יפה תואר על בראשית רבה/נג/יא
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה נג | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו •
היה אומר בו דבר לגנאי. כי על משחק הנהוג בנערים לא קצפה שרה והקב"ה לא הסכים על ידה לגרש את בן האמה הזאת. ולכן מפרש על ג"ע אשר נפשו של אדם חמדתן. ור"י דורש על עבודת כוכבים כי זרוק חוטרא לאוירא כו' ואף באמו כתיב ותלך ותתע ודרשינן שחזרה לגילולי אביה. ור"א דורש על ש"ד כיון דהוא חפץ בירושת אברהם לכן חפץ להרוג את יצחק כדלקמן ועל כן בערה החמה בשרה ואמרה כי לא יירש בן האמה הזאת וגו'. ומדברי רש"י בחומש משמע דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כיון דשקולים הם יבואו כולם:
רבי עזריה משום ר"ל אמר כו'. הוא בא לפרש דברי ר"א כי הש"ד היתה בזה שחפץ להרוג את יצחק וכמ"ש לפני זה:
ונראה חלקנו בשדה. פי' נראה חלקת השדה אשר לאבינו דרך טיול. או פי' נראה כחנו בשדה כדרך הבחורים בהתאבקות ויריית החצים מי בקי יותר. והנה מזה נראה כי יצחק כבר היה גדול והיה זה ימים רבים אחרי הגמל. או שמפרש ויגמל מיצר הרע והיה יותר מי"ג שנה ופליגא אפר"א דאמר שהיה ישמעאל בן י"ז שנה כשגורש שהרי משנגמל יצחק היה בן י"ו שנה. ואף שיקשה קצת דא"כ היה ישמעאל גדול מאד משאת אותו על שכמה וכמו שטען הרמב"ן על רש"י ז"ל לא קשה כ"כ דאולי בחליתו נשאה אותו כדלקמן אף שהטורח מרובה:
אלא לשון ירושה. באמת אין בהוראת צחק לשון ירושה אבל פי' שהיה מצחק ומלעיג על המשתה ועל שמחת יצחק ואמר שלו משפט הבכורה וכ"כ הרמב"ן:
שבשעה שנולד כו'. וצ"ל כי עד הגמל את יצחק סבלה שרה והחרישה ואח"ז נתמלאה סאתו ואמרה לאברהם: