כללי התחלת החכמה/פרק ט
[בו יבואר עולמות, בריאה, יצירה, עשיי', והיכלות, ונשמות] (ובו ל"ב סעיפים) עריכה
[קפב] (א) והנה, עד כה דברנו מההנהגות ודרכי השם יתברך, אשר רצה השם יתברך להתנהג בהם, ורצונו והשגחתו הידוע מצד פעולותיו, והשמות שנקרא לפי פעולתו. וכל הנ"ל נקרא עולם האצילות. ונקרא עולם – לשׂבר את האוזן, ובדרך משל. ונתחיל לדבר מהעולמות שברא השם יתברך.
[קפג] (ב) והעולמות שברא השם יתברך בכלל, הם שלשה: עולם הבריאה, עולם היצירה, עולם העשיה. ועם עולם האצילות הנ"ל, הם: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.
[קפד] (ג) עולם הבריאה הוא עולם העליון, ונחלק לשבעה היכלות. ומבוארים בארוכה בזוהר פקודי מן דף רמ"ה ע"א עד רס"ב, ובזוהר בראשית מן דף מ"א ע"ב עד מ"ה ע"ב. ומבואר שם בפירוש הגר"א ז"ל באריכות, ומועתקים ללשון הקודש בספר פרדס רימונים שער ההיכלות. והם משרתי עליון במדרגה עליונה. נקראו רוחין, ונהורין, וחיות הקודש – ממונים על דברים ידועים, כמבואר שם. ושמות ההיכלות ממטה למעלה, הם: לבנת הספיר, עצם השמים, נוגה, זכות, אהבה, רצון, קדשי קדשים.
[קפה] (ד) והנה, לפי חלוקות ההנהגות שנתבארו למעלה, כן ברא ה' יתבך את העולם למחלקותיו, שיהיה כל חלק ממונה על הנהגה אחרת. ולכן, שבעה היכלות הנ"ל, הם נגד הנהגות העשר ספירות כסדר הזה – כסדר שמבוארים בזוהר שם.
[קפו] (ה) היכל הראשון ממטה למעלה נקרא היכל לבנת הספיר, נגד הנהגות יסוד ומלכות. ובו הממונים על הנשמה הבאה – לדונה, אם לקבלה או לדחותה. ועל התפלות, אם לקבלם או לדחותם. ולהעלות לזכרון התורה שנלמדה אחר חצות הלילה, ועוד דברים. ונתבאר בזוהר פקודי (רמ"ה רמ"ו). והיכל זה נקרא היכל יוסף הצדיק.
[קפז] (ו) היכל השני נקרא היכל עצם השמים, נגד ספירת ההוד. ושם ממונים על הרוגי בית דין, ליתן להם תנחומים, לפי שנתכפר עוונם בעונש הבית דין. ועל הנהרגים מאומות העולם, לחוקקם לזכרון להנקם עבורם. והמדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה, והממונים על המבעט ברבותיו ומשתמש בתלמיד חכם, ולשלם שכר טוב לרודפי החכמה, וממונים על עוד דברים. ונתבאר בזוהר פקודי (רמ"ו, רמ"ז). ונקרא היכל הנביאים.
[קפח] (ז) היכל השלישי היכל נוגה, נגד הנהגת הנצח. וכאן ממונים על המלחמות, ועל הרפואות, ולדין על שאר דברים, זולת החיים – שנידון בהיכל הזכות, ולחתום כל הדינים ביום כיפור אחר תפילת מנחה, ועל המחוייבים להתנדות – לנדותם ח"ו, ולשלם שכר טוב למשכימים לבית הכנסת ולמתפללים כראוי, ולהולכים לדבר מצוה, ומבקרים חולים ומחזירין אותם בתשובה, ויתר מצוות בהליכה ברגלים, ולמביאים בניהם לבית הספר. וממונים על עוד דברים, ונתבאר בזוהר פקודי (רמ"ח, רמ"ט, ר"נ). ושני ההיכלות הנ"ל המה היכלי הנביאים.
[קפט] (ח) היכל הרביעי נקרא היכל הזכות. שם הבית דין של מעלה, הממונים לדון את העולם, והוא נגד הנהגת הגבורה. ובאשר בדין צריך לפתוח בזכות, לכן נקרא היכל הזכות. ושם ממונים לברך את המענגים את השבת, וכן להיפך ח"ו, למי שאינו מענגו כראוי. ושם הממונים להעיד על מעשה בני אדם. והיכל זה נקרא היכל יצחק. ומבואר בזוהר פקודי (דף רנ"א, רנ"ב).
[קצ] (ט) היכל החמישי נקרא היכל אהבה, נגד הנהגת החסד. ושם ממונים ללמד זכות על ישראל, ולהכניס אהבה בין ישראל למקום. וממונים על עובדי ה' באהבה, ועל העושים חסד. וממונים על סודות התורה. ושם הנשמות קודם שבאו לעולם[1]. והוא היכל אברהם, ונתבאר בזוהר פקודי דף רנ"ג.
[קצא] (י) היכל הששי הוא היכל הרצון[2] , נגד הנהגת תפארת (וכאן הת"ת גבוה וקודם לחסד ולגבורה). ושם הם הארבעה[3] מלאכים, שהם: מיכאל מדרום וימין, מבחינת החסד. גבריאל מצפון ומשמאל, מבחינת הדין. רפאל מצד מזרח (הנהגה ממוצעת בין חסד לדין). אוריאל מצד מערב, ולפעמים נקרא נוריאל (והוא הנהגה ממוצעת, וכשנוטה יותר לחסד נקרא אוריאל[4] , וכשנוטה יותר לדין, נקרא נוריאל), וסימנים של המלאכים הנ"ל ארגמ"ן.
[קצב] (יא) וכל אחד מארבעה הנ"ל, יש תחתיו עוד שנים. הרי שלשה לכל צד, ובסך הכל – י"ב, כסדר הדגלים. לכן, יש עוד כנגדם הרבה דברים של י"ב, והם: י"ב אותיות פשוטות שנתבאר למעלה (סימן צ"ז), וי"ב מזלות, וי"ב חדשים, וי"ב שעות, ועוד הרבה דברים של י"ב המבואר בספר יצירה פרק ה' (ועיין ביאור הגר"א ז"ל על היכל ששי דהיכלות הזוהר פקודי ד"ה ת"ח רוחא כו׳). ולפעמים נחשב אוריאל במזרח, ורפאל במערב, ועיין שם בזוהר רנ"ד א׳ , וביאור הגר"א ז"ל שם ד"ה ואע"ג כו׳ [הטעם בזה].
[קצג] (יב) והארבעה הנ"ל, נקראו ד' פנים: פני אריה מימין, מיכאל, חסד; פני שור מהשמאל, גבורה, גבריאל; פני אדם – מזרח[5] כנ"ל; פני נשר – מערב כנ"ל. והיכל השישי הזה כולל עוד כל[6] ששה היכלות, ובכל אחד ממונים אחרים, ונתבאר כל זה בזוהר פקודי מן דף רנ"ג ע"ב עד דף רנ"ח. והיכל הנ"ל, שהוא היכל הרצון, הוא היכל יעקב .[7]
[קצד] (יג) היכל השביעי נקרא היכל קדש קדשים, נגד הנהגת כתר, חכמה, בינה. והוא גניז מאד, שאין שם השגת התחתונים. ושם שיעשוע ועונג הנשמות, שהשם יתברך משתעשע עמהם בגן עדן. והנבראים שבהיכל זה, קרובים יותר להשם יתברך מכל הנבראים. ולכן נקרא היכל זה כסא הכבוד. וששה היכלות שבהיכל הרצון הנ"ל, נקראו שש מעלות לכסא. ולכן נקרא עולם הבריאה בכלל – עולם הכסא. ונתבאר היכל זה בזוהר פקודי מן דף רנ"ח והלאה. וכל הנ"ל נקרא עולם הבריאה, ונתבאר כל זה שם.
[קצה] (יד) והמשכן הי׳ נגד היכל הרצון, והיכל קדשי קדשים. ובמשכן עשרה דברים, נגד העשר ספירות: כרובים, כפורת, ארון – נגד כתר, חכמה, בינה; ונגד היכל קדק"ד. מנורה מימין – נגד חסד, שלחן בצפון – נגד גבורה, מזבח הזהב באמצע – נגד ת"ת, כיור וכנו – נגד נצח והוד, מזבח העולה – נגד יסוד, החצר והקלעים – נגד מלכות (הגר"א ז"ל בהיכלות פקודי שם רנ"ה ד"ה על כל אינון כו׳).
[קצו] (טו) עולם היצירה, הוא תחת עולם הבריאה. ושם המלאכים שבראם השם יתברך להיות שלוחים למטה. ויש שם שבעה מדורין, והתחתונים למלאכים, ומדור העליון לנשמות. וגם הם נחלקו לפי הנהגות הספירות, על דרך שכתבנו בעולם הבריאה, שלכל הנהגה יש שלוחים אחרים. ונתבארו בזוהר בראשית מ"א ע"א. ועיין עוד שם ל"ח ע"א, ובביאור הגר"א ז"ל שם.
[קצז] (טז) ונקרא עולם היצירה – עולם המלאכים. ובזה העולם הוא המלאך מטטרו"ן, הנקרא שר הפנים, עם עשרה מיני כתות מלאכים, שנקראו בשמות בפני עצמם (עיין עץ חיים שער כללות אבי"ע פרק א). ועשרה כתות הם בעשר שמות שנקראו המלאכים, והם: חיות, אופנים, שרפים, כרובים, אראלים, תרשישים, חשמלים, אלים, מלאכים, אישים. וגם בעולם היצירה יש שם חיות הקודש. וארבעה פנים שראה יחזקאל, הם בעולם היצירה, כי יחזקאל ראה בעולם היצירה.
[קצח] (יז) עולם העשיה, הוא תחת עולם היצירה. ושם מלאכים במדרגה פחותה מן עולם היצירה. ובכלל עולם העשיה, הם הרקיעים שחושב בזוהר ויקהל דף ר"א ור"ב. ובכלל עולם העשיה, הם כל השבעה רקיעים שחושב בש"ס (חגיגה י"ב ע"ב): וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. ובכלל עולם העשיה, כל עולם הזה התחתון, והארץ וכל אשר עליה – הכל נכללו בעולם העשיה. ובעולם העשיה, הוא המלאך סנדלפו"ן, עיין ש"ס (חגיגה י"ג ע׳"ב). ובעולם העשיה, הם האופנים שהוזכרו ביחזקאל.
[קצט] (יח) וגם עולם העשיה נחלק כנגד הנהגת העשר ספירות כנ"ל. הממונים המלאכים שבהם, וגם שבעה רקיעים שחושב בש"ס (חגיגה י"ב) – הם כנגד עשר ספירות, באופן זה: ערבות – נגד ג׳ ראשונות, כתר חכמה בינה; מעון, מכון – נגד חסד וגבורה; זבול – נגד תפארת; שחקים – נגד נצח והוד; רקיע – נגד יסוד; וילון – נגד מלכות. והארץ, הוא גם כן בכלל מלכות.
[ר] (יט) והנה, כתבנו למעלה, שאחר כך כל ספירה נחלקת גם כן לעשר ספירות. לכן, ברקיע השני – שנקרא רקיע – שהוא נגד יסוד, גם בו עשר ספירות, והם: החמה, והלבנה, והמזלות, וכל כוכבי לכת, שכולם נקבעו ברקיע השני, ונחלקים לעשר ספירות. וכל הנ"ל מבואר בדברי הגר"א ז"ל בפירוש לספר יצירה, ובהיכלות.
[רא] (כ) וכל מה שכתבנו בבריאה, יצירה, עשיה – הכל הם נבראים ממש. ומכל מקום נחלקו לעשר ספירות כנ"ל, ונקראו עשר ספירות דבריאה, עשר ספירות דיצירה, עשר ספירות דעשיה (כי ספירות הוא לשון מספר, וכמו שכתוב למעלה [טו] (טו)).
[רב] (כא) והנה, הנהגת השם יתברך שנחלק לעשר ספירות – אינו דומה הנהגתו על עולם הבריאה, כמו הנהגתו על עולם היצירה ועל עולם העשיה. אף על גב שבהשם יתברך אין בו שינוי, אבל מכל מקום כל עולם לפי ערכו, כן ראוי להיות הנהגה עמו, ולכן השינוי מסיבת המקבלים. ולכן, נחלקו ההנהגות גם כן, ונקראו בשמות בפני עצמן: עשר ספירות דבריאה, עשר ספירות דיצירה, עשר ספירות דעשיה. ובכלל, הם עשר ספירות, רק נחלקו מסיבת העולמות. בדרך משל, הנהגת החסד שבבריאה ויצירה ועשיה, הכל בכלל נקרא הנהגת החסד. אבל בפרטות, נתחלק חסד דבריאה וחסד דיצירה וחסד דעשיה, לפי שנתחלק לפי ערכם, וכנ"ל. ולכן, נקראו גם הנהגותיו יתברך: עשר ספירות דבריאה, עשר ספירות דיצירה, עשר ספירות דעשיה. וגם הנבראים בעצמם נקראו כן כנ"ל. ולכן צריכים הלומדים בספרים להבחנה גדולה, כשמוצאים שנדבר בבריאה, יצירה, ועשי', במה הם מדברים – אם בהנהגת השם יתברך עליהם, או בעניני הנבראים בעצמם (ועיין חוקר ומקובל ד"ה דע שהדבר פשוט כו׳, ובד"ה כבר ראית כו' מבואר כל זה ע"ש).
[רג] (כב) וכמו שכתבנו למעלה, שכל הנהגה יש עליה שם בפני עצמה, שכשהוא מתנהג בהנהגה הזאת נקרא בשם זה, לפי שנקרא לפי פעולותיו. לכן, יש בהנהגות עשר ספירות דבריאה עשרה שמות בפני עצמם, ועל עשר ספירות דיצירה שמות בפני עצמם, ועל הנהגת עשר ספירות דעשיה שמות בפני עצמם. ומבוארים המה בעץ חיים שער השמות פרק ה, ע"ש. וגם על המלאכים נדרשים שמות לפי ההנהגות שממונים עליהם, על דרך הכתוב: "כי שמי בקרבו", (ועיין סנהדרין ל"ח).
[רד] (כג) ובדרך כלל אמרו, שהבריאה היא יותר על פי הנהגות הבינה – שהיא נגד ה׳ ראשונה שבשם. והיצירה על פי הנהגת הששה ספירות, שהם חג"ת נה"י, שנקרא הנהגת הזעיר אנפין – נגד ו׳ שבשם [כנ"ל בפרקים הקודמים]. והעשיה על פי הנהגת המלכות – שהיא נגד ה׳ אחרונה שבשם.
[רה] (כד) ולכן, נחשב לפעמים בכללות, עולם האצילות (שנתבאר למעלה שהוא נקרא עולם בדרך משל) – נגד יו"ד שבשם, והבריאה – נגד ה׳ שבשם, והיצירה – נגד ו׳ שבשם, ומלכות[8] – נגד ה׳ אחרונה שבשם.
[רו] (כה) ובספר שער הקדמות כתב, שמה שאמרנו, שבריאה הנהגת הבינה כו׳, היינו הנהגת המלכות. דאצילות – בינה שבמלכות, ויצירה – ז"א שבמלכות, ועשייה – מלכות שבמלכות. ועל פי זה נקראו כל העולמות בכלל הנהגת מלכות, וכמו שכתבנו למעלה, שבעולם הבריאה נדרש י"ב דברים. לכן, כתב הגר"א ז"ל שבהנהגת המלכות נדרש הרבה דברים לי"ב, (עיין ביאורו לספרא דצניעותא פרק א ד"ה היתה כו' וש"מ, ועיין ספר יצירה פרק ה').
[רז] (כו) ולפי שכתבנו, שעולם הבריאה נברא בחלקיו כנגד חלקי ההנהגות, לכן נמצא בספרים שיאמרו בדרך משל, שהבריאה נשתלשל מהאצילות. היינו, שעל פי הנהגת וסדרי האצילות, נברא עולם הבריאה, בדרך משל, שלפי שרצה השם יתברך להתנהג במדת החסד, ברא את היכל אהבה של עולם הבריאה. ולפי שרצה להתנהג במידת הדין להחוטאים, ברא את היכל הזכות של עולם הבריאה, ששם דנין את העולם, וכנ"ל, וכן כולם. ולכן, נאמר שנשתלשל היכל אהבה מספירת החסד, והיכל זכות מספירת הגבורה, וכן כולם כדומה לזה. אבל הדבר פשוט, שאין שום התקשרות בהנבראים בה׳ יתברך שמו, רק שברא אותם ברצונו יש מאין, ולא שייך כלל לחשוב באופן אחר (ועיין ספר חוקר ומקובל בהתחלתו בד"ה כבר ראית נתבאר גם כן כל זה, ע"ש).
[רח] (כז) והנה, הנשמה שבאדם – (הם) [היא] חמשה חלקים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. וכתב הגר"א ז"ל בפירוש ספר יצירה (פרק א משנה א, אופן ג׳), כי הנפש והרוח הם באדם, ועיקר חיותו של האדם הוא הרוח, והוא האדם המקבל שכר ועונש כידוע. והוא המרגיש, והוא כל כחותיו וחושיו. ובצאת הרוח מהאדם, הוא מת. והנשמה נעלמת מאד, והיא השכל המלמד לאדם דעת. והיא מזלו של האדם ומלאכו, והיא בשמים. רק ניצוצות מתנוצצים ממנה על האדם, להנהיגו ולהשכילו, עכ"ל. הרי למדנו בקצרה, שעיקר האדם הוא רוח, ומה שבא עליו השכלה מלמעלה, נקרא נשמה (ועיין נפש החיים שער א׳ פרק ט"ו, וי׳׳ז וי"ח, ע"ש).
[רט] (כה) והנה, עולם הבריאה, שהם במעלה עליונה וקרובים לה׳ מאד, וכל הנצרך להם שיבא להם מלמעלה בא להם כביכול מהשם יתברך, שהוא מודיעם ומנהיגם בלא שליח. לכן נאמר עליהם, שבחינת רוח ונפש – הם הנבראים שבעולם הבריאה. בחינת הרוח נקראו רוחין, ובחינת הנפש נקראו נהורין. ובחינת הנשמה, שהוא הנצרך להם מלמעלה, היא מהשם יתברך. ונאמר שהנשמה שלהם – היא בחינת אלקות כנ"ל, לפי מעלתם (עיין ביאור הגר"א ז"ל היכלות מ"א ב׳ ד"ה כד אתכלל כו׳).
[רי] (כט) אבל עולם היצירה, בחינת הנשמה שנצרך לבוא אליהם, בא להם מעולם הבריאה. ורק חלק מועט מן המדרגה העליונה שהוא מהשם יתברך, בא עליהם גם כן. ונקרא מה שבא להם מהשם יתברך, בחינת חיה.
[ריא] (ל) אבל עולם העשיה, שהוא במדרגה פחותה – בחינת הנשמה שנצרך לבוא להם – הוא מעולם היצירה, עולם שלמעלה מהם. ורק חלק מועט להזוכים יותר, בא להם גם מעולם הבריאה, שהוא להם בחינת חיה. ולהזוכים עוד יותר למדרגה עוד יותר עליונה, יבא להם מהשם יתברך בעצמו, זהו נקרא יחידה. אבל לא הכל זוכים לזה. ולכן נאמר, שבחינת אלקות בעולם העשייה, הוא בחינת היחידה. ועולם היצירה, האלקות מבחינת חיה. ועולם הבריאה, להם בא השפעת ה' והשכלתו עליהם, מבחינת נשמה, וכנ"ל. וכל זה נלמד מדברי הגר"א ז"ל בליקוטיו שבסוף ספר ספרא דצניעותא ד"ה ידוע שהבדל כו'.
[ריב] (לא) ובביאורו להיכלות הזוהר, בראשית היכל א׳ דף מ"א ע"ב, ד"ה כד אתכלל, כתב, שבכל העולמות בחינת האלקות (היינו, מה שהשם יתברך משכילם, ומודיע להם בנבואה) נקרא נשמה. ונראה שאין זה סתירה לדבריו הנ"ל, שבכללות כן הוא. שאף על גב שאנו אומרים שהנשמה של עולם היצירה, והחיה דעולם העשייה, בא להם מעולם הבריאה. אמנם, מה הם בעולם הבריאה – הנה הוא רק בחינת רוח של עולם הבריאה, ולא בחינת נשמה של עולם הבריאה. לכן בכללות נאמר, שכללות העולמות הם רוח ונפש, ומה שבא מהשם יתברך, הוא לבד בחינת נשמה, כמובן.
[ריג] (לב) וכתב הגר"א ז"ל בליקוטיו שם, שבסוף ספר ספרא דצניעותא, וז"ל: וידוע תדע, שמשה רבינו עליו השלום, לא השיג אלא בבריאה, ובהיכל הרצון, כמו שכתבו הרמ"ק והאר"י ז"ל כו׳, והנביאים לא השיגו אלא ביצירה, ודניאל בראש עולם העשייה – תחתית עולם היצירה כו׳, והוא היה בין הנביאים לדורות הבאים, והולך ומתמעט, עד שבדורותינו אין משיגים אלא בעקב עשייה כו׳ וכל מה שאנו מדברים באדם קדמון ובאבי"ע, הכל בעולמות התחתונים מאוד, שבכל עולם יש אבי"ע וכל הבחינות כו׳ לכן מדברים דרך משל, ואין מבינים כלל, כי יחזקאל אמר דרך חידה, שהיה בחוץ לארץ ובסוף הבית, וזכריה מראות סתומות, ואין אתנו יודע עד מה, עד יערה רוח ממרום עלינו, עכ"ל הגר"א ז"ל שם, ע"ש.
- ^ הג"ה, וגם עוד הרבה דברים. ועיין היכלות זוהר פקודי רנ"ג, וביאור הגר"א שם. ומה שנקרא בהיכלות זוהר בראשית ד׳ מ"ד ע"א היכלא דברקא, זה ההיכל, ע"ש למטה בהג"ה. [המעתיק].
- ^ הג"ה, ונקרא גם היכל חוט השני. עיין היכלות הזוהר בראשית דף מ"ד ע"ב, וביאור הגר"א ז"ל, וקיצור פירוש הגר"א ז"ל שם ע"ש. [המעתיק].
- ^ הג"ה, עיין היכלות הזוהר פקודי דף רנ"ג, רנ"ד, שיש להיכל זה ששה פתחים: ד׳ לד׳ רוחותיו, וא׳ למעלה, וא׳ למטה. ושם ממונים המלאכים שראשי תיבות שלהם ארגמ"ן. וגם ממונה אחד, ורזיאל שמו, והוא רוח שבהיכל הזה ששולט על כל ההיכל ע"ש. ועיין ביאור הגר"א ז"ל שם שהאריך בהיכל זה בענין שמות המלאכים והמשרתים, שהם י"ב, והדגלים שהם כנגדם ע"ש. [המעתיק].
- ^ הג"ה, עיין ביאור הגר"א שם בהיכלות הזוהר פקודי רנ"ד אות מ"א בד"ה אבל תרין כו׳ ע"ש.
- ^ הג"ה, ועיין היכלות פקודי רנ"ד, וביאור הגר"א ז"ל שם אות ל"ט, שעיקר מקום רפאל בצד מזרח, מכל מקום מתחלף לפעמים למערב, כי שמות המלאכים נקראים לפי פעולתם, ע"ש ביאור הגר"א ז"ל אות מ"א ד"ה אבל תרין אינון כו׳. [המעתיק].
- ^ אולי צריך למחוק מילת "כל"... -- ויקיעורך
- ^ הג"ה, והוא סוד הת"ת [תפארת]. גם נקרא היכל משה, עיין היכלות הזוהר בראשית מ"ד ובהגר"א שם . [המעתיק].
- ^ הג"ה, נראה בעיני דצריך לומר 'והעשייה' נגד ה' אחרונה שבשם, וכנ"ל [המעתיק].