פתיחת התפריט הראשי

דף א עמוד אעריכה

מתניתין מאימתי מזכירין גבורות גשמים ר' אליעזר אומר מי"ט הראשון של חג. ורבי יהושע אומר מי"ט האחרון א"ר יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר אמר לו רבי אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו אמר לו אם כן לעולם יהא מזכיר:

גמרא טעמיה דר' אליעזר ע"י שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכן הן באין פרקליטין למים. ד"א בשעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו הוא תובע פרסו ממנו אמר לו ר' יהושע והלא משעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו ורוח רבו נוחה הימינו הוא תובע פרנסתו ממנו ד"א אין העבד תובע פרסו אלא סמוך לפרסו. תני ר' ליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הניחו. על דעתיה דהדין בתרייא היא דעתיה דר' ליעזר קדמייתא היא דעתיה אחרייתא מחלפא שיטתי' דר' יהושע תמן הוא אמר מי"ט האחרון והכא הוא אמר משעת הניחו. א"ר מנא שכל היום כשר ללולב. ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן ויזכיר בשחרית

דף א עמוד בעריכה

אף הוא סבור שמא הזכירו מבערב והוא הוי מדכר מכיון דהוא חמי לון דלא מדכרין בקדמיתא ומדכרין באחריתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב. א"ר ר' חייה בר מרייא הכין הוה ר' יונה אביך הוי בה. ר' חגיי בשם ר' פדת אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי בשליח ציבור הדבר תלוי. א"ר מנא קומי ר' חגי מה ופליג א"ל לא. דא דאת אמר בשליח ציבור הדבר תלוי יחיד אם רצה להזכיר מזכיר בטל ודא דאת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור בגשם. קמון לצלותא כמי שהזכיר שליח ציבור. כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם. ר' חייה בר בא שמע לן מן הדא (הושע ז) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו. כתיב (מלכים א יז) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. ר' ברכיה אמר רבי יוסה ורבנין חד אמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו וחורנה אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו מאן דאמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו מן הדין קרייא (מלכים א יח) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה מאן דאמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו איכן הותר נדרו של טל א"ר תנחום אדרעיא סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו. אית דבעי מימר בבנה של צרפית (מלכים א יז) ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלהי הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה. א"ר יהודה בר פזי לאחד שגנב נרתיקו של רופא עם כשהוא יוצא נפצע בנו חזר אצלו ואמר לו אדוני הרופא רפא את בני אמר לו לך והחז' את הנרתיק שכל מיני רפואות נתונין בו ואני מרפא את בנך כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו

דף ב עמוד אעריכה

לך והתר נדרו של טל שאין המתים חיים אלא בטללים ואני מחיה בנה של צרפית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים שנאמר (ישעיהו כו) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל מהו וארץ רפאים תפיל א"ר תנחום אדרעייא וארעא תפקידה תפלט. ר' יעקב דכפר חנן בשם רשב"ל בשעה שעשה אברהם זקינם את רצוני נשבעתי לו שאיני מזיז טל מבניו לעולם מה טעמא (תהילים קי) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וכתיב תמן (שם) לך טל ילדתך. א"ר יודה בר פזי בדייתיקי נתתיו לאביהם (בראשית כ) ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'. א"ר שמואל בר נחמן בשעה שישראל באין לידי עבירות מעשים רעים הגשמים נעצרין והן מביאין להן זקן אחד כגון ר' יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם ומיד הגשמים יורדין אבל הטל אינו יורד בשביל בריה מה טעמא (מיכה ה) אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. רבי זעירה בשם ר' חנינה היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו והא תני בטל וברוחות לא חייבו חכמים הלזכיר אם רצה להזכיר מזכיר. לא דמי ההוא דמיקל להיא דלא מצלי ולא מיקל. בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והא תני אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו. בהוא דלא אדכר לא טל ולא מטר. ר' זעירה בשם רב חונה לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפילה ודכוותה אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפילה מה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפילה אזכרה שהוא מריוח לא כל שכן והא תני לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו. אמר רבי אבמרי אחוי דר' יוסי בשלא אמרה בשומע תפלה. איכן הוא חוזר

דף ב עמוד בעריכה

ייבא כיי דאמר רבי שמעון בר בא בשם רבי יוחנן בראש חדש אם עקב את רגליו חוזר לכתחילה ואם לאו חוזר לעבודה וכא אם עקר את רגליו חוזר לכתחילה ואם לאו חוזר לשומע תפלה. בנינוה צרכון למיעבד תענית בתר פסחא אתון ושאלון לרבי אמר לון ר' לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה. היכן הוא אומרה ר' ירמיה סבר מימר אומרה בשומע תפילה א"ל רבי יוסי לא אמר רבי זעירה בשם רב חונה לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפלה. ואמר לון רבי לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפלה. על דעתיה דר' יוסי היכן הוא אומרה בשש שהוא מוסיף עד כדון ציבור שיש לו שש יחיד שאין לו שש אמר רבי חיננא לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה יחיד תובע צרכיו בשומע תפלה ואלי צרכיו הם. תני נתפלל ואינו יודע מה הזכיר. א"ר יוחנן כל ל' יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר מיכן והילך מה שצורך יזכיר. ר' בא בשם ר' חונה ב' ימים טובים של גליות מזכיר בשחרית ואינו מזכיר במוסף מנחה בשחרית וערבית במוסף. חנניה בן אחי ר' יהושע אומר בגולה לא נהגו כן אלא עד ששים יום בתקופה. שמואל אמר הלכה כחנניה בן אחי ר' יהושע ותני כן בד"א בחוצה לארץ אבל בארץ ישראל הכל לפי הזמן הכל לפי המאורע הדא דתאמר בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר כל ימות השנה מזכיר. א"ר יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר אמר לו רבי אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. בעונתן הן חביבין כתחיית המתים. א"ר יוסה ותמיה אנא היך רבנן מדמיי ירידת גשמים לתחיית המתים ולא דמייא בעי בר נשא ייחון מיתייא כל אימת לא בעי בר נשא ייחות מטרא כל אימת אמרו לו א"כ לעולם יהא מזכיר. מחלפה שיטתיה

דף ג עמוד אעריכה

דר' ליעזר מחלפה שיטתיה דר' יהושע דאיתפלגון רבי ליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם שנאמר (ישעיהו ל) בשובה ונחת תושעון אמר לו רבי יהושע וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם אמר לו ר"א הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין מ"ט (ירמיהו ל) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע אמר לו רבי יהושע והא כתיב (ישעיהו נה) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. מה עבד לה ר' ליעזר. תשובה כמה דאת אמר (משלי ז) צרור הכסף לקח בידו וגו' אמר לו ר' יהושע והא כתיב (ישעיהו ס) אני ה' בעתה אחישנה. מה עבד לה ר' ליעזר. תשובה כמה דאת אמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. רבי אחא בשם ר"י בן לוי אם זכיתם אחישנה ואם לאו בעתה כיון שאמר לו ר' יהושע (דנייאל יב) וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה איסתלק ר' ליעזר. מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים מתוך הקץ מתוך צרה מתוך צווחה מתוך זכות אבות מתוך תשובה. מתוך הקץ הדא ה"ד (שמות ב) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. מתוך צרה וישמע אלהים את נאקתם. מתוך צווחה ויזכור אלהים את בריתו. מתוך זכות אבות וירא אלהים את בני ישראל. מתוך תשובה וידע אלהים. מתוך הקץ וכן הוא אומר (דברים ד) בצר לך מתוך צרה. ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושב' מתוך תשובה. כי אל רחום ה' אלהיך מתוך רחמים. לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך מתוך זכות אבות. וכ"ה אומר (תהילים קו) וירא בצר להם מתוך צרה. בשמעו את רנתם מתוך צווחה. ויזכור להם בריתו מתוך זכות אבות. וינחם כרוב חסדיו מתוך תשובה. ויתן אותם לרחמים מתוך רחמים. חד בר נש הוה איחא בלישניה אתא לגבי רבי יוחנן גבי ר' חנינה א"ל איזיל תהי בך ולעי באורייתא דכתיב (משלי טו) מרפא לשון עץ חיים. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב (ישעיהו כא) משא דומה משא רומי אלי קרא משעיר אמר רבי יוחנן אלי קורא מפני שעיר. אמר ר' שמעון בן לקיש אלי מאיכן נזדווג לי משעיר אמר רבי יהושע בן לוי אם יאמר לך אדם איכן הוא אלהיך אמור לו בכרך הגדול שבאדום מה טעמא אלי קורא משעיר. תני ר' שמעון בן יוחי בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עמהן גלו למצרים וגלת השכינה עמהן מה טעמא (שמואל א ב) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה גלו לבבל וגלת שכינה עמהן מה טעמא (ישעיהו מג) למענכם שלחתי בבלה גלו למדי וגלת השכינה עמהן מה טעמא (ישעיהו מט) ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי כמה דאת אמר (דנייאל ח) ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה גלו ליון וגלת השכינה עמהן מה טעמא (זכריה ט) ועוררתי בניך ציון על בניך יון גלו לרומי וגלת השכינה עמהן

דף ג עמוד בעריכה

מה טעמא (ישעיהו כא) אלי קורא משעיר שומר מה מלילה אמרו ישראל לישעיה רבינו ישעיה מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה אמר להן המתינו לי עד שנשאל כיון ששאל חזר אצלן אמרו לו שומר מה מליל מה מילל שומר העולמים אמר להן (שם) אמר שומר אתא בקר וגם לילה אמרו לו וגם לילה אמר להן לא כשאתם סבורים אלא בוקר לצדיקים ולילה לרשעים בוקר לישראל ולילה לעכו"ם אמרין ליה אימת אמר לון אימת דאתון בעיי הוא בעי אם תבעיון בעיו אמרו לו מי מעכב אמר להן תשובה שובו אתיו. ר' אחא בשם ר' תנחום בי ר' חייה אילו ישראל עושין תשובה יום א' מיד היה בן דוד בא מ"ט (תהילים צה) היום אם בקולו תשמעו א"ר לוי אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא מאי טעמא (שמות טז) ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגומר חד יום. ואומר (ישעיהו ל) בשובה ונחת תושעון בשובה ונייח תתפרקון: