כף החיים/אורח חיים/כט
(א) אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין וכו׳ — פירוש, לאפוקי מבני מערבא, שהיו מברכין אקב״ו לשמור חוקיו כשהיו חולצין התפילין סמוך לשקיעת החמה, דלא קיימא לן כוותייהו. דאינהו סברי "ושמרת את החקה הזאת מימים ימימה" חוזרת על התפילין, ולילה לאו זמן תפילין, לפיכך הוו מברכי. אבל אנן קיימא לן דפסוק "ושמרת את החקה" וכו׳ בחקת הפסח משתעי ולילה זמן תפילין. ואפילו להרמב״ם דסבירא ליה לילה לאו זמן תפילין לא כתב לברך ברכה זו, כמבואר הטעם בבית יוסף. ומה שכתב: אפילו כשחולצן ערב שבת בין השמשות, רוצה לומר דאז לכולי עלמא צריך להסירם, דהא שבת לאו זמן תפילין לדברי הכל, עם כל זה אין לברך. משום דמה שצריך אז להסירם, לאו מ"ושמרת את החקה" ילפינן ליה, אלא משום דכתיב בהו "והיה לך לאות על ידך", יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות, כמבואר כל זה בטור ובית יוסף ולבוש. ויתבאר עוד לקמן סימן ל׳ אות א׳ ואות ד׳ בס״ד. מיהו כדי לעשות זכר לבני מערבא שהיו מברכין לשמור חוקיו. יאמר כשחולץ תפילין פסוק "ויאמר אם שמוע תשמע לקול" וכו׳. רו״ח אות ג׳. יפה ללב אות א׳. וכן כתב החס״ל סימן כ״ח אות ג׳:
(ב) שם: אפילו כשחולצן ערב שבת בין השמשות — עיין מה שכתבנו לעיל סימן כ״ה אות ק׳. ועיין פתח הדביר אות ב׳, שכתב לחלק, דמרן ז״ל איירי כשהיו מונחין עליו התפילין מתחילת היום, דאז שרי להשהותן עליו עד בין השמשות. אכן להניחם לצורך תפילת המנחה גם הוא יודה דלא יניחם, משום קדושת שבת. ועיין שם שהסכים להחיד״א ודעמיה שלא להניחם לצורך תפילת מנחת ערב שבת קדש, וכתב: וכן דעת רובא דרבוותא. וכן עיקר, כמו שכתבנו לעיל סימן כ״ה אות ק׳. ועיין שער הכוונות דף ס״ב ע״א, שכתב דמשעה חמישית ואילך מתחלת תוספת קדושת שבת, יעו״ש ובדף מ״ב ע״ב דרוש ה׳ דחזרת העמידה ובשער הגלגולים הקדמה כ״ג ובשער מאמרי רשב״י פ׳ קדושים ד״ה ועתה וכו׳ יעו״ש. ובע״ה בדברינו לשם על שער הכוונות יתבאר הענין: