ירושלמי ברכות דף י ב


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף: ר' יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין. אמר לון מהו דין לחישה ולא שמיע דמר רבי חלבו ר"ש בם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה רבי חנינא בשם ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי ואית דאמרין ליה חברייא בשם ר' סימאי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה מתים שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו וקרבתנו להודות לשמך בא"י אל ההודאות. רבי בא בר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית בא"י אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא בשם רבי אחא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכנו מנפילתינו ותזקפנו מכפיפתינו כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבדך בא"י אל ההודאות. בר קפרא אמר לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו בא"י אל ההודאות. אמר ר' יודן נהגין רבנן אמרין כולהון. ואית דאמרי או הדא או הדא. תני: "ובלבד שלא ישוח יותר מדאי"; אמר רבי ירמיה ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא אלא כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר בא אמר לחברייא נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי ברוך אתה שוחה בא להזכיר את השם זוקף. שמואל אמר אנא אמרית טעמא ה' זוקף כפופים. אמר רבי אמי לא מסתברא אלא "מפני שמי ניחת הוא" (מלאכי ב ה). א"ר אבין אלו הוה כתיב בשמי ניחת הוא יאות לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא. רבי שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינא מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי. ר' אמי אמר ר' יוחנן הוה מעביר א"ל ר' חייא בר בא לא היה מעבירו אלא גער [ביה]:

אלו ברכות שפותחין בהן בברוך? - כל הברכות פותחין בהן ב-"ברוך"; ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון ק"ש ותפילה - אין פותחין בהן ב-"ברוך". התיב רבי ירמיה: הרי גאולה[1]. שנייא היא דמר רבי יוחנן "הלל, אם שמעה בבית הכנסת - יצא". התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה קומי ר' יוסה: והא סופה. א"ל שתים הנה אחת לבא ואחת

 

עין משפט

51 א_נא מיי' פ"ט מהל' תפילה הלכה ד' , טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ז סעיף א' , סמ"ג עשין יט:

52 א_נב מיי' פ"ט מהל' תפילה הלכה ד' , טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ז סעיף א' , סמ"ג עשין יט:

53 א_נג מיי' פ"ט מהל' תפילה הלכה ד' , טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ז סעיף א' , סמ"ג עשין יט:

54 א_נד מיי' פ"ט מהל' תפילה הלכה ד' , טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ז סעיף א':

55 א_נה מיי' פ"ה מהל' תפילה הלכה י' , טור ושו"ע או"ח סי' קי"ג סעיף ז' , סמ"ג עשין יט:

56 א_נו מיי' פ"א מהל' ברכות הלכה ה' , מיי' פי"א מהל' ברכות הלכה א' , סמ"ג עשין כז:




הערות שוליים עריכה

  1. ^ ברכת גאולה בהגדה של פסח וראה- משנה פסחים י ו