פתיחת התפריט הראשי

<< | ירושלמי · מסכת תענית · פרק ד · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ד משנהעריכה

מתניתין זמן עצי כהנים והעם בתשעה באחד בניסן בני ארח בן יהודה בעשרים בתמוד בני דוד בן יהודה בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה בשבעה בו בני יונדב בן רכב בעשרה בו בני סנאה בן בנימין בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה שבטי בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה בעשרים באלול בני עדין בן יהודה באחד בטבת שבו בני פרעוש שנייה באחד בטבת לא היה מעמד שהיה בו הלל קרבן מוסף וקרבן עצים:

הלכה ד גמראעריכה

גמרא מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה לא מצאו עצים בלישכה ועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור וקרבו מהן קרבנות ציבור והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו לשכה מליאה עצים שיהיו מביאין מעצמן ועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה. א"ר אחא דר' יוסה היא דר' יוסה אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם. ר' יוסי בשם רבי אילא דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה מן קרבן יחיד לקרבן ציבור. תני אשה שעשת כתונת לבנה צריכה למסור לציבור א"ר אחא דר' יוסי היא דר' יוסי אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם. ר' יסא בשם ר' אילא ד"ה היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשיר קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה מקרבן יחיד לקרבן ציבור.

מתני' פליגא על ר' יוסי אותן הימים נוהגין בהם בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן ר' יוסה אומר אינן נוהגין אלא בשעת קרבן. ועוד מן הדא דתני א"ר לעזר בי רבי יוסי אנו היינו מבני סנאה בן בנימין וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיו מתענין ולא משלימין. מהו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות אלא בשעה שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות על הדרכים לא היו מניחין את ישראל לעלות לירושלם כל מי שהיה כשר וירא חטא באותו הדור היה מביא את בכוריו ונותנן לתוך הסל ומחפה אותן קציעות ונוטל את העלי ונותן את הסל על כתיפו ונוטל את העלי בידו. וכיון שהיה מגיע באותו המשמר היה אומר לו לאיכן אתה הולך והוא אומר לו איני הולך אלא לעשות מעט קציעות הללו כפות אחת של דבילה בעלי הזה שבידי. וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מעטרן ומעלה אותן לירושלם מהו אומר בני סלמיי הנתוצתי אלא כל מי שהיה מתנדב עצים וגזירים למערכה היה מביא עצים ועושה אותן כמין שלבין ועושה אותן כמין סולם ונותנין על כתיפיו. וכיון שהיה מגיע לאותו המשמר היה אומר לו לאיכן אתה הולך והוא אומר לו איני הולך אלא להביא שני גוזלות הללו מן השובך זה שלפני בסולם הזה שעל כתיפי וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מפרקן ומעלה אותן לירושלם על ידי שנתנו את נפשם למצו' זכו לקנות שם טוב בעולם ועליהם הוא אומר (משלי י) זכר צדיק לברכה: