ירושלמי סנהדרין יא

סנהדרין פרק יא: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק יא >>

מתוך: ירושלמי סנהדרין יא א (עריכה)

הלכה א משנה

ואילו הן הנחנקין המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא על פי ב"ד ונביא השקר והמתנבא בשם ע"ז והבא על אשת איש וזוממי בת כהן ובועלה המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה זה חומר במקלל מבמכה שהמקלל לאחר מית חייב והמכה לאחר מיתה פטור

הלכה א גמרא

אזהרה למכה אביו ואמו מניין ארבעים יכנו לא יוסיף מה אם מי שהוא מצווה להכות הרי הוא מצווה שלא להכות מי שאינו מצווה להכות אינו דין שיהא מצווה שלא להכות אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה באי זו חבורה כחבורת שבת כחבורת נזקין אין תימר כחבורת שבת אפילו לא חיסר ואין תימר כחבורת נזקין עד שעה שיחסר

מתוך: ירושלמי סנהדרין יא ב (עריכה)

הלכה ב משנה

וגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר והתעמר בו או מכרו והגונב את בנו רבי יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרין גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין

הלכה ב גמרא

אזהרה לגניבה הראשונה מניין לא תגנוב אזהרה לגניבה השניה מנין לא תגנובו לא תגנוב על מנת למקט לא תגנובו על מנת לשלם תשלימי כפל על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאת הגנב שלא תראה גונב ר בא ר יוחנן בשם ר הושעי אינו חייב עד שיגנוב מעות ר זעירא ר יוחנן בשם ר הושעיה אינו חייב עד שיזלזל מעות מהו עד שיזלזל מעות מה נן קיימין אם באו דאמר הא לך חמשה והב לי תלתא שוטה הוא הא לך תלתא הב לי חמשה בר נש הוא אלא כי נן קיימין באו דמר הא לך חמשה והב לי חמשה היידינו גנב היידינו גזלן א"ר הילא גנב בפני עדים גנב בפני הבעלים גוזלן הוא א"ר זעירה מעתה אפילו נתכוון לגוזלה ולבעלה אזלה אין זה גזלן והיידינו גוזלין על דר זעירה ר שמואל בר סוסרטא בשם ר אבהו עד שיגזול בפני עשרה בני אדם בניין אב שבכולן ויגזל את החנית מיד המצרי וגו מה טעמא דר יוחנן בן ברוקא מבני ישראל מה טעמון דרבנין מאחיו לא מבניו מה טעמא דר יהודה מאחיו אפילו מקצת אחיו מה טעמון דרבנין מאחיו עד שיהא כולו אחיו

מתוך: ירושלמי סנהדרין יא ג (עריכה)

הלכה ג משנה

זקן ממרא על פי בית דין שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין שלשה בתי דינין היו שם אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה ואחד בלשכת הגזית באין לזה שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך למידתי וכך למדו חבירי אם שמעו אמרו להן ואם לאו אילו ואילו באין לב"ד הגדול שבלישכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שהוא למוד פטור הורה לעשות חייב שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו אינו חייב עד שיורה לעשות התלמיד שהורה לעשות פטור נמצא חומרו קולו

הלכה ג גמרא

כתיב כי יפלא ממך דבר למשפט מגיד שבמופלא שבבית דין הכתוב מדבר ממך זה עצה דבר זו אגדה בין דם לדם בין דם נידה לדם בתולים בין דם נידה לדם זיבה לדם צרעת בין דין לדין בין דיני ממונות לדיני נפשות בין דין לדין בין הנסקלין לנשרפין לנהרגין ולנחנקין בין נגע לנגע בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט בין נגע לנגע בין ניגעי אדם לניגעי בגדים ולנגעי בתים דברי זו השקיית סוטה ועריפת העגלה וטהרת המצורע ריבות אילו הערכים והחרמים והתמורות והקדישות וקמת וקמת מבית דין ועלית זו העלייה דבר אחר ועלית מיכן לבית הבחירה שלא יבנה אלא בגובהו של עולם מאי טעמא כי בהר קדשי בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי וגו ובאת לרבות בית דין שביבנה ר זעירא אומר לשאילה זקן ממרא שהורה לעשות ועשה חייב הורה ולא עשה פטור הורה על מנת שלא לעשות פטור הורה על מנת לעשות אע"פ שלא עשה חייב א"ר הילא תני ר ישמעאל כן אשר יעשה לא הוא שיעשה רב הונא אמר היה מלמד הלכה ובא ואח"כ אירע לו בו מעשה עושין לו מעשה אם עד שלא עשה לימד עושין לאחרים ואין עושין לעצמו ר"ש בן מנסיא אומר הנוי והכח והעושר והחכמה והשיבה והכבוד והבנים לצדיקים נאה להם ונאה לעולם מה טעמא עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תימצא עטרת זקינים בני בנים ותפארת בנים אבותם תפארת בחורים כחם והדרת זקינים שיבה ואומר ונגד זקיניו כבוד תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אילו שבע מידות שמנו חכמים בצדיקים כולן נתקיימו ברבי ובניו רבי יוחנן אומר כל שבע מידות שאמרו חכמים בצדיקים היו ברבי מאן רבי הוא רבי הוא ר יהודה הנשיא אמר ר אבהו הוא רבי הוא רבי יודן הנשיא הוא רבינו

מתוך: ירושלמי סנהדרין יא ד (עריכה)

הלכה ד משנה

חומר בדברי סופרים מבדברי תורה האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו ולא בב"ד שביבנה אלא מעלין אותו בבית דין הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנאמר וכל העם ישמעו וייראו דברי רבי עקיבה ר יהודה אומר אין מענין את דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין בכל המקומות איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין

הלכה ד גמרא

חברייא בשם רבי יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה וחיכך כיין הטוב שמעון בר בא בשם ר יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה כי טובים דדיך מיין ר בא בר כהן בשם ר יודה בר פזי תדע לך שדברי סופרים חביבין מדברי תורה שהרי רבי טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש תני ר ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולים ויש בהן חומרין אבל דברי סופרים כולן חומרין תדע לך שהוא כן דתנינן תמן האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור חמש וטפות להוסיף על דברי סופרים חייב א"ר חיננא בריה דר אדא בשם ר תנחום בר חייה חמורים דברי זקינים מדברי נביאים דכתיב אל תטיפו יטיפון וכתיב אטיף לך ליין ולשכר וגו נביא וזקן למה הן דומין למלך ששלח שני פלמנטרין שלו למדינה על אחד מהן כתוב אם אינו מראה חותם שלי וסמנטורין שלי אל תאמינו לו ועל אחר כתוב אע"פ שאינו מראה לכם חותם שלי וסמנטורין שלי תאמינו לו כך בנביא כתיב ונתן אליך אות או מופת ברם הכא על פי התורה אשר יורוך התורה אמרה ארבע טוטפות של ארבע פרשיות עשאן חמש טוטפות של ארבע פרשיות חייב ר בא ר יוחנן בשם ר הושעיה אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקר מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים כגון הנבילה כגון השרץ שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרין א"ר זעירא לעולם אינו חייב עד שיכפור ויודה בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרין כגון נבילה וכגון שרץ שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרין והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע והוא מוסיף זחלין אפוי דרב הושעיה א"ל צריך לך שחק לך לא צריך לך הפליג עלך תלת עשר שנין עבד עלול קומי רביה דלא צריך ליה ר שמואל בשם רבי זעירא אילו לא דייו אלא שהיה מקביל פני רבו שכל המקביל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה התיב ר ברכיה והא תנינן גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע אמר רבי אבמרי מאן דאמר הכן התיב ר בא בר ממל והא תאני שתי פרשיות שבמזוזה א"ל היא תפילין היא מזוזה התיב רב המנונא והא תני בציצית ארבע אצבעות של ארבעה חוטין עשאן שלש אצבעות של ארבעה חוטין א"ל גרע ולא הוסיף התיב ר חגיי קומי ר יוסי והא תני שליש לרביכה שליש לחלות שליש לרקיקים שילשן שליש לרביכה שליש לחלות שליש לרקיקים א"ל מיגרע מן הרביכה ומוסיף על החלות ועל הרקיקין

מתוך: ירושלמי סנהדרין יא ה (עריכה)

הלכה ה משנה

ונביא השקר והמתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו אבל הכובש על נבואתו והמוות על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתו בידי שמים שנאמר אנכי אדרוש מעמו

הלכה ה גמרא

המתנבא מה שלא שמע כצדקיה בן כנענה ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור רבי יהושע בן לוי אמר חנניה בן עזור נביא אמת היה אלא שהיה לו קיבוסת והיה שומע מה שירמיה מתנבא בשוק העליון ויורד ומתנבא בשוק התחתון אמר חנניה בן עזור כל סמא דמילתא לא דא היא אלא לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וכל ימיו של מנשה אינן אלא חמשים וחמש שנה צא מהן עשרים שנה שאין ב"ד של מעלה עונשין וכורתים ושתים של אמון ושלשים ואחד של יאשיה הדא היא דכתי ויהי השנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה בשנה החמישית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בית ה לעיני הכהנים וכל העם לאמר כה אמר ה אלהי צבאות אלהי ישראל לאמר שברת את עול מלך בבל בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה אשר לקח נבוכדנצר מלך בבל מן העיר הזאת ויביאם בבל אמר לו ירמיה את אומר בעוד שנתים ימים אני משיב וגו ואני אומר שנבוכדנצר בא ונוטל את השאר בבלה יובאו ושמה יהיו וגו אמר לו תן סימן לדבריך א"ל אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן לדברי שהקב"ה אומר להביא רעה ומתנחם ואתה מתנבא לטובה את הוא שאת הוא צריך ליתן סימן לדבריך אמר לו לאו את הוא שאת צריך ליתן סימן לדבריך אמר לו אין כיני הרי אני נותן אות ומופת באותו האיש השנה ההיא הוא מת כי סרה דבר על ה והות ליה כן וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי שנת אחרת היתה ותמר הכין אלא מלמד שמת בערב ראש השנה וצוה את בניו ואת בני ביתו להסתיר את הדבר שיוציאוהו אחר ראש השנה בשביל לעשות נבואתו של ירמיה שקר והכובש על נבואתו כיונה בן אמיתי א"ר יונה יונה בן אמיתי נביא אמת היה את מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני אמר יונה יודע אני שהגוים קרובים תשובה הן והריני הולך ומתנבא עליהם והם עושין תשובה והקב"ה בא ופורע משונאיהן של ישראל ומה עלי לעשות לברוח ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה וגו והמוותר על דברי הנביא כעידו החוזה א"ר שמואל בר רב יצחק זה אמציה כהן בית אל א"ר יוסי פיתפותי בצים היו שם ואיזה זה זה יהונתן בן גרשום בן מנשה את מוצא בשעה שבא דוד ומצאו שהוא עובד ע"ז אמר לו אתה בן בנו של אותו הצדיק ואת עובד ע"ז אמר לו מסורת בידי מאבי אבא מכור עצמך לע"ז ולא תצטרך לבריות אמר לו חס ושלום לא אמר לך כן אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך ואל תצטרך לבריות כיון שראה דוד שהיה הממון חביב עליו מינהו קומוס תיסוורין על בית המקדש הוא הוא דכתיב ושבואל בן גרשום בן מנשה נגיד על האוצרות שבואל ששב לאל בכל כחו נגיד על האוצרות שמונהו קומוס תיסוורין על האוצרות חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן כומר לעבודה זרה והאריך ימים אמר לון על שהיתה עינו צרה בע"ז שלו ומה היתה עינו צרה בע"ז שלו הוה בר נש מייתי ליה תור או אימר או גדי לע"ז וא"ל פייסיה עלי והוא א"ל למה וכי מה מועילה לך אינה אוכלת ואינה שותה ולא מטיבה ולא מריעה והוא א"ל היך נעביד והוא א"ל איזל ואייתי לי חד פינך דסולת ועשר ביעין עלוי ונא מפייס ליה עלך כיון דהוא אזל ליה הוה אכיל לון אתא חד בר פחין וא"ל כן א"ל אם אינה מועילה כלום מפני מה את עביד הכא א"ל בגין חיי מתיבין לר שמואל בר נחמן והא כתיב עד יום גלות הארץ אמר לון כיון שמת דוד ועמד שלמה והחליף את כל סנקליטין שלו חזר לקילקולו ונביא שעבר על דברי עצמו כחבירו של מיכה הדא היא דכתיב ונביא אחד זקן יושב בבית אל ויבא בנו ויספר לו את כל המעשה אשר עשה איש האלהים וגו ויאמר להם אביהם אי זה הדרך הלך וגומר ויאמר אל בניו חבשו לי את החמור וגו וילך אחרי איש האלהים וימצאהו יושב תחת האלה וגו ויאמר לך אתי הביתה ואכל לחם ויאמר לא אוכל לשוב וגו עד ויאמר לו גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר ה לאמר וגו עד ויאכל לחם וישת מים כיחש לו מה הוא כיחש לו שיקר ביה ויהי הם יושבים על השולחן ויהי דבר ה אל הנביא אשר השיבו אשר הושב אין כתיב כאן אלא אשר השיבו והרי הדברים קל וחומר ומה אם מי שהאכיל את חבירו לחם שקר זכה שנתייחד עליו הדיבור המאכיל את חבירו לחם אמת על אחת כמה וכמה כתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה וגו ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול ה הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאתו וימצאהו האריה ויכהו וימצא איש אחד ויאמר הכני נא ויכהו וגו וילך הנביא ויעמד למלך על הדרך ויתחפש באפר על עיניו ויהי המלך עובר והוא צעק אל המלך וגו ויהי עבדך עשה הנה והנה וגו וימהר ויסר את האפר מעל עיניו וגו ויאמר לו כה אמר ה יען אשר שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו וכתיב ויגש איש האלהים ויאמר כה אמר ה ולמה ויאמר ויאמר שני פעמים אלא באמירה הראשונה אמר לו אם בא בן הדד מלך ארם תחת ידך אל תחוס עליו ואל תחמול עליו ובאמירה השנייה אמר לו יען אשר שלחת את איש חרמי וגו כמה מצודות וחרמים עשיתי לו עד שמסרתיו תחת ידך ושלחתו והלך בשלום לפיכך והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו את מוצא בשעה שיצאו ישראל למלחמה לא מת מכולם אלא אחאב מלך ישראל בלבד והדא היא דכתיב ואיש משך בקשת לתומו ויך את מלך ישראל בין הדביקים ובין השיריין ויאמר לרכבו הפוך ידך והוציאני מן המחנה כי החליתי ומה אני מקיים ועמך תחת עמו ר יוחנן בשם ר"ש בן יוחי אותה הטיפה שיצאת מאותו צדיק כיפרה על כל ישראל

מתוך: ירושלמי סנהדרין יא ו (עריכה)

הלכה ו משנה

המתנבא בשם ע"ז ואומר כך אמרה ע"ז אפילו כיוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל מן הנישואין אע"פ שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק וזוממי בת כהן ובועלה הא כל הזוממין מקדימין לאותה המיתה חוץ מזוממי בת כהן ובועלה

הלכה ו גמרא

א"ר יוסי בן חנינה הכל היה בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא לידון בין באות בין במופת בין בע"ז בין בשאר כל המצות אלא שע"ז בין שנתכוון לעקור את כל הגוף בין שלא נתכוון לעקור את כל הגוף דברי רבי שמעון פוטרין אותו ודברי חכמים סוקלין אותו אבל בשאר כל המצות דברי חכמים סוקלין אותו ודברי רבי שמעון יבין ליה פיונטייה והנביא שנתנבא בתחילה אם נתן אות ומופת שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו שני נביאים שנתנבאו כאחת שני נביאים שנתנבאו בכרך אחד רבי יצחק ורבי הושעיה חד אמר צריך ליתן אות ומופת וחרנא אמר אינו צריך ליתן אות ומופת מתיב מאן דאמר צריך למאן דאמר אינו צריך והא כתיב ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות אמר ליה שנייא היא תמן דו עסק בתחיית המתים יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו א"ר יהודה בן פזי לא סוף דבר לחופה אלא אפילו לבית שיש בו חופה בעיא הדא מילתא טריקלין וקיטון חופה וקיטון נכנסה לטריקלין ליידא מילה ר יוחנן אמר ליורשה ריש לקיש אמר להפר נדריה א"ר זעירא אע"ג דרשב"ל אמר להפר נדריה מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה אמר רב הונא קרייא מסייע לרשב"ל לזנות בית אביה פרט שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל שלא תהא בסקילה אלא בחנק כיוצא בהם בשריפה היא והן בשריפה כיוצא בהן בסקילה היא והן בסקילה כיוצא בהן בחנק היא והן בחנק