יפה תואר על בראשית רבה/לז/ג

<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה לז | >>
א • ב • ג • ד • ז • ח • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

חמשה הוא לטובה וחמשה הוא לרעה. במגילה דף י"א נראה כי הלשון הוא מורה על המשך זמן בלי השתנות. וזה שאמר חמשה שכתב בהם הוא האריכו כל ימים במעלליהם הטובים. וה' דכתיב בהם הוא האריכו כל ימיהם ברעתם ולא השתנו. ויען כי יש חמש סבות המעירות את האדם לשוב מדרכו הרעה. וחמש סבות המתעות את האדם מדרך הטוב. וכאשר נבאר לכן אמר כי באלה החמשה אף שהיתה לכל אחד סבה אחת להשיבם מדרכם הרעה. בכ"ז עמדו ברעתם. ובאלה החמשה אף שהיתה סבה אחת לכל אחד להתעותם מדרך הטובה. בכ"ז נשארו בצדקותם ושמרו ארחות יושר. ואלה הנה החמש סבות המישרות את האדם מדרך רעה לדרך טובה. הא' הדעת והשכל. כי בפחזותו נתעה בשוא. והשכל והדעת הטיבו את דרכו. ולזה אמר כי נמרוד אף שהיה יודע את רבונו וכמו שדרשו רז"ל את הוראת לפני ה'. בכ"ז לא הועילה לו הדעת ונשאר ברעתו כל הימים. הב' הוא הזקנה וחולשת הגוף. כי יראה את אחריתו מקרוב וישוב. וע"ז מביא את הוא עשו אבי אדום אף כי אז כבר שיבה זרקה בו עד כי היה אבי אדום בכ"ז הוא לא ידע ונשאר ברעתו. הג' אם צדיקים יוכיחוהו. ישוב ע"י תוכחתם לדרך הטובה וע"ז מביא את דתן ואבירם אף כי משה בא לאהליהם להוכיחם ולפייסם. בכ"ז נתנו כתף סוררת לדבריו ונצבו במחלקותם כמו שהיו מעולם. הד' בבוא על האדם צרה וצוקה יכנע לבבו וישוב אל ה'. וע"ז מביא את אחז אף כי היה בצרה גדולה וכדכתיב בישעיה וינע לבבו ולבב עמו וגו' בכ"ז לא סר מדרכו הרעה. וזה שדייק ובעת הצר לו ויוסף למעול בה' הוא המלך אחז (דה"ב כ"ח). והה' הוא כשיעלה האדם לגדולה אז תיקר נפשו בעיניו ויבוש להמנות עם רעים וחטאים. וע"ז מביא כי אחשורוש אף כי מאחר אורוות סוסים עלה למלוכה וכאשר יסופר ממנו בקורות ימי עולם ורז"ל יאמרו עליו כי היה אהרורייה דנבוכדנצר. בכ"ז עמד ברעתו כל הימים. ולא שב לדרך טובים. והנה יש ג"כ כנגד זה חמש סבות אלה המתעות את האדם מדרך טובים לדרך רע. הא' כי השכל יתעהו. וכמו שמצינו באלישע בן אבויה כי מרוב עיונו קצץ בנטיעות ועליו נאמר דבש מצאת אכול דייך כדאיתא בפ"ב בחגיגה וע"ז אמר כי אברהם אף שהרבה לחקור בכל חכמה ומדע וכדאמרי' בב"ב איצטגנינוס גדולה היתה בלבו שכל מלכי מזרח ומערב משכימים לפתחו. ובכ"ז תמים היה עם ה' אלהיו כי דעתו ושכלו היו נאמנים ולא נתעה אחרי מחזות שוא ומדוחים. ושמר בריתו את ה' עד יומו האחרון. הב' אם תבוא עליו הזקנה אז תחלש דעתו וכחותיו ירפו. וילך תועה במזמותיו וכאשר מצינו ביוחנן כה"ג שנתחמץ באחריתו וע"ע לקמן בפס"ב. וכנגד זה מביא את משה ואהרן. אף כי כבר היו בני שמונים ובאו בגבורות בכ"ז עוד התגברו ועשו חיילים בתורה ובאמונה. הג' אם יאבד את מורהו המוליכו בדרך טובים וכאשר אמרו רז"ל על שלמה כל זמן שרבו שמעי בן גרא היה קיים לא נשא את בת פרעה. וע"ז מביא את עזרא אף כי רבו ברוך בן נריה מת כדאמרינן בסוף פ"ק דמגילה בכ"ז נשאר בצדקתו בארץ ישראל כמו בבבל. הד' בבוא על האדם צרה ומצוקה ויתקצף ויקלל. וכמו שמצינו באיוב כי מרוב צרותיו לא נשא גם את פני ה'. וכנגד זה הוא מביא את יחזקיהו אף כי בא במצור ובמצוק מסנחריב ויהי בצרה גדולה. בכ"ז בטח בה' ובישועתו. הה' אם יעלה לגדולה אז ירום לבבו וישכח את ה' אלהיו. וכנגד זה מביא את דוד ודוד הוא הקטן שתמיד הקטין את עצמו ויהי עניו בין בהיותו הדיוט ובין בהיותו מלך. ור"ב בשם ר"ח מוסיף אף אית לן חד הוא טבא מן כולהון הוא ה' אלהינו אף כי יחטאו לפניו ויכעיסוהו בתועבות בכ"ז מדת רחמיו שמורה לעולם ועולם חסד יבנה ובזה מתורץ היטב למה לא מנה עוד כמה פעמים הוא הנמצאים לרעה או לטובה. כי לא מנה רק אלה אשר בהם תמצאינה חמש הסבות לתשובה. וחמש הסבות להתעות מדרך טובים. וע"ע מ"ש בזה במגילת אסתר והגירסא אשר שם היא היותר נכונה: