצו טוב בעדו דהיה גומר במהרה קודם הציבור ואז היה מדבר, עם כל זה נתגלה חזותו דנענש. ועיין בשלמי חגיגה דף קצ"ז ע"ב, ובנוהג כצאן יוסף אות ח', ובית מנוחה דף י"ז ע"ב ודף י"ח ע"א
ך. צריך לומר אל ההודאות אדון השלום כגירסת הרמב"ם פרק ט' מהלכות תפילה ועיין בשלמי חגיגה דף קצ"ז ע"ב, ומזה אתה תחזה מה שיש לתמוה על הרב כסא אליהו סימן רס"ח דחס"ר בשניה להביא מהרמב"ם דלא אזיל בתר הרוב כאשר יעויין שם, ועל הרב בית מנוחה יגדל התימה דלא דק בקריאתו ולא עלה על דל שפתיו מזה כלל, וכבר השמתי בזה בקונטרס חיים לראש בס"ד
אך. בהאל הקדוש שאין כמוהו נוהגין בכל תפוצות ישראל לענות הצבור בקול רם כי הוא סיום מעין שלש ראשונות, ויש לי תמיה על מנהג עירנו דאינן עונים כי אם עד אמירת לפניו נעבוד ביראה ופחד, אלא דכד דייקינן בה, הנה גם באדון השלום היה ראוי לענות בקול רם כיון דזה הוא הסיום, וצריך לומר דבאחרונה יסעו לסיים בשבת זכר למעשה בראשית דיהא כשאר התפילות של שבת, ועניותיהן שלש נגד ראשונות ואמצעיות ואחרונות
בך. בעיר עוז לנו אזמיר יע"א לא נהגו לומר ברכת מעין שבע במקום שאין שם ספר תורה ואפילו בבית המדרש קבוע, ואעיקרא לא משכחת להתפלל בישיבות בליל שבת, ולסיבה זאת גם כשהיינו מתפללין לפעמים בישיבת בית יעקב רבי תובב"א בליל שבת, יגורתי מלומר ברכת מעין שבע, הגם דהעליתי בספרי הקטן רוח חיים דצריך לאומרו אפילו במקום דאין שם ספר תורה כאשר יעויין שם בסייעתא דשמיא, עם כל זה לא עשיתי מעשה להיות חדשה בארץ, אך בשאר עיירות גדולות נוהגים אפילו המתפללים בחצרות לומר ברכת מעין שבע, והכל כמנהג המדינה, ועיין שלמי חגיגה דף קצ"ח ע"א וע"ב, ומכל מקום בספר תורה חדש שמעמידין בבית המקדיש ימים אחדים, או יחיד דמביא ספר תורה לביתו לימים מספר על איזה סיבה ברשות הכולל, אזי נוהגים בעירנו לומר ברכת מעין שבע. ועיין בשיירי כנסת הגדולה סימן רס"ח, מטה יאודה שם
כג. כשאומר א'ך ט'וב ו'חסד י'רדפוני יכוין בראשי תיבות גימטריא שם הוי"ה ברוך הוא, ה' ל'אורך' י'מים' יכוין בראשי תיבות יל"י וסופי תיבות הכ"ם כמנין אדנ"י, משנת חסידים, וקמח סולת דף ע' ע"ד, ומי שנקרא אברהם יכוין זה בכל תפילותיו אם נוהג לומר פסוק זה, ובתיבת לאור"ך יכוין לשלש מאות ושבעים נהורין דנשארין באריך אנפין כמנין אר"ך, עמודי שמים דף ש"מ ע"ב
כד. בתפילות שבת לא יעשה שינוי בניגון כמו שעושה בחול, דבאמצעיות דהן בקשות ושאלת צרכיו צריך לאומרם בהכנעה בקול נמוך, וכשחוזר לברכת רצה צריך להגביה קולו בניגון, אלא בשבת מתחילה ועד סוף יהיה בניגון אחד ובהרמת קול בשוה, ואפילו בלחש ירים קולו מעט מבחול כמנהג רבינו האר"י שהיה משים הפרש בתפילותיו משבת לחול מתחילת התפילה עד לבסוף
כה. ראוי לכל מרביץ תורה בקהל עדתו לומר קבלת שבת במקום שהוא מאוחר יותר מפני העם הבאים מהדרכים, ומשום לא תקום פעמים צרה קבורת המת. ועיין בספר מזבח אדמה
כו. ראה בעיניך מה שהביא בספר ילקוט ראובני סדר בשלח דף צ' ע"ב משם בע"מ, וז"ל: והיה ביום הששי והכינו והיה משנה כו', לא נחית מן בשבתא משום דביה מתברכין כל יומי שבתא, וענין קבלתו הוא, דמסעודת ליל שבת ותפילתו - יום ראשון ושני, ומסעודת שחרית ותפילתו - יום שלישי ויום רביעי, ומסעודה שלישית ותפילתו מנחה - יום חמישי ויום שישי, וכן כתב האר"י ז"ל שכן אדם חייב לכוין בשבת בשם הוי"ה וכל שם מ"ב שקוצ"ית, בלילה ש"ק, ושחרית ו"צ, במנחה י"ת, כי כנגד ש"ק שני ראשונים משם מ"ב, ונגד ו"צ שני אמצעיים, וכנגד י"ת שני אחרונים, וביום ראשון ושני שולטים שני ראשונים כו' הרי לך סדר קבלתך, עכ"ל, ונראה ודאי דבעבור זה הוא מה שתיקנו לומר אנא בכח גדולת ימינך בקבלת שבת כדי לכוין לכל האמור, ולפי זה מה טוב דבזמירות שבת כשאומר אנא בכח גדולת ימינך יכוין לשתי האותיות דשייכי לצפרא דשבתא, אלא דהיה מן הראוי שיתקנו לומר אנא בכח גדולת ימינך גם במנחה אל כונה זו, וצריך לומר דהכל תלוי בעיקר הקבלה של שבת ודי באמירה דליל שבת, ולפי זה הנה מה טוב מה שכתב השיבולי הלקט, ובספר ברית עולם סימן קמ"ט, דאף על פי שהכין בבקר, מצוה להכין בערב ולרדוף אחרי צורכי שבת, יעויין שם, דאלו ואלו נצרפי'ם עד קבלת שבת שחשיכה לקיים והכינו את אשר יביאו, וחזי לאצטרופי בכח ובפועל, ודוק
זך. המאחרים להתפלל ערבית בליל שבת מאיזה סיבה יאמרו קבלת שבת מבעוד יום, וכמו שעושים בזמן העומר המצפים לספור קודם קידוש, וכך היה מנהגו של רבינו האר"י זיע"א בכל שבת, ועיין חסד לאלפים סימן רס"ז, ועיין להרב זרע אמת ח"א סימן ל"ד, ומכל מקום המקדים לא ישכח מלומר קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, וטוב ליתן גבול לומר קריאת שמע קודם שיברך ברכת המזון אם נעשה לילה גמור, ולא יסמוך על קריאת שמע שעל המיטה, דנכנס בסלע המחלוקות אי עולה לכאן ולכאן, וכמו שכתבתי במקום אחר בס"ד, ועיין בית מנוחה דף י"א ע"ב, והנה לסברת ספר החסידים, צריך שיאכל אחר צאת שלשה כוכבים שיעור מעט דראוי לברך ברכת המזון, ועיין בעולת תמיד דחולק עליו, ובמחצית השקל בסימן רפ"ז, ועיין פרי חדש, ובנימוקי הרב אבא מארי כתב בזה עיין שם, ועיין בספר נוהג כצאן יוסף אות כ"ו, ובאליהו זוטא סימן רס"ז, ובספר תוספת שבת שם, ועוד כתבתי בזה לקמן סימן ל' בדיני קידוש בעזר משדי .
כח. מצוה להודיע לכל, המאמר דרבי שמעון בן יוחאי עליו השלום בתיקוני הזוהר תיקון י"ח, דהא דאמרינן תפילת ערבית רשות הוא לימי החול, אך ערבית דשבת חובה, ומזה אתה תדין כמה צריך ליזהר בתפילה זאת ולתקן כל תפילות ערבית דחול דנאמרו שלא בכונה ובמרוצה וביחיד, ועיין בספר בן יוחאי דף ק"מ ע"ד, ולפי זה יש להשיב על מה שכתב עולת תמיד סוף סימן רס"ח, עיין שם, ומחצית השקל, ועיין בספר עמודי שמים דף ש"מ ע"א, דזכר עשה ג' ארש"ות דתפילת ערבית של שבת חובה ולא כמו בחול דהויא רשות, יעויין שם
כט. כשמנשק יד אביו ואמו יכוין לקיים מצות כבוד אב ואם, וכמו כן מזקנו וזקנתו, וכן מרבו וחמיו וחמותו ובעל אמו, ואשת אביו שגדלתו, וגם מאחיו הגדול, וגם באחותו הגדולה, כמו שכתב הברכי יוסף יורה דעה סימן ר"מ, וגם מאחי אביו ואמו כשהם גדולים ממנו, כמו שכתב בספר החרדים והביא דבריו שם בברכי יוסף כאשר יעויין שם, וכשישק יד אמו יחשוב שיש סוד בדבר, עיין מורה באצבע אות קמ"ב, ועיין להרב משק ביתי ז"ל אות של"ב, והסוד הוא בליל שבת, ולא יתעצל אפילו היא בבית אחרת לילך שמה, כמו שכתב האל"ף, וראיתי בספר אור הישר דף כ"ה ע"ב דהוסיף לומר דוגמת אמו לחמותו, יעויין שם. ועיין עבודה ומורה דרך, ודרך חיים להגאון מליסא
ל. מנהגו של רבינו הגדול הגאון מרן זקני רב יוסף צדיקא זיע"א, (א"ה: בעל חקרי לב) שלא לבייש לפושעים ולמורדים בשוק, כשהיו באים לנשק ידו היה פושט את ידו, אלא שלא היה אומר לו ברכה כלל דהמנהג לומר יברכך ה' וכיוצא, ומצאתי סמך לדבריו להיות נותן יד לפושעים בלי ברכה בעדיפא מינה, והוא בחומת אנך בשמואל א' סימן כ"ה, וימצא כתוב בזוהר הקדוש סדר וארא דף כ"ג ע"ב בדוד עם נבל דהברכה משתמע לתרי אנפי, יעויין שם, ודוק, הגם דיש לחלק, נקוט מיהא זכר לדבר כמעשהו ממנו, ולענין כונת הברכה יכוין דראשי תיבות האצבעות הוא גימטריא יב"ק, ודי ביד אחד, וליוצא לדרך בשתי ידים דשני פעמים יבק רמז ושם דר"ך, כן כתב בספר נוהג כצאן יוסף באות ב"ך יברך, אכן ראיתי בספר עמודי שמים דף ש"ם דרצה להכריח דמניחים שני ידיהם על ראשיהם, וסיים וכן הוא מנהג אבא מארי, ולא כחסרי דעת שחושבים שיש קפידה לברך דוקא ביד אחד, עכ"ל, ושרי ליה מאריה דכתב כן, וכבר עמדתי על זה בספרי הקטן נפש כל חי מערכת ב' על מה שכתב בספרו שאלת יעב"ץ, והבאתי גם כן מה שכתב הרב פחד יצחק, ואם כן מלשון ונוסח הברכה הוא ברכת כהנים, דט"ו פרקים ביד נגד ט"ו תיבות דברכת כהנים, ולכן אומרים יברכך ה', ולילדים ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, שם בנוהג כצאן יוסף, וקיצור של"ה, ובספר מעבר יבק כתב דנוהג לומר ונחה עליך רוח חכמה עד ויראת ה' ועיין בספר עבודה ומורה דרך, ובספר דרך חיים להגאון מליסא י[ע]"ש
לא. אני מחלה פני כל שליח צבור שיעשה טבילת ידים בכל שבת בשחרית קודם שילך לבית הכנסת, על אופן שיהיה אפילו דידע אינש בנפשיה דניקה האיש אשר הוא טהור, ואופן הנטילות ונוסח התפילות כבר הובא בספר דרך ישרה, וספר שפת אמת דף קי"ז ע"א, אלא דאם טבל מבערב וכיוון גם לשחרית ונשמר מאשה אז אין צורך לזה, ומכל שכן אם עשה טבילה בבוקר בצפרא דשבתא, אך יזהר שלא יהיה במקוה שמחממין אותו מערב שבת לשבת, ועיין ברכי יוסף סימן שכ"ה משם רבינו האי גאון, ונודע ביהודה ח"ב סימן כ"ד וכ"ה וכ"ו, ובספר ברכות המים סימן שכ"ו, ובחמי טבריא עיין י"א מ"ב, ועיקרי הד"ט סימן י"ד אות ט"ו, ועיין שביתת יום טוב סימן ח', וטל אורות דף צ"א ע"ב, ואיתא בילקוט ראובני סדר בראשית, דהטובל בשבת בשחרית נחשב לו כטבילת כהן גדול ביום הכפורים, יעויין שם, ועיין בספר אור הישר, ועל כל פנים בין בערב שבת בין בשבת בשחרית, כשיוצא מהטבילה יאמר פסוקי אם תשיב משבת רגליך כמו שכתבו גורי האר"י, ואפילו כשרוחץ פניו ידיו ורגליו בערב שבת בחמין דהוא מצוה גדולה, ועל פי הסוד דצריך שיהיה בדרך זה פניו ידיו ורגליו, כמו שכתב במורה באצבע, ובספר אמת ליעקב נינייו, ובשלמי חגיגה דף קצ"א סוף ע"ג, ועיין שם בילקוט ראובני דף צ"ה ע"ד, ולמור"ם סימן רס"ב, ובשיירי כנסת הגדולה, ובית מנוחה שם, דסמוך לערב הוא מצוה ביותר גם בזה, וכשמנגב ידיו יאמר והיה הנשאר בציון כו', כמו שכתב בספר אור הישר דף כ"ה ע"ב, וגם יאמר פסוקים אלו, ודע דבסידור ערב שבת לא הבאתי דבר זה דמים חמין משום שיהיה לזכרון בין עיניך, דהן אמת דהוא דבר גדול על דרך האמת, אכן שתים רעות יוצאות מזה, האחת דאם לא יזדמנו לו מים חמין ובא בשעת חפזון, הוא מעותד לבא לידי כעס וקטטה והמה מ'י מריב'ה, ואם ירצה לרחוץ במים קרים יזיק לו לרגליו דסופו לבא לידי חולי פודא"גרי כמבואר בעובדא דירושלמי, לכן צריך שתי תנאים, האחת שלא יכעוס כלל אם לא מצא מים, ושנית דלא ירחץ רגליו במים אפילו בתקופת תמוז אלא במים פושרין, ומה טוב דהוא עצמו יתן מים בחמה שיחמו המים ולא יצטרך לשאול מבני ביתו
לב. הטלית גדול והקטן שלובש בשבת צריך שיהא בדוק יותר מבחול, יען מצינו בילקוט ראובני סדר בשלח דהביא, דבשבת דאין תפילין מעותד לחטוא, ונתן הקדוש ברוך הוא ציצית דהוא לדור תם, תם מן הגזל ומן העבירה, יעויין שם, ולפי זה בשבת צריך זהירות טפי שיהיו כתקונן בלי שום פקפוק ובהידור מצוה, וחבל על דע'בדין בגדי חמודות לשבת ואין להם טלית נאה דודאי עונשם גדול, והירא את דבר ה' יתן דעתו בזה, ויהיה שלשים ותשע, כסדר שכתב הבאר היטב סימן י"א, וכמו שכתבתי לעיל סימן י'
גל. ביום שבת קודש יכין עצמו לקבל תוספת דנפש רוח נשמה ממקום עליון יותר מהלילה, מורה באצבע אות קע"ג, והנה במוצאי שבת מאחרים לבא וממהרים לצאת, עיין מה שכתב כסא אליהו, ואשל מפרי סימן רפ"א, ונוהג כצאן יוסף אות כ"ז, ובשלמי חגיגה ריש סימן ד', ולהגאון הגדול הרמ"ז בספר חקרי לב ח"ב ליורה דעה בשיורי א"ח סימן י"ג, ובמה שכתבתי אני בעניי בספרי הקטן רוח חיים שם בסימן רפ"א בס"ד, ובספר בית מנוחה להרב המופלג איש צדיק האריך למעניתו בזה בדף ק"א ע"א וע"ב בזה, ויש להשיב הרבה על דבריו ואכמ"ל, ועיין מחצית השקל, ותוספת שבת, ועתה ראיתי מה שכתב הגאון הרב עמודי שמים דף שכ"ז ע"ב, ועוד שם בדף שנ"ח ע"א כתב וזה לשונו, וכתבו הפוסקים סמך שלא לבטל שינה של שחרית בשבת, ואף שאמרו חכמינו זכרונם לברכה דמקדימין לבית הכנסת, היינו לאפוקי יום טוב, אבל אין צריך להשכים לפני אור הבקר, ואלו מראין עצמן מדקדקין במצוה משכימי קום בעוד לילה למהר להתפלל, אין אני קורא אותן זריזין מקדימין למצוות, אלא בכלל זריז ונפסד יחשבו, ביחוד בחורף שחוטפין קריאת שמע ותפילה באפילה כאורה, ולא ימצאו ידיהם ורגליהם לעשות כתורת ותיקין עם הנץ החמה קריאת שמע לגמרה, עיין מור וקציעה באריכות, ואף על גב דחזו לרבנן קשישי דעבדי הכי, אינהו הוו דייקי טפי וידעי ובקיאי לכווני שעתא, דמאריה דעובדא הוו וכל מעשיהן לשם שמים, ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול כי היום רבו המתפרצים הרצים להשכמה כדי להשתכר ולעסוק בדברי בטלה, ומשרבו מבלי עולם המתדמים כקוף בפני אדם על ידי מכסה של חסידות פסולה, בטלה ענוה ויראת חטא, השורה נתקלקלה ועמא דארעא אזלא ומדלדלא, הרחמן יחיש לנו עת הגאולה, עכ"ד, מכל מקום מצוה לשמשי הקהלות הסובבין בבתי היחידים בבוקר השכם, לקרוא ליחידים שהן יודעים דהנם מכת העצלנים, ומותר לשמש הכנסת להיות מקשקש בפתחים ולקרוא שיבואו לבית הכנסת, דלדבר מצוה אשתרי השמעת קול בשבת, ועיין בספר נוהג כצאן יוסף אות כ"ח שכתב, דדוקא בשחרית דהם ישנים הוא דהותר לקשקש, יעויין שם.
לד. זכור אל תשכח דבשבת יקדים אותיות נשמ"ה לאותיות שמו, ויזהיר תמיד לבניו הקטנים שלא יאמרו אלה"י נשמה בנשימה אחת אלא וריוח תשימו, וכתב הרב מחזיק ברכה משם ספר הגן, דרב גדול ומובהק נענש בעולם הבא על שהיה גוער שמאריכין בזמירות בניגונים, ומאן דהוא אדם קל הביאוהו לגן עדן בכבוד על שהיה אומר הזמירות בניגון ובקול נעים, יעויין שם, ובשלמי חגיגה ריש סימן ד', ובית מנוחה דף ק"ו ע"ב, וגם יש מקומות דמצערי טובא להמזמר ולהחזן על פתגם דנא, דהיינו זה בזוית זו מרמז לו רוץ מהרה, וזה בזוית זו מרמז לו בשובה ונחת, והאיש הבינים מה יעשה לרוצה לעשות רצון שניהם ומתבלבל כונתו ואינו חושב במה שאומר, ה' הטוב יכפר בעד
לה. כשאומר ישאונך יכוין בראשי תיבות להנצל מקליפות יכ"ת ב"ר עש"ו כמו שכתבו גורי האר"י זיע"א כמו שהביא בח"ל שם, ובמזמורים ידקדק היטב לאומרם על פי הדקדוק כפי השגתו, ואם הולך אצל בקי ללמוד ממנו מה טוב, ולא יבוש ולא יכלם, וגם המלמד תנוקות של בית רבן יתן דעתו ללמד לנערי בני ישראל שלא יהיה להם שגיאות, דמשבשתא כיון דעאל עאל וגם כי יזקין לא יסור ממנה, ואפרש קצתם, והוא דבשלשה נאוה יש הפרש ביניהם, דהיינו לישרים נאוה תהלה, נו"ן קמוצה והאל"ף נחה, וכן השני כי נעים, אך נאוה קדש הנו"ן בפתח והאל"ף נעה בחטף פת'ח, ייראו מה' בשני יודין, יראו את ה' קדושיו הר' בשור"ק והאלף נחה, לא יחסרו כל טוב הט' בחולם, ולא יאשמו האלף בשבא לבד מפני השב'א דתחת הש', ויהי נועם הוא באדנות ולא בהוי"ה, מאדם עד בהמה כן צריך לומר בלי וי"ו, וכן ארצם נחלה בלתי למ"ד, כמו שכתב כל זה השלמי חגיגה דף ר"ב ע"א, וחסד לאלפים, ועוד הביאו שם על ואדונינו, והודו לאדני דהם מהשבעה דאינן בכלל וכל"ב, ואין האל"ף נחה, יעויין שם, דרשתי את ה' וענני יכוין ראשי תיבות ודא"י גימטריא אהי"ה וסופי תיבות כה"ת, ועיין יוסף תהילות שם
לו. יכוין בעשרה מזמורים הללו נגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם, וכבר ביאר מזמור אחד במאמר אחד השייך לו, כמו שהאריך בשלמי חגיגה סימן ד' אות ג', ובברכת ברוך שאמר כתב בספר נגיד ומצוה דבא בראשי תיבות בשו"ה דעליונים ותחתונים שוין בברכה, מכאן שאין לשנות בשבת, ועיין בית מנוחה דף קכ"א ע"א, ונראה משום דאנו אומרים עם עמך ישראל, ודו"ק בראשי תיבות ב'רוך ש'אמר, ב'שוה ש'בת
לז. בנוסח נשמת, ובריותיו כמו על הבריות דברוך שאמר, הרב שלמי חגיגה דף ר"ג ע"א, וחסד לאלפים, ושם בעמוד ג' הביא, דהקורא קריאת שמע מבלי שיקדים אמירת נשמת כל חי כאילו קורא קריאת שמע בלא תפילין, כי כן מי שאיחר לקום ידלג מזמורים הנוספים לאומרם אחר התפילה כדי שימהר לומר נשמת כל חי, ועיין בפתיחתי לספרי הקטן נשמת כל חי במה שכתבתי שם מאשר חנני ה', ועיין בית מנוחה דף קי"ז ע"ב, דאם איחר לבא ידלג פרשת העקידה ולא המזמורים, יעויין שם ועיין עוד שם דף קפ"ה ע"ב
לח. מאן דגריס מלכינו לא גריס את שמך אלא ולברך שמך כדי שיהיו חמש תיבות במספר הראשון, גם צריך לומר והלבבות יראוך והקרב והכליות ואין כל, וגם צריך לדלג וישוררו כדי שיהא המנין שלם, כדכתב בספר תולעת יעקב, ועיין חמדת ימים פי"א משבת אות מ"ז, ובשלמי חגיגה סימן ד' אות ו', וחסד לאלפים, גם יאמר וכתוב בהם במ' ולא בנ' כי הוא לשון זכר, שם, וכל זה הביא בקמח סולת, ועיין בית מנוחה דף קכ"ו ע"ב יעויין שם
לט. ורוב רבי רבבות, לא יאמר הר' בשור'ק אלא בחירי'ק, ודגשות הב' לחסרון הכפל והוא כמו רבבי, גם ובשבע בקמ'ץ תחת הש' והב', עיין שם בשלמי חגיגה דף ר"ד ע"ג, וחסד לאלפים, ובית מנוחה
מ. המליצה שכתב המגן אברהם על האומרים וחולאים רעים ורבים דליתנו, דקורא עליהם ורבים מעמי הארץ, וצריך לומר רעים ונאמנים כלישנא דקרא כאשר יעויין שם, הן אמת דלגירסת מרן בית יוסף, והרב דוד אבודרהם, ותולעת יעקב, ונוסחת הרמב"ם, הוא רבים, כאשר יעויין שם בשלמי חגיגה דף ר"ד ע"ד, אמנם שיחתו נאה לא בטלה, דאומרים עמי הארץ וחולאים רעים, ומפסיקים ואחר כך אומרים ורבים דליתנו, וראוי ללמדם שיאמרו בבת אחת וחולאים רעים ורבים ואחר כך דליתנו, ובספרי זוטא רוח חיים סימן רפ"א נתתי טעם לנוסחא זו דהן רבים, יעויין שם בס"ד וזה תימה על הרב חסד לאלפים סימן רפ"א אות ד' כאשר יעויין שם, ועיין בית מנוחה, והן רבים עתה בעו"ש ואין להם סמך כי אם אשגרת לישן ממקומות אחרים דהוזכר רבים אצל רחמים
מא. על כן אברים שפילגת בנו, לפי מה שפירש מהרימ"ט סדר בראשית דהוא על הידים וחילוק האצבעות כאשר יעויין שם, יהיו כפיו פרושות בעת ההיא להגדיל השבח ולעורר הכונה
מב. כשאומר בפי ישרים דרמוזים יצחק ורבקה, יכוין לויעתר יצחק לה' לנכח אשתו ויעתר לו ה', כן יעננו בכל קוראינו אליו, ועיין בשלמי חגיגה דף ר"ה ע"ג, ובקונטרס חיים לראש פירשתי בכל נוסח נשמת כל חי מן הבא בידי בעת ההיא כיד ה' הטובה עלי
מג. במקהלות יאמר כמו מצהלות, עולת תמיד, ובית מנוחה, ואליהו זוטא, ובשבעה ענייני השבח הכתובים בזה יכוין לשבעה רקיעים, ותשבחות יאמר הב' בשבא מפני שהוא סמוך לדוד, ובכ"ן יכוין לשם ע"ב דהוא על השירה דיש בזה רמז לשם ע"ב, וכיון דבשבת הפסיקו בנשמת כל חי, צריך לרמוז לשם ע"ב, סדר היום, ומשנת חסידים, וחמדת ימים פי"א משבת אות מ"ח, ושלמי חגיגה
מד. אם אמר ישתבח ולא אמר נשמת כל חי, אם יאמרנו אחר ישתבח או אחר התפילה, או לא יאמר כל עיקר, עיין ברכי יוסף, ומכתם לדוד, ושלמי ציבור, ועיקרי הד"ט סימן י"ב, וכן תמצא לענין אמירת לאל אשר שבת, יעויין שם, ועיין אשל מפרי סימן פא"ר, ובספר בן יוחאי דף קמ"א ריש ע"א, ועיין בספר נוהג כצאן יוסף אות ל' ודו"ק, ובמ"א, ובספר בית מנוחה, ומחצית השקל סימן פא"ר שם, ותוספת שבת שם
מה. ביוצר של שבת ובחזרה לא יהא חוזר השליח צבור מה שאומרים הקהל בסיום הפסקות כי הוא טורח צבור וללא צורך, אם לא שממהרין הצבור, ספר החסידים סימן רנ"א, ובימים נוראים הוא טורח יותר. ועיין אשל מפרי סימן פא"ר, ופרי חדש סימן קי"ב, ועיין שלמי חגיגה דף ר"ג ע"א, ובתוספת שבת שם
מו. איתא בסודי רזיא, דבשבת בראשית לאחר בריאת העולם קרא הקדוש ברוך הוא לכל המלאכים ומינה אותם על העולם, ואז פתחו כולם ואמרו הכל יודוך, לכך אומרין אותו בשבת, והביא דבריו בשכחת לקט מערכת ש'
מז. כשאומר האל הפותח בכל יום תמיד, יכוין בתיבת בכל דעם ג' אותיות גימטריא הכל, והוא להשלים שבעה היכלות דאו"א, שפת אמת סימן ה' אשר בסוף ספר אמת ליעקב למהר"י נינייו זלה"ה
מח. סמיכות גאולה לתפילה בשבת אינו כמו בחול, ונפקא מינה דיכול לענות קדיש וקדושה אפילו אחר שסיים גאל ישראל, וכן אם מצא ציבור מתפללין אומר עמהם תיכף עמידה כדין ערבית ואחר כך קריאת שמע וברכותיה, וכן לברך על הטלית אם לא היה לו מקודם, כמו שהביא כל זה בספר שלמי ציבור דף ק"א ע"ב, ושלמי חגיגה דף קצ"ד ע"ד יעויין שם, ובחידושי משבצות זהב סימן קי"א העלה דבשבת אין צריך, אך ביום טוב הוא כמו בחול, ועיין ערך השלחן שם, ובעולת תמיד, ושאגת אריה סימן ט"ז, ובספר בית מנוחה דף י"ד ע"א ודף קל"א ע"ב ודוק
מט. יכוין דמהכל יודוך עד אל אדון מאה ושלש עשרה תיבות, נגד מאה ברכות ושלשה עשר כריתות על כל מצוה, ומבוקע עד שבתה תשע תיבות, נגד תשעה צדיקים מאדם הראשון עד שלמה, ונגד ט' שמות של מלאכי השרת, וט' תיבות שבקדוש קדוש קדוש, וממאיר עד רחמים שבע תיבות נגד שבעה ימי השבוע ושבעה מועדים, מהמאיר לארץ ועד בראשית שתים עשרה תיבות, נגד שתים עשרה מזלות ושנים עשר שבטים, שלמי חגיגה שם, ועיין להכלבו, ובתולעת יעקב עוד רמזים נפלאים והביאם הרב המגיה בספר שלמי ציבור דף ר"ו ריש ע"א
ן. יאמר ברוך ומבורך ולא ברוך הוא ומבורך, על"ת, ואליהו זוטא, והמתענה תענית חלום בשבת יכוין בכונה שהביא בספר משנת חסידים באמירת אל אדון על כל המעשים ברוך, עיין שם, והמתענה יקחנו משם
נא. יאמר צהלה, הה' בשו'א קמ'ץ, ועיין שם בשלמי חגיגה, וגם נכון לומר חסד ורחמים לפני כבודו, או בכסא כבודו, עולת תמיד, ואליהו זוטא, ובאמירת ראה והתקין צורת הלבנה, והתקין יש שני פירושים, עיין דעת זקנים סדר בראשית, ובספר מטה יהודה על דברי הב"ח, ועיין באליהו זוטא, ושלמי חגיגה, ואשל מפרי סימן פא"ר ודוק, ובשני הנוסחאות אם הוא והתקין או והקטין, עיין מה שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים בסייעתא דשמיא, ובאמירת מוציא חמה ממקומה, ראה תראה מה שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן פא"ר בסייעתא דשמיא
בן. דעת ותבונה סובבים הודו, ולא יאמר אותו, גם צריך לומר שרפים וחיות ואופני הקדש, וגם יאמר שבח נותנים לו ולא יאמר יתנו. חמדת ימים פי"א משבת אות נ"ב, וגן המלך סימן נ"ב, ונגיד ומצוה, ושלמי חגיגה, וחסד לאלפים
גן. כשאומר אתה ה' האל הקדוש יכוין לשילוב הוי"ה ואדנ"י, והוא תיקון לכעס, שבט מוסר פרק ל"א, ואי בחול צריך לכוין בזה קל וחומר בשבת דצריך הרחקה טפי מהכעס לגמרי אפילו לדבר מצוה, ועיין להרב הקדוש בשל"ה דרמז, דלא תבערו אש דהם שלשים ואחת שעות עם התוספת. והביא דבריו בעבודה ומורה דרך דף קל"ה ע"א
דן. אתה קדשת הוא סוד הקידושין, ישמח משה הוא סוד הסבלונות, תכנת שבת הוא סוד המשתה, אתה אחד הוא סוד יחוד חתן וכלה, אתה חוננתנו הוא סוד דפורש מהזיווג, שפת אמת סימן נ"ה, ועיין שם על דברי הרב מ"ח, ובשלמי חגיגה דף קצ"ה ריש ע"ד, ועיין מה שכתב הרב אליהו זוטא בסימן רצ"ב
הן. בפירוש נוסח ישמח משה, ביארתי בספרי הקטן רוח חיים סימן פא"ר בסייעתא דשמיא, ועוד שם באמירת ולא נתתו ה' אלהינו לגויי הארצות יעויין שם, ולא יאמר זכר למעשה בראשית כי אם בערבית ובמוסף ולא בשחרית ובמנחה, שלמי חגיגה דף ר"ח ע"ד, וחסד לאלפים
נו. שיחת חולין בבית הכנסת חמיר טפי בשבת מימי החול וכאילו מחלל את השבת, וכאשר האריכו בספר דעת חכמה שער השבת פ"ה, ובספר שלמי ציבור כיע"ש, הנה על זה כמו צער בנפשי איך גדל כח היצר הרע ויפק רצונו בשבת יותר ויותר מימי החול, דבחול אינם מדברים כל כך בבית הכנסת בשעת התפילה, דבחפזון יוצאים, ואילו בשבת דחמיר טובא מרבים העם לשוח שיחת חולין, ה' הטוב יכפר בעדם, ולפי מה שכתב בספר עץ חיים שער פנימי וחיצון פרק ט"ו, דהתפילות של שבת הן מזון הנפש בפנים כמו שכתוב לרוח חיה ממללא כאשר יעויין שם, אם כן בין תבין דהטיבו את אשר דיברו כי עונש המדבר בבית הכנסת בשבת בתוך התפילה הוא גדול יתר מאד מימי החול, והיינו משום דעושה פגם גדול בבחינת התיקון עצמו של התפילות אם שח שיחת חולין, וזה יהיה עוד רמז אחר בראשי תיבות שב"ת, ש'תוק ב'תוך ת'פילתך, רוצה לומר שתיקה מדברים אחרים בעוד שהוא מתפלל, ויותר נראה ש'יחה ב'ל ת'מצא, או ש'יחה ב'טלה ת'אסור, והיינו כדי שיהא לזכרון בין עיניך דלא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ובפרט בתוך התפילה
זן. אותן האנשים מדלת העם דמתאספים בפתחי הבית הכנסת בשעת הוצאת ספר תורה ומביטים בהקמת ספר תורה ואומרים וזאת התורה ויוצאין כתינוק הבורח מבית הספר, ראוי לגזברי הקהילה קדושה והשמשים לדבר עמהם ברכות וקשות לבל יניחום לצאת, ויתנו להם מקום לשבת בבית הכנסת למקומותם במושבותם כדי שישמעו קריאת ספר תורה וההפטרה.
חן. צריך לומר אשרי בקול רם בשבת משום דענתה בת קול ואמרה ראשי תיבות שבו ואלו הן, "אשרי", א'חר ש'שת י'מים ר'אשונים, "ישבי", י'ום ש'ביעי ב'חר י'ה, "ביתיך", ב'רכת י'ה ת'מלא כ'וס י'ין, "עוד", ע'ופות ו'בשר ד'גים, "יהללוך", י'שלש ה'סעודות ל'לבוש ל'בנים ו'חלף כ'סותך, "סלה", ס'ליק ל'עשות ה'בדלה, לבוש, וחסד לאלפים סימן רפ"ו, והנה לפי מה שכתב בשלחן ערוך סימן שכ"ד דמעמיד בהמתו על גבי עשבים מחוברים כאשר יעויין שם, אין קפידא לכוין גם בשבת בתיבת ומשבי"ע דהם אותיות עשבי"ם, וגם סופי תיבות עלי"ן, ומשביע' לכל' חי' רצון', והם לכל חי כדכתיב מצמיח חציר לבהמה ועשב, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה. כמו שכתב בספר הזכירה דף י' ריש ע"ב, ושם הוא דהביא דיכוין בר"ת רח"ל יעויין שם
טן. במקום שאין שם ספר תורה לא יאמר שובה למעונך כי זה נתקן על חזרת ספר תורה להיכל, וכן נוהגים, והנה במוסף של שבת, בין הנוהגים לומר למשה צוית ובין האומרים תכנת, הנה מה טוב אם יעברו לפני התיבה ביהוס"ף שמו, כדמוכח ממה שכתב בספר עמודי שמים דף שע"א ריש ע"א
ס. במוסף, אם התחיל בשל חול או מוסף אחר, פוסק, חסד לאלפים סימן רס"ז, ועיין בעולת תמיד, וגור אריה, ובמה שכתב הרב בית מנוחה דף ק"צ סוף ע"א, ותוספת שבת שם
סא. בקדושת מוסף, באמירת שמע ישראל יכוין למסור עצמו על קדושת ה', ובזה יזכה לקבל עוד תוספת נשמה יתירה חדשה יותר מהראשונה, דעת חכמה שער השבת פרק ט'
סב. בנוסח כתר יאמר ויגאלנו ברחמיו וישמיענו שנית, ועיין שיירי כנסת הגדולה סימן רפ"א, ועיין שלמי חגיגה דף ר"ב ע"א, ובאמירת ממקומו יפן ברחמיו עיין בספרי הקטן רוח חיים
סג. בנוסח מוסף יאמר תכנת שבת, מורה באצבע, וכן כתב באורחות צדיקים לגורי האר"י, ואפילו אם נוהגים בבית הכנסת שלו לומר למשה צוית, הוא יאמר בעמידה בלחש תכנת, ואין קפידא דשומע בחזרה נוסחא אחרינא, ועיין בספר דעת זקנים סדר פנחס במנחת יהודה דהביא משם המדרש דכן הוא הנוסח, ופירשו בו במה שאומרים מוסף שבת כראוי דהם שתים בלבד דכל ענייני שבת כפולים, ועוד תמצא שם בבעלי התוספות דפירשו כל נוסחת תכנת שבת, עיין שם, ובחמדת ימים פרק י"ג משבת אות ה' - ז', ועיין בפרד"ס דף נ"ז ע"א, ובטור, ומרן בית יוסף, ובלבוש, וחידושי משבצות זהב בפריו, ואשל שם דהם פירשו נוסחת תכנת, ומכולם נשמע דגרסינן בכ"ף ולא בקו"ף. ועיין שלמי חגיגה דף ר"ב ע"א, וגם אני בעניי פירשתי נוסח זה בקונטרס רוח חיים סימן רפ"ו מאשר חנן אלהים לעבדו
סד. צריך לומר האוהבי דבריה, בה' תחילה, שלמי ציבור, ובית מנוחה דף קפ"א ע"א, גם צריך לומר תמידים במ"ם ולא בנו"ן, וגם ואת מוסף בוי"ו יתירה תחילה, כמו שכתב המחצית השקל, ובשלמי חגיגה אות ו', וכן כתב באשל מפרי, אך בתמידין הביא בנו"ן, יעויין שם, ועיין בבית מנוחה דף קצ"א ע"א שהביא משם השלמי צבור שכן העיקר לומר ואת מוסף, יעויין שם, וזוהי שקשה עליו, דבספר בית עובד דף קס"ד ע"א כתב בשם הפרי חדש שהעיקר לומר את מוסף בלא ו', יעויין שם, ולא זכר מה שכתב השלמי צבור, והוי תרתי פסקי דסתרי אהדדי
סה. במוסף שבת וראש חדש בחתימת דמקדש השבת, עיין מה שכתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים סימן רפ"ו בסייעתא דשמיא
סו. בשבת אחר התפילה יזהר שלא יטעום מידי מבלי שיאמר קידוש, אפילו קאב'י ומים דמותרין לו קודם התפילה, עם כל זה אם התפלל אסור בהן עד שיקדש על היין כיון שבידו לאכול, אבל בין שחרית למוסף דחליש לבא, או שהתפלל בביתו והולך לבית הכנסת לקריאת ספר תורה ומוסף ויאריך הזמן הרבה, יאכל מתיקה וישתה קאב'י ואינו צריך לקדש אבל לקבוע סעודה אסור, עיין בספר עיקרי הד"ט סימן א' אות ו', וסימן י"ג אות ג', ועיין ברכי יוסף סימן רפ"ו דצריך לקדש, ועיין גם כן בזכור לאברהם אות ק', ועיין באשל סימן רפ"ו, דאפילו כהן דעתיד לישא את כפיו יוכל לקדש ולאכול כזית ואחר כך ישא את כפיו, יעויין שם, ועיין בהשמטות ערך השלחן שם, ועיין לחם יהודה דף כ"ב ע"ב, ובעולת תמיד סימן רפ"ו, ובאליהו זוטא שם, ובספר תוספת שבת, ועיין מה שכתב בספר בית מנוחה דף קפ"ח ע"ב, והרב מחצית השקל סימן רפ"ו, ועוד לו שם בסימן רס"ט ודוק
סז. צאו וראו מה שכתב הרב משחא דרבותא סימן יק"ב דף ד' ריש ע"א וזה לשונו, גם כתב מרן האר"י ז"ל שהחזרה יש בה תיקון ועלייה מעולה מתפילה בלחש, ותפילות שבת אינם שוים בעלייתם, ושבע עליות יש ביום שבת עד שבחזרת תפילת המנחה יש עלייה רמה ונשאה, ואם כן כשאין חזרה הרי לא הגיע לחצי תפילה לפי שבחזרה יש עלייה גדולה, ואותה עלייה חס ושלום נתחסרה ונמצא שגורם עיכוב הגאולה, ואפילו כפי פשטן של דברים הקפידו קפידא גדולה בזמן מוהר"י קארו בצפת ת"ו במהרה בימינו כמו שכתב בסימן רל"ט וזה לשונו, ומתפללים שמונה עשרה ושליח צבור מחזיר התפילה כדרך שעושים בשחרית, וכן כתב גם כן רמב"ם ז"ל, וכן נוהגים האשכנזים, אבל הספרדים אין נוהגים לחזור שליח צבור התפילה במנחה כו', ומנהג האשכנזים הוא הנכון, וכן הנהיגו חכמים שבדור שלפנינו בצפת ת"ו במהרה בימינו וגזרו נידוי לעובר על תקנתם, עכ"ל, הרי לך שהקפידו גם על תפילת המנחה וגזרו נידוי, ומשמע שבדור שלפני הרב הוא שחידשו תיקון זה, ואם כן אין זה מן התימה אם נתעוררו בדור הזה, וקצת יחידי סגולה רצו להחזיר עטרה ליושנה, בלי ספק שרוח קדושתו יתברך נוססה בם, וקורא אני עליהם אשרי העם שככה לו, כדאי הם שתתגלגל זכות הגדול על ידם, ואם חפץ ה' יתברך כדי לקרב הגאולה העיר את רוחם לדבר זה, כל מי שעוזר וסומך לדבר זה להחזיר עטרה ליושנה, אשריו ואשרי חלקו שעושה נחת רוח ליוצרו, גם צריכים מנהיגי הקהל להעיר רוחם של הקהל, וידברו על לבם כזאת וכזאת אנו מרויחים בחזרה זאת כדי שלא תהיה עליהם התפילה כמשאוי וכבעל כרחם ויהיו ששים ושמחים במצוה הגדולה הזאת, ויקיימו מקרא שכתוב עבדו את ה' בשמחה ואין עבודה אלא תפילה, שאם תהיה העבודה בעצב ובדאגה הוא עון גדול כמו שאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, משמע שהעבודה היתה אלא לא היתה בשמחה, ולכך נתייסרו בעוונותינו הרבים, גם שיתנו לבם אל החזרה ויענו אמן כהלכתה, ולא יבואו חס ושלום לידי שיחה שלא יהא במקום תיקון קלקול חס ושלום כו'.
וכל איש ישראל כשידע טיבה של חזרה ומה טעם יש בה, בלי ספק יקבל עליו באהבה ושמחה רבה כי כל העדה כולם קדושים, וישא כל אדם קל וחומר, ומה אם לחיי שעה ירכוב אניות וידריך בציות על הספק אם ירויח ויכניס עצמו בסכנה, במקום שהוא בטוח ובודאי ירויח בעולם הזה ובעולם הבא שהוא העיקר שבשבילו אנו סובלים כמה צרות צרורות על אחת כמה וכמה, עכ"ד, כיוצא בזה ה'ן א"רוך אליו למורינו הרב בתי כנסיות בבית מלא סימן קכ"ד דף קכ"ד ע"ב על מחזיקי תורה יכון בצדק, דשינו את מנהגם שלא היו אומרים בחזרה, דמכאן ואילך יהיו מתנהגים והולכים לומר בחזרה, עיין שם, וכן הוקבע בכלל הי' תקנות אשר הובאו בסוף ספר ימי דוד בקונטרס מעשה הצדקה יעויין שם דף קל"ג ע"ב, גם ראה תראה בספר תפלת כל פה דף ע"ה ע"א, ויד נאמן דף ע', ואדרת אליהו סימן ג', וערך לחם סימן קכ"ד, ועיין זכור לאברהם ח"א מערכה ת', ובמורה באצבע אות קכ"ח וק"מ, ובקשר גודל ריש סימן י"ח, ועיין בספר בית עובד, ובנוהג כצאן יוסף דף כ"ד ע"ב, וקמח סולת דף ס"ב ע"א, ויד אהרן סימן רל"ב, ושלמי ציבור דף קנ"ט ע"ד, וחסד לאלפים סימן רל"ב אות ה' ואות ו', וסימן רפ"ו אות ג', ועוד שם סימן קי"ד דף ס"ט סוף ע"א, ועמודי שמים דף קמ"ט ע"ב, וגור אריה הלוי סימן רפ"ו, ועיין בקונטרסי עתרת החיים סימן נ"ח אות ע"ח יעויין שם, ובחמדת ימים פ"ג מיו"ט אות כ"ח - כ"ט הוכיח במישור על זה עיין שם
ואחר כל אלה הדברים, מי האיש הירא את דבר ה' ויצא לחוץ במוסף שבת ולאבד חזרת העמידה וברכת כהנים מפיהם בברכה שלימה, וגם התחינה שתקנו לומר בשעת נשיאות כפים שהובא בספר בית מנוחה דף קנ"א ע"א לאומרה בכל שבת כאשר יעויין שם, ולפי מה שכתב בספר עמודי שמים הוא דצריך לאומרה בכל יום והיא מיוסדת מרבינו האר"י זיע"א, ועיין מה שכתבתי לעיל בדיני ברכת כהנים על תחינה זו, ובספר בית מנוחה תמצא באורך דיני נשיאות כפים והפליא עצה הגדיל תושיה ככוכבי השמים, וגם הכהנים הנגשים לצאת יש להם איסור נוסף דמאבדים טובה הרבה מאת ה' לברך את ישראל, ולא מן השם הוא דכדי למהר ולאכול יעזבו את ה' חס ושלום, ועל אלו נאמר הוי משכימי בבוקר שכר ירדופו, ובעירנו זאת הוא יותר חמור ענין זה, יען שלשת הגבורים מרבני עירנו, כל אחד בזמנו העביר קול במחנה שלא יצאו לעזרה לומר מוסף בלתי חזרה, הלא המה מורינו הרב מאריה דאתרין כמוהרי"ץ אלגאזי זצוק"ל בעל ספר דרך עץ החיים, הנה בקהל עדתו קהילת קדש פורטוגאל יב"ץ הוציא קל כרוזא ויצ'ו את הבריחים לעזרה שלא יצאו עוד, וקבלו שפיר גזרתו עד שעלה לשמים, ושוב אדוננו דוד מורינו הרב רב הד"א זלה"ה בעל תהלה לדוד דרש ברבים על זה, ואחריו מורינו הרב סבא קדישא בעל כסא שלמה ז"ל השוה גזרותיו על כל בני העיר ועשה הסכמה בכל חוזק ותוקף, ומי האיש אשר ימרה את פיהם ולא יחוש לגזרתם בעבור לצבות בטן רביע שעה מקודם, זו אין הדעת סובלתו, ומי שיש לו יראת ה' על פניו יזהר גם במנחה של חול בכל יום לבקש איזהו מקומן דאומרים בחזרה וירוץ שמה להתפלל עמהם ועליו תבא ברכת טוב.
ובני הגדול אברהם אוהבי נר"ו אמר אלי מה שפירש דרך רמז בכוונת הכתוב שבע ביום הללתיך, והוא על מה שכתב מוהר"ד אבודרהם ז"ל, כי תפילה בחזרה נחשב כשלש, אחת בלחש, שניה בחזרה דשותק ושומע הוה ליה כאילו התפלל בעצמו דשומע כקורא, והשלישית הוא עניית אמן על כל ברכה וברכה, גדול העונה אמן דנחשב כאילו התפלל עוד הפעם ונוטל שכר מחמשים ושבע ברכות, יעויין שם, אשר בזה יבא על נכון מה שאמר הכתוב ועבדתם את ה' אלהיכם לשון רבים, ובתוך רבים הוא דאיתיה במציאות לחזרה, והיינו עבדתם ועבדתם על דרך יתן ויחזור דאומרים בחזרה דוי"ו מוסיף, וכיון דאם שלש אלה יעשה דמספרם כמשפט ז"ן, אם כן ראוי שיורד על פי מדותיו וברך את לחמך ואת מימיך, כי אל ז"ן ומפרנס אותך בריוח בר ולחם ומזון, והשתא זהו מה שרמז גם כן דוד המלך עליו השלום, דהיה נזהר להתפלל שחרית ומנחה בחזרה והוו להו ששה, ועם ערבית דליכא חזרה הרי שבעה, לכן שפיר אמר שבע ביום הללתיך, דתמידין כסדרן אני מתפלל שבעה בכל יום ויום, ולפעמים בנבל עשור דהוא כשיש מוסף, ועיין שלמי חגיגה דף קצ"ז סוף ע"ד, זה תוכן דבריו הי"ו. ועיין בספר אברהם יגל בקונטרס זכר צדיק סימן ב' אות ע"ד, ולענין צו"ץ עיין מאמ"ר אשכנזי סדר חיי שרה
סח. שא נא עיניך וראה מה שכתב הרב החיד"א בספר ככר לאדן בלקוטים סימן ה' אות י' דף ק"ס ע"ב, וזה לשונו, ומאי דבעי מר מי ששכח לומר קדיש ביום פטירת אביו, וירא ויצר, אם יאמר קדיש ביום אחר אם יועיל, נראה לי הדל פשוט דאמירת קדיש מועיל בכל זמן לאביו, וכבר כתב רבינו האר"י זצ"ל שיאמרו היתומים קדיש בשבת ויום טוב שיועיל הקדיש להעלותו ממדרגה למדרגה, וכן נראה לי הדל שקדיש ולימוד ומצוה שיעשה הבן בכל זמן עושה נחת רוח לאביו, כמו שנראה מזוהר הקדוש ומרבינו האר"י ז"ל במחדש חידושי תורה בשבת, ואם כן בנידון דידן יכול לומר קדיש באיזה יום שיהיה, ובכל שנה יקבל שיאמר קדיש יום פטירת אביו ויום שלפניו מעין דוגמא למה שכתב מור"ם ז"ל באורח חיים סימן רס"ג, דאשה ששכחה הדלקת שבת, שתדליק שלש פתילות והוא זכר לדבר, עכ"ל ועיין בספר שבט מוסר פרק מ' יעויין שם, ובשלמי חגיגה דף קצ"ח ע"ג, ובברכי יוסף סימן רפ"ד, וחסד לאלפים שם
סט. אין מכבדין ביציאת בית הכנסת אף על פי שהוא פתח הראוי למזוזה כי אין זה כבוד ליוצא ממקום קדוש, אלא בכניסה צריך לכבד, ספר עמודי שמים, וזה אינו שייך בשבת בלבד אלא גם בחול, אלא דבשבת הווה ורגיל דיוצאים בכנופייא בבת אחת
ע. לקפל הטלית, עיין באר היטב סימן ש"ב, ולהפרי חדש בליקוטיו, דהתיר בשחרית ואסר במנחה, ועיין ברכי יוסף שם, וכשלא קיפלו בשעת ערבית ינערנו כשקופלו למחרתו ועיין למוה"ר אישי כהן גדול בספר מדרש תלפיות, ועיין לקמן סימן ל"ב
עא. במנחה של שבת אי יכול לכבד בטליתו לאחר, עיין חקרי לב, ולהגאון הרמ"ז או"ח סימן ד' וסוף סימן צ', ובספרי הקטן לב חיים ח"א סימן צ"א, ויש להשיב על הרב רוב דגן מה שכתב בזה
עב. יאמרו ואני תפלתי אפילו במקום שאין שם ספר תורה. הרשב"א ח"ה סימן א' בהגהותי בקונטרס רחמים לחיים שם, ועיין בשלמי חגיגה, ואשל מפרי סימן רצ"ב, ובית מנוחה דף רט"ו ע"ב
עג. עטיפת הטלית במנחה צריך דוקא כשאומרים ואני תפילתי לך ה' עת רצון אחר קדיש דקדושת ובא לציון גואל כדי שיתעטף בעת רצון, הרב בספר הכוונות, ואור הישר, ובספר נגיד ומצוה כתב דאין צריך לכסות הפנים בטלית, ותכף ימשכנו במקומו כי אז מתגלה מצח וגם אנו מגלים מצח שלנו מעם הטלית, יעויין שם, והביא דבריו בשלמי חגיגה דף רי"ג ע"ב, וחסד לאלפים, ועמודי שמים דף שצ"ד ע"א, כי מזה תמהני על טעמו של הרב תולעת יעקב והביאו בספר מטה יהודה באמירת ובא לציון במנחה, משום דמן המנחה ולמעלה מתעורר מדת הדין ובקדושה זאת מתעוררים הרחמים, יעויין שם, והרי במנחה דשבת הוא כל בתר איפכא, דמתעוררים הרחמים כמבואר בזוהר הקדוש במאמר שאנו לומדים בסעודה שלישית, וכמו שכתבתי בעניותי בקונטרס רחמים לחיים סימן א' בסייעתא דשמיא, כי מזה הוא הטעם דאנו אומרים ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכדכתב התולעת יעקב בעצמו, וגם מאי דאמרן דיתגלה מצחא בעונה הזאת, ואם כן דל מהכא דנתקן בעבור זה, אלא עיקר הטעם כדכתב הלבוש, דלא נאמר בשחרית משום שכבר נאמר במוסף, וגם בסדר היום כתב כמו כן דתוספת קדושה מעלה דכתר הניחו מקום לתפילת מנחה כאשר יעויין שם, ולהרב החסיד מהר"א חיון זלה"ה דף רי"ג יש מן התימה דהביא זה שם בע"א ובע"ב כנזכר לעיל ולא נתעורר מזה, וכעת אין ספר תולעת יעקב בידי לראות המשך לשונו, ובודאי דטעמו ונמוקו עמו ואנחנו לא נדע, ונאמנו מאוד דברי הגאון הרב עמודי שמים דף שצ"ג ע"א
עד. במנחה דשבת, העושה פתיחת ההיכל לא יוציא הספר תורה תכף שפתח אלא ישהה מעט כדי שיוכלו לומר בריך שמיה כי על פי הסוד עיקרו לאומרו במנחה של שבת, ואם יוציא תכף הספר תורה מתחיל גדלו ולא יוכלו לאומרו כל אחד ואחד בכונה, ומה גם השליח ציבור, לכן מתון מתון שויא, ועיין שלמי חגיגה דף רי"ד ע"א, ומחזיק ברכה סימן רפ"ב, ובית מנוחה דף רט"ז ע"א