ירושלמי עבודה זרה ב א

<< | ירושלמי · מסכת עבודה זרה · פרק ב · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה א משנה

אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים מפני שהן חשודין על ההרבעה ולא תתייחד אשה עמהן מפני שהן חשודין על העריות ולא יתייחד אדם עמהן מפני שהן חשודין על שפיכות דמים בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת בת ישראל בת ישראל לא תניק בנה של נכרית אבל נכרית מניקה בנה של בת ישראל ברשותה

הלכה א גמרא

רבי זעירא רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינה רבי בא ר יונה תיפתר כרבי ליעזר דרבי ליעזר אמר אינה נלקחת מן הנכרים רבי יונה בעי ולמה לי נן פתרין לה דברי הכל כיי דמר רבי לעזר בשם רב ואפילו כמאן דמר מותר למכור אסור לייחד עבר וייחד דברי הכל א"ר ירמיה נשמעינה מן הדא האשה שנחבשה בידי נכרים א"ר יוסי שניי היא אשה שדרכה לצווח הגע עצמך שהיתה חרשת דרכה לרמז מאי כדון תיפתר כרבי ליעזר דרבי ליעזר אומר אינה נלקחת מן הנכרים הוון בעין מימר מה פליגין ר ליעזר ורבנן בפרה על שום מעלה היא בפרה סילסול היא בפרה מן מה דרבנין מתיבין לרבי ליעזר כל צאן קדר יקבצו לך הדא אמרה אף בשאר כל הדברים חלוק רבי ליעזר רבי הושעיה בעי משיבין דבר שהוא לבא על דבר שהוא לשעבר רבי אבין בעי משיבין דבר שיצר הרע בטל על דבר שיצר הרע קיים רב הושעיה אמר ולמה לי נן פתרין לה דברי הכל כיי דמר רב הונא בשם רב וישקלו את שכרי שלשים כסף אילו שלשים מצות שעתידין בני נח לקבל עליהן ורבנין אמרי אילו שלשים צדיקים שאין העולם חסר מהן דמר רב נחמן בשם רבי מנא אין העולם יכול להיות פחות משלשים צדיקים כאבינו אברהם ומה טעם ואברהם היה יהיה יהיה מיניין שלשים פעמים שרובן בבבל ומיעוטין בארץ ישראל פעמים שרובן בארץ ישראל ומיעוטן בבבל סימן יפה לעולם בשעה שרובן בארץ רבי חייה בר לולייני בשם רבי הושעיה כל המצות עתידין בני נח לקבל עליהם ומה טעם כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה ובסוף הן עתידין לחזור בהן ומה טעם ננתק את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו זו מצות תפילין זו מצות ציצית רבי יצחק ורבי אמי הוון יתבין מקשיי והכתיב ויזבחו לה ביום ההוא מן השלל וקיימונה ולא ידעין אין חברייא קיימונה ואין רבי אמי קיימינה על ראשה מן השלל שהיה בידם הקריבו והא כתיב ואנשי בית שמש העלו עולה ויזבחו זבחים לה פרים וכי מסרני פלשתים אנו למידין ולא כן א"ר אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה ואפילו נקיבות הקריבו ואת הפרות העלו עולה לה והכתיב ויאמר שאול מעמלקי הביאום אין למידין משאול דמר ריש לקיש שאול גרופית של שקמה היה והכתיב ויקח דוד את הגורן קנה ולא הקריב והכתיב ויאמר ארונה אל המלך ה אלהיך ירצך ירצך בתפילה והכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה מכל אלה אין את מקריב לוקח אתה תמימים ומקריב מה עבד לה רבי ליעזר לוקח אתה בדמים ומקריב הוא תני בדמים דלא כרבי ליעזר תני אין מעמידין בהמה בפונדקאות אפילו זכרים אצל זכרים ונקיבות אצל הנקיבות ואין צ"ל זכרים אצל הנקיבות ונקיבות אצל זכרים זכרים אצל זכרים מה אית לך אוהבתו באת ואינה מוצאה אותו והיא נרבעת הימינו נקיבות אצל נקיבות מה אית לך אוהבה בא ואינו מוצא אותה ורובעה רבי חגיי בשם רבי זעירא לא סוף דבר בהמתו של ישראל אצל הנכרי אלא אפילו בהמתו של נכרי אצל של ישראל לא ייחדינה אצלו של נכרי אחר חבירו שלא תמציא לו תקלה מעתה אפילו שכר את בהמתו לא נאה לחזור לייחדה אצלו שלא תמציא לו תקלה חשוד הוא לבוא על בהמתו של חבירו ואינו חשוד לבוא על בהמת עצמו שמתוך שיודע שאם בא עליה מעקרה אף הוא אינו בא עליה אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים וכו הדא אמרה כותים לא נחשדו על העריות ותני כן מתייחדת אשה עם שני אנשים אפילו שניהם עבדים אפילו אחד כותי ואחד עבד אבל לא תתייחד עם הנכרי חמותו ואחות אשתו ושאר כל העריות לא יתייחדו עמו אלא בפני שנים תני אין מוכרין להן לא זיין ולא כלי זיין ואין משיחיזין להן את הזיין תיפתר בעיר שכולה נכרים ואין האשה בכלל שפיכות דמים א"ר אמי תיפתר בבריאה א"ר אבין ואפילו תימר יכולה אשה להטמין את עצמה ולומר נכריה אני ואין האיש יכול להטמין עצמו ולומר נכרי הוא תני נזדווג לו נכרי לישראל נותנו לימינו רבי ישמעאל בי רבי יוסי אומר בסייף לימינו ובמקלו לשמאלו עולה עמו לעלייה ויורד עמו לחרות ישראל מלמעלה והעכו"ם מלמטה לא ישוח לפניו שלא ירוץ את גולגולתו ומרחיב לו את הדרך אם שאלו להיכן הולך יפליגנו כשם שהפליג יעקב אבינו לעשו שאמר לו עד אשר אבוא אל אדוני שעירה והלך לסוכות א"ר הונא לא מצינו שהלך יעקב אבינו לשעיר א"ר יודן בריה דרב לעתיד לבוא א"ל ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו בת ישראל לא תיילד את הנכרית מפני שמעמדת בן לע"א אבל נכרית מיילדת בת ישראל ותני כן מיילדת מבחוץ אבל לא מבפנים לא תכניס ידה לפנים שלא תמיק את העובר במיעיה ולא תשקינה כוס של עיקרין היתה חכמה ייבה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אם היה רופא אומן מותר והכא אם היתה חכמה מותר בת ישראל לא תניק בנה של עכו"ם מפני שנותנה לו חיים א"ר יוסא הדא אמרה שאסור ללמדו אומנות כהדא תרתין אומנוון הוון בגירו זגגייא וקובטרייא זגגייא לא אלפין וקמון קובטרייא אלפון ואיתעקרון אבל נכרית מיניקת בנה של בת ישראל דכתיב והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותייך תני יונק התינוק והולך מן הנכרית ומן בהמה טמאה ומביאין לו חלב מ"מ ואינו חושש לא משום טומאה