העריכה בעיצומה
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.


סא) סעי' ו. מטה של פרקים אסור להחזיה וכו' והטעם דגזרינן שמא יתקע ביתדות והוי מכה בפטיש אבל ההידוק לחוד אינו אלא מדרבנן כמ"ש הר"ן להדיא ורש"י. תו"ש או' י"ז ועי"ש מה שהשיג על הלבוש שמשמע מדבריו דגם ההידוק הוי מלאכה יעו"ש:

סב) שם. ולהדקה. כלומר או להדקה וקמ"ל דאסור להחזירה אפי' רפויה בלא הידוק וכן בהידוק נמי אינו אלא איסור אבל חיוב חטאת ליכא שלא אסרו אלא גזרה שמא יתקע ביתידות דאז חייב חטאת (ומ"ש הט"ז סק"ו הטעם דהוי גמר מלאכה וחייב וכו' לא קאי אמה שציין אסור להחזירה דהא בהא ליכא חיוב אלא קאי אסיפא דמילתא דאם תקע חייב חטאת) ולפי שיש לטעות בדברי המחבר דהא דקאמר להחזירה ולהדקה הכוונה ביתד אבל להחזיר ברפיון שרי וכ"מ ממ"ש ואם הוא רפוי מותר לכתחלה לכן סיים רמ"א בהגה ואם דרכו להיות מהודק אע"ג דעכשיו רפויה אסור וכמ"ש המחבר ואם היא רפויה הוסיף רמ"א דרכו להיות וק"ל. לב"ש:

סג) שם. אסור להחזירה וכו' וכן עריסה של תינוק העשויה מפרקים דהיינו שמביאין עמודים שיש לכל אחד שני רגלים ומעמידין אותם אחד מימין ואחד משמאל ומכניסין בתוכם עמוד אחד שטוח בתוכם מעבר לעבר ותולין העריסה בזה העמוד התיכון ודרכן של אלו להקפיד שיהיה ראשי עמוד התיכון מהודקים בתוך אותם השנים העומדים מימין ומשמאל וע"כ אם נתפרקו אסור להחזירן בשבת. וכן במנעול של עץ שקורין בערבי גל"ק שהמפתח שלו דרכו להיות ראש מנוקב ומכניסין בנקבים ההם שלשה או ארבעה עצים קטנים שעל ידם נפתח המנעול אם נפלו מאלו העצים מן הנקבים אסור להחזירם כי באלו מקפידים להיות מהודקים דאם לאו אינם יכולין לפתוח המנעול וכן צריך להזהר בכל כיוצא בזה. בן א"ח פ' ויקהל או' ד':

סד) שם. ואם תקע חייב חטאת. משום שעושה כלי. מ"א סק"י. והיינו אם עשוי להתקיים הרבה הרי זה בנין עראי ואסור מד"ס. ר"ז או' ך':

סה) שם. ואם היא דרכה להיות רפויה וכו' וכתב בכלבו בשם הראב"ד דברים שאין אדם מקפיד עליהם אם יתנועע בתוך החור מותר להכניסן בחורין שאין לגזור שמא יתקע אלא בדבר שצריך להיות מעמידו בדוחק ב"י. אבל בסמ"ג איתא דדקוא דבר שצריך גבורה ואומנות אסור. מ"א ס"ק י"א. אמנם דעת הש"ע והאחרונים נראה כדעת הראב"ד כמ"ש אח"ז וכל זה בתלוש אבל מחובר לקרקע אף רפויה אסור להחזירה דהוי בונה ואסור להחזיר דלת הבית וכדומה כמו החלונות. א"א או' י"א:

סו) שם. דרכה להיות רפויה וכו' ואם הוא רפוי ואינו רפוי נמי אסור. ב"י. מ"א ס"ק י"ב. תו"ש או' י"ט:

סז) שם. ובלבד שלא יהדק. ולא גזרינן שמא יהדק דכיון דדרכה להיות רפויה לא גזרינן שמא יהדק בשבת יותר מבימות החול אבל אם אין דרכה להיות רפויה אסור מדרבנן אפי' אינו מהדק משום דגזרינן שמא יהדק. עו"ש או' ג'.

סח) שם. וכוס של פרקים וכו' שנוטלין אותו מן הרגל ומחזירין אותו. תשב"ץ. א"ר או' יו"ד:

סט) שם. מותר לפרקו וכו' שאין דרך להדק כ"כ. טור. מ"א ס"ק י"ב. ור"ל דהוי דרכו להיות רפוי. והיש מי שאומר ס"ל דההידוק של כוס נמי מיקרי הידוק לב"ש ונ"ל דכוסות שלנו העשוים בחריצין סביב (ר"ל שרופי"ן (ובלשון ערבי ברגי) ועי"ז הוא מהודק היטב. לב"ש) ומהודקין בחוזק לכ"ע אסור. מ"א שם. א"ר או' י"א. תו"ש או' י"ט. י"א בהגה"ט. ר"ז או' כ"א:

ע) וכתב המבי"ט כלים העשוים כיסוי שלהם גשרופי"ט מותר לפורקן ולהחזירן משום דעשויים לפותחן ולסגרן תמיד וכ"כ הט"ז סק"ז בכלי שעיקר תשמישו ע"י פירוק תמיד לא מיקרי גמר מלאכה אפי' אם הוא תקוע בחוזק יעו"ש. וכ"כ המ"א סקי"ב. א"ר או' יו"ד תו"ש או' ך' מש"ז או' ז' וא"א או' י"ב. ר"ז שם. ח"א כלל מ"ד או' ה' ומזה כתב הרב בן א"ח זלה"ה פ' ויקהל או' ה' דכלי שקורין בערבי קמק"ס[?ם] (והוא כלי של מתכות שנותנין בו מי ורדים) וכיוצא בו שראש שלו עשוי חריצים כמו זה שקורין בערבי ברג'י והוא מתפרק ומתחבר ע"י החריצים מותר לפורקו ולהחזירו בשבת ואע"פ שמהדקו בדוחק אין בו איסור לא בנטילה משום סתירה ולא בחזרה משום בנין לפי שאין עשויה לקיום אלא לפתוח ולסגור תמיד שאין המשקה נכנס לתוך הכלי או יוצא ממנו כ"א ע"י פתיחא או סגירה זאת וכל כהא דדרכו בכך מותר עכ"ד. ועיין לקמן סי' שי"ד סי' יו"ד:

עא) שם. ויש מי שאומר שדין הכוס וכו' ולענין הלכה ודאי צריך ליזהר שלא לפורקה כלל כיון דא"צ שבת בזה אבל אם הוא לצורך גדול יש לסמוך להקל ט"ז סק"ז. תו"ש או' כ"א. ר"ז או' כ"א:

עב) שם. שדין הכוס וכו' וה"ה כוסות של כסף ושל עץ ושטענד"ר של בהכ"נ (שמניחין עליו ספרים) העשוים פרקים אם מהודקים אסורים לפורקן ולהחזירן. אגודה פ' הבונה מ"א ס"ק י"ג א"ר או' יו"ד. תו"ש או' כ"ב. ומשמע מפשט הפו' דכל הכלים האלו שרי לטלטלן ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק כמ"ש ססי' רע"ט וה"ה כל כיוצא בו אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול. מ"א ס"ק י"ב א"ר או' י"א. א"א או' י"ב. ר"ז סי' רמ"ט או' ט':

עג) שם. שדין הכוס וכו' ועל אודות הדורבי"ן והוא שפופרת ארוך וחלול מחובר מג' חלקים שבחלק הראשון הקצר סמוך לעין קבוע בו זכוכית קטנה זכה וברה. ובחלק הג' עוד זכוכית עבה וגדולה. וכלי זה עשוי להציץ בו בכל דברים הרחוקים כאלו הם קרובים אצלו ממש שרואה האנשים שבהרים ושבספינה והמלאכה שהם עושים כנודע. וכ"ז בהיותו פתוח עד השיעור הצריך לא פחות ולא יותר שהאומן שעשאו התוה תיו ונטה קו לסי' הפתיחה אבל אם אינו פתוח כל הצורך או שהוא פתוח יותר מן הצורך או שהוא סגור לגמרי אין הראיה בו מרחוק ראיה ברורה. ויש שני מיני דורבי"ן א' עשוי מקרטון או ממתכת שבאותו סי' משיעור הפתיחה אין בו כ"א קו חוט שחור לסי' ואין בו חריצין ובליטות להדקו רק שמצד עצמו דחוק קצת שאינו זז מאליו בנקל ממקום שהניחן האדם עד שיזיזוהו בידים. אך יש מן אחר עשוי מעצם ודיבוק הג' חלקים אלו זב"ז הוא ע"י בורמא שיש בראש פנימיות החיצון ובראש צד החיצון שבפנימי חריצים של בורמא ומגלגל זה בזה עד שמתחבר יחד והיו לאחדים וכשמהדקו היטב לא יתפרק מחבירו בשום פנים. וצריך גבורה לגלגלו בכח להצד האחר עד שיתפרק כידוע. והנה בענין זה נסתפק הפתה"ד או' ג' אי שרי לטלטלו ביום שבת. ואת"ל דשרי לטלטלו אם נמצא סגור או פתוח קצת אי שרי לפותחו או לסגרו קצת כדי להעמידו על הקו ולראות בו היטב. ועוד נסתפק בזה ספיקות אחרות והאריך בענין זה ומסיק דכל שאין הדורבי"ן מתפרק מאליו לגמרי לא נאסר טלטולו. ואם נמצא סגור או פתוח קצת או יותר משיעורו כל שלא נתפרקו לגמרי זה מזה שרי להביאו בשבת עד מקום הרשימה ל"ש דורבי"ן של קארטון שאין בו בורמ"א ל"ש של מתכת שיש בו בורמ"א בשפתו ובלבד שזה שיש לו בורמ"א דרכו לסגרו ולפותחו תמיד כגון אלו הקטנים הנושאים אותם אל חיקם שאין ההידוק בו לקיום כלל. אבל אם ההידוק הבורמ"א הוי לקיום שאין סוגרין אותו כ"א לימים הרבה נאסר פתיחתו ע"י הידוק הבורמ"א אפי' היה פתוח קצת מאתמול. ואם נתפרקו החלקים לגמרי מלבד שאסור להחזירן בשבת ויו"ט בכל מין דורבין עוד זאת דחשיב מוקצה ואסור בטלטול יעוש"ב:

וכתב עו"ש בעינן דורבי"ן קטן שיש בו שתי בתי עינים שאדם צופה בו בב' עיניו וגלגל א' בין שניהן שע"י סיבובו מגביה חלק העליון שבו ומאריכו וכשמחזירו לצד אחר מתקצר. וכתב וז"ל ונראה שאופן דורב'ין זה אין בו שום ספק דודאי מותר לפותחו ולסגרו כיון שא"א לשולפו ולהפרידו לגמרי כדי שיהא נחשב בונה וסותר ואין זה אלא כמו בתי עינים שפותחו ומניחו על צדעיו וחוזר וסותמו. ומה גם שדורב'ין זה אף כשהו סגור חזי למלאכתו להביט מתוכו ולראות איזה דבר מרחוק כאשר הנסיון יוכיח אלא כשיפתחנו עד שיעורו יביט יותר מרחוק וא"כ לא חשיב הפתיחה בנין לשווי מנא ולא הסגירה כסותר כלל עכ"ל. ונראה דכ"ז אם יש בו איזו צורך שבת:

עח) סעי' ט. התוקע עץ בעץ וכו' וכן התוקע העץ בתוך הקרדום חייב. וכן המפרק עץ תקוע חייב משום סותר והוא שיתכוין לתקן. הרמב"ם פ"י דין י"ג ודין ט"ו. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' י"ג. תו"ש או' כ"ה וכתב המחה"ש דגם בדין א' בתוקע עץ בתוך הקרדום בעינן שיתכוין לתקן ואם לאו פטור יעו"ש:

עט) שם. התוקע עץ בעץ וכו' וכן התקוע הסכין או המזלג לתוך בית יד שלו חייב. חס"ל או' ד' בן א"ח פ' ויקהל או' ו':

ף) שם. התוקע עץ בעץ וכו' ואם הדקה ולא תקע אסור כמו במטה ואם דרכה להיות רפוי שרי. תו"ש שם ועיין לעיל או' ס"א ואו' ס"ז:

פא) שם. עד שנתאחד וכו' לכן אין לאסור מה שתוקעין עצים קטנים בשטענדיר כדי להגביה מי"ט. א"ר או' י"ג. וגם לענין אהל אין איסור מכמה טעמים וא' מהם שא"צ לאהל שתחתיו. א"א או' י"ג. ועיין לעיל או' ע"ב: