כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/הלילה השנים עשר (טשרניחובסקי)/מערכה שלישית/מחזה ב
מחזה ב
חדר בביתה של אוליביה
[נכנסים טוביאש, אנדריאש ופביאן]
אנדריאש
בְּחַיַּי, אֵינֶנִּי נִשְׁאָר פֹּה אַף רֶגַע.
טוביאש
מַה טַּעַם, זַעַם יַקִּיר, מַה טָּעַם?
פביאן
אנדריאש, מֻכְרָח אַתָּה לְהַגִּיד לָנוּ אֶת הַטָּעַם.
אנדריאש
טוֹב! רָאִיתִי אֶת בַּת-אָחִיךָ, וְהִיא מַסְבִּירָה פָנֶיהָ
לִמְשָׁרְתוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס; מֵעוֹלָם לֹא הִסְבִּירָה לִי
אוֹתָם כָּךְ. שָׁם בַּגָּן רָאִיתִי זֹאת.
טוביאש
וְאוֹתְךָ רָאֲתָה אָז, יֶלֶד זָקֵן? הַגֵּד.
אנדריאש
יָפֶה רָאֲתָה, כִּרְאוֹתִי אוֹתְךָ מַמָּשׁ.
פביאן
רְאָיָה יָפָה שֶׁאוֹתְךָ הִיא אוֹהֶבֶת זוֹ.
אנדריאש
חֲזִיזִים וָרָעַם! חֲמוֹר אַתֶּם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי?
פביאן
בָּאֹפֶן הֲכִי טוֹב הִנְנִי לְהוֹכִיחַ לְךָ זֹאת. וְאָעִידָה
לִי אֶת הַשֵּׂכֶל וְאֶת הַבִּינָה וְיִשָּׁבֵעוּ.
טוביאש
וְהֵם הָיוּ שׁוֹפְטִים מֻשְׁבָּעִים טֶרֶם שֶָׁנַּעֲשָׂה נֹחַ
סַפָּן.
פביאן
אֲהָבִים הִתְנְתָה בְּפָנֶיךָ עִם אוֹתוֹ בָחוּר רַק בִּכְדֵי
לְהָעִיר גְּבוּרָתְְךָ הַנִּרְדָּמָה, בִּכְדֵי לְמַלֵּא חֻבְּךָ
אֵשׁ וְלָטַעַת בְּלִבְּךָ שַׁלְהֶבֶת. עָלֶיךָ הָיָה לְהִזְדָּרֵז
וְלִסְתֹם פִּיהוּ שֶׁל אוֹתוֹ פִּרְחָח בַּהֲלָצוֹת נַעֲלוֹת
זֶה אַךְ בָּאוֹת מִתַּחַת הַמַּקֶּבֶת. לָזֹאת קִוְּתָה
שֶׁתַּעֲשֶׂה, וְאַתָּה אִכְזַבְתָּ תִּקְווֹתֶיהָ, וְאַתָּה נָתַתָּ
לַזְּמַן שֶׁיָּסִיר מֵהִזְדַּמְּנוּת זוֹ שִׁכְבַת זְהַב מִשְׁנֶה.
וּבְדַעַת הַגְּבִירָה נָסַעְתָּ צָפוֹנָה, שֶׁשָּם תִּהְיֶה תָּלוּי
כְּאוֹתוֹ פְּתִיל-קֶרַח בְּתוֹךְ זְקָנוֹ שֶׁל הוֹלַנְדִּי, עַד
שֶׁלֹּא תִתְקֹן מְעֻוָּת זֶה בְּאֵיזֶה מַעֲשֵׂה גְבוּרָה יוֹצֵא
מִן הַכְּלָל אוֹ בְּפּוֹלִיטִיקָה פִּקְחִית.
אנדריאש
אִם זֶה צָרִיךְ לָבֹא בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, יָבֹא
עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה גְבוּרָה. פּוֹלִיטִיקָה שָׂנְאָה נַפְשִׁי.
בְּעֵינַי אַחַת הִיא פּוֹלִיטִיקַאי אוֹ פְּיֶטִיסְט.[1]
טוביאש
אָז טוֹב! נִבֶן אָשְׁרְךָ עַל יְסוֹד הַגְּבוּרָה: תְּבַע
אוֹתוֹ שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס לְדוּ-קְרָב; הָטֵל בּוֹ אַחַד
עָשָׂר פְּצָעִים. בַּת-אָחִי תִשְׁמַע זֹאת; תֵּדַע, שֶׁאֵין
בָּעוֹלָם מֵלִיץ טוֹב עַל גֶּבֶר לִפְנֵי אִשָּׁה כְאוֹתָהּ
בְּשׂוֹרָה שֶׁל גְּבוּרָה.
פביאן
אֵין לְךָ כָּל אֶמְצָעִי אַחֵר, מַר אנדריאש.
אנדריאש
הֲיֵשׁ מִכֶּם אִישׁ שֶׁיִּמְסֹר לוֹ אֶת תְּבִיעָתִי לַקְּרָב?
טוביאש
לֵךְ וּכְתֹב אוֹתָהּ בְּיָדוֹ שֶׁל מַרְס, בַּחֲרִיפוּת וְקִצּוּר.
לֹא הַחִדּוּד עִקָּר, אֶלָּא הַמְּלִיצָה וְהַחֲרִיפוּת.
חָרְפֵהוּ וְגַדְּפֵהוּ כְיַד הַדְּיוֹ הַטּוֹבָה עָלֶיךָ. אִם
תְּדַבֵּר אִתּוֹ אֵי אֵלֶּה שֵׁשׁ פְּעָמִים בִּלְשׁוֹן אַתָּה
אֵין בָּזֶה כְלוּם. הַרְבֵּה שֶׁקֶר עַל כָּזָב כַּמָּה שֶׁיָּכִיל
הַגִּלָּיוֹן וְאִם גַּם יִהְיֶה אָרְכּוֹ כְּאֹרֶךְ הַמִּטָּה הַגְּדוֹלָה
אֲשֶׁר בְּוַרֵה בְּאַנְגְּלִיָּה. לֵךְ וַעֲשֵׂה! וְאַל תֶּחְסַר
בַּדְּיוֹ הַמָּרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה כּוֹתֵב בְּנוֹצָה שֶׁל
אַוָּז. אֵין בְּכָךְ כְּלוּם!
אנדריאש
אֵיפֹה אֶמְצָאֲכֶם?
טוביאש
נִקְרָא אוֹתְךָ מִן הַ-cubiculum[2] שֶׁלְּךָ. לֵךְ.
[אנדריאש יוצא]
פביאן
יָקָר הוּא לְךָ, מַר טוביאש.
טוביאש
יַקִּירִי, גַּם בִּי לֹא זָכָה בְּזוֹל. עָלִיתִי לוֹ בְּאַלְפַּיִם
לְעֵרֶךְ, וְאוּלַי לְמַעְלָה מִזֶּה.
פביאן
מִכְתָּב יְקַר-מְצִיאוּת יָבִיא לָנוּ. הֲלֹא לֹא
תִמְסְרֶנּוּ?
טוביאש
וְכִי מָה אֲנִי בְעֵינֶיךָ? אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדִי
אֶעֱשֶׂה בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָנֶה לוֹ הַצָּעִיר. סְבוּרַנִי, שֶׁאֵין
בְּכֹחָם שֶׁל שְׁוָרִים לְזַמְּנָם לְמָקוֹם אֶחָד. וַאֲשֶׁר
לְמַר אנדריאש, אִם בָּאִים לְנַתֵּחַ אוֹתוֹ וּמָצְאוּ
בִכְבֵדוֹ דָם עַד כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂאֶנּוּ הַזְּבוּב עַל קְצֵה כַף
רַגְלוֹ, הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לֶאֱכֹל אֶת יֶתֶר הַמַּפֶּלֶת.
פביאן
וְגַם יְרִיבוֹ, אוֹתוֹ צָעִיר, אֵין בְּפָנָיו כָּל סִימָן שֶׁל
אַכְזְרִיּוּת.
[נכנסת מריה]
טוביאש
הִנֵּה הָחַרְפָנִי הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ בָא!
מריה
רְצוֹנְכֶם לָמוּת מִיתַת-צְחוֹק, לְכוּ אַחֲרַי. אוֹתוֹ
טִפֵּשׁ מְטֻפָּשׁ,מַלְבוֹלִיוֹ, נַעֲשָׂה עוֹבֵד עֲבוֹדָה
זָרָה, כָּפַר בָּעִקָּר. אֵין בָּעוֹלָם נוֹצְרִי הַמַּאֲמִין
לְהִנָּצֵל בֶּאֱמוּנָתוֹ מַאֲמִין בְּכַמּוּת גְּדוֹלָה כָּזֹאת
שֶׁל שְׁטֻיּוֹת. הֲרֵיהוּ מְטַיֵּל כְּבָר בְּפוּזְמְקָאוֹת
צְהֻבִּים.
טוביאש
וּבְקִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים?
מריה
מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס! מַמָּשׁ מְלַמֵּד-דַּרְדַּקֵּי שֶׁיֵּשׁ
לוֹ חֶדֶר בְּבֵית-מִדְרָשׁ. אָרַבְתִּי לוֹ, כְּאָדָם הַהוֹלֵךְ
לְהָרְגוֹ. אֵינוֹ סָר יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה מִכָּל הַכָּתוּב
בְּמִכְתָּבִי שֶׁעָרַכְתִּי לְרַמּוֹתוֹ. וְתוֹךְ כְּדֵי חִיּוּכוֹ פָּנָיו
מִתְכַּסִּים בְּקַוִּים מְרֻבִּים מֵהַקַּוִּים שֶׁעַל הַמַּפָּה
הַחֲדָשָׁה שֶׁל שְׁתֵּי אַרְצוֹת הֹדּוּ.[3] מֵעוֹלָם לֹא
רְאִיתֶם כַּדָּבָר. בְּדֵי עָמָל הִתְגַּבַּרְתִּי עַל עַצְמִי
שֶׁלֹּא לִזְרֹק בְּרֹאשׁוֹ דְבַר-מָה. מֻבְטְחַנִי שֶׁהַגְּבֶרֶת
תִּסְטֹר עַל לֶחְיוֹ, וְהוּא יְחַיֵּךְ וּלְחֶסֶד גָּדוֹל לוֹ
יַחְשֹׁב זֹאת.
טוביאש
נֵלֵךְ, הֲבִיאִינוּ לַמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם.
[יוצאים]