כלי יקר על דברים א ו
| כלי יקר על דברים • פרק א' • פסוק ו' |
• ו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר רַב־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה׃
מתוך: כלי יקר על דברים א (עריכה)
רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם —
זו תוכחה ראשונה, על שהאנשים שנאו את הארץ, ונתיישבו בהר זה ישיבה של קבע, ולא פנו פניהם אל הארץ, מקום מיוחד לקיום המצוות.
ורב לכם הוא מלשון "רב לכם בני לוי" (במדבר טו ז), כלומר: המעט הוא המרד והמעל הזה? כי רב הוא באמת לכם עניין שבת ישיבה של קבע בהר הזה. פנו, הסבו פניכם אל הארץ וסעו לכם אל עצמות מקור שלכם, כי משם נוצר חומר של אדם הראשון; כדרך שאמר לאברהם: "לך לך" (בראשית יב א).
ולקמן עשה פירוש מבואר לתוכחה זו, ואמר: "ונסע מחורב ונלך את כל המדבר" וגו' (דברים א יט). והיה לו לומר "ונפן ונסע מחורב", כדרך שאמר פנו וסעו. אלא כך אמר להם: עדיין בפחזותכם קיימיתון? כי אני אמרתי: פנו וסעו, שכשתלכו מן הר חורב – מקום שלמדתם עליו תורה – תפנו פניכם אל הארץ, מקום שמירת התורה; כי לא המדרש עיקר, אלא המעשה. ואתם, בלכתכם מחורב – רוח אחרת היתה עמכם, ליסע ממקום מיוחד לתלמוד תורה; ואל מקום שמירת המצוות לא פניתם פניכם, ובמרדכם אתם עומדים לשנוא את הארץ.
לכך אמר: "ונסע מחורב ונלך את כל המדבר", כל אחד מכם ישית אל המדבר פניו ולא אל הארץ; שהרי המרגלים אמרו: "נשובה מצרימה" (במדבר יד ד). אבל אחר מעשה המרגלים, שיעד להם עונש גדול, חזרו בתשובה שלא בטובתם, ושם נאמר: "ונפן ונסע" (דברים ב א).
ויש אומרים, שהאשימם על שברחו מן הר חורב כתינוק הבורח מבית הספר, ועל זה אמר: רב לכם, כי הימים אשר ישבתם בהר לא היו בעיניכם כימים אחדים באהבתם אותם, אלא כימים רבים של צער. וזהו רב לכם, שהיה רב והרבה לכם שבת בהר הזה, לכם ולא לי.
ונראה ליישב בזה מה שאמר: באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו (דברים א כ), מדקאמר לנו, היה לו לומר: "באנו עד הר האמורי"! אלא כך אמר: אתם באתם עד הר האמורי ולא אני, כי אתם הסעתם דעתכם ומחשבותכם מכל וכל מן הר חורב; אבל אני – תמיד מחשבתי משוטטת שמה, כאילו עדיין אני שמה, כי המעמד הנכבד ההוא לנגד עיני הוא תמיד.