כף החיים על אורח חיים רסה


סעיף אעריכה

א) סעי' א'. אין נותנין כלי וכו' וטעמא דאיסורא משום דכיון שהקצהו לנר אם מסתפק ממנו חייב משום מכבה. וכשחברו ליכא למיחש דמשום איסור שבת בדיל מיניה. רש"י ב"י:

ב) שם. ויתחייב משום מכבה. היינו להרמב"ם שפסק כר"י דאמר מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה ומ"מ אף לר"ש אסור. מ"א סק"א ועיין לקמן סי' רע"ח וסי' שט"ז סעי' ח' וסי' של"ד סעי' כ"ז ובדברינו לשם בס"ד:

ג) שם. ויתחייב משום מכבה. אם יש חתיכות קטנות של חלב בנר הדולק ונוטל אחת מן החתיכות אם נוטל הרחוקה מן הפתילה אינו חייב ומיהו לכתחלה ודאי אסור בין בשבת בין ביו"ט וכן לחתוך מן הנר בשעה שהוא דולק. ב"ח בשם א"ז. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' עו"ש או' א' ועיין לקמן סי' תקי"ד סעי' ג':

ד) שם. ואם חברו לו בסיד וכו' פי' אפי' חברה בעה"ב בסיד או בחרסית ונעשית חזקה כשל יוצר מותרת. ב"י. א"ר או' ב':

סעיף בעריכה

ה) סעי' ב'. לא ימלא קערה שמן וכו' ואם חברו בסיד או בחרסית מותר כדלעיל וכ"מ ברמב"ם פ"ה. א"ר או' ד' תו"ש או' ד':

ו) שם. ויתן ראש הפתילה וכו' היינו ראש השני של פתילה. פרישה או' ב':

ז) שם. גזרה שמא יסתפק ממנו. ואפי' כבתה הנר ואפי' נטף מן הנר אסור להנות בשבת מן השמן ההוא מפני שהוא מוקצה מחמת איסור. הרמב"ם פ"ה מה"ש דין י"ב:

סעיף געריכה

ח) סעי' ג'. אין נותנין כלי בשבת תחת הנר וכו' שקודם לזה היה הכלי ראוי לטלטלו ועכשיו בשבת עושהו מוקצה. ט"ז  סק"א. וכאלו משברו בשבת דמי. לבוש:

ט) שם. לקבל שמן הנוטף וכו' אבל לתת כלי תחת נר של שעוה מותר דכיון דאפשר לנער האיסור מתוך הכלי לא חשיב מבטל כלי מהיכנו. ב"י בשם הג"א וכתב עליו ב"י דזהו כדעת הי"א בסי' ש"ט סעי' ד' אבל לסברה ראשונה הוי בסיס לדבר האסור ואסור לנער יעו"ש. מיהו המ"א סק"ב הסכים להתיר כדברי הג"א יעו"ש. וכ"נ דעת הא"ר או' ה' וכ"כ הר"ז או' ה' ואף אם לא ניער האיסור משם אם נטלו עכו"ם משם או שנפל משם חזר להתירו הראשון. ד"מ או' ד' א"ר או' ו':

י) וכתב עוד ב"י בשם הג"א דה"ה אם יש בכלי דבר היתר דלא אפשר לנערו אם לא יתקלקל דמותר לתת איתו כלי תחת הנהר לקבל השמן או נר עצמו שיפול דהא יכול לטלטלו לכשיכבה לכל הפחות אגב התירא כמו כנונא אגב קטמיה. והביאו מ"א שם. תו"ש או' ה' ר"ז או' ג' חס"ל או' א':

יא) וכתב עוד ב"י בשם תשו' אשכנזית (והיא תש' מהרי"ל) שמותר לשום כלי מבע"י תחת השלחן וכשתלך לישן תסיר השלחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר ואע"ג דגורם לבטל כלי מהיכנו נראה דשרי יעו"ש. וכן הסכים מ"א שם. תו"ש שם. ר"ז או' ד':

יב) שם. לקבל שמן הנוטף וכו' ואם נותן בגד בלוי שיבולע בתוכו שמן הנוטף ש"ד ולא שייך בכי הא בסיס. נה"ש או' ב' חס"ל או' א':

יג) שם. ומותר ליתנו מבע"י וכו' ופשיט דלכ"ע אסור לטלטל הכלי אחר שנפל בתוכו ודין כלי זה הוא כמו נר שהדליקו באותו שבת בסי' ר"ט. א"ר או' ו':

יד) שם. ומותר ליתנו מבע"י וכו' ואם לא נטף בו שמן מבע"י לא נאסר הכלי במחשבה בעלמא. שה"ג מ"א סק"ג. א"ר שם. אבל נטף מבע"י שמן אף דמותר הוא מ"מ הוה מחשבה ומעשה וככלי שמלאכתו לאיסור. א"ר שם. א"א או' ג' ואם לא נטף מבע"י אעפ"י שנטף משחשיכה לא נאסר הכלי לטלטל כשמנער הנצוצות ממנה. לבו"ש:

טו) שם הגה. ואסור ליגע בנר דולק וכו' מי שכבה נר בשבת בשוגג אסור להתענות בשבת אלא יתענה בחול שני וחמישי ויתן לצדקה שיעור דמי חטאת. ברכ"י סי' של"ד או' ו' ושיעור דמי חטאת היינו עז קטנה בת ח' ימים כמה שוה באותו מקום ובאותו זמן:

טז) שם בהגה. פן יתנדנד קצת וכו' מי שנענע בראשו או באחד מאבריו בעששית דולקת בשבת בלא כוונה ונשפך מעט שמן והנר לא כבתה אי חשיב מחלל שבת ובעי כפרה במקום קרבן חטאת עיין בס' הפרד"ס דשו"ט בהא טובא ובדף ף' ע"ג כתב דזה לא נכנס בסוג שוגג להתחייב בזמן הבית קרבן חטאת דלהתחייב בקרבן בעינן או דלא ידע ששבת היום או שסבור מלאכה זו מותרת ברם הכא שיודע שהיום שבת ואסור לכבות אלא דדרך העברה בבלי דעת נענע הנר אין זה שוגג אלא אנוס ולא חייבתו התורה כמבואר בב"ק כ"ו ע"ב ובתו' פ"ק דשבת י"א ע"T ד"ה שמא יעו"ש ומסיק בדף פ"ב ע"ג דאין לחייבו אפי' תענית לפום דינא ומ"מ ראוי הוא שיתענה ויתפלל שלא יחטא עוד אפי' באונס. וה"ה אם כבה הנר בפתיחת הדלת ברוח באויר המתהוה ע"י הפתיחה דפטור לגמרי ואם רצה להחמיר בתענית או צדקה תע"ב יעו"ש. פתה"ד או ג':

טוב) ומי שעבר על איסור דרבנן אפי' בשוגג יתענה יום אחד:

יח) שם בהגה. ויטה. השמן אל הפתילה ויתחייב משום מבעיר או כאשר ירחיקהו יתחייב משום מכבה אבל בנר של שעוה לא חיישינן לזה כמ"ש לקמן סי' רע"ז סעי' ג' יעו"ש:

סעיף דעריכה

יט) סעי' ד. נותנים כלי תחת הנר וכו' ולתת כלי תחת הנר לקבל פחם שבראש הפתילה יש מתירין דמדמי ליה לנצוצות ויש אוסרין לפי שיש ביטול כלי מהיכנו לפי שיש בהם ממש. ב"י בשם הכלבו. וכ"כ מהרי"ל סי' ל"ב דליתן כלי תחת הנר ליפול לתוכו פחמים אסור דאינם כלים כשיכבו יעו"ש ואע"ג דאפשר לנערם כשיכבו מ"מ חשיב ביטול כלי כיון שא"א לנערם מיד. מ"א סק"ז. ר"ז או' ז' ומיהו התו"ש או' ט' כתב דלהפסד מרובה כגון שיש לחוש לדליקה מותר לבטל כלי מהיכנו יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם:

ך) שם. מפני שאין בהם ממש וכו' ומש"ה אם נפלו לתוכו מותר ליטלו משכבו. ב"י. וכתב המ"א שם דהיינו הכלי מותר ליטלו אבל האפר של נצוצות אסור לטלטלן כמ"ש סי' תצ"ח סעי' ט"ו יעו"ש. ור"ל דצריך לנער מן הכלי ואח"כ ליטלו ומיהו נראה דה"ד אם נעשה בהם ממש אסור לטלטלן וכמבואר שם בסי' תצ"ח אבל אם אין בהם ממש כ"א דוקא אבק משהו נדבק בכלי מותר לטלטלן עם הכלי דבטלי אגב הכלי ונראה דזהו ג"כ כוונת רש"י שכתב ומותר ליטלן. ועיין א"ר או' ז' ודוק:

כא) שם. אפי' מבע"י וכו' ואע"ג דשאר מלאכות מותר להתחיל מבע"י כמ"ש רס"י רנ"ב הכא גזרינן שמא יעשה כן בשבת שיסבור שאין בו איסור כ"פ. מ"א סק"ז:

כב) שם. מפני שמקרב זמן כיבוי וכו' ואע"ג דגרם כיבוי שרי כמ"ש סי' של"ד סעי' כ"ב גבי טלית שאני הכא שאין שום דבר מפסיק בין הנצוצות והמים אלא האויר לחוד והמים הם תחת הנצוצות ממש אבל גבי טלית אין המים תחת האש אלא מן הצד ואין האש נופלת לתוך המים להדיא. מ"א סק"ח. תו"ש או' י"א:

כג) שם. כיון שאינו מתכוין לכיבוי וכו' וא"כ לא גזרינן שיעשה כן בשבת. תו' מ"א סק"ט.:

כד) שם הגה. וי"א אפי' מתכוין לכיבוי שרי וכו' פי' שמתכוין שאחר שיכלה השמן יכלה תיכף ולא יקלקל הכלי. ט"ז סק"ג. ומדברי כולם למדנו דאסור ליתן מים לתוך הקנה שעומד בו נר שעוה כדי שיכבה כשיבא עד המים דהא מתכוין לכיבוי והאש נופל לתוכו ממש והמים בעין והם תחת האש אך בד"מ כתב בשם א"ז כיון שנותן המים קודם שמדליק השמן שרי דליכא למגזר שיעשה כן בשבת וכמ"ש לעיל בשם התו' אך כיון שהשמיטו רמ"א בש"ע אפשר דלא ס"ל הכי מאחר שכל הפו' נתנו טעמים אחרים גבי שמן ש"מ דלא ס"ל הכי ובהרא"ש כתב דבשמן אין כיבוי כלל דאפי' לא יתן לתוכו מים כשיכלה השמן תכבה הפתילה ואין נתינת מים ממהרין הכיבוי עכ"ל וא"כ אפי' בשבת שרי כשעכו"ם מדליקו לצורך חולה. מ"א סק"י. מיהו הא"ר או' ט' כתב דאין לסמוך על זה חדא דלשאר פו' ודאי אסור ועוד אפשר דגם הרא"ש מודה בשבת גופיה דחיישינן שישפוך המים אחר שהודלק השמן ויבא לכיבוי ממש עכ"ל והביאו מחב"ר או' ב' וכתב דבמקומות שהמנהג להדליק בעששית ונותנים מים תחלה ואח"כ שמן אין לפקפק כלל אפי' בשבת ע"י גוי לחולה דהוא מעצמו עושה כמנהג העיר וכ"ע מודו וכן ראיתי מעשה בארץ הצבי יעו"ש. והביאו שע"ת:

כה) מותר לתחוב הנר לתוך החול וכיוצא בענין כשיגיע האור לשם ימנעהו מלשרוף יותר ויכבה מאליו שגרם כיבוי הוא ואפי' משחשיכה מותר לעשות כן כגון ביו"ט כמ"ש בסי' תקי"ד. ר"ז או' ט' ועיין סי' תקי"ד סעי' ג':

כו) כתב או"ה כלל נ"ט סי' מ"ה מותר ליתן כלי מלא מים תחת הנר שלא יפול על הטבלא והא דאסור היינו כשחושש רק מפני המפה וכה"ג אבל במקום סכנה שרי. א"ר או' יו"ד. לדבריו אם רואה נר שנכפף ויפול על השלחן רשאי ליתן תחתיו כלי מים. מש"ז או' ג' נזר ישראל סי' י"א או' ז' ומ"מ אם אפשר בלתי מים יתן רק כלי ריקם: