יריעות שלמה על רש"י/במדבר/טו

בד"ה ויהיו במדבר כו' בשנה ראשונ' כו' קושיא זו מצאתי בספר ישן נושן מוכתב על קלף שחיב' גדול בדורו פי' על הספרי ותירץ דט"ס הוא בספרי וצ"ל שלא שמרו אלא שנה ראשונ' ובשניי' בא זה וחיללה וקושיא הראשונה תירץ הוא ז"ל כי תנא דספרי לא חשיב ליה כ"כ חילול כי אע"ג שנצטוו על שבת עדיין לא נאמר עונשה עד סיני ואפי' נאמר להן עונשה מ"מ לא עשו בו מלאכה שהיו חייבין כליה שהרי לא מצאו ולא הביאו כלום ולא הענישן הכתוב אלא על שלא האמינו שמשה אמר להן היום לא תמצאהו בשדה וכתיב ויצאו מן העם ללקוט ותניא במכילת' אלו מחוסרי אמנה ואפי' את"ל שהוליכו כלים עמהן להביא בהן המן מ"מ לא מצינו שהתרו בהן והתירו עצמן למיתה כדאשכחן במקושש הכא ובפ' היו בודקין מדלא כתיב שקישש עצים אלא מקושש עצים שהתרו בו ועדיין מקושש כבתחילה כנ"ל עכ"ל וכן פרש"י בהדי' בפ' היו בודקין ולפ"ז אין אנו צריכין לדברי הרא"ם במה שכתב ד"ה המוצאי' כו' ע"ש.

בד"ה על ארבע כו' ולי' לא ס"ל כו' ואני תמה וכי לא ראה מ"ש הרא"ש בהלכות קטנות וז"ל והא דתני' בספרי בפ' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם אף בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח' במשמע ת"ל ד' כנפות יצאו בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח' ונ"ל דה"פ אי לא כתיב אלא על כנפי בגדיהם ה"א דכל כנפי' שיש לבגד אמרה תורה לעשות ציצית הן מעט הן הרבה ת"ל על ד' כנפות ונתמעטו מעט והרבה ובעלת ג' פסול אף אם הטיל ד' על ד' בעינן וליכא ונתמעט בעלת ה' ויותר שאין להטיל בכל ה' כנפים אלא בד' מהם עכ"ל ולפ"ז לא צריכין למימ' כמ"ש הרא"ם ז"ל דרש"י ז"ל לא ס"ל כבריית' זו אלא בוודאי ס"ל כבריית' זו ומפרש אותה כפי' הרא"ש ז"ל כנ"ל ודוק: