ירושלמי נזיר ד



הלכה א משנהעריכה

מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני ואני כולן נזירין הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין הריני נזיר ושמע חבירו ואמר פי כפיו ושערי כשערו הרי זה נזיר הריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את שלה ושלו קיים הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר

הלכה א גמראעריכה

כן היא מתניתא ואני ואני מאן תנא ווים רבי יודה ברם כר"מ אני אני מתניתא שהיו כולהם בתוך כדי דיבורו של ראשון תני הותר האמצעי ממנו ולמטן מותר ממנו ולמעלן אסור מתניתא אפילו אין כולהם בתוך כדי דיבורו של ראשון אלא בתוך כדי דיבורו של זה וזה בתוך כדי דיבורו של זה כמה הוא כדי דיבורו ר' סימון בשם ריב"ל כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלום עליך רבי אחד שאמר הריני נזיר מאה יום ושמע חבירו ואמר ואני מאה יום וחזר ואמר ואני נעשה עיקר טפילה אחד שאמר הריני נזיר ואמר ואיני בתוך דיבורו של ראשון ושמע חבירו ואמר ואני בתוך כדי דיבורו של שני הותר הראשון הותר השני הותר השני לא הותר השלישי אחד שאמר הריני נזיר שתים ושמעו שנים ואמרו ואנו נזירין שתים או כל אחד ואחד שתים הוא הותר הותרו הן הותרו הן לא הותר הוא שנים שאמרו הרי אנו נזירין ושמע אחד ואמר ואני תחת שניהן נזר או תחת כל אחד ואחד נזר הותרו הן הותר הוא הותר הוא לא הותרו הן פי מן היין ראשי מן התגלחת ידי מן הטומאה רגלי מן הטומאה ראשי נזיר כבידי נזירה נזיר הילוכי נזיר דיבורי נזיר לא אמר כלום למה שהתפיס את הנדר בדבר שהנשמה תלויה בו נדר נדר מה נדר שנאמר להלן דבר שהנשמה תלויה בו אף נדר שנאמר כאן דבר שהנשמה תלויה בו הותר הוא היא הותרה הותרה היא הוא לא הותר מה הן ואני מה את עבד לה באמן וקיים לך או יפה עשית דרבי חייה רובה ורבי הושעיה רובה תני האשה שנזרה בנזיר ושמע בעלה ואמר לה מה ראית שתזורי מדוע עשית שנזרת ולא הייתי רוצה שתזורי אין כאן נדר אין כאן שבועה לא אמר כלום אבל אם אמר יפה עשית שנזרת וכך הייתי רוצה שתזורי ואילו לא נזרת הייתי מזירך תני רבי חייה כולהם אינו יכול להפר תני רבי הושעיה כולהם יכול להפר עד שיאמר באמן וקיים ליך עוד אינו יכול להפר


הלכה ב משנהעריכה

הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה ושלו בטל הריני נזירה ואתה שמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר

הלכה ב גמראעריכה

הותרה היא הותר הוא הותר הוא לא הותרה היא ר' אבהו בשם ר' יוחנן מפני שהוא כתולה נדרו בה באומר על מנת ואת רבי אבהו בשם רבי יוחנן הבעל שאמר אין כאן נדר אין כאן שבועה לא אמר כלום זקן שאמר מופר ליך בטל ליך לא אמר כלום אלא זה כהילכתו וזה כהילכתו הבעל אומר מופר ליך בטל ליך וזקן אומר אין כאן נדר אין כאן שבועה


הלכה ג משנהעריכה

האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים הרי זו סופגת את הארבעים היפר לה בעלה והיא לא ידעה שהיפר לה בעלה והיתה שותה ביין ומיטמאת למתים אינה סופגת את הארבעים רבי יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכות מרדות

הלכה ג גמראעריכה

מלקות תורה ארבעים חסר אחת אומדין אותו אם יש מלקין אותו ואם לאו אין מלקין אותו מכת מרדות חובטין אותו עד שיקבל או עד שתצא נפשו כתיב (במדבר ל) וה' יסלח לה מגיד שטעונה סליחה כשהיה ר' יעקב מגיע לפסוק זה היה אומר מי שנתכוון שיעלה בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר כשירה צריך כפרה המתכוין שיעלה בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה תני האשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה ואמר מותר ליך הראשונה מותרת והשנייה אסורה רבי שמעון אומר אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה אף השנייה מותרת תמן תנינן רבי לעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה רבי שמעון אומר עד שיאמר שבועה על כל אחת ואחת אמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר אמר רבי אבא אוף רבי יודה מודה בה נמצא שאין בידו חטין מהו שתחול עליו שאר המינין חברייא אמרין לא חלה רבי זעירא אמר חלה א"ר יעקב בר אחא מתניתא מסייע לחברייא האשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני ושמע בעל הראשונה והיפר לה הראשונה מותרת והשנייה אסורה רבי שמעון אומר אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה אף השנייה מותרת מפני שאמרה להיות כמותה וכיוצא בה הא אם לא אמרה להיות כמותה וכיוצא בה הראשונה מותרת והשנייה אסורה מה אם תמן שאין שם עיקר נזירות את אומר חלה כאן שיש כאן עיקר שבועה לא כל שכן מהו דא"ר יוחנן דברי ר' שמעון נמצא שאין בידו חיטין ופטור על השאר במתפיש באומר שעורין יהו כחיטין כוסמין יהו כחיטין פשיטא דא מילתא לא היפר לה בעלה של ראשונה ועברה על נדרה לוקה שנייה מהו שתלקה אמר רבי יוסה מאחר שזו לוקה זו לוקה אמר רבי לא רבי שמעון היא ותיעשה שנייה כאומרת הריני נזירה לאחר עשרים יום ר' שמעון כדעתיה רבי שמעון פוטר שלא נתנדב כדרך המתנדבין


הלכה ד משנהעריכה

האשה שנדרה בנזיר הפרישה את בהמתה ואחר כך היפר לה בעלה אם שלו היתה בהמה תצא ותרעה בעדר ואם משלה היתה בהמה החטאת תמות ועולה תיקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם היו לה מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם

הלכה ד גמראעריכה

הא ליקדש קדשה אלא בשנתן לה אחר מתנה ואמר לה על מנת שלא יהא לבעליך רשות בהן שלה הן אמר רבי מתנייה במשלטת על נכסיו ואם בא ומיחה לא קדשה ואם לאו קדשה תמן את מוצא אומר תרעה בעדר וכא את אמר אכן תמן הזקן עוקר את הנדר מעיקרו ברם הכא אינו עוקר אלא מיכן ולבא מי היפר את שעליה אמר ר' יוסי בן חנינה גזירת הכתוב היא הפר את נדרה הפר את מה שעליה מי שהוא היפר נדרה הוא מיפר מה שעליה תני אין טעונין לא לחם ולא זרוע ר' בון בר חייה בריה דרבי שמעון בעי שלמים באין לאחר מיתה מהו שיטענו לחם חזר ומר וכן בחיים לא על הבטלה הן באין את אמר טעונין לחם וכא טעונין לחם א"ר יוסה פשיטה לרבי בון בר חייה בשלמים הבאין לאחר הפרה שאין טעונין לחם מה בין מיתה מה בין הפרה מיתה כבר נראו להיטען לחם הפרה לא נראו להטען לחם תני אשם לאחר הפרה אין אשם לאחר מיתה מתה אין אשמה קרב היפר לה אשמה קרב מיתה אין אשמה קרב שאין לך אשם קרב לאחר מיתה היפר לה אשמה קרב שאין לך אשם בא על הבטלה כזה תמן תנינן מותר נזירים לנזירים מותר נזיר לנדבה אמר רב חסדא והוא שקרבה חטאתו בסוף ואם קרבו שלמיו בסוף מותרו שלמים אמר רבי זעירא אפילו קרבו שלמיו לבסוף הלכה אחת היא בנזיר שתהא מותרו נדבה מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין מתניתא מסייעא לרבי זעירא אילו הן מעות סתומין כל שדמי חטאות מתות מעורבות בהן ואפי' הפריש דמי חטאות מתות מתוכן מעות סתומין הן מתניתא מסייע לרב חסדא אילו לחטאתי והשאר לנזירותי ומת מועלין בכולן ואינן מועלין במקצתן ולא אמר ואם מת יפלו בנדבה אמר רב חסדא מותר לחם נזיר ירקב אמר רבי יוסי ויאות להקריבו בפ"ע אי אתה יכול שאין לך לחם קרב בפ"ע להקריבו עם נזירות אחרת אין את יכול שאין לך נזירות באה בלא לחם לפום כן צריך לומר מותר לחם נזיר ירקב סברין מימר הוא מותר לחמו הוא מותר נסכיו אמר רבי יוסי בי רבי בון מותר נסכיו קדשי קדשים אינון יפלו לנדבה על דעתיה דרבי יוסי בי רבי בון שמואל ורב חסדא ורבי אלעזר שלשתן אמרו דבר אחד רב חסדא ההן דהכא שמואל דמר רבי יוסי עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לרבי שמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה מותר עשירית האיפה שלו רבי יוחנן אמר יוליכם לים המלח רבי לעזר אומר יפלו בנדבה רבי בא בשם רב מעות סתומין אין בהמה סתומה אמר רב ששת ותני כן יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה שכן אינו מגלח על בהמת אביו נזירות אבל יצא בקרבן אביו במעות שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה שכן הוא מגלח על מעות נזירות בזמן שהן סתומין לא בזמן שהן מפורשין תלמוד לומר (ויקרא ד) קרבנו בקרבנו הוא יוצא אינו יוצא בקרבנו של אביו כשהוא אצל המעות הוא מזכיר סתומין בהמה אין עליה הילכות סתומין בתחילה יש עליה הילכות סתומין בסוף מעות יש עליהן הילכות סתומין בתחילה ואין עליהן הילכות סתומין בסוף מעות יש עליהן הלכות סתומין בתחילה דתנינן היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה בהמה אין עליה הילכות סתומין בתחלה דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר הביא שלש בהמות ולא פירש מעות אין עליהן הילכות סתומין בסוף דתנן אילו לחטאתי ושאר לשאר נזירותי ומת מועלין בכולן ואין מועלין במקצתן בהמה יש עליה הילכות סתומין בסוף בשהביא מעות וחיללן על בהמה הפריש חמור כמפריש מעות הפריש שור רבי יוסי בי רבי בון רבי חייה בר לולייני תריהון אמרין בשם שמי חד אמר כמפריש מעות וחד אמר כמפריש בהמה


הלכה ה משנהעריכה

נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר רבי עקיבה אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר בד"א בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה יפר שהוא יכול לומר אי איפשי באשה מנוולת רבי אומר אף בתגלחת הטהרה יפר שהוא יכול לומר אי איפשי באשה מגולחת

הלכה ה גמראעריכה

מיפר לה מפני שערה רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יסא בן חנינא גזירת הכתוב היא הפר נדריה היפר מה שעליה בשעה שהוא מיפר נדריה מיפר מה שעליה אמר רבי לעזר דרבי שמעון היא אמר רבי יוחנן דברי הכל היא משניתק מלא תעשה לעשה רבנין אמרין (במדבר ו) ואחר ישתה הנזיר יין אחר כל המעשים הללו רבי שמעון אומר אפילו אחר מעשה יחידי אמר חזקיה מתניתא מסייע לרבי לעזר במה דברים אמורים בתגלחת טהרה אבל בתגלחת טומאה יפר שהוא יכול לומר אי איפשי באשה מנוולת הא תגלחת טהרה אינה מנוולת מאן דאית ליה תגלחת אינה מנוולת לא רבי שמעון אמר רבי יוסי בר אבון אוף רבי דכוותה רבי אומר אוף בתגלחת טהרה יפר שהוא יכול לומר אי איפשי באשה מגולחת ויימר אי איפשי באשה מנוולת ומגולחת אמר רבי יונתן לא אמר ר' עקיבה אלא בחטאת שחטאת פסולה שלא לשמה מעתה אפילו בחיים אינה נמסרת לגבוה אלא בשחיטה


הלכה ו משנהעריכה

האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר כיצד גילח או שגילחוהו קרובים מיחה או שמיחוהו קרובים היתה לו בהמה מופרשת החטאת תמות והעולה תיקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין דמי עולה יבואו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביא שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה כיצד מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות סתומין על נזירותו ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על נזירות מעות אבא אמר רבי יוסי הרי אלו יפלו לנדבה אין הוא מגלח על נזירות אביו ואי זהו שהוא מגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות סתומין לנזירותו ומת זהו שהוא מגלח על נזירות אביו

הלכה ו גמראעריכה

(ויקרא יג) איש אין לי אלא איש אשה מניין תלמוד לומר צרוע בין איש בין אשה בין קטן אם כן למה נאמר איש לענין שלמטן האיש פורע ופורם אין האשה פורעת ופורמת האיש מדיר והאיש מגלח רבי יוחנן בשם רבי מאיר כ"ד דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל וזה אחד מהן בית שמאי אומרים אין האיש מדיר את בנו בנזיר ובית הלל אומרים מדיר בנו בנזיר תני בניזרי מרחם אית דבעי מימר עד שיביא שתי שערות אית דבעי מימר עד שיבא לעונת נדרים הכל מודין שאם יבא לעונת נדרים שאינו מזירו גילח או שגילחוהו קרובים מיחה או שמיחוהו קרובים בכל לשונות כמי שמיחה ישב לו לפני הספר כמי שלא מיחה קרוב מהו שימחה מהו שתחול עליו נזירותו ונזירות אביו כאחת מעשה בי רבי חנינה בן חנינה שהדירו אביו והיה רבן שמעון בן גמליאל בודקו אם הביא שתי שערות אמר לו מפני מה אתה בודקיני אם נזירות אבא עלי הריני נזיר ואם לאו הריני נזיר מכבר עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו ואמר לו בטוח אני שאי את יוצא מן הזקנה עד שתורה הוראות בישראל אמר רבי אלעזר בר צדוק אני ראיתיו יושב ודורש ביבנה ר' אחא ר' אימי אמר רבי יוסי בן חנינה שאל מליקת העוף שלו מהו שתיאכל עד דאת מקשי לה למליקת העוף קשיתה לשחיטת העוף תמן ספק אחד וכא שני ספיקות אמר רבי מני ואפילו הכא ספק אחד הוא כהדא דתני הנוחר והמעקר אין בו משום שחיטת חולין בעזרה רבנין דקיסרין בשם רבי יוסי בן חנינה אפילו ספק אחד אינו כמאן דאמר אין שחיטת העוף מחוורת מדבר תורה (במדבר יא) וישטחו להם שטוח וישטחו להם שחוט עד כדון בשוין הוא ובנו נזיר אחת הוא נזיר אחת ובנו נזיר שתים הוא נזיר טהור ובנו נזיר טמא הוא נזיר טמא ובנו נזיר טהור מאי טעמא דרבי יוסי (שם) קרבנו לה' על נזרו שיקדום נזרו לקרבנו ולא שיקדום קרבנו לנזרו הוון בעיי מימר רבי יהודה יודי לרבי יוסי אשכחיה אמר לא דו מודו לדו ולא דו מודו לדו