יפה תואר על בראשית רבה/כז/ב
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה כז | >>
• א • ב • ג • ד •
כי כל ימיו מכאובים זה דור אנוש כו'. ובא ללמד תוכחת מוסר לבני אדם גם אם ינוב חילם ולא יחסרו להם כל טוב. אל יאמרו עוד בלבבם כי לא יפקדו בעונם. הלא עינינו רואות בדור אנוש ודור המבול שחיו לפנים חיים נעימים ובכל זאת פקד עליהם הקב"ה באחרונה את כל עונם. וז"ש הכתוב כי מה הוה לאדם בכל עמלו מה יועיל לאדם בכל חטאתיו וכל עמלו להכעיס את פני יוצרו אחרי כי בסופו יוסר עליהם שבעתים כמו שהיה בדור אנוש ודור המבול:
שהיו מכאיבים להקב"ה. זה הוא ע"ד העברה שכביכול הקב"ה מצטער מהרשעים המכעיסים אותו. כי באמת אם יחטא איש אללי לו וכבוד ה' לא יגרע:
גם בלילה לא שכב לבו כו'. כי און יחשוב על משכבו אע"פ שלא יפעל רק ביום. ושואל ומנין אף ביום פי' שחשבו מזמות חטא ועון גם ביום כי מכל ימיו מכאובים משמע רק שהרעו בפועל ובמעשה ממחשבות הלילה. ומביא את הכתוב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. כי אפילו ביום היו חושבים רעה:
לא שבב לבו זה הקב"ה. ופי' לא שכב ולא נח ביום ובלילה עד שנקם מהם את נקמתו. ומ"ש פורעניות ביום ופורעניות בלילה. פירושו שלא הסתפק הקב"ה למרוק עונם ביסורים אשר יחדלו בזמן מן הזמנים. אבל דנם בכליה ומחה אותם מעל פני האדמה וזה עונש המתמיד ביום ובלילה. וכן יתפרש גם הדרש על סדומיים דמביא הקרא וה' המטיר על סדום שהשמידם מעל פני הארץ וכן במצרים מביא מן ויהי בחצי הלילה שדנם במיתה וכליה וכן נראה במדרש קהלת:
וגם זה הבל הוא. זה קאי על כל הדרשות כי על כולם נכון סיום הכתוב גם זה הבל כי כלו בהבל. ולא נשאר להם מאומה מכל מחמדיהם אשר היה להם בזדונם ובעונם: