כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/הלילה השנים עשר (טשרניחובסקי)/מערכה שלישית/מחזה ג

מחזה ג

רחוב

[נכנסים אנטוניו וסבסטיאן]
 
סבסטיאן
לֹא הָיָה רְצוֹנִי לְהַטְרִיחֲךָ,
אֲבָל כֵּיוָן שֶׁטִּרְחָתְךָ תְעַנְגֶּךָ,
לֹא אֶגְעַר בָּךְ.
אנטוניו
כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְעָזְבְֶךָ, גַּם
חִשְׁקִי הַחַד מֵעֶשֶׁת מְרוּטָה
אִלְּצַנִי, וְלֹא רַק חֶמְדַּת-רְאוֹתְךָ
– גַּם זֹה דַּיָּהּ בִּכְדֵי לָנוּד בַּדֶּרֶךְ –
אַף דְּאָגָה אֵיכָה תַעֲשֶׂה דַרְכְּךָ
בְּאֶרֶץ זֹה זָרָה לְךָ, וְאוֹרֵחַ
בְּאֵין יְדִיד וּבְאֵין מוֹרֶה לוֹ דֶרֶךְ
יִמְצָא גַָּסָּה, שׂוֹנֵאת-אוֹרְחִים – וְאֵלֶּה
כָּל נִמּוּקֵי אַהֲבָתִי – חֶרְדָּתִי
לִמְצֹא אוֹתְךָ.
סבסטיאן
                        אנטוניו יַקִּירִי,
מָה אֶעֱשֶׂה אִם לֹא בְתוֹדָתִי,
תּוֹדָה וְשׁוּב תּוֹדָה; כִּי לְעִתִּים
קְרוֹבוֹת אַךְ זֶה גְמוּל-רֵעַ בְּעַד טוֹבָה.
אַךְ לוּ מָלֵא כִיסִי כִּמְלֹא לִבִּי,
הָיָה גְמוּלְךָ אַחֵר. מַה נַּעֲשֶׂה?
אוּלַי נִרְאֶה אֶת עַתִּיקוֹת הָעִיר?
אנטוניו
מָחָר. מוּטָב תַּקְדִּים לִמְצֹא דִּירָה.
סבסטיאן
אֵינִי עָיֵף, וְעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל.
הָבָה נַשְׂבִּיעַ אֶת עֵינֵינוּ בְכָל
מַצְּבוֹת-תִּפְאֶרֶת בִּנְיְנֵי-הַהוֹד
אֲשֶׁר בָּעִיר.
אנטוניו
                        אֲבָל תִּסְלַח, יְדִיד!
לִי סַכָּנָה כִּי אֲטַיֵּל בָּרְחוֹב.
בַּקְרָב שֶׁל יָם אֲנִי עוֹלַלְתִּי פַעַם
לִסְפִינוֹת הַדֻּכָּס דְּבָרִים, אֲשֶׁר
אִם יִתְפְּסוּנִי פֹה לָנוּ לֹא יִהְיֶה
כָּל פִּתְחוֹן-פֶּה.
סבסטיאן
                        נִרְאֶה לִי כִּי קִצַּצְתָּ
בַּאֲנָשָׁיו הַרְבֵּה.
אנטוניו
                        לֹא חֵטְא דָּמִים פִּשְׁעִי.
אָכֵן תְּנָאֵי הָרִיב וְהַמָּקוֹם
נָתְנוּ מָקוֹר לַעֲלִילוֹת דָּמִים.
וְגַם אֶפְשָׁר הָיָה תֵּת שִׁלּוּמִים
בְּעַד כָּל הַטּוּב אֲשֶׁר בַּזּוֹנוּ, וְכָךְ
עָשׂוּ רֹב בְּנֵי עִירִי לְשֵׁם עִסְקֵי
מִסְחָר, וְרַק אֲנִי – יָחִיד מֵאַנְתִּי.
מִטַּעַם זֶה אִם יִתְפְּסוּנִי הֵם,
וַאֲשַׁלֵּם בִּמְחִיר יָקָר.
סבסטיאן
                        אִם כֵּן
אַל נָא תֵרָאֶה בְגָלוּי פֹּה.
אנטוניו
לֹא, אֵין כְּדַאי. הִנֵּה אַמְתַּחְתִּי, קַח.
דִּירָה טוֹבָה תִמְצָא בִּדְרוֹם הָעִיר,
בְּאַכְסַנְיָה שֶׁשְּׁמָהּ "הַפִּיל". אֲנִי
אַזְמִין אֶת הַסְּעוּדָה, עַד שֶׁאַתָּה
תְכַלֶּה זְמַנְּךָ, תַּרְבֶּה חָכְמָה מִתּוֹךְ
הִסְתַּכְּלוּתְךָ בָעִיר. שָׁם תִּמְצָאֵנִי.
סבסטיאן
וְהַכֶּסֶף לָמָה הוּא?
אנטוניו
                        לִהְיוֹת לְךָ,
בְּאִם עֵינְךָ תַּחְמֹד אֵי-צַעֲצוּעַ;
וּמְזֻמָּנְךָ לֹא רַב, כַּיָּדוּעַ לִי.
סבסטיאן
וּבְכֵן, אֶהְיֶה שַׂר-אוֹצְרוֹתֶיךָ, גַּם
שָׁעָה קַלָּה לִי אֲטַיֵּל.
אנטוניו
                        בַּ"פִּיל"!
סבסטיאן
                        אָבֹא!