יפה תואר על בראשית רבה/כז/ד
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה כז |
• א • ב • ג • ד •
ר' יהודה ור' נחמיה כו'. שניהם דרשו מלת בארץ לדעת ר"י התחרט הקב"ה מה שברא אותו בארץ. ולדעת ר"נ התנחם מה שהוא בארץ ולא המריד לכה"פ את העליונים. וקרוב לפרש כי מחלקותם היא בזה כי השגת דעת האדם בשלימותו הוא רק בתחתונים במקום מגורתו. אבל בעליונים השגתו קצרה ומוגבלת מאד. ור"י סובר כי הקב"ה התחרט כביכול למה הגביל את השגתו. שאלו ברא אותו מלמעלה והיתה השגתו שלימה בעליונים כמו בתחתונים אז לא מרד בו. כי ראה והבין יותר את גבורת ה' ונפלאותיו. ור"נ סובר להיפך. כי אם היתה השגתו גם בעליונים וראה וידע מה רם ונשגב הוא ה' היוצר כל אז הוסיף לחטוא ואמר כי יוצר רם ונשא כמוהו איך יביט בשפלים. והסיר את השגחת ה' מן הארץ מכל וכל. ובזה מרד את העליונים ההולכים בשליחות ה' לשמור פקודיו בארץ:
שבראתי בו יצר הרע. ודריש בארץ על חלק הארצי והחומר אשר באדם אשר בזה יפתנו יצרו הרע ויסיתנו ללכת אחרי תאוות החומר. ור"ל דורש כי התנחם מה שעשה ה' את האדם אשר סופו לשוב לארץ ולהקבר שם:
אמר ר' ברכיה משל למלך. קרוב לפרש כי מחלקותם הוא במהות הנפש אשר באדם. ר"ב סובר כי בראשית בואה אל האדם איננה רק כח רוחני. והאדם במעשיו הטובים יגדילנה וינשאנה מעלה מעלה. ובמעשיו הרעים הוא להפך. ולפ"ז אין הפסד כל כך ביצירת האדם כי לא ישחית גם במעלליו הרעים דבר נשגב ולכן מדמהו לבנין אשר לא ערב לאדוניו. והוא לא יפסיד כ"כ כי החמרים העצים והאבנים לא נפסדו. ור' אסי סובר כדעת אפלטון כי הנפש בראשית בואה אל האדם היא עצם נבדל מעולם הרוחני. ונשגבה בכוחותיה והאדם בחטאו ישחיתנה וישפילנה עד לעפר. ולכן אחז במשל בסחורה המביאה עוד הפסד ונזק אל הסוחר:
נולד לך בן זכר מימיך כו'. באמת אין הדמיון עולה יפה. כי שמה ישמח האב ביוצא חלציו אף כי ימות באחרונה כי חק עולם הוא אשר הילודים למות. והוא ישמח בימיו הקצובים לו לחיים. אבל פה אבדם ה' במבול אשר לא לזאת נוצרו ואיך אמר הכתוב ויתעצב משמע דמקודם שמח בבריאתם. ואיך ישמח הקב"ה במעשיו האבודים בענין רע אחר שהוא יודע עתידות. וקרוב לומר כי בשביל קושיא זו הוסיף רש"י ז"ל בחומש אחר דברי המדרש וז"ל אמר לו כך מעשה הקב"ה אע"פ שגלוי לפניו שסופן לחטא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם עכ"ל. והיתה גם בריאת הדורות האלה לתכלית נרצה ושפיר אמר בשעת חדוותא חדוותא: