כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/הלילה השנים עשר (טשרניחובסקי)/מערכה שנייה/מחזה ה
מחזה ה
גן אוליביה
[נכנסים טוביאש, אנדריאש ופביאן]
טוביאש
מַר פביאן לֵךְ בְּדֶרֶךְ זֹה.
פביאן
כַּמּוּבָן שֶׁאָבֹא, כִּי אִם אוֹבֵד לִי כַּזַּיִת שֶׁל מַהֲתַלָּה
זֹאת, יִשְׁלְקוּנִי בְּמָרָה שְׁחֹרָה עַד לְמִיתָה.
טוביאש
כְּלוּם לֹא יִשְׂמַח לִבְּךָ לִרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ מְנֻוָּל
שֶׁבַּמְנֻוָּלִים וְכֶלֶב מְכֻלָּב נִתָּן לְחֶרְפָּה?
פביאן
אֲבָל, יְדִידִי, מְאֹד אָגִיל וְאֶשְׂמַח. הֲלֹא יְדַעְתֶּם
שֶׁבַּעֲבוּרוֹ אִבַּדְתִּי חִנִּי בְּעֵינֵי הַגְּבִירָה בִּשְׁבִיל
צוּדוֹ שֶׁל דֹּב.
טוביאש
וּכְדֵי לְהַכְעִיסוֹ, שׁוּב יִהְיֶה כָּאן הַדֹּב וְלֹא
נַשְׁאִיר עָלָיו שַׂעֲרָה כָל שֶׁהִיא. כְּלוּם לֹא, מַר
אנדריאש?
אנדריש
אִם לֹא כֵן נַעֲשֶׂה לוֹ, יְרַחֲמוּ עָלֵינוּ מִן הַשָּׁמָיִם.
[נכנסת מריה]
טוביאש
הִנֵּה בָאָה הַשֵּׁדָה הַקְּטַנָּה. מַה יֵּשׁ חָדָשׁ, אוֹצָרִי
שֶׁלִּי?
מריה
עִמְדוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם מֵאֲחוֹרֵי הַסְּבַךְ, מלבוליו בָּא
בְדֶרֶךְ זוֹ. חֲצִי שָׁעָה עָמַד בְּעֵין הַשֶּׁמֶשׁ, עוֹמֵד
וּמְעַוֶּה פָנָיו כְּנֶגֶד צִלּוֹ שֶׁלּוֹ. הִנְנִי מַשְׁבִּיעַתְכֶם
בְּכָל הַמַּצְחִיק שֶׁבָּעוֹלָם עִמְדוּ וַחֲזוּ בוֹ, שֶׁיָּדַעְתִּי
כִּי מִכְתָּבִי זֶה יַהַפְכֶנּוּ לְאִדְיוֹט מִתְפַּלְסֵף. אַךְ
הַס, אִם חֲבִיבָה עֲלֵיכֶם הַמַּהֲתַלָּה! [הם מסתתרים]
שְׁכַב כָּאן! [היא זורקת את המכתב] כִּי הִנֵּה הַדָּג בָּא
לְהֵאָחֵז בַּחַכָּה. [יוצאת]
[נכנס מלבוליו]
מלבוליו
הַכֹּל תָּלוּי בַּמַּזָּל; הַכֹּל תָּלוּי בַּמַּזָּל! פַּעַם סָחָה
לִי מריה, כִּי לִבָּהּ הוֹלֵךְ אַחֲרָי; וְגַם אֲנִי בְעַצְמִי
שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁרָמְזָה בָּרוּר, כִּי אִם תִּתְאַהֵב,
תִּתְאַהֵב בְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹמָה כְּקוֹמָתִי שֶׁלִּי.
וּמִלְּבַד זֶה הִיא נוֹהֶגֶת בִּי כָבוֹד יוֹתֵר מִשֶּׁהִיא
נוֹהֶגֶת בִּשְׁאָר הָעֲבֻדָּה. מַה יֵּשׁ לִי לַחְשֹׁב?
טוביאש
חֲמוֹר חָכָם-בְּעֵינָיו!
פביאן
אַךְ הָס! הִתְפַּלְסְפוּתוֹ זֹאת עוֹשָׂה אוֹתוֹ
לְתַרְנְגוֹל-הֹדּוּ נֶהְדָּר, אֵיךְ שֶׁהוּא מִתְנַפֵּחַ בְּתוֹךְ
נוֹצוֹתָיו הַמְפֻשָּׂקוֹת.
אנדריאש
חֵי רֹאשִׁי, לְהַכּוֹת אוֹתוֹ מְנֻוָּל אֲנִי רוֹצֶה.
טוביאש
הָס!
מלבוליו
לִהְיוֹת גְּרַף מלבוליו.
טוביאש
הוֹי, מְנֻוָּל!
אנדריאש
יָרֹה יִיָּרֶה!
טוביאש
דֹּם וּשְׁתֹק!
מלבוליו
כְּבָר קָרוּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: הַגְּבֶרֶת מְחַנֶּכֶת[1] בֵּית
הַמֶּלֶךְ נִשְּׂאָה לְנַעַר-הַחֶדֶר.
אנדריאש
יִמַּח שִׁמְךָ, אִיזֶבֶל!
פביאן
הָס! עַכְשָׁו שָׁקַע וְשָׁקָע. רוֹאִים אַתֶּם אֵיךְ שֶׁרוּחַ
דִּמְיוֹנוֹ מְפִיחָה וּמְמַלְאָה אוֹתוֹ.
מלבוליו
שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים עָבְרוּ מִיּוֹם חֲתֻנָּתֵנוּ, אֲנִי יוֹשֵׁב
בְּכֻרְסָא נֶהְדָּרָה –
טוביאש
אֶבֶן לִי מִנַּיִן לִזְרֹק בְּעֵינָיו!
מלבוליו
קוֹרֵא אֲנִי לְכָל פְּקִידַי שֶׁיָּבֹאוּ אֵלָי. יוֹשֵׁב אֲנִי
לָבוּשׁ מְעִיל שֶׁל קְטִיפָה מְקֻשָּׁט בִּפְרָחִים. זֶה אַךְ
קַמְתִּי מִמִּטָּתִי כְּשֶׁאוֹלִיבְיָה יְשֵׁנָה בַּמִּטָּה –
טוביאש
חֲזִיזִים וָרָעַם!
פביאן
אַךְ הָס! אַךְ הָס!
מלבוליו
עַקְשָׁנוּתוֹ שֶׁל אָדוֹן תּוֹקַפְתֵנִי, אֲנִי שָׂם בָּהֶם אֶת
עֵינַי בִּיהִירוּת וְאוֹמֵר לָהֶם: אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמִי,
דְּעוּ גַם אַתֶּם אֶת מְקוֹמְכֶם, וְשׁוֹאֵל לְבֶן-אָחִי
טוביאש, אַיֵּהוּ –
טוביאש
לַשֵּׁדִים וְלָרוּחוֹת!
פביאן
אַךְ הַס, הַס, הָס! עַכְשָׁו עַכְשָׁו!
מלבוליו
שִׁבְעָה מִמְּשָׁרְתַי נֶחְפָּזִים מִתּוֹךְ הִתְרַפְּסוּת
לַעֲשׂוֹת רְצוֹנִי, נִבְהָלִים לְחַפְּשׂוֹ. בֵּינְתַיִם אֲנִי
מְקַמֵּט מִצְחִי, אוּלַי אֲנִי מְכוֹנֵן שְׁעוֹנִי, אוֹ שֶׁאֲנִי
מְצַחֵק עִם טַבַּעַת-יְקָר. נִכְנָס טוביאש, קָד קִידָה
לְעֻמָּתִי –
טוביאש
וּבַרְנָשׁ זֶה יִחְיֶה?
פביאן
תִּשְׁתֹּק, וְלוּ גַּם בָּאוּ לִמְשֹׁךְ מִתּוֹכְךָ מִלִּים
בְּאָזְנֶיךָ.
מלבוליו
אֲנִי מוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדִי, כּוֹבֵשׁ חִיּוּךְ-חֲבֵרִי בְּמַבָּט
שֶׁל אִי-רָצוֹן –
טוביאש
וְטוביאש לֹא יִסְטֹר לְךָ עַל לֹעֲךָ?
מלבוליו
וְאוֹמֵר אֲנִי לוֹ: " טוביאש חֲבִיבִי, מִכֵּיוָן שֶׁהָיְתָה
לִי זְכוּת לִהְיוֹת בַּעַל לְבַת-אָחִיךָ, הֲרֵי יֵשׁ לִי
רְשׁוּת לְדַבֵּר דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין בְּאָזְנֶיךָ" –
טוביאש
מָה? מָה?
מלבוליו
"חֲדַל לְךָ מִן הַשְּׁתִיָּה".
טוביאש
כְּלַךְ לְךָ, חֲמוֹר!
פביאן
הַס, וְלֹא תְקַלְקֵל אֶת כָּל הָעִנְיָן.
מלבוליו
"יָתֵר עַל כֵּן, אַתָּה מְבַזְבֵּז אֶת עִתּוֹתֶיךָ בְּיַחַד עִם
טִפֵּשׁ שֶׁבַּטִּפְּשִׁים" –
אנדריאש
זֶה אֲנִי הוּא, הַאֲמִינוּ לִי.
מלבוליו
"וּשְׁמוֹ מַר אנדריאש" –
אנדריאש
הֲלֹא יָדַעְתִּי, שֶׁאֲנִי הוּא. כִּי רַבִּים קוֹרְאִים לִי
טִפֵּשׁ.
מלבוליו
[מרים את המכתב] מַה לָּזֶה פֹה?
פביאן
עַתָּה נִלְכַּד הַחַרְטוֹמָן בַּפָּח!
טוביאש
הָס! וֶאֱלֹהֵי הַמַּהֲתַלּוֹת יְבִיאֵהוּ לִידֵי קְרִיאָה
בְקוֹל!
מלבוליו
בְּחַיַּי! כְּתַב יָדָהּ שֶׁל גְּבִרְתִּי הוּא. זֶה הוּא הַצ'
שֶׁלָּהּ, וְהַפ' שֶׁלָּהּ וְהַט' שֶׁלָּהּ; וְכָךְ הִיא רוֹשֶׁמֶת
אֶת הַמ'. אֵין כָּל סָפֵק שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָהּ.
אנדריאש
הַצ' שֶׁלָּהּ, וְהַפ' שֶׁלָּהּ וְהַט' שֶׁלָּהּ? אֵיךְ זֶה?
מלבוליו
[קורא] "לִפְלוֹנִי-אַלְמוֹנִי אֲהוּב נַפְשִׁי, מִכְתָּב וְרַב
שָׁלוֹם". הֲרֵי זֶה סִגְנוֹנָהּ שֶׁלָּהּ! בִּרְשׁוּתֵךְ לַכָּה
– לְאָט! וְהַחוֹתֶמֶת שֶׁלָּהּ. תַּבְנִית לוּקְרֶטִיָה
בָּהּ מִנְהָגָהּ לַחְתֹּם. הִיא גְּבִרְתִּי שֶׁלִּי. אֶל מִי
הַמִּכְתָּב?
פביאן
עַכְשָׁו נִתְפַּס עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ!
מלבוליו
"עֵדַי שְׁמֵי-הַשָּׁמַיִם:
אֲנִי אוֹהֶבֶת מְאֹד כַּיּוֹם.
מִי הוּא? אַל נָא תִּשְׁאֲלוּ,
כִּי לְעוֹלָם אֲנִי אֶדֹּם".
"כִּי לְעוֹלָם אֲנִי אֶדֹּם". וּמָה עוֹד? מִשְׁקַל הַשִּׁיר
מִשְׁתַּנֶּה. "כִּי לְעוֹלָם אֲנִי אֶדֹּם". אִלּוּ הָיִיתָ זֶה
אַתָּה, מלבוליו!
טוביאש
אִלּוּ תָלוּךָ עַל עֵץ, כֶּלֶב!
מלבוליו
"הֲלֹא אֲנִי אֲנִי הַגְּבֶרֶת,
וּבְחִיר לִבִּי יִשְׁמַע לִי,
אוּלָם לִשְׁתֹּק אֲנִי בוֹחֶרֶת,
I, A, O, M – נַפְשִׁי שֶׁלִּי!"
פביאן
חִידָה טִפְּשִׁית.
טוביאש
בַּחוּרָה נֶחְמָדָה!
מלבוליו
"I, A, O, M נַפְשִׁי שֶׁלִּי". אֶלָּא קֹדֶם כֹּל צָרִיךְ
עִיּוּן... צָרִיךְ עִיּוּן... צָרִיךְ עִיּוּן...
פביאן
אֵיזוֹ כוֹס תַּרְעֵלָה הִגִּישָׁה לוֹ.
טוביאש
נָפַל הַפֶּרֶס עַל הַמּוֹקֵשׁ!
מלבוליו
"הֲלֹא אֲנִי אֲנִי הַגְּבֶרֶת, וּבְחִיר לִבִּי יִשָּׁמַע לִי".
כַּמּוּבָן, הִיא יְכוֹלָה לְצַוּוֹת לִי, הִיא גְּבִרְתִּי שֶׁלִּי.
זֶה בָרוּר לְכָל מִי שֶׁמֹּחוֹ בְרֹאשׁוֹ. אֵין כָּל קֹשִי
בָּזֶה אֶלָּא הַסּוֹף. מַה פֵּשֶׁר סֵדֶר הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ?
אִלּוּ הָיְתָה אֶפְשָׁרוּת כָּל שֶׁהִיא לְלַמְּדָן עָלָי?
לְאַט-לִי. I. A. O. M.
טוביאש
אַי, אַי! לֵךְ וּמְצָא! כְּבָר הִנְּךָ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.
פביאן
הַכֶּלֶב הִתְחִיל צוֹעֵק, כְּאִלּוּ הֵרִיחַ אֶת הַשּׁוּעָל.
מלבוליו
M – מלבוליו; M. בְּמ' מַתְחִיל שְׁמִי.
פביאן
כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי שֶׁהוּא יִמְצָא אֶת שֶׁלּוֹ: חֹטֶם
נִפְלָא לוֹ. M – מַשְׁמָעוֹ מלבוליו; אֲבָל אֵין זֶה
מַקְבִּיל אֶל הַבָּא אַחֲרָיו. אֵינוֹ מְפַשֵּׁר אֶת הַשֵּׁנִי.
צָרִיךְ לִהְיוֹת A וְיֵשׁ O.
אנדריאש
וּבָאוֹת O יִגְמֹר, מֻבְטְחַנִי.
טוביאש
כֵּן, אוֹ שֶׁאֲנִי מַלְקֶה אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָא O.
מלבוליו
וְאַחֲרֵי כֵן בָּאָה הָאוֹת I.
פביאן
אִי לְךָ, אִלּוּ הָיְתָה לְךָ עַיִן בְּעָרְפְּךָ, הָיִיתָ רוֹאֶה
יוֹתֵר חֶרְפָּה וּבוּשָׁה מֵאֲחוֹרֶיךָ, מִשֶּׁיֵּשׁ אֹשֶר
לְפָנֶיךָ.
מלבוליו
I. A. O. M. זֶה לֹא כָּל כָּךְ בָּרוּר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה
קֹדֶם. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לִמְעֹךְ אוֹתוֹ קֹדֶם וְהָיָה הוֹלֵם
אוֹתִי. כָּל אַחַת מֵאוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת יֶשְׁנָהּ בִּשְׁמִי.
אַי, עַכְשָׁו יֵשׁ כָּאן פְּרוֹזָה: [קורא] "אִם יִפֹּל מִכְתָּבִי
זֶה בְּיָדֶיךָ עַיֵּן בַּדָּבָר. מַזָּלִי גָּבֹהַּ מִמַּזָּלְךָ, אֶלָּא
אַל תִּתְבַּהֵל מִפְּנֵי הַגְּדֻלָּה. יֵשׁ נוֹלָדִים גְּדוֹלִים,
וְיֵשׁ נַעֲשִׂים לִגְדוֹלִים, וְיֵשׁ שֶׁזּוֹרְקִים לָהֶם אֶת
הַגְּדֻלָּה. גּוֹרָלְךָ פּוֹתֵחַ לְפָנֶיךָ אֶת יָדוֹ. תְּפֹס
בּוֹ בְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדְךָ. וּכְדֵי לְהִתְרַגֵּל
לְמַה שֶּׁעוֹמֵד אַתָּה לִהְיוֹת, פְּשֹׁט מֵעָלֶיךָ הַקְּלִפָּה
הַצְּנוּעָה וְהוֹפַע אַחֵר. נְהַג בְּרָמָה עִם קְרוֹבֶיךָ,
זְרֹק מָרָה בַּמְשָׁרְתִים. שִׂפְתוֹתֶיךָ תַּבַּעְנָה נְאוּמִים
בְּפּוֹלִיטִיקָה; נְהַג מִנְהַג אִישׁ מוּזָר. זוֹ הִיא עֲצָתָהּ
שֶׁל אִשָּׁה הָאוֹהֶבֶת אוֹתְךָ. זְכֹר, מִי הִלֵּל תָּמִיד
אֶת פּוּזְמְקָאוֹתֶיךָ הַצְּהֻבִּים וְרָצָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ
בְּקִשּׁוּרֵי-בִרְכַּיִם מִצְטַלְּבִים;[2] אוֹמֶרֶת אֲנִי לְךָ,
זְכֹר נָא אֵלֶּה וַעֲרֹב לִבְּךָ! אָשְׁרְךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ אִם
אַתָּה רוֹצֶה בוֹ. וְאִם אֵינְךָ רוֹצֶה, הִשָּׁאֵר לְעוֹלָמִים
בֶּן-מֶשֶׁק-בַּיִת, מֵעֲמִיתֵיהֶם שֶׁל מְשָׁרְתִים, וְלֹא
תִהְיֶה שָׁוֶה לִנְגֹּעַ בְּכַף יָדָהּ שֶׁל הַהַצְלָחָה.
הֱיֵה שָׁלוֹם! אֲנִי, שֶׁהָיְתָה רוֹצָה לְהָמִיר גּוֹרָלְךָ
בְגוֹרָלָהּ.
הַמְּאֻשָּׁרָה-הָאֻמְלָלָה".
אוֹר הַחַמָּה אֵינוֹ יוֹתֵר בָּרוּר. לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק
אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר. אֶהְיֶה גֵאֶה, אֶקְרָא בְּסִפְרֵי
הַפּוֹלִיטִיקָאִים. אֶתְעַמֵּר בְּטוביאש, אֶתְרַחֵק מִן
הַכְּנוּפְיָא הַנִּקְלָה, אֶהְיֶה מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי
אָדָם כִּדְבָעֵי. אֵינֶנִּי מְרַמֶּה עַצְמִי, אֵין לַדִּמְיוֹן
כָּל שְׁלִיטָה עָלָי. לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים הִלְּלָה אֶת
הַפּוּזְמְקָאוֹת הַצְהֻבִּים שֶׁלִּי, וְהִתְפַּלְאָה לַקִּשׁוּרִים
הַמִּצְטַלְּבִים שֶׁלִּי; וּבָזֶה הִיא מְגַלָּה אֶת אַהֲבָתָהּ,
וּמִתּוֹךְ רֶמֶז קַל הִיא מוֹרָה לִי אֵיךְ לְהִתְלַבֵּשׁ לְפִי
טַעְמָהּ. בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ מַזָּלִי. אֲנִי מְאֻשָּׁר. אֶהְיֶה
נוֹהֵג בְּשִׁגָּעוֹן, גֵּאֶה, לוֹבֵשׁ פּוּזְמְקָאוֹת צְהֻבִּים
וְנוֹעֵל קִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים, עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר
לְהִזְדָּרֵז. בְּרוּכִים הֱיוּ לִי שָׁמַי וּמַזָּלִי! הִנֵּה עוֹד
הוֹסָפָה כָּאן: [קורא] "אֵינְךָ יָכוֹל שֶׁלֹּא לְהַכִּיר
מִי אָנִי. אִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, הַרְאֵה זֹאת
בְּחִיּוּכְךָ. חִיּוּכְךָ מְאֹד הוֹלֵם אוֹתְךָ וְלָכֵן, אֲהוּבִי,
חֲבִיבִי, תְּחַיֵּךְ תָּמִיד כְּשֶׁאַתָּה נִמְצָא בְקִרְבָתִי.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת". אֱלֹהִים, מוֹדֶה
אֲנִי לְךָ. אֲנִי אֲחַיֵּךְ, אֲנִי אֶעֱשֶׂה כָּל אֲשֶׁר תִּדְרְשִׁי
מִמֶּנִּי.
[יוצא]
פביאן
עַל חֶלְקִי בִּצְחוֹק זֶה לֹא הָיִיתִי מְוַתֵּר בִּשְׂכַר שָׁנָה
אֵצֶל הַמּוֹגוּל הַגָּדוֹל.
טוביאש
כִּשְׂכַר עֵצָה זוֹ הָיִיתִי נוֹשֵׂא לִי לְאִשָּׁה אוֹתָהּ
בַּחוּרָה!
אנדריאש
גַּם אֲנִי הָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת.
טוביאש
וְלֹא הָיִיתִי לוֹקֵחַ כָּל נְדוּנְיָה, בִּלְתִּי עוֹד צְחוֹק
כְּמוֹתוֹ.
[נכנסת מריה]
פביאן
הִנֵּה הִיא צַיֶּדֶת-הַצִּפֳּרִים הָעֲדִינָה שֶׁלָּנוּ.
טוביאש
רוֹצָה אַתְּ לְהַנִּיחַ רַגְלֵךְ עַל עָרְפִּי?
אנדריאש
וְאוּלַי גַּם עַל עָרְפִּי שֶׁלִּי?
טוביאש
וְאוּלַי אֶעֱרֹב בִּשְׂחוֹק-הַמַּלְכָּה אֶת חֵרוּתִי שֶׁלִּי
וְאֶהְיֶה לָךְ לְעֶבֶד?
אנדריאש
בֶּאֱמוּנָתִי, וְאוּלַי אֶעֱשֶׂה גַם אֲנִי כָּךְ?
טוביאש
אַתְּ הִשְׁקַעַתְּ אוֹתוֹ בַּחֲלוֹמוֹת, עַד שֶׁיָּבֹא לִידֵי
טֵרוּף הַדַּעַת לִכְשֶׁיִּתְנַעֵר מִדִּמְיוֹנוֹ.
מריה
אֲבָל הַגִּידוּ לִי בִרְצִינוּת: הֲבֶאֱמֶת פָּעַל עָלָיו
הַדָּבָר?
טוביאש
כְּיַיִן חָרִיף עַל אִשָּׁה זְקֵנָה.
מריה
אִם רוֹצִים אַתֶּם לִרְאוֹת פְּרִי מִשְׂחָקֵנוּ, הִסְתַּכְּלוּ
בוֹ כְּשֶׁיּוֹפִיעַ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּפְנֵי הַגְּבֶרֶת.
בְּפוּזְמְקָאוֹת צְהֻבִּים יָבֹא, וְהִיא תַכְלִית שִׂנְאָה
שׂוֹנֵאת אוֹתָם, וּבְקִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים יָבֹא, מַה
שֶּׁהִיא מְתָעֶבֶת. וּבְחִיּוּךְ יְחַיֵּךְ לָהּ – מִדָּה שְׂנוּאָה
לָהּ בְּמַצָּבָהּ עַכְשָׁו, כְּשֶׁהִיא שְׁרוּיָה בְּמָרָה שְׁחֹרָה.
וְהוּא יִקְלֶה בְעֵינֶיהָ מְאֹד. אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם רוֹצִים
לִרְאוֹת זֹאת, לְכוּ אַחֲרָי.
טוביאש
עַד שַׁעֲרֵי הַגֵּיהִנּוֹם, לֵץ מִתְלוֹצֵץ שֶׁאֵין שֵׁנִי
דוֹמֶה לוֹ!
אנדריאש
וְגַם אֲנִי אִתְּךָ.
[כולם יוצאים]