פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים כט א

שולחן ערוך

אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין אפילו כשחולצם ערב שבת בין השמשות:

מפרשים

מגן אברהם

(א) ע"ש ב"ה:    בב"י הטעם דהא אין איסור להניחם בשבת אלא משום שמא יצא בהם לר"ה ולכן לא שייך ברכה ע"כ, וצ"ע דבסי' ל"א כתב בשם מ' הנעלם דמזלזל בחותם המלך וחייב מיתה וגם סותר למ"ש רסי' ש"ח בשם התו' ורש"י והר"ן דאין איסור כלל להניחם בשבת וצ"ל דכשמניחן לשם מצוה הוי כמזלזל בחותם המלך אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם כנ"ל:

באר היטב

(א) אין לברך:    ומטעם זה נכון לחלוץ התפילין בשמאל כי דבר הצריף ברכה נוטל בימין ועיין מ"ש השכנה"ג. ובני חייא מיישבו ע"ש.


(ב) השמשות:    עיין מ"א שהעלה דאם הניחן בשבת לשם מצוה עובר משום בל תוסיף אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם עיין מ"ש המ"א בסי' ש"ח ס"ק י"א ולפי מה שמחלק כאן לא הקשה שם מידי ולא ידעתי למה לא מתרץ שם כהאי חלוקא וק"ל. עי' בתשובת יד אליהו סי"ט. ובספר יד אהרן.


משנה ברורה

(א) אין לברך — פירוש לאפוקי ממאי דאמרינן (בנדה נ"א ע"ב) דבני מערבא היו מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו בתר דמסלקי תפילין בלילה שהם היו סוברים דלילה לאו זמן תפילין הוא ונפקא להו זה מקרא דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות אבל לדידן דס"ל דהאי קרא אתי לענין אחר כדאיתא בגמרא ולילה קי"ל דזמן תפילין הוא אך אין להניחם לכתחילה דגזרו שמא יישן בהם ויפיח הילכך אין לברך:


(ב) בין השמשות — פי' אף דקי"ל שבת ויו"ט לאו זמן תפילין וכשירצה להניחן אז לשם מצוה עובר על בל תוסיף מ"מ כיון שאם מניחן עליו בלי כונה לשם מצוה אין בזה איסור מן התורה אלא מדברי סופרים משום גזירה שמא יצא בהן לר"ה ויש חולקין גם ע"ז כמו שיבואר לקמן בסימן ל"א לפיכך לא שייך ברכה ע"ז כיון שבחליצת התפלה מצד עצמה אין בה מצוה ואינו חולצן אלא משום גזירה:


כף החיים

(א) אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין וכו׳ — פירוש, לאפוקי מבני מערבא, שהיו מברכין אקב״ו לשמור חוקיו כשהיו חולצין התפילין סמוך לשקיעת החמה, דלא קיימא לן כוותייהו. דאינהו סברי "ושמרת את החקה הזאת מימים ימימה" חוזרת על התפילין, ולילה לאו זמן תפילין, לפיכך הוו מברכי. אבל אנן קיימא לן דפסוק "ושמרת את החקה" וכו׳ בחקת הפסח משתעי ולילה זמן תפילין. ואפילו להרמב״ם דסבירא ליה לילה לאו זמן תפילין לא כתב לברך ברכה זו, כמבואר הטעם בבית יוסף. ומה שכתב: אפילו כשחולצן ערב שבת בין השמשות, רוצה לומר דאז לכולי עלמא צריך להסירם, דהא שבת לאו זמן תפילין לדברי הכל, עם כל זה אין לברך. משום דמה שצריך אז להסירם, לאו מ"ושמרת את החקה" ילפינן ליה, אלא משום דכתיב בהו "והיה לך לאות על ידך", יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות, כמבואר כל זה בטור ובית יוסף ולבוש. ויתבאר עוד לקמן סימן ל׳ אות א׳ ואות ד׳ בס״ד. מיהו כדי לעשות זכר לבני מערבא שהיו מברכין לשמור חוקיו. יאמר כשחולץ תפילין פסוק "ויאמר אם שמוע תשמע לקול" וכו׳. רו״ח אות ג׳. יפה ללב אות א׳. וכן כתב החס״ל סימן כ״ח אות ג׳:


(ב) שם: אפילו כשחולצן ערב שבת בין השמשות — עיין מה שכתבנו לעיל סימן כ״ה אות ק׳. ועיין פתח הדביר אות ב׳, שכתב לחלק, דמרן ז״ל איירי כשהיו מונחין עליו התפילין מתחילת היום, דאז שרי להשהותן עליו עד בין השמשות. אכן להניחם לצורך תפילת המנחה גם הוא יודה דלא יניחם, משום קדושת שבת. ועיין שם שהסכים להחיד״א ודעמיה שלא להניחם לצורך תפילת מנחת ערב שבת קדש, וכתב: וכן דעת רובא דרבוותא. וכן עיקר, כמו שכתבנו לעיל סימן כ״ה אות ק׳. ועיין שער הכוונות דף ס״ב ע״א, שכתב דמשעה חמישית ואילך מתחלת תוספת קדושת שבת, יעו״ש ובדף מ״ב ע״ב דרוש ה׳ דחזרת העמידה ובשער הגלגולים הקדמה כ״ג ובשער מאמרי רשב״י פ׳ קדושים ד״ה ועתה וכו׳ יעו״ש. ובע״ה בדברינו לשם על שער הכוונות יתבאר הענין: