כל בו/קטז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קטז עריכה
קטז. תקנת רבינו גרשם וגזרת קדמונים
שלא למסור חברו ולא ממונו בידי גוים ושלא להביאו בערכאות שלהן אפילו לעשות שלום בין אדם לחברו אם אין לו הפסד גדול. כל מקום שיש חרם ב״ד אם עבר איש דרך לשם ובא חברו והזמינו לדין על פי החרם לפני עדים אפי׳ בשוק חלה עליו החרם עד שיבא לב״ד ואפי׳ שלא בפני עדים חלה עליו התקנה דלא אמרו סהדי אלא לשקר אלא שאין כותבין סרבנות אלא בעדים ואחר טענותיו אם רצה הנתבע ילך לו לדרכו ואין צריך להמתין עד שיפסקו לו דינו ועל התובע לחזר אחר השלמת פסק דינו ולהביא הפסק.
והחרם ששם רבינו גרשון שלא לישא שתי נשים אין להתירו רק במאה אנשים משלשה קהלות ומשלשה ארצות כגון ארגו״ן לומברדיא״ה צרפת גם הם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וגם באותו ענין שתהא מבורר אבל חרם של תקנת קהלות משדוכין אין צריך מג׳ ארצות.
ותשומת יד בלא קבלת חרם יש חרם קדמונים לקיי׳ התשומת יד אך יש להתירה בשלשים ובכלן אין רשאין להתיר עד שיראו טעם מבורר ותהא כתובתה צרורה ומונחת ביד נאמן במשכונות או במעות. והחרם שמקבל איש כמו כן מאה אנשי׳ להתירה אך אין צריך מג׳ ארצות. וכשאדם מזמין את חברו לדין וחברו מסרב אינו יכול לבטל תפלת יוצר ולא מנחה אלא אם כן בטל שלשה פעמים רצופים ואין יכול לבטל תפלה אלא בבית הכנסת אשר הוא שם אבל אם בטל שלשה תפלות רצופות יכול לבטל לכל בתי כנסיות.
ואם אדם משאיל בית הכנסת לרבים ויש לו ריב ומצה עם אדם אינו רשאי לאוסרה לאותו אדם אם לא יאסר לכלם. ומי שאבדה לו אבדה יש בידו כח להכריח הקהל להושיב החזן עד שיכנסו כלם בחרם שכל מי שידע ממנה שום דבר יודיע לאחד צנוע מאנשי העיר ואין אדם יכול לומר לא אכנס אך אבא לבית דין. וכן נמצא בספר ברזילי כי תקנת גאונים היא.
ואם עושין בני העיר תקנת עניים או תקנה אחרת ורוב בני העיר מן המהוגנים מתרצין בדבר אין האחרים יכולין לבטל התקנה ולומר נבא עמכם לבית דין כי אין לישב בית דין בדבר כי הכל לפי ראות עיני טובי העיר. ומנהג קדמונים הוא או לפי צורך שעה. וגם אין לנפקד לעכב ספרים אצלו בשביל שום תביעה שיש לו על המפקיד על כל זה יש חרם קדמונים. ורבינו תם הוסיף שלא לעכב כל פקדונות רק מלמד תנוקות שיכול לעכב ספר שלומד.
ואדם שהטילו עליו מתנה ובאו לגבותה על ידי הפקיד או השר אין לו כח להזמין הגובה לבית דין ולא המטיל עד שיפרע מה שהטילו עליו במעות או במשכונות ואז יוכל להזמין מי שעשה לו שלא כדין ואפילו קודם שיפרע המתנה אם רואה אדם שהמטיל עושה לו שלא כדין וכשורה מן המתנה עצמה יש לו כח לבטל התפלה ולהיות קובל עליו ויעשה לו כשורה לפי ראות עיני הקהל. המטיל יקח ויגזול כל אשר לו על ידי גוים וכל אשר לו יהיה ביד גוים ויאמר כי בשביל המתנה הוא לוקח.
ואם אנשי כפרים שאין להם מנין בעירם באין במקו׳ קהלה ומביאין נרות של שעוה שקורין צירי״ש שמדליקין ביום הכפורים יניחו המותר באותו בית הכנסת שהיו נדלקין ביום הכפורים ואם יעשה שנים האחד יניח במקום שנדלק והאחר ידליק בעירו במקום שמתפלל שם ביחיד.
וידע הרואה כי מכל אלה יש חרמות חמורות מגאוני עולם. וכל הנדרים שאדם נודר בבית הכנסת ישלם באותה שנה אם יש מנין קבוע. וגם נדרי ספר תורה אם יש איש שיתבע אותם חייבין לשלם. ומשנכנס אדר לסמוך לניסן עד הפורים כל העוברים תוך עיירות וכפרים אם יש לשם מנין קבוע יש חרם קדמונים לפרוע מעות פורים לחלק לבני העיר אם ישאלם לו אחד מבני העיר ואם אין לו תובעין לא חלה עליו החרם.
ואם יש בבית הכנסת מנין מצומצם והתחיל החזן להתפלל אין אחד מהן רשאי לצאת עד שיגמור החזן תפלתו ואם עבר ויצא והתחיל קדיש או ברכו או קדושה אומר ה״ר נסים כי מאחר שהתחיל יגמור בלא מנין וכל אלו היוצאין ועוזבין החזן בלא מנין עליהם הכתוב אומר ועוזבי ה׳ יכלו. ועוד אמרו כי יש חרם שלא לבטל תפלה משבת ויום טוב מתביעה שאדם תובע לחברו אם לא בטל כבר שלשה תפלות רצופות ואם בשביל תקנת הקהל אפילו לכתחלה מותר. ואומרים הגדולים כי מקום שנכר שהיה שם אדם גדול בעיר מאז מסתמא יש חרם מבית דין ודנין אותה כן.
ואם נתן גט לאשה בעל כרחה ונשאת האיש פטור ואינו עבריין. נתן גט מרצונה ונמצא פסול יכול לחזור וליתן לה בעל כרחה. ואם ירא אדם פן ילשינו אותו במרוצה יכול לבטל מנחה ואפילו בשבת ויום טוב עד שיעשה לו דין. מלשין יכולין להכריחו בכח חרם לומר מה שאמר לפני טובי העיר ואם נראה להם שיש לו לסלקו מיד יסלקוהו ולא יאמר אלך לבית דין.
גם מהתקנות שלא לשכור מגוי בית שדר בו חברו בלא רשותו עד מלאת לו שנה אחר יציאתו אמר הדר לגוי שכרהו לי בפחות ששכרה כבר ולא הוזלו הבתים בשכרותם ולא אמר אמתלא למה הוא רוצה לפחות השכרו׳ ובא אחר ושכרה בשומא שנה שעברה או ביותר אין בזה תקנת החרם.
והעובר חרמות על בית דין להכריח העבריין לתקן המעוות ושלא לסרב ליכנס בחרם להביא המעשר אל בית האוצר רק שעמד בעיר חדש ואחר יכריח את כלם אם יש מנין בעיר רק שלא יהיה היחיד המכריח את כלם. מקבל צדקה ומי שאין לו לשים בעולין אשר בעיר יכול להכריח אחרים אך לא יהיה גבאי. ושלא להוציא טלית או מחזור מבית הכנסת בלא רשות בעלים.
חרם קדמונית. שלא להכות חברו ומתירין לו החרם קודם שיתמנה בעשרה על מנת שיקבל עליו לעשות צואת בית דין או מה שיעשו טובי העיר ותקן רבינו תם על המכה כ״ה דינר ונ׳ דינר כשהכהו בבית הכנסת חזר מוכה והכה מכהו אבד זכותו ואשה וקרוב נאמנין בזה הדבר וכן בכל קטטה שאין שם אנשי׳ להיות עדים מוזמנים בדבר פתאום. וכן מסור ואף משומד נאמנים עליו לפי שאין שם עדים כשהלשין.
ושלא לקרוע גליון ספר לכתוב. ושלא לביש בעל תשובה מעונו בפניו. ושלא ליקח גביע או תועבה או בגדים צואים או ספר תפלות תועבה ומשמשיה ושלא לראות בכתב ששולח אדם לחברו בלא ידיעתו ובלא רשותו.
ותקנת חרם קדמונית. שיעשו דין בהזמנת העיר הקרובה ולא יצטרך לילך למרחוק לרב גדול ולא יוסיף להוסיף מנה על מנה והזמנה שילך לאחת מג׳ עיירות הסמוכות שיש שם ב״ד. ואם חשוב הקרוב ילכו לחשוב ואם יסרב החשוב לעשות הזמנה ואם אין הנתבע בישוב השליח נאמן שהראה לו ההזמנה כשנים. בעל בעיר ואשתו שואלת מזונות או אינו בעיר יטילו חרם על היודעים משלו ואפילו פקדון ויפסקו לה מזונות על אלו וכל שכן שיקבל הבעל החרם.
- נשלמו התקנות הגונות. מבעלי תרומות. שבח לדר מרומות.