יריעות שלמה על רש"י/דברים/ב
בד"ה אבל משילוח מרגלים כו' ז"ל פענח רזא הקשה מהר"ח הרי אשכחן טובא וידבר יי' אל משה ותירץ דמצות עשה ודאי נאמרו בלשון וידבר אבל היכא דאינה מצוה לא נאמרה רק באמירה בר מהכא והדיבור יותר בחוזק ומפורסם מן האמירה דדיבור בקושי הוא כדכתיב דיבר אדוני הארץ אתנו קשות עכ"ל ולפ"ז ג"כ יתורץ קושיו' הרא"ם ז"ל אך תימה דהא הכא ג"כ מצוה היא וצ"ע אמנם במקצת ספרים וכן בדפוס פראג גרסי ברש"י אבל משלוח מרגלים ועד כאן לא נאמר בפ' זו וידבר יי' ור"ל דבפר' דברים לא נאמר משילוח מרגלים וע"כ לשון דיבור רק לשון אמירה א"נ אף דמקודם נאמרו לשון דיבור לא נתייחד עמו בדיבו' בלשון חיבה כו' וכן משמע מלשון רש"י דבס"פ בג' פרקים דגרסי' שם עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה ופרש"י שם לא היה הדיבור עם משה ביחוד וחיבה דכתיב וידבר יי' אלי לאמור אלי נתייחד בדיבור ואע"ג דמיקמי הכי כתיבי קראי וידבר איכא דאמרי לא היה פה אל פה אלא בחזיון לילה עכ"ל ודוק כנ"ל: בסה"ד נכתב בצידו ואין זה קושיא כי כל מקום שכתו' דיבר אצל יי' מיוחד הוא חיבה בפרט כשמספר הדיבור מה שמדבר עמו עיין בפר' כי תשא גבי וידבר יי' אל משה גבי מעשה עגל ועיין בתחילת פר' וארא מהרש"ל:
מה שפירש"י תחת כל השמים למד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג כו' תימה דמקרא זה איירי במלחמת סיחון ולמה הזכיר עוג והאמת דבגמ' פר' אין מעמידין נאמר סתמא שעמדה חמה למשה ושם פירש"י במלחמת סיחון ע"כ נראה דט"ס הוא בכאן וצ"ל ביום מלחמת סיחון ובבחיי פר' זו נאמר ג"כ במלחמת עוג ובודאי ג"כ ט"ס הוא כנ"ל:
בד"ה כאשר עשו כלה כו' לא קאי אלא אעמוני ובפר' כי תצא פירש הרמב"ן בהדיא דטעמא דעל דבר אשר לא קדמו אתכם לא קאי אלא אעמוני וטעמא דאשר שכר עליך קאי אמואבי ע"ש כנ"ל: