כף החיים (פאלאג'י)/כז
סימן ז"ך
עריכהאר"ש נתנה יבולה,
והיו לאותו"ת לערבי שבתות
א. באשמורת יום השישי ילמוד עשרים וששה פסוקים, שנים מקרא בלבד בלי תרגום, צפורן שמיר סימן ד' אות נ"ו, ואפילו בא לקרות אחר שהאיר היום לא יקרא התרגום, כן כתב בספר פתח הדביר דף ק"ע ע"ד יעויין שם, ומדבריו של הרב מחזיק ברכה בקונטרס אחרון לא משמע הכי, דזיל בתר טעמא דאין תרגום בלילה, ואם האיר היום, אם רוצה לקרות בתרגום אימא דאין קפידא
ב. מי שיש לו פנאי לקרות פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום אחר תפילת שחרית מעוטף בטלית ותפילין אשרי לו, כמו שכתב במורה באצבע ריש סימן ד' אות קנ"ט, ובספר בית מנוחה דף ב', ולא כמי שכתב דמנהג רבינו האר"י זיע"א היה אחר חצות, דליתא להא. וכמו שכתב במחזיק ברכה, ובקמח סולת, ועיין להרב נוהג כצאן יוסף.
ג. יש טעם נכון על דרך האמת לקרוא כל פסוק שנים מקרא תחילה ואחר כך אחד תרגום, ופסוק אחרון מהפרשה יחזור לקרותו שנים מקרא לבד, ויחזור ויקרא שלשה פסוקים מתחילת הפרשה הבאה אחריה, ויקרא ההפטרה של הפרשה דוקא אפילו כשחל ראש חודש או ערב ראש חודש, ויאמר מזמור ה' מלך, ומאמר רבי אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו, ואחר כך ילמוד סדר החוק לישראל מהיום כמו שכתב כל זה שם במורה באצבע אות ק"ל וקל"א וקל"ג יעויין שם, ועיין בית מנוחה שם, והבט נא וראה מה שכתב בספר מעשה הצדקה דף ק"כ ע"א יעויין שם, ועיין אספקלריא המאירה דף ס"ב סוף ע"א
ד. כתוב בספר הכוונות, דכשהיה לרבינו האר"י זיע"א אונס שלא היה יכול לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת, אז היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום בשבת בבוקר אחר תפילת שחרית, והביא דבריו במחזיק ברכה בקונטרס אחרון סימן קנ"ו יעויין שם, וצפורן שמיר סימן ד' אות נ"ח יעויין שם, ובספר מראית העין דף פ"ג ע"ד, ויזהר שאם לומד בשבת דלא יניח השנים מקרא ואחד תרגום אחר שיאכל סעודת צהרים כאשר צוה רב לבניו, כדאיתא בהש"ס, וכפסק השולחן ערוך, ועיין סולת בלולה סימן קנ"ו, ושל"ה, ובחמדת ימים פ"ג משבת אות ה' - י', ואיסור גדול לדבר באמצע קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, הקדוש של"ה, וחמדת ימים פ"ג משבת אות ט"ז, י"ז, ורבים חושבים דלהפסיק בדיבור לשון הקודש אין קפידא, והא ליתא דגם בלשון הקודש הויא הפסקה ואין הפרש כלל לענין זה
ה. תמיהא לי מילתא על מה שראיתי בספר תולדות אדם ח"א דף ל"ט ע"א, דביקש הגאון ר' זלמן זיע"א בליל שבת ללמוד שנים מקרא ואחד תרגום כאשר יעויין שם, והרי לפי דברי הרמ"ע אין ללמוד תרגום בלילה אפילו ליל השישי וליל שבת, ועיין שם במחזיק ברכה בקונטרס אחרון סימן קנ"ו וסימן רפ"א כאשר יעויין שם, ורחוק הדבר דלא היה לו פנאי בשני הימים מחמת אונס לא בשישי ולא בשבת ללמוד שנים מקרא ואחד תרגום כי אם דוקא בליל שבת, ואולי יש לומר דהיה יודע צדיק מעיקרו שלא היה לומד, ולהורות להם הדין עשה כן ועיין בבאר היטב לענין ליל שמחת תורה, ועיין שם בברכי יוסף
ויו. מנהגו של רבינו האר"י זיע"א לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בספר תורה, ולו' עמד איש אתו בספר חומש עם תרגום ללמוד התרגום. כמו שכתב בנגיד ומצוה, ועיין להגאון הגדול הרמ"ז זיע"א בספר חקרי לב אורח חיים סימן מ"א, ובספר קסת יהונתן ק"ק כאשר יעויין שם, ועיין בספר כסא אליהו סימן מ"ט אות ב' בקריאת תרגום בעל פה, ועיין מה שכתב בספר פתח הדביר נר"ו, יעויין שם ובספר בית מנוחה, ועיין אספקלריא המאירה שם
ז. ראיתי בספר חומת אנך בסדר שמות דכתב וזה לשונו, ורבינו אפרים ז"ל בפירושו כתב יד כתב, ואל"ה שמו"ת ראשי תיבות ו'חייב א'דם ל'קרות ה'פרשה ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום, עכ"ד, וצריך להבין מאי שיאטיה דרמז זה כאן, ונראה דנודע דגלות מצרים היה לברר ניצוצות הקדושות אשר שם במצרים ערות הארץ בכח שעבודם בחומר ובלבנים כו', וסוד קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום הוא לברר מנוגה דחציה בחול וחציה בקדש, ועל ידי קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום אנו מכניסים מחציה שבחול אל הקדש, כי תרגו"ם גימטריא תרדמה סוד נג"ה, ולחברה עם המקרא כל פסוק ופסוק שיהא נכלל בקדושה כמו שהאריך רבינו האר"י זצ"ל, ואם כן יכון מאד כאן בשעבוד מצרים שהוצרכו לכל תוקף השעבוד לברר ניצוצי הקדושה, ומעין דוגמא חיובא רמיא על כל אדם מישראל לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום לברר ולבלול בקדושה, וכתיב את' יעקב' איש', סופי תיבות שב"ת בסוד והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו, וזהו שנאמר הבאי"ם מצרימ"ה גימטריא שכינה דהברורים יבואו לשכינה, עכ"ד ועיין מה שכתב בספר מעשה הצדקה דף ק"כ ע"א
והנה בשולחן ערוך סימן רפ"ה פסק, דירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י כאשר יעויין שם, ואנכי לא ידעתי מי פטרם לכמה מתופסי התורה דהם לא יצאו מכלל יראי שמים ואמאי אין נזהרין ללמוד גם פירוש רש"י בין ערב שבת וליל שבת ויומו, ואפילו שלא יגמרו יכולין להשלים באמצע שבוע, וכיון שהוא דינא דשולחן ערוך ראוי להם לקיים הדבר, ובמקום שילמדו בענין אחר ילמדו כל הפרשה מפירוש רש"י, ומי שחשקו לחדש חידושי תורה, יראה כמה תועלת נמשך בהגיע לפרק הקורא בפירוש רש"י מידי שבוע בשבוע, וישים אל לבו, דרש"י התענה תרי"ג תעניות כדי לפרש פירוש זה, ויש בו רזין עילאין וסודות עמוקים כמו שכתב בככר לאדן דף ר"ח ע"א יעויין שם, ובודאי דזכות בעי להיות לומד בפירושיו הקדושים והטהורים.
ח. כתב בספר החסידים סימן ש"א וזה לשונו, יהודי אחד לא היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום שמאריכין לו ימיו ושנותיו כי אמר אני קץ בחיי, למה אקרא, אמר ליה החכם, לא אמרו זה רק כנגד אוהבים חיים, אלא מעתה מה שכתוב אריכות ימים בכבוד אב ואם ובמשקלות, וכי בעבור זה יפטרו עמלים ומרי נפש שקצים בחייהם, אלא לא דברה התוכחות שמי שאינו חושש בהם יעשה מה שליבו חפץ, ולא נאמרו הברכות על מי שאינו חושש בהם להיות פטור, שאין זה דומה לשכיר יום שאדם יכול לומר אם תעבדני בטוב אני אוסיף על שכרך, והשכיר יכול לומר איני חפץ לעבוד לך ואיני חפץ בשכירותך, אלא לעבד קנין כספו דומה שאין העבד עושה תנאי לרבו, ועוד דומה לשורו וחמורו שנאמר ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן, כשם שעול הבעל עליהם כך עול הקדוש ברוך הוא על בריותיו כמו שנאמר אם תאבו ושמעתם כו' לפי שנתן רשות לעשות טוב ורע כו', לכך יקרא אדם שנים מקרא ואחד תרגום לשם מי שאמר למען תהיה תורת ה' בפיך, וכתיב ודברת בם, וכתיב בפיך ובלבבך לעשותו, וכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וכתיב וזאת התורה אשר שם משה, וכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, ומכל מקום הקדוש ברוך הוא יאריך ימיו ושנותיו ואל יסמוך על תנאי, עד כאן, ולפי זה דיש ששה פסוקים בתורה דרומזים לקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, הנה נכון דבכל ששה ימים קבעו שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק ואלה שמות בא ברמז ליום השישי דאינו מבורר אם יש שבעה קריאות תרגום כנזכר באות א' בסייעתא דשמיא, ואעיקרא הרמז הוא על כל הפרשה, עליה השלם בכל שבוע, ואינו תלוי עם ששה ימים, דלפעמים כשהוא אנוס קורא בשבת ואפילו בתלתא יומי דאחורי שבתא
ט. החיד"א בספר מורה באצבע סימן ה' אות קע"א כתב, דיום הששי יכון לקראת אלהיו במחשבות נכונות כאשר יעויין שם, והרב ז"ל כתב זה לפי בחינת היום, ואני מוסיף על דבריו דיהיה חכם הרואה את הנולד, דאם חס ושלום הרהר הרהורים אשר לא טובים ביום הששי, ויהי בלילה בעת הפקידה דהוא זמנה, יהיה גורם דפוגם באותן המחשבות והוא נזק גדול לבניו אחריו כשמחשבותיו אינן טהורות, ולכן יוסיף אומץ לטהר עצמו ביום הששי מכל מחשבה רעה והרהורים רעים ועל ידי זה ופקדת נויך ולא תחטא, ואשריו לאדם דאינו מניח את בנו שילך לבית המרחץ ואפילו בערב שבת הוא לבדו עד שיתמלא זקנו, ואפילו לדבר מצוה בליל הששי לבית המדרש דלפעמים יצא שכרו בהפסדו, ובכל פינות שהוא פונה הבן, יהיה האב עין השגחתו עליו ולא יעשה העלמת עין ממנו עד דיתגדל ויתקדש, ולא די לו בזה, אף גם זאת להזהר עליו במחשבות טובות קודם שיוצא לאויר העולם, וגם אחרי צאתו יהיה דעתיה עילויה עד שיהא ראוי לסמוך עליו, עד שיאמרו אשרי שזה ילד, אשרי שזה גידל
יוד. אף על גב דאסור לקנות דבר קודם תפילת שחרית, זהו לשאר ימי השבוע, אכן בערב שבת מותר היכא דהוא לצורך השבת, פרי חדש סימן פ"ט, וזכור לאברהם ח"א מערכת ת', ולא יקנה מיום החמישי ואפילו בליל הששי, אם לא דבר שאינו מוצא בערב שבת או שאינו מספיק השעה לבשל ולאפות ולתקן. ברכי יוסף, ובית מנוחה דף ב' ע"א
יא. כתבו גורי האר"י זיע"א, כי הטורח בצרכי שבת בעצמו בשמחה ומזיע, הזיעה מוחקת עונותיו ומתכפרין לו, מחזיק ברכה, ונראה פשוט דאפילו גדול הדור ופרנס על הציבור, מצוה בו לקיים והכינו את אשר יביאו איזה דבר מצרכי שבת, ועיין שולחן ערוך סימן ר"נ, וספר החסידים סימן קמ"ט, ועיין מה שכתב הרב באר יעקב בחו"מ סימן א', ועיין מה שכתבתי בקונטרס חיים לראש דף ו' סוף ע"ב ודף ז' ריש ע"א, ועיין מורה באצבע אות קל"ד, ועוד כתב שם אות ל"ט, דכל אשר יעשה בצרכי שבת ורחיצה ומלבוש יאמר בפה מלא, זה אני עושה לכבוד שבת קדש, ועיין בחמדת ימים פ"ב משבת אות ח', יעויין שם
יב. אפילו בערב שבת יש להקפיד שלא יסתפר אחר חצות כמו שכתבו גורי האר"י זיע"א, מכל שכן בלילה, ואפילו כשחל ראש חודש בערב שבת דאין מסתפרין כמו שציוה רבי יהודה החסיד, יזהר להסתפר בחמישי קודם חצות, ועיין שיירי כנסת הגדולה, ואם נאנס יותר טוב שלא יסתפר כלל, גם לא יסתפר ביום מוצאי שבת בהוה כי הרי זה דומה להם, ואם באקראי פעם אחת אין קפידא, ועיין מורה באצבע אות קל"ה ואות קל"ו, וברכי יוסף סימן רל"ב, ובקונטרס חיים לראש דף ט' ע"ב, והנה בצואות רבי יהודה החסיד, השוה התספורת עם הצפרנים כאחד שלא יהיה בראש חודש, אכן בספר יוסף אומץ בסימן ל"ז אות ד' הביא, דכשחל בערב שבת בתספורת החמירו ובצפרנים הקילו, יעויין שם, ולכך בספרו מורה באצבע אות קל"ו הראה עצמו דסגר עליהם המדב"ר ועיין מה שכתב בספר מדרש תלפיות דף פ"ט ע"ב, ובספר משחא דרבותא דף נ"ג ע"א
יג. לסרוק שערות הזקן הוא טוב לכבוד שבת, והוא סגולה לחולי הנזילה כנודע, אך לתלוש ממנו אסור אפילו שאינו לבנות מתוך שחורות ושחורות מתוך לבנות דאז הוא עון חמור ביותר, ויזהר דהשערות שנושרין מהסריקה שלא ישליך אותן לאור דגורם לו לקבור את בניו, כמו שכתב בספר יד נאמן בחידושיו לשבת דף י"ד ע"א, אבל בצפרנים אדרבה צריך להשליכם לאור או לבית הכסא, והזורק נקרא רשע כנודע מחכמים זכרונם לברכה שלא תפיל האשה. ועיין בספר חמדת ימים פ"ג משבת אות ס' מה שפירש בג' חלוקות הללו בחסיד וצדיק ורשע יעויין שם
יד ברוב המקומות נהגו לומר אחר התספורת חיים טובים, ומי שנסתפר משיב, יוסיפו למר שנות חיים, ובתוני"ס ואגפיה נוהגין לומר וסר עוניך, ומשיב, וחטאתך תכופר, ולפי זה מי שמגלח תחת זקנו ומגלח הצדדין, ומעביר תער על פניו, ומחתך סוף הזקן שיהא שוה, צריך לומר לו במקום וסר עוניך, ותהי עוניך על עצמותיך דמוסיף על חטאתו פשע, דהיה ראוי שיכוין בתספורת לכבוד שבת, ולקיים לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקניך, כמו שכתב במורה באצבע אות קל"ה, ולהעביר הדינים מעליו, ונהפוך הוא אשר ישלטו תגבורת הדינים על ראשו רחמנא ליצלן, מלבד דגורם לו לבא בגלגול פרה, כמו שהבאתי בקונטרס נפש חיים מערכה ז' אות כ"ג יעויין שם, ועיין בספר שבט מוסר פרק י"ח יעויין שם, ועיין בתשובות מכתם לדוד חלק יורה דעה סימן כ"ז, ובספר חיים שאל ח"א סימן נ"ב, וח"ב סימן כ"ז, ועיקרי הד"ט יורה דעה סימן י"ט אות ט' יעויין שם, ועיין להרב בלח"י, וש"א סימן קפ"א סדר התספורת לפי מנהג רבינו האר"י זיע"א קחנו משם, ובספר שלחן גבוה ישלח דברו בתוכחות על המגדל שפה לפיו להורות כי כאיש גבורתו, דהוא איסור גדול וקרוב שיפגע בתערובת איסור, יעויין שם
ועיניך תראינה במה שהאריך הרב סולת בלולה סימן רל"ד בענין גילוח הפאה והזקן, ומצוה לפרסם דברות קודשו בתוך רבים דכל העם ישמעו ויראו, וכתב בספר לחמי תודה דף נ"ב ע"ד, כי עון זה גורם מיעוט השפע דבאים משלשה עשר תיקוני דיקנא, ובעונותינו הרבים נתמעט השפע בעבור זה ועוד ידם נטויה, עיין שם שהאריך, ועל פי זה רמזתי לתת טעם על מה שמצינו דבשלש עשרה מידות נמצאו כל אותיות הא"ב חוץ מאות ג' ואות ז', ולפי האמור אינו אלא לרמוז לנו דאם עושה גילוח זקן דהם ראשי תיבות ג"ז, פוגמים בשלש עשרה מידות וממעטים השפע היורד על הזקן שיורד על פי מידותיו, וזה מבואר באדרת נשא דף קל"ג ע"ב, ואין כאן מקום להרחיב הדברים, וזה רמז נמי, בא לגזוז ונמצא גזוז דסופו להיות בערום ובחוסר כל רחמנא ליצלן, ויותר קשה עלי על המגלחים פאת הראש רובו מתוך כולו ומניחים מעט מזער כמו שני שערות, ומגמתם שלא להראות בין הגוים שיש להם פיאות, במקום דכל רואיהם יכירום כי הם זרע אברהם יצחק ויעקב, ועיין כתונת יוסף סימן ח', ותשב"ץ ח"ב סימן ק' בשיעור הפאה יעויין שם, ואוי להם המגלחים שער בית השחי ובית הערוה דיהפך להם המנהג לגהינם, וכבר כתבתי בזה במקום אחר דאין האיסור חוזר להיתר, ולעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, בין בבית השחי בין בבית הערוה, בין בפאת הראש והזקן העליון, ויש מהם דאינו שבע היצר הרע מינייהו, והוא דלא די בזה אלא דמגדלים בלורית מה שלא היה זאת לפנים בישראל. וכבר כתבתי בזה בספרי הקטן תוכחת חיים בספר ויקרא יעויין שם בס"ד, ועיין אגורה באהליך דף כ"ט ע"א, ובית יהודה ח"ב סימן צ"ה יעויין שם
טו. בנטילת הצפרנים נתנו סימן, דבהג"א בשמאל ובדאג"ה בימין, מור"ם בהג"ה סימן ר"ס, וביש נוחלין דף מ"ג ע"א נתן סימן אחר, קשי"א, ק'מיצה ש'מאל י'מין א'צבע, יעויין שם, והבאר היטב הביא מרבינו האר"י דהיה מלעיג על זה ולא היה חושש לכך ושכן כתב התשב"ץ, יעויין שם, גם הרב הגדול חיד"א, בברכי יוסף, ובשיורי ברכה, ובספר יוסף אומץ סימן ל"ז אות ז', ובספר מראית העין סימן י"א דף פ' ע"ב, ובמורה באצבע אות קל"ו, החזיק במעוז דאין לחוש כלל למה שכתב אבודרהם נגד דברי רבינו האר"י זיע"א ויטלם כסדרן, יעויין שם, ועיין זכור לאברהם ח"ג אות קכ"ט, ומבואר במורה באצבע שם, דנמי דאין קפידא ליטול מידיו ורגליו ביום אחד אפילו בזה אחר זה כאשר יעויין שם, ובאורחות צדיקים, וחמדת ימים פ"ג משבת אות ס"ב, ועיין בספר קסת יהונתן דף ט' ריש ע"ג, ועיין בבאר היטב, ומטה משה יעויין שם, ובשיירי כנסת הגדולה, דלא עשה עיקר לעשות בחמישי מפני הגידול בתספורת וצפרנים, ובקמח סולת יעויין שם, וידוע מעשה של חסיד אחד אחר פטירתו דנתראה לתלמידו וכתם על מצחו, וגילה לו דזה הוא בשביל שלא היה נזהר מלקצץ הצפרנים בערב שבת. והובא בספר חמדת ימים פ"ג משבת אות נ"ז, וקמח סולת כאשר יעויין שם
טז. הטבילה תהיה אחר חצות, כמו שכתב בעמודי שמים דף של"ה, והוא אם ימצאנה נקיה זכה וברה, ועיין עבודה ומורה דרך דף קכ"ז ע"א, דתהיה אחר ארבע שעות מהיום לפחות, ואם הוא אחר חצות יותר טוב, וכשהוא סמוך לכניסת שבת מעלי טפי, וכתב הרב מאור הגולה רבין חסידא זיע"א בספר מורה באצבע סימן ד' אות קל"ז וזה לשונו, אם אפשר יטבול בכל ערב שבת, וטוב לטבול טבילה אחת להעביר הזוהמא וטומאת קרי וכיוצא, וארבע טבילות, ויקבל ארבע מיתות בית דין, לתקן מה שפגם בארבע אותיות משמות הוי"ה אהי"ה אדנ"י, ומה שפגם בעולמות אצילות בריאה יצירה עשייה, ועל ידי קבלת ארבע מיתות וארבע טבילות יאירו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן באצילות בריאה יצירה עשיה ויתייחדו השמות הקדושים והעולמות, ויטבול טבילה אחרת לייחד הכל, ועוד יטבול לתקן מה שפגם בכעס, בכח אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה גימטריא מקו"ה, ועוד יטבול להפשיט בגדי חול, ועוד שתי טבילות לקבלת הארת וקדושת שבת, עכ"ל, ונראה דאם טובל אחר ארבע שעות לא יאמר הוידוי בפה אלא בהרהור תשובה סגי, אכן אם הוא קודם ארבע שעות וכן בימות החול, נכון שקודם הטבילה יתודה כדי שלא יהיה טובל ושרץ בידו, וטוב שיטבול שלש טבילות לטהר את עצמו מטומאת קרי, ויכוין בשם חב"ו ובשם ב"יט היוצא מפסוק ב'זרועו י'קבץ ט'לאים ומפסוק כי ב"י חשק ואפלט'הו, גם ראשי תיבות ב'י ח'שק ו'אפלטהו חב"ו, ושוב יטבול טבילה אחת ויכוין לחבר מים עליונים יו"ד ה"י עם מים תתאים וא"ו הי", ושוב יטבול ארבע טבילות לקבל ארבע מיתות בית דין כמו שכתב הרב ז"ל, ועוד יטבול טבילה אחרת לכוין בארבע שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, הם תשעה יו"דין גימטריא מי"ם, ועוד יטבול טבילה אחת להעביר זוהמת הנחש, ועוד יטבול לתקון הכעס ככתוב לעיל ביום שלישי בסייעתא דשמיא, ושוב יטבול טבילה לקבל הארת שבת זכור ושמור לקבל הארת נשמה יתירה, ואשר אין לו מציאות לטבול בשחרית של שבת כמו שכתב הרב, טוב ויפה לטבול טבילה ולפרש ולומר, הריני טובל טבילה זאת בעבור טבילה של שחרית של שבת, ויעלה לו אך אם הוא נשמר מאשה, וכמו שכתב הרב חמדת ימים בהלכות שבת פ"ג אות פ"ט יעויין שם, עוד יכוין בסוד המקוה מה שאמרו בזוהר הקדוש ובתיקונים שהיא בסוד עילאה ט' נקודין לכל סטר, וסוד המקוה הוא סוד הוי"ה שהמקוה בו ארבעים סאה, וכן הוי"ה בו ארבע אותיות כל אות כוללת עשר והיינו סוד מקוה ישראל ה', כמו שכתב הרב ראשית חכמה שער אהבה פרק י"א יעויין שם, ועיין מש"כ בתקונים תקון ע' דף קצ"ד ע"ב יעויין שם, ועיין בקונטרס נפש חיים מערכה ח' אות ט' מה שכתבתי בס"ד, עוד תשוב ותראה בספר של"ה בשער האותיות, שיש לבעל תשובה לעשות ארבע עשרה טבילות כנגד ארבע עשרה עתים לטובה שיש בספר קהלת, ולהפוך מרעה לטובה הארבע עשרה עתים שיש לרעה שיתהפכו לטובה בסוד ועתה יגדל נא כ"ח ה', עכ"ל
ובספר מדרש תלפיות דף קס"ח ע"ד הביא מספר תוצאות חיים וזה לשונו, בערב שבת ירחץ גופו בחמין ואחר כך יטבול במקוה, וטוב שיהיה הטבילה סמוך לשבת, ויטבול בערב שבת שתי טבילות, חד לפשוט בגדי חול מעליו, והשניה למשוך עליו תוספת שבת, ואם הוא טמא הרי יטבול שלש, ואם הוא בעל תשובה יטבול ארבע עשרה טבילות, וכשהוא במים ישתחוה למערב, כשטובל פעם ראשונה יאמר הריני טובל בפישוט מלבוש של חול, ואחר כך יטבול שניה ויאמר הריני טובל כדי לקבל הארת שבת זכור ושמור בחבורא חדא, ואחר כך ישחה ויאמר, הריני טובל לקבל נשמה יתירה, וכשיוצא פוסע לאחוריו כמו כשיוצא מבית הכנסת, וכשילבוש כסות נקיה יאמר כל כלי יוצר עליך לא יצלח ויכוין זה זהריא"ל, וסדר האמירה בשעת טבילתו יתנהג כמו שכתוב בדברי האר"י זלה"ה בתיקון שבת, עכ"ל, והנה מלבד הפסוקים אשר סידרו לנו,ועיין בקיצור של"ה כאשר יעויין שם) יש להוסיף עוד ולומר פסוק שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ופסוק מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה ויש סמך לזה מדברי התקונים, תקון י"ט דף ל"ט ע"א יעויין שם, ויכוין באותיות צר"ה שיהפך לרצ"ה, ועיין בספר צפיחית בדבש סימן י"ד באמירת פסוקים וכוונות בתוך הטבילה אם אין לבו רואה את הערוה, וגם מקום המקוה נקי וסגור לפני הפתח, יעויין שם.
טוב. וראה תראה להרב הקדוש בספר ראשית חכמה שער האהבה פרק י"א דף ק"א, דהביא מספר הישר לרבינו תם דכתב, כי טהרת הגוף יחדש טהרה בנפש, ובהיות הגוף טמא בודאי יגיע קצת פגם לנשמה, ועוד הביא מספר החסידים סימן פ"ג, דאחד מן הדברים המעכבים את התפילה דאין תפילתו נשמעת, הוא אם אינו טהור, ולפי סברת התוספות לתפילה נמי צריך טבילה, ושוב כתב, ושמעתי מחכם אחד זקן, כי מי שהוא טמא אין הנשמה שורה בו עד שיכנס למקוה, ודין הוא מהטעם הנזכר, עכ"ד. ועיין בקונטרס עתרת החיים באות ט', ועיין בספר מעיל שמואל מהשל"ה דף מ"ו ע"א אות ר"א
חי. יזהר החתן כי קודם שיכנס לחופה יטבול במקוה טהרה משני פנים, אי משום תשובה דהנושא אשה מתכפרין לו עונותיו, ואי משום שיהיה הזיווג בראשונה בקדושה ובטהרה ותועיל לו הטבילה שלא יחשוב מחשבה זרה, ואיתא בתנא דבי אליהו סדר אליהו רבא פ"ב על פסוק והוא כחתן יוצא מחופתו דאמרו כלשון הזה, נכנס בטהרה ויוצא בטומאה כך גלגל חמה יוצא בטהרה ונכנס בטומאה, יעויין שם, ועיין שם בפירוש ישועות יעקב דהביא, דנדמו נאו"ת החתן עם גלגלי חמה, ולפי זה עלה בידינו דיש סמך לחתן לטבול קודם ביאה ראשונה, וגם אחרי כן טהר גברא, ויען משום יוקר השערים ודוחק הפרנסה שינו המנהג במקומינו לעשות החופה בערב שבת, הנה זה בא אישו"ר מוסיף לטבול בערב שבת בזמן הראוי, דבר בעתו מה טוב
יט. אחר הטבילה לא ינגב במטפחת המים שעליו מהטבילה, כן כתב בעבודה ומורה דרך, והנותנים עליהם מים חמין מהמרחץ אחר שיוצאין מהטבילה לא טוב עושין, גם הזהיר עוד שם בספר עבודה ומורה דרך, דלא יעשה עוד מלאכה אחר שטבל לכבוד שבת, יעויין שם
ך. כשחל כ"ט בערב שבת לא יכנס למרחץ ולא יסתפר, אבל ליטול צפרניו יש להקל. עיין בספרי הקטן נשמת כל חי סימן ס"ה תשובה שלימה מהרב אדוני אבי אביר יעקב זלה"ה, ומה שכתבתי אני הצעיר שם בסימן ס"ו, ועוד שם בסימן ס"ז אופן דיש מקום להקל לא תקום פעמים צרה עיין שם, ועוד כתבתי בזה בספרי זוטא חקקי לב ח"א חלק יורה דעה סימן נ"ג ונ"ד ונ"ה, ועיין מים החיים נר"ו בקונטרס מי המרים סימן ג' מה שכתב על דברתי שבחקקי לב ובמה שהשבתי עליו בספרי הקטן חיים ביד בס"ד
אך. גם צריך שיזהרו דתוך שבעה שחל בערב שבת לא יקומו מעל הארץ כי אם אחר תשעה וחצי ולא קודם לכן, ועיין בספר פני אהרן חלק יורה דעה סימן כ"ט וסימן ל', יעויין שם ובספר דב"מ ח"א ביורה דעה סימן י"ד, [כאן מופיע סימן יד מצביעה] ולה' ראש משביר ח"א ביורה דעה סימן כ"ו והנמשך אחריו, ומן הדין הוא עד הערב סמוך לקבלת שבת בערבית, אלא דיש להקל משום דרוצים לפנות ערב לכבד את הבית לכבוד שבת, וגם ללבוש בגדי שבת מקודם ערבית, יהי רצון שלא ישמע שוד ושבר בשום גבול ישראל אמן
בך. בכל ימות השבוע צריך שתהא המילדת וגם אבי הבן ליתן דעתם אם ילדה האשה זכר סמוך לבין השמשות לכוין הרגעים שיצא לאויר העולם, וביותר בערב שבת דצריכים להיות בעינים פקוחות בקריאת אקש'אם הכרזת השקיעה, וגם המוהל יעשה חקירה ודרישה היטב, כי הן אמת דההוראה ברורה בזה, וכמו שכתב מורינו הרב המופלא המלאך רפאל ז"ל בתשובה כי בא מעשה אברהם מר בריה הרב נר"ו בדף מ"ז ע"א וע"ב, ושם הביא דהסכים עמו מר ברישא נשיא שה"ן על גביו רבינו הגדול הגאון מרן זקני זיע"א כאשר יעויין שם, מכל מקום הדבר תלוי בידיעת הרגע שבו נולד כדי שיברר הבית דין יכון בצדק כששואלין מהם לדעת אם נימול בערב שבת או בשבת או במוצאי שבת דהכל תלוי לפי הזמן שבו נולד ולרגעים תבחננו. ועיין בספר עיקרי הד"ט באורח חיים סימן י"א, ובספרי הקטן גנזי חיים מערכה ב' מה שכתבתי בארוכה בזה בחמלת ה' עלי, ועיין פרי האדמה ח"ד דף ג' ע"ג
כג. יזהיר לבני ביתו שיפרסו הנאמוס"יאה (כילה שעל למטה) מבערב כשיתקנו המיטות ולא יאחרו לפותחה עד לעת השינה, ולפחות יתחיל לפרוס אותה קצת ממנה, ועיין ברכי יוסף, ויד נאמן דף מ"ב ע"א, וכן אם רוצה להשים מחיצה בשביל הנר או הירח דאסור לשמש לאורן, יתן המחיצה מבערב, או יתחיל לפרוס קצת כמו שכתוב בקיצור של"ה, וכן הדין בג'אדיר (מטריה) לפותחו מבערב, ומה טוב העושה כלי מים עם כיסוי מחובר ממנו לליל שבת כדי שלא יבא לידי ספק עושה אהל. ועיין זכור לאברהם בהלכות שבת מערכה א', והן היום ספר"א נה"ר ונדפס מחדש ספר אות היא לעולם למורינו הרב החסיד מר שארינו הפרד"ס זצ"ל, לך נא ראה מה שכתב במערכת הא' אות ג', ועיין נודע ביהודה ח"ב סימן ל', ועיין בברכי יוסף סימן שט"ו, וכבר עמדתי בזה בתשובה אי מותר לצאת בשבת בסולומברירו להגן מפני החמה ומפני הגשמים, ועיין שם על פריסת הנאמוסיאה, ובמה שכתב בספר מכתם לדוד סימן א', וחידושי משבצות זהב סוף סימן ש"א, ומזבח אדמה סימן ר"מ, ובספר אהל יצחק סימן ו' יעויין שם
כד. מנהג הרב בעל שם טוב זיע"א להתפלל בכל ערב שבת מנחה גדולה תכף אחר חצות, כמו שכתב בספר שבחי בעל שם טוב דף ל' ע"א, ועיין עיקרי הד"ט סימן ה' אות ט', ויד אהרן סימן רל"ב בהגב"י, ובשלמי ציבור דף קנ"ט ריש ע"ד, ועיין לעיל בתפילת מנחה מה שרשמתי שם בס"ד, והמדליקים נר שבת ואחר כך הולכים להתפלל מנחה סמוך לערבית, עיין בספרי הקטן לב חיים חלק ב' שעמדתי בזה בסייעתא דשמיא, ואם התפלל מתחילת שעה שביעית לא יצא, ברכי יוסף סימן רג"ל, ועיין קמח סולת דף ס"א ע"ג, וחידושי משבצות זהב, ואשל מפרי סימן רל"ב וסימן רל"ג, ובספר קול אליהו ח"א סימן י"ג, וזכור לאברהם ח"ג, וערך השלחן ריש סימן רל"ג, ושלמי ציבור דף ק"ס ע"ג, ומי שאיחר לבא במנחה גדולה ואומר בקול רם שלש ראשונות, אין רוח חכמים נוחה הימנו, אלא דשמא ישכח אין למחות אם רגיל לומר מנחה גדולה
כה. כתוב בספר החסידים סימן תשצ"ג וזה לשונו, מי שאשתו מעוברת והגיע חדש התשיעי, יתפלל שלא תלד אשתו בשבת שלא יחללו שבת, וכן על בתו וכלתו, ואחד היה מתפלל בערב שבת שלא תיפול דליקה בשבת ושלא תלדנה הנשים בשבת, עכ"ל, ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן עתרת החיים סימן נ"ג דף ק"ט ע"א, דאנכי תקנתי בבית מדרשי ללמוד ספר תהלים בעשרה, ובסיום שאומרים היהי רצון, הנה בכלל התחינה להתפלל שלא תפול דליקה בשבת ויום טוב כדי שלא יחללו את השבת, אמנם להתפלל על המעוברות שלא ילדו בשבת לא נראה לי, דאם גזירת הבורא שתלד בשבת כי מלאו ימיה ללדת, אפשר חס ושלום שאם תמהר או תאחר הזמן יבואו לידי סכנה חס ושלום, לכן לא מלאני לבי להתפלל על כך, ובהדי כבשי דרחמנא למה לן
כו. הרגיל בשמן זית בשבת מאריך ימים, ספר החסידים, והביא דבריו בבאר היטב סימן רס"ד ס"ק ד', והאשה חייבת להתפלל כשתדליק על חיי בעלה ועל בניה, ושיזכו לתורה, ועיין מדרש תלפיות דף ק"כ ע"א יעויין שם, ואיתא בתקונים תקון ט"ז דף ל"א ע"א וזה לשונו, איהי אטפת שרגא דיליה צריכא לאוקדא בליל שבת באתערו דרחימו לגבי בעלה, ורזא דמלה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, עד כאן, ומזה תקח האשה מוסר שלא לבקש תואנה מבעלה בעת ההיא לחרחר ריב, אדרבה חיבה ורעות, ותרוץ להדליק בשמחה ואהבה. ועוד מבואר בזוהר הקדוש סדר בראשית דף מ"ט ע"ב, ועיין מש"כ בספה"ק תוכחת חיים חלק דברים בס"ד
זך. פוק חזי מה שכתב בספר פרי מגדים בספר אשל אברהם סימן רנ"ו וזה לשונו, ראוי לתקן המכשלה הזאת בפרט בימות החורף וימי השלג, לילה ליום ישימו בערב שבת, וראוי לתקן שיקרא השמש לקבלת שבת על כל פנים חצי שעה קודם בין השמשות וכמו שכתב הב"ח, ובעונותינו הרבים ישימו ערב שבת לילה ליום, ומוצאי שבת יום ללילה כמו שכתוב בישעיה סימן ה', שמים חושך לאור ואור לחושך, וזהו תרתי דסתרי אהדדי, והחכם עיניו בראשו, והמוסיף מחול על הקדש מוסיף לו חיים, אלו דבריו, ואני אומר דהמכריז במבוי שלו ובשכונתו לומר הדליקו את הנר, זכות הרבים תלוי בו ויוסיפו לו שנות חיים
כח. אשרי איש ירא ה' דיהיה מביט בכלי שעה דאם יגיע אחת עשרה וחצי דידליק, ואם לא קיימא ליה שעתא לא יתעצל מלשאול ממי שיש לו כלי שעה שהולך בכיוון כדי שלא יכשל לעולם ועד ועיין בקונטרס חיים תחילה, ובספרי הקטן רוח חיים מה שכתבתי בזה בס"ד, ובספר בית מנוחה קרא שמיט'ה מדיני הדלקת הנר ולא ביאר כדרכו דרך הקודש בכל מקום
כט. אמרו חכמים זכרונם לברכה, העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה, והוא מתשעה שעות ומחצה, עיין להגאון הרמ"ז זצוק"ל בספר חקרי לב אורח חיים סימן צ"ח יעויין שם, ואפילו להמוכרים צרכי שבת בעלי חנויות דהתירו עד הערב, כבר נתקן בעירנו אזמיר יע"א מימי עולם ושנים קדמוניות, דיוצא תלמיד חכם קבוע מושכר מהכולל בכל ערב שבת וכלי השעה בידו, ומסבב בפני כל החנויות בהליכה וחזרה להזהיר להם סגרו כי הגיע אחד עשר ורביע, ומי הוא זה ואיזה הוא אשר לא ישמע בקולו, ואם יארע איזה בעל החנות דיתאחר, וייסרו אותו דקונסין אותו ממון לעשות בו משפט כתוב, וכן הביא בבאר היטב סימן רנ"ו מהמגן אברהם, לשלוח איש לבטל מלאכתם ולסגור החנויות, יעויין שם, אך הסוחרים והסרסורים היושבים בפתחי הלועזים מאחרים לבא, והאמת דהם אנוסים ומצטערים הרבה דהם על כרחם שלא בטובתם, על כל פנים כל אחד ראוי שיזרז עצמו שלא לאחר עד מקום שידו מגעת, וכבר מורנו הרב החסיד מר שארינו הפרד"ס זיע"א השתדל בזה, והוא היה המוציא בכל ערב שבת שני תלמידי חכמים דיסובבו בכל המקומות של סוחרים והסרסורים להזכירם ולהזהירם, והגם דנתבטל אחר כשארי עלה לשכון כבוד בארץ הקדושה ירושלים תובב"א, הא מיהא נמשך תועלת גדול דהורגלו לבוא מבעוד יום קצת מהם, יהי רצון דכולם יבואו לידי מידה זו להיות מקדמין ולא מאחרין, ויותר יצו ה' אתם את הברכה ואצלח עסקייהו ועיין בספר בית מנוחה דף ג' ע"ב
ל. בענין נתינת הצדקה, אי בכל הימים בריא בחיובא לתת, יותר ויותר בערב שבת, וצר לי מאד על כמה בעלי בתים דאומרים לעניים הבאים לשאול בחנות או במרתף דכבר נותנים בבית, ויש מהם דבבתים אומרים כבר נותנים במרתף, ואיך יתכן דמי שחננו ה' להיות לו עושר דישוב דך נכלם ומתי יקיים נתון תתן, ולאנשים האומרים כן מצוה להודיע להם מה שכתב בספר מעשה הצדקה עד היכן הגיע ענין נתינת הצדקה בערב שבת, עיין שם, ובא וראה מה שכתב בספר שבט מוסר פרק ט' בענין צער המגיע לעני בערב שבת וביותר בימי החורף ביום סגריר, עיין שם דנלמד מדבריו דביומא דסיתוא וגשמים יורדים ראוי לכפול הצדקה לעני הבא מלוכלך בטיט היון ובגדיו נטפו מים, כדי שימהר לשוב לביתו יפה שעה אחת קודם, ובאמת אמרו כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים
לא. אתאן לפרק זה בור"ר, והוא דיזהר האדם בכל ערב שבת לברר הפירות והירקות כי בשבת אסור לברר, ואפילו אוכל מתוך אוכל כגון שני מיני פירות אסור וכל שכן בורר פסולת מתוך אוכל, ובפרט באגוזים ולוזים ושקדים שיש להם קליפה ירוקה אין לפרקן בשבת לשבת, וגם במשקין יזהר לסננן כדי שלא יהיה בתוכן זבובים ופרעושים, כי הגם כי יש מתירין, כמו שכתוב בתשובות הרב מוהריט"ץ סימן ר"ג, מכל מקום הסכמת האחרונים לאוסרו, וכמו שכתב בספר יד אהרן סימן שי"ט, ובט"ז שם ס"ק י"א, ובסימן תק"ו ס"ק ג', ועיין מה שכתב הרב באר היטב ס"ק ב', וביותר יש ליזהר ביין של קידוש שלא יהיה בו חשש פסולת, ותיקונו הוא לסננו קודם שבת ולא יבא לידי מכשול או בלבול בשעת הקידוש, כי הגם כי לא יברר, צריך להחליפו ולהשליכו עם המשקה, ומי יודע אם לא יהיה עוד שם דקה מן הדקה ויבא להכשל באיסור אכילת תולעת כי יש כמה לאוין, ובמקום מצוה יהיה עבירה חס ושלום, כי כן שומר נפשו יזהר הרבה בזה ותע"ב
לב. גם כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים בכל ערב שבת, שלא תשכח ושמא תעשה בדף הפאסטילים (בוריקאס ממולאים בבשר) מעבר לדף עם בויו'ס (בורקס גדול) ובוריקא'ס עם גבינה, ואין זה תקון שמתהפך הדף וצריך דף אחר, ואם יש יכולת ליקח בכל שבוע גבינה ובשר שיהיה לו יכולת ליקח שני דפים, וכן כשעושות אליטריאה (אטריות) ופידיאוס (פתיתים) וטרישינאטו וכדומה, שיתנו דעתן בדפא אם הוא לאכילת בשר או לגבינה, גם תזהר שלא תתן הבשר חי, כמו שכתב במחזיק ברכה סימן ע"ז אות ד', ועוד שם באות ג' ואות ל"ד, ובאהלות פ"ג איתא דנקרא כני, יעויין שם, ואשה יראת ה' היא תתהלל כשעיניה פקוחות על דברים כאלו
גל. השחזת הסכין בערב שבת נפקא להו מפסוק וידעת כי שלום אהלך, מרן בית יוסף משם הכל בו, ועוד מקרא והכינו את אשר יביאו, דא"ת הוא על דרך לאתים ולמזמרות, כמו שכתב בספר ח"ע, ובספר חמדת ימים פ"ב משבת אות נ"ח כתב, דעל דרך הסוד צריך שלא יהיה פגום, דעל ידי ביטול הפגימות יתבטלו ס"מ וחיילותיו, ועל זה נאמר וידעת כי שלום אהלך, יעויין שם, ואני אמרתי דרך צחות, לפי מידת הנשים דלוקחות הסכינים לגרר הנסרים והקורות והעמודים ללבנם, והא גרמא להו דמלאים פגימות, ובליל שבת כשלוקח הבעל בית לחתוך ולא יוכל יעשה קטטה עם בני ביתו, אפילו שלא פגמו הם הסכין, תולה הסיבה בהם על דרך כך עונשו של בדאי, לכך דרשו וידעת כי שלום אהלך על השחזת הסכינים ולא תחטא לחשוד אותה, דלפי האמת לא לקחה הסכין לגרר בחלונות ובפתחים וכדומה, ונמצא דהשחזת הסכינים מביא הבאת שלום בין איש לאשתו, ולכן גם האשה תתן דעתה על זה לטוב לה
לד. עוד כתב החמדת ימים בפ"ב משבת אות ע"ג, דיזהר בערב שבת לפנות כל קורי עכביש כדי לגרש הקליפה הנקראת שממית, וראשי תיבות ש'ממית ב'ידים ת'תפש הוא שב"ת לרמוז כי זמן ביעורה בערב שבת, (יעויין שם, ובספר עמק ברכה יעויין שם), ואני שמעתי מפי צדיק מורינו הרב מר קשישא בעל עבודת משא זלה"ה, דהרב הגדול בעל יד אהרן ז"ל שהיה מקרב מחנינו בדור שלפנינו, היה מזהיר לבני ביתו דכיון דנעשה אחר חצות נכנס קדושת שבת, ואין לפנות הקורי עכביש אם לא קודם חצות, ואתי עליו מהרמז הנזכר דהוא שב"ת ומניחין אותה, זה תוכן דבריו, וזה בעצמו עושין לסגולה כדי לתופסה לשממית עצמה, דאומרין שבת ואינה זזה ממקומה, ורבים אומרים דהוא בדוק ומנוסה
לה כתב הרב מורה באצבע. אות ק"מ וזה לשונו, בהעלות המנחה בערב שבת קדש, הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו ובין המשרתים, והרבה טורח הסטרא אחרא לחרחר ריב, והאיש הירא יכוף את יצרו ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה ואדרבה יבקש שלום, עכ"ד, ואנכי עבדו מוסיף על דבריו, דאני הגבר ראה עיני, דבכל בית שהיה מחלוקת בערב שבת לעת ערב או בליל שבת, היה בדוק ומנוסה כי רעה נגד פניהם ולא יצאו נקיים באותו שבוע באיזה מקרה רע, דוק ותשכח, ומרגלא בפומי לומר לבני ביתי בכל דבר, מאמרם זכרונם לברכה דצריך למימרינהו בניחותא, ופעם אחת בליל שבת בשנת תקע"ה שהייתי דר עם שכנים אחרים, שמעתי דהשכן היה עושה קטטה עם אשתו אחר הקידוש על דבר מאכל, ותכף קמתי מעל שלחני והלכתי וישבתי על שלחנו, וכשראו אותי נבהלו נחפזו ועשו שלום ביניהם, ובכל פעם שהיה רואה אותי היה מחזיק לי טובה ואומר אלי, אותה הלילה היתה לי לאות ולזכרון שלא עשיתי עוד קטטה עם אשתי אף שעברו ימים ושנים, וזה כתבתיהו בספר כדי דממני יראו וכן יעשו כל אחד עם שכנו הקרוב אל ביתו והיתה הרוחה, דאם הוא משים שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו לא יתכן דהוא יעשה קטטה ומחלוקת ומרבים שלום בעולם, ויחרד האיש חרדה גדולה ויבכה במר נפשו כשקורא בספר שבחי רבינו האר"י זיע"א, דמחמת קטטה שהיה בערב שבת, גרמ'א דנפיל דנר אלהים טרם יכבה כמעט שכב, אוי לדורות דיצא חס"ר הד"ר עמודא דנהורא דנסתמו עיניהן וליבן של ישראל בעבור סיבה זו דעילא מצא, ואין ספק דמי שישים זה בדעתו, יהיה תמיד סבלן ומעביר על מידותיו ושלו' יוסיפו לו