ירושלמי שבת יט
מתוך: ירושלמי שבת יט א (עריכה)
משנה רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה ובסכנה מכסהו ע"פ עדים ועוד א"ר אליעזר כורתין עצים לעשות פחמים לעשות ברזל כלל א"ר עקיבה כל מלאכה שאפשר לה לעשות מע"ש אינה דוחה את השבת מילה שאי אפשר לה לעשות מערב שבת דוחה את השבת:
גמרא א"ר יוחנן הוינן סברין מימר בכל הדברים חלוק רבי אליעזר. ממה שצריך ר' אליעזר לדרוש ביכורין. מה ביכורין שנאמר (ויקרא ב) בעומר דוחין השבת. אף ביכורין שנאמר בשתי הלחם דוחין את השבת. הדא אמרה לא בכל הדברים חלוק ר"א. ולמה צריך ר"א לדרוש ביכורין ביכורין אלא על ידי שעיקר דחייתן שבת ומכשיריהן מלאכה. התיבון והתני לולב ומכשיריו דוחין את השבת. א"ר יונה להביאו מראש הדקל. והתני שופר ומכשיריו דוחין את השבת להביאו מחוץ לתחום. ותני כן אין מגרדין ולא מגרדין ולא מפרכין. תני בשם ר"א לולב ומכשיריו דוחין את השבת. א"ר יונה סלקה מתניתין. תני מעשה היה והורה רבי כר"א. א"ר יוחנן חבורה היתה מקשה מה ראה ר' להניח דברי חכמים ולעשות כר"א. א"ר הושעיא שאלנו את רבי יהודה הגוזר ואמר לנו במבוי שאינו מפולש כהדא תנינן אסור לטלטל מתוכו לבתים ומבתים לתוכו. א"ר אבהו קיימתיה בתינוק ובאיזמל ששבתו במבוי. ואינו אסור לטלטלו בכל המבוי. בעון קומי רבי יוסי כמה דאתמר
בכלים ששבתו בכל החצר מטלטלין אותן בכל החצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי בשבת. שאלון ליה ולא אגיבון דלא הוה רבי יוסי אמר אלא כל מילה באתרה. כד אתון לעירובין אמר לון בשם רבי יוחנן כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי. ודכוותה כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר. רב אמר אין מטלטלין אותו אלא בד' אמות. א"ר יוסה בי רבי בון רב כדעתיה ורבי יוחנן כדעתיה. רבי יוחנן דו אמר קורה בלא שיתוף מתרת. הוא דאמר מטלטלין אותן בכל המבוי. רב דו אמר אין קורה מתרת בלא שיתוף. הוא דאמר אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות. על דעתיה דר' יוחנן לאיזה דבר משתתפין בכל המבוי. א"ר יוסה בי רבי בון כדי לעשות כל הרשויות אחת. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי סכין של מילה עושה לה חולה ומביאה. בר מרינה ה"ל עובדא שאל לר' סימון ושרא שאל לר' אמי ואסר ואיקפד רבי סימון. ולא כן תני נשאל לחכם והתיר ישאל לחכם אחר שמא יאסר. א"ר יודן הכין הוה עובדא שאל לר' אמי ואסר ליה. לר' סימון ושרא איקפד ר' אמי כהדא דתני נשאל לחכם ואסר אל ישאל לחכם אחר שמא יתיר. בימי ר' ירמיה אינשון מפתחייא דסדרא רובא אתון ושאלון ליה אמר לון כד תחמון שטפא עבר אייתינון דרך חולה. חייליה דר' ירמיה מהדא כל חולה שנעשית בין לדעת בין שלא לדעת הרי זו חולה. רבי יודא בר פזי הורי להביאן דרך מנעלין. ר' חיננא בר פפא הורי לעשות חולה ולהביאו דרך מנעלין. ר' שמואל בר אבדומי הוה ליה עובדא למיגזר לרב ששעה בריה אנשון מייתי איזמל. שאל לר' מנא אמר לו ידחה למחר. שאל לרבי יצחק בר אלעזר אמר לון מישחוק קונדיטון לא אנשיתון ומייתי איזמיל אנשיתון. ידחה למחר. רבי יוסה בי ר' בון בשם רב חונה מתני' אמרה כן שאסור לעשות חולה דתנינן ר"א אומר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה שאם אומר את כן שמותר לעשות אף הוא אינו מוצא לעשות חולה ומביאו. שאלו להלל הזקן מה לעשות לעם שלא הביאו סכיניהן עמהם. אמר להן הלכה שמעתי ושכחתי אלא הניחו להן לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הן. מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה
תוחבה בגיזתה. גדי היה קושרו בקרניו. ונמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן. כיון שראה מעשה נזכר הלכה. אמר להן כך שמעתי מפי שמעיה ואבטליון. ר' זעירה בשם ר"א כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה. תמן תנינן רכב עליה נשען עליה נתלה עליה עבר בה נהר. קיפל עליה המוסירה טליתו עליה פסולה. הדא ילפה מההיא וההיא ילפה מהדא. הדא ילפה מההיא שאם תלה בה סכין לשחוט כשירה. וההיא ילפה מהדא שכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה. יתירו להן ע"י חולה. אלא כר' אמי. ואפי' תימר כרבי סימון כשם שנעלמה זו כך נעלמה זו. א"ר אבין והלא אי איפשר לשני שבועות שלא חל י"ד להיות בשבת. ולמה נעלמה הלכה מהן. כדי ליתן גדולה להלל. תני ר"א אומר כשם שהשחיטה דוחה שבת כך מכשירי שחיטה דוחין את השבת. אמר לו ר"ע לא אם אמרת בשחיטה שאי אפשר לעשות מע"ש. תאמר במכשירי שחיטה שאיפשר לעשותן מע"ש. אמר לו ר"א אימורי ציבור יוכיחו שיכול לעשות מע"ש. ודוחין את השבת. מה לי מכשירי שחיטה לפני שחיטה. מה לי מכשירי שחיטה לאחר שחיטה. אמר לו ר"ע מה לי מכשירי שחיטה לאחר שחיטה שכבר דחת שחיטה את השבת. ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה שעדיין לא דחת שחיטה את השבת. ד"א שמא ימצא הזבח פסול ונמצא דוחה שבת בלא שחיטה. גבי תינוק מה אית לך. שמא יחלה תינוק ונמצא דוחה שבת בלא מילה. התיבון הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינו ראוי לבנות בשבת. מין מזבח ראוי לבנות מאתמול. הגע עצמך שחל י"ד להיות בשבת. הרי אינו ראוי להזות בשבת. מין הזייה ראויה להזות מאתמול:
מתוך: ירושלמי שבת יט ב (עריכה)
משנה עושין כל צרכי מילה מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון אם לא שחק מע"ש
לועס בשיניו ונותן אם לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו אין עושין לה חלוק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט אם לא התקין מע"ש כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת:
גמרא (בראשית יז) המול ימול. מיכן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצים. עד כדון כר' עקיבה דו אמר לשונות ריבויין הן. כרבי ישמעאל דו אמר לשונות כפולות הן התורה דברה ריבתה כדרכה. (בראשית לא) הלוך הלכת. נכסוף נכספת. (בראשית מ) גנב גנבת. מנן ליה א"ר יודה בן פזי (שמות ד) אז אמרה חתן דמים למולות. מיכן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצים. רב אמר (בראשית יז) המול ימול מיכן לנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. המול ימול מיכן לישראל ערל שלא ימול. ואין צ"ל עכו"ם ערל. אמר רבי לוי כתיב (בראשית יז) ואתה את בריתי תשמור. כל שכיוצא בך. תני ישראל מל את הכותי. וכותי אינו מל את ישראל מפני שמתכוין לשם הר גריזים דברי רבי יודן. אמר רבי יוסי וכי היכן מצינו שמילה צריכה כוונה יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו: המשוך לא ימול שלא יבוא לידי סכנה דברי רבי יודה. אמר לו רבי יוסי הרבה משוכין היה בימי בן כוזיבא וכולן מלו וחיו הולידו בנים ובנות. והמשוך ושנולד מהול וגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית. תני אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו על שנתגייר מהול שבית שמאי אומר שצריך להטיף ממנו דם ברית. ובית הלל אומרים אינו צריך להטיף ממנו דם ברית. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה הלכה כדברי התלמיד. אתא עובדא קומי רב ימר מן דתנינן מפני שהיא ערלה כבושה הדא אמרה ערל ברור הוא ודוחין עליו את השבת. רבי אבהו אמר אין דוחין עליו את השבת וצריך להטיף ממנו דם ברית. ר' אדא בר אהבה איתיליד ליה חד בר בי מימסמיס ביה מית. ר' אבין אמר נעשה פצוע דכא ונתענה עליו ומת. רבנן דקיסרין מרין כרות שפכה נעשה ונתענה ומת. רבי יוחנן בר מרייה בעי נתערבו מלמטן מהו לחזור ולערות עליהן מלמעלן:
מתוך: ירושלמי שבת יט ג (עריכה)
משנה מרחיצין את הקטן לפני המילה ולאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ראב"ע אומר מרחיצין אתה קטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמ' (בראשית לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ספק ואנדרוגינס אין מחללין עליו את השבת
רבי יהודה מתיר באנדרוגינס:
גמרא אנן תנינן מרחיצין את הקטן. תני דבית ר' מרחיצין את המילה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את המילה. רבי אבהו בשם ר' יוחנן הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. א"ר יוסה על כרחך את אומר מרחיצין את הקטן. תני שמואל אין מונעין לא שמן ולא חמין מע"ג מכה בשבת. א"ר יוסי כל שעה. רבי זעירא רבי בא א"ל תני מתניתך ולא עוד אלא שמזלפין מים על גבי מכה בשבת. אם אמר את שמרחיצין את המילה מה בין מכתו של גדול ומכתו של קטן. ר' אבהו בשם ר"א הלכה כר"א בן עזריה. ר' בון בשם ר' אבהו טעמא דר"א בן עזריה ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים בהיותו כואב אין כתיב כאן אלא בהיותם כואבים. מלמד שכל איבריהם כואבין עליהן. ר' יעקב בר אחא אמר רבי אלעזר ור' יוחנן מפקדין לחייתא כל שקויין דעבדין לחולה בשבתא. עבדין אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת. שמואל אמר מפני הסכנה מחמין לו חמין. רבי יוסי בר בון בשם רבנין דתמן מחמין לו חמין בשבת. ותני כן מחמין הוא אדם אלונטית ונותנה על גבי בני מעיים בשבת. לא יטול אדם עריבה מלאה חמין ויתננה על גבי מעיים בשבת. רבי יהושע בן לוי אמר לית כאן אלא מותר: ספק ואנדרוגינס אין מחללין עליהן את השבת ר' יהודה מתיר באנדרוגינס. תמן תנינן הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינס. מה אמר בה רבי יודה נישמעינה מן הדא ר' יוחנן בן דהבאי אמר משום רבי יהודה אף הסומא. ולית בר נש אמר אף אלא מכלל דו מודי על קדמיתא. מחלפה שיטת רבי יהודה תמן הוא אמר פרט וכה הוא אומר לרבות. רבי יהודה ורבנן מקרא אחד דרשו. רבי יהודה דרש זכר. ורבנן דרשו (בראשית לד) מה ת"ל זכר עד שיהא כולו זכר. ורבי יהודה דרש זכר. מה ת"ל ערל אפילו מקצתו ערל. ברם הכא כל זכורך פרט לאנדרוגינס:
מתוך: ירושלמי שבת יט ד (עריכה)
משנה מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת שכח ומל את של ערב שבת בשבת חייב אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת שכח ומל את של אחר שבת בשבת ר"א מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר:
גמרא אמר רבי יוחנן דרבי מאיר היא
דאמר דבר שעשייתו מצוה פטור ושאין בעשייתו מצוה במחלוקת. רבי שמעון אומר דבר שיש בעשייתו מצוה חייב ושאין בעשייתו מצוה פטור במחלוקת. ר' יוסי בשם רבי יוחנן דברי רבי מאיר והוא שיהא שה תמים ובן שנה ושלמים וראוי להשתנות לשם פסח. את שמע מנה תלת. ש"מ דבר שאין לו קצבה. ודבר שאין דרכו להתחלף. ודבר שיש בעשייתו מצוה. מה אית לך דבר שאין לו קצבה. רבי ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחה את השבת בכל שנה. ר' יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מניינן. רבי יוסה כד הוה מטיל אילין ניתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. ר' יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מניינן. רבי יוסה כד הוה מטילין אילין ניתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל השנה. רב חסדא אמר
דברי ר"ש תיפתר שהיה שם חבורה אחת שלא שחטה. א"ר זעירא מילתיה דרבי ינאי אמר והוא ששכח ומל את של שבת בע"ש. מלו בשחרית. רבי זעירא אמר סבר רבי ינאי פטור. ר' בא אמר חייב. וליידא מילה אמרה ר' ינאי בא להודיעך איכן דרך התינוקות לחלף. על דעתיה דר' זעירא כרבי ינאי על דעתיה דרב כר"מ. א"ר מנא קומי ר' יוסי מה דמר רב חסדא כר"ש. ומה דמר ר' ינאי כר"מ. ומשיבין דבר בין רבי מאיר לרבי שמעון ואשכחן פליגא בין ר' מאיר לבין ר"ש בשיור אילו התנוקות ספיקות
מה את עביד לו כדבר שיש לו קצבה או כדבר שאין לו קצבה. אין תעבדינון כדבר שיש לו קצבה והוא שיהא שם תינוק אחד למול. אמר רבי יוסה מליהון דרבנן עבדון לון כדבר שאין לו קצבה. והוא שיש שם תינוק אחד למול. איתא חמי הקדים זמנו פטור. איחר זמנו חייב. רב הונא אמר חילופין היא מתני' דתני אמר ר"ש לא נחלקו ר"א ור' יהושע על מי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שחייב. ועל מי שהיה לו למול בע"ש ומלו בשבת שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. א"ר יוסי בי רבי בון מן קושיי מקשי לה רבי ינאי והוא ששכח ומל של שבת בע"ש. רב אדא בר אהבה אמר זו דברי ר"מ ור"ש. אבל דברי רבי יוסי אפילו דבר שאין בעשייתן מצוה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור. פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אר"י דברי ר' יוסה אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. היי דין ר' יוסי היי דתנינן תמן ר' יוסי אומר י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות. אף בסכין של מילה ואף במילה כן. ממה דמר ר' יוחנן דברי רבי יוסי אפילו פי' חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה הדא אמרה אפילו בסכין של מילה כן אפי' במילה כן:
מתוך: ירושלמי שבת יט ה (עריכה)
משנה קטן נימול לשמונה לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר לא פחות ולא יותר כדרכו לשמונה נולד בין השמשות נימול לתשעה בין השמשות ע"ש נימול לעשרה י"ט לאחר שבת נימול לאחד עשר שני ימים טובים של ר"ה נימול לשנים עשר קטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא:
יש קטן נימול ליומו. היך עביד'. ילדה ואח"כ נתגיירה נימול ליומו. נתגיירה ואח"כ ילדה נימול לח'. יעקב איש כפר נבורייא שאל לר' חגיי. מעתה נולד בין השמשות נימול בין השמשות. אמר ליה אילו הוינן אנא ואת עלין בחד תרע דילמא הוינן יכלין מכוונה. שמואל אמר אחזתו חמה ממתינין לו ל' יום. אותם ל' יום מהו להאכילו חלב תרומה. מהו לסוכו שמן תרומה נישמעינה מן הדא הערל וכל הטמאין לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהן יאכלו. ור' אחא בשם ר' תנחום בר חייא אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן. ותני כן כל שלשים יום אסור להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה. לילי שמיני מה את עבד ליה. ממה דתני לילי שמיני כנכנס לדיר להתעשר. הדא אמרה ליל שמיני כשמיני. ותני כן כל שבעת הימים מותר להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה:
מתוך: ירושלמי שבת יט ו (עריכה)
משנה אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה אינו אוכל בתרומה אם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל:
גמרא אלו ציצין המעכבין את המילה. ר' אבינא בשם ר' ירמיה בחופה רוב גובהה של עטרה. רבי יוסה בן חנינא אומר בחופה רוב גובה עטרה. רבי טביי בשם שמואל בודקין אותו בשעה שמתקשה: מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. תני וענוש כרת. ר' אחא בשם ר' אבהו הדא דתימר בשאין בו כדי למרק. אבל אם יש בו כדי למרק ממרק ואינו חושש. תני
כל שעה שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין במילה בין על ציצין שאין מעכבין פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין במילה. אמר רבי יוחנן דברי רבי יוסי אפילו על ציצין שאין מעכבין המילה. אם פירש חוזר. היי דין ר' יוסהי היא דתנינן תמן ר' יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות אף בסכין של מילה אף במצה כן. ממה דמר רבי יוחנן דברי רבי יוסה אפילו על ציצין שאין מעכבין במילה אם פירש חוזר. הדא אמרה אף בסכין של מילה ואף במצה כן: