ירושלמי כלאים ט

כלאים פרק ט: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט >>

מתוך: ירושלמי כלאים ט א (עריכה)

הלכה א משנה

אינו אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים אין הכהנים לובשין לשמש במקדש אלא צמר ופשתים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר אם רוב מן הרחלים אסור מחצה למחצה אסור וכן הקנבס והפשתן שטרפן זה בזה השיריין והכלך אין בהן משום כלאים אבל אסורין מפני מראית העין הכרים והכסתות אין בהן משום כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן אין עראי לכלאים לא ילבש כלאים על גבי עשרה אפילו לגנוב את המכס

הלכה א גמרא

אינו אסור משום כלאים כו' כתיב (דברים כב) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו הייתי אומר אינו אסור אלא מללבוש תלמוד לומר לא יעלה עליך אי לא יעלה עליך הייתי אומר לך (לא) יפשיל את הקופה לאחוריו תלמוד לומר לא תלבש מה מלבוש מיוחד דבר שהוא מהנה את הגוף אף אין לי אלא דבר שהוא מהנה את הגוף לאי זה דבר נאמר לא יעלה עליך רבי ניחה בר סבה רבי יוחנן בשם רבי זעירא שאם היה בגד גדול קצתו יש בו כלאים ומונח בארץ ומקצתו אין בו לא יכסה בו מצד השני הייתי אומר אפילו פשתן של ים אפילו קנבס תלמוד לומר צמר ופשתים מה צמר שאין לו שם לוויי אף כל דבר שאין לו שם לוויי מניין שאין לו שם לוויי אמר רבי יהושע בן לוי כתיב (מלכים ב ג) ומישע מלך מואב היה נוקד מהו נוקד רועה והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אלים צמר אין לך קרוי צמר אלא צמר אלים בלבד אין מיטמא בנגעים אלא צמר ופשתים דכתיב (ויקרא יג) בבגד צמר או בבגד פשתים יכול יהו מטמאין בין צבועין בין שאינן צבועין תלמוד לומר בגד צמר או בגד פשתים מה פשתים כברייתה אף צמר כברייתו אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים תלמוד לומר (שם) לפשתים ולצמר מה פתשים לבנה אף צמר לבן תנינן תרין כללין ולא דמיין דין לדין תנינן אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים בין צבועין בין לבנין תנינן אין מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים ובלבד לבנים רבי יונה בוצרייה בעי קומי רבי מנא תמן את אמר בין צבועין בין לבנים והכא את אמר ובלבד לבנים אמר ליה שנייא היא ששנה עליו הכתוב צמר צמר שני פעמים מה פשתן כברייתה אף צמר כברייתו אמר רבי זעירא כתיב (ויקרא טז) כתונת בד קודש ילבש בד שהוא עולה יחידי והרי צמר עולה יחידי פירש בקבלה (יחזקאל מד) ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי הפימית וביתה הא מבחוץ מותר לעלות עליהם מנין שהן מותרין בכלאים שנאמר (שמות לט) ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני וכתיב (יחזקאל מד) פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם ולא יחגרו ביזע את דרש שש משש שש מפארי פארי מפארי מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים מה צמר שאין לו שם לווי אוף פשתים שאין להם שם לווי רבי יונה עולה בר ישמעאל בשם רבי לעזר צמר ופשתים שטרפן אסור כיצד הוא עושה מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן אבא בר רב הונא בשם רבי ירמיה צמר ופשתים שטרפן בטלן רב אמר אסור בתערובתן מה מפליג מה דאמר רב בשעשאו בגד בפני עצמו מה דאמר רבי ירמיה בההיא דבעי מערבתה עם חורן רבי הלל בי רבי וולס היה לו בגד בשלשים ריבוא דינר ויהביה לרבי ומצא בו כלאים ושרפו רבי מנא היה לו בגד בשלשים ריבוא דינר ויהביה לרבי חייא בר אדא אמר ליה זבנית למית והוה עלוי עד דהוא מברך אמר רבי חגיי רבי שמואל בר יצחק מייתי מאנא מבי קצרא ומייתב עלוי עשרה וטין מפשפשין ליה אמר רבי חגיי רבי שמואל בר רב יצחק הוה מפקד גו בייתיה דלא מוקמה נגל דעמר מיקמי נבל דכיתן בגין פיפה השיריין והכלך כו' השיריין מטכסה והכלך אגבין קיסריי אמר רבן שמעון בן גמליאל חזרתי על כל מפרשי הים ואמרו כלכה שמו אבל אסורין מפני מראית העין רב אמר כל שהוא אסור מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור מתניתה פליגא על רב פשתן שצבעה בחרס (בחרת) לא יעשה ממנה אימרה מפורסמה בכרים ובכסתות מותר מתניתא פליגא על רב נתפזרו מעותיו לפני עבודה זרה לא יהא שוחח ומלקטן שלא יהא כמשתחוה לעבודה זרה ואם היה מקום צנוע מותר מתניתא פליגא על רב פרצופות שהן מטילין מים בכרכים לא יתן פיו על פיו שלא יהא כמנשק לע"ז ואם היה מקום צנוע מותר מתניתא פליגא על רב אין שוחטין בגומא אבל עושה הוא גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם בתוכו ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין מתניתא פליגא על רב הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם מתניתא פליגא על רב ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים אין שופכין לתוכו מים בשבת ותני עלה אם היה מזחילה מותר עונת גשמים מותר צינורות מקלחין אסורין תני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר אילין פליגין על רב ולית להון קיום בכרים וכסתות מותר הדא דתימר בריקן אבל במלא אסור בנתון על גבי מסטווה אבל בנתון על גבי המיטה אפילו ריקן אסור הרי שהיה מהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים תרין אמוראין חד אמר אסור וחרנה אמר מותר מאן דאמר אסור דבר תורה מאן דאמר מותר כההיא דאמר רבי זעירא גדול כבוד הרבים שהוא דוחה את המצוה בלא תעשה שעה אחת תני אין מדקדקין במת ולא בכלאים בבית המדרש רבי יוסי הוה יתיב מתני והוה תמן מיתא מן דנפק ליה לא אמר כלום מן דיתיב ליה לא אמר ליה כלום רבי אימי הוה יתיב מתני אמר חד לחבריה את לבוש כלאים אמר ליה רבי אימי שלח מאנך ויהב ליה תני אין עראי בכלאים בבית המקדש והא תני כהן שיצא לדבר עם חבירו אם הפליגו טעון טבילה אם לשעה טעון קדוש ידים ורגלים כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן לא יעלה עליך מותר להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים לא יעשה כן שלא תהא נימא אחת עולה על בשרו

מתוך: ירושלמי כלאים ט ב (עריכה)

הלכה ב משנה

מטפחות הידים מטפחות הספרים ומטפחות הספג אין בהן משום כלאים רבי לעזר אוסר ומטפחות הספרים אסורות משום כלאים

הלכה ב גמרא

תמן תנינן שלש מטפחות הן של ידים טמאה מדרס ושל ספרים טמאה טמא מת של תכריך נבלי בני לוי טהורה מכלום רבי לא בשם רבי יוחנן מפני שהוא נותנה על הכסת וישן עליה רב אמר מפני שהוא נותנה תחת אצילי ידיו רב אמר אסור והלכה כדברי האוסר ולמה לא אמר כרבי אליעזר (לעזר) אית תניי תני מחלף רבי יוחנן יהב מפה על מנוי ואינו אסור משום כלאים דלא ינבלון מנוי א"ר זריקן יהיבו לר' אבונא ביעתא במפה דאית ביה כלאים והוא לא מקבל עד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים מטפחות ספרים רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן מפני שהוא עושה אותה כמין תיק ונותן ספר תורתו עליה רבי בא רבי חייא בר יוסף בשם רב מפני שהוא מחמס בה ידיו אמר רבי בון בר חייא לרבי בא בלא כך אינו אסור משום כלאים אמר ליה לא רב הוא ורב אמר אסור והלכה כדברי האוסר אמר רבי יונה לרבי בא ולמה לא אמר ליה מלא מסלקתה אלו אמר ליה בלא כך אינה אסורה בהנייה מה הוה ליה מימור ליה מטפחות הספג פעמים שהוא רואה את רבו ומתעטף בה רבי אבהו בשם רבי יוחנן בלנרי נשים אסורין משום כלאים היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים מהו בלנרי נשים רבנין דקיסרין אמרי אנטיטיה מטפחות הספג הדא דתימר במתכוין לשם מלבוש אבל אם אינו מתכוין לשם מלבוש לא בדא

מתוך: ירושלמי כלאים ט ג (עריכה)

הלכה ג משנה

תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בהן משום כלאים לא יתן את המרדעת על כתיפו אפילו להוציא עליה את הזבל מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין מפשילין לאחוריהן במקל תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובשמים מפני הגשמים והצנועין תופרין בארץ

הלכה ג גמרא

תכריכי המת כו' דכתיב (תהילים פח) במתים חפשי כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות רבי ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו מן העולם אל תזוז אלמנתי מביתי ואל תספדוני בעיירות ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי אל תזוז אלמנתי מביתי ולאו מתניתא היא אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי אמר רבי דרוסא דלא יימרון לה ביתא דנשיותה הוא משועבד הוא לנישיותה אמר רבי לעזר בר יוסה כהדא דתני דרה בבתים כשם שהיתה דרה בהן ובעלה נתון במדינת הים ומשתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים וניזונת כשם שהיתה ניזונת ובעלה נתון במדינת הים ואל תספדוני בעיירות מפני המחלוקת ומי שנטפל בי בחיי יטפל בי במותי אמר רבי חנניה דציפורין כגון יוסי אפרתי ויוסף חפנים רבי חזקיה מוסיף אל תרבו עלי תכריכין ותהא ארוני נקובה בארץ מילתא אמרין בסדין אחד נקבר רבי דרבי אמר לא כמה דבר אינש אזל הוא אתי ורבנין אמרין כמה דבר אינש אזיל הוא אתי תני בשם רבי נתן כסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו מה טעמא (איוב לח) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש אנטולינוס שאל לרבי מהו תתהפך כחומר חותם א"ל מי שהוא מביא את הדור הוא מלבישו רבי יוחנן מפקד מלבשוני ביריריקא (בורידיקא) לא חיוורין ולא אוכמין אין קמית ביני צדיקייא לא גבהת אין קימת ביני רשיעיא לא גבהת רבי יאישה מפקד אלבשוני חוורין חפיתין אמרין ליה ומה את טב מן רבך אמר לון ומה אנא בהית בעבדאי רבי ירמיה מפקד אלבשוני חוורין חפיתין אלבשוני בנרסיי יהבון מסנא ברגליי וחוטרא בידיי ויהבוני על סיטרא אין אתא משיחא אנא מעתד צפריא אמרין מאן דאמר לן רבי דמך אנן קטלי' ליה אדיק לון בר קפרא רישיה מכסי מאנוי מבזעין אמר לון מצוקים ואראלים תפוסין בלוחות הברית וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות אמרין ליה דמך רבי אמר לון אתון אמריתון וקרעון ואזל קלא דקרעון לגו פפתה מהלך תלתא מילין רבי נחמן בשם רבי מנא מעשה ניסין נעשו באותו היום ערב שבת היתה ונתכנסו כל העיירות להספידו ואשירוניה תמני עשרה כנישן ואחתוניה לבית שריי ותלה לון יומא עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר כיון ששקעה החמה קרא הגבר שרון מציקין אמרין דילמא דחללינן שבתא יצתה בת קול ואמרה להן כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי יהא מבושר לחיי העולם הבא בר מן קצרא כיון דשמע כן סליק ליה לאיגרא וטלק גרמיה ומית נפק בת קלא ואמרה ואפילו קצרא רבי הוה יתיב ליה בציפורין שבע עשרה שנין וקרא על גרמיה (בראשית מז) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנה ומן גובעין עבד תלת עשרה שנין חשש בשינוי אמר רבי יוסי בי רבי בון כל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל ולא הפילה עוברה בארץ ישראל ולמה חש שינוי חד זמן עבר חמא חד עיגל מנכס געה ואמר ליה רבי שיזבי אמר ליה לכך נוצרת ובסופה איך אינשמת חמתון קטלין חד קן דעכברין אמר ארפונון (תהילים קמה) ורחמיו על כל מעשיו כתיב רבי הוה ענוון סגין והוה אמר כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני דשרון גרמון משניאותיה ומנוניה אין סליק רב הונא ריש גלותא להכא אנא מותיב ליה לעיל מיניי דהוא מן יהודה ואנא מבנימין דהוא מן דכריא ואנא מן נוקבתא חד זמן אעל רבי חייא רובה לגביה אמר ליה הא רב הונא לבר נתכרכמו פניו של רבי אמר ליה ארונו בא אמר ליה פוק וחמי מאן בעי לך לבר ונפק ולא אשכח בר נש וידע דהוא כעיס עלוי עבד דלא עליל לגביה תלתין יומין אמר רבי יוסי בר בון כל אינון תלתין יומין יליף רב מיניה כללא דאוריתא אמר רבי יוסי בר בון כל אינון תלתין יומין יליף רב מיניה כללא דאוריתא לסוף תלת עשרתי שניא ותלתתוי יומיא עאל אליהו לגביה בדמות רבי חייא רובה אמר ליה מה מרי עביד אמר ליה חד שיניי מעיקרא לי אמר ליה חמי לה לי וחמי לה ליה ויהב אצבעתיה עלה ואינשמת למחר עאל רבי חייא רובה לגביה א"ל מה עביד אמר אי לכם חיות שבארץ ישראל אי לכם עוברות שבארץ ישראל אמר ליה אנא לא הוינא מן ההיא שעתא הוה נהיג ביה ביקר כד הוה עליל לבית וועדא הוה אמר יכנס רבי חייא רובה לפנים אמר לו רבי ישמעאל בי רבי יוסי לפנים ממני אמר לו חס ושלום אלא ר' חייה רובא לפנים ורבי ישמעאל בי רבי יוסי לפני לפנים רבי הוה מתני שבחיה דרבי חייה רובה קומי רבי ישמעאל בי רבי יוסי חד זמן חמי גו בני ולא איתכנע מן קומוי א"ל אהנו דאת מתני שבחיה א"ל מה עבד לך א"ל חמתי גו בני ולא איתכנע מן קומוי א"ל למה עבדת כן א"ל ייעול עלי דאין סחית לא ידעית בההיא שעתא אשגרית עיניי בכל ספר תילים אגדה מן ההיא שעתא מסר ליה שני תלמידין דיהלכון עימיה בגין סכנתא רבי יסוי צם תמניי יומין למיחמי ר"ח רובה ולסופא חמא ורגזן ידיה וכהו עינוי ואין תימר דהוה רבי יוסה בר נש זעיר חד גרדיי אתא לגבי דרבי יוחנן אמר ליה חמית בחילמי דרקיעא נפל וחד מן תלמידך סמך ליה א"ל וחכים את ליה א"ל אין אנא חמי ליה אנא חכים ליה עבר כל תלמידוי קומוי וחכים לרבי יוסה ר"ש בן לקיש צם תלת מאוון צומין למיחמי ר"ח רובה ולא חמתיה ובסופא שרא מצטער אמר מה הוה לעי באוריתא סגין מיניי א"ל ריבץ תורה בישראל יותר ממך ולא עוד אלא דהוה גלי אמר לון ולא הוינא גלי אמרין ליה את הוית גלי מילף והוא הוה גלי מלפה כד דמך רב הונא ריש גלותא אסקוניה להכא אמרי אן אנן יהבין ליה אמרין נייתיניה גבי רבי חייא רובא דהוא מן דידהון אמרין מאן בעי מיהב ליה אמר רבי חגיי אנא עליל יהיב ליה אמרו ליה עילתך את בעי דאת גב סב ואת בעי מיעול מיתב לך תמן אמר לון יהבון משיחתא ברגליי ואין עניית אתון גרשין עאל ואשכח תלת דנין יהודה בני אחריך ואין עוד חזקיה בני אחריך ואין עוד אחריך יוסף בן ישראל ואין עוד תלת עינוי מסתכלה אית אמר ליה אפיך אפיך שמע קליה דר"ח רובא אמר לרב יהודה בריה נפיש לרב הונא יתיב ליה ולא קביל עלוי מתיב ליה אמרין כמה דלא קביל עלוי מתיב ליה כן זרעיתיה לא פסקה לעולם ויצא משם והיה בן שמונים שנה ונכפלו לו שניו כתיב (בראשית מז) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם יעקב כל הן דהוא מה הוא מנכי רבי לעזר אמר דברים בגב רבי חנינא אמר דברים בגב רבי יהושע בן לוי אמר דברים בגב מהו דברים בגב ר"ש בן לקיש אמר (תהילים קטז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים והלא אין ארצות החיים אלא צור וחברותיה וקיסרין וחברותיה תמן זולת תמן שובעא ר"ש בן לקיש משום בר קפרא ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח ומה טעם נותן נשמה לעם עליה אלא מעתה רבותינו שבגולה הפסידו אמר רבי סימיי מחליד הקב"ה לפניהן את הארץ והן מתגלגלין כנודות וכיון שהן מגיעין לא"י נפשן חוזרות עליהן ומה טעם והנחתי אתכם על אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם רבי ברכיה שאל לרבי חלבו רבי חלבו שאל לרבי אימי רבי אימי שאל לר"א רבי לעזר שאל לרבי חנינה ואית דאמרין רבי חנינה שאל לרבי יהושע בן לוי אפילו כגון ירבעם בן נבט וחביריו אמר ליה גפרית ומלח שרפה כל ארצה אמר רבי ברכיה מן הן שאל להן והן שאל להן לא שמעינן מינה כלום מיי כדון כיון שנשרפה א"י נעשה בהן מידת הדין תני בשם רבי יהודה שבע שנים עשת א"י נשרפת הדא הוא דכתיב (דנייאל יא) והגביר ברית לרבים שבוע אחד כותים שבה מה היו עושים מטליות מטליות והיתה נשרפת כתיב (ירמיהו כ) ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר רבי אבא בר זמינא אמר רבי חלבו ורבי חמא בר חנינא חד אמר מת שם ונקבר שם יש בידו שתים מת שם ונקבר כאן יש בידו אחת וחרנה אמר קבורה שבכאן מכפרת על מיתה שלהן רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינה ריגליי דבר נשא ערבתיה למיקמתיה כל הן דהוא מתבע כתיב (מלכים א כב) ויאמר מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד וימות בתוך ביתו ולא תמן אליחורף ואחיה תרין איסבטיריי דשלמה חמא מלאך מותא מסתכל בון וחריק בשינוי אמר מלה ויהבון בחללא אזל ונסתון (ונסבון) מן תמן אתא קאים ליה גחיך לקבליה א"ל ההיא שעתא הויתא איחרוק בשינייך וכדון את גחיך לן א"ל רחמנא אמר דינסב לאליחורף ואחיה מן חללא ואמרית מאן יהיב לי אזל ואיטפל בון זמן תמן תרין ברויי דרבי ראובן בר איסטרובילוס תלמידוי דרבי חמא מלאכה דמותא מסתכל בון וחרק בשינוי ואמר נגלינון לדרומה שמא הגלות מכפרת אזל ונסתון (ונסבון) מן תמן עולא נחותא הוה אידך תמן שרי בכי אמרין ליה מה לך בכי אנן מסקין לך לארעא דישראל אמר לון ומה הנייה לי אנא מובד מרגליתי גו ארעא מסאבתא לא דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה רבי מאיר הוה אידמך ליה באסייא אמר אימורין לבני ארעא דישראל הא משיחכון דידכון אפילו כן אמר לון יהבי ערסי על גיף ימא כתיב (תהילים כד) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה שבעה ימים סובבין את א"י ימא רבא ימא דטיבריא ימא דסמכו ימא דמילחא ימא דחולתא ימא דשליית ימא דאפמיא והא איכא ימא דחמץ דיקלטינוס הקוה נהרות ועשאו כתי' (במדבר כא) הנשקפה על פני הישימון אמר רבי חייא בריא כל מי שהוא עולה להר ישימון ומצא כמין כברה בים טיבריא זו היא בורה של מרים אמר רבי יוחנן שערונה רבנין והא היא מכוונא כל קבילת רעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרונגין. רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון מטיילין באיסטרין ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ, אמר רבי בר קיריא לרבי לעזר מה הועילו אילו אני קורא עליהם (ירמיהו ב', ז'), 'ונחלתי שמתם לתועבה' - בחייכם, 'ותבואו ותטמאו את ארצי' (שם) - במיתתכם. אמר ליה כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב (דברים לב, מג), 'וכפר אדמתו עמו'.

מתוך: ירושלמי כלאים ט ד (עריכה)

הלכה ד משנה

הברסים והברדסים והדלמטיקיון ומנעלות הפינון לא ילבשם עד שיבדוק רבי יוסי אומר אף הבאים מחוף הים וממדינת הים אינן צריכין בדיקה מפני שחזקתן בקנבס ומנעל של זרד אין בו משום כלאים

הלכה ד גמרא

הבורסין בריה הברדסין דילמא הדלמטיקון קובלין ומעפורין ומנעלות הפינון דרדסין רבי יוסי אומר אף הבאים מחוף הים וממדינת הים מה חוף הים וממדינת הים או מחוף הים שממדינת הים מן מה דתני כגון צור וחברותיה קיסרין וחברותיה הדא אמרה מחוף הים שממדינת הים אינן צריכה בדיקה הדא דתימר בראשונה שלא היתה הפשתן מצויה בכל מקום אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקום צריכין בדיקה מנעל של זרב אית אתרין דזרבין עימיה (עימרה) מן גו כהדא דרבי זעירא מפקד לרבי אבא בר זבינא ויאמר לבר ראשון דלא יחוט ליה מסאניה בכיתן אלא ברצועה מודי רבי זעירא באהן דאסר פיסקי דעמר על דכיתן דהוא שרי דהוא שנץ גרמיה דהיא נחתא לה בעון קומי רבי לא מהו מיחוט מסאניה דכיתן (בכיתן) אמר לון כגון דר' זעירא דר"ז אמר אסור מודה רבי אילא בהן דילבש דרדסין דעמר על גבי דרדסין דכיתן דהוא אסור דלא שלח עילייא לא שלח ארעייה אבוי דרב ספרא שאל לר' זעירא מהו מיתן פריטין גו גולתה ומיקטרינון בחוט דכיתן מהו מיתן פריטין גו סדיניה ומיקטרינון בחוט דעמר א"ל חכם רבי לרב הונא דרב הונא אמר אסור רבי אבינא אמר אסור שמואל אמר מותר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא אמר מותר

מתוך: ירושלמי כלאים ט ה (עריכה)

הלכה ה משנה

אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי וגוז ר"ש בן אלעזר אומר נלוז ומליז את אביו שבשמים עליו הלבדין אסורין מפני שהן שועין פיף של צמר בשל פשתן אסור מפני שהן חוזרין באריג רבי יוסי אומר משיחות של אריג אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אף על פי שהרצועה באמצע אותות הגרדים ואותות הכובסין אסורות משום כלאים

הלכה ה גמרא

נתני שעז ולא נתני טני אילו תנינן שעז ולא תנינן טני הוינן אמרין הא טווי מותר מתניתא לא אמרה כן אלא אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג ניתני שעט ולא ניתני נוז אילו תנינן שעט ולא תנינן נוז הוינן אמרין הא לנוז מותר מתניתא לא אמרה כן אלא פיף של צמר בשל פשתן אסור מפני שהן חוזרין לאריג ניתני טנז ולא ניתני שע אילו תנינן טנז ולא תנינן שע הוינן אמרין הא שע מותר מתניתא לא אמרה כן אלא הלבדין אסורין מפני שהן שועין משיחות של ארגמן אסורות אית תניי תני מותרות מאן דאמר אסורות כגון אילין טרסייה דהוא מכפת ביה מאן דאמר מותרות דהוא שנץ גרמיה והיא נחתא לה

מתוך: ירושלמי כלאים ט ו (עריכה)

הלכה ו משנה

התוכף תיכפה אחת אינה חיבור ואין בה משום כלאים והשומטה בשבת פטור עשה שני ראשיה בצד אחד חיבור ויש בה משום כלאים והשומטה בשבת חייב רבי יהודה אומר עד שתשלש והשק והקופה מצטרפין לכלאים

הלכה ו גמרא

רבי חנינה אמר עד יחות כל סיטרה אמר רבי ינאי אמרו לו לרבי חנינא צא וקרא והתנינן עשה שני ראשיה לצד אחד מעתה עד יחות ויסוק והתני רבי יהודה אומר עד שישלש מעתה עד יחות ויסוק ויחות אלא הכין והכין חוט שהשחילו למחט אפילו קשור מיכן ומיכן אינו חיבור לבגד החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט רבי יונה ורבי יוסה תרויהון אמרין בקשור מיכן ומיכן מיליהון דרבנן פליגין דא"ר בא רבי ירמיה בשם רב הממתיח צדדין בשבת חייב משום תופר ויימר משום תופר ומשום קושר א"ר סימון טעמא דרבי יוסי (יהודה) ע"י שלישי מלאכתו מתקיימת מה רבי יודה כרבי אליעזר דתנינן תמן רבי ליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחילה ואחת על האריג חייב אמר רבי עולא טעמא דרבי ליעזר תמן ע"י שלישי מלאכתו מתקיימת ברם הכא פחות מיכן מסתתר הוא רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא שק הא סל לא אשכח תני הסל והשק והקופה מצטרפין בכלאים אוהלים אין בהן משום כלאים רבי ירמיה בעי הוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים האיך עבידא הוא לביש מאנין דעמר ובריה לביש מאנין דכיתן נסב פיסקי דאמר (דעמר) ועגלה על תריהון אמר רבי יוסי וההן נו נשוך רבי חגיי בעי הוא עצמו מהו שיצטרף בכלאים האיך עבידא הוא לביש דרדסין דעימר בחדא ריגלייא ודרדסין דכיתן בחדא ריגלייא אמר רבי יוסי וההן גו נשוך לא צורכה ולא (דלא) היו בראשו פצעיות יהב סיפלני דמרטוט (דסמרטוט) דעמר על חדא דספלני דמרטוט (וספלני דסמרטוט) דכיתן על חדא אמר רבי יוסי וההן נו נשוך אין לך אסור אלא נשוך בלבד