כל בו/פז

<< · כל בו · פז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן פז

פז. דין הלכות ברכות

ברכות הרבה ודברי שבח והודאה תקנו ז״ל לשבח הש״י על המאורע. ואלו הן על כל פירות האילן בין מז׳ המינין בין מן האחרים על כלן מברך בפ״ה ולאחר הפירות של ז׳ המינין מברך על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה וכו׳ וחותם על הארץ ועל פרי העץ ולאחר הפירות של שאר המינין מברך בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהן נפש כל בא״י חי העולמים. יש אומרים ברכה זו בנוסח זה. וכתב אחד מגדולי החכמי׳ כי בירושלמי חותם לה לברכה זו בשם ומסיים ברוך אתה ה׳ חי העולמי׳ ונראה שזה מטבע קצר וכיון שלא הוזכר בתלמוד שלנו לא נחתום בה מספק ולצאת מכל חשש נכון לנו חתימת ברכה זו בלא שם וחותם חי העולמים.

על כל פירות האדמה מברך בפ״ה ולבסוף בורא נפשות רבות.

על כל דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמה וחיה ועוף ודגים ובצים וחלב וגבינה ומים ומלח ויין תפוחים ויין רמונים ויין תותים וכל מי פירות לבד היין ופת שעפשה ויין שהקריס ותבשיל שעברה צורתו וחומץ ופירות שנשרפו ונפלו קודם בשולן ומיני הארבה וכמהין ופטרניות שיש מהן שנבראין משמנונית הארץ ויש מהן גדלין בעצים על כל אלה מברכי׳ שהכל נהיה בדברו ולבסוף בורא נפשות.

על כל מעשה קדרה כגון תבשיל של חטין ותבשיל של קמח ותבשיל של חוטי בצק וכיוצא בהן מברך בורא מיני מזונות. ולבסוף מברך על המחיה ועל הכלכלה וכו׳ ויש מדקדקים שאין ראוי לומר בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה לפי שאין לנו לחמוד אכילת פירות הארץ ולהתפלל עליהן כי אם לקיים המצות התלויות בארץ וטעם מספיק הוא זה.

על אגוזים מבושלים בדבר מתוק כגון דבש וכיוצא בו מברך בפ״ה לפי שהאגוזים הם עיקר והדבש לא בא אלא ליתן טעם באגוזים.

וכן על היין מבושם הוא הנקרא בלשון רבותינו ז״ל קונדיטון מברך ברוך אתה ה׳ בורא פרי הגפן לפי שהיין הוא העיקר והדבש והבשמים באין ליתן טעם.

על כל עצי בשמים כגון פלפל וזנגביל וכרכום וקנה וקנמון וכיוצא בהן מברך עליהן בורא עצי בשמים.

ועל המוס״ק שהוא מן חיה או זיעת חיה לדעת רבים מברך בורא מיני בשמים ועל כל מיני עשבי שיש להן ריח טוב מברך בורא עשבי בשמים.

המריח אתרוג או תפוח או חבוש מברך שנתן ריח טוב בפירות.

היוצא בימי ניסן וראה אילנות שפורחין מברך ברוך שלא חסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות נאין ליהנות בהן בני אדם.

הרואה פרי המתחדש משנה לשנה מברך בתשלום ברייתו שהחיינו וה״מ אם נהנה בראייתו ואם אינו נהנה בראייתו מברך על אכילתו וכן על כל דבר המתחדש שאינו מתחדש משנה לשנה אף על פי ששהה ימים רבים שלא אכל אינו מברך שהחיינו. והרמב״ם אינו מברך לעולם שהחיינו על שום דבר בראייה כי אם כשהוא אוכלן.

הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל פירוש לכולן או לרובן אומרים ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.

והרואה מקום שנעשה לו נס אומר ברוך שעשה לי נס במקום הזה. והבן מברך על נס שנעשה לאביו ברוך שעשה נס לאבי במקום הזה. והנכד הוא בן הבן מברך על נס שנעשה לזקנו ואומר ברוך שעשה נס לזקני במקום הזה.

הרואה מקום ידוע שנעשה נס לצדיק או לצדיקים כגון כבשן האש וגוב אריות אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה.

הרואה בתי כנסיות בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה. בחרבנן אומר ברוך דיין האמת.

הרואה בתי עבודה זרה בישובן אומר בית גאים יסח ה׳ ויצב גבול אלמנה. בחרבנן אומר אל נקמות ה׳ וגו׳ ויש אומרים ברוך שעקר עבודה זרה מהמקום הזה וכן יעקור אותה מכל המקומות במהרה בימינו.

הרואה קברי אומות העולם אומר בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם וגו׳. ויש מי שאומרים מתים בל יחיו רפאים בל יקומו וגו׳. הרואה קברי ישראל אומר יחיו מתיך נבלתי יקומון וגומ׳ העובר בין קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין והמית אתכם בדין ועתיד להחיות אתכם בדין ויודע מספר כלכם והוא יגלה עפר מעיניכם לזמן התחיה בא״י מחיה מתים.

ההולך לבקר את החולה אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל.

הרואה חברו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו לאחר שנים עשר חדשים אומר ברוך מחיה המתים ולא אמרו אלא בחברו החביב לו לשמוח בראיתו.

הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שנתן מחכמתו ליראיו. חכמי אומות העולם אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם.

הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו. מלכי אומות העולם אומר שחלק מכבודו לבשר ודם.

הרואה אכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים. וכן הרואה אדם חשוב וחכם בתורה אומר ברוך חכם הרזים. אכלוסי אומות העולם אומר בושה אמכם וכו׳.

הרואה אדם שנשתנה מבריתו בידי שמים אומר ברוך משנה הבריות ואם נשחת בידי אדם אומר ברוך דיין האמת. ויש מי שכותב הרואה את הכושיים ואת המשונים בצורת פניהם אומר ברוך משנה הבריות כדאיתא בירושלמי. הרואה סומין או קטועין בצורת פניהן או מוכי שחין ובוהקנין וכיוצא בהן אומר ברוך דיין האמת. ואם נולדו בהן מומין ממעי אמם מברך עליהן משנה הבריות.

הרואה בריות טובות ומתוקנות ואילנות טובים ונאים ואומר בירושלמי אפילו פרה נאה אומר ברוך שלא חסר מעולמו כלום וגו׳.

הבונה בית חדש וקונה כלים חדשים אף על פי שהם ישנים לאחרים מברך שהחיינו לו ולביתו מברך הטוב והמטיב. ואם נתנו לו מלבושי׳ מברך שהחיינו וצריך שיהיו המלבושין חשובין שיהיה לבו שמח בין קצת.

שמע שמועות טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב. וכשהן טובות לו בלבד מברך שהחיינו ועל שמועות רעות מברך ברוך דיין האמת הגיע אליו טובה או ששמע שמועה טובה אע״פ שהדברים נראין שטובה זו תגרום רעה מברך הטוב והמטיב רעה אף על פי שהדברים נראין שרעה זו תגרום טובה מברך דיין האמת שאין מברכין על העתיד להיות אלא מה שארע. אמרו לו מת אבי׳ וירשהו אם יש עמו אחים מברך תחילה ברוך דיין האמת ואחר כך הטוב והמטיב. ואם אין עמו אחים מברך שהחיינו.

ירדו גשמים עד שהעלו אבעבועות על פני המים שהולכות זו לקראת זו אם יש לו שדה מברך שהחיינו ואם היתה שלו ושל אחרים מברך הטוב והמטיב ואם אין לו שדה אומר מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואלו פינו מלא שירה כים וכו׳ עד הן הן יודו ויברכו ברוך אתה ה׳ רוב ההודאות ואל התושבחו׳.

ויש אומרים שאין ברכת הגשם נוהג עתה בינינו לפי שאנו תדירין במטר ואין אנו מתאוים לו ושמחים כדרך ששמחים באותן הארצות שיש להם יובש גדול ועצירה רבה עד שצריכין רחמים על המטר אבל אנו אין אנו צריכין לכך ולפיכך ברכת המטר אינה נוהגת.

ארבעה צריכין להודות בפני עשרה חולה שנתרפא וחבוש שיצא מבית האסורים ויורד הים כשיעלה והולכי מדברות כשמגיעין לישוב ומברכין הגומל לחייבין טובות והם עונין צור שגמלך הוא יגמלך סלה.

על רוחות שנשבו בזעף ועל ברקים על הרעמים ועל קול ההברה שישמע בארץ כמו רחים גדולים ועל האור שבאויר שראו כאלו כוכבים גדולים נופלים ורצים ממקום למקום או כמו כוכבים שיש להם זנב על כל אחד מאלו מברך שכחו מלא עולם או עושה בראשית. והראב״ד כתב שצריך לומר שתיהן שכחו מלא עולם ועושה בראשית וכתבו הגאונים ז״ל שאם יהיו בהתמדה פעמים הרבה ביום די בברכה אחת על כלן אבל אם אינן בהתמדה מברך על כל פעם ופעם והראייה ממה שאמרו ז״ל הנכנס בחנותו של בשם וישב כל היום אינו מברך אלא פעם אחת נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם. וכן נמי אמרי בירושלמי או בתדירין די בפעם אחד ואי במופסקין מברך על כל פעם ופעם פרוש תדירין שאין שם הפסק. ופירש הר״מ במז״ל שאף על פי שהברקים אינן נראין זה אצל זה אלא עכשו פעם אחת ואחר שעה פעם אחרת כיון שלא נפסקו העננים לגמרי די בברכה אחת אבל אם העננים הראשונים נפסקו ושמים זכו בעיניו אם חוזר ורואה מברך פעם אחרת. והוא מלשון דלף טורד. על ההרים והגבעות והמדברות ונהרות הגדולים אם ראה אחד מהן אחר שלשים יום מברך עושה בראשית שכיון שאינן משתנין מברייתן די לו בכך.

והרואה את הים הגדול משלשים יום לשלשים יום אומר ברוך שעשה את הים הגדול.

וכתב הר״מ שעל הנהרות שהן בעומק או ברוחב או בגובה מששת ימי בראשית משלשי׳ יום לשלשים יום מברך עושה מעשה בראשית.

הרואה הקשת בענן אומר ברוך זוכר הברית נאמן בבריתו וקיי׳ במאמרו. והר״מ בר״י כתב בשם רבי יחיאל נאמן בבריתו וקיי׳ במאמרו וזוכר הברית.

הרואה לבנה בחדושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים כמו שכתוב בסדר תפלת ראש חדש וכו׳.

הרואה חמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של כ״ט שנים שהתקופה נופלת בתחלת ליל ארבע כשרואה אותם ביום בבוקר מברך ברוך עושה בראשית וכן כשתחזור הלבנה בתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא אל דרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצת מזרח על כל אחת מאלו מברך ברוך עושה מעשה בראשית וכל זה ידוע לחכמים ולבקיאים.

העושה ציצית לעצמו מברך אקב״ו לעשות ציצית ואחר כך מברך שהחיינו וכשהוא מתעטף מברך להתעטף בציצית והעושה ציצית לאחרים מברך על עשיית ציצית.

העושה מזוזה לעצמו מברך לעשות מזוזה ואם עשה אותה לאחרים מברך על עשיית מזוזה. וכשהוא קובעה מברך לקבוע מזוזה. ויש אומרים על מצות מזוזה וכן התפלין וה״ה בשופר וסכה ולולב שמברך כדרך זה בשעת עשייתן. ומפרש אחד מהמפרשים כתב בענין סוכה שכל זה אינו אלא על דעת הירושלמי אבל התלמוד שלנו אינו נוטה לזה כלל. וכן הוא לשון המפרש גרסינן בירושלמי העושה סוכה לעצמו לולב ציצית מברך בכלהו בשעת עשייתן לעשות. והאי מלתא לא אזלא אליבא דגמרא דידן דהא בפרק תכלת גבי ציצית אמרי דמברך לעשות ציצית ואקשי עלה והרי סוכה דכשרה בגוי וישראל אין צריך לברך עליה דתניא העושה סכה לעצמו מברך שהחיינו ואלו לעשות לא קאמר ואתמר בה תרי טעמי רב חסדא אמר כל מצוה שכשרה בגוי ישראל אין צריך לברך וסכה כשרה בגוי כדתניא סוכה גנב״ך הלכך אינו מברך לעשות ואיכא מאן דאמר כל מצוה שעשיתה גמר מצוה אין צריך לברך עליה בשעת עשייתה הלכך אינו מברך אלא שהחיינו. וכדתניא בבריתא דהכא לענין סוכה שעושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו נכנס לישב בה מברך לישב בסכה והאידנא דלא מברכין זמן בסופה בשעת עשייתה סמכינן אהא דאמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר לכלהו אכוסא דקדושא.

והראב״ד אמ׳ מי שלא אכל בסוכה בליל ראשון של חג מפני הגשמים למחר צרי׳ לברך זמן לשם סוכה כי הזמן שברך בלילה בכוס של קדוש חוץ לסוכה לא עלתה לו כי אם לי״ט בלבד כיון שלא קיים בלילה מצות סכה הלכך זמן בלילי פסחי׳ עולה ליום טוב ולמצה ולמרור ולד׳ כוסות. וזמן דלילי סכות עולה ליום טוב ולסכה אם ישב בסכה בלילה אבל אינו עולה ללולב. וזמן דלילי ראש השנה עולה ליום טוב ואינו עולה לשופר דכיון דשופר ולולב אין מצותן בלילה זמן דיום טוב שברך בלילה אינו עולה להן וזמן דלולב לא מברכי ליה בשעת עשייתו ומברכי ליה בשעת נטילה בב׳ יום טוב דומיא דברכה הסדורה אכסא דקדושא מיהו אי בריך לזמן דלולב בשעת עשייה תו לא בריך ליה בשעת נטילה ויש אומרים שאין אומרים זמן בנטילתו ביום שני כי אם ביום טוב ראשון בלבד שלא מצינו שורש ועקר לברכה זו אלא בשעת עשייתו בחול כשאוגדו ומתקנו הלכך ברכה דיום טוב ראשון לא גרע מברכה דבשעת עשייה והלכתא אומר זמן בראש השנה ויום הכפירים ולא מבעיא בליל ראשון דאפילו בליל שני אומרים אותה. וכך השיב רבינו משולם בר קלונימיס ז״ל. אבל הר׳ יצחק ב״ר יהודה הצרפתי לא היה אומרו אלא בליל ראשון וליתא עכ״ל המפרש. ובעל העיטור כתב וז״ל ורובא דעלמא נהיגי שמברכין זמן בין בי״ט ראשון בין בי״ט שני ע״כ.

ועתה נחזור למה שאנו עסוקי׳. המניח תפלין של יד מברך להניח תפלין ועל של ראש מברך על מצות תפלין ואם שח בנתים מברך על של ראש להניח תפלין ועל מצות. עוד יש דעת אחרת שר״ל שאם לא שח בנתים די בברכה אחת להניח ואם שח מברך שתים להניח שכבר ברך על מצות ובעל העטור כתב שחיבין תפלה לתפלה חוזר ומברך שח אין לא שח לא. והא שלח רב הונא משמיה דרבי יוחנן על של יד מברך להניח ועל של ראש מברך על מצות אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא שח מברך אחת שח מברך שתים. וכן דעת הרי״ף ורב האיי ורב אחאי ז״ל.

ומי שאין לו תפלין של יד ויש לו תפילין של ראש מברך שתים להניח ועל מצות. ובהלכות גדולות המספר בין תפילה לתפילה חוזר ומברך שתים וכן כתב רב עמרם איש מתיבתא אין לו אלא אחת מברך שתים להניח ועל מצות וכן בלקח טוב וכן בדברי כל הגאונים.

ובהלכו׳ תפלין עתיקתא שח בין תפילה של יד לתפילה של ראש אם שח שיחת חולין עברה היא בידו וחוזרין עליה מעורכי המלחמה ואם בקדושה ויהא שמיה רבא אין חוזרין אלא חייב לחזור ולברך על של ראש שתים מפני שכל תפילין צריכין ב׳ ברכות ואם ברכן כאחת עולות לזו ולזו ואם הפסיקן אפילו בקדושה בטלה ראשונה וצריך לברך שתים על של ראש.

ויש שמברך על התפילין בשעה שחולצן אקב״ו לשמור חקיו ולא נהגו לברך ברכה זו. וה״ר יהודה מקורבי״ל כתב שאין לברך ברכה זו וז״ל וכשמסלקן אין מברכין שום ברכה וכל הברכות שכתב צריך לומר בהן הזכרת השם ומלכות שהרי אמרו ז״ל כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות לא שמה ברכה ואף מה שהביאו בתלמוד בריך רחמנא מריה דהאי פתא ובריך רחמנא דיתבך לן ולא יהבך לעפרא. כבר פירשו המפרשים שהזכרת השם ומלכות היו אומרים בהן בריך רחמנא אלהנא מלכא דעלמא ומשום כך נפטרין בברכות אלו שאלמלא כך לא היו נפטרין בכך.

הנכנס לבית המדרש אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שלא אבוש בדבר הלכה ולא אומר על הטהור טמא ולא על הטמ׳ טהור ולא על אסור מותר ולא על מותר אסור וישמחו בי חברי ואני אשמח בהם וביציאתו אומר מודה אני לפניך ה׳ אלהי שנתת לי חלק עם יושבי בית המדרש ולא נתת חלקי עם יושבי קרנות שאני עמל והם עמלין אני עמל ומקבל שכר והם עמלין ומקבלין פורענו׳ אני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני רץ והם רצים אני רץ לחיי עולם הבא והם רצים לבאר שחת.

הנכנס לכרך מתפלל שתים בכניסתו אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום. נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שהכנסתני לכרך זה לשלום יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מכרך זה בשלום וכשם שהוצאתני מזה בשלום כך תוציאני לשלום ותנחני לשלום ותצעידני לשלום ותחזירני לביתי לחיים ולשלום ותצילני מכל אויב ואורב בדרך ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיני כל רואי בא״י שומע תפלה.

וכל אלו התפלות נכון לאומרם בלשון רבים.

היוצא לדרך אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום וכו׳:

וכתב הר״ת נ״ע שאם רוצה ללכת ארבע מילין בספינה שיתפלל תפלה זו פחות מארבע מילין אל יתפלל אותה. ואם יש לו לילך פרסה ושכח לאמרה יכול לאמרה עד פרסה. ויתפלל אותה מעומד ובתוך פרסה יתפלל ויחתום ולאחר פרסה יתפלל ואל יחתום.

ושאלו אל הר״מ נ״ע למה תפלת הדרך חותמת בברוך הואיל ואינה פותחת בברוך וענה שהוא סומך אותה לעולם לאחת מן הברכו׳ הפותחות בברוך כגון לאחת מאותן ברכות דאשר נתן לשכוי בינה.

וכתב הר״מ נ״ע אדם ההולך חוץ לעיר אינו צריך להתפלל תפלה זו כי אם פעם אחת בתחלת היום ואפילו אם ינוח בעיר באמצע הדרך שעה אחת כשיוצא משם אינו צריך להתפלל תפלת הדרך פעם אחרת עד כאן לשונו. אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת כך כתב ה״ר יצחק בעל המנהל.

ההולך במקום סכנה מתפלל תפלת קצרה. צרכי עמך ישראל כמו שכתוב בסדר התפלה. ותפלה זו יכול להתפלל אותה אפילו מהלך כלומר שאין צריך לעמוד. וכשיגיע לישוב צרי׳ לחזור ולהתפלל.

עוד יש תפלת אחרת שנקראת תפלת הדרך ויש בה מענין י״ח ברכות וצריך להתפלל אותה מעומד וכשיגיע לישוב אינו צריך לחזור ולהתפלל תפלה כי באותה תפלה יוצא ידי חובתו. וזהו סדרה הביננו ה׳ אלהינו וגו׳.

הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדי׳ קדושי׳ משרתי עליון ותנו כבוד לאלהינו שמרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם. והנפנה כשהוא מקנח אל יקנח בימין אלא בשמאל מפני שהימין קרובה לפה ומראי׳ בה טעמי תורה וקושרים בה קשר של תפלין ומפני כבוד התורה שנתנה בימין שנ׳ מימינו אש דת למו.

והיוצא מבית הכסא נוטל ידיו ומברך אשר יצר. ויש מגדולי החכמי׳ שמורי׳ ופוסקין הלכ׳ שהנוטל ידיו לעסוק בתורה ולהתפלל שיש לו לברך על נטילת ידים ק״ו מהנוטל ידיו לסעוד׳.

הנכנס לבית המרחץ אומ׳ יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מזה ומכיוצא בזה לעתיד לבא. וכשיוצא מבית המרחץ אומר מודה אני לפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שהצלתני מן האור.

הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שיהא עסק זה לרפוא׳ ותרפאני כי רופא חנם אתה. ואחר ההקזה אומר ברוך אתה ה׳ רופא חיים.

ההולך למוד גורנו אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שתשלח ברכה במעשה ידי. התחיל למוד אומר ברוך המשלח ברכה בכרי זה. מדד ואחר כך בקש רחמים הרי זו תפלת שוא שכל הצועק לשעבר תפלתו תפלת שוא.

לעולם לישתתף איניש בהדי צבורא כלומ׳ כשיתפלל תפלתו יתפלל עליו ועל הרבים ולעולם יצעק אדם ויבקש רחמים על העתיד ויתן שבח על שעבר.

הנכנס בבית הכנסת אומר ואני ברוב חסדך וגומר יצא משם אומר ה׳ נחני בצדקתך וגו׳ הנכנס בבית עבודה זרה אומר אשרי שישלם לכם גמולכם. שמע צעקתם אומר זובח לאלהים יחרם יצא ממנה אומר אשרי שיאחז ונפץ עולליך אל הסלע.

הרואה חברו שקם מחליו אומר בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא.

הנוטל צפרניו מתחיל בשמאל בקמיצה ומסיים בגודל. ואחר כך נוטל בגודל בימין ומסיים בקמיצה ואלו שמות האצבעות גודל אצבע אמה קמיצה זרת. ונוטל ידיו אחר נטילת הצפרנים מפני הארס וקובר הצפרנים. כדאמרינן שלשה דברים נאמרו בצפרנים צדיק גונזן חסיד שורפן רשע זורקן.