ירושלמי תענית ב ג

<< | ירושלמי · מסכת תענית · פרק ב · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה ג משנה

מתניתין ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרו' אלא אומר תחתיהם (מלכים א ח) רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וגו' (ירמיהו יד) אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרו' ואומר חותמיהם:

הלכה ג גמרא

גמרא כל הברכו' אחר חיתומיהן ואין אומר אחר ברכה פסוק. התיב רבי יצחק בר' אלעזר קומי ר' יוסה מכיון דו אמר חותמותיהן ויאמר ברכה פסוק אמרין הכן הוא הדין מלייא.

דהוא סבר מהו אחר חותמותיהן שאם היה עומד בשחרית והזכיר של ערבית וחזר וחתם בשל שחרית יצא. אמר רבי אחא כל הברכות מעין חותמותיהן ואילין דאמרין (ישעיהו יב) צהלי ורני ישבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל אין בו משום ברכה פסוק: