יפה תואר על בראשית רבה/לט/יא

<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה לט | >>
א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • טו • טז • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

אמר לו ומנח לא העמדת ע' אומות. פי' דק"ל מה דאמר לו הקב"ה לך לך משמע רק בשבילך הלא גם מנח עמדו ע' אומות ומשני כי ה' הבטיחו כי הגוי גדול וזה ישראל יקומו בזכותך לבד ולא בזכות נח. ואע"ג דבכ"מ דכתיב גוי גדול קאי על רבוי הכמות. אבל פה הוא דורש על האיכות כי יהיו גדולים במעלה אשר ה' יהיה קרוב אליהם ומה שפחד אח"ז ואנכי הולך ערירי אע"ג שכבר הבטיחו הקב"ה שיצא ממנו גוי גדול. הוא משום שמא יגרום החטא כדלקמן בפע"ד:

אתנך ואשימך אין כתיב כאן. כמו ונתתיו לגוי גדול (בראשית י"ז) כי לגוי גדול אשימנו (שם כ"א)

וכתיב ואעשך דמשמע שעושה אותו בריה חדשה בגופו ואע"ג דכתיב ג"כ ואעשה אותך לגוי גדול (שמות ל"ב. במדבר י"ד) ושם לא שייך בריה חדשה. מ"מ כיון שיצאו ממנו ס' רבוא בזמן מועט כדאיתא פ"ק דברכות שייך לשון עשיה על הפלא הזה. או משום דמוקי ליה במקום כל בני ישראל שייך טפי לשון עשיה:

שלשה אבות וארבע אמהות. משום שהגדולה נשואה באיש לכן בג' גדולות רמז לו על ג' אבות. והברכות באות לרגלי האשה וכמו שאמרו רז"ל בפ' הזהב על הכתוב ולאברם היטיב בעבורה לכן רמז בד' ברכות על האמהות:

ארבעה הם שיצא להם מוניטין בעולם. כלומר שרבים מבני העמים נספחו להם לאחוז בדרכם ובדתם. והנה באברהם כתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן וכדאיתא לקמן בסי' י"ד ומטבעו היה זקן וזקנה מיכן. כי אברהם ושרה בחכמתם קרבו עליהם רבים ולמדו להם דעת ה' כי הזקנה תאר לחכמה. והוא צוה גם לבניו ללכת בדרכיו ויצחק ורבקה שמרו את דרכו לקרב את הנפשות לה' לכן היה בחור ובתולה מצד השני וגם ליהושע באו הגבעונים ונספחו לבית ישראל ומטבעו היה שור וראם לרמז כי רק מפחדו וגבורתו התקרבו אליו. וכן בדוד כאשר הוקיע את בני שאול באו רבים מהעמים תחת צל ה' כדאיתא במ"ר פ"ח ומטבעו היה מקל ותרמיל מיכן ומגדל מיכן לרמז שגירותם היתה לשם שמים כאשר ראו כי מאחר עלות הביאו ה' לרעות בצאן עמו ועשה משפט וצדקה בארץ כי הוקיע את בני שאול אשר פשטו ידם בעלובים. וגם במרדכי רבים מעמי הארץ התיהדו. וזה היה מפחד מרדכי כי התנשא משק ואפר לעטרת זהב. ולכן היה זה חקוק גם על מטבע שלו. ויתכן יותר לפרש כי מטבע של אברהם היה זקן וזקנה ובחור ובתולה לרמז כי הקב"ה החזיר אותם לימי עלומים וכדאיתא לקמן פ' מ"ח. וכן דוד ממקלו ותרמילו בא למגדל וארמון מלך ומרדכי משק ואפר בא לעטרת זהב. וזה מהפך להפך:

הריני מוסיף ה' על שמך ואת פרה ורבה. ומפרש את הכתוב ואגדלה שמך בה"א אז והיה ברכה בפריה ורביה [ויתרון הה"א בהשמימה. אע"ג דהראשון הוא לידיעה והאחרון הוא במקום למ"ד בתחלתו וכמו הבט לברית כן הוא הבט להשמים מ"מ כיון דמצינו גם הבט שמים וראה (איוב ל"ה) הבט דרך ים (מ"א י"ח) בלי היחס שפיר מדריש פה מיתורא דה"א]:

לא שם אדם פרה כו'. גם בזה בא לתרץ מה שנאמר והיה ברכה כי אתה תהיה סימן ברכה לכל איש הקרב אליך:

לא סוף דבר כו'. כלומר לא לבד כשהלך אברהם אצל החולה והתפלל עליו נרפא מחליו. אבל גם אם ראהו החולה בלא מתכוין נרפא. ולא לבד מי שראה פניו אך גם ספינות בים אם באה עליהם רוח סערה ולא ראו פני אברהם וגם אברהם לא ידע מהם ורק המה זכרו את שם אברהם ואמרו אלהי אברהם עננו ניצלו וע' ביבמות דף ס"ג כל גויי הארץ אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא כו': [ומוצא הדרש הזה הוא כי מפרש ונברכו מלשון מבריכין המבריך את הגפן (כלאים פ"ז) ויתפרש הכתוב כי כל גויי הארץ גם הרחוקים זה מזה יתערבו יחד במסחרם ויתקרבו זה לזה כי ימצאו ברכה במעשיהם. וגליא ואספמיא היו רחוקות מאד זה מזה. ולכן דרש כי הספינות ההולכות ממקומות היותר רחוקים ג"כ יתברכו ולכן יתערבו ונברכו בך ובזכותך כל גויי הארץ. וכ"ה הכוונה גם כאן במדרש. והדבר הזה נוגע גם לאברהם כי אם ילמוד אמונת האחדות בארץ כנען ע"י התקרבות העמים תתפשט אמונה זו גם בקצות האיים. כי איש לרעהו יודיע. וזה שמקשה ולא של יין נסך היו פי' פן ע"י התקרבות העמים תתפשט גם אמונת עובדי כוכבים עד קצות הארץ אשר רבים מהם חיו אז בלי אמונה ודת. ומשני חלא מזיל חמרא כו' הכוונה הוא ע"ד מליצה כי טוב לנו החומץ וזה אמונה טפלה מהכפירה כלה. כי הכופרים יריקו כל טוב ורגש מלב ואם יש אמונה בלב אף כי טפלה היא בכ"ז ע"י יגיעו מכיריה לאמונה ישרה אם ישמעו ממנה. אבל הכופרים יאטמו אזנים גם לאמונה ישרה]: