כף החיים על אורח חיים קפה


סעיף אעריכה

א) סעי' א'. בהמ"ז נאמרת בכל לשון. דכתיב ואכלת ושבעת וכו' בכל לשון שאתה מברך. סוטה ל"ג ע"א. טור וב"י. ודוקא כשמבין אותו לשון כמ"ש לעיל סי' ס"ב אות ג' יעו"ש. והיינו באינו יודע לברך בלה"ק אבל ביודע מצוה מן המובחר לברך בלה"ק כמ"ש הב"ח בסי' קצ"ג וכ"ה לפי דברי האר"י ז"ל שכתב כמה כוונות בנוסח בהמ"ז כמ"ש בשה"מ פ' עקב ובסי' הרש"ש ז"ל וזה לא יבא כ"א בסדר המסודר בלה"ק וכמ"ש קצת מהם לקמן סי' קפ"ז בס"ד. וכבר כתבנו לעיל כמה פעמים בשם האחרונים דאף מי שאינו מכוין כוונת האר"י ז"ל מ"מ צ"ל הנוסח ההוא ולעשות הסדר ההוא אשר יבא עליו הכוונה ובחסדו ית' הוא יסדרם כפי הכוונה הראויה לנו לכוין. וע"כ אין להקל אלא דוקא למי שאינו יודע לברך בלה"ק. אבל מי שיודע צ"ל דוקא בלה"ק. ומזה תדע כמה גדלה מע' מצות בהמ"ז וכמה צריך ליזהר לדקדק בתיבות ובאותיות שלא יחסר מהם שום אות ובפרט בכוו' השמות:

ב) וכתב הב"ח למה אין פ' (ר"ל פ"א פשוטה) בבהמ"ז לפי שכל מי שמברך בהמ"ז בכוונה אין שולט בו לא אף ולא שצף ולא קצף. ובס' החנוך פ' עקב כתב י"א שכל מי שזהיר בבהמ"ז מזונותיו מציין לו בכבוד כל ימיו וכן נמצא בס' שמו גן. ובס"ח סי' מ"ו כתב מעשה באדם אחד שמת לפני זמנו כמה שנים אחר י"ב חדש נתגלה לאחד מקרוביו בחלום שאלו אותו היאך אתה נוהג באותו עולם שאתה שם א"ל בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק לברך בהמ"ז וברכת הפירות בכוונת הלב ואומרים להנאתך נתכונת שאלו והלא אין משפט לרשעים אלא י"ב חודש וכבר עברו עליך יותר מי"ב א"ל אין דנין אותי פרענות חזקים כמו בי"ב הראשונים עכ"ל. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט אות א' עט"ז אות א' א"ר אות א'. ועיין בדברינו לעיל סי' קפ"ג אות ל"א וסי' ה' אות א"ב ואות ה' ודוק:

ג) שם. בהמ"ז נאמרת וכו' והא דאין מברכין עליה אקב"ו לברך על המזון כמו שאר המצות משום דאם היה צריך לברך על הברכה ולומר אשר קדשנו לברך א"כ היה צריך ג"כ ברכה ג' על השנית לומר אשר קדשנו במצותיו וצונה לברך ברכה על הברכה וכן ד' וה' ואין לדבר סוף ולכן לא תקנו ברכה על שום ברכה שבעולם. ב"ד סי' פ"ג. ולע"ד נראה הטעם משום דהברכה היא לתת שבח להשי"ת שזכנו במצוה זו וזה לא יבא כ"א על מצוה שאינה ברכה אבל מצוה שהיא עצמה ברכה לא שייך זה. וע"כ לא תיקנו עליה ברכה:

סעיף בעריכה

ד) סעי' ב'. ואם לא השמיע לאזניו יצא. וכ"כ לקמן סי' ר"ו סעי' ג'. וכ"כ הלבוש. וכ"כ האחרונים מיהו בס' החרדים כתב דלא יצא. והביאו הברכ"י אות ב' בי"מ אות ד' שע"ת אות א'. אמנם לענין דינא צ"ל כדעת הש"ע והאחרונים דבדיעבד יצא.

ה) שם. ובלבד שיוציא בשפתיו. משמע הא אם לא הוציא בשפתיו אלא הרהר בלבו דלא יצא וכמ"ש ב"י בשם רש"י והר"י והרא"ש והטור. וכ"כ הב"ח דזו היא דעת כל הפו' זולת הרמב"ם פ"א דברכות והסמ"ג דס"ל דיצא אבל דעת הטור לא יצא וכ"פ בש"ע והכי נקטינן יעו"ש. וכ"כ העו"ת אות ב' מ"א סק"א. מאמ"ר אות א'. א"א אות א'. וכ"פ הפר"ח בס' מים חיים והביאו הזכ"ל אות ב'. ר"ז אות ג'. דה"ח אות א':

וכתב שם המאמ"ר דבמקום ספקא שיש ספק אם בירך או לא בירך טוב ונכון להרהר הברכות בלבו דיוצא מיהת לדעת הרמב"ם והסמ"ג ואין סברא כלל לומר בזה שיש חשש משום ברכה לבטלה כיון שאינו מוציא בשפתיו וכתב שכ"כ ה(נ)[ג]ו"ר כלל א' סס"י מ"ג יעו"ש. וכ"כ בס' ג"ה סימן כ"ג וכ"כ א"א שם. וכ"נ דעת הברכ"י סימן ס"ב יעו"ש וכן כתבנו לעיל סמן זק"ן אות יו"ד בשם כמה פו' יעו"ש. ועוד יש להביא ראיה מדברי האר"י ז"ל שסדר כמה שמות לכוין בתפלה ואלו השמות אסור לאומרם בפה כידוע ואפ"ה עושין פרי למעלה בכוונה לבד וא"כ משמע מזה דדבר שאסור לאומרו בפה מותר בכוונה וגם עושה פרי למעלה וא"כ ה"ה בספק ברכות אעפ"י שאסור לאמרו בפה משום דק"ל סב"ל מותר בהרהור ועושה פרי למעלה אם הוא חייב באותה ברכה. ועיין עוד מ"ש לעיל סימן קע"ד אות מ"ט ודוק:

ו) שם ובלבד שיוציא בשפתיו. ודוקא בהמ"ז דהיא דאורייתא בהרהור לא יצא אבל שאר ברכות דרבנן יצא. ראשון לציון דף ד' ע"ב. זכ"ל שם:

ז) שם ובלבד שיוציא בשפתיו. ואם מחמת חולי או אונס אחר קרא בלבו יצא. מ"א סק"א. א"ר אות ב' בי"מ אות ד' ר"ז אות ג' פתה"ד אות א' ועי"ש בפתה"ד מה שתירץ קושיית בגדי ישע על מ"א יעו"ש ומ"ש המחה"ש דאם עבר האונס ועדיין לא נתעכל המזון צריך לחזור ולברך בהמ"ז בשפתיו כמ"ש הפר"ח לעניין ק"ש יעו"ש כבר כתבנו לעיל סימן ס"ב אות ה' דהאחרונים חלקו ע"ז וס"ל דא"צ לחזור ולקרות ואפלו אם עבר האונס ועדין לא עבר הזמן יעו"ש ונראה דה"ה לכאן וכ"נ דעת הפתה"ד שם. ועוד יש לעשות סניף לזה ממ"ש לעיל די"א דיוצא בהרהור וע"כ היכא דכבר היה אנוס ובירך בהרהור יש לסמוך ע"ז ולומר דיצא וא"צ לחזור ולברך ובפרט היכא דלא אכל כדי שביעה דכמה פו' ס"ל דאין חייב בבהמ"ז מה"ת כמ"ש בסימן הקודם: ועיין נה"ש אות א':

סעיף געריכה

ח) סעי' ג. יש מי שאומר וכו' הא דכתב זה בשם יש מי שאומר משום דסברה זו כתבה מרן ז"ל בב"י בשם הכלבו סימן כ"ה ומשמע שם דאפילו אם אין מבינין לה"ק יוצאין בשמיעה ולקמן ריש סימן קצ"ג סתם דאם אין מבינין בלה"ק אין יוצאין בשמיעה לכך כתב כאן זה בלשון יש מי שאומר לומר דאיכא פלוגתא ע"ז וכ"כ הברכ"י אות ג' והנה"ש אות ב' יעו"ש ולענין דינא יתבאר לקמן סימן קצ"ג בס"ד:

ט) שם צריך לברך בקול רם וכו. ומי שבירך בלחש טועה אם יש אשה ובנים. ב"י בשם הכלבו. והיינו אם אינם בקיאין לברך בהמ"ז אבל אם הם בקיאין ומברכין לעצמן שפיר דמי. ל"ח פ' מי שמתו אות ל"ז. שכנה"ג בהגב"י אות א' עו"ת אות ג' אבל בראשית חכמה משמע דלעולם צריך לברך בקול רם כי הקול מעורר הכוו' ומביא זכירה ובר"ח ושבת להזכיר מעין המאורע ובלחש ישכח הכל. א"ר אות ג, מחה"ש סק"ב. זכ"ל אות ב':

סעיף דעריכה

י) סעי' ד. עד שאינו יכול לדבר וכו' כ"כ ב"י בשם התו' פ' אין עומדין דל"א ע"ב והיינו מדומדם שזכר הטור בשם הירושלמי ואע"ג דבתפלה אסור כמ"ש רס"י צ"ט שאמר ברכות לא חמירי כ"כ וכמ"ש רמ"א בהדיא חילוק זה בריש סימן צ"ט יעו"ש. ט"ז סק"א וכ"כ בזוה"ק פ' תרומה דקנ"ג ע"ב לחלק בין תפלה לבהמ"ז ויעו"ש טעם בסוד:

יא) שם שאינו יכול לדבר וכו' ונראה דמ"מ יכול לדבר לפני המלך. מיהו ברמזים פ' הדר משמע דיש להסתפק אם רשאי לברך לכתחלה כשהוא שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך. וברמזים פ' אין עומדין משמע קצת דפשיטא ליה דרשאי לברך לכתחלה. לכן לכתחלה יברך קודם שיבא לידי כך ואם אירע שנשתכר אעפ"כ יברך דהא דאורייתא הוא וגם פשט הירושלמי משמע דיברך. וכ"מ בזוה"ק פ' תרומה דף קנ"ג ע"ב וכ"ש האדנא דבלא"ה אין מכוונין כ"כ וכמ"ש סי' צ"ט יעו"ש. מ"א סק"ג. סו"ב אות א' ר"ז אות ה' כר"ש. ועיין לקמן אות י"ג:

יב) שם. שאינו יכול לדבר כראוי וכו' ונראה דוקא אם לא הגיע לשכרותו של לוט אבל אם הגיע לשכרותו של לוט לא יצא וצריך לחזור ולברך. עו"ת אות ד' בית יהודה חא"ח סי' מ"א. י"א מ"ב בהגה"ט. וכ"כ לעיל סי' צ"ט אות י"ג יעו"ש. והיינו אם התעורר מיינו קודם שתנעכל המזון שבמיעיו אבל אם נתעכל אין לברך עוד כמ"ש לעיל סימן קפ"ד ס"ה יעו"ש:

סעיף העריכה

יג) סעי' ה'. אם בירך והיתה צואה כנגדו או שהיה שכור נסתפקו וכו' מה שיש להקשות מכאן לסעי' הקודם דשם פסק דאף אם אינו יכול לדבר כראוי יכול לברך וכאן כתב דנסתפקו התו' וכו' כבר כתבנו לעיל סי' צ"ט אות י"ג. דדעת מרן ז"ל לפסוק להלכה כדעת התו' פ' אין עומדין משום דהכי איתא בירושלמי ולהכי כתב סתמא בסעי' הקודם דיכול לברך ומ"ש כאן דברי התו' דפ' הדר שנסתפקו בזה כדי לחוש להם רק לכתחלה שלא יביא עצמו לידי כך וכמ"ש לעיל אות י"א יעו"ש ודוק. וכ"כ שכנה"ג והגב"י אות ג' דלענין דינא נקטינן דאפילו שכור יברך משום דבפ' אין עומדין כתבו הדבר בהחלט יעו"ש:

יד) שם. והיתה צואה כנגדו וכו' עיין מ"ש לעיל סי' ע"ו אות ל"ז בשם האחרונים דדוקא לק"ש ולתפלה חוזר אבל לבהמ"ז וכ"ש לשאר ברכות א"צ לחזור יעו"ש. ומ"מ נראה אם אפשר לו יש לאכול עוד ולברך ולכוין לפטור מה שאכל מקודם כדי לאפוקי נפשיה מפלוגתא או לשמוע הברכה מאחרים ולכוין לצאת. ואם א"א יהרהר הברכה בלבו וכמ"ש לעיל סי' קפ"ד אות כ"ב יעו"ש:

טו) שם. ומשום מי רגלים וכו'. והטעם כתבו שם התו' בעירובין ס"ד ע"א משום דאמרינן בברכות כ"ה ע"א לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הא נפול לארעא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו בהו בודאן אבל בספיקן לא גזרו בהו רבנן עכ"ל והב"ד ב"י בסס"י ע"ו יעו"ש. ור"ל כיון דהם דרבנן ובספיקן לא גזרו בהו ה"ה אם כבר בירך והיו לפניו א"צ לחזור. וכ"כ לעיל סימן ע"ו אות מ"ג יעו"ש. ומשמע הא בירך כנגד הקילוח דאסור מדאורייתא יש להסתפק כמו בצואה וכ"כ העו"ת אות ב' וכתב דצריך לחזור מספק משום דספק דאורייתא לחומרא יעו"ש ועיין מש"ז אות ב' ומיהו כבר כתבנו באות הקודם דעת האחרונים דדוקא לק"ש ולתפלה חוזר אבל לברכות אינו חוזר יעו"ש: