ירושלמי דמאי ג

דמאי פרק ג: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< ירושלמי, מסכת דמאי, פרק ג >>

מתוך: ירושלמי דמאי ג א (עריכה)

הלכה א משנה

מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ר"ג היה מאכיל את הפועלים דמאי גבאי צדקה ב"ש אומרים נותנין את המעושר לשאינו מעשר ואת שאינו מעושר למעשר נמצאו כל אדם אוכלין מתוקן וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם והרוצה לתקן יתקן

הלכה א גמרא

אמר רבי יונה מתני' בעניי חברים ובאכסניא כרבי יהושע תני מעשה ברבי יהושע שהלך אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל והיו אותן בני עיירות מביאין להן פירות אמר להן רבי יהושע אם לנו כאן חיביי' אנו לעשר ואם לאו אין חייבין לעשר רבי יוסי אמר בעניי עם הארץ היא מתניתא אם אמר את בעניי חברים נמצאת נועל דלת בפני עם הארץ מה מקיים ר' יוסי לאכסניא כהדא דתני הגרים עמכם לרבות את האכסניא רבי לעזר אומר זו אכסניא של עכו"ם תני צריך להודיע על דעתיה דרבי יונה דו אמר בעניי חברים היא מתניתא ניחא על דעתיה דרבי יוסי דו אמר בעניי עם הארץ היא מתניתא אפי' מודיעו מהו מועיל מפני א' שאינו מתקן אמר רבי מנא הדא אמרה אילין דיהבון בביתין אסור ליתן מדמי שביעית שאינו אלא כפורע חובו מדמי שביעית כהדא דתני אחד שביעית ואחד מעשר שני אין נפרעין מהן מלוה וחוב ואין עושין מהן שושבינות ואין משלמין מהן תשלומי' ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבית הכנסת אבל משלמין מהם דבר של גמילות חסד וצריך להודיע תמן תנינן פועל שאינו מאמין לבע"ה תמן את אמר הפועל מפריש וכא את אמר בעל הבית מפריש אמר רבי יונה תמן במאכילו מן המנויין ברם הכא במאכילו מן האבוס רבי זריקן שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן רופא חבר שהיה מאכיל לחולה עם הארץ נותן לתוך ידו ואינו נותן לתוך פיו בדמאי אבל בודאי אפילו לתוך ידו אסור משל חולה אבל משל רופא אסור בישראל אבל בבן נח אפילו בודאי מותר משל רופא אסור אם היה אבר מן החי אפילו משל חולה אסור שלא יבא לידי תקלה וקשיא על דבית שמאי בגין דו כשר יפסד נותן לו כדי תיקונו מה טעם דב"ש אפילו תגדרנו עכשיו יכול את לגודרו לאחר זמן אין את יכול לגודרו מה טעם דרבנן אם מדקדק את אחריו אף הוא ממעט בצדקה גבאי צדקה בי"ט לא יהו מכריזין כדרך שמכריזין בחול אבל גובים בצנעה ונותנין לתוך חיקו ומחלקין לכל שכונה ושכונה בפני עצמה גבאי קופה בשביעית לא יהו מדקדקין בחצירות של אוכלי שביעית נותנו להן פת מותר שלא נחשדו ישראל להיות נותנין אלא או מעות או ביצות ר' חנינא בשם רבי פינחס הדא דתימר במקום שזורעין ולא אוכלין לאכול אינו חשודין כ"ש להאכיל כהנים המגבלין בטהרה לא יהו מדקדקים בחצירות של אוכלי שביעית אית תניי תני מדקדקין אמר רבי פינחס מאן דתני מדקדקין מפני חלתן מ"ד אין מדקדקין מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל ובעון מיתה שביעית בלא תעשה כיצד הוא עושה אמר רבי חונה מביא כהן חשוד ומטבילה ומאכילה לו ולא נמצא מוסר טהרות לע"ה אמר רבי מנא מביא כהן חשוד ומטבילו ומשמרה עד הערב ומאכילה לו ולא נמצא מחזיק יד עוברי עבירה ר"ש בר כרסני בשם ר' אחא משמרה עד ערב הפסח ושורפה

מתוך: ירושלמי דמאי ג ב (עריכה)

הלכה ב משנה

הרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שיעשר שאינו מעשר אלא מנין היה עומד ולוקח וראה טעון אחר יפה ממנו מותר להחזיר מפני שלא משך

הלכה ב גמרא

אמר ר"א דר"מ היא דר"מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד אמר רבי יוחנן דברי הכל היא שנייא היא שהזוכה זוכה בדקה ואין המבקיר מבקיר בגסה וליתה דא פליגי על דר"מ דר"מ אמר כיון שאדם מבקיר דבר ויוצא מרשותו הפקרו הפקר שנייא היא שהזוכה זוכה בדקה ואין המפקיר מפקיר בגסה ואפילו על דר' יוסי ליתה דא פליגי דרבי יוסי אמר אין ההפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה אין הפקרו הפקר שנייא היא שהמפקיר מפקיר בגסה ואין הזוכה זוכה בדקה חזקיה אמר אין הפקר מחוסר לבעלין אלא בזכייה מניין כיצד הוא עושה נוטל מן העליון ומתקן ואינו אסור משום גזל כהדא ר"ש בר כהנה הוה מסמיך לר' לעזר עברון על חד כרם א"ל אייתי לי חד קיסם מחצד שיניו חזר ואמר ליה לא תיתי לי כלום אמר דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבדן כן הא אזיל סייגא דגוברא רבי חגי הוה מיסמך לרבי זעירא עבר חד טעון חד מיכיל דקיסין א"ל אייתי לי חד קיסם מחצד שיניי חזר אמר לי' לא תיתי לי כלום דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הא אזילא מיכלא דגוברא לא ר"ז כשר כל כך אלא מילין דיוצרן שמע לן ניעבדינן רבי אבהו בשם רבי יוחנן כיון שמשך קנה לא היה חסר אלא ממני ליה כיצד הוא עושה נותן דמי אחת מהן ומתקן ולא נמצא עושה תקלה לבאים אחריו עושה אותן ציבור לפניו ויקבע אותן תוך פירותיו ולא כן תני קובע אדם מעשרותיו של חבירו לתוך פירותיו ואפילו עושה תקלה לבאים אחריו אמר רבי חיננא תקנו בלוקח ולא תקנו במחזיר כיני מתני' היה עומד ובירר עד כדון באותו מין אפילו מין אחר

מתוך: ירושלמי דמאי ג ג (עריכה)

הלכה ג משנה

המוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר אם מתחילה נטלן בשביל שלא יאבדו פטור כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי רבי יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו

הלכה ג גמרא

תני אין מעבירין על האוכלין רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו הא דמר בראשונה אבל עכשיו מותר מפני הכשפים תמן תנינן ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו תני ואסורין משום גזל כהנא אמר והוא שהפכה על מנת לזכות בה אבל אם הפכה על מנת שלא לזכות בה לא בדא ולעניין ניזקין לא בדא שנייא בין הפכה על מנת לזכות בה בין שהפכה על מנת שלא לזכות בה והוזק בהן אחר חייב בנזקו והכא את אמר הכן אמר רבי אבין תמן כתיב בעל הבור ישלם בעל הנזק ישלם ברם הכא עשר תעשר משלך את מעשר ואין את מעשר משל אחרים כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי מידה דקה שאין אדם רשאי למוכרה דמאי לא ישלח לחבירו דמאי מידה גסה שאדם רשאי למוכרה דמאי ישלח לחבירו דמאי רבי יוסי מתיר בודאי בין דקה בין גסה ואוסר בדמאי בדקה רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גידורו התירו דמאי בגסה דו מתני' רבי יוסי אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק כל זמן שהוא מוכרו אכסרה פטור אמר רבן שמעון בן גמליאל שלח לי רבי יוסי בי רבי אתרוג ואמר לי זה בא בידי מקיסרין ולמדתי בו ג' דברים שהוא ודאי שהוא טמא שלא בא בידו אחר שהוא ודאי שפירות קיסרין ודאי שהוא טמא שמרביצין עליו מים שלא בא בידו אחר שאילו בא בידו אחר היה מעשר מזה על זה ויעשר ממנו עליו דו חשש להדא דבר קפרא דבר קפרא אמר אין דרך בני אדם להיות משלחין לחביריהן דברי' חסירין ולא מתני' היא רבי יוסי מתיר בודאי בלבד שיודיעו אתא מימר לך אע"ג דו פליג על רבנן לא עבד עובדא כוותי' רבי זעירא בעי קומי רבי יסא ולא מפירות שהן מותרין בקיסרין הוא א"ל ולא רבי התיר קיסרין ורשב"ג קודם לרבי היה

מתוך: ירושלמי דמאי ג ד (עריכה)

הלכה ד משנה

המולי' חיטין לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית לטוחן עכו"ם דמאי המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל ע"ה בחזקתן למעשרות ולשביעית אצל העכו"ם כפירותיו ר"ש אומר דמאי

הלכה ד גמרא

ר' חייא בשם ר' יוחנן נתחלפה קופתו אצל הטוחן אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם באותו היום חושש ואם לאו אינו חושש ויחוש מה בינה ולסירקי לא כן תני סרקי שהיתה מסתפקת יום א' מן האסור נעשה אותו היום הוכח לכל הימים סירקי אפשר לה שלא להסתפק ברם הכא לא הוחזק ע"ה להיות טוחן שם באותו היום רבי טייפה סמוקה בשם רבי אבהו כותים נאמנים על הפקדון ולא מתני' היא אצל הכותי' מתני' עד שלא נחשדו אתא מימר לך אפילו משנחשדו מהו שיהא נאמן לומר נטלתיו והנחתי אחרים מתוקנים תחתיהן אם את מאמינו שנטל תאמינו שנתן אם אין את מאמינו שנתן אל תאמינהו שנטל כותי את מאמינו שנתן ואין את מאמינו שנטל רבי יונה בעי מה נן קיימין אם באומר משלי הם אפילו עם הארץ לא יהא נאמן אם באומר פלוני עישר לי אפילו כותי יהא נאמן אמר רבי בא תפתר כמ"ד כותי כעכו"ם דאיתפלגין כותי כעכו"ם דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר כותי כישראל לכל דבר הכא את אמר לטוחן העכו"ם דמאי והכא את אמר אצל העכו"ם כפירותיו כאן קופה בקופות וכאן פירות בפירות רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא מה כפירותיו ממש פוטר טבל ברור במקום אחר אמר ליה ולכל דבה ולא על יאות הוה רבי חנינא מתריס לקביל ר' אחא רבי חייא בר בון בשם רבי יוסי בן חנינא לא אמר ר"ש אלא כדי קופתו הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי בקיימות אבל אם נאכלה הראשונה השנייה דמאי נטלו ממנו מאה בני אדם מאה סאין בת אחת כל אחד ואחד מתקן דמאי נתנום לאדם אחד כבר נראה להיות ודאי נטל ממנו אדם אחד כמה סאין בת אחת הראשונה דמאי והשאר ודאי נתנם למאה בני אדם כבר נראו להיות ודאי והתני בשם ר"ש בשם רבי טרפון עשו פירות ישראל זה כפירות עכו"ם זה דמאי עוד היא לא אמר ר"ש אלא עד כדי קופתו אמר רבי יהושע בן קבסוי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה (במדבר יח) והזה הטהור על הטמא טהור א' מזה על טמא א' עד שלמדתיה מאוצרה של יבנה וחכמים אומרים אפילו כולו עכו"ם וישראל א' מטיל לתוכו דמאי הדא אמרה שטהור א' מזה על כמה טמאים דתנינן אצל הנכרי כפירותיו אמר ר"א חכמים שהן בשיטת ר"מ ר' יוחנן אמר חכמים ממש בעון קומי' מה טעם א"ל כד תסתאבון אנא אומר לכון מה הוה מימר להון כמאן דאמר מאיליהן קבלו עליהן את המעשרות שמואל בר אבא בעי ניחא לטהרות לא אמר להון מפני גדר טהרות למעשרות לא אמר להון מפני גדר לקדשים לא אמר להון ואילו הוה אמר להון מה הוה מימר להון גבי מעשרות מאיליהן קבלו עליהן את המעשרות רבי ירמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן מודה רבי שמעון שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה הא ר"ש אומר מפריש הא רבנן אמרי מפריש מה ביניהון ר"ש אומר מפריש ונוטל דמים מן השבט ורבנן אמרי מפריש ואינו נוטל דמים מן השבט אפילו בתרומת חוצה לארץ אינה אילו תרומה חוצה לארץ שמא אינו נוטל דמים מן השבט דילמא על עיקר טבלו של עכו"ם איתאמרת אלא בגין דתני רבי יהודה ור"ש אומר יש קנין לעכו"ם בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר עליה רבי ירמיה רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן מודי ר"ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה

מתוך: ירושלמי דמאי ג ה (עריכה)

הלכה ה משנה

הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלף אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד

הלכה ה גמרא

רבי יוסי ורשב"ג אמרו דבר אחד כמה דר' יוסי אמר אין אנו אחראין לרמאין כן רשב"ג אמר אין אנו אחראין לרמאין מסתברא רבי יוסי יודי לרשב"ג ורשב"ג לא יודי לרבי יוסי ר' יוסי יודי לרשב"ג שאין אנו אחראין לרמאין ורשב"ג לא יודי לרבי יוסי שאין דרך חבר להיות מוציא מביתו דבר שאינו מתוקן

מתוך: ירושלמי דמאי ג ו (עריכה)

הלכה ו משנה

הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל אמר רבי יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה ומודה רבי יהודא בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להתחלף ולהאכיל את בתה שביעית

הלכה ו גמרא

אמר רבי יוחנן אוף קדמייתא על דעתיה דר"י היא דר' יודא אמר הנותן לחמותו כנותן לפונדקית ורבנן אמרי הנותן לחמותו כנותן לשכנתו כהדא דתניא הנותן לשכנתו פת לאפות לו תבשיל לעשות לו אינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשרות אימתי בזמן שנתן לה שאור ותבלין אבל אם לא נתן לה שאור ותבלין חושש משום שביעית ומשום מעשרות מה חמותו מן האירוסין או חמותו מן הנישואין נשמעינה מן הדא מודה ר' יודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית שנייא היא תמן בין מן האירוסי' בין מן הנישואין אוף הכא לא שנייא בין מן האירוסין בין מן הנישואין