שולחן ערוך אורח חיים כט א
שולחן ערוך אורח חיים · כט · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מפרשים
באר הגולה
(א) אין לברך — רא"ש בהלכות תפילין בשם רבינו תם והתוספות במנחות לו: ובכמה דוכתי.
ט"ז - טורי זהב
(א) אין לברך כו' — הטור התחיל בהסרה סתם וסיים כשמסירן אפילו בלילה. נראה פי' דבריו, דלכאורה י"ל מה שבירכו בני מערבא לשמור חוקיו הוא הודיה לשמו ית' על קיום המצוה שקיימו כבר, וכעין ברכת המזון על הסעודה; וא"כ היה גם לנו לברך כן כשמסירן אחר התפילה. משום הכי כתב דאינו כן, דבני מערבא היו סוברים לילה לאו זמן כו' והברכה שלהם היתה סמוך לשקיעה, משום הכי אנו אין לנו לברך אפילו בלילה:
(ב) שום ברכה — רוצה לומר, לא מיבעיא "לשמור חקיו" שבירכו בני מערבא משום שסבירא להו לילה לאו זמן תפילין וכתיב "ושמרת את חוקיו", פשיטא שאין מברכין, כיון דקיימא לן לילה זמן תפילין; אלא אפילו כשחולץ בערב שבת בין השמשות, דאז יש חיוב אפילו לדידן לחלוץ מכח "והיה לך לאות" ושבת וי"ט אין צריכין אות דהם גופן אות, סלקא דעתך דמברכין על זה ברכה אחרת, קא משמע לן דלא. והטעם כתב רבינו, דכל שלא נלמד סילוק תפילין מ"ושמרת" אין צריך ברכה.
והקשה ב"י, מה לנו מאיזה פסוק שנלמד, מכל מקום ליברך מעין קרא "והיה לך לאות"? ותירץ ב' תירוצים. הא', דמכח "והיו לך" אין כאן איסור אלא אין צריך להניח אז. וקשה לי, דהא באמת יש כאן איסור; דהא כתב הרא"ש בהלכות קטנות בשם הברצלוני, אסור להניח תפילין בשבת ויו"ט מטעם "ושמרת", וחלק עליו וכתב דהטעם מ"והיו לך לאות", שמע מינה דלעניין דינא דאיסור אין חולק עליו.
ועוד תירץ, דלית לן לברך אלא מה שמצינו בתלמוד, דהיינו "לשמור חקיו"; וכיון שזה אידחי, לית לן לברוכי כלל. וקשה לי, מאי טעמא לא תקנו באמת חכמי תלמוד ברכה אחרת? ונראה לי לומר, דאין אנו נותנים הודיה להש"י אלא על מה שקדשנו במצות שנתן לנו והזהירנו בפירוש עליה, דהיינו "ושמרת" לדעת בני מערבא; אבל האיסור לדידן מכח שהגיע עלינו קדושת שבת ונסתלקה קדושת תפילין, והרי בלאו הכי אנו מברכין על קדושת שבת, וממילא נסתלקה קדושה אחרת, תפילין:
מגן אברהם
(א) ע"ש ב"ה: בב"י הטעם דהא אין איסור להניחם בשבת אלא משום שמא יצא בהם לר"ה ולכן לא שייך ברכה ע"כ, וצ"ע דבסי' ל"א כתב בשם מ' הנעלם דמזלזל בחותם המלך וחייב מיתה וגם סותר למ"ש רסי' ש"ח בשם התו' ורש"י והר"ן דאין איסור כלל להניחם בשבת וצ"ל דכשמניחן לשם מצוה הוי כמזלזל בחותם המלך אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם כנ"ל:
ביאור הגר"א
סעיף א: אין לברך כו' — אע"ג דבנדה נ"א ב' וסוף פרק ו דברכות אמרינן דבני מערבא היו מברכין כו', מפרש רבינו תם דווקא כשחולצן סמוך לשקיעת החמה, ולמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין דעובר בלא תעשה, כמו שכתוב במנחות ל"ו ב'. אבל אנן קיימא לן כמאן דאמר לילה זמן תפילין, כמו שכתוב שם: "הלכה ואין מורין כן", וכרבי עקיסא ד"ושמרת" בחוקת הפסח הכתוב מדבר:
אפילו כשחולצם כו' — רוצה לומר, אף על גב דשבת ודאי לאו זמן תפילין, כיון דלא נפקא לן מ"חוקה" לא מברכין, כמו ציצית, דדווקא אתפילין היו מברכין משום דכתיב "חוקה", אבל אנן דילפינן מ"והיה לאות" כו' כמו שכתוב שם לא מברכינן. וכמו שכתוב בירושלמי פרק ב דברכות: כשהוא חולצן מהו אומר? ברוך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו; ואתיא כמאן דאמר בחוקת תפילין הכתוב מדבר, ברם כמאן דאמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא. וכתבו תוס' בנדה, משום כיון דילפינן מ"ושמרת" אין חייב לסלקן. ועיין ב"י ומ"א, ועיין תוס' דנדה ודברכות ומנחות שם, ועירובין צ"ו א':
באר היטב
(א) אין לברך: ומטעם זה נכון לחלוץ התפילין בשמאל כי דבר הצריך ברכה נוטל בימין ועיין מ"ש השכנה"ג. ובני חייא מיישבו ע"ש.
(ב) השמשות: עיין מ"א שהעלה דאם הניחן בשבת לשם מצוה עובר משום בל תוסיף אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם עיין מ"ש המ"א בסי' ש"ח ס"ק י"א ולפי מה שמחלק כאן לא הקשה שם מידי ולא ידעתי למה לא מתרץ שם כהאי חלוקא וק"ל. עי' בתשובת יד אליהו סי"ט. ובספר יד אהרן.
משנה ברורה
(א) אין לברך — פירוש לאפוקי ממאי דאמרינן (בנדה נ"א ע"ב) דבני מערבא היו מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו בתר דמסלקי תפילין בלילה שהם היו סוברים דלילה לאו זמן תפילין הוא ונפקא להו זה מקרא דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות אבל לדידן דס"ל דהאי קרא אתי לענין אחר כדאיתא בגמרא ולילה קי"ל דזמן תפילין הוא אך אין להניחם לכתחילה דגזרו שמא יישן בהם ויפיח הילכך אין לברך:
(ב) בין השמשות — פי' אף דקי"ל שבת ויו"ט לאו זמן תפילין וכשירצה להניחן אז לשם מצוה עובר על בל תוסיף מ"מ כיון שאם מניחן עליו בלי כונה לשם מצוה אין בזה איסור מן התורה אלא מדברי סופרים משום גזירה שמא יצא בהן לר"ה ויש חולקין גם ע"ז כמו שיבואר לקמן בסימן ל"א לפיכך לא שייך ברכה ע"ז כיון שבחליצת התפלה מצד עצמה אין בה מצוה ואינו חולצן אלא משום גזירה:
כף החיים
(א) אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין וכו׳ — פירוש, לאפוקי מבני מערבא, שהיו מברכין אקב״ו לשמור חוקיו כשהיו חולצין התפילין סמוך לשקיעת החמה, דלא קיימא לן כוותייהו. דאינהו סברי "ושמרת את החקה הזאת מימים ימימה" חוזרת על התפילין, ולילה לאו זמן תפילין, לפיכך הוו מברכי. אבל אנן קיימא לן דפסוק "ושמרת את החקה" וכו׳ בחקת הפסח משתעי ולילה זמן תפילין. ואפילו להרמב״ם דסבירא ליה לילה לאו זמן תפילין לא כתב לברך ברכה זו, כמבואר הטעם בבית יוסף. ומה שכתב: אפילו כשחולצן ערב שבת בין השמשות, רוצה לומר דאז לכולי עלמא צריך להסירם, דהא שבת לאו זמן תפילין לדברי הכל, עם כל זה אין לברך. משום דמה שצריך אז להסירם, לאו מ"ושמרת את החקה" ילפינן ליה, אלא משום דכתיב בהו "והיה לך לאות על ידך", יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות, כמבואר כל זה בטור ובית יוסף ולבוש. ויתבאר עוד לקמן סימן ל׳ אות א׳ ואות ד׳ בס״ד. מיהו כדי לעשות זכר לבני מערבא שהיו מברכין לשמור חוקיו. יאמר כשחולץ תפילין פסוק "ויאמר אם שמוע תשמע לקול" וכו׳. רו״ח אות ג׳. יפה ללב אות א׳. וכן כתב החס״ל סימן כ״ח אות ג׳:
(ב) שם: אפילו כשחולצן ערב שבת בין השמשות — עיין מה שכתבנו לעיל סימן כ״ה אות ק׳. ועיין פתח הדביר אות ב׳, שכתב לחלק, דמרן ז״ל איירי כשהיו מונחין עליו התפילין מתחילת היום, דאז שרי להשהותן עליו עד בין השמשות. אכן להניחם לצורך תפילת המנחה גם הוא יודה דלא יניחם, משום קדושת שבת. ועיין שם שהסכים להחיד״א ודעמיה שלא להניחם לצורך תפילת מנחת ערב שבת קדש, וכתב: וכן דעת רובא דרבוותא. וכן עיקר, כמו שכתבנו לעיל סימן כ״ה אות ק׳. ועיין שער הכוונות דף ס״ב ע״א, שכתב דמשעה חמישית ואילך מתחלת תוספת קדושת שבת, יעו״ש ובדף מ״ב ע״ב דרוש ה׳ דחזרת העמידה ובשער הגלגולים הקדמה כ״ג ובשער מאמרי רשב״י פ׳ קדושים ד״ה ועתה וכו׳ יעו״ש. ובע״ה בדברינו לשם על שער הכוונות יתבאר הענין: