פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ף) סעי' טו אסור לפרוש סודר ע"פ החבית. בגמ' פרש"י שי בו יין וכבר נת' זה כמה פעמים דבשאר משקין לא גזרו שמא יסחוט אח"כ והטעם כיון שאין מלבין את הבגד למה לו לסחטו דבשביל משקין המועטים שנבלע בו ודאי לא יסחוט דלמה הם לו ולפ"ז תקשי על פרש"י וצ"ל דשר"י ס"ל כהר"ן דהיין מלבן אך לפי מ"ש הש"ע סי' שי"ט סעי' יו"ד וסי' של"ד סעי' כ"ד דיין הוי כשאר משקין א"כ צ"ל דמיירי הכא במים דוקא. תו"ש או' ל'. וכ"מ מדברי הטור והלבוש דמיירי בחבית של מים וכ"כ הר"ז או' כ"א. מיהו כבר כתבנו לעיל סי' שי"ט או' פ"ז דיש להחמיר ביין לבן משום דכן כתבו קצת מן האחרונים יעו"ש. וכ"כ הר"ז בזה הסי' או' הנ"ז אבל לפרוש סודר על חבית שיש בו שאר משקין מותר. ר"ז שם:
פא) שם שמא יבוא לידי סחיטה . ר"ל שיסחוט הסודר מהמים שנבלע בו ע"י הכלי שהניח עליו וה"ה אם החבית מלאה ואפשר שתשרה הסודר המונח עליה אסור לפרוש עליה סודר אפי' אם אינו מניח עליה כלי שדולין בו משום שמא תשרה ממים שבחבית ויבא לסחטה כ"מ מדברי הרמב"ם פכ"ב דין ט"ו. ועיין לקמן או' פ"ה:
פב) שם שמא יבא לידי סחיטה. כלומר ואז יתחייב מדאורייתא וכ"כ הטור בהדיא ודלא כמו שפרש"י דכל שאין המשקה גדל בו אינו חייב עליו. עו"ש או' ל':
פג) שם אבל בגד העשוי לפרוש עליו וכו' משום דבגד העשוי לפרוש על חבית לא קפיד עליה אם הוא שרוי שהרי לכך עשוי והלכך לא אתי לידי סחיטה. כך פרש"י ז"ל וכך הם דברי הרמב"ם פכ"ב. ב"י. עו"ש או' ל"א:
פד) שם אבל בגד העשוי לפרוש וכו' פי' וגם משום ליבון ליכא דכיון דעשוי לכך אינו חושש לליבונו וכדלעיל סי' שי"ט סעי' יו"ד גבי משמרת. עו"ש או' ל"א. ועיין בדברינו לשם או' פ"ה:
פה) שם אבל בגד העשוי לפרוש מותר וכו' ומיירי בענין דליכא איסור משום אהל וכמ"ש לעיל סי' שט"ו סעי' י"ג יעו"ש:
פו) שם. שאינו חושש עליו לסחטו. ומ"מ בגדה שנשרה אפי' במשקין שאין מלבנין אסור לסחטו משום איסור מפרק שהוא תולדות דש כמו שסחיטת פירות אסורה משום מפרק אלא שאינו חייב על סחיטה זו אלא א"כ צריך למשקין הנסחטין מהבגד אבל אם א"צ למשקין הנסחטין ואינו סוחט אלא כדי לנקות הבגד אין זה דומה לדישה כלל שהדש הוא צריך לתבואה שמפרק מהשבלים לפיכך אין בסחיטה זו איסור מה"ת אלא מד"ס ולכן לא גזרו שלא לשרות בגד במשקין שאין מלבנין משום גזירה שמא יסחוט ויתחייב משום מפרק כיון שאינו חייב אלא א"כ צריך למשקין הנסחטין וזה אין לחוש כלל שיסחוט הבגד לצורך המשקין שיסחטו מפני שאינן חשובים כלום ואין דרך כלל לעשות כן. ר"ז או' כ"א:
פז) ואם נשבר הכלי עם משקין אסור לתת לתוכן בגד כדי שיבלע בו המשקה לסחטו ואפי' אם דעתו להמתין לסחטו עד מו"ש אסור דגזרינן שמא יסחוט בשבת כיון שעושה בשביל המשקה אבל אם נשפכו יין ושאר משקין על כלי עץ מותר לנקותו ולקנחו במפה ולא גזרינן שמא יסחוט דכיון דמשליך המשה לאיבוד אין בו איסור דאורייתא ומ"מ אסור לסחוט. אבל אם נשפך מים אסור לקנחו במפה שמפקיד עליו דחיישינן שמא יסחוט וחייב משום מלבן אבל בשאר משקין חוץ ממים לא שייך בו ליבון שאין דרך כביסה בשאר משקין אלא דסחיטתו אסור משום דש וזה לא שייך אלא כשצריך למשקה משא"כ במים אפי' כשסוחט המים לאיבוד מ"מ יש בו משום ליבון. ח"א כלל י"ד או' י"ב. ועיין לקמן או' ק"ו:
חף) סעי' טז. אסור להדק מוכין וכו' הנה לדעת הרמב"ם והרמב"ן דס"ל דסוחט חייב משם מלבן צ"ל דמיירי כאן בפך מלאה מים דאיכא משום מלבן דאם לא כן למה יאסר דהרי כבר כתב הש"ע דבשאר משקין ליכא משום מלבן. אבל לדעת הרשב"א שהובא בהה"מ דסבר דבמשקין דליכא משום ליבון איכא משום דש מיירי כאן בכל המשקין דחיישינן שמא יסחוט ויתחייב משום דש. ומיהו לשון הש"ע שכתב מלאה משקין משמע דמיירי בשאר משקין וע"כ חיובו משום דש. ואע"ג דמדאורייתא אינו אסור אלא אם אין המשקה הולך לאיבוד מ"מ מדברנן אסור בכל ענין. והכא אסור מפני שקרוב הדבר שיבא לידי סחיטה והו"ל כפסיק רישיה דסאור אפי' באיסור דרבנן. עו"ש או' ל"ב. מיהו הא"א או' ח' כתב אפשר שיזוב לתוך הפך ואיכא חיוב מה"ת. וכ"כ הר"ז או' כ"ב:
טף) שם. משום סחיטה. פי' דכשמהדק והוא לח הוא נסחט. מ"א ס"ק ח"H. תו"ש או' ל"א. ואפי' שאינו מתכון מ"מ פסיק רישיה ולא ימות הוא כשיהדק היטב ולכן אסרו להדק כלל שמא יהדק היטב, ר"ז שם: